משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת מועד קטן
פרק ראשון
דף ב.
גמ' ל"ש לא חרב ממעיינ' ממעין שיצא בתחילה מוכח מזה דראב"ע אינו אוסר אלא ממעין שיצא בתחילה ומ"ש רש"י ל"ש חרב ממעיינה ממעין וכו' ל"ש חרב וכו' אמעין שיצא בתחילה שהזכיר מקודם קאי וכפירש"י בד"ה א"כ אמאן תרמייה ודלא כמהרש"א שם ויש לדקדק בגמ' אמאי לא פי' דברי ראב"ע לא כך ולא כך היינו לא בית השלחין ולא בית הבעל כפשו' ואמאי לא פי' ל"ש חרב וכו':
דף ב:
גמ' והאמר רב כהנא וכו' רב יוסף גופיה הכי אמר בפרק כ"ג האי מאן דקטיל אספסתא חייב ב' והגמ' דפריך מרב כהנא משום דבעי לאקשויי גם לרבה ועיין להריטב"א בחי':
תוס' ד"ה חייב וכו' דהכא זומר לא דמי כלל וכו' וקשיא לר"י דאפי' אינו מתכוין וכו' עכ"ל ומ"מ אם ר"כ לא אמר אלא חייב משום נוטע לא הוה קשיא לרבה ולר"י די"ל היכא דליכא חיובא אחרינא ודאי חייב אע"ג דלא דמי ולא פליגי אלא היכא דדמי למלאכה א' בדמיון ולמלאכה א' דמי במחשבה אי מנייהו עדיף ולכך לא פריך אלא מדחייב ב' ול"ק מ"ש מהרש"א גם ניחא ההיא בריית' דפ' כ"ג שהביא מהרש"א ז"ל וברייתא דכלאים דבסמוך דמי הוא לחרישה אלא דלא מחייב חורש בכלאים אבל היכא דליכא לדמויי למלאכה אחרת חייב הוא אע"ג דלא דמי ועי"ל לההיא ברייתא דפ' כ"ג דלא פריך מינה משום די"ל דמיירי במתכוין לנטוע אבל ר"כ מדקאמר וצריך לעצים משמע דדוקא לעצים הוא דצריך ולא לנטוע ומ"ש מהרש"א דזומר דמי לנוטע לא ידענא אמאי זומר דמי לנוטע טפי ממנכש דהא מנכש לא דמי לזורע כדמוכח בפלוגת' דרבה ור"י:
דף ג.
רש"י ד"ה אף כל וכו' ואם תקשי הא אסר עידור לעיל וכו' עכ"ל אע"ג דפירש"י לעיל קשקוש היינו עידור אלא דעידור בגפנים וקשקוש בזיתים והגמ' מסיק תרי קשקושי הוו מ"מ בגפנים ליכא אברויי אילנא וליכא אלא סתומי פילי ולכך הוק"ל עידור אעידור ה"נ הוק"ל עידור אעידור לס"ד דפרי' הגמ' קשקוש אקשקוש אמאי לא פריך בגופא דברייתא עידור אעידור ותי' הא בחדתי הא בעתיקי מיהו ק' כי פריך הגמ' קשקוש אקשקוש אמאי לא משני הא בחדתי הא בעתיקי וי"ל כיון דעתיקי שרי ע"כ לא אסירי חדתי אלא מדרבנן משום טירחא ולכך פריך והכתיב והשביעית דמשמע ליה דהכי משמעותיה דקרא ומדאורייתא אסירא ואגופה דברייתא פריך ועיין להריטב"א בחי':
גמ' מ"ד לוקה שפיר וכו' יל"ד כיון דנ"ל מכו"פ וכלל למ"ל דרשא דברייתא דבסמוך דולא כל שבשדך וכו' וצ"ל דלא נפקא מכו"פ וכלל אלא חרישה דהוי אב כעין הפרט אבל כל הנך דבסמוך לא אתו מכעין הפרט ולא הוו אלא מדרבנן ואסמכינהו ברייתא דבסמוך אקרא ושינוייא דגמ' מברייתא אכולהו אמוראי קאי ובהכי יש ליישב מה שהק' התוס' אפירש"י אמאי לא קאמר הגמ' דטעמא דמ"ד לוקה מדרשא דברייתא די"ל אמאי נקט חרישה דהיא אב טפי הול"ל הנך דברייתא דבסמוך ומה שהק' עוד נימא דהפרט כמאן דליתיה י"ל דא"כ אמאי קאמר ר' אילעא אין דנין בכו"פ וכלל הול"ל אין דנין בכו"פ והו"ל למינקט דבריו אכו"פ לחוד:
תוס' ד"ה אין וכו' והכא נמי לא הוי אלא כלל ופרט וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א מדאמר ר"א לקמן יכול ילקה על החרישה דאתיא מכו"פ וכלל ע"ש ל"ק די"ל דר"א ס"ל כמ"ד בפסחים אפילו מרוחקין דנין בכו"פ וכלל ולדידיה חרישה נ"ל מכו"פ וכלל ול"ל דר' אילמא אלא ס"ל דנין בכה"ג והגמ' דקא' כ"ע אית להו דר' אילעא אכתי לא שמיע ליה הא דר' אילעא דלקמן:
דף ג:
גמ' נמנו על ב' פרקים וכו' מכאן נראה דגירסא שהביא מהרש"א בתוס' דף ל"ג ובה"א ע"ד הפסח עיקר דאי כגירסתנו מאי נמנו על ב' פרקים והא פרק אחד הוא דאיכא לתנא דקי"ל כוותיה וכ"נ מפירש"י בד"ה תקנתא:
דף ד.
גמ' קראי לרע"ק ק' אי רע"ק ל"ל הלכתא מנ"ל היתר' דנטיעה ילדה וי"ל כיון דחד קרא הוא דאיכא לאיסור' לא מוקמי' אלא במסתבר דהיינו זקנה וממילא ילדה שריא:
רש"י ד"ה נהרות וכו' השתא משמע ליה וכו' עכ"ל דיבור זה הוא לקמן גבי איתיבי' ר' ירמיה אבל הכא דמייתי לה אפלוגתא דר' אילעא ור"א ודאי דידע דההיא דנהרות המושכין בדלא פסקי עסקי':
ד"ה דהוה דלי וכו' כי אם לבית השלחין בלבד עכ"ל משמע ליה לרש"י דלאו בעמוק כמו קילון מיירי מדקתני ואם בשביל ליפותן דהיינו להרוחה משמע דוקא להרוחה אסור אבל פסידא שרי ואי בקילון אפי' פסידא דהיינו לבית השלחין אסור ולא ניחא ליה למימר כמ"ש התוס' דבתרי גווני מיירי רישא וסיפא:
דף ד:
גמ' וק"ל דראב"ע אראב"ע עיין להריטב"א בחי' מ"ש כאן ולא יכולתי להולמו:
דף ה.
גמ' מי שרי והתניא בורות וכו' יל"ד אמאי לא פריך ממתני' דקתני חוטטין בשל רבים משמע דוקא של רבים אבל של יחיד אין חוטטין וי"ל דהא דקתני חוטטין בשל רבים אתיא לדיוקא אפילו של רבים חטיטה אין חפירה לא ולעולם אפי' בשל יחיד חוטטין:
דף ה:
תוס' ד"ה אין מציינין א"צ לציין וכו' עכ"ל וטעמא דשלא להפסיד את א"י לא שייך אלא במקום דליכא טומאה כלל אבל בהנך דמטמאו מיהא במגע לא וצ"ל דלא כ"כ התוספות אלא בהנך דמפורשים בברייתא אבל בשדה שנחרש בה קבר דאתיא בזה הכלל אסור לציין משום דאפשר דעל ידי המחרישה לא נשאר אפי' עצם כשעורה ואיכא טעמא לה שלא להפסיד א"י וטהרות דאלת"ה מאי פריך הגמ' לקמן מברייתא דמצא שדה מצויינת נוקמה בציין דהא ברייתא זו א"צ לציין קתני לדברי התוס' ואי רצו לציין הרשות בידו אלא ע"כ שדה שנחרש בה קבר שאני ועיין להתוס' לקמן בד"ה אמר ר"פ:
ד"ה מנפח וכו' דמסתמא איכא למימר וכו' א"נ בלא מאהיל על המת מן הצדדין עכ"ל כצ"ל:
דף ו.
מתני' זרעים שלא שתו עיין להר"מ בפי' המש' דמפ' משום דצריכה מים רבים ואיכא טירחא יתירה ע"ש וצ"ל דבדליכא פסידא מיירי שהרי בגמ' לעיל בפ' פריך במקו' פסידא מי שמעת ליה הא דראב"י ואע"ג דראב"י אסר ברישא השקאה אפי' ליכא טירחא יתירה מ"מ תני זרעי' שלא שתו לרבותא דרבנן דאפי' טירחא יתירא שרו:
תוס' ד"ה שרי וכו' או שמא סבר כר"א בהשקאה וכו' עכ"ל גם קושיא ראשונה מיתרצא בהכי דפלוגתא דהרבצה לא מתניא אלא בבריית' בשדה גריד ודוקא במשנה הוא דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי:
ד"ה מרביצין וכו' אבל ק"ל שמא הכא וכו' עכ"ל ר"ל מנ"ל דבהשקאה פורתא מיירי נימא השקאה גמורה דומיא דפלוגתא דראב"י ורבנן גבי מועד ודקתני הרבצה משום דגבי בית הבעל קרי הרבצה ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף ז.
גמ' התם נמי לסתור ולא לבני ר"ל
אלא ע"כ דשרי לבנות וא"כ הוי סייעת' לר"ח ודחי דלא תסייעיה מהא דמימנע וכו':
תוס' ד"ה בהסגר א' היינו תחי' הסגר א' וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דלא כגירסת הספרים בטהור כ"ע ל"פ וכו' ומ"ש דלא שייך לטהרו או לטמאו היינו ר"ל דלא שייך לטהרו דהא טהור ועומד הוא ול"ק מ"ש מהרש"א:
דף ז:
ד"ה ה"ג בת"כ שבעת ימים ימי ספירו וכו' עכ"ל ר"ל דדריש ז' ימים דקרא דוישב מחוץ לאהלו ז"י דשבעת ימים אלו ימי ספירו אבל בגמ' גרסי' ז"י יספרו לו נראה דהדרשא על פסוק ואחרי טהרתו ז"י יספרו לו וגי' ת"כ עיקר דמיירי בת"ה והגמ' נקט אגב וכו' ודלא כמהרש"א ז"ל:
ד"ה יותם וכו' ומאחר שזה אמת צריך ליישב וכו'
עכ"ל ר"ל דהשתא דאמרינן דנתנגע כ"ה שנים צריך ליישב וכו' אבל אי לא"ה י"ל דנתנגע י"ג שנים סמוך למיתתו ומצורע חשוב כמת ולא חשיב להו ולכך קאמר ל"ח שנים ועיין עוד במאור ז"ל:
דף ח.
גמ' ורבי אמר אצט' וכו' ומאי דקאמר ר' א"צ היינו ר"ל א"צ לדבר מצוה דד"מ ילפינן מבתים בק"ו ואע"ג דמחידוש לא ילפינן היינו בבנין אב אבל בק"ו ילפינן ולא אצטריך קרא אלא כי היכי דנילף רשות מבתים ואין להק' הי"ל לכתוב דבר הרשות בגופיה ולמ"ל דכתיב יב ד"מ כי היכי דנילף רשות מבתים די"ל דאצט' קרא לר"מ נמי דמילתא דאתיא בקל וחומר וכו' ולא קשיא מה שכתב מהרש"א ז"ל בתוס':
תוס' ד"ה נפקא וכו' אלא דכוותיה אמרינן בפ' כ"ה וכו' עכ"ל ר"ל דהתם החידוש קולא דאיתרו ליה שרי ולא ילפינן מיניה דטעם כעיקר ה"נ דכוותה בשמעתין אפי' החידוש חומרא לא ילפינן קולא דשוין הן ול"ק כ"כ אשמעתין ועיין במהרש"א ז"ל והריטב"א בחי' בשמעתין כ' דבהא פליגי ר"י ורבי היכא דהחידוש חומרא אי ילפינן קולא ולרבי לא ילפינן קולא ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ אמאי הוצרך הגמ' לומ' ורבי אמר אצטריך וכו' היל"ל דר' טעמיה משום דיליף קולא היכא דהחידוש חומרא ועיין בחי' במסכת חולין דף צ"ז:
רש"י ד"ה לא יספידנו שאם מת לו מת בתוך ל"י וכו' עכ"ל אבל בירוש' הביאו הרא"ש ז"ל קאמר אכולא מתני' הא דתימא בישן אבל בחדש מותר לסופדו ע"ש ולפי שהירושלמי דכולא מתני' בקודם ל"י צ"ל דמתני' תרי גווני הספד קתני דבין להזכיר בין המת בין להספדו בפ"ע אסור דלא כפירש"י:
דף י.
תוס' ד"ה במסרגין וכו' תימא היאך מותר וכו' עכ"ל לעיל הו"ל להקשות כן למ"ד מסרגין ש"ו אלא דקבעו כאן להקשות לכ"ע:
ד"ה ממתוחי וכו' נראה דמצי לאקשויי וכו' עכ"ל נראה די"ל דכולהו נכנסו תחת סוג מסרגין בין ש"ו בין שתי בלא ערב והגמ' דפריך למ"ד שתי בלא ערב ממטח משיסרג וכו' היינו משים דלמ"ד ש"ו אסור היינו משום דס"ל ש"ו לא נקרא מסרגין ולהכי פריך ממטה דמצינו דתנא מסרגין קרי ליה:
דף י:
ד"ה ואין וכו' פי דלסרוקי וכו' עכ"ל ר"ל כי היכי דצ"ל ברפואה של מלאכה מיירי דבאינה מלאכה אפי' ביום טוב שרי מטעם זה נמי אין נראה פירש"י בלא סרוקי דהא אפי' ביו"ט שרי אלא ענין אחר הוא ר"ל קרוד וקרצוף דידן פסיק רישיה וכו' וכמ"ש בפסקי תוספו' ועיין להתוס' שם בביצה ובפירוש רש"י שם במשנה:
ד"ה מוליא וכו' ורב אלפס גריס וכו' עכ"ל ט"ס נפל בדבריהם מהופכין דרב אלפס הוא דגריס מוליא במוליא דבי דרי וכ"ה בהרי"ף והרא"ש ולכך כ' משמע שיותר שוה צריך לחרוש מלידוש:
דף יא.
ד"ה רשב"ג וכו' באין שם שיעש' כמותו וכו' עכ"ל ר"ל אף על פי שימצא אחרים מ"מ כיון שלא ימצא מי שיעשה כמותו ממש שרי ואם כן ניחא בחמרין וספנין דהתם אחרים אין עושין כמותו ממש כיון שהוא רגיל בהם אבל י"מ סוברים היכא דימצא אחרים אף על פי שאין עושין כמותו ממש אסור ולדידהו קשיא מחמרין וספנין:
פרק שני
דף יב.
ד"ה אמר וכו' אבל במועד דהוי דאורייתא או כעין דאורייתא הקילו וכ"ש שיש להקל בשבת וכו' עכ"ל כצ"ל:
בא"ד היכי קאמר כי ליכא מתא וכו' עכ"ל ר"ל דביו"ט וחולו של מועד אינו נוהג אבילות ואי באבילות מיירי היכי קאמר וכו' ועיין בהרא"ש ז"ל:
ד"ה דברי וכו' ומשמע דגף אח"כ וכו' עכ"ל ר"ל דמדקתני וגף באחרונה משמע דבחבית קאי דאי אבור קאי לא שייך גף אחרי שהוריקו דל"ל לגוף אחר שהוריקו אבל בתחלה שייך לכסותו מאי דביני ביני עד שיוריקו בחביות:
דף יב:
ד"ה את"ל וכו' משום דאיסורא עשה וכו' עכ"ל וכי פשיט מנטייבה אפשיטא הך דצרם דלא קנסו הפך ממ"ש את"ל וכו' דהא נטייבה איסורא עבד וכצ"ל לפירש"י שהביאו בדבור שאחר זה וכ"ה בגמ' שם:
דף יג.
גמ' את"ל צרם אזן בכור קנסו וכו' הומ"ל את"ל צרם לא קנסו התם כיון דאורייתא הוא לא אתי לזלזולי ביה וכה"ג כ' התוס' לעיל בד"ה אמר שמואל ויש לחלק:
פרק שלישי
דף יד.
גמ' ה"נ כדי שלא יכנסו וכו' יש להוכיח מכאן דאם חל שבת ביו"ט אחרון מותר לגלח בחש"מ מפני כבוד שבת כמו אנשי משמר דמגלחין בחמישי מפני כבוד שבת דהגמ' מדמה להו אהדדי ותימה דמדברי הפוסקים לא משמע כן ועיין לקמן די"ז ע"ב ל"צ דשלים משמרתו ברגל וע"ש בפירש"י:
תוס' מנודה וכו' כשבא בחש"מ וכו' עכ"ל ר"ל שבא החכם המתיר בחש"מ שלא היה שם הראוי להתיר הנדר וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:
דף יד:
ד"ה מהו וכו' והא ל"ק דהא נידוי וכו' עכ"ל ר"ל אע"ג דלאו עשה הוא מ"מ משום דהוא לצורך איזה דבר אלמוהו דהא דחי לאו דמקלל אע"ג דלאו עשה הוא ומסוטה גמרי לה דמשום דהוא לצורך דחי ועוד תי' דכיון שעבר ע"ד הדיינים הו"ל עשה דרבים ממש דעדיף מעשה דיו"ט דלאו דרבים ממש שהרי באדם יחיד מיירי אלא משום דכיון דנוהג ברבים הוי כעשה דרבים אבל עבר ע"ד הדיינים עשה דרבים ממש וניחא גם קו' קמייתא ודלא כמהרש"א ז"ל:
ד"ה ואי וכו' מיהו פריך שפיר עכ"ל דבריהם כאן אזלי לפום מ"ש לקמן בד"ה אמר וכו' דאע"ג דדחי ה"נ מסתברא מ"מ נוכל לומר לעיוני דלפ"ז י"ל דלא נפשטא הבעיא אבל לפמ"ש שם בתחלה דאביי לא חש לאותו דיחוי א"כ הגמ' דחש לאותו דיחוי ע"כ נפשט' הבעיא וכפירש"י וא"כ עדיין ק' נימא למיחת לנכסיה ולא תפשוט:
גמ' והא כ"ג דכל השנה כרגל וכו' ק' נימא שאני התם דרגל דיחיד אבל ברגל דרבים מנ"ל וכדמחלק כה"ג הגמ' לעיל ויש ליישב:
דף טו.
תוס' בד"ה וראשו וכו' ושמא רע"ק לא פליג וכו' עכ"ל לא הוו צריכי לזה לתרץ קושיתם דבמ"ש משום דאשכח ברייתא בהדיא סגי לתרץ קושיתם אלא משום דלא ניחא להו שיהיה סוגיית הגמרא אליבא דר"א ללית הלכתא כוותיה:
ד"ה ובועלי וכו' אבל בטומאת שרצים מודה ר"י וכו' עכ"ל ט"ס וצ"ל טומאת מת דטומאת שרצים כשטבל נטהר לגמרי ממנה:
דף טו:
רש"י ד"ה וביום בואו וכו' בכהן הדיוט כצ"ל כדמש' מפירש"י גופיה בסמוך:
דף יז.
ד"ה שמא ישהו וכו' ואינן קרי בין ביום השמיני וכו' עכ"ל דבריו אינם מדוקדקים דהא בהיה להם פנאי ערב הרגל מיירי וא"כ כבר עבר יום הח' שהוא זמנם:
תוס' ד"ה זאת וכו' דהא אפי' שאר מלאכות וכו' עכ"ל ק' דלעיל נ"ל מלאכה מוהפרתי חגיכם וכיבוס מקראי דיואב ולמ"ל קרא לכיבוס הא לא גרע ממלאכה וי"ל דלא כ"כ התוס' אלא בשאר מלאכות במועד ואסורין באבל דכיבוס לא גרע מנייהו וכדאמר ר"ש ר"פ מי שהפך ותניא כוותיה אבל מלאכות דאסורין במועד ודאי עדיפי מכיבוס ומקרא דוהפכתי חגיכם לא נ"ל אלא מלאכות דאסורין במועד אבל שאר מלאכות חומרא הוא שהחמירו רבנן באבל בלא שום אסמכתא ובהכי ניחא מ"ש מהרש"א בתי' א' של התוספות ע"ש דברייתא שם לא תני בהדיא שאר מלאכות אלא מלאכה סתם ולכך הו"ל למתני כיבוס:
דף יח.
ד"ה וכגנוסטרי וכו' דמחמרי' במועד טפי מבאבל וכו' עכ"ל יל"ד מנ"ל זה דילמא ר"י ס"ל הלכה כר"י במועד ובאבל וי"ל כיון דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל כל דלא פ' ר"י בהדיא כר' יהודה באבל ודאי דס"ל הלכה כר' יוסי וסמך על הכלל דהלכה כדברי המיקל:
דף יט.
ד"ה ר' יוסי וכו' ולישנא לא משמע הכי וכו' והשתא מתני' אתיא כר"מ וכו' עכ"ל ר"ל דהשתא דלישנא לא משמע הכי ע"כ דר"י ור"י מקילי דר"מ לא שרי הערמה ור' יהודה מיקל ושרי הערמה אבל כדרכו אפילו כדי פרנסתו דהיינו בהרוחה לא שרי ור' יוסי מתיר בהרוחה כדרכו וא"כ ע"כ מתני' דלא שרי אלא לעצמו ר"מ היא יר' יהודה דמתני' לא הוסיף אלא דבטוויה בעי שינוי ודלא כמהרש"א ז"ל:
בא"ד וריב"א היה מביא ראיה מן הירושלמי וכו' עכ"ל דלפמ"ש התוספות דרב ורבב"ח ס"ל שבת זמן תפילין ודאי דאין ראיה מהירוש' די"ל דס"ל להירוש' שבת זמן תפילין אלא דריב"א לא ניחא ליה בהכי:
דף יט:
ד"ה שאסור וכו' וכ"ת משום שאפשר לרחוץ ביו"ט וכו' עכ"ל ק' כיון דקושיתם גם משביעי לאבא שאול הרי אבא שאול מתיר ברחיצה משע' שעמדו מנחמין מאצלו משום דמקצת היום ככולו כדקא' הגמ' כמאן אזלא וכו' אע"ג דאפשר לרחוץ בלילה וכן ק' בתי' שתי' אח"כ דבאבילות שבעה חמיר טפי מיהו לזה י"ל דכוונתם דאבילות בתוך שבעה חמיר טפי אבל ביום שבעה גופיה כיון דנהג במקצת אבילות לא מקרי תוך שבעה:
דף כ.
גמ דתניא מעשה ומת אביו וכו' להאי תנא דס"ל דבכל המתי' אפי' שמועה רחוקה ז' ושלשים ע"כ דלא נ"ל לאבילות ז' מקרא דוהפכתי חגיכם כדדריש הגמ' לעיל דאם כן תקשה ליה ואימא עצרת דחד יומא אלא ע"כ דלא דריש להך דרשא וס"ל דאבילות דרבנן בלא שום אסמכתא או כדדריש בירושלמי:
דף כא.
תוס' בד"ה דאלת"ה וכו' ונ"ל דה"פ וכו' עכ"ל ולולי דבריהם י"ל דהגמ' דייק מרישא דבריי' דקתני ישב ע"ג מטה לא י"ח ומפ' ר"י י"ח כפיית מטה משמע דאם כפה מטה וישב עליה יצא אלמא דלא בעי' ע"ג קרקע וע"כ דוד מילתא יתירתא עבד וכ"נ קצת מפי' רש"י:
דף כא:
ד"ה אפי' וכו' ומסתמא היינו ביום וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דכל הלילה הוי מקצת היום לא ידענא אמאי לא מהני מקצת לילה כיון דלילה נמי מהני ועיין בהרא"ש ז"ל ולכ"נ להאי תי' מקצת לילה נמי מהני ומ"ש מסתמא היינו ביום נחתי למימר דבההיא דכתובות מוכרח לו' תי' דעמדו מנחמין אפי' אי מקצת לילה לא מהני כתי' הב' וא"צ כאן לתי' דעמדו מנחמין מ"מ בההיא דכתובות צ"ל תי' דעמדו מנחמין מאצלו:
דף כב.
ד"ה הלך וכו' פי' אי מונה לעצמו וכו' עכ"ל היינו האורח הבא דשמא כיון שהוא טרוד וכו' ר"ל כיון דהגדול טרוד גם האורח מונה עמהם ויש ליתן טעם שהוא מונה לבדו הואיל דאינו יודע האורח באבילות או טעם להפך כיון דמשום המת הלך הגדול ימנה עמהם האורח וכל דבריהם בדבור זה לשי' היש לפרש שכ' בדבור שאח"י ואף על פי שלשונם מגומגם קצת כצ"ל דבריהם ועיין מהרש"א ז"ל:
ד"ה מהדריתו וכו' מהו לחומרא שאם היה גדול וכו' עכ"ל ט"ס נפל בדבריהם וצ"ל כמ"ש הרא"ש נוסחת הירוש':
דף כב:
גמ' מ"ט דר"י דכתיב ויחזק בבגדיו וכו' אף ע"ג דהתם באב ב"ד מ"מ ס"ל להגמ' לענין קריעה גופה אין להחמיר באב"ד יותר משאר קרובים אבל לקמן דכ"ו לענין איחוי מחמירין באב"ד כמו באביו ואמו ואע"ג דקרא אצט' לאיחוי תרתי ש"מ דשקולים הם לר"י אבל לרבנן לא מוקמינן לקרא אלא לענין איחוי כדנ"ל התם:
דף כד.
רש"י ד"ה אלא וכו' ואם בא להתעטף בצנעא וכו' עכ"ל מילתא אחריתי קאמר דאפי' אין מנעלים ברגליו דאינו מתעטף אם להתעטף בצנעא מתעטף דדברים שבצנעא נוהג ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:
תוס' ד"ה וכל וכו' דוקא כגון שקרע כבר וכו' עכ"ל ולפ"ז כי פריך בשמעתין מדקתני אם בא להחליף מחליף וקורע המ"ל שאני התם דכבר קרע אלא דבלא"ה משני שפיר כמ"ש בסה"ד:
דף כו.
ד"ה כך וכו' לכאורה נראה דמותר וכו' עכ"ל ק' אמאי לא חיישינן שמא ימכרנו לישראל ואז ישראל יתפרנו ועביד איסורא דאפי' באיסורא דרבנן חיישינן כמ"ש הפוסקים וכ"מ מגמ' בפ' כ"ש ד"מ ע"ב וי"ל דהכא לא חיישינן משום דנכרי ודאי תופרו קודם שימכרנו דאי מוכרו קרוע נמכר בזול וכיון דתופרו נכרי ליכא איסורא כלל:
דף כח.
גמ' מאן חשיב וכו' חשיב ספין רקיע ר"ת חסר שם רמז אפילו חשיב ספין רקיע חסר הוא ולא קנה שלימותו:
דף כח:
תוס' ד"ה בלע וכו' דמ"ק סוף סדר מועד וכו' עכ"ל משמע דלא קפיד אסיום דבר טוב אלא בסוף סדר ולא בסוף מסכתא וק' דמימרא דת"ח מרבים שלום בעולם תני לה הגמ' בסוף ברכו' ונדה ויבמו' וכריתו' כדי לסיי' בדבר טוב וכן בכ"מ:
ד"ה צדקיהו וכו' צדיק גמור הוה וכו' עכ"ל טפי הי"ל לקבוע דבריהם אבני אהרן דלעיל מינה דצדיקים גמורים הוו דעליהם אמר מרע"ה לאהרן ע"ה שהם גדולי' ממני וממך ועליה' אמר קרא בקרובי אקדש:
תם ונשלם מסכת מועד קטן