משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת מגילה
פרק ראשון
דף ב.
רש"י ד"ה זמנן וכו' הוה משמע זמן אחד לשניהם אי בעו וכו' עכ"ל משמע דאפי' בעיירות הוה אמינא אי בעו ליקרו בט"ו וק' דזמן דעיירות כתיב בהדיא דבי"ד הוא וכדפריך לקמן אימא פרזים בי"ד מוקפין אי בעו וכו' וצ"ל דלשונו ל"ד ואמוקפין קאי:
דף ב:
גמ' השתא דכתיב את יום וכו' הק' הט"א דבמקלל אביו ואמו כתיב את אביו ואת אמו ואפ"ה בעי קרא לחלק בפ' ד"מ ע"ש וי"ל דש"ה דכתיב בקרא אחרינא ומקלל אביו ואמו מות יומת דמשמע תרוייהו בהדדי:
גמ' כיון דא"ל פרזי פרזי מדינה ומדינה ל"ל להסוברי' דמוקפים חומה דוקא שבא"י אבל בח"ל אפילו מוקפין חומה מימות יב"נ קורין בי"ד הביא דבריהם הט"א ק' נימא דמדינה ומדינה לח"ל וי"ל כיון דילפינן פרזי פרזי דוקא בא"י דכתיב פרזי והוי כמו דגלי קרא דדוקא בא"י:
דף ג.
גמ' ולא הוו ידעי הי באמצ' תיבה וכו' אע"ג דכתיב בלוחות סתומה בסוף תיבה ופתוחה באמצע תיבה מ"מ הוו סברי דאין קפידא בדבר אי עביד איפכא דתרוייהו מיכתבן באמצע ובסוף וצופים חידשו דעיכוב יש בדבר ועיין להט"א:
תוס' ד"ה מבטלין וכו' וי"ל דכיון דמשהאיר היום וכו' עכ"ל ק' לפ"ז מאי קאמר מכאן סמכו של בית ר' וכו' הא גבי ת"ת ביטול ממש אבל עבודה לאו ביטול אלא קדימה וי"ל כיון דהכא יש שהות למגילה כמ"ש אח"ז וגלי קרא דמקרא מגילה עדיף מעבודה לקדימה ילפי' מינה דאי ליכא שהות לשניהם נמי מקרא מגילה עדיף ושפיר יליף מינה לת"ת:
דף ג:
גמ' בעי רבא וכו' מקרא מגילה עדיף וכו' וק' תיפשוט מדאצט' קרא דמשפחה ומשפח' דאי מקרא מגילה עדיף ממת מצוה כ"ש דעדיף מעבודה דקילא ממ"מ ולמ"ל קרא דמשפחה ומשפחה וי"ל דאצט' קרא לאקדומי ויש שהות לשניהם כמ"ש התו' לעיל דהו"א הא דמקרא מגילה עדיף ה"ד לענין ביטול אבל לקדימה עבודה עדיפא שהיא דאורייתא כיון דמ"מ אינו מבטל מגילה א"נ י"ל דאצט' קרא אפילו עבודה דרבים דמלאחותו לא שמעינן אלא בפסח שהוא מקרי קרבן יחיד לגבי תמידין ומוספין:
תוס' ד"ה מ"מ וכו' הקשה הר"א למ"ל קרא וכו'
עכ"ל לפי' הקל וחומר שכ' אפי' בשאר
מתים מבטלין עבודה ול"ד מת מצוה שהרי ת"ת מבטלין אפי' בשאר מתים כמ"ש בדיבור הקודם והא דקתני בבריי' דלאחותו דאינו מטמא אלא למת מצוה היינו משום דנזיר הוא דבנזיר מיירי כמ"ש התוס' במ"א וכ"מ מפי' רש"י בשמעתין:
ד"ה כרך וכו' דאי יש שם עשרה בטלנים אמאי גרע וכ וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהתוספות בדיבור הקודם הו"מ לאוכוחי מהכא דכרך לא בעי י' בטלנים ע"ש וי"ל דלא בעו לאוכוחי מכאן משום דלשיטת רש"י האי מימרא דישב ולבסוף הוקף לענין בתי ערי חומה מתניא ואפי' נאמר דגם לשי' רש"י אע"ג דעיקר המימר' לענין בתי ערי חומה מ"מ הגמ' מייתי לה הכא משום דמינה יש ללמוד לענין מגילה והתוס' לא הוק"ל אלא דהו"ל להגמר' למתנייה גם בערכין מ"מ כיון דעיקר המימרא היא בבתי ערי חומה י"ל דלמגילה ילפי' מינה דאינו נידון ככרך ואה"נ דנידון כעיירות וקורין בי"ד:
דף ד.
רש"י ד"ה עוד וכו' ולפי שחומותיהן נראין חדשים וכו' עכ"ל ר"ל והו"א דהני אחריני נינהו ולא הנהו דמתני' וקמ"ל ריב"ל דהני הנהו גופייהו דמתני':
תוס' ד"ה נשים וכו' וי"ל דס"ד דלא יועיל קריאתן אפי' להוציא הנשים וכו' עכ"ל והא דלא ניחא להו לפ' דלהוציא אנשים קאמר ובקריאה דלילה דמדרבנן היא ואתי דרבנן ומפיק דרבנן משום דנשים בלילה הוי תרי דרבנן ולא מפקי חד דרבנן כמ"ש התוס' לקמן ועיין להט"א מה שנסתפק באלם:
ד"ה שאף וכו' דס"ד למפטריה מג"ש דט"ו ט"ו וכו' עכ"ל אין להקשות א"כ למ"ל האזרח לפטור הנשים מסוכה הא מדאצטרי' היקישא שמעינן דפטירי מסוכה די"ל היקישא אצט' לכמה דרשות כדאיתא בפ' בפ' כ"ש דכ"ח ודל"ח ע"א ע"ש:
דף ד:
ד"ה ור"י וכו' משום דאיכא נפקותא וכו' עכ"ל לפמ"ש הט"א בשמעתין דלטעמ' דעיניהם נשואות מאנשי כנה"ג תיקנו כך י"ל הנפקותא דנשים א"מ אנשים בלילה דהו"ל תרי דרבנן א"מ חד דרבנן אבל לטעמא דשמא יעבירנו הו"ל נשים בלילה ג' דרבנן ומפקי אנשים בלילה שהם תרי דרבנן:
דף ה.
גמ' ט"ב אקדומי פורענות לא ' מקדמי' וכו' הומ"ל דטעמא דט"ב משום דאר"י אי הואי התם הוה קבעי' ליה בעשירי כמ"ש הט"א אלא דנקט כך טעמא משום שאר צומות דגם בהו מאחרינן כפירש"י במתני':
דף ה:
גמ' לר' פשיטא ליה וכו' לפ"ז י"ל דרבי בר ארביסר הוה ונטע בחמיסר ופשיט' ליה דאינה מוקפת ובהכי ניחא דחזקיה לא יפלוג על רבי אלא דמספק"ל במעשה דר"י אי נטע בי"ד והוא בר ט"ו או נטע בט"ו והוא בר י"ד וק"ק בפירש"י בד"ה וכי וכו' שכ' שהיה מבני חמיסר וכו' מהיכא משמע ליה כן הא י"ל שהיה מבני ארביסר ונטע בט"ו וע' להרשב"א בחי':
דף ו.
גמ' סדר פרשיות איכא בינייהו כ' מהרש"א ז"ל דהומ"ל מתנות לאביונים א"כ לפום ס"ד דהשתא ע"ש וי"ל דמדקאמר רשב"ג כל מצות א"נ בראשון משמע דאפי' סדר פרשיות א"נ בראשון והגמ' אפי' סדר פרשיות א"כ קאמר דאפי' סדר פרשיות דלא. שייכי במגילה ס"ל לרשב"ג דא"נ בא' להכי לא מוקי הגמ' מתני' כרשב"ג ורשב"ג לא מוסיף אלא מתנות:
שם גמ' דאין מעבירין על המצות והא דאצטריך קרא דבכל שנה ושנה משום דלא נימא לעביד בתרוייהו כדבסמוך:
תוס' ד"ה מסתבר וכו' מש"ה אצט' קרא לאשמועי' יסוד עכ"ל ק' אשר פתח אהל מועד למ"ל ליכתוב יסוד מזבח לבד כיון דלא אצטריך אלא לאשמועינן יסוד וי"ל דקרא אצט' לאסור בדיעבד כמ"ש בתי' ר"י אלא דלפי תי' זה לא משמע להו לפ' כן בגמ' כיון דהגמ' אמתני' קאי ומתני' לא מיירי בדיעבד ולהכי כ' דהגמ' דאצט' לאתויי קרא משום יסוד הוא דמייתי ליה אבל דיסוד מערב א"צ קרא אבל עיקר קרא דכתיב אשר פתח אהל מועד לאסור דיעבד הוא דכתיב:
דף ז.
גמ' ב' מתנות לשני בני אדם עיין להפר"ח בהלכות מגילה מ"ש מדאמרינן ביומא על ב' השעירים גורלות יכול יתן ב' ע"ז וב' ע"ז ע"ש ועיין להתוס' בריש חגיגה ד"ד ע"א בד"ה חרש ע"ש:
תוס' ד"ה נאמרה וכו' ור"י נמי אמר דאם קראה בין הכתובים וכו' עכ"ל כ' מהרש"א הא דלא הביאו משמואל גופיה דאמר התם נמי אם קראה בין הכתובים לא יצא משום די"ל דבין הכתובים גרע אבל ד"י אמר דדוקא בציבור אבל ביחיד יצא ובע"פ לא יצא אפי' ביחיד הרי דבין הכתובים עדיפא ע"ש וק' דילמא בע"פ יצא וע"כ משום מתני' דקראו ע"פ לא יצא והרי כבר הקשו ממתני' ומאי מייתו מדר"י וי"ל דכוונת' דאפילו נימא דשמואל ל"ל כסתם מתניתין אלא כתנא דפליג מ"מ ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה וע"כ דבין הכתובים עדיפא ואמאי לא יצא כיון דלא נאמרה ליכתב:
בא"ד וא"ל דהא דניתן ליכתב מדרבנן וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ואכתי ק' מאי פריך התם למ"ד לא ניתן ליכתב הא שפיר קאמר אסתר סוף הנסים משום דניתנה לקרות לכ"ע משא"כ בחנוכה וי"ל דהא דניתנה ליכתב מדרבנן אינו אלא משום דניתנה לקרות ברוח הקדש וא"כ למ"ד לא ניתנה ליכתב אפי' מדרבנן לא ניתנה לקרות ברוה"ק דאי נתנה לקרות ברוה"ק הי"ל לרבנן לתקן ליכתב ושפיר פריך ולפ"ז י"ל דזוהי עיקר כוונת התוס' בקושיתם דמאי פריך נימא שאני אסתר דניתנה לקרות ותי' דמ"ש אלא למ"ד לא ניתנה ליכתב היינו אפי' מדרבנן וא"כ לא ניתנה לקרות ס"ל כמהרש"א דאלישנא ק"ל להתוס':
דף ז:
אין בין יוה"כ לשבת וכו' עיין להט"א מ"ש בענין חילוק מלאכות ליוה"כ והשע"ה בה' שמיטה ויובל הוכיח ממתני' דפ' הלוקין דיש חורש תלם א' מדלא חשיב יוה"כ דחייב משום חורש ומשום זורע מוכח דאין חי' מלאכות ליוה"כ ע"ש ואחד מבני הישיבה דחה די"ל דכיון דנ"ל חי' מלאכות מקראי דחטאות דוקא דתלי קרא אבל לענין מלקות אין חילוק ואפי' למאן דנ"ל מלא תבערו כיון דבשבת ליכא מלקות דלאו שניתן לאזהרת ב"ד הוא ע"כ דרשי' באא"ע מיהו מגמ' שם דקאמר ואין חילוק מלאכות ליו"ט משמע משום דיו"ט קיל הוא ולא משום דליכא אלא מלקות עוד דוחין ראיה זו די"ל מתני' ר"י היא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא ועיין לה' שמחת יו"ט סי':
דף ח.
תוס' ד"ה דריסת וכו' ואור"ת דהכא מיירי בבקע' וכו' עכ"ל הקשה הט"א דלשי' ר"ת שם דמאי דקי"ל בהך מתניתין דנדרים מטעם דויתור מותר היכי תנן התם בסיפא דאדם אחר מותר ליכנס הא דוקא בשותפין הוא דלא קפדי ע"ש ויש מי שתי' דבשותפין כיון דהחצר אינה מיוחדת לו לבדו לא קפדי גם אאינשי אחריני ודוקא במיוחדת לו הוא דקפדי אאדם אחר ובזה מתורץ גם מה שהקשה הט"א עוד על פירשב"ם שכ' מדין הפקר הא קי"ל אינו הפקר עד שיופקד אף לעניים ע"ש ולא נהירא דא"כ בור של עולי בבל אמאי אסור דאי איתא דדוקא במיוחד לו אין סברא לחלק בין מכירו לאין מכירו כמ"ש מהרש"א:
דף ח:
גמ' שומרת יום כנגד יום תוכיח וכו' ק' ניפרוך מה לש"י שכן אינה מטמאה בראיות כבימים משא"כ זב דחמור דראה ג' ראיות ביום א' הוי זב גמור ושתי ראיות ביום א' הוי זב לטומאה ועיין להרב טורי אבן:
מתני' אלא פריעה ופרימה דקדק הט"א אמאי לא תני עטיפה ושאלת שלום דכולהו בחד קרא כתיבי ע"ש וי"ל דלא תני אלא דברים שמוכרח לעשותם אבל שאלת שלום אם אין שם בני אדם ליכא וכן עטיפה י"ל לא מחייב אלא אי לובש בגד העליון מחוייב להיות בעטיפה אבל אם אין לובש כלל ל"מ ללובשו ולעטוף דכוותה באבל דמחייב בעטיפת הראש כ' הרב מטה יהודה בה' אבל דל"מ אלא אי לובש בגד העליון ע"ש:
גמ' אלא מעתה גבי זב וכו' מאי וטהר מעיקרא איכא יל"ד לפמ"ש התוס' ריש ברכות דדוקא אי למעוטי הוא דאמרינן וטהר מעיקרא ע"ש מאי פריך הא גבי זב דליכא למטעי ררשי' ליה להבא וי"ל דה"פ כיון דברייתא בת"כ היא דדריש וטהר להיסט כדפירש"י א"כ בהיסט מאי מעיקרא איכא הא מעיקרא מטמא בהיסט וע"כ דפי' הברייתא הוא לטהר מכאן ולהבא אף ע"ג דהדר חזי א"כ גבי מצורע נמי לידרוש כה"ג ועיין להרב טורי אבן:
גמ' ימי כל ימי לרבות וכו' צ"ל דבו אצט' לדרשא אחרינא דאל"ה ק' לא ליכתוב בו ולא ליכתוב כל ימי:
גמ' תגלחת וצפורים וכו' לשון א"ה ק' להולמו דבקר' דכל ימי לא כתיב תגלחת וצפורים ולא הול"ל אלא מה"מ כדלעיל גבי פריעה ופרימה וי"ל דה"פ א"ה דטעמא דפריעה ופרימה משום דכתיב בו תגלחת וצפורים מנ"ל בשלמא אי טעמא משום דמסתברא לא מוקמי' קרא לא במוחלט דחמיר ניחא בהתגלח' וצפורי':
מתני' אלא שהספרי' נכתבים בכל לשון וכו' משמע אפי' ס"ת וכ"מ בגמ' וק"ל דבפ' ב' דמכות די"א פליגי ר"מ ור"י בספר שתפרו בפשתן מ"ד פסול דאיתקש לתפילין ומ"ד כשר דלא איתקש להלכותיו ע"ש וא"כ בכל לשון אמגילה אמאי לא ילפינן מהיקישא מתפילין דפסולים בכל לשון מדכתיב והיו כדאמר בסמוך בגמרא:
דף ט.
גמ' וכתבו לו את צעירת הרגלים אף ע"ג דארנבת ידיה הוא דקצרות כדפירש"י מ"מ ע"י שידיה קצרות והיא הולכת על ידיה ורגליה כשהיא הולכת היא כופפת ומצערת רגליה כדי שישתוו לידיה:
תוס' ד"ה אין בין כהן משוח וכו' דהא מרבי' בת"כ אפי' כ"ה וכו' עכ"ל בתוספות דקידושין דל"ו ע"ב מבואר דהא דמרבינן בת"כ אפילו כ"ה היינו מה"י דהמשיח ע"ש ור"ש י"ל דברייתא דת"כ כר"מ דדריש ה"י דהמשיח בשמעתין דלרבנן כיון דלא דרשי' ה"י דהכא דלא דרשי' נמי ה"י דהתם דמ"ש הכא לא דרשי' והתם דרשי' וא"כ מיתוקמא מתני' שפיר גם בפר העלם דבר דכתיב הכהן המשיח דמתני' מיתוקמא לה דלא כר"מ וניחא לפ"ז מ"ש רש"י שם בקידושין הכהן המשיח כתיב בה וממעטינן אפי' כ"ה דדבריו הם נגד ברייתא דת"כ ועפי"ה ניחא ומאי דלא מוקי הגמ' שם מתני' דהתם כר"מ משום דאכתי ק' דמדאצט' לרבויי כ"ה שמעינן דבנשים ליתיה כמ"ש התוס' שם ולא משמע ליה לפ' לישנא דהש"ס דהתם כמ"ש התוס' דלישנא לא משמע הכי מיהו ק' מ"ש הכא דלא מרבינן אלא מרובה בבגדים ומ"ש דהתם דמרבינן אפי' כ"ה ועוד ק' הא דעשירית האיפה אפי' רבנן מודו דמרבינן מרובה בבגדי' כדקאמר הגמ' הכא ומנ"ל אי לאו מריבוייא דה"י וראיתי לה' ב"ש בחי' בהוריות רי"ב ע"א שכ' דמאי דמרבינן בת"כ אפי' כ"ה הוא מדכתיב הכהן דיתירא הוא דסגי דליכתוב המשיח דגבי הקרבה ל"ל דאצט' למעוטי מלך אבל בפר העלם דכהן המשיח שחטא אצט' הכהן למעוטי מלך ע"ש ולא זכר דברי התוס' דקידושין שכ' דמריבוייא דהי נ"ל ועיין מ"ש עוד הב"ש שם ויתיישבו דברי התוס':
דף י.
רש"י ד"ה ורמינהי מסקנא דמילתא וכו' עכ"ל וכ"פ בד"ה אף על פי והיינו תנאי והכריחו לזה לישנא דהגמ' דקאמר אלא כהני תנאי והגמ' גופיה דקאמר דתנא דקדשה היינו תנאי דמייתי לעיל עיין מהרש"א בפ"ב דשבועות דף ט"ז ע"א ע"ש:
תוס' ד"ה ומ"ט וכו' ועו"ק כיון דתנאי וכו' עכ"ל הא ודאי דקושיא זו לחודה די"ל דר"י לא שמיע ליה הך ברייתא דפליגי בה ר"א ור"י אלא דשיעור דבריהם דק"ל וכי ר"י לא ידע המשנה ואם נאמר דמוקי לה כתנאי יודע הך דתנאי דבסמוך קשיא א"כ אמאי הדר ביה ותי' דידע להך תנאי דבסמוך אלא דהדר ביה משום דבחזרה מסתברא ליה דבבמה כ"ע אסור ועמ"ש מהרש"א בתירוצם:
פרק שני
דף יז.
ד"ה רבנן וכו' ועוד דקא' ורבנן סברי כמ"ד וכו' עכ"ל אף על גב דאינו מוכרח כן דהא מנ"ל דלרבנן תרתי ש"מ כדאיתא בברכות מ"מ מדהומ"ל הכי וקאמ' דס"ל כמ"ד יצא משמע דניחא ליה לאוקומי רבנן כהלכתא דהכי קי"ל דיצא כדמסקי' בברכות:
דף יז:
רש"י ד"ה ומה ראו וכו' כדכתיב קרא הסולח וכו' עכ"ל הוצרך לפ' הכי כדכתיב קרא משום דאל"ה נימא דתיקנו גאולה בשביעית משום דבשמינית רצו לתקן רפוא' משום דניתנ' מילה בשמינית כדמסיק וע"כ תיקנו גאולה בשביעית:
דף יח.
גמ' מיתיבי קראה גפטית וכו' ק' אמאי לא משני דבריית' רבנן ורו"ש כרשב"ג כדבסמוך וי"ל דהשתא לא ס"ד דרשב"ג אמרה אפי' במגילה ובמסקנא דמסיק דרשב"ג אפי' במגילה ולא הדר ביה משינוייא קמא משום דאכתי ק' אמאי רו"ש לא מוקמי למתני' אפי' כרבנן ובגפטית לגפטים אבל אין לתרץ משום דמתני' ל"מ כרשב"ג משום דקתני הלועז ששמע אשורית יצא משמע הא שמע יונית לא יצא דהא הגמ' לא פריך מיתיבי וכו' אלא מברייתא ולא פריך ממתני' ומהרש"א הקשה כן דאמאי לא פריך ממתני' ויש מי שתירץ דממתני' י"ל דלעולם לועז ששמע יונית יצא והדקתני אשורית לא שמעינן דאפילו יוני אם שמע יונית יצא:
דף יט.
גמ' ל"ש אלא שעתיד לחזור ביום י"ד וכו' הא דלא נקט רבא למילתיה ארישא דמתני' אבן עיר שהלך לכרך משום קרא דמייתי דפרוז בן יומו דמיירי בבן כרך שהלך לעיר הק' הט"א אמאי לא דרשי' היושבים דהוי שלשים יום כמו יושבי העיר ההיא דעיר הנדחת ע"ש וי"מ דא"כ היהודי' הפרזים למ"ל לא הול"ל אלא היהודים היושבים בערי הפרזות ועי"ל דיושבי העיר משמע טפי המיושבים שבעיר אבל היושבים לא משמע אלא ישיבה בעלמא ואפי' יום אחד:
דף יט:
רש"י ד"ה ומחו וכו' דלא הל"מ היא וכו' וכו' עכ"ל אבל הסמ"ג כ' שיור התפר הל"מ ע"ש נראה דמפ' דלעולם הל"מ אלא דנאמר הטעם כדי שלא יקרע ונ"מ דלא נפסל בכך דהל"מ לכתחילה לחוד נאמרה וכ"נ קצת מדברי התוס' דקבעו דבריהם בשיור התפר הל"מ:
גמ' אמר ר"מ ר"י היא וכו' הר"מ פ' כר' יהודה בק"ש דיצא ופ' למשנתנו דלא יצא גבי מגילה בחרש בפ"א מה' מגילה וע"ש להכ"מ ולהלח"מ ע"ש וי"ל דהגמ' הומ"ל דחרש כיון דאינו ראוי לשמיעה שמיעה מעכבת בו כדאמרי' בעלמא כל הראוי לבילה בילה מעכבת בו ומתני' אתיא כר' יהודה ודריש ר"י שמע דבעי' ראוי לשמיעה:
תוס' ד"ה ור"י וכו' וכן בפ' לולב הגזול וכו' עכ"ל ול"ל דהתם בלא הגיע לחינוך מיירי דהא קתני סיפא ואם היה גדול וכו' משמע דריש' בכל קטן מיירי:
דף כ.
גמ' א"ל אין מביאין ראיה מן הקטן הט"א הקש' הא תנן בכתובו' דבדרבנן נאמן הגדול להעיד מה שראה בקוטנו ע"ש וי"ל דרבנן דאמרו לו ס"ל ברוח הקדש נאמרה והוי דאורייתא אבל ר"י ס"ל דלא נאמרה ברוה"ק ועמ"ש ה' גופיה בתוס' בד"ה ור"י ע"ש:
דף כ:
גמ' דכתיב וסמך ושחט וכו' עיין להתוס' במנחות דצ"ג ע"ב בד"ה ידו דנראה מדבריהם דהיקש זה דסמיכה לשחיטה היקש גמור מדאורייתא דלא כמ"ש בחגיגה דט"ז ע"ב ע"ש ועיין לה' ט"א כאן:
דף כא.
גמ' לאתויי סילוק בזיכין וסידו' בזיכין וכו' ק"ק אמאי לא אתי כרבנן וכשר כל היום לסלק ולסדר דהא אי בעי דלא מסלק להו אלא בערב סמוך לתמיד של בין הערבים וע"כ ל"פ רבנן אלא דלא מסלק בבקר ומסדר בערב וי"ל דא"כ מאי קמ"ל מתני' פשיטא דכשר כל היום דלא כ' רחמנא זמן בהם אבל אי כר"י טובא קמ"ל דכשר כל היום דאי בעי מסלק בבקר ומסדר בערב וכולהו הנך דמתני' חידוש יש בהם כמ"ש הט"א במתני' ע"ש:
פרק שלישי
דף כב.
תוס' ד"ה אין וכו' פרשת ויחל וכו' והוא לסוף ב' פסוקים וכו' עכ"ל בספרים אחר ד' פסוקים כמ"ש מהרש"א ואפשר היה לו' בספרים שלהם היו ב' פסוקים בפסוק א' והיו מחולקין משלנו בפיסוק הפסוקי' מיהו במרדכי ובאגודה מבואר דהי"ל סי' פרשה סתומה בויאמר הב' ועיין במנחת שי:
ד"ה שאני וכו' שקורא הד' כל מה שקראו וכו' עכ"ל מדלא כ' שקורא הג' וכו' אלא כ' שקורא הד' משמע דמנהגם שג' הראשונים קורא כל אחד מהם בקרבנות דיום אחד דהיינו שקורין הג' קרבנות דג' ימים והד' היא שחוזר וקורא כל מה שקראו ולא כמנהגנו דאין קורין אלא קרבנות דב' ימים משום ספיקא דיומא וגם חג' חוזר וקורא מה שקרא הב':
דף כב:
גמ' שאין בו ביטול מלאכה כגון ר"ח וכו' כ' הט"א דביטול מלאכה דר"ח אפי' לגברי בזמן המקדש משום קרבן מוסף וע"ש שנסתפק אם כל היום אסור או עד ז' שעות זמן הקרבת המוסף ועיין בגמ' ריש פסחים דאמרינן לא מצינו יום מקצתו אסור ומקצתו מותר ופריך מאכילת חמץ ולא פריך ממלאכה דר"ח ועיין להפר"ח סי' תס"ח:
גמ' ותניא ואבן משכי' וכו' טעמ' דהביא הבריי' דלא תימא דלא אסרה תורה אלא תבן תלושה וא"כ הו"ל ליטלה משם כדי שיפול על פניו לזה הביא הבריית' דמדקתני אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש משמע דבמחוברין מיירי דומיא דאבני בהמ"ק ומפני זה הביא הא דעולא:
גמ' אלא א"כ נענה כיהושע וכו' לפירש"י כאן אא"כ נענה ומייתי ראיה מיהושע דאמר ליה למה אתה נופל וה"ק אא"כ נענה כמו שמצינו ביהושע:
תוס' ד"ה ואבע"א וכו' וק' וכי לא היה יודע וכו' עכ"ל דהשתא לא ס"ד מדרבנן א"כ ע"כ דלא אסרה תורה אלא בפשוט ידים ורגלים דאל"ה קשיא מבתי כנסיות שלנו וכמ"ש אח"ז דכיון דמדאוריי' אסור אפילו באצלויי היה אסור מיהא מדרבנן ותי' דמדרבנן דהשתא ניחא ב"כ שלנו דמצלו אצלויי וכמו שכתבו אחר זה:
דף כג.
ד"ה חד וכו' ולכך אנו נוהגין בתעניות וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל דתקשה למ"ד אינו עולה מדתניא לעיל קורין ג' וא' מפטיר ע"ש וי"ל דלמ"ד אינו עולה מפ' ג' קורין ורביעי מפטיר דאפי' לת"ק הכי הוא דהשתא ליתא להסברא שכ' התוס' לעיל בד"ה ולר"א וכו' כיון דהרביעי אינו מן המנין אלא משום ההפטרה והגמ' לעיל דפריך לר"א מברייתא ס"ל כמ"ד עולה וא"כ מן המנין הוא ואין סברא להחמיר בו יותר מב' וה' וכמ"ש התו' לעיל:
דף כג:
רש"י ד"ה אין פורסין וכו' מנין הבא לבה"כ וכו' עכ"ל מפי' משמע שיהיו העשרה כולן לא יצאו י"ח ולכך כ' מנין הבא וכו' ולא יחיד הבא לבה"כ ודלא כהתוס' ופלוגתא דאמוראי היא בברכות דכ"א ע"ב דחד אמר יחיד אינו אומר קדוש' וחד אמר יחיד אומר קדושה ולכ"ע צריך עשרה אלא דפלוגתייהו אי בשביל יחיד שלא יי"ח אומר קדושה או לא ומאי דקאמר התם וכן אמר ר"י וכו' היינו כיון דנ"ל מקרא דונקדשתי מסתברא דכולהו בעי' לא יי"ח והרי"ף שם ל"ג וכן ועיין להרשב"א בחי' שם ובזה ל"ק מ"ש הט"א למ"ד יחיד אומר קדושה ממשנתנו דקתני בעשרה דהא ודאי בעי עשרה אלא דסגי באחד שלא יי"ח ואף על פי דבזימון בעי עשרה שאכלו התם משום דלא מצו למימר שאכלנו משלו אלא א"כ אכלו:
תוס' ד"ה ואדם וכו' גזיר' שמא ישמעו וכו' עכ"ל עיין להט"א שהוכיח מסוגיא דפרק הנחנקין דמדאוריית' בדיעבד ל"מ בפחות מעשרה וא"כ ע"כ דלא ס"ל להגמ' כהירוש' דכיון דמדאורייתא ל"מ איך רבנן מקילין בזה ע"ש ואין מוכרח שהרי כ' הרמב"ן בנדרים דפ"ז הביאו הר"ן שם דתכ"ד כדיבור דמי מדרבנן הוא ורבנן הקילו על דין תורה בנודר ע"ש וה"נ דכוות':
דף כד.
רש"י ד"ה ה"ז וכו' דבעי' לך לאות ולא לאחרים וכו' עכ"ל דכיון דנתנה על אונקלי אף על פי דמקום זה מקום תפלין ולך לאות הוי מ"מ על האונקלי לא מקום תפלין דמקום זה גם לאחרים לאות הוא ול"ק מ"ש הט"א:
פרק רביעי
דף כו.
גמ' הא בתי כנסיות וכו' אמאי הא דכרכין הוא וכו' הקש' הט"א מדאמרינן בפ"ק דיומא דבה"כ שיש בו דירה מטמאין אם כן מאי פריך נימא דהדיוק הוא הא בתי כנסיות שיש בהן בית דירה מטמאין ע"ש ול"ק דר"י קאמ' אלא מקום מקדש ומקום מקדש אין בו בית דירה דאין ישיבה בעזרה ושומרי בהמ"ק בעליות ומקומות דלא נתקדשו הם ודייקי' דכוותה בתי כנסיות שאין בהם בית דירה מטמאין:
תוס' ד"ה ואמאי וכו' טעה בתרתי חדא דאין חילוק וכו' וגם טעה וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א למ"ל למימר דטעה בתרתי נימא דפריך הכי משום דר"י ס"ל התם אין מטמאין ע"ש ולק"מ דהגמ' פריך אר"ש בר נחמני דאמר של כרכין ל"מ לזבוני ואי איתא לא הו"ל למיפרך אלא מברייתא זו דדייקי' מינה הא דכרכין מטמאין אבריית' דהתם דר"י ס"ל אין מטמאין ולא אר"ש בר נחמני:
דף כו:
גמ' ואפי' למ"ד הזמנה מילתא היא וכו' הק' ה' טורי אבן הא בכה"ג לכ"ע הזמנה מילתא היא דהתם אמרי' דטעמא דמ"ד הזמנה לאו מילתא היא דיליף מע"א והא דלא יליף מע"ע דמתסר' בהזמנה לפירש"י שם משום דמשמשין ממשמ' עדיף ליה וא"כ כה"ג דהיא גופה קדושה ולא משמשין יליף מע"ע דהזמנה מילתא היא ע"ש ועיין שם בגמ' בסוף הסוגיא דמסיק תנאי דפליגי בחיפה על תפילין עור בהמה טהור' אי בעי' עיבוד לשמה או לא והא בתים של תפילין וכ"ש של ראש הלכה למשה מסיני הוא והוי קדו' עצמה ואפ"ה פליגי תנאי ואיכא למ"ד הזמנה לאו מילת' היא וע"פ דלפי' המסקנא דמייתי תנאי היא דלא יליף מע"ע משום דקסבר אין נאסרת אלא לאחר עריפה דגם ד"ז פלוגתא דתנאי היא בכריתות אלא דהגמ' מעיקר' בעי לאוקומי אפי' אי ס"ל ירידתה לנחל איתן אוסרתה:
גמ' מאן דאסר במאי תיפקע קדושתה וכו' ודאי דל"פ בסברא דאי לאו דהו"ל הנאה. וכו' אלא דס"ל דלא אלימא הך הנאה לאפקועי קדושת' ומאן דשרי סבר דלענין אפקועי קדושתה אהניא לך הך סברא דאי לאו דהו"ל הנאה וכו' ואין ללמוד מפלוגתייהו לדעלמא ול"ק מ"ש הט"א מגמ' דפ"ק דמציעא ע"ש:
דף כז.
גמ' א"ד כיון דליכא לעלויי וכו' משמע דמכר ספרי' פשיט' ליה דלא יקחו ספרים כיון דאיכא לעלויי דיקח בהם ס"ת וק' כי פשיט ממתני' דמכרו תורה לא יקחו ספרים הא תורה בתורה ש"ד תקשה ליה מסיפא מכרו ספרים לא יקחו מטפחות הא ספרים יקחו אע"ג דאיכא לעלויי ואין לומר דאה"נ דפשיט אפי' מאי דהוה פשיט"ל להבעיין להפך דא"כ כי דחי מתני' דיעבד ופירש"י שאם לאו מה יקחו וכו' אכתי תפשוט מספרים לא יקחו מטפחות דל"ל ביה שאם לאו מה יקחו וצ"ל דאה"נ ספרים לא יקחו ספרים והא דקתני מטפחות אגב רישא:
גמ' אלא מיהא ליכא למשמע מינה הא דלא אמרינן נעשה משום דקתני אבל א"נ למפשט בעיא לא אמרינן נעשה די"ל התנא גופיה מספק"ל כמ"ש הפמ"א מיהו התוס' לא ס"ל הכי כמ"ש במ"א:
גמ' דאלת"ה מכרך וכו' ר"ל תיפשוט ממכרך וכו' ואמאי הוצרך למפשט מברייתא וק"ל עמ"ש התוס' בפ"ק דבתרא די"ג ע"ב דבכרך א' ליכא גנאי לכ"ע ור"י דאין מדביק מט"א הוא כמ"ש התוס' שם א"כ מאי פשיט ממכרך הא בכרך א' שאני ועוד דהגמ' מסיק משום דלא אפשר ואמאי שרי לדבק תורה ונביאים כיון דאפשר שלא לדבק וצ"ע:
גמ' כי התנו מאי הוי וכו' ק"ק נימא דהתנו קודם שקנו בשעה שגבו וי"ל דא"כ אפי' בכל הדמים ולמ"ל הותירו דברייתא הותירו קאי כדמוכחא שמעתא דברייתא אמתני' דוכן במותריהן קאי:
תוס' ד"ה אבל וכו' לאשמועינן דאפילו במותר וכו' עכ"ל דממתני' דקתני וכן במותריהן י"ל בלא תנאי כלל אבל בתנאי מהני אפי' בלא ז' טובי העיר ואשמועי' ברייתא דבעי' זט"ה:
דף כז:
גמ' ולא נשאתי כפי בלא ברכה ק' מאי רבותיה ועמ"ש הט"א וכה הראוני בזוה"ק ר"פ יתרו אסור לנטלא ידיה לעילא בלא ברכה ובלא צלויי כד"א הרימותי ידי וכו' וע"ש סודו וא"כ י"ל דלאו בברכת כהנים קאמ' אלא דלא נשא ידיו למרום בלא שבח והודאה והיינו דקאמר ולא נשאתי ידי בלא ברכה:
תוס' ד"ה ר"י וכו' וי"ל דש"ה דלא הוי דרך הלואה וכו' עכ"ל מבואר מזה דלמאי דקי"ל צד א' בריבית אסור אפי' דרך מקח וממכר אסור בסאה בסאה ומכאן קשה למה שכתב הט"ז ביו"ד ריש סימן קס"ב דסאה בסאה דרך מקח וממכר שרי ע"ש ויש ליישב:
דף כח.
גמ' ולית הלכתא כוותיה וכו' התוס' בפ' הזרוע דקל"א ע"א בד"ה ה"ג כ' דקאי אמימרא ב' דאוכל טבלים אבל איסורא איכא במימרא א' ע"ש וק' מאי רבותיה דר' פרידא דאמר לא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה הא מדינא אסור והפר"ח בי"ד סי' ס"א דין ה' הקשה מגמ' דפ' השוחט מיחזקאל דאמר ולא בא בפי בשר פיגול שלא אכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה דמאי רבותיה ותי' דלכהן שרי ויחזקאל כהן הוה ע"ש ואכתי ק' מר' פרידא דלאו כהן הוה דקאמר מעולם לא ברכתי לפני כהן מיהו לקמן אמרינן מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע דאמר ר"י אסור להסתכל וכו' הרי אפילו דאסור מדינא קאמר מימי וכו' וע"כ דכיון דדבר דלא זהירי ביה אינשי אעפ"י דאסור קאמר שפיר מימי וכו' דנזהר במאי דלא זהירי אינשי וה"נ דכוותה וא"ש גם ההיא דפ' השוחט דיחזקאל:
גמ' הא והא גרמא גרמא ליה וכו' ק' מנ"ל לר"א דמסתכל בדמות אדם רשע עיניו כהות דילמא יצחק קללה דאבימלך הוא דגרמא ליה ומנ"ל דהא והא גרמא ליה וי"ל דמקרא הוא דורש ותכהין עיניו מראות דתיבת מראות יתירא אלא לדרשא דותכהין עיניו מסיבת הראות שהיה רואה בדמות עשו הרשע:
תוס' ד"ה בתי כנסיות וכו' שהרי לעת בא גואל ב"ב תפקע קדושתן וכו' עכ"ל קשה דלקמן קאמר דעתידין ב"ב שבבבל ליקבע בא"י ועיין להמג"א בה' בה"כ מ"ש בזה ע"ש:
דף כט.
ד"ה מבטלין וכו' לא היה מפני שביטל לימודו וכו' עכ"ל מה שי"ל בזה עיין למהר"ם שיף ז"ל בכתובות דף י"ז עיין שם:
תוס' ד"ה לכל וכו' אפי' שאר מועדות נמי עכ"ל ק"ק תנא דמתני' גופיה מ"ט לא נקט אלא מילי:
דף כט:
גמ' וארבעה בר"ח נראה דארבעה דקרו בדר"ח אינו מוכרח לדלג לרב ולפסוק כשמואל כדאמרינן לעיל בכל ר"ח אלא דהכא כל אחד קורא ג' פסוקים ומשלים המנין בקרבנות המועדים דלקמיה דכולהו פ' קרבנות ושייכי בשקלים ועיין להרב טורי אבן:
דף ל.
גמ' וקתני בשנייה זכור קשיא לרב נמי תקשה דהא כי חל ר"ח בשבת מפסיקין בט"ו לחדש והסי' זט"ו וא"כ היכי קתני בשלישית פרה וברביעית החדש הא בשלישית מפסיקין והול"ל ברביעית פרה וב"ה החדש וקשיא גם לשינוייא דגמ' שו"ר להרשב"א בחידושיו שנרגש מזה וכ' דהומ"ל וליטעמיך ע"ש וי"ל דלרב כיון דבשנייה ניחא דשנייה לשבתות הא דקתני ג' וד' לקריאה קאמר ומ"מ דוחק הוא דליתני לקריאה אלא דאגב דתני שנייה תני ג' וד' כסדרא דמנינא אבל לשמואל דגם בשנייה לא אתיא לשבתות לא הו"ל למתני לקריאה:
גמ' כיון דאיכ' מוקפין דעבדי בחמיסר עשייה וזכירה וכו' מכאן הוכיח רלב"ח בתשו' דאם חל פורים דמוקפין בשבת עושים הסעודה בשבת ולא בא' בשבת דאל"ה מה עשייה איכא בשבת ע"ש וי"ל דמשלוח מנות בשבת וסעוד' בא' בשבת דאין מערבין שמחה בשמחה:
דף לא.
גמ' תנא כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניה וכו' אע"ג דקודם התקנה לא היה מברך אלא א' ברכה א' ואחרון ברכה אחרונה מ"מ בקללו' היה מברך לפניהם ולאחריהם אפי' קודם התקנה כדאיתא במסכת סופרים ועיין מה שכתב הט"א:
תם ונשלם מסכת מגילה