משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת נזיר · פרק ראשון
דף ב.
תוס' בד"ה נזיר וכו' וא"ת לר"ל איך יביא חולין לעזרה וכו' עכ"ל וההיא דלקמן דכ"ט דאמרינן קס' ר"ל חש"ב ל"ד כבר כ' התוס' שם דריב"ח גרסינן ולא ר"ל וכ"מ מגמ' בחולין דק"ך ע"א דאמרי' אליבא דר"ל דנבילה אשתראי במליקת חטאת העוף ואלו לקמן בדכ"ט אמרי' קס' אין שחיטה לעוף מ"ה אלא ע"כ דגרסי' ריב"ח ולא ר"ל:
דף ב:
גמ' דדילמא אהא בתענית כ' בש"מ בשם הרא"ש וכיון דספיקא ספק נזירות להקל ע"ש ולפ"ז צ"ל דהגמ' כאן ס"ל כשינויא דמשני בנדרים די"ט ע"ב גבי נזירות דס' חמור מודאו וכו' אבל להנך שינויי דמשנו התם תנאי לא פריך הגמרא מידי די"ל דמתני' ס"ל כמ"ד ס"נ להחמיר מיהו ק' דאפילו ס"נ להחמיר הכא שאני דכיון דאיכא למי' אהא בתענית קאמר הוי אין פיו ולבו שוין ודוקא בנזיר עובר לפניו דמוכחא מילתא הוא דהו"ל פיו ולבו שוין וכדפירש"י ב' והתוס':
דף ג.
תוס' בד"ה משקין וכו' רק שימצא לו פסוק אחד וכו' עכ"ל ולפ"ז הגמ' בשינויא קמא לא אצטריך לאתויי ג"ש פרע פרע אלא בפסוק פרע לא ישלחו די דרבויא הוא וכמו שהקשו התוס' בדבור ולא יתורץ בחי' אלא דהגמ' בעי לשנויי לרווחא דאפי' לא סגי בפסוק אחד א"ש:
דף ג:
גמ' ודילמא צפורי נדבה פירש"י ולא הוי נזיר דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ואיכא למידק כי משני קן מבע"ל ובנזיר עובר לפניו וליכא לספוקי כלל מאי חיישי' דקאמר וי"ל דלמסקנא הוי חיישי' דהכא ודאי הוא כמו חיישי' במי מילין כתבו דהוי ל' ודאי וכה"ג כ' התוס' במ"א מיהו ק' לפירש"י מאי פריך נימא דס"ל כמ"ד ס"נ להחמיר בפ"ק דנדרים דף י"ט ולפמ"ש הרא"ש בפי' שם במתני' דטעמא דס' נדרים להחמיר משום דהו"ל למישתק ניחא אך דברי הרא"ש תמוהים מסוגיא שם ע"ש בחי' ואילולי פירש"י י"ל דה"פ ודילמא צפורי נדבה והו"ל להביא נמי צפורי נדבה מס' והוי נמי נזיר מס' מיהו לזה י"ל דא"כ הו"ל לשנויי דאמר בלבו ועיין בתוס':
דף ד.
בפירש"י בד"ה אלא וכו' הכי אמרי' בהדי' במס' שבועו' וכו' עכ"ל דבריו תמוהי' דאדרב' כיון דהוי שבועת שוא מיקרי לא חיילא דאי חיילא לא הוי ש"ש אלא בטוי:
בד"ה ואבע"א וכו' וה"נ כי אסר עצמו וכו' עכ"ל פי' תמוה דא"כ קשיא לר"ש כל אשר יעשה ל"ל וליכא לשנויי לצירוף דר"ש ס"ל כ"ש למכות וליכא למי' דמהכא נ"ל לר"ש אין אחע"א דא"כ חמור על קל מנ"ל דלא חייל כגון יו"הכ על נבילה:
תוס' בד"ה מאי וכו' דאדרבא להכי אצט' וכו' עכ"ל ול"ל דא"כ נילף מהכא דשבוע' חלה עד"מ לבטל דשאני הכא דהוי כולל וכיוצא לזה כ' התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א ע"ש ולכן הרשב"א בתשו' הוכיח דשבועה חיילא לבטל ד"מ ממתניתין דיש נדר בתוך נדר ולא הוכיח מסוגיין ממימרא דרבא:
בד"ה ר"ש וכו' היכא דנשבע שלא לשתות וכו'
עכ"ל לפ"ז לאבע"א ל"צ קרא לרבנן כלל דהא א"ל בעלמא איסור כולל ואייתר שכר לאלופי למקד' וניחא לפ"ז דהגמ' דכריתות די"ג פסיק הילכתא כר"א ודלא כר"י וזה סותר למאי דקי"ל כרבנן דאפי' לא נזר אלא מחד הוי נזיר לפום סוגיא דשמעתא ולפי' התוס' א"ש דגמ' דכריתות ס"ל כאבע"א ועיין למרן בכ"מ בפ"א מה' ביאת מקדש:
בד"ה מה וכו' וא"ת שאלה א"ב וכו' עכ"ל עיין לקמן ברפ"ב דב"ש ס"ל אין שאלה בנזירות וא"כ י"ל בפלוגתא לא קמיירי:
דף ד:
גמ' שלא מצינו בשמשון וכו' ק"ל למ"ל לר"ש האי טעמא כיון דס"ל לעיל אינו נזיר עד שיזיר מכלן ושמשון מטמא למתים ואינו נזיר מכולן ולהסוברים דלר"ש מיתסר מיהא בההוא מין שנזר מדין נדר ניחא דאצט' לה"ט דאפי' משום נדר לא מיתסר אבל לדעת הסוברי' דאפי' משום נדר לא מיתסר כיון דהוציאו בלשון שבועה דנזירות איסור גברא וס"ל דנדר שהוציאו בל' שבועה לא הוי נדר מאי איכא למי' וצ"ל כיון דשמשון מותר ליטמא למתים המתפיס בו כיון שנזר מכל המינין דמיתסר בהו שמשון הוי כמו נזיר מכולן לגבי דידיה א"נ לדבריהם דרבנן קאמר:
דף ה.
פירש"י בד"ה נזיר להזיר וכו' אחריני נמי לאו למניינא אתו עכ"ל לא הוה צריך להכי דכיון דלא נשארו אלא כ"ח ע"כ דטעמא דמתני' לאו ממניינ' דהא שלשים יום קתני וכמ"ש התוס' וצ"ל דשיעור דבריו כיון דאיכא מינייהו לדרשא ע"כ לאו ממניינא נ"ל וכיון דלאו ממניינא נ"ל ע"כ דלא אתו למניינא כלל:
דף ה:
בד"ה והא תנן וכו' בלא רישא באומר שלימין אלא באומר שלשים סגי אלא משום דרישא איירי בתרי גווני דהיינו שלשים או שלמין דכולהו שוין בלכתחי' ובסיפא פלגינהו באומר שלשים אם גלח יצא ובאומר שלמין לא יצא ומ"ש הא סתמא ר"ל דאמר שלשים ולא פי' שלמין ולפום האי לישנא גם לבר פדא מקצת היום ככולו:
תוס' בד"ה אמר וכו' דהכי מוכח בסמוך וכו' עכ"ל דאין לומ' דקו' הגמ' לתרווייהו דא"כ בשינויא דגמר' הי"ל לבאר דלבר"פ באומר ולר"מ כאומר בכף ומ"מ טפי הי"ל להוכיח ממתני' מדלא קתני אם גלח ביום כ"ט יצא:
פירש"י בד"ה בשלמא וכו' בס' חסר א' סגי וכו' עכ"ל ומאי דקאמר סיפא מסייע ליה היינו הא דקתני אם גלח הא' יום ל' אבל הא דקתני בסיפא מגלח את הב' יום ס' קשיא לבר פדא כמו דקשה מרישא ובכולהו צריך לשנויי באומר שלמין :
דף ו.
גמ' נטמא יום ל' וכו' אלא לב"פ קשיא ללישנא אחרינא שהביא רש"י לעיל דמשני לעיל באומר שלשים ה"נ גרסי' באומר שלשים ור"א דאמר שבעה ס"ל מקצת היום ככולו דהא להך לישנא גם ב"פ ס"ל מקצת היום ככולו:
דף ו:
תוס' בד"ה קסבר וכו' וי"ל דהאי סברא ל"מ אלא דלא סתר מאה וכו' עכ"ל ק"ק אכתי מאי פריך גבי מאה יום ואי לא סבר מקצת היום ככולו ליסתור כולו הכתיב והימים הא' יפלו מכלל דאיכא ימים הא' ור"א גופיה קאמר האי טעמא לקמן רט"ז דמאי דלא סתר כולהו מהאי קרא הוא ע"ש ונראה דהאי סברא שכ' התוס' דשלשים מיהא סותר הוא מהאי קרא דזאת תורת הנזיר וכ"מ מדברי התוס' לקמן דפ"ג בד"ה ור"א ע"ש וא"כ כיון דאכתי הגמ' לא ס"ד האי דרשא פריך שפיר דע"כ מדקתני מתני' דלר"א סותר שלשים לא ס"ל לתנא דמתני' האי דרשא דהימים הא' יפלו דלא כתנא דברייתא וא"כ לסתור כולהו ובהכי ניחא מאי דק' בדברי התוס' הללו דהקשו קושיא זו ע"ד הגמ' הא בלא"ה תקשה להו אמתני' דלקמן רפ"ג אמר ל' יום נטמא יום ל' סותר הכל וע"כ צ"ל כתי' התוס' וכ"ה בתוס' שם ועפי"ה ניחא דבמתני' פשיט"ל האי תי' ולא הוק"ל אלא על הגמרא דאיירי בנזיר סתם וס"ד דלא מיירי קרא דזאת תורת הנזיר בנזיר סתם כשי' מהר"ף לקמן בד"ה אמר ותי' דאפי' בנזיר סתם דרשי' לה' דלא כשי' מהר"ף מיהו אכתי ק' לשי' מהר"ף מה יענה בקו' התוס' אך כבר כתבו התוס' ברפ"ג דקרא דהימים הא' יפלו לא מיירי בנזירות מועטת אלא בנזירות מרובה ומתרצא קושייתם שפיר ויש להעמיס זה בכוונתם כאן בתירוצם ובעיקר קושייתם נ"ל דהגמ' פריך שפיר אי ס"ד ל' בעי ניסתור כולהו דאין לו' משום דרשא דהימים הא' יפלו דא"כ אמאי גבי מאה יום סותר ל' אלא ע"כ דל"ל לתנא דמתני' האי דרש' ומשני קס' מקצת היום ככולו והדר פריך א"כ גבי מאה יום לא ליסתור אלא ז' וגם הק' לב"פ ליסתור כולהו ומשני לעולם לא אמרי' מקצת היום ככולו בין לב"פ בין לר"מ ודק"ל ליסתור כולהו גבי נזיר סתם טעמא הוא משום דרשא דהימים הא' וטעמא דמאה יום דסותר ל' מיהא משום דרשא דזאת תורת הנזיר והאי דרשא לא דרשי' בנזירות סתם כשי' מהר"ף וניחא שפיר גם לב"פ באופן דמאי דקאמר הגמ' לעולם לא אמרי' מקצת היום ככולו הוא בין לב"פ בין לר"מ:
דף ז.
וליהוי כל פרסה וכו' פירש"י דאמתני' כאן ועד מקום פ' פריך ונראה דלא כ"כ אלא לפי' בתרא שכ' בהחזיק בדרך וגלי דעתיה דלא צריכא ליה אבל לפי' שפי' דדעתיה שיהיה נזיר כ"ז שהוא בדרך ע"כ דאמתני' דסוף העולם הוא דפריך:
תוס' בד"ה הריני וכו' או קטנה כלו' לא טריח' וכו' עכ"ל בלאו האי טעמא הומ"ל משום דאין נזירות פחות מל"י אלא משום דאי מכאן שמעי' להאי דינא מתני' דבסמוך ה"נ ויום אחד נזיר ב' מאי קמ"ל הא כבר שמעי' דאין נזירות פחות מל"י:
דף ח.
גמ' דר"י ס"ל כרבי ק"ק דלעיל דפריך וליהוי כל פרס' ופרס' נוקמה כר' דאמר נזירות ארוכה הוא דקיבל עליה דהא בבא דסיפא מוקמי' לה כר' וי"ל דאפי' לר' מפ' כרבנן דנזירות במנין הימים קבל עליו ול"פ עלייהו אלא דס"ל דחדא נזירות ארוכה היא ולא יגלח בין כל נזירות ונזירות ועוד י"ל דר' מספק"ל אי חדא נזירות קבל עליה או נזירות הרבה כרבנן וקאמר מספיקא אינו מגלח שמא נזירות ארוכה קיבל עליה והוי חולין בעזרה וא"כ לעיל פריך שפיר דאמאי נזיר כמנין הימים ותו לא והרי שמא נזירות הרבה וצריך לגלח ולהביא קרבנות הרבה פעמים לצאת ידי נזרו ולפ"ז יתכן לפ' מאי דפריך הגמ' בתר הכי אי כר' מי הוי השלמה דר"ל דאפילו לא מחייבי' לנהוג בנזירות משום דס"נ להקל מ"מ ס' הוא אי השלים או לא ולא א"ש מאי דתנן כיון שהשלים: