משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת עירובין · פרק שלישי
דף כו:
ד"ה ולכהן וכו' והכי אמרינן בחומר בקדש וכו' אפי' במקו' כרת וכו' עכ"ל כוונת' להביא ראיה לדבריהם דבההיא דחומר בקדש ע"כ לא העמידו דבריהם במקום כרת דקאמר היינו אפי' במקום כרת דעשיית פסח בטומאה קאמר דומיא דהעמידו דבריהם במקום מיתה דגבי תרומה דע"כ היינו מיתה דאכילת תרומה בטומאה דאם מבטל מאכילת תרומה ליכא מיתה ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף כז.
ד"ה הוה אמינא וכו' וא"ת והא נ"ל וכו' עכ"ל הא דלא קבעו דבריהם בברייתא גופה משום די"ל דלא מוקמינן ביין ליין ע"ג קנקנו אלא אחר דדרשינן בבקר ע"ג עורו אבל הגמרא קאמר אי כתיב ביין הו"א דוקא יין ע"ג קנקנו אבל צאן ע"ג גיזתה לא משמע דהדרשות אינן תלויין ז"בז וע"ז ק"ל השתא דאמרינן הו"א צאן ע"ג עורו אין מאי צריכותא עבדינן דהא עור נמי שומר הוא ועיין למהר"ם לובלין ז"ל ע"ש:
דף ל.
רש"י ד"ה מערבין וכו' מידי דהוה אנזיר ביין עכ"ל טפי הול"ל מידי דהוה אישראל בתרומה דלנזיר ביין אפי' לסומכוס דבעי מידי דחזי ליה מורה משום ראי בעי מתשיל כדלקמן אלא משום דס"ל דלת"ק ל"ל טעמ' דאי בעי מתשיל וטעמא דנזיר נמי לת"ק משום דחזי לאחריני וכפירש"י במתני' ר"פ ע"ש והכריחו לזה דאי לת"ק נמי ס"ל טעמא דמתשיל אמאי ככר זו עלי אין מערבין בה אלא ע"כ דל"ל לת"ק טעמא דמתשיל ורב כת"ק אבל קשה מאי פריך הגמ' מברייתא ארב נוקמה לברייתא כסומכוס ומטעמ' דאי בעי מתשיל וס"ל לתנא דברייתא כר' דכד שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש וי"ל דא"כ אמאי קתני סיפא אין מערבין בהקדש האי בעי מתשיל ולא ס"ל לרש"י כמ"ש התוספות לקמן בד"ה וליפרוש דבהקדש לא אמרינן אי בעי מתשיל כיון דלא חזי לשום אדם ע"ש אלא דס"ל לרש"י דלסומכוס מערבין בהקדשו' ואין לומר דאפילו לסומכוס בככר זו עלי אין מערבין משום דאסירי בהנאה דמ"מ קשה מאי פריך מברייתא ארב נוקמה כמ"ד אין מערבין אלא לד"מ ומצות לאו ליהנות ניתנו דלכולהו אוקמתי דלקמן איכא תנא דס"ל הכי וטעמא דהקדש משום דאסור לכ"ע אלא ע"כ דלא ס"ל לרש"י כמ"ש התוס' וכדכתי' ולשי' התו' דבהקדשות לא אמרינן מתשיל הא דלא אוקמה לברייתא כסומכוס משום דמיחלף בהקדש וכמ"ש התוס' בשמעתין:
דף ל:
גמ' אלא סומכוס ס"ל כרבנן כ' הריטב"א ז"ל דרבנן ס"ל כרבי ולעולם ס"ל מידי דחזו ליה בעי' ע"ש אבל רש"י בר"פ כ' דטעמא דרבנן משום דחזי לאחריני ע"ש נראה דהכריחו לפ' כן משום מאי פטרא דזמנין דהוי שיעור מצומצם ועיין להתוס' לקמן בד"ה דמאי ודע דמהגמ' הלזו יש להוכיח דלר' אפי' בב' שבותים ל"ג דאי איתא נוקמא כר' וש"ה דאיכא ב' שבותים שבות דשאלה ושבות דהגבהה ומכאן קשה למ"ש הרע"ב לקמן אמתני' דנתנו במגדל דבב' שבותים גזרו אפי' לר' וי"ל דס"ל דליכא הכא דשבות דשלשה דצורך מצוה הוי כמו צורך שבת ואין לדמותו למן המוקף דלא כמשמע מדברי התוס' בד"ה אלא ע"ש במהרש"א:
תוס' ד"ה וליפרוש וכו' דמרישא וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי משני ל"צ בטבל דרבנן הא גם זה מרישא ש"מ דדוקא בדמאי דרוב ע"ה מעשרין דמה"ט מאכילין את העניים דמאי ואין מאכילין אפילו טבל דרבנן ויש ליישב:
דף לא.
ד"ה ומר סבר וכו' ורשב"א מפרש דלתות ע"ג שיורו' לכ"ע וכו' עכ"ל הק' מהרש"א לרבנן אמאי אין מערבין בבה"ק הא יכול לילך בדלתות ע"ג שוורים ע"ש מה שחי' ולא ידעתי אמאי ל"ק לפי' ר"ת הא יכול לילך ע"ג שוורים שכריסם רחבה ועיקר קושיתו אין לה מקום דהא רבנן ס"ל כ"ד שהוא משום שבות גזרו עליו ביה"ש ובשע' קניית שבות שהוא ביה"ש אינו יכול לרכוב ע"ג דלתות שע"ג שוורים דאין רוכבין ע"ג בהמה בשבת:
דף לא:
ד"ה היכא וכו' משום דלא אלימי למקני וכו' עכ"ל אבל ברייתא דקוף ופיל דמייתי הגמ' אי איתא דמשום דלא אלימי למקני הו"ל למתני רבותא אפי' נתנו על הקוף דמשמע שאינו סומך על הקוף אלא עומד ורואהו כמ"ש התוס' בד"ה כאן דאי לא אלימי למקני אפי' עומד ורואהו מיירי לא מהני כמו שנראה מדבריה' בדבור הנז' שלא יישבו פירש"י דבעומד ורואהו מיירי ההיא דמעילה וא"כ ע"כ בריי' דשמעתין מדקתני נתנו לפיל ולא קתני נתנו על הפיל משום דלא מהימני הוא ול"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל:
גמ' ודילמא לא ממטי ליה איכא למידק מאי פריך הא עירובי תחומין דרבנן וספק דרבנן לקולא וכן לקמן אמאי צריך לחזקת שליח עושה שליחותו בדרבנן וי"ל כמ"ש הרא"ם בתוס' על הסמ"ג בה' מגילה דלכתחי' אין סומכין על הספק אפי' בדרבנן:
דף לב.
גמ' וחבר אחר שומעו וכו' הוצרכו לזה ליישב מילתיה דרבי דקאמר אבל בחבר וכו' דמשמע דבא לאפוקי דלא נימא יעשר דמאי ואי בע"ה מי ציית ולהכי אמרי' דחבר אחר שומעו והמק' דלא הק' מזה משום דיש לדחוק דבא לאפוקי רשב"ג דאמר יעשר ודאי ואתא ר' למימר דא"צ לעשר ודאי וכמ"ש מהרש"א בדברי המק' ע"ש:
דף לב:
גמ' לעולם דקאי בר"ה ונתכוון לשבות למט' ורבי היא וכו' מכאן יש להוכיח דאפי' בב' שבותים ל"ג ביה"ש דלא כהרע"ב הבאתיו לעיל ד"ל ע"ב ע"ש שהרי הכא ב' שבותים שבות דכרמלית ושבו' דמשתמש באילן ואפי' למ"ש התוס' די"ל בכרמלית מ"מ הגמ' קאמר לעולם דקאי בר"ה ולא כ' התוס' כן אלא ליישב דעת המק' שלא הקשה משבות דכרמלית:
דף לג.
תוס' ד"ה ורבי וכו' ואע"ג דאשמועי' צדדין אסורין וכו' עכ"ל והגמ' דמוקי רבנן ארישא היינו דלא לוכת מהכא דצדדין אסורין אבל למאי דקי"ל צדדין אסורין אתיא מילתא דרבנן אסיפא ואפי' למ"ש רש"י דל"ג ואסו' ליטלו מ"מ מדרבנן שמעינן דלרבי אסור ליטלו כמ"ש מהרש"א ז"ל:
גמ' אין גובהה עשרה א"צ שיהא ברחבה ד' הריטב"א ז"ל בחי' הקשה אמאי לא מוקי הגמרא לעיל משנתנו דאילן ובריית' דרבי באין רחבה ארבע' ובעומד בר"הי ולמעלה מיו"ד דאין עירובו עירוב משום דבעי' רחבה ארבעה בגבוה עשרה ותי' דברייתא דר' מדאמרו חכמים כ"מ שאסור ליטלו משמע דמשום איסור נטילה נגעו בה בכולה ברייתא ומשנתנו דאילן משמע ליה דומיא דברייתא ע"ש וזה נ"ל דעת הר"מ שהביא הרא"ש אלא דלא משמע ליה דומיא דברייתא ועיין למהרש"א ולעיקר הקושי' נ"ל דלא אמרו למטה מיו"ד א"צ רחב ד' אלא בשכל האילן אינו גבוה יו"ד דאז אמרינן דהוי כארעא סמיכתא אבל מתני' וברייתא דר' דקתני למעלה ולמטה משמע דגוף האילן גבוה יו"ד אלא דמפליג בין הניחו בראשו או באמצעיתו עיתו במקום שהוא למטה מיו"ד דהכי משמע לישנא כדמוכח ממאי דפריך לעיל מאי למעלה מאי למטה ומשני דהדר זקיף ע"ש בפירש"י ובהכ"ג שגוף האילן למעלה מיו"ד לא הוי כארע' סמיכת' אפי' הניחו באמצעיתו דדוקא כשגוף האילן אינו גבוה יו"ד הוא דאמרינן דלא בעינן רחב ד' ובהכי ניחא גם מה שהק' הריטב"א ז"ל דבכולי תלמודא לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה אלא כשלא נח ע"ג ד"א ע"ש די"ל דה"ד כשגוף הכותל גבוה יו"ד אבל כשגוף הכותל אינו גבוה יו"ד אפי' נח ע"ג הכותל הוי כארעא סמיכתא וקלוטה כמי שהונחה ובלא"ה י"ל דמשנתנו משמע משום איסור נטילה דומיא דחידושא דבור דסיפא דקמ"ל דלא אמרינן דהוי הוא במקום א' ועירובו במקום א' כדאמרינן בגמ' לקמן ע"ש:
דף לד.
תוס' ד"ה ואמאי וכו' בהגהה ולא יוכל לתרץ מה שמתרץ וכו' עכ"ל השע"ה ז"ל הוכיח מכאן דל"ג על השבות אפי' ביה"ש דאפוקי יומא דלא כהמג"א סי' שמ"ב שנסתפק בזה ע"ש וליתא דאפילו גזרו מ"מ ל"ג בשבת דעלמא אטו יו"ט אחר השבת כיון דיו"ט אחר השבת גופיה אינו אלא מדרבנן וכמ"ש התוס' בד"ה גזירה:
בא"ד הומ"ל דגזרינן אטו שבת דעלמא וכו' עכ"ל אע"ג דש' דעלמ' גופיה אינו אלא מדרבנן לא הוי גזירה לגזירה דיו"ט ושבת חדא מילתא היא וכדאיתא במס' ביצה גבי טבילת כלים ודוקא בגזירה דאטו יו"ט אחר השבת הוא דכתבו התוס' בסמוך דהוי גזירה לגזירה אבל ק' בברייתא דהכא אמאי קתני מוליכו למקו' השבית' בהוציאו לחוץ סגי ומוליכו פחות פחות מד"א דאפילו עביד הכי ביו"ט אחר השבת לא הוי אלא מדרבנן וצ"ל דברייתא מיירי כששביתתו ברה"י ודע דלפמ"ש הרע"ב הבאתיו לעיל דבב' שבותים גזרו אפי' לרבי אצ"ל כדברי ר"י משום דבקל יבא לידי איסור שבת וכו' אלא די"ל דפחות פחות מד"א כי עביד הכי כמה פעמים הו"ל כמה שבותי' דמ"ל ב' שבותים מחולקים מ"ל שבות א' כמה פעמים:
רש"י ד"ה למטה וכו' דביה"ש הוא ל"ג עכ"ל לפמ"ש התוס' בד"ה אמאי בשם ר"י דפחות פחות מד"א אפי' לר' גזרו ק' אמאי למטה מיו"ד עירובו עירוב וצ"ל דהכא בסמוך לד"א דכיון דליכא אלא פעם אחת פחות מד"א ל"ג לרבי ודוקא ברחוק הרבה הוא דגזרו משום דבקל יבא לידי איסורא דאורייתא כמ"ש התוס' ועיין להתוס' לעיל דל"ב ע"ב בד"ה הכא ע"ש:
ד"ה ואמאי וכו' דהא ע"כ ר' היא מדתני רישא וכו' ועירובו בכרמלית עכ"ל לפום ל"א שכתב רש"י בסמוך דבמכתפין מיירי ליתא להכרח זה והי"ל לאוכחי מדמייתי ליה מחוץ לד"א פחות פחות מד"א כמ"ש רש"י בד"ה למטה וכו' דהכרח זה אתי גם לל"א דע"כ ר' היא וק' ע"ד התוס' בד"ה או בראש וכו' שלא הוכיחו מזה אלא הוכיחו מדפריך אי איכא כוותה וכו' ואי איתא דליכא הכרח מגופא דברייתא קשיא על הגמ' גופה מאי פריך נימא רבנן היא וע"ש למהר"ם מלובלין ז"ל:
דף לד:
רש"י ד"ה וגם בשדה וכו' דאי נמי משכח לה וכו' עכ"ל היינו לס"ד דהשתא דלא ס"ד חיסורי מחסרא אבל למסקנא דע"כ חיסורי מחסרא לא ניחא ליה להגמ' בסברא זו דאי משכח לה ולכך מוקי לה בנמצא המפקח כיון דע"כ להגיה הברייתא מניה לה גם בזה ולפום סברא דהשתא לא ניחא לית לרש"י לומר דפליגי תנאי בסברא זו ולכך הוצרך לומר לר"א דמתני' דל"ל כר"ש ולא קאמר דטעמא דר"א דמתני' משום דהשתא מיהא אבוד הוא:
תוס' ד"ה ואמאי וכו' וא"כ מאי פריך וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל מ"ט דר"א משום די"ל דל"ל מתני' דשובר חבית אע"ג דהגמ' בפ' המביא פריך ול"ל לר"א שובר וכו' המק' דהכא לא ס"ל דאתיא ככ"ע ומה שהק' מהרש"א ז"ל נימא דהמק' ס"ד של בנין ממש ומשני באויר' דלבני ל"ק דא"כ מאי פריך והאמר ר"ן וכו':
ד"ה נוטל וכו' ולמהר"י נראה וכו' עיין להתוס' בפ' הבע"י דס"ד ע"ב בד"ה דתנן וכו' ע"ש:
דף לה.
ד"ה בעיר וכו' בשבת וכו' עכ"ל וכפירש"י והא דלא ניחא להו דבנמצא ביה"ש וס"ל כרבנן דגזרו על השבות ביה"ש משום דא"כ אמאי קאמר דר"א כר"ש ס"ל הא אפי' כרבנן אתי ונימא דס"ל כ"ה דל"ג על השבות ביה"ש:
גמ' במנעול וקטיר במתנא וכו' במ"ש התוס' על פירש"י כ' הרע"ב דבב' שבותים גזרו אפי' לר' ע"ש וכבר כתבתי בזה לעיל ד"ל ודל"ב ועיין לעיל דל"ד גבי נתנו בכותל ע"ש בפירש"י:
דף לו.
גמ' עירבו לי בטהורה בכ"מ שהיא וכו' בעי' סעודה הראויה מבע"י מכאן הוכיח הרב מהר"ם סוזין ז"ל ספיקו של מהריט"א ז"ל בסי' ק"י אות ס' שנסתפק בב' אתרוגין א' כשרה וא' של ערלה ונתערבו שניהם אי נפיק י"ח ע"ש ונראה דממסקנא דגמ' הכא אין ראיה דדוקא גבי עירוב הוא דבעי' סעודה הראויה דאפי' בחזי בסוף היום שהוא זמן קניית העירוב לא מהני כיון דלא היתה ראויה מבע"י כדאמרינן לקמן גבי לוגין ומ"מ שמענו דספיקו של הרב מהריט"א הוא ספיקא דגמ' אלא דבעירוב ל"מ משום דבעי' סעודה הראויה:
שם מספיקא לא פקע קדושה ה' בשמים ראש למר מכאן דביה"ש דמ"ש גזרו על השבות ועיין להמג"א סי' שע"ב ובמ"א כתבתי בזה:
תוס' ד"ה מ"ש וכו' וי"ל דע"כ רבא א"ל וכו' עכ"ל ומ"מ סוף היום לא הוי אלא ספיקא כדמוכח מדברי התוס' לקמן גבי לוגין ועיין למהרש"א ולהריטב"א בחידושיו:
דף לז.
ד"ה דברי ר"מ וכו' והא ר"י ל"ל ברירא אפי' היכא דמבורר וכו' עכ"ל ואע"ג דאמרינן התם בצריכותא דעביד הגמ' שם דגט שאני דכתיב וכתב לה וכו' מ"מ לא מסתברא לומר סברא זו למסקנא אבל ק' לפמ"ש התוס' שם בר"פ כל הגט בשם ר"י דאפי' קי"ל בעלמא יש ברירה מ"מ בגט אין ברירה משום דכתיב וכתב לה ע"ש א"כ נימא לר"י גט שאני דאפי' מברר דבריו ל"מ משום דכתיב וכתב לה וי"ל דס"ל להתוס' דאי בעלמא ס"ל לר"י יש ברירה כה"ג אז גבי גט הוי מיהא ריח גט ור"י קאמר התם אפי' ריח הגט אין בו ואע"ג דעביד צריכותא שם כה"ג לא מסתבר' לומר כן לקושטא דמילתא והיינו דאמר הגמ' שם ואזדא ר"י לטעמיה ע"ש:
דף לח.
גמ' והא איתמר שבת ויו"ט וכו' הקשה מהרש"א לס"ד תק"ל דרב אדרב בעירוב גופיה דמדאמר רב בביצה אין מערבין עי"ת וע"ח מוכח דקדושה אחת הן לס"ד דלא ס"ד טעמא דהכנה ע"ש ונ"ל דלק"מ דודאי ההיא דיו"ט שחל בע"ש דאין מערבין ידע לה שפיר טעמא דהכנה אלא דבשבת ויו"ט דנולדה בזה אסורה בזה לא ס"ד הכנה דמה שייך הכנה בלידה ומשני הכנה דאורייתא וגזרי נולדה ביו"ט ע"ש אטו יו"ט אחר השבת דשייך ביה הכנה דכל דמתילדא השתא מאתמול גמרא לה ועיין להתוס' בביצה דף ד' ע"ש:
דף מ.
גמ' מאי הוי עלה וכו' אע"ג דכבר אותיב מברייתא והוכיח מינה דאינו מזכיר מ"מ מכח הכי נמי מסתברא דקאמר לעיל ע"כ דפלוגתא דתנאי היא והיינו דקאמר לעיל בלשון מתיבי ולא בלשון ת"ש ועיין להריטב"א ז"ל:
שם גמ' אמר רבא נחזי אנן וכו' עיקר פשיטותא מדאמר עולא הלכה כר"י ולא שני ליה בין תענית חובה לתענית רשות וכמ"ש הריטב"א והתוס' לקמן ולפמ"ש מור"ם בהג"ה סי' רמ"ט לחלק בין תענית חובה לתענית רשות א"ל דרבא פשיט מברייתא קמייתא במכ"ש ולא ידע לה להא דעולא אבל אנן קי"ל כעולא ומפלגינן בין תענית חובה לתענית רשות: