משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת יבמות · פרק ששה עשר
דף קיט.
תוס' בד"ה מחוורת' וכו' אע"ג דאיכא חזקה וכו' עכ"ל ודאי דר"מ דחייש למיעוטא אפי' ליכא חזקה חייש אלא משום די"ל דאנן לא קי"ל כוותיה אלא היכא דאיכא חזקה לכך הוצרכו לו' דאדרבא העמד הולד וכו' ובסה"ד שהק' לר"מ גופיה בדמאי הוצרכו לו' ועוד דאיכא חזקה משום דפשיט"ל היכא דליכא חזקה לא חייש אלא מדרבנן אבל בדאיכא חזקה ס"ד דמדאורייתא הוא:
דף קיט:
תוס' בד"ה מ"ט וכו' ואי ר"א איירי וכו' עכ"ל גם להצד דצרה מעיד' הו"מ לאקשויי קושי' הלזו דהא להצד דצרה מעידה מ"ש ר"א הואיל והותרו ליבמין וכו' לדבריהם דרבנן כדקאמ' הגמ' בסמוך וא"כ ס"ל דלא מקלקלה נפשה ואמחי לא פליג במת חמי אלא משום דלהצד ההוא בלא"ה קשיא קושייתם ראשונה הק' מהרש"א אמאי לא פליגי באמרה מת בעלי דתנשא וצרתה אסורה ולא יתורץ בתירוצם ותי' דמיתוקמא בנשאת לישראל ובגיטה אתאי דלא מקלקלא נפשה אבל בחמי אי נקיטא גיטה תו לא הואי חמותה ולא אסירא חמותה משום שנאה הקודמ' כדמוכח לעיל ע"ש ולא היה צריך להוכיח מלעיל דמדברי התוס' עצמן יש להוכיח כן דאי איתא דבחמותה אהניא שנאה הקודמת מאי מק' ממת חמי דילמא בעלה מת וחמיה לא מת דהשתא לא מקלקלא נפשה אלא ע"כ דאי בעלה מת תו לא הואי חמותה ומ"מ אכתי קשיא דתק"ל להצד דצרה מעידה אמאי ל"פ ר"א במת בעלי תנשא וצרתה אסורה ולא יתורץ בתירוצם וצ"ע:
בא"ד ונראה לר"י דל"ד וכו' עכ"ל כן יש להוכיח מדאמר ר"א בבריית' דבסמוך הואיל והותר' היא הותרה צרתה והוכיח הגמרא מינה דצרה מעידה ואמאי תלי צרתה בהיא דקאמר הואיל והותרה היא וכו' לא הול"ל אלא הותרה צרתה אלא ע"כ דדוקא במתכוונ' לעצמה ולזה קאמר הואיל והותרה היא דר"ל הואיל ומתכוונת להתיר עצמה :
דף קכ:
בד"ה כליו וכו' אבל ק' וכו' עכ"ל כמו אבל פריך ולשינם מגומגם קצת:
בד"ה למימרא וכו' וי"ל בגוסס שהוא מגוייד וכו' עכ"ל ר"ל בגוסס שהוא מגוייד ודאי לא חיי ובודאי דלא מטמא דהא קתני עד שתצא נפשו ואי מגוייד לחודיה חיי הול"ל רבותא טפי אפי' גוסס מגוייד דלא חיי לא מטמא ומדל"ק גוסס מגוייד משמע דס"ל דמגוייד לחודיה נמי לא חיי וא"כ אין כאן שום רבותא בגוסס מגוייד:
והנה הגו"ר חא"ה כלל ב' סי' ד' יצא לידון בדבר חדש דמי שמת והניח בן טריפה אשתו אינה ניתרת לשוק בלא חליצה דכיון דטריפה אינה חיה הוי כמת ולא חשיב בן קיימא וחיליה מהא מתני' דאהלות דקתני אין מטמא עד שתצא נפשו וכו' זוקק ופוטר ומדלא קתני טריפה דגריעא דאינה חיה כלל מוכח דטריפה הוי כמת ממש ע"ש וליתא דא"כ מאי מוכחי מדל"ק גוסס מגוייד נימא דהא דל"ק גוסס מגוייד משום דכיון דאינו חי הוי כמת ממש ואינו זוקק ואינו פוטר כמו טריפה אלא ע"כ אע"ג דא"א לחיות זוקק ופוטר ועוד דמגוייד הוא במקום שעושה טריפה כמ"ש התוס' בתי' הב' מדמדמה ליה הגמ' למן הארכובה ולמעלה הן אמת דהתוס' בתי' הא' הומ"ל מדלא קתני טריפה אלא משום דאיכא למ"ד טריפה חיה וכן יש להוכיח דטריפה כחי הוא לכ"ד אע"ג דטריפה א"ח מגמ' בפ' השולח דמ"ג דמוקי לבריית' דהמית מי שחציו עבד וחציו ב"ח בעשאו טריפה ופריך והאר"ל כופר אינו משתלם אלא לאחר מיתה ע"ש ועיקר מילתיה דר"ל היא בפ' ד' וה' דמ"ב ע"ב אאמדוהו למיתה ולא איירי בשנעשה טריפה ואי איתא דטריפה הוי כמת טפי מגוסס ומגוייד מאי פריך נימא דטריפה שאני דהוי כמת ועיין להרב לימודי ה' לימוד קס"ח שנעלם ממנו הגמ' דפ' ד' וה' דמסיים במלתיה דר"ל והו"ל ראוי ופ' הר"מ בפי"א מה' נ"מ דין ב' ע"ש:
דף קכא.
פירש"י בד"ה אפילו וכו' ומסיחות לפי תומן עכ"ל הא ודאי דקי"ל אשה נאמנת בעדות אשה אפי' מתכוונת להעיד אלא משום דפלוגת' דתנאי לקמן במתני' והוי כסתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה כהתם ולכך פי' משנתנו במסיחה לפי תומה דאתיא מתני' ככ"ע:
דף קכב.
גמ' הא אשה בעלמ' מהימנ' וכו' לפמ"ש לעיל מדברי רש"י דאפי' למ"ד אשה לא מהימנא במסיחה לפי תומה מהימנא יש להוכיח מכאן ספיקו של המש"ל שנסתפק בחמש נשים שאינם נאמנות לו' מת בעלה אי נאמנות כמסל"ת ע"ש דאי איתא שאינם נאמנות במסל"ת מאי פריך נימא דאיירי כמסל"ת הא אשה בעלמא מהימנא במסל"ת מיהו י"ל דאי ס"ל לרע"ק אשה לא מהימנא הו"ל למעבד ק"ו מאשה בעלמא ובלא מסל"ת אלא ע"כ דס"ל אשה מהימנא:
דף קכב:
גמ' דמכפר שיחיא אריה משמע דאי אמר
הכי הוי הכחשה דלא קאי אריה אלא אדסמיך ליה דהיינו הכפר ומכאן ראיה למ"ש הרשב"א בתשו' סי' דאי כתוב בשטר יוסף בן שמעון נר"ו מוכח מתוכו דעל מי שאביו חי הוא דנר"ו לא קאי אלא אדסמיך ליה והוכיח כן מדאמרינן בפ"ק דע"א אחוה דמרנא זייפנא ע"ש:
ורב שלום בניך במ"ש כיון שבנים לבניך שלום על דייני ישראל דלא אתו לידי חליצה ויבום וזהו ורב שלום ע"י בניך:
תם ונשלם חידושי מסכת יבמות