משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חגיגה · פרק ראשון
דף ב.
תוס' ד"ה הכל וכו' לא יתכן לפי שיטת שמעתא שלנו וכו' עכ"ל אין להוכיח מגמ' לקמן דפריך למ"ל אל פני האדון למעט עבדים הא נ"ל מג"ש דלה לה מאשה ואי איתא דנשים חייבות בראיית פנים נימא דאצט' אל פני האדון למעוטי עבדים גם מראיית פנים די"ל כיון דמזכורך הוא דממעטינן נשים מקרבן א"כ קרא דזכורך בראיית קרבן משתעי ובההוא קרא גופיה הוא דכתיב האדון ואי קרא אתי למעטינהו מראיי' פנים הו"ל למכת' מיעוטא בקרא דראיית פנים ולא בקרא דקרבן:
בא"ד ואנן לא ילפינן מיניה פיטורא דחרש וכו' עכ"ל ה' מעשה חייא הוליד כלל חדש דבכל ג"ש אע"ג דאין ג"ש למחצה לא ילפינן מינה פיטור וחיוב אלא או כולה לפיטורא או כולה לחיובא והכא כיון דילפי' פיטורא דחרש תו לא ילפינן חיובא והגמ' דקאמ' סד"א נילף ראיה מהקהל היינו ר"ל דסד"א דלא נילף אלא לחיובא ולא נילף לפיטורא דחרש קמ"ל וזהו מ"ש התוס' דלפי"ה לא ילפינן מהקהל לחיובא והירוש' דיליף פיטורא דחרש מהקהל וחיובא דראיית פנים מהקהל סמיך אדרש' אחריתי לחיוב בראיית פנים עש"ב וק' מאי פריך הגמ' לקמן גבי עבדים למ"ל האדון ת"ל מג"ש מאשה הא ג"ש ילפינן מינה לחיובא ככל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ולכך אצט' האדון לפטור עבדים דלא ילפינן מג"ש לפיטור ולחיוב וי"מ דהכי פריך אמאי אצט' האדון הא עבד דחייב במצות לא ילפינן אלא מג"ש מאשה וא"כ מהיכ"ת לחייב טפי מאשה ואין הכוונה לילף לפיטורא אלא ר"ל מהיכא ס"ד לחייבם כיון דליכא למי' מג"ש זו לחיוב במצוה זו ועפי"ה ניחא מה שמק' עמ"ש התוס' בקמא דפ"ח דלא ילפינן מג"ש זו אלא לחיובא אבל לפוסלו לעדות לא ילפינן ע"ש דהרי מגמרא זו מוכח דילפינן גם לפיטורא ועפי"ה ניחא דלאו מילף לפיטור הוא אלא ר"ל מהיכ"ת לחיובא דאצט' האדון למפטרינהו:
ד"ה איזהו וכו' כדאמרינן לקמן גבי חיגר עכ"ל י"ל בזה דחיגר כיון שפטור אם עבר והביא קרבן פסול אבל נו"ן אפי' למ"ד אין קריבין ביו"ט ואפי' בשבת אם עבר והקריב הורצה כדמוכח בפ"ב דביצה ד"ך וכ"פ הר"מ דקרבן יחיד אם הקריבו בשבת כשר וא"כ י"ל דחזי בראשון קריביה דל"ד לחיגר ועיין לה' שמחת יו"ט סי':
בא"ד דהא בפ"ק דביצה משמע דמדאורייתא וכו' עכ"ל ע"ש בפ"ב דביצה ד"ך ע"ב דאיתא בהדיא דלמ"ד א"ק ביו"ט מדאורייתא הוא ועיין שם במהרש"א ועיין להשע"ה:
דף ב:
ד"ה שומע וכו' לא חש להכי למתני סורסא וכו' עכ"ל ר"ל כיון דמתני' קתני נשים אחר שוטה וקטן ואי הוה אמר חיסורי מחסרא וכולל נשים בהדי שומע ואינו מדבר הוה מסרס ומהפך המשנה למתני נשים בהדי שומע ואינו מדבר קודם שוטה וקטן ולא ניחא ליה לסרס המשנה ולכך לא אמר בחסורי מחסרא אלא מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר ואח"כ מפליג בין ראיה לשמחה ותני דחש"ו פטורין אפי' משמחה ואח"כ תנא חזר לדיני ראיה ותני נשים ושארא:
דף ג.
ד"ה גמר וכו' ולקמן דמרבי קטן וכו' ולא גמר מהקהל וכו' עכ"ל ק"ק הא אי לאו כל לא הוה ילפינן מהקהל משום דאיכא ק"ו כמ"ש קודם זה דטפלים לא ילפינן מהקהל משום דאיכא ק"ו וי"ל כיון דלא ילפינן מג"ש מהקהל משום דאיכא ק"ו א"כ לא הו"ל למידרש כל להך דרשא כיון דאיכא ק"ו והול"ל דשמא כל אתי לשום דרשא כדי שלא לסתור הק"ו וכיון דדריש כל להך דרשא ע"כ ק"ו פריכא הוא א"כ למ"ל קרא דכל נילף מהקהל:
דף ג:
ד"ה עמון וכו' וכ"ת דקדושה ראשונה וכו' עכ"ל ר"ל דתליא בפלוגתא דתנאי אי קדושה ראשונה קדשה לעת"ל או לא וא"כ י"ל ההיא דפ' מקום שנהגו כמ"ד קדשה לעת"ל ועיין למהרש"א ז"ל:
דף ד.
ד"ה אלא וכו' אור"י דהתם איכא תרי קראי וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דהתם גרסי אצט' קרא למעוטי ס' ומפרש"י דהכי פריך כיון דליכא אלא חד קרא נוקמיה לאנדרוגינוס ומנ"ל למעוטי טומטום ואי בעי למעוטי טומטום הוה אצט' קרא אחרינא למעוטי ע"ש ולפ"ז מאי דמשני שביציו מבחוץ הכוונה היא כיון שביציו מבחוץ שוה לאנדרוגינוס וממעטי מחד קרא וק' דא"כ הגמ' דפריך אר"ח מדתניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס ומשני סמי טומטום אמאי לא מוקי כשביציו מבחוץ ועיין שם בתוס' וי"ל דדוקא הכא דקושטא הוא דגם סתם טומטום פטור משום דהוי חולין בעזרה אלא דברייתא דאסמכיה אקרא מוקי לה בשביציו מבחוץ ושפיר נקט התנא טומטום סתם כיון דקושט' הוא דפטור אבל התם דסתם טומטום לא ממעיט אי איתא דמיירי כשביציו מבחוץ הו"ל לפרש ובהכי ניחא דברי התוס' שהק' אח"ז ליתי על תנאי דקושיתם היא למסקנא דמוקי אביי בשביציו מבחוץ דע"כ קושטא הוא דגם סתם טומטום פטור כדכתיב' ומק' שפיר ליתי ע"ת ועיין למהרש"א שנדחק בדבריהם ע"ש גם ניחא מ"ש אח"ז דתפשוט דסמיכה בכל כחו דאי כוונתם להקשות על המקשה לא שייך להק' דתפשוט דאדרבא י"ל דכוונת המק' כי היכי דלא תפשוט דסמיכה באקפויי ידא אבל עפי"ה ניחא דכל דבריהם לפי מסקנא דגמ':
דף ד:
ד"ה דמרבה וכו' ולא למעוטי מספק ערל וכו' עכ"ל עיקר קושיתם מטומטום אבל מאנדרוגינוס י"ל במהול כמ"ש רש"י ביבמות דע"ב ע"ב ע"ש והא דטומטום מקרי ספק ערל היינו דשמא כשיקרע ימצא שנולד מהול ולפמ"ש התוס' אח"ז דבמתו אחיו מחמת מילה הוי אנוס י"ל כאן נמי בטומטום כיון דעדיין לא נקרע הוי אנוס וניחא קושיתם:
דף ו.
רש"י ד"ה שאיני יכול להתפשט שאין סופו להתפשט עולמית עכ"ל משמע דסופו להתפשט אפי' אחר שיגדיל מיתוקמא הבעיא שפיר ולא פריך הגמ' אלא אאין סופו להתפשט עולמית וזה סותר למ"ש בד"ה שיכול להתפתח קודם שיגדיל ק' אמאי בדבור זה נקט דבריו אחגר ובד"ה שיכול נקט דבריו אסומא ונראה דס"ל דלב"ש כיון דמחייבי משיכול לרכוב אע"ג דקרא דקפיד ארגלים ע"כ דס"ל כיון דסופו בקטנות גופיה שיבא לכלל רגלים מחייב משיכול לרכוב וא"כ בבעיא דחגר שהיא לב"ש ע"כ דלא מבעיא לן ביכול להתפשט קודם שיגדיל דכיון דסופו להתפשט בקטנות גופיה דהיינו קודם שיגדיל מחייב משיכול לרכוב וע"כ לא מבעיא לן אלא ביכול להתפשט אחר שיגדיל דאין סופו להתפשט בקטנו' אבל בבעיא דסומא לב"ה מתוקמא הבעיא אפי' קודם שיגדיל אי אמרינן דלא בעו ב"ה דראוי השתא אלא גבי רגלים דכתיב בקרא בהדיא אבל גבי ראיה מודו לב"ש כיון דסופו לבא לידי חיוב בקטנות גופיה:
תוס' ד"ה דנין וכו' ולא פרכינן דורות משעה לא ילפינן וכו' עכ"ל ר"ל לב"ש מנ"ל צירוף כלי דלא אשכחן פלוגתא בצירוף כלי:
בא"ד ויליף שמואל דורות משעה דתני ביה קרא תריסר זמני עכ"ל ודוקא גבי כף ובדרשא דשמואל דאתי מכח יתורא דקרא אבל רבא דיליף מנשיאי' מעיקר קרבנם יליף ול"מ תני ביה קרא מיהו ק' דשמואל שם ס"ל דהיכא דלא תני ביה קרא לא יליף דורות משעה והרי ב"ה הכא יליף מנשיא ים אע"ג דלא מקרי תני ביה קרא ושביק ב"ה ועביד כב"ש וי"ל דהאי תי' בתרא הוא אליבא דרב דפליג התם אשמואל ותי' קמא הוא לשמואל ולתי' קמא י"ל דהכא גבי קרבן נשיאים נמי מקרי תני ביה קרא:
דף ו:
ד"ה מאי נ"מ לעבוד במלואים בלא הזאת בגדים עכ"ל ר"ל לעבוד במלואים של ימות המשיח כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מעה"ק שכל הקרבנות הכתובים בס' יחזקאל הם מלואים של ימות המשיח ע"ש וא"כ נ"מ ללמוד דין שיכול לעבוד באותן המלואים בלא הזאת בגדים ועיין למהרש"א ז"ל:
תוס' ד"ה שאין וכו' ואני הייתי מפ' וכו' עכ"ל ולפ"ז ל"ג בירוש' דאמר ר"י אלא אמר ר"י ושינויא אחרינא הוא:
דף ז.
גמ' או אינו אלא בעופות הר"מ בריש ה' חגיגה פ' דיכול להבי' עוף וכ' הכ"מ דל"ג בברייתא עופות והרב טורי אבן הוכיח מגמ' דלעיל דבעי בקרא דויעלו עולות וקאמר ויעלו עולות כבשים ושלמים פרים ואי איתא דעולת ראיה באה מן העופות אמאי קאמר כבשים ולא נקט עופות דהבעיא דלעיל היא למ"ד עולת ראיה הוה שכן עיקר דלא כמ"ש התוספות ע"ש וליתא דבקרא דויעלו עולות ליכא לפרושי עופות דהא בסיפא דקרא כתיב ויקח חצי הדם וישם באגנות והיינו ב' אגנות א' לעולה וא' לשלמים כדפירש"י בחומש ועולת העוף אין בה אלא מצוי ועיין בתוס' דכריתות ד"ט
תוס' ד"ה ר"י וכו' ומ"מ צ"ל דס"ל כר"י וכו' עכ"ל דאי ס"ל דדאורייתא יש לו שיעור לא הו"ל למנקט במתני' לישנא דאין לו שיעור כיון דיש שיעור בגוף הקרבן וכן לר"י אע"ג דאמר אבל בקרבן יש לו שיעור ור"ל בהבאה מ"מ לישנא דמתני אין לו שיעור לא משמע אלא אין לו שיעור בכל גוונא וא"צ למה שנדחק מהרש"א:
דף ח.
גמ' אמאי דבר שבחבורה הוא הקשה הט"א דבפ' התודה יליף ר"א דבר שבחבורה אינו בא אלא מן החולין מפסח ורע"ק פליג דאין דנין אפשר משא"א ויליף מהיקישא דחטאת וחטאת גופה מדכתיב אשר לו וההיא דרשא ליתא אלא למ"ד מעשר ממון גבוה דנ"ל צבור ומעשר מחד קרא אבל למ"ד ממון הדיוט לא דרשינן אשר לו אלא ולא של ציבור ורש"י שכ' דאפילו ממון הדיוט נ"ל מעשר מאשר לו שניה תימה דהא דרשינן בספ"ק דשבועות לתלתא אשר לו חד ולא משל ציבור וחד ולא משל אחיו וחד לעבד וא"כ מאי פריך הגמ' הכא נימא דס"ל אין דנין אפשר משא"א וס"ל מעשר ממון הדיוט עכ"ד והיה נ"ל דמצינו לב"ה ביבמות דס"ב דס"ל דמצות פו"ר זכר ונקבה דיליף מבריאתו של עולם דס"ל דנין אפ' משא"א אך מהרש"א שם הוכיח דדוקא גבי פו"ר הוא דס"ל דנין אפשר משא"א ע"ש לכן נראה עיקר כפירש"י דלמ"ד ממון הדיוט יליף מאשר לו יתירא ולא דרשינן לעכב דכל היכא דאיכא למידרש לא דרשינן לעכב וכ"כ התוס' בזבחים ד"ח ע"א דדרשינן לקרא באא"ע ולא דרשינן לעכב והגמ' דפ"ק דשבועות דדריש חד לעכב ה"ד למ"ד ממון גבוה דאתו מעשר וציבור מחד קרא:
תוס' ד"ה אמאי וכו' ומשני כדי נסבא וה"ה דהומ"ל וכו' עכ"ל ק' דבגמרא בפ' התודה דפ"ג גם בידו הימנית משני כדי נסבא ואם כן קרא במאי מוקי לה שהרי ביום ובידו הימנית ודבר שבחובה כולהו ל"צ קרא וי"ל דהתם אהיקישא דזאת התורה קאי דאיתקשו כולהו זבחים לחטאת ולא קאי אעולא ושפיר אצט' קרא לשאר זבחים לדבר שבחובה ולא הוק"ל להתוס' אלא אההיא דחולין דלא קאי אלא אהיקישא דעולה לחטאת ובהכי ניחא דלא משני הגמ' שם בחולין אידו הימנית כדי נסבא כדמשני בהתודה וע"ש בתוס':
בא"ד ומיהו תימא וכו' שהקשה הר"א וכו' והיה מתרץ וכו' עכ"ל משטחיות לשונם נראה דכוונתם דהר"א היה מתרץ כך ולפי מ"ש הר"א כאן דמוהקריבו הו"א חלוק וכו' ק' דהו"ל למתני במתניתין שם שהנדרים אינם באים אלא מן החולין אפילו עולת העוף ונדבה באה מן המעשר בעולת העוף ואע"ג דגלי קרא כמשפט דלא אמרינן כן היינו בעולת חובה אבל בעולת נדבה דבה הוא דכתיב והקריבו אכתי מיתוקם שפיר חלוק ועפי"ז מקום אתנו ליישב מה שהק' התוס' בראש הדיבור לעיל גבי עולה אמאי לא פריך הא אינה נאכלת די"ל במ"ש הר"מ בריש ה' חגיגה דעולת ראיה באה מן העוף וא"כ אי בנדבה מיירי לא קשיא מדאינה נאכלת דבע"מ נדבה חלק הכתו' וליכא לאקשויי מדאינה נאכלת אלא בחובה והיינו בכלל מאי דפריך הא כ"ד שבחובה אינו בא אלא מן החולין:
ד"ה מלמד וכו' דסד"א כיון דכתיב לטפילה וכו' עכ"ל ואפילו לב"ש דל"ל טפילה הוה דרשינן כאשר יברכך למעשר ולכך אצט' מסת וקרא דאשר יברכך דרשי ליה לדרשא אחרינא:
ד"ה משום וכו' דאל"כ בדין דנדרים ונדבות ליקדשן וכו' עכ"ל וקושטא הוא דאסור להקדישן לשם שמחה ובקדושים כבר הוא שכ' התוס' לעיל בשם הר"י דשרי להקריבם משום שמחה כיון שאין לו במה לשמוח מתירין לו משום שמחת יו"ט ועיין להט"א ז"ל:
דף ח:
גמ' מתני' לא פליגי וכו' פירש"י לפ' במעו' אבל בבהמה פליגי והא דלא ניחא ליה לפרש דל"פ כלל בדינא אלא בסברא דברייתא דקתני דבהמה עדיפא ונקט מעות וכ"ש בהמה ואידך ברייתא ס"ל איפכא וכדפליגי חזקיה ור"י נמי בסברא משום דא"כ מאי פריך ר"ש לר"ח נימא דר"ח ס"ל בהמה עדיפא ונקט מעות וכ"ש בהמה אלא ע"כ דס"ל מעות עדיפי לכ"ע ועיין להט"א ז"ל:
גמ' שייוריה שייר וכו' משמע דבעי' הוכחה דשייר אבל בסתמא דליכא הוכחה אמרינן דמסתמא ליום אפרשינהו ויוכל להקריבם אח"כ ודברי רש"י בד"ה איתמר נמי שכ' היכא דמוכח וכו' ט"ס וצ"ל היכא דלא מוכח וכו':
דף ט.
גמ' נאמר עצרת וכו' עיין להר"ן בחי' ר"פ הנשרפין שכ' דג"ש אפי' מופנה פרכינן פירכא היכא דכבר למדנו מינה דין אחר ע"ש ולפ"ד ניחא דלא יליף הגמ' ד"ז מג"ש דט"ו ט"ו דכיון דאצט' הך ג"ש לכמה מילי דלא שייכא בהו הך פירכא לא גמרינן מינה ד"ז כיון דאיכא למיפרך הך פירכא דעביד הגמ' דלא שייכא בשאר דינין דילפי' מהך ג"ש דט"ו ט"ו מיהו מהירוש' שהביאו התוס' מוכח דלא כהר"ן ז"ל:
דף י.
גמ' ל"נ אלא לכדתניא נזכר בעה"ב וכו' הא דלא מייתי מתניתין דמעילה דקתני נזכר בעה"ב החנוני מעל משום דלפום פשטא דמתני' דאפי' לא נזכר שליח לא מעל השליח וע"כ מטעמא דשליח עניא וכו' וע"כ יש שום טעם בחנוני דמעל ולכך מייתי מברייתא דמינה מוכחינן התם דמתני' בנזכר גם השליח חמיר אבל בלא נזכר השליח מעל השליח:
תוס' ד"ה בזמן וכו' אבל שאר קרבנות וכו' עכ"ל אבל אי מיירי בנדרים ונדבות שלמים לא מוקמי' ליה בשלמים אלא מכח יתורא דקראי ועדיפ' לן לאוקומה בחגיגה דהשתא מפורש הוא בקרא דחגיגה שלמים היא טפי מלאוקומה בנו"ן דלא שמעי' דבשלמים מיירי אלא מכח יתורא דאי לאו יתורא מיתוקם בעולה די"ל דאפי' בכולה כליל הקפידה תורה בחלב טפילה:
דף יא.
גמ' אתיא הנה הנה וכו' עיין פי' רש"י ועיין למהרש"א בסנהדרין דף נ"א ע"ש: