אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יבמות › פרק שמיני

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יבמות · פרק שמיני

פרק שביעי

דף ע.

תוס' בד"ה אף וכו' דאיתקש תרומה לביכורים עכ"ל ק"ק לפי זה מאי פריך מה ראית וכו' הא ליכא לאוקומי ג"ש דתושב לאסור אונן בתרומה דא"כ ג"ש למ"ל הא נ"ל מדאתקש תרומה לביכורים וי"ל:

בד"ה דפסח וכו' איכ' למפרך מה למעש' וכו' עכ"ל ק"ל נימא פסח יוכיח דאע"ג דפסח גופיה ממעשר גמר א"ש יוכיח מינה ודוקא במקום דאין למידין למד מן הלמד הוא דלא עבדי' יוכיח כה"ג וכמ"ש מהרש"א בפ"ק דשבועות ד"ט ע"ב ועיין להר' ע"י בריש קדושין עיין שם:

דף עא.

בד"ה והני וכו' וצ"ל מכל ערל וכו' עכ"ל פירו' דמנ"ל דערל ישראל אסור דילמא לא מיירי קרא דוכל ערל אלא בנכרי אבל ישראל דלא מקרו ערלים מותר ותי' דלא אצט' קרא אלא לישראל דלגוים נ"ל מדמעכב מילת זכריו מכלל דערל אסור כדאמרי' לעיל מי איכא מידי דערלות דגופיה וכו' וקרא דוכל ערל לא אצטרי' אלא למתו אחיו מחמת מילה דאנוס ואין מילת זכריו דכה"ג מעכבת כמ"ש מהר"ם לובלין לעיל ע"ש ובגוים ודאי דאין לחלק בין אנוסין למזידין כיון דאפי' מולין נקראים ערלים ודלא כמהרש"א ומה שכ' דגוים מבן נכר נפקא מלבד מה שהק' הוא לזה עוד י"ל דא"כ מאי קאמר לעיל הגמ' אי כתב ערל ולא כ' ב"נ הא אי לא כתיב ב"נ לא הוה ידעי' ערל ישראל וי"ל דא"כ נכתוב נכרי אבל מדכתיב ב"נ משמע דאצט' קרא לנתנכרו מעשיו דלא יליף מערל מיהו אכתי קשיא קושיית מהרש"א ע"כ נ"ל עיקר כמו שכתבתי:

דף עא:

בד"ה סוף וכו' וא"ת א"כ שוב נמי וכו' עכ"ל לא ידענא מאי ק"ל הא אי נצטווה א"א על הפריעה לא מצינו קרא יתירא גבי א"א לפריעה וע"כ הכל נכלל בכלל מילה דכתיבא וא"כ קא' שפיר מאי שוב במול את בנ"י סגי:

דף עב.

בד"ה משום וכו' והא כיון דלא אפשר וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ד הרא"ם ז"ל והשע"ה תי' דהא דאמרי' כיון דלא אפשר אינה מעכבת היינו אי לא אפשר בשעת עשייה ויכול להיות שיהא בשעת אכילה ראוי אבל אי ידעי' דאפי' בשעת האכילה לא יהא ראוי מעכבת ע"ש ולפ"ז צ"ל מאי דפריך לעיל גבי חלצתו חמה וניתיב לו כל ז' היינו ר"ל דכיון דבעי ז' ואינו ראוי אפילו בשעת האכילה מעכבא גם להעשיה וא"צ להג"ש דמקר' דעשייה לחודיה נפקא ולא כדפירש"י אמאי מעכב ליה מאכילה ע"ש ומאי דפריך המול כל זכר אמ"ר וכו' היינו משום דבשעת העשייה לא היה נולד אבל ק' ע"ד השע"ה אמאי אצט' כל ערל ל"י בו הא כיון דמילת זכריו מעכבת כ"ש ערל גופיה וכדאמר רבא לעיל מי איכא מידי דערלות גופיה וכו' ואפי' למתו אחיו מחמת מילה דאנוס הוא ממילת זכריו נפקא דבכה"ג נמי מעכבא לפ"ד השע"ה ומהר"ם לובלין בר"פ הקשה כן ותי' דאצט' למתו אחיו מ"מ דאנוס הוא דכה"ג אין מילת זכריו מעכבת ע"ש וצ"ל דאצט' קרא ללאו דממילת זכריו לא שמעי' לאו:

דף עב:

גמ' לא לישטמי' תנא וכו' כ' מהרש"א ז"ל דלפום מסקנא דגמ' ערל אסור בנגיעת קדשים מק"ו ומה ט"י דמותר בפרה אסור בנגיעת קדשי' ערל דאסור בפרה כ"ש דאסור בנגיעת קדשים ע"ש ונר' דאיכא למיפרך מה לט"י שכן אסור בנגיעת תרומה קא' בערל דמותר בנגיעת תרומה מדאצט' תושב כמ"ש מהרש"א גופיה ואי עביד ק"ו מקומות אמרי' נגיעת תרומה תוכיח ועמ"ש מהרש"א לעיל בסמוך:

דף עג.

תוס' בד"ה מה וכו' אבל לענין ערל וכו' ולמאי דפי' וכו' עכ"ל לפ"ז לא הי"ל להנך דבעו מר"ש להזכיר ילפותא דפסח אלא היל"ל אי דרשי' בו ולא במעשר או בו אינו אוכל אבל אוכל מצה ומרור והילפות' היא מביכורים אפי' אי ג"ש דפסח אינה מופנה:

דף עד.

גמ' בזרעו של אהרן וכו' למסקנ' דנ"ל בהערב שמש מקרא דובא השמש א"צ להא מילתא דאיזהו דבר ששוה וכו' וכ"מ מדברי רש"י לעיל בריש פרקין בד"ה איש ע"ש:

דף עה.

תוס' בד"ה והכתיב וכו' משום דהותר' מכללה וכו' עכ"ל קשה דא"כ מאן דמוקי בזב בעל ב' ראיות אמאי לא מוקי בבעל ג' ראיות ולתרומה ותרי קראי בתרומה להערב שמש חד בזב וחד ביולדת וצריכי דתרי לאוי נינהו קרא דאיש איש וקרא דבכל קדש לא תגע ומהרש"א בתחילת הסוגיא כ' דהא דלא מוקי בבעל ג"ר ולתרומה משום דתרי קראי למ"ל ע"ש אבל השתא בדברי התוס' דתרי לאוי נינהו ואפי' למאן דמוקי בבעל ב"ר אית ליה צריכותא קשה ונ"ל דלמ"ד בבעל ב"ר ל"ל אלא חד צד דצריכותא דהיינו הותרה מכללה אבל חומרא דמרובה טומאתה ל"ל וא"כ אי מוקי לה בבעל ג"ר הוה קשה לכתוב ביולדת לבד ומהרש"א בסה"ד הוכיח דדוקא בלאוין הוא דעבדי' צריכות' דאל"ה מאן דמוקי בבעל ב"ר אמאי לא מוקי בבעל ג"ר וצריכי ע"ש ואינו מוכרח די"ל דלמסקנת התוס' מאן דמוקי בבעל ב"ר ל"ל צריכותא כלל ומעתה גם מה שהוכיח מדלא עביד הגמ' האי צריכותא גופ' וכו' ע"ש אינו הכרח דהגמ' דקא' תלת' קראי בתרומ' למ"ל קאי אליבא דמ"ד בבעל ב"ר ואיהו ל"ל צריכות' מדלא מוקי לה בבעל ג"ר אך מדברי התוס' הללו שכ' צריכותא דהותרה מכללה למ"ד בבעל ב"ר יש להוכיח שפיר מדלא קאמר האי צד דצריכותא גבי מאי דקאמר תלתא קראי בתרומה מוכח דדוקא בלאוין הוא דעבדי' האי צריכות' דזב ויולדת:

דף עז.

תוס' בד"ה מכ"ג וכו' ומיהו לענין שאר בנות גרים וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בסה"ד דר"י ס"ל לא ילפי' לפסול בביאתו מאיסורי כהונה אפי' בהצד השוה מעלמ' ומפסולי כהונה א"צ לכ"ז דבפשי' י"ל דלענין שאר גרים לא ילפי' מחלל וממצרי משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן פוסלין בביאתן וכדפריך הגמ' שם ול"ל היא גופה נילף דלר"י לפסול לא ילפי' מאיסורי כהונה ומעלמ' אבל בעמוני יליף שפיר דהא לר' יוסי עמוני פוסל בביאתו כדאי' בסו"פ אלמנה והביאוהו התוס' לקמן אלא דהשתא אכתי לא אסיקו אדעתייהו דלא ילפי' לפסול מפסולי כהונה ומעלמא ומ"מ נר' דפשיט"ל נמי השת' דמאיסורי כהונה לחודייהו לא ילפי' לפסול ולכך ניחא להו בשמעתין דיליף מחלל ואלמנה לעמוני ולא יליף לשאר גרים משום דאיכא למיפרך שכן פוסלין בביאתן ולא הוצרכו התוס' לו' ומיהו שאר גרים וכו' אלא אילפותא דחלל ומצרי כמו שנר' מפשט דבריהם:

בא"ד דנילף שיפסול גר בביאתו מחלל ומצרי וכו' עכ"ל ממצרי לחודיה לא אתי דמצרי פוסל בקהל ואיך נילף מניה שיפסול לכהונה הא גר פסול גם בישראל ול"מ ביה איסור כהונה:

בד"ה ר"ל וכו' אליבא דנפשיה וכו' עכ"ל וכן לרשב"ג דנקט כל שאתה נושא בתו וכו' אליבא דנפשיה קאמר דהא לת"ק עמוני אי אתה נושא בתו וא"צ למ"ש מהרש"א בס"ד ע"ש:

דף עז:

בד"ה מצרי וכו' מהיכ"ת לפסול וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל לר"ל דפסיל י"ל דה"ט דר"ל דיליף מעמיו דמשמע ליה עם אחד והיא גיורת מכנה וכר' זכאי דמשמע דוקא מכנה:

גמ' מה לממזר שכן אינו ראוי וכו' הומ"ל שכן יצירתו בעבירה ועיין פירש"י בד"ה ורבנן:

ועוד מקרא מסייעני מה שהק' מהרש"א לר"י למ"ל אשר יולדו י"ל דאי לאו אשר יולדו הוה דרשי' בנים ולא בנות ואחר דכתיב אשר יולדו דרשי' בנים לדרש' דלקמן ומ"ש מהרש"א דרבנן דמתני' לאו היינו ר"י ע"ש אין נר' כן מדברי התוס' בד"ה הלכה אך לפירש"י במתני' דפי' אם הלכה נקבל דהיינו אם שמעת מרבותיך נקבל א"כ ודאי כשא"ל הלכה אני אומר וראי קבלוה דהא אמרי ליה אם הלכה נקבל וע"כ דרבנן דמתני' לאו היינו ר"י אבל התוספות מפ' אם הלכה נקבל היינו הלכה למשה מסיני והוא א"ל הלכה אני אומר ר"ל שמעתי מרבותי ולאו הלמ"מ :

פירש"י בד"ה ורבנן וכו' ולית הלכתא כוותיה עכ"ל מדבריו מוכח דר"א דאמ' פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אפי' בא עליה באונס והמש"ל בה' א"ב נסתפק בזה:

דף עח.

אל שאול וכו' אשר המית את הגבעונים יש להבין מאיזה טעם נענשו הדור ההוא ברעב על מעשה שאול דלא מצינו שיענשו הדור על חטא המלך ונ"ל דע"י מעשה שאול היו הגרים שנתגיירו כבר חוזרין לסורן דאומרים אין ראוי לידבק באומה זו וקשין גרים לישראל דאיתנהו בכלל ערבות והוו כישראל מומר ולכך נענשו הדור מכח ערבות ואחר שהמית ז' בני שאול חזרו הגרים ההם לעשו' הטוב והישר כדת משה וישראל וזהו מאי דאמרי' לקמן נתוספו הגרים ק"ן אלף אע"ג דלא קבלו גרים בימי דוד ושלמה דמאי דנתוספו היינו הגרים שנתגיירו כבר בימי שאול וע"י שהמית הגבעונים חזרו לסורן עכשיו חזרו לדת האמת ונעשו גרי אמת:

דף פ.

תוס' בד"ה עד וכו' הוכיח על האחרי' וכו' עכ"ל עיין מ"ש מהרש"א דלר"י לחליצה מודה דבעינן כולן ע"ש קשה לשמוע דכיון דבשאר דברים הוי סריס בסי' א' בחליצה דבעי' תנאי אחר דהיינו ממעי אמו אז לא מהנו שאר סימנין אבל סי' דכיפה לחודיה אמאי לא מהני כיון דממעי אמו הוא והוי סריס לשאר דברים אמאי לא הוי סריס לחליצה ומעתה א"א להלום דברי מהרש"א בכוונת דבריהם דאי איתא דקושייתם שהק' מקטן וקטנה קשיא אפי' לר"י לא יתיישב בואין לומר שכ' אלא לר"א אבל לר"י עדיין ק' בכיפה לחודה לחלוץ אשר ע"כ נראה דמעיקרא ל"ק להו לר"י משום דטעמא דלא היתה שעת הכושר הנאמר במתני' אינו אלא להכריע דבודאי בסריס חמה הוא דאמרו דאינו חולץ כיון דבסי' דכיפה דלא היתה לו שעת הכושר מסתברא דאינו חולץ בע"כ מאי דשמע דאינו חולץ הוא בסריס חמה ולא מצינו חלוק בסריס חמה גופיה בין סריס לסריס ולכן בע"כ גז"הכ היא דבסריס חמה אינו חולץ ואין עיקר הטעם משום דלא הי"ל שעת הכושר:

דף פא.

גמ' כמאן דלא כר"י הא דלא קאמר דלא כר"י ארישא חלצו לה לא פסלוה דלר"י בלא"ה פסולה היא משום זונה י"ל דאתא לאשמועי' דלא נימא אית בה תרתי זונה וחלוצ' דתרי מיני אסורי נינהו אבל בסיפא שם זונה חד הוא:

דף פא:

תוס' בד"ה כולן וכו' ועוי"ל דוקא בתנור וכו' עכ"ל בע"א גופ' מחלקי בהכי אבל בשאר איסורין בכל ענין לא יוליך הנאה לים המלח דאל"ה גבי חבלי תלתן אמאי לא יוליך הנאה לים המלח וימכור אותם לנכרי דאז אינו נהנה מגוף האיסור א"נ חיישי' שמא ימכרם הגוי לישראל כדבסמוך:

בד"ה רבי וכו' א"נ אשמעי' וכו' לאפוקי מר"א וכו' עכ"ל לפ"ד הר"ש שהביאו התוס' בד"ה כולן וכו' דה"ה בכל האיסורין ס"ל לר"א כן ע"ש לא יתכן תירוץ זה:

דף פב.

גמ' רישא בטומאת משקין דרבנן לפום האי תירוצא ס"ל לר"י מב"מ ל"ב אפי' בדרבנן ועיין בגמר' בחולין דצ"ט ע"ב דמשני שאני ציר דזיעה בעלמא וע"ש בתוס' ועיין להצל"ח בריש ביצה דף ד' ע"ב עיין שם ובמ"א כתבתי בזה:

דף פב:

גמ' אלא מאי נישא דיעבד נושא נמי דיעבד עמ"ש מהרש"א ולכאורה דבר תימה הוא דלגבי נישא אמאי צריכה גט דכיון דלא נישא מנ"מ אי הוי אשת איש ונר' דנ"מ דאי אנדרוגינוס זה הוא זרע אחיו וזה דודו שקידשה יש לו אשה אחרת ומת דודו זה דהשתא אי ס' קדושין הוו הו"ל לגבי היבם ס' צרת ערוה וצריך חליצה וא"י ליבם האשה האחרת:

דף פג.

מדשבקיה ר"י לבר זוגיה וכו' פי' דהתנא דברייתא משום דס"ל דהל' דס' הוי אפכיה לדר"י וא"כ הו"ל לאפוכי נמי לר"ש כי היכי דלא ליהוי ר"ש ור"א דמתני' רבים לגבי ר"י אלא ע"כ דקבלה בידו דר"י חזר בו ועיין בפירש"י:

תוס' בד"ה בריה וכו' דלר"י דמתני' זכר הוא וכו' עכ"ל קשיא נימא דס"ל כר"ל דתנא דמתני' ס"ל דספיקא הוי ואי מוכחי ממלתיה דרב הכא דלא ס"ל כר"ל א"כ בפשי' הו"ל לאוכוחי ממלתיה דרב דהכא ועמ"ש מהרש"א ובדבריו מתיישב הכל שפיר:

דף פג:

גמ' מתיבי וכו' הוא דאמר כי האי תנא וכו' הו"מ לאתויי פלוגת' דר"א ורבנן דמתני' דמוקמי' לעיל אליבא דר"י דפליגי אי חייב עליו מב' מקומות ורב כר"י ס"ל אלא דניחא לאתויי ליה מברייתא דבהדיא היא:

באשה שלא כדרכה מנ"ל מפירש"י נראה דלכ"ע פריך ואילולי פירושו י"ל דלא פריך אלא לרבנן אבל לר' סימאי לא פריך דכיון דוכר מעלמא נ"ל מאת זכר אייתר ליה אשה לב' משכבות דאשה:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה