משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת סוטה · פרק רביעי
דף כד.
גמ' דהאמר רב קנה לכל וכו' לכאורה יש להוכיח מכאן מה שנסתפק המש"ל אי ביאה דיבמה בעי עדים ע"ש דאי איתא דבעי עדים מאי פריך הגמ' נוקמ' שלא בעדי' מיהו נר' דלא נסתפק ה' אלא לדידן דקי"ל כשמואל דלא קנה לכל בביאת זנות דבעי' ביאה לשם קנין אבל לרב דלא בעי ביאה לשם קנין ואפי' ביאת זנות סגי ודאי דלא בעי עדים ועיין מה שהוכיח ה' ממ"ש התוספות בקידושין גבי רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ע"ש ועמ"ש בחי' בנזיר די"ב
תוס' בד"ה ור"י וכו' תימה האי רבוייא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולק"מ דלשמואל קשיא לר' יאשיה מנ"ל אשת חרש וכו' ולרב קשיא לר' יונתן מנ"ל היקישא:
דף כה.
גמ' מ"ש ת"ח וכו' עיין פירש"י ז"ל ימ"מ אין יכול לפשוט מכח דיוק זה די"ל דהא דבעי' ת"ח משום יחוד כדאי' לעיל דף ז' ע"ש ועיין בתשו' בית יעקב סי':
שם הא אסירן וקיימי נר' דלא דייק אלא מאיסורי כהונה אבל מממזר ל"ק די"ל דנ"מ לענין יבום דאי משום דאסירן בלאו דממזר הרי מדינא אתי עשה ודחי ל"ת דממזר ואע"ג דאמרי' גזירה ביאה א' אטו ביאה ב' מ"מ כיון דליכא אלא גזירה דרבנן אם בעלו קנו כדאי' ביבמות בפ"ב וכי אסירא משום סוטה מדינא חולצת דנ"ל מקראי דחולצת כדאי' בפ"ק דמכילתין אבל מאלמנה וגרושה דייק שפיר דאלמנה לכ"ג נעשית חללה בביאתו ואיכא נמי עשה דקדושים וכן גרושה דעשה דקדושים קאי על כל מאי דכתיב בההיא פרשתא כמ"ש התוס' בפ' אלו מציאות ד"ל ע"א ע"ש ודוקא באלמנה לכ"ג דלא כתיב בההיא פרשתא הוא דפריך התם ביבמו' ניתי עשה ולידחי ל"ת ע"ש ועיין למהרש"א ז"ל:
דף כה:
תוס' בד"ה לאו כגבוי וכו' ופרה חיבת הקדש עמ"ש בזה בחי' בקמ' דף ע"ז ע"א:
דף כו.
תוס' בד"ה אבל וכו' אבל נאסרה ע"י ביאת בן ט' וכו' עכ"ל וכ"נ מגמ' בסמוך דפריך אשמואל מקנין ע"י פשיטא וכ' רש"י כמו והוינן בה וק' מאי שיאטיה לקו' זו כאן אלא משום דהו"א מאי דאמר שמואל מקנין ע"י הוא לאוסרה ומתני' דקתני חוץ אשחוף קאי ולענין שתייה ולזה מייתי והוינן בה וכו' וראיתי לה' קרבן העדה ביבמות סו"פ עשירי בד"ה ולמה שדחה דברי התוס' הללו וכ' דלא ממעטי' מאיש אלא קטן פחות מט' אבל בן ט' מקנין ע"י והביא ראיה לזה מגמ' בסנהדרין דנ"ד ע"א ע"ש ונראה דאין משם ראיה כלל וע"ש ברש"י בד"ה אשר ישכב ע"ש גם נעלם ממנו גמ' ר"פ בן סורר דף ס"ט ע"ש:
דף כז.
תוס' בד"ה איש וכו' סמך מדאוריית' וכו' עכ"ל ק"ל דבגמ' לעיל דכ"ה ע"א דקאמר גבי ארוסה וש"י הא קנויי מקנה לה למאי לאו להפסידה כתובתה דלפ"ק ת"ק בריית' דלעיל בר"פ דמרבי ארוסה וש"י לקנוי מקרא למאי מקנה לה הא כתובה לאו דאורייתא וי"ל ועיין בפ"ק דסנהדרין דף ח' בתוס' בד"ה מוציא ע"ש: