משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת עירובין · פרק ראשון
דף ב.
והאי כי כתיב האי במשכן כתיב לשינוי' קמא הוא דפרי' אבל לאבע"א לא פריך מידי דבקר' אחרינא הוא דפליגי ובמ"ש מהרש"א בפירש"י דלתי' בתרא שכ' התוס' בד"ה ליבעו גם ארוחב קשיא דהא לא ילפי' ממשכן דלא הוי גפופי ע"ש נראה דלא כ"כ התוס' דלא ילפי' ממשכן אלא למסקנ' דשמעתין דקרא משתעי גם במקדש וא"כ י"ל דעיקר פתח דכתיב אמקדש קאי דעל המשכן כיון דפרוץ במילואו מסתבר' דלא מקרי פתח אבל לפום המק' דהשתא דקרא לא מיירי אלא במשכן וקרי ליה פתח בע"כ דילפי' מיניה דאפי' פרוץ במילואו מקרי פתח דלאו על חנם קרי ליה קרא פתח:
תוס' ד"ה שלמים וכו' כדתנן בתמיד נשחט וכו' עכ"ל עיין בפירש"י בזבחי' דס"א ע"א דכ' דדוקא בשלמים הוא דפסול וע"ש בתוס':
דף ב:
גמ' בין לרבנן בין לר"י לילפי משער החצר וכו' לפירש"י ז"ל דאגובה ל"ק ליה אלא ארוחב הקושי' לר"י היא דלילף דאפי' רוחב עשרים דס"ד דארוחב ל"פ ר"י ואע"ג דלר"י מצי למיפרך לילף מאולם נקט הפירכא משער החצר משום דהיא פירכא כוללת בין לרבנן בין לר"י וכי משני פתח סתמא לא אקרי הדר פריך לר"י לילף מאולם:
תוס' ד"ה עד מ' וכו' כדאמרי אינשי וכו' עכ"ל ע"ש בפ' מפנין דפ"ו כדאמרי אינשי היינו אפילו טובא ע"ש ותי' התוס' אינו אלא למסקנא דר"י משער מלכים גמר ואפי' טובא אבל לס"ד דגמר' הו"מ למיפרך השתא חמשים שרי מ' מבעיא אלא דעדיפ' מינה פריך ולרנב"י דלקמן דס"ל טעמא דרבנן משום היכרא ולא ילפי' מפתחו של היכל ולסימנ' בעלמ' נקטיה מודה הוא דר"י יליף מפתחי מלכים ואפי' טובא דאל"ה תק"ל קושית התוס' הלזו והא דקאמר בצריכותא דלקמן אבל מבוי דלהילוך עביד אימא מודו להו לרבנן קמ"ל וכו' לאו היינו דקמ"ל דאפי' להילוך עביד איכא היכרא דהא אפי' גבוה טובא דליכא היכרא מכשיר אלא היינו ר"ל דקמ"ל דאפי' ליכא היכרא ומשום דיליף משערי מלכים ומ"מ אי לאו סברא דלהילוך עביד לא הוה אצטרי' ר"י לאפלוגי כאן בגבוה מ' דנקט דלגבוה מ' מסוכה שמעי' לה אלא דהו"ל למנקט בגוונא דליכא היכרא דלא שמעינן לה מסוכה:
ד"ה ליבעו וכו' שהרי היה במילואו וכו' עכ"ל יל"ד דאכתי ק' לילף מפתח שער החצר דלית ביה דלתות ומקרי פתח ולא נפרץ במילואו שהרי יש ט"ו אמה מכאן וט"ו אמה מכאן ולשינויא קמא דגמ' דלעיל דפתח שער אקרי וכו' ניחא אבל לשינויא בתרא דכי כתיב ט"ו בגובהה קשי' וצ"ל דתי' התוס' הלזו אזיל בשי' רצב"א שכ' התוס' ד"ה אבע"א דאפי' לשינויא בתרא דפתח שער אקרי אבל לפי' קמא צ"ל כתי' קמא של התוס' כאן דשאני התם דלא הוה עשרים:
ד"ה אלא וכו' הי"ל לעשותו שוה לאולם עכ"ל ר"ל הי"ל לעשותו עשרים שנה לאולם והא דאולם לא מקרי פתח משום דגבוה מ' הוא ואע"ג דלגובה נמי מהני צורת פתח כדלקמן די"א ע"ש י"ל דה"ד בגובה לחוד אבל כי איכא תרוייהו גובה ורוחב ל"מ פתח וא"כ בהיכל אפי' רחב עשרים יש לו ליקרא פתח כיון גבוה כאולם ודלא כמהרש"א ז"ל:
ד"ה מידי וכו' אע"ג דברייתא נמי וכו' עכ"ל נראה דהוק"ל מאי משני מידי הוא טעמא וכו' הא אכתי קשיא לשאר אמוראי דתנו א"צ למעט קשיא מתני' אברייתא ועיין למהרש"א:
דף ג.
ד"ה אי קלשת וכו' משום סוכה דאורייתא משום דאי קלשת וכו' עכ"ל כ' משמע משום דאין זה מוכרח די"ל דסוכה דאורייתא חישינן דילמא לא מידכר ולא שני ליה לרב בין יחיד לרבים:
דף ג:
ד"ה והא איכא וכו' וי"ל דרוב אמות קאמר עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל כי משני לעולם ר"ש ורוב אמות קאמר מאי רוב אמות איכא הא תרי ותרי נינהו קרחת ומחול ורצופין ונפרץ ע"ש י"ל דתלת מינים קרחת ומחול ועבודת הכרם בד' אמות והיא מתני' הביאה רש"י ז"ל והיינו עבוד' הכרם לחודיה היכא דאינו לא קרחת ולא מחול:
דף ד.
ד"ה גפן וכו' וי"ל דנ"מ אם יש כלי וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל שהוסיף דברי' בכוונת' שלא לצורך ומה שהק' דהומ"ל כדי רביעית מים לנזיר ע"ש י"ל דאם כן הוי הילכתא באת להחמיר וניחא ליה לאוקמה להקל דומיא דחציצין ומחיצין:
דף ד:
ד"ה דבר תורה וכו' משמע אבל בשרו אפי' מיעוט וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דמסתברא דמוקמי הלכתא אשערו דאתי מריבויא וכו' ע"ש וק' א"כ מאי מקשי' התוס' אפירש"י למ"ל למיכתב שערו נימא דהלכתא סתמא אתמר ומ"מ לא מוקמי' לה אלא אשערו דאתי מריבויא ונ"ל דהיכא דסתמא אתמר ודאי דאכולהו קאי אלא דלפירש"י בפירושא אתמר שערו אלא דמהרש"א הוק"ל מנ"ל לרש"י דשערו אתמר נימא דהלכתא סתמא אתמר ואהא קאמר דמסתברא דאתמר אשערו כיון דאתי מריבויא:
בא"ד א"כ שערו למ"ל וכו' עכ"ל אבל התוס' מפ' הפך מפירש"י דהלכתא אתמר בשרו בהדיא אבל שערו אפילו מיעוט שאינו מקפיד חוצץ כפשטא דמיעוט דנימא אחת חוצצת ואי קשיא א"כ בשרו למ"ל כבר תי' התוס' בסוכה דאצט' לבית הסתרים ע"ש ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף ה.
רש"י ד"ה ארכו וכו' הרי רחבו ד' חסר משהו וכו' עכ"ל קושטא קאמר דרחבו לא הוי אלא ד' חסר משהו מיהו בלא"ה אפי' הוי ד' עדיין קשה הא ב' חצירות הן ובעי ח' ועוד אפי' לחצר א' לא סגי דבעי פצימין ועוד דנפרץ במילואו הוא ומהרש"א ז"ל כ' דהכא איכא ב' צדדי האורך והוי במקו' פצימין ולא הוי נפרץ במילואו ע"ש והוא תימה דא"כ אם הפתחים בדופני האורך לא הוי נפרץ במילואו דאע"ג דצד של הפתח של המבוי פרוץ הרי הצד הב' שאצל הרוחב מבפנים איכא כותל ובכולי תלמודא לא מקרי נפרץ במילואו אלא היכא דפרוץ מב' הצדדין אלא ע"כ דהכותלין של הדפנות לא מהנו לענין זה דלא כמהרש"א ז"ל:
דף ה:
תוס' ד"ה ק"ו וכו' ואמחיצה ד' ק"ו וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל עומד מרובו בד' מחיצות יוכיח ע"ש לפי הנראה דלא שייכא האי יוכיח כיון דמבוי מחצר הוא דגמרי' ולא עומד מלחי ובדברי התוס' בד"ה שפרצתו הוא דשייך לומר כן אך התוס' בד"ה א"ד כ' כה"ג ע"ש ומ"מ קשה היכי יליף הגמ' מבוי מחצר ניפרוך מה לחצר שכן מהני בד' מחיצות תאמר במבוי דאפי' כי ילפת ליה ל"מ למילף דמהני בד' מחיצות דכה"ג אורחיה דגמ' למפרך כמ"ש התוס' בפ' מרובה וזה לא יתורץ בתי' מהרש"א דפירכת מה עבדי כה"ג:
בא"ד דדיו לבא מ"ה וכו' עכ"ל יל"ד א"כ מאי מק' רש"י והתוס' בדבור שאח"ז דנילף דמהני אפי' בד"א משום פס הא י"ל דיו כמו לחי דבעומד מאליו ל"מ בד"א וי"ל דא"כ לא מהני לן ק"ו מידי וכה"ג אמרי' היכא דמפריך ק"ו לא אמרי' דיו:
ד"ה שפרצתו וכו' דגמרי לה מסיני וכו' עכ"ל יל"ד א"כ היכי ילפינן מבוי מחצר לעומד מרובה הא אין דנין ק"ו מהלכה וי"ל הא דגמירי הל"מ היינו לענין לזרוק אבל לטלטל לתוכו אינו אלא מדרבנן וכעין דאורייתא תקון וכמ"ש מהרש"א ז"ל וילפותא דשמעתין במידי דרבנן היא:
ד"ה וספק וכו' דקי"ל וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ומ"מ לשון דקי"ל שכ' התוס' אינו מדוקדק דהא אפי' רב הונא מודה:
דף ו.
בא"ד וא"ת דבפ"ב דבכורו' וכו' עכ"ל קושיתם היא לפי' הר"ש אבל לתי' קמא דאפי' צדדי החיוב מרובין דשמא קרובה לשמא שוין לא הוי אלא ספק ל"מ לאתויי קרבן דשמא אינה קרובה אבל להר"ש כיון דצדדי החיוב מרובין דשמא קרובה ושמא שוין לא הוי ספק ומצי לאתויי קרבן ועמ"ש מהרש"א ז"ל:
ד"ה אחד ומצדו דהוי בד' וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל בד"ה מצדו ע"ש:
דף ו:
ד"ה וכ"ת הו"א טעמא דר"י וכו' עכ"ל והא דלא אמרינן דקושטא הוא כן דטעמא דר"י משום דלחי הוי מחיצה משום דא"כ אפי' ברחב ט"ז אמה ובגמ' אמרי' דלא התיר ר"י אלא י"ג אמה ושליש:
דף ז.
רש"י ד"ה א"צ כלום וכו' והא ל"ל דמשו' בני רחב' וכו' דהא נמי פשיטא וכו' עכ"ל ק"ק כיון דפלוגתא דר' אלעזר ורבינא היא נימא דהיא גופא אתא ר"י לאשמועינן ברחבה הפתוחה למבוי ולא בכלה לרחבה דהיינו שנפרץ דאפי' בחצר איכא למ"ד לקמן בשמעתין דלא אסיר משום עירוב:
דף ז:
תוס' ד"ה דאי דרב וכו' מדנקט רחבה ולא נקט חצר עכ"ל הקשה המהרש"א ז"ל דאי נקט חצר נמי הוה משמע נמי משום תרי איסורי בקושייתם ע"ש ונ"ל דל"ק דבקושייתם היא משום דנקט מפולש ונקט במילואו דמדנקט מפולש משמע דאסור משום פילוש ומדנקט במילואו משמע דאסור משום עירוב דלענין פילוש אין לחלק בין במילואו לשלא במילואו אבל כשתי' דא"כ הו"ל רחבה ע"כ דר"ל דהו"ל רחבה סתם ולא ליתני במילואו דרחבה פשיט"ל דלית ביה משום עירוב כמ"ש רש"י בד"ה א"צ וכיון דליכ' אלא משום פילוש ע"כ דליתני רחבה סתמא קאמרי והשתא שפיר כ' דמדלא נקט חצר דהיינו סתם כמו רחבה ע"כ משום דרחבה בכל גוונא ליכא אלא פילוש אבל חצר איכא גוונא דאסור משום עירוב והשתא ל"ל דאי נקט חצר נמי משמע תרי איסורי דא"כ הול"ל למימר במילואו ומדנקט חצר סתמא משמע דליכא אלא משום פילוש בכל גוונא:
ד"ה בעירובו וכו' דהא ר"י אסר בצידי רחבה וכו' עכ"ל עיין למהרש"א ומאי דנקט לפי סברת המק' וכו' ע"ש משום דהתוס' בסברת המק' קיימי אבל קושטא דגם למסקנא כן הוא לפר"י דלכ"ע נראה מבחוץ אינו נדון משום לחי ובצידי רחבה לכ"ע אסור וליכא לאוכוחי אלא מרב יוסף גופיה כמ"ש מהרש"א ז"ל:
בא"ד אע"ג דלא מפליג בשריותא אין לחוש וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלהוכחה האחרת שכ' התוס' לעיל דלאמצע רחבה פשיטא י"ל דקמ"ל דרחבה עצמה שרי ע"ש ואינו נכון בדברי רב דאמר חצר מותרת שפיר כ' התוס' לעיל דקמ"ל דחצר גופה אבל שמואל לא מיירי כלל בדין רחבה גופה אלא אמבוי לחודיה קאי ע"כ נראה די"ל דקמ"ל אפי' רחבה דיחיד ולא אמרי' דילמא בני בתים ולא ס"ל כרבה דבסמוך אבל בס"ד ס"ל להמקש' כס' רבה דדוקא ברחבה דרבים הוא דלא חיישינן דילמא בני ולכך ס"ל דלאמצע רחבה פשיטא:
דף ח.
ד"ה לאו וכו' הו"ל לרב לפרושי מתניתין וכו' עכ"ל ובמאי דמשני אי מהתם הו"א ה"מ זה שלא כנגד זה ה"ה דה"מ למפרך הו"ל לרב לפרושי הך מתני' דמיירי אפי' זה כנגד זה אלא דעדיפא פריך:
דף ח:
רש"י ד"ה ולפי ולרבה וכו' ואסור אפי' חצר וכו' עכ"ל היינו לפום האי שינויא דמשני אי מהתם הו"א ה"מ זה שלא כנגד זה דלפי"ז דזה כנגד זה בחצר נמי אסיר פילוש אוסר בחצר כמו מבוי אבל לקושט' דמילתא פילוש אינו אוסר בחצר וכדמוכח כולי שמעתא וכ"מ בדברי התוספות בד"ה בעירובו שכ' לשיט' רש"י דהו"מ לשנויי מילתא דרב בזה כנגד זה ע"ש ואפ"ה קאמר רב חצר מותרת ודברי רש"י בסמוך בד"ה תרתי הם לפום קושטא דמילתא ועיין למהרש"ל ומהרש"א ז"ל:
בד"ה עושין וכו' באחד מב' ראשין וכו' עכ"ל שכ' המבוי הגדול נמי עקום ע"ש וכ"כ הריטב"א בשם רש"י ע"ש ולפ"ז רש"י בסמוך בד"ה כמאן שכ' דהא כל מבואות הקטנים וכו' הול"ל נמי אמבוי הגדול דהא גם הוא עקום
. ד"ה שאין באלכסונו וכו' ובד"ה הנמשכין וכו' עכ"ל אינו מדוקדק דהא בפחות מד"א קיימי:
דף ט.
בד"ה לרשב"ג וכו' הו"ל לפרושי וכו' עכ"ל ובמסקנ' לה בכרמלית הא דלא נקיט ר"י למילתיה בר"ה וביש בו ד' משום דא"כ הוה צריך לארוכי ולפרושי למילתי' וכמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש:
דף ט:
ד"ה ולרשב"ג וכו' וסתם מבוי אורך כותליו שוין וכו' עכ"ל ולקמן דדייק ר"י ממלתי' דר"ה בלחי המושך עם דופנו של מבוי דבין לחייה אסור אע"ג דסתם מבוי כותליו שוין וא"כ כנגד הלחי הוי ר"ה התם מיירי במבוי שאין כותליו שוין וס"ל להתוס' דפי' לחי המושך עם דופנו של מבוי היינו ר"ל דנמשך הלחי מכותל זה מה שהיה שוה עם דופנו שכנגדו כמ"ש הריטב"א שם דלא כפירש"י שם ע"ש:
ד"ה כותל וכו' ומייתי לה נמי אמבוי שרצפו וכו' עכ"ל משמע שדומה הוא למבוי שרצפו והיינו נראה מבפנים ושוה מבחוץ דרישא דמימרא הוא דומה ממש למבוי שרצפו אבל נראה מבחוץ דכוותה היא אלא שהבליטה לצד חוץ ולא לצד רחבו של מבוי ומאי דמשמע מדבריהם שהוא שוה לרצפו ארישא דמימרא הוא דהיינו נראה מבפני' ועיין למהרש"א ז"ל:
דף י.
ד"ה ושני וכו' א"נ בפס גמור וכו' עכ"ל לפ"ז דיש לחלק בין פס לכותל מאי דקאמר הגמ' ר' היא הומ"ל אפי' רבנן ומודו בכותל דבעי ב' וכן מאי דקאמר ור' ס"ל כר"י הומ"ל אפי' כרבנן ומודו בכותל דבעי ג':
דף י:
ד"ה עור וכו' מטעם לבוד וכו' עכ"ל עמ"ש בזה בי"ד סי' שע"א ע"ש:
ד"ה ואצבעים וכו' אתי אוירא דהאי גיסא וכו' עכ"ל הקש' מהרש"א ז"ל אמאי לא הקשו בעיקר דברי ר"ד דאצבעיים מכאן דהא כה"ג אמרי לעיל אתי אוירא דהאי גיסא וכו' אהא דפריך וירחיק אמה וכו' ע"ש ויש ליישב דהלכתא ניחא להו לקבוע דבריהם באצבעיים ושני שלישים דכה"ג אמרינן לעיל אתי אוירא וכו' אליבא דמ"ד עומד מרוב' על הפרוץ מב' רוחו' הוי עומד דק"ל כוותיה:
דף יא.
תוס' ד"ה אילימא וכו' דילמ' סבר כנהרדעי וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל דהול"ל דילמא סבר כשמואל דאמר הלכה כחנניה דבעי דלתות ואפילו בעשר דהא פליג ארב דאמר הלכה כת"ק וע"כ רב בעשר קאמר דביתר מעשר ס"ל לרב דילמ' צ"פ משום דלפי' רצב"א דבסמוך דבשמעתין בב' מחיצות מיירי י"ל דלאו זה כנגד זה אלא כמין גאם וא"כ י"ל דשמואל דלתות דוקא במפולש זה כנגד זה דבהכי מיירי פלוגתא דת"ק וחנניה ולכך נקטו דס"ל כנהרדעי דאפי' בעקום ס"ל דבעי דלתות כדי להקשות גם לפי' רצב"א:
בא"ד א"כ גבי פסי ביראות עכ"ל מ"ש מהרש"א דהרא"ש הק' לפי המסקנא לכל הפירושים ליתא דלפי' רצב"א ל"ק גם לפי המסקנא דכולה שמעתין בב' מחיצות מיירי והרא"ש לא הביא פי' רצב"א:
בא"ד דבשיירא אין להתיר כמו בחצר שמוקף וכו' עכ"ל אבל פסי ביראות הוי כמוקף לדירה כדפירש"י לקמן ברפ"ב ע"ש:
דף יא:
רש"י ד"ה אביי וכו' ומפי' אביי ילפינן וכו' עכ"ל אבל מסיפ' דושוין שאם יש ברגליה וכו' לא מוכח מידי לפום האי לישנא די"ל דיש ברגליה עשרה היינו ע"י חקיקה דס"ל חוקקין להשלים וכיון דע"י חקיקה הוא נוגע הוא אם היו חוקקין אבל אביי קאמר דרבנן ס"ל אין חוקקין וא"כ ע"כ דסיפ' דושוין וכו' היינו עשרה בלא חקיקה והו"ל אינו נוגע אחרי כתבי ראיתי להריטב"א ז"ל שכ"כ:
דף יב.
גמ' והתני רב אדא וכו' עיין מה שהק' מהרש"א ז"ל וי"ל דהמק' מעיקרא ידע שפיר דר"י בפס אחד מיירי ובפס אחד ארבעה ובב' פסין ג' מכאן וג' מכאן אלא דמשמע ליה מדאמר ר"י צריכה ב' פסין משמע דבפס א' בכל ענין לא מהני אפי' רחב ד' ופריך שפיר דר"י אדר"י מיהו בדברי הריטב"א קשיא שהק' על דברי התוס' מנ"ל לר"ז דר"י פליג ארב אדא בסברת רבי נימא דר"י נמי ס"ל דבב' פסין ג' מכאן וג' מכאן ותי' דאי בב' פסין בעי ג' מכאן וג' מכאן גם בפס אחד לא הוה סגי ליה ר"י בד' ע"ש וע"ז קשיא דא"כ אמאי לא פריך אר"י דאמר ד' מרב אדא דתני ג' מכאן וג' מכאן וכקושי' מהרש"א ז"ל וע"ש בהריטב"א מה שתי' עוד:
שם גמ' בשלשה ומשהו סגי וכו' וליכא לאוקמא ברחב שמונה חסר משהו דצריך רוב דופן שהוא ארבעה דא"כ הול"ל ארבעה ומדנקט רוב דופן ע"כ ברחב שבעה מיירי דסגי ברוב דופן אע"ג דליכא ארבעה וכמ"ש התוס' והא דקאמר הגמ' בדופן שבעה דבארבעה הו"ל רוב דופן ל"ד בארבעה אלא דכלפי דהוה ס"ד דבדחב הרבה מיירי דרוב דופן הוי יותר מארבעה קאמר דבשבעה מיירי דסגי בארבעה ופריך בשלשה סגי ואמאי נקט רוב דופן דאיכא למטעי דברחב שבעה דצרי' רוב דופן ממש שהוא יותר מג' ומשהו:
דף יב:
תוס' ד"ה הב"ע וכו' שנפרצה מע"ש וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל נוקמ' בלא גדודי ונפרצה בשבת דלגבי טלטול הואיל והותרה הותרה וכו' ע"ש וכוונתו דנוקמא כרבי יהודה לקמן די"ז ע"א דאפי' ליכא מחיצות אמרינן הואיל והותרה וכו' אבל ר"י ס"ל התם דבדליכא מחיצות לא אמרינן הואיל והותר' וכו' ומ"מ י"ל לקושי' מהרש"א דבסיפא דברייתא קתני דביש לו מחיצה שרי וע"כ דעשו לו מחיצה כדפירש"י ז"ל דהא בנפרצה יותר מיו"ד מיירי נעשית מחיצה אסור בשבת ודחיק' ליה לאוקמ' דבשביל מילוי של שבת אחרת קאמר דפשטא דמילתא דבשביל אותה שבת מיירי:
שם גמ' וכי ככר וכו' והתניא וכו' משמע ליה דהברייתא אפי' בהכשירו בקורה מיירי וב' קושיות מק' וכי ככר זו וכו' ועוד והתניא וכו':
דף יג.
תוס' ד"ה ע"ז וכו' לא שייך הכא טעמ' דב"ש וכו' אבל בתלמיד א' שאמר' משום ר"י לא ק"ל משום דנ"מ נמי לב"ה דאפילו ביותר מד' סגי בלחי ולאפוקי דלא נימא דלא פליגי אלא בפחו' מד' ולהכי קאמר דבפחו' מד' אפי' ב"ש מודו ולא נחלקו אלא ביותר מד' וא"צ למה שנדחק מהרש"א ז"ל ועמ"ש בזה לקמן ד
דף יג:
ד"ה שיודע וכו' ולא מצא ר"י בשום מקום בת"כ שממעט נחש וכו' עכ"ל קושט' הוא דנחש לא מיטמא אלא דליכא מיעוטא לנחש מכל הולך על גחון וע"כ דממעט מהיא ולא נחש כדממעט שרץ ומחד מיעוטא נפקי שרץ ונחש ועפי"ז י"ל עמ"ש מהרש"א בסה"ד דנחש אין דמו כבשרו ע"ש דלפ"ד מנ"ל למעוטי שרץ ונחש מחד מיעוטא נוקמיה למיעוט' דהיא לנחש אבל שרץ דאיכא ק"ו מבהמה דאין דמה כבשרה מנ"ל למעוטי ובלא"ה דבריו תמוהים דבגמרא בפ"ק דכריתות דף ד' ע"ב איתא דנחש דמו כבשרו ועמ"ש בחידושנו שם ע"ש:
בא"ד אפי' במגע בכעדשה עכ"ל כתב מהרש"א דבבריית' דת"כ הו"מ למעבד ק"ו מכעדשה ע"ש ועיין להתוס' בפ"ק דסנהדרין די"ז דמייתו ברייתא בת"כ דעביד ק"ו
מכעדשה ע"ש ומזה ק"ל עמ"ש התוס' בפ"ז דנדה דנ"ו ע"א דשרץ בכעדשה הלמ"מ ע"ש דלפ"ד היכי עביד ק"ו מכעדשה בברייתא הלזו הא אין דנין ק"ו מהלכה אפי' בסוף דינא כדאמרי' במס' נזיר דנ"ז ע"א ע"ש ועיין להרב טורי אבן במס' חגיגה די"א ע"א שהביא מהירושלמי בפ"ק דחגיגה דכעדשה הל"מ ע"ש שהוכיח מדברי הר"מ הל"מ היא:
דף טו.
ד"ה תל וכו' ולא תקשה מכאן למ"ד וכו' עכ"ל לא ידענ' מאי קושיא דהא פלוגתא דרבנן ור"מ היא בסמוך במתני' בכל עושין לחיין וכו' ורבנן ס"ל דמהני אפי' בב"ח ואפי' בדופן דסוכה ס"ל דמהני כדמוכח מבריית' דלקמן וא"כ נימא דברייתא דתל ונקט כרבנן:
דף טו:
ד"ה פרוץ וכו' גבי בעיא דהלכו באברים אחר הרוב וכו' עכ"ל עיין מה שהק' מהרש"א מזה עמ"ש התוס' לעיל דבי"ש א"א לצמצם ע"ש ול"ק דבדבר התלוי במדידה למדוד אם יצא הרוב בידי אדם מקרי דדוקא בדבר שכבר נעשה בי"ש ואינו תלוי במדירה מכאן ולהבא אמרינן דכיון דבי"ש נעשה א"א לצמצם אבל אם אפשר למדוד בידי אדם אפשר לאדם לצמצם ולמדוד שפיר:
דף יז.
עירב וכו' ומש"ה מייתי מחצר וכו' אבעיא דר"י וכו' עכ"ל בזה י"ל דר"ח דפשיט התם לא מחלק בכה"ג ולעולם חצר שנפרצ' ליתנהו למחיצתו מקרי וטפי הי"ל להוכיח מדאמרי' התם אמ"ל אביי לא תימה אימר אלא ודאי דהא מר הוא דאמ' בעי מיניה מרב הונא הא ר"ה גופיה מחלק בין איתנהו למחיצות לליתנהו אלא ע"כ חצר שנפרצה איתנהו למחיצו' מקרי: