אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת סוטה › פרק שביעי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת סוטה · פרק שביעי

פרק ששי

בד"ה וק"ש וכו' ונראה דהני נאמרין וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דדינן כמו מגילה דאם שמע אשורית יצא אע"פ שאינו מבין אבל בשאר הלשונות א"י אלא א"כ מבין הלשון:

דף לז.

בד"ה מאי וכו' הא דלא מייתי וכו' עכ"ל ק"ק מאי קושיא דניחא ליה לאתויי מילתא דר' גופיה דהא הכא ר' הוא דאמר אלו ואלו למטה:

דף לח.

גמ' אי מה להלן כ"ג וכו' מפירש"י דפירכא היא ולא פי' כפשוטו ונראה דהברחו דהיכי אמרי' אף כאן כ"ג הא הכא קרא דכה תברכו אאהרן ובניו קאי לכן פי' דפירכא הוא דפרכי' מה להלן שכן כ"ג ומ"מ בק"צ ור"ח יכול להיות כפשוטו ולכן פירש"י בד"ה אף בע"א כ' ולא תקשה שכן כ"ג דאין משיבין על ההיקש ובדבור שלאחריו כ' דאצט' כל הימים דלא תקשה ר"ח וק"צ והוא תימה הא אין משיבין על ההיקש אלא משום דבק"צ ור"ח יכול להיות כפשוטה ובד"ה קשיא ליה וכו' נ"ל דט"ס נפל וכצ"ל מה למלואים שכן כ"ג והס"ד ואח"כ מה"ד קרבן צבור כנ"ל ליישב פירושו:

דף לח:

בד"ה כל וכו' וסבר למי' שמצות עשה דוחה לא תעשה עכ"ל אבל האמת דאינו דוחה ולכך מלקי' ליה והטעם דבטומאה איכא עשה ול"ת ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה וכדאיתא בפ"ק דיבמות וק"ל מזה הירושלמי למ"ש התוס' בפ"ב דמציעא דף ל' בד"ה הא דעשה דכיבוד דוחה לא תעשה ועשה דטומאה משום דאין שוה בכל והגמ' שם בדל"ב עדיפא מינה משני ע"ש דלפי זה אמאי אין מטמא כהן לנ"כ וצ"ל דהכא הטעה משום דאי אין אומרין לו לעלות לא עבר ואם כן עשה קיל ודמיא למאי דאמרי' בפ' א"נ ד"מ אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל ולא ס"ל כמ"ש הת"י שם ע"ש וכן ראיתי להעה"ש א"ח סי' קכ"ח שצדד כן בטעמו של דבר ע"ש אך אין זה נכון דאף דאין אומרים לו לעלות מ"מ כשעולה מעצמו אף דאין מחוייב מ"מ מצוה קעביד וכיון דמצוה עביד לאו קיל הוא ול"ד לההיא דפ' א"נ וכן ראיתי להרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תקכ"ד שהוכיח דאף אם האב מחל על כבודו מ"מ כי מאבדו מצוה קעביד מדלא פריך הגמ' במציעא דף ל"ב אלא מכח עשה ולא תעשה דאי איתא אפילו לא תעשה גרידא היכו דחי ליה כיון דהעשה קיל אלא ע"כ דמצוה עביד וכיון שכן לאו קולא היא ול"ד לפ' א"נ וכ"נ מדברי התוס' שהבאתי שהק' מאי פריך גבי כיבוד הא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה שאין שוה בכל ומאי קושיא נימא דש"ה דגם העשה דכיבוד הדוחה קיל הוא דאי אמר לא בעינא וכו' אלא ע"כ אף דכבודו מחול מ"מ כי עביד מצוה איכא ובכה"ג לאו קיל הוא ומעתה הדק"ל אמאי לא דחי נ"כ את הטומאה כיון דקי"ל אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה שאין שוה בכל לחד תי' דהתוספות וע"ש בתשו' הרדב"ז במ"ש וליכא לתרוצי וכו' דט"ס נפל בדבריו והוא טעות הניכר ולמה שהקשיתי לשאול אפשר דאי אמרו לו ציבור שלא לעלות ואין חפצים בברכתו אי עולה מעצמו לאו מצוה קעביד ואם כן ש"ה דעשה קיל אבל בכיבוד אפי' אין חפץ האב בכיבוד מצוה קעביד וכ"מ מדברי הרדב"ז הללו:

דף לט.

בד"ה כל וכו' ושיעור תכיפ' איכא למשמע משיעו' תכף וכו' עכ"ל ליכא למשמע אלא דבשיעור ל"ב אמה ודאי דלא הוי תכף אבל יכול להיות דאף בפחות מכן לא הוי תכף והמג"א סימן קס"ו הק' מדפרכינן מהך ברייתא שם למ"ד ביאה במקצת ל"ש ביאה דניטול ידיה ולסמוך ולשחוט שם דס"ד דכל העזרה כשרה לשחיטה והשתא אפילו למ"ד שמה ביאה תקשה דלסמוך שם מבחוץ והדר לעייליה ולשחוט סמוך לפתח אלא ע"כ דמרשות לרשות אפילו בפחות מכן לא הוי תכף ע"ש ומכל מקום יש להוכיח דבמקום אחד בשיעור ל"ב תליא ממאי דמשני שם כמ"ד שוחט בצד המזבח והשתא תקש' למ"ד לא שמה ביאה דליעול ידיה ולסמוך ולהוליך הקרבן אח"כ למזבח דהשתא במקום אחד הן אלא ע"כ דבמקום אחד בשיעור ל"ב אמה וממקום למקום אפי' בפחות כן ואפשר דמאי דלא ה"ד הגמרא בס"ד למ"ד שמה ביאה משום די"ל דבעינן תכף ממש כיון דאין מפורש בשום מקום השיעור אבל למסקנא לא מצינו מפורש אלא בל"ב אמה ומה שהוכיח המג"א ממתני' דפ' ב' מדות עיין שם בדף צ"ג ע"ב בפי' רש"י בד"ה ה"ק שכ' כלומר לאחר שסומכין וכו' ע"ש שנר' מדבריו דלא כדברי ה' מג"א:

דף מ.

תוס' בד"ה והאמר וכו' לא כן תני ר"ח וכו' עכ"ל ואמשנתנו פריך ומשני שסמך ופריך מקרא דלא מ"ל דוישב דקרא סמיכה וא"צ למ"ש כאן מהרש"א ז"ל:

דף מא.

פירש"י מכאן ואילך וכו' א"כ ירושלים דלתותיה נעולות וכו' עכ"ל לכאורה קשה ממתניתין בפ' תמיד נשחט שהביאו התוס' לעיל דקתני ראשונה ישבה לה בהר הבית ג' בחיל ג' במקומה עומדת ואי לית בה איסור ר"ה אמאי לא יוליכוהו בעוד יום לבתיהם ואפשר דאף דדלתותיה נעולות הויא בכרמלית וביום הכפורים לא גזרו אלא דק' לפי זה אמאי לא היו תוקעין ביום הכ' שחל בערב שבת כדפריך בשבת דקי"ד אקניבת ירק ע"ש ועיין להתוספות בפסחים דף ס"ו בד"ה תוחב וכו' ובמהרש"א ז"ל שם ועיין פירוש רש"י בעירובין דף ו' ודוק:

דף מא:

תוס' בד"ה מצוה וכו' אמאי לא משני בפרק ב' דכתובות וכו' עכ"ל אף על גב דרבנן פליגי אר"י בסנהדרין ולא ס"ל דמצוה שאני מ"מ מדל"ק הגמ' כאן הא מני ר"י משמע דאף רבנן מודו במצוה דהכא משום דמצוה עדיפא ולהכי מק' מההיא דכתובות דמצוה דכבוד נמי היא וכן כתב מהרש"א ז"ל שם בסנהדרין אלא דמ"ש כבוד תורה ל"ד אלא דכבוד בעלמא דאל"ה לא מקשים מידי מההיא דכתובות:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה