אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת מגילה › פרק ראשון

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת מגילה · פרק ראשון

מסכת מגילה

דף ב.

רש"י ד"ה זמנן וכו' הוה משמע זמן אחד לשניהם אי בעו וכו' עכ"ל משמע דאפי' בעיירות הוה אמינא אי בעו ליקרו בט"ו וק' דזמן דעיירות כתיב בהדיא דבי"ד הוא וכדפריך לקמן אימא פרזים בי"ד מוקפין אי בעו וכו' וצ"ל דלשונו ל"ד ואמוקפין קאי:

דף ב:

גמ' השתא דכתיב את יום וכו' הק' הט"א דבמקלל אביו ואמו כתיב את אביו ואת אמו ואפ"ה בעי קרא לחלק בפ' ד"מ ע"ש וי"ל דש"ה דכתיב בקרא אחרינא ומקלל אביו ואמו מות יומת דמשמע תרוייהו בהדדי:

גמ' כיון דא"ל פרזי פרזי מדינה ומדינה ל"ל להסוברי' דמוקפים חומה דוקא שבא"י אבל בח"ל אפילו מוקפין חומה מימות יב"נ קורין בי"ד הביא דבריהם הט"א ק' נימא דמדינה ומדינה לח"ל וי"ל כיון דילפינן פרזי פרזי דוקא בא"י דכתיב פרזי והוי כמו דגלי קרא דדוקא בא"י:

דף ג.

גמ' ולא הוו ידעי הי באמצ' תיבה וכו' אע"ג דכתיב בלוחות סתומה בסוף תיבה ופתוחה באמצע תיבה מ"מ הוו סברי דאין קפידא בדבר אי עביד איפכא דתרוייהו מיכתבן באמצע ובסוף וצופים חידשו דעיכוב יש בדבר ועיין להט"א:

תוס' ד"ה מבטלין וכו' וי"ל דכיון דמשהאיר היום וכו' עכ"ל ק' לפ"ז מאי קאמר מכאן סמכו של בית ר' וכו' הא גבי ת"ת ביטול ממש אבל עבודה לאו ביטול אלא קדימה וי"ל כיון דהכא יש שהות למגילה כמ"ש אח"ז וגלי קרא דמקרא מגילה עדיף מעבודה לקדימה ילפי' מינה דאי ליכא שהות לשניהם נמי מקרא מגילה עדיף ושפיר יליף מינה לת"ת:

דף ג:

גמ' בעי רבא וכו' מקרא מגילה עדיף וכו' וק' תיפשוט מדאצט' קרא דמשפחה ומשפח' דאי מקרא מגילה עדיף ממת מצוה כ"ש דעדיף מעבודה דקילא ממ"מ ולמ"ל קרא דמשפחה ומשפחה וי"ל דאצט' קרא לאקדומי ויש שהות לשניהם כמ"ש התו' לעיל דהו"א הא דמקרא מגילה עדיף ה"ד לענין ביטול אבל לקדימה עבודה עדיפא שהיא דאורייתא כיון דמ"מ אינו מבטל מגילה א"נ י"ל דאצט' קרא אפילו עבודה דרבים דמלאחותו לא שמעינן אלא בפסח שהוא מקרי קרבן יחיד לגבי תמידין ומוספין:

תוס' ד"ה מ"מ וכו' הקשה הר"א למ"ל קרא וכו'

עכ"ל לפי' הקל וחומר שכ' אפי' בשאר

מתים מבטלין עבודה ול"ד מת מצוה שהרי ת"ת מבטלין אפי' בשאר מתים כמ"ש בדיבור הקודם והא דקתני בבריי' דלאחותו דאינו מטמא אלא למת מצוה היינו משום דנזיר הוא דבנזיר מיירי כמ"ש התוס' במ"א וכ"מ מפי' רש"י בשמעתין:

ד"ה כרך וכו' דאי יש שם עשרה בטלנים אמאי גרע וכ וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהתוספות בדיבור הקודם הו"מ לאוכוחי מהכא דכרך לא בעי י' בטלנים ע"ש וי"ל דלא בעו לאוכוחי מכאן משום דלשיטת רש"י האי מימרא דישב ולבסוף הוקף לענין בתי ערי חומה מתניא ואפי' נאמר דגם לשי' רש"י אע"ג דעיקר המימר' לענין בתי ערי חומה מ"מ הגמ' מייתי לה הכא משום דמינה יש ללמוד לענין מגילה והתוס' לא הוק"ל אלא דהו"ל להגמר' למתנייה גם בערכין מ"מ כיון דעיקר המימרא היא בבתי ערי חומה י"ל דלמגילה ילפי' מינה דאינו נידון ככרך ואה"נ דנידון כעיירות וקורין בי"ד:

דף ד.

רש"י ד"ה עוד וכו' ולפי שחומותיהן נראין חדשים וכו' עכ"ל ר"ל והו"א דהני אחריני נינהו ולא הנהו דמתני' וקמ"ל ריב"ל דהני הנהו גופייהו דמתני':

תוס' ד"ה נשים וכו' וי"ל דס"ד דלא יועיל קריאתן אפי' להוציא הנשים וכו' עכ"ל והא דלא ניחא להו לפ' דלהוציא אנשים קאמר ובקריאה דלילה דמדרבנן היא ואתי דרבנן ומפיק דרבנן משום דנשים בלילה הוי תרי דרבנן ולא מפקי חד דרבנן כמ"ש התוס' לקמן ועיין להט"א מה שנסתפק באלם:

ד"ה שאף וכו' דס"ד למפטריה מג"ש דט"ו ט"ו וכו' עכ"ל אין להקשות א"כ למ"ל האזרח לפטור הנשים מסוכה הא מדאצטרי' היקישא שמעינן דפטירי מסוכה די"ל היקישא אצט' לכמה דרשות כדאיתא בפ' בפ' כ"ש דכ"ח ודל"ח ע"א ע"ש:

דף ד:

ד"ה ור"י וכו' משום דאיכא נפקותא וכו' עכ"ל לפמ"ש הט"א בשמעתין דלטעמ' דעיניהם נשואות מאנשי כנה"ג תיקנו כך י"ל הנפקותא דנשים א"מ אנשים בלילה דהו"ל תרי דרבנן א"מ חד דרבנן אבל לטעמא דשמא יעבירנו הו"ל נשים בלילה ג' דרבנן ומפקי אנשים בלילה שהם תרי דרבנן:

דף ה.

גמ' ט"ב אקדומי פורענות לא ' מקדמי' וכו' הומ"ל דטעמא דט"ב משום דאר"י אי הואי התם הוה קבעי' ליה בעשירי כמ"ש הט"א אלא דנקט כך טעמא משום שאר צומות דגם בהו מאחרינן כפירש"י במתני':

דף ה:

גמ' לר' פשיטא ליה וכו' לפ"ז י"ל דרבי בר ארביסר הוה ונטע בחמיסר ופשיט' ליה דאינה מוקפת ובהכי ניחא דחזקיה לא יפלוג על רבי אלא דמספק"ל במעשה דר"י אי נטע בי"ד והוא בר ט"ו או נטע בט"ו והוא בר י"ד וק"ק בפירש"י בד"ה וכי וכו' שכ' שהיה מבני חמיסר וכו' מהיכא משמע ליה כן הא י"ל שהיה מבני ארביסר ונטע בט"ו וע' להרשב"א בחי':

דף ו.

גמ' סדר פרשיות איכא בינייהו כ' מהרש"א ז"ל דהומ"ל מתנות לאביונים א"כ לפום ס"ד דהשתא ע"ש וי"ל דמדקאמר רשב"ג כל מצות א"נ בראשון משמע דאפי' סדר פרשיות א"נ בראשון והגמ' אפי' סדר פרשיות א"כ קאמר דאפי' סדר פרשיות דלא. שייכי במגילה ס"ל לרשב"ג דא"נ בא' להכי לא מוקי הגמ' מתני' כרשב"ג ורשב"ג לא מוסיף אלא מתנות:

שם גמ' דאין מעבירין על המצות והא דאצטריך קרא דבכל שנה ושנה משום דלא נימא לעביד בתרוייהו כדבסמוך:

תוס' ד"ה מסתבר וכו' מש"ה אצט' קרא לאשמועי' יסוד עכ"ל ק' אשר פתח אהל מועד למ"ל ליכתוב יסוד מזבח לבד כיון דלא אצטריך אלא לאשמועינן יסוד וי"ל דקרא אצט' לאסור בדיעבד כמ"ש בתי' ר"י אלא דלפי תי' זה לא משמע להו לפ' כן בגמ' כיון דהגמ' אמתני' קאי ומתני' לא מיירי בדיעבד ולהכי כ' דהגמ' דאצט' לאתויי קרא משום יסוד הוא דמייתי ליה אבל דיסוד מערב א"צ קרא אבל עיקר קרא דכתיב אשר פתח אהל מועד לאסור דיעבד הוא דכתיב:

דף ז.

גמ' ב' מתנות לשני בני אדם עיין להפר"ח בהלכות מגילה מ"ש מדאמרינן ביומא על ב' השעירים גורלות יכול יתן ב' ע"ז וב' ע"ז ע"ש ועיין להתוס' בריש חגיגה ד"ד ע"א בד"ה חרש ע"ש:

תוס' ד"ה נאמרה וכו' ור"י נמי אמר דאם קראה בין הכתובים וכו' עכ"ל כ' מהרש"א הא דלא הביאו משמואל גופיה דאמר התם נמי אם קראה בין הכתובים לא יצא משום די"ל דבין הכתובים גרע אבל ד"י אמר דדוקא בציבור אבל ביחיד יצא ובע"פ לא יצא אפי' ביחיד הרי דבין הכתובים עדיפא ע"ש וק' דילמא בע"פ יצא וע"כ משום מתני' דקראו ע"פ לא יצא והרי כבר הקשו ממתני' ומאי מייתו מדר"י וי"ל דכוונת' דאפילו נימא דשמואל ל"ל כסתם מתניתין אלא כתנא דפליג מ"מ ר"י ס"ל הלכה כסתם משנה וע"כ דבין הכתובים עדיפא ואמאי לא יצא כיון דלא נאמרה ליכתב:

בא"ד וא"ל דהא דניתן ליכתב מדרבנן וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ואכתי ק' מאי פריך התם למ"ד לא ניתן ליכתב הא שפיר קאמר אסתר סוף הנסים משום דניתנה לקרות לכ"ע משא"כ בחנוכה וי"ל דהא דניתנה ליכתב מדרבנן אינו אלא משום דניתנה לקרות ברוח הקדש וא"כ למ"ד לא ניתנה ליכתב אפי' מדרבנן לא ניתנה לקרות ברוה"ק דאי נתנה לקרות ברוה"ק הי"ל לרבנן לתקן ליכתב ושפיר פריך ולפ"ז י"ל דזוהי עיקר כוונת התוס' בקושיתם דמאי פריך נימא שאני אסתר דניתנה לקרות ותי' דמ"ש אלא למ"ד לא ניתנה ליכתב היינו אפי' מדרבנן וא"כ לא ניתנה לקרות ס"ל כמהרש"א דאלישנא ק"ל להתוס':

דף ז:

אין בין יוה"כ לשבת וכו' עיין להט"א מ"ש בענין חילוק מלאכות ליוה"כ והשע"ה בה' שמיטה ויובל הוכיח ממתני' דפ' הלוקין דיש חורש תלם א' מדלא חשיב יוה"כ דחייב משום חורש ומשום זורע מוכח דאין חי' מלאכות ליוה"כ ע"ש ואחד מבני הישיבה דחה די"ל דכיון דנ"ל חי' מלאכות מקראי דחטאות דוקא דתלי קרא אבל לענין מלקות אין חילוק ואפי' למאן דנ"ל מלא תבערו כיון דבשבת ליכא מלקות דלאו שניתן לאזהרת ב"ד הוא ע"כ דרשי' באא"ע מיהו מגמ' שם דקאמר ואין חילוק מלאכות ליו"ט משמע משום דיו"ט קיל הוא ולא משום דליכא אלא מלקות עוד דוחין ראיה זו די"ל מתני' ר"י היא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא ועיין לה' שמחת יו"ט סי':

דף ח.

תוס' ד"ה דריסת וכו' ואור"ת דהכא מיירי בבקע' וכו' עכ"ל הקשה הט"א דלשי' ר"ת שם דמאי דקי"ל בהך מתניתין דנדרים מטעם דויתור מותר היכי תנן התם בסיפא דאדם אחר מותר ליכנס הא דוקא בשותפין הוא דלא קפדי ע"ש ויש מי שתי' דבשותפין כיון דהחצר אינה מיוחדת לו לבדו לא קפדי גם אאינשי אחריני ודוקא במיוחדת לו הוא דקפדי אאדם אחר ובזה מתורץ גם מה שהקשה הט"א עוד על פירשב"ם שכ' מדין הפקר הא קי"ל אינו הפקר עד שיופקד אף לעניים ע"ש ולא נהירא דא"כ בור של עולי בבל אמאי אסור דאי איתא דדוקא במיוחד לו אין סברא לחלק בין מכירו לאין מכירו כמ"ש מהרש"א:

דף ח:

גמ' שומרת יום כנגד יום תוכיח וכו' ק' ניפרוך מה לש"י שכן אינה מטמאה בראיות כבימים משא"כ זב דחמור דראה ג' ראיות ביום א' הוי זב גמור ושתי ראיות ביום א' הוי זב לטומאה ועיין להרב טורי אבן:

מתני' אלא פריעה ופרימה דקדק הט"א אמאי לא תני עטיפה ושאלת שלום דכולהו בחד קרא כתיבי ע"ש וי"ל דלא תני אלא דברים שמוכרח לעשותם אבל שאלת שלום אם אין שם בני אדם ליכא וכן עטיפה י"ל לא מחייב אלא אי לובש בגד העליון מחוייב להיות בעטיפה אבל אם אין לובש כלל ל"מ ללובשו ולעטוף דכוותה באבל דמחייב בעטיפת הראש כ' הרב מטה יהודה בה' אבל דל"מ אלא אי לובש בגד העליון ע"ש:

גמ' אלא מעתה גבי זב וכו' מאי וטהר מעיקרא איכא יל"ד לפמ"ש התוס' ריש ברכות דדוקא אי למעוטי הוא דאמרינן וטהר מעיקרא ע"ש מאי פריך הא גבי זב דליכא למטעי ררשי' ליה להבא וי"ל דה"פ כיון דברייתא בת"כ היא דדריש וטהר להיסט כדפירש"י א"כ בהיסט מאי מעיקרא איכא הא מעיקרא מטמא בהיסט וע"כ דפי' הברייתא הוא לטהר מכאן ולהבא אף ע"ג דהדר חזי א"כ גבי מצורע נמי לידרוש כה"ג ועיין להרב טורי אבן:

גמ' ימי כל ימי לרבות וכו' צ"ל דבו אצט' לדרשא אחרינא דאל"ה ק' לא ליכתוב בו ולא ליכתוב כל ימי:

גמ' תגלחת וצפורים וכו' לשון א"ה ק' להולמו דבקר' דכל ימי לא כתיב תגלחת וצפורים ולא הול"ל אלא מה"מ כדלעיל גבי פריעה ופרימה וי"ל דה"פ א"ה דטעמא דפריעה ופרימה משום דכתיב בו תגלחת וצפורים מנ"ל בשלמא אי טעמא משום דמסתברא לא מוקמי' קרא לא במוחלט דחמיר ניחא בהתגלח' וצפורי':

מתני' אלא שהספרי' נכתבים בכל לשון וכו' משמע אפי' ס"ת וכ"מ בגמ' וק"ל דבפ' ב' דמכות די"א פליגי ר"מ ור"י בספר שתפרו בפשתן מ"ד פסול דאיתקש לתפילין ומ"ד כשר דלא איתקש להלכותיו ע"ש וא"כ בכל לשון אמגילה אמאי לא ילפינן מהיקישא מתפילין דפסולים בכל לשון מדכתיב והיו כדאמר בסמוך בגמרא:

דף ט.

גמ' וכתבו לו את צעירת הרגלים אף ע"ג דארנבת ידיה הוא דקצרות כדפירש"י מ"מ ע"י שידיה קצרות והיא הולכת על ידיה ורגליה כשהיא הולכת היא כופפת ומצערת רגליה כדי שישתוו לידיה:

תוס' ד"ה אין בין כהן משוח וכו' דהא מרבי' בת"כ אפי' כ"ה וכו' עכ"ל בתוספות דקידושין דל"ו ע"ב מבואר דהא דמרבינן בת"כ אפילו כ"ה היינו מה"י דהמשיח ע"ש ור"ש י"ל דברייתא דת"כ כר"מ דדריש ה"י דהמשיח בשמעתין דלרבנן כיון דלא דרשי' ה"י דהכא דלא דרשי' נמי ה"י דהתם דמ"ש הכא לא דרשי' והתם דרשי' וא"כ מיתוקמא מתני' שפיר גם בפר העלם דבר דכתיב הכהן המשיח דמתני' מיתוקמא לה דלא כר"מ וניחא לפ"ז מ"ש רש"י שם בקידושין הכהן המשיח כתיב בה וממעטינן אפי' כ"ה דדבריו הם נגד ברייתא דת"כ ועפי"ה ניחא ומאי דלא מוקי הגמ' שם מתני' דהתם כר"מ משום דאכתי ק' דמדאצט' לרבויי כ"ה שמעינן דבנשים ליתיה כמ"ש התוס' שם ולא משמע ליה לפ' לישנא דהש"ס דהתם כמ"ש התוס' דלישנא לא משמע הכי מיהו ק' מ"ש הכא דלא מרבינן אלא מרובה בבגדים ומ"ש דהתם דמרבינן אפי' כ"ה ועוד ק' הא דעשירית האיפה אפי' רבנן מודו דמרבינן מרובה בבגדי' כדקאמר הגמ' הכא ומנ"ל אי לאו מריבוייא דה"י וראיתי לה' ב"ש בחי' בהוריות רי"ב ע"א שכ' דמאי דמרבינן בת"כ אפי' כ"ה הוא מדכתיב הכהן דיתירא הוא דסגי דליכתוב המשיח דגבי הקרבה ל"ל דאצט' למעוטי מלך אבל בפר העלם דכהן המשיח שחטא אצט' הכהן למעוטי מלך ע"ש ולא זכר דברי התוס' דקידושין שכ' דמריבוייא דהי נ"ל ועיין מ"ש עוד הב"ש שם ויתיישבו דברי התוס':

דף י.

רש"י ד"ה ורמינהי מסקנא דמילתא וכו' עכ"ל וכ"פ בד"ה אף על פי והיינו תנאי והכריחו לזה לישנא דהגמ' דקאמר אלא כהני תנאי והגמ' גופיה דקאמר דתנא דקדשה היינו תנאי דמייתי לעיל עיין מהרש"א בפ"ב דשבועות דף ט"ז ע"א ע"ש:

תוס' ד"ה ומ"ט וכו' ועו"ק כיון דתנאי וכו' עכ"ל הא ודאי דקושיא זו לחודה די"ל דר"י לא שמיע ליה הך ברייתא דפליגי בה ר"א ור"י אלא דשיעור דבריהם דק"ל וכי ר"י לא ידע המשנה ואם נאמר דמוקי לה כתנאי יודע הך דתנאי דבסמוך קשיא א"כ אמאי הדר ביה ותי' דידע להך תנאי דבסמוך אלא דהדר ביה משום דבחזרה מסתברא ליה דבבמה כ"ע אסור ועמ"ש מהרש"א בתירוצם:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה