משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת סוכה · פרק חמישי
דף נ:
ד"ה ורבנן וכו' אלמא דחי שבת וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל מאי ס"ד הא כי היכי דהוה מוקמינן מתני' כריב"י ה"נ מוקמינן הנך משניות דעירובין וערכין ע"ש וי"מ דעיקר קושיתם מהך דערכין דסיפא דמתני' י' שם פליגי תנאי אי עבדים או לויים או ישראלים היו ומוקמינן התם דכ"ע עיקר שירה בפה ואפי' לס"ד שם הך תנא דס"ל עבדים היו ע"כ דס"ל עיקר שירה בפה ומשמע דכולהו מודו בדינא דרישא דמתני' וזהו עיקר קיש קושיתם ונדחקו לתרץ דרישא ריב"י ותנאי דסיפא פליגי ארישא למאי דמוקמינן התם דלכ"ע עיקר שירה בפה ונכון הוא מיהו זה לא יתכן אלא לפמ"ש הלח"מ בסוף ה' לולב דלר' ירמיה דלקמן ס"ל עיקר שירה בפה ודחי שבת ע"ש אבל לפי מה שנר' מדברי מהרש"א לקמן בתוס' בד"ה כתנאי דלר"י בר אבא ס"ל עיקר שירה בכלי ולכך דחי שבת ע"ש א"כ אי כוונת התוס' בקושיתם היא מכח סיפא דמתני' אפילו לר' ירמיה קשיא ואיך כ' דלר' ירמיה ניחא אבל לפמ"ש הלח"מ לר' ירמיה ניחא שפיר אבל לרב יוסף ק"ל שפיר ובגמ' גופה לקמן הקשו התוס' קושיא זו ותי' דאין שבות במקדש והכא לרב יוסף לא יתורץ בזה:
דף נא.
גמ' מ"ט דמ"ד עיקר שירה בכלי וכו' לפמ"ש הלח"מ הבאתיו לעיל דלר' ירמיה ס"ל עיקר שירה בפה קשיא מי הוא המ"ד עיקר שירה בכלי הא רב יוסף איתותב וי"ל דהיינו הפלוגתא דרב וריב"י דלעיל בכלי שרת שעשאן של עץ דלחד אוקמתא פליגי בהא ולחד אוקמתא כ"ע עיקר שירה בכלי ועיין למהרש"ל ז"ל:
דף נד.
גמ' דבצרי טובא וכו' הו"מ לאקשויי עוד דא"כ לא שמעינן הא דראב"י:
רש"י ד"ה לפי וכו' שכבר נתמלאו וכו' עכ"ל טפי היל"ל אפי' ממלאין בשבת אין תוקעין דאין דוחה שבת וי"ט ומהרש"א בסמוך נרגש בזה וי"ל דניחא ליה לפרש אפי' לר' ירמיה אליבא דריב"ל לעיל דס"ל חליל של שואבה דוחה שבת:
תוס' ד"ה שייר וכו' משמע דאהבתי הוא תחילת הפרק וכו' עכ"ל עיין להתוס' לעיל דל"ח ע"ב בד"ה מכאן ע"ש:
דף נד:
ד"ה אי וכו' בההוא ניחא טפי וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דבשמעתין עתין נמי י"ל דלא תקשה למסקנא דליתא דלרבי אחא ע"ש ואכתי אינו מתיישב דא"כ מאי פריך אח"ז אלא מאי שייר דהאי שייר הא למסקנא י"ל דאתיא כר"י ועוד מאי משני שייר ע"פ שח"ל בע"ש הא מ"מ לא הוי אלא חד שיורא דהיינו ע"פ שח"ל בע"ש וממילא ידעינן דינא דע"פ דכל שנה ולא הוי אלא חד שיורא ועיין למהר"ם לובלין ז"ל ע"ש והנה מדברי התוס' נראה דבההיא דנזיר נשאר בקושיא אבל התוס' בנזיר כ' ליישב דקאמר כן דלא תקשה לרבא ע"ש וק' דא"כ מאי פריך אח"ז והא שייר דבין הבינים נימא דהשתא דאיכא שיורא דבין הבינים גם לרבא בל יחל שיורא הוא גם מאי משני דלא תני חמש ע"ש:
ד"ה אמאי וכו' בלא ר"ס וכו' עכ"ל המג"א סימן תרפ"ד הק' דכיון דדוחה ממש לא שייך למימר תדיר קודם אלא דוקא כי עביד תרוייהו כמ"ש התוס' בשבת דכ"ג ע"ב ע"ש ול"ק דשאני נ"ח דאיכא טעמא דפרסומי ניסא אבל הכא מאי עדיפותא דר"ח מדשבת לפום ס"ד דהשתא דלא ס"ד טעמ' דהכרה מיהו בזבחים דצ"א בעי בגמ' תדיר ומקודש הי מינייהו עדיף ופשינו מדתנן מוספי שבת קודמי' למוספי ר"ח ודחי ע"ש לפ"ז י"ל דס"ל להגמ' כאן דר"ח מקרי מקודש כהפשטן דהתם ותדיר ומקודש תדיר עדיף וה"ד כי עביד תרווייהו כי דחי' ליה לגמרי מקודש עדיף כמו פרסומי ניסא:
בגמ' ואמר ר"ז כי הוינן וכו' בלא ר"ז הו"מ לאקשויי מהברייתא לחוד דלא היו תוקעין ומבדילין ועוד דמאי אולמה דברייתא ממתני' דחלבי שבת וי"ל כי היכי דלא נימא תנאי היא מייתי מדר"ז דאמר דברי הכל משמע דליכא מאן דפליג ומשני דע"כ תנאי היא דהא אחרים פליגי ור"ז אפלוגתא דרע"ק ורי"ש קאי:
דף נו.
רש"י ד"ה בין וכו' אם חל יום ח' לפניה וכו' עכ"ל אזיל לשיטתיה שכ' בפ' תמיד נשחט דף נ"ח ע"ב דבזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה חל יוה"כ סמוך לשבת לא היו דוחין אותו וזה הפך סוגיא דלעיל דנ"ד דדוקא לאחרים הוא דחל יוה"כ סמוך לשבת ורישא דמתני' לעיל מוקמינן דלא כאחרים ועיין להתוס' שם בפ' ת"נ ע"ש:
דף נו:
גמ' אמרו צדיק כי טוב וכו' פתח בל' יחיד וסיים בלשון רבים כי פרי מעלליה' יאכלו דהיינו שכניו ומפיק שפיר מיניה טוב לצדיק טוב לשכניו:
תם ונשלם מסכת סוכה