משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חגיגה
פרק ראשון
דף ב.
תוס' ד"ה הכל וכו' לא יתכן לפי שיטת שמעתא שלנו וכו' עכ"ל אין להוכיח מגמ' לקמן דפריך למ"ל אל פני האדון למעט עבדים הא נ"ל מג"ש דלה לה מאשה ואי איתא דנשים חייבות בראיית פנים נימא דאצט' אל פני האדון למעוטי עבדים גם מראיית פנים די"ל כיון דמזכורך הוא דממעטינן נשים מקרבן א"כ קרא דזכורך בראיית קרבן משתעי ובההוא קרא גופיה הוא דכתיב האדון ואי קרא אתי למעטינהו מראיי' פנים הו"ל למכת' מיעוטא בקרא דראיית פנים ולא בקרא דקרבן:
בא"ד ואנן לא ילפינן מיניה פיטורא דחרש וכו' עכ"ל ה' מעשה חייא הוליד כלל חדש דבכל ג"ש אע"ג דאין ג"ש למחצה לא ילפינן מינה פיטור וחיוב אלא או כולה לפיטורא או כולה לחיובא והכא כיון דילפי' פיטורא דחרש תו לא ילפינן חיובא והגמ' דקאמ' סד"א נילף ראיה מהקהל היינו ר"ל דסד"א דלא נילף אלא לחיובא ולא נילף לפיטורא דחרש קמ"ל וזהו מ"ש התוס' דלפי"ה לא ילפינן מהקהל לחיובא והירוש' דיליף פיטורא דחרש מהקהל וחיובא דראיית פנים מהקהל סמיך אדרש' אחריתי לחיוב בראיית פנים עש"ב וק' מאי פריך הגמ' לקמן גבי עבדים למ"ל האדון ת"ל מג"ש מאשה הא ג"ש ילפינן מינה לחיובא ככל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ולכך אצט' האדון לפטור עבדים דלא ילפינן מג"ש לפיטור ולחיוב וי"מ דהכי פריך אמאי אצט' האדון הא עבד דחייב במצות לא ילפינן אלא מג"ש מאשה וא"כ מהיכ"ת לחייב טפי מאשה ואין הכוונה לילף לפיטורא אלא ר"ל מהיכא ס"ד לחייבם כיון דליכא למי' מג"ש זו לחיוב במצוה זו ועפי"ה ניחא מה שמק' עמ"ש התוס' בקמא דפ"ח דלא ילפינן מג"ש זו אלא לחיובא אבל לפוסלו לעדות לא ילפינן ע"ש דהרי מגמרא זו מוכח דילפינן גם לפיטורא ועפי"ה ניחא דלאו מילף לפיטור הוא אלא ר"ל מהיכ"ת לחיובא דאצט' האדון למפטרינהו:
ד"ה איזהו וכו' כדאמרינן לקמן גבי חיגר עכ"ל י"ל בזה דחיגר כיון שפטור אם עבר והביא קרבן פסול אבל נו"ן אפי' למ"ד אין קריבין ביו"ט ואפי' בשבת אם עבר והקריב הורצה כדמוכח בפ"ב דביצה ד"ך וכ"פ הר"מ דקרבן יחיד אם הקריבו בשבת כשר וא"כ י"ל דחזי בראשון קריביה דל"ד לחיגר ועיין לה' שמחת יו"ט סי':
בא"ד דהא בפ"ק דביצה משמע דמדאורייתא וכו' עכ"ל ע"ש בפ"ב דביצה ד"ך ע"ב דאיתא בהדיא דלמ"ד א"ק ביו"ט מדאורייתא הוא ועיין שם במהרש"א ועיין להשע"ה:
דף ב:
ד"ה שומע וכו' לא חש להכי למתני סורסא וכו' עכ"ל ר"ל כיון דמתני' קתני נשים אחר שוטה וקטן ואי הוה אמר חיסורי מחסרא וכולל נשים בהדי שומע ואינו מדבר הוה מסרס ומהפך המשנה למתני נשים בהדי שומע ואינו מדבר קודם שוטה וקטן ולא ניחא ליה לסרס המשנה ולכך לא אמר בחסורי מחסרא אלא מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר ואח"כ מפליג בין ראיה לשמחה ותני דחש"ו פטורין אפי' משמחה ואח"כ תנא חזר לדיני ראיה ותני נשים ושארא:
דף ג.
ד"ה גמר וכו' ולקמן דמרבי קטן וכו' ולא גמר מהקהל וכו' עכ"ל ק"ק הא אי לאו כל לא הוה ילפינן מהקהל משום דאיכא ק"ו כמ"ש קודם זה דטפלים לא ילפינן מהקהל משום דאיכא ק"ו וי"ל כיון דלא ילפינן מג"ש מהקהל משום דאיכא ק"ו א"כ לא הו"ל למידרש כל להך דרשא כיון דאיכא ק"ו והול"ל דשמא כל אתי לשום דרשא כדי שלא לסתור הק"ו וכיון דדריש כל להך דרשא ע"כ ק"ו פריכא הוא א"כ למ"ל קרא דכל נילף מהקהל:
דף ג:
ד"ה עמון וכו' וכ"ת דקדושה ראשונה וכו' עכ"ל ר"ל דתליא בפלוגתא דתנאי אי קדושה ראשונה קדשה לעת"ל או לא וא"כ י"ל ההיא דפ' מקום שנהגו כמ"ד קדשה לעת"ל ועיין למהרש"א ז"ל:
דף ד.
ד"ה אלא וכו' אור"י דהתם איכא תרי קראי וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דהתם גרסי אצט' קרא למעוטי ס' ומפרש"י דהכי פריך כיון דליכא אלא חד קרא נוקמיה לאנדרוגינוס ומנ"ל למעוטי טומטום ואי בעי למעוטי טומטום הוה אצט' קרא אחרינא למעוטי ע"ש ולפ"ז מאי דמשני שביציו מבחוץ הכוונה היא כיון שביציו מבחוץ שוה לאנדרוגינוס וממעטי מחד קרא וק' דא"כ הגמ' דפריך אר"ח מדתניא הזכר ולא טומטום ואנדרוגינוס ומשני סמי טומטום אמאי לא מוקי כשביציו מבחוץ ועיין שם בתוס' וי"ל דדוקא הכא דקושטא הוא דגם סתם טומטום פטור משום דהוי חולין בעזרה אלא דברייתא דאסמכיה אקרא מוקי לה בשביציו מבחוץ ושפיר נקט התנא טומטום סתם כיון דקושט' הוא דפטור אבל התם דסתם טומטום לא ממעיט אי איתא דמיירי כשביציו מבחוץ הו"ל לפרש ובהכי ניחא דברי התוס' שהק' אח"ז ליתי על תנאי דקושיתם היא למסקנא דמוקי אביי בשביציו מבחוץ דע"כ קושטא הוא דגם סתם טומטום פטור כדכתיב' ומק' שפיר ליתי ע"ת ועיין למהרש"א שנדחק בדבריהם ע"ש גם ניחא מ"ש אח"ז דתפשוט דסמיכה בכל כחו דאי כוונתם להקשות על המקשה לא שייך להק' דתפשוט דאדרבא י"ל דכוונת המק' כי היכי דלא תפשוט דסמיכה באקפויי ידא אבל עפי"ה ניחא דכל דבריהם לפי מסקנא דגמ':
דף ד:
ד"ה דמרבה וכו' ולא למעוטי מספק ערל וכו' עכ"ל עיקר קושיתם מטומטום אבל מאנדרוגינוס י"ל במהול כמ"ש רש"י ביבמות דע"ב ע"ב ע"ש והא דטומטום מקרי ספק ערל היינו דשמא כשיקרע ימצא שנולד מהול ולפמ"ש התוס' אח"ז דבמתו אחיו מחמת מילה הוי אנוס י"ל כאן נמי בטומטום כיון דעדיין לא נקרע הוי אנוס וניחא קושיתם:
דף ו.
רש"י ד"ה שאיני יכול להתפשט שאין סופו להתפשט עולמית עכ"ל משמע דסופו להתפשט אפי' אחר שיגדיל מיתוקמא הבעיא שפיר ולא פריך הגמ' אלא אאין סופו להתפשט עולמית וזה סותר למ"ש בד"ה שיכול להתפתח קודם שיגדיל ק' אמאי בדבור זה נקט דבריו אחגר ובד"ה שיכול נקט דבריו אסומא ונראה דס"ל דלב"ש כיון דמחייבי משיכול לרכוב אע"ג דקרא דקפיד ארגלים ע"כ דס"ל כיון דסופו בקטנות גופיה שיבא לכלל רגלים מחייב משיכול לרכוב וא"כ בבעיא דחגר שהיא לב"ש ע"כ דלא מבעיא לן ביכול להתפשט קודם שיגדיל דכיון דסופו להתפשט בקטנות גופיה דהיינו קודם שיגדיל מחייב משיכול לרכוב וע"כ לא מבעיא לן אלא ביכול להתפשט אחר שיגדיל דאין סופו להתפשט בקטנו' אבל בבעיא דסומא לב"ה מתוקמא הבעיא אפי' קודם שיגדיל אי אמרינן דלא בעו ב"ה דראוי השתא אלא גבי רגלים דכתיב בקרא בהדיא אבל גבי ראיה מודו לב"ש כיון דסופו לבא לידי חיוב בקטנות גופיה:
תוס' ד"ה דנין וכו' ולא פרכינן דורות משעה לא ילפינן וכו' עכ"ל ר"ל לב"ש מנ"ל צירוף כלי דלא אשכחן פלוגתא בצירוף כלי:
בא"ד ויליף שמואל דורות משעה דתני ביה קרא תריסר זמני עכ"ל ודוקא גבי כף ובדרשא דשמואל דאתי מכח יתורא דקרא אבל רבא דיליף מנשיאי' מעיקר קרבנם יליף ול"מ תני ביה קרא מיהו ק' דשמואל שם ס"ל דהיכא דלא תני ביה קרא לא יליף דורות משעה והרי ב"ה הכא יליף מנשיא ים אע"ג דלא מקרי תני ביה קרא ושביק ב"ה ועביד כב"ש וי"ל דהאי תי' בתרא הוא אליבא דרב דפליג התם אשמואל ותי' קמא הוא לשמואל ולתי' קמא י"ל דהכא גבי קרבן נשיאים נמי מקרי תני ביה קרא:
דף ו:
ד"ה מאי נ"מ לעבוד במלואים בלא הזאת בגדים עכ"ל ר"ל לעבוד במלואים של ימות המשיח כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מעה"ק שכל הקרבנות הכתובים בס' יחזקאל הם מלואים של ימות המשיח ע"ש וא"כ נ"מ ללמוד דין שיכול לעבוד באותן המלואים בלא הזאת בגדים ועיין למהרש"א ז"ל:
תוס' ד"ה שאין וכו' ואני הייתי מפ' וכו' עכ"ל ולפ"ז ל"ג בירוש' דאמר ר"י אלא אמר ר"י ושינויא אחרינא הוא:
דף ז.
גמ' או אינו אלא בעופות הר"מ בריש ה' חגיגה פ' דיכול להבי' עוף וכ' הכ"מ דל"ג בברייתא עופות והרב טורי אבן הוכיח מגמ' דלעיל דבעי בקרא דויעלו עולות וקאמר ויעלו עולות כבשים ושלמים פרים ואי איתא דעולת ראיה באה מן העופות אמאי קאמר כבשים ולא נקט עופות דהבעיא דלעיל היא למ"ד עולת ראיה הוה שכן עיקר דלא כמ"ש התוספות ע"ש וליתא דבקרא דויעלו עולות ליכא לפרושי עופות דהא בסיפא דקרא כתיב ויקח חצי הדם וישם באגנות והיינו ב' אגנות א' לעולה וא' לשלמים כדפירש"י בחומש ועולת העוף אין בה אלא מצוי ועיין בתוס' דכריתות ד"ט
תוס' ד"ה ר"י וכו' ומ"מ צ"ל דס"ל כר"י וכו' עכ"ל דאי ס"ל דדאורייתא יש לו שיעור לא הו"ל למנקט במתני' לישנא דאין לו שיעור כיון דיש שיעור בגוף הקרבן וכן לר"י אע"ג דאמר אבל בקרבן יש לו שיעור ור"ל בהבאה מ"מ לישנא דמתני אין לו שיעור לא משמע אלא אין לו שיעור בכל גוונא וא"צ למה שנדחק מהרש"א:
דף ח.
גמ' אמאי דבר שבחבורה הוא הקשה הט"א דבפ' התודה יליף ר"א דבר שבחבורה אינו בא אלא מן החולין מפסח ורע"ק פליג דאין דנין אפשר משא"א ויליף מהיקישא דחטאת וחטאת גופה מדכתיב אשר לו וההיא דרשא ליתא אלא למ"ד מעשר ממון גבוה דנ"ל צבור ומעשר מחד קרא אבל למ"ד ממון הדיוט לא דרשינן אשר לו אלא ולא של ציבור ורש"י שכ' דאפילו ממון הדיוט נ"ל מעשר מאשר לו שניה תימה דהא דרשינן בספ"ק דשבועות לתלתא אשר לו חד ולא משל ציבור וחד ולא משל אחיו וחד לעבד וא"כ מאי פריך הגמ' הכא נימא דס"ל אין דנין אפשר משא"א וס"ל מעשר ממון הדיוט עכ"ד והיה נ"ל דמצינו לב"ה ביבמות דס"ב דס"ל דמצות פו"ר זכר ונקבה דיליף מבריאתו של עולם דס"ל דנין אפ' משא"א אך מהרש"א שם הוכיח דדוקא גבי פו"ר הוא דס"ל דנין אפשר משא"א ע"ש לכן נראה עיקר כפירש"י דלמ"ד ממון הדיוט יליף מאשר לו יתירא ולא דרשינן לעכב דכל היכא דאיכא למידרש לא דרשינן לעכב וכ"כ התוס' בזבחים ד"ח ע"א דדרשינן לקרא באא"ע ולא דרשינן לעכב והגמ' דפ"ק דשבועות דדריש חד לעכב ה"ד למ"ד ממון גבוה דאתו מעשר וציבור מחד קרא:
תוס' ד"ה אמאי וכו' ומשני כדי נסבא וה"ה דהומ"ל וכו' עכ"ל ק' דבגמרא בפ' התודה דפ"ג גם בידו הימנית משני כדי נסבא ואם כן קרא במאי מוקי לה שהרי ביום ובידו הימנית ודבר שבחובה כולהו ל"צ קרא וי"ל דהתם אהיקישא דזאת התורה קאי דאיתקשו כולהו זבחים לחטאת ולא קאי אעולא ושפיר אצט' קרא לשאר זבחים לדבר שבחובה ולא הוק"ל להתוס' אלא אההיא דחולין דלא קאי אלא אהיקישא דעולה לחטאת ובהכי ניחא דלא משני הגמ' שם בחולין אידו הימנית כדי נסבא כדמשני בהתודה וע"ש בתוס':
בא"ד ומיהו תימא וכו' שהקשה הר"א וכו' והיה מתרץ וכו' עכ"ל משטחיות לשונם נראה דכוונתם דהר"א היה מתרץ כך ולפי מ"ש הר"א כאן דמוהקריבו הו"א חלוק וכו' ק' דהו"ל למתני במתניתין שם שהנדרים אינם באים אלא מן החולין אפילו עולת העוף ונדבה באה מן המעשר בעולת העוף ואע"ג דגלי קרא כמשפט דלא אמרינן כן היינו בעולת חובה אבל בעולת נדבה דבה הוא דכתיב והקריבו אכתי מיתוקם שפיר חלוק ועפי"ז מקום אתנו ליישב מה שהק' התוס' בראש הדיבור לעיל גבי עולה אמאי לא פריך הא אינה נאכלת די"ל במ"ש הר"מ בריש ה' חגיגה דעולת ראיה באה מן העוף וא"כ אי בנדבה מיירי לא קשיא מדאינה נאכלת דבע"מ נדבה חלק הכתו' וליכא לאקשויי מדאינה נאכלת אלא בחובה והיינו בכלל מאי דפריך הא כ"ד שבחובה אינו בא אלא מן החולין:
ד"ה מלמד וכו' דסד"א כיון דכתיב לטפילה וכו' עכ"ל ואפילו לב"ש דל"ל טפילה הוה דרשינן כאשר יברכך למעשר ולכך אצט' מסת וקרא דאשר יברכך דרשי ליה לדרשא אחרינא:
ד"ה משום וכו' דאל"כ בדין דנדרים ונדבות ליקדשן וכו' עכ"ל וקושטא הוא דאסור להקדישן לשם שמחה ובקדושים כבר הוא שכ' התוס' לעיל בשם הר"י דשרי להקריבם משום שמחה כיון שאין לו במה לשמוח מתירין לו משום שמחת יו"ט ועיין להט"א ז"ל:
דף ח:
גמ' מתני' לא פליגי וכו' פירש"י לפ' במעו' אבל בבהמה פליגי והא דלא ניחא ליה לפרש דל"פ כלל בדינא אלא בסברא דברייתא דקתני דבהמה עדיפא ונקט מעות וכ"ש בהמה ואידך ברייתא ס"ל איפכא וכדפליגי חזקיה ור"י נמי בסברא משום דא"כ מאי פריך ר"ש לר"ח נימא דר"ח ס"ל בהמה עדיפא ונקט מעות וכ"ש בהמה אלא ע"כ דס"ל מעות עדיפי לכ"ע ועיין להט"א ז"ל:
גמ' שייוריה שייר וכו' משמע דבעי' הוכחה דשייר אבל בסתמא דליכא הוכחה אמרינן דמסתמא ליום אפרשינהו ויוכל להקריבם אח"כ ודברי רש"י בד"ה איתמר נמי שכ' היכא דמוכח וכו' ט"ס וצ"ל היכא דלא מוכח וכו':
דף ט.
גמ' נאמר עצרת וכו' עיין להר"ן בחי' ר"פ הנשרפין שכ' דג"ש אפי' מופנה פרכינן פירכא היכא דכבר למדנו מינה דין אחר ע"ש ולפ"ד ניחא דלא יליף הגמ' ד"ז מג"ש דט"ו ט"ו דכיון דאצט' הך ג"ש לכמה מילי דלא שייכא בהו הך פירכא לא גמרינן מינה ד"ז כיון דאיכא למיפרך הך פירכא דעביד הגמ' דלא שייכא בשאר דינין דילפי' מהך ג"ש דט"ו ט"ו מיהו מהירוש' שהביאו התוס' מוכח דלא כהר"ן ז"ל:
דף י.
גמ' ל"נ אלא לכדתניא נזכר בעה"ב וכו' הא דלא מייתי מתניתין דמעילה דקתני נזכר בעה"ב החנוני מעל משום דלפום פשטא דמתני' דאפי' לא נזכר שליח לא מעל השליח וע"כ מטעמא דשליח עניא וכו' וע"כ יש שום טעם בחנוני דמעל ולכך מייתי מברייתא דמינה מוכחינן התם דמתני' בנזכר גם השליח חמיר אבל בלא נזכר השליח מעל השליח:
תוס' ד"ה בזמן וכו' אבל שאר קרבנות וכו' עכ"ל אבל אי מיירי בנדרים ונדבות שלמים לא מוקמי' ליה בשלמים אלא מכח יתורא דקראי ועדיפ' לן לאוקומה בחגיגה דהשתא מפורש הוא בקרא דחגיגה שלמים היא טפי מלאוקומה בנו"ן דלא שמעי' דבשלמים מיירי אלא מכח יתורא דאי לאו יתורא מיתוקם בעולה די"ל דאפי' בכולה כליל הקפידה תורה בחלב טפילה:
דף יא.
גמ' אתיא הנה הנה וכו' עיין פי' רש"י ועיין למהרש"א בסנהדרין דף נ"א ע"ש:
פרק שני
דף יז.
גמ' מקיש חג השבועות לחה"מ פירש"י דחה"מ יליף מחג הסוכות ור"ל דיליף בהך היקישא גופיה דמה חה"ס כל הרגל לתשלומין אף חה"מ כל הרגל לתשלומין והא כדאיתיה והא כדאיתיה דזה שמונה וזה שבעה וכי יליף חה"ש מחה"מ דיש לו תשלומין כל ז' מימי החול פריך נילף מחה"ס דהוו ח' וכי פריך למאי הלכתא כתביה לחה"ס ה"ה דהומ"ל לאקושי ליה חה"מ לתשלומין אלא דבלא"ה משני שפיר ועיין להט"א:
גמ' תפסת מרובה לא תפסת הק' הט"א הא אורחיה דקרא סיפיה מפרש לרישיה אפי' לקולא כמ"ש התוס' בפ"ג דפסחים ע"ש וי"ל דהכא אי ילפינן מחה"מ דאין לו תשלומין הוי חומרא ופריך נילף מחה"ס לקולא משום דאורחיה דקרא סיפיה מפרש לרישיה ומשני דהכא איכא תרתי לחומרא ותפסת מועט תפסת:
מתני' ומותרין בהספד ותענית עיין להמש"ל בפ"ו מה' כלי המקדש ולהמג"א סי' תצ"ד:
דף יז:
גמ' אטו עצרת יומי מנינן שבועי לא מנינן וכו' הק' הט"א א"כ למאי אצט' ילפותא דר"א אמר ר"י דלעיל ע"ש ולפמ"ש מהרש"א בכוונת התוס' בד"ה מצוה במ"ש דאלת"ה למ"ל קרא וכו' ע"ש וזוהי עצמה קושית התוס' איבר' דלפ"ד מהרש"א ק' בתי' בתרא שתי' התוס' דלא ילפינן מיובל ק' למ"ל דרשא דר"א אמר ר"י אשר ע"כ נראה דמ"ש התוס' ותי' דלהכי אצט' חג השבועות דהיינו קרא דקאמר הגמרא ועוד חג השבועות כתיב ולאו דרשא דר' אלעזר ולקושית הט"א י"ל דהאי תנא דתני רבה בר שמואל מוקי לקרא דחג השבועות וחג המצות לבל תאחר כדאי' במסכת ר"ה והגמ' דפריך אר"א מדתני רבה היינו דמ"מ בדינא לא מצינו דפליגי תנאי בתשלומין והתוס' בד"ה ואצט' ה"ה דהומ"ל דאצט' לבל תאחר:
תוס' ד"ה אלא וכו' אף של עצרת מדאורייתא וכו' עכ"ל ק"ק נוקמה אפי' מדרבנן ובכילם לעיסתו דהוה ילפי' מחג המצות משביעי דאסור קצירה ביו"ט מדאורייתא אפי' לצורך א"נ במ"ש התוס' ריש ביצה קמ"ל דשרי לצורך א"נ בשביעי דטבות ואפי' מדרבנן דהא משביעי הוא דילפינן כמ"ש אח"ז וי"ל דלשון וקצרתם דקרא היינו קצירה דכל השנה ולאו קצירה לצורך יומו וכמ"ש ה' קרבן העדה בתוספותיו במשנתנו ע"ש ובכה"ג מדרבנן אסור:
ד"ה ואצט' וכו' וי"ל דההיא ברייתא אתיא לסתור וכו' עכ"ל ומטו בה משמא דהרב לשון ערומי' לפמ"ש בדיבור הקודם דמשום שביעי נקטיה אמאי אצט' להא דתני רבה לאפוקי מצדוקין הא מדאצט' הא דראב"י נסתר דעת הצדוקין שהרי אי עצרת לעולם אחר השבת הו"ל ז' של טבוח ביום השבת והיכי אתי דראב"י למשרי ז' של טבוח וי"ל דהו"א לעולם עצרת אחר השבת ואצט' דראב"י דילפינן מחג הסוכות דהוו שמונה ול"ל לצדוקין תפסת מועט תפסת כדלעיל ועוד י"מ במ"ש התוספות לקמן בד"ה חולו דצדוקים מודים בחולו ש"מ וא"כ לדידהו אצ"ל כמ"ש התוס' לעיל דמשום שביעי נקטיה:
דף יח.
ד"ה חולו וכו' כיון דאקרא סמכינן לא מסתבר וכו' עכ"ל משמע דוקא היכא דאיכא אסמכתא אבל בלא"ה אע"ג דהתורה התירה יש כח ביד חכמים לגזור דלא כמ"ש הט"ז בי"ד סי' קי"ז ע"ש:
דף יח:
רש"י ד"ה ולא הוחזק וכו' אלא לרחיצה וכו' עכ"ל כ"נ מהגמ' בחולין דל"א ע"ב דפריך מהאי מתני' לרב דמכשיר בירד להקר ואי איתא דמיירי בירד לטבול אלא דלא נתכוון לשום דבר א"כ לר"י דפליג שם קשיא דהא ל"פ אלא בלהקר ול"ק מ"ש הח"א גם מ"ש דלפירש"י דוקא בנתכוון לרחיצה אבל לא נתכוון כשר ק' דא"כ מאי פריך התם ולקמן ממתני' דהוחזק לחולין ולא הוחזק למעשר נימא דה"ק דוקא לחולין הוא דלא הוחזק למעשר אבל בלא נתכוון כשר אפי' לתרומה ועיין למהרש"א בתוס' בד"ה כאן לחולין ע"ש:
ד"ה כאן לחולין וכו' והשתא אפי' נוטלן נמי וכו' עכ"ל הא דלא הקשו קושיתם אמתני' דקתני הוחזק לחולין לא הוחזק למעשר דא"כ אפי' נוטלן נמי משום די"ל דדוקא בדבר הטעון טבילת כל הגוף הוא דבעי' הוחזק לתרומה אבל בנטי' נטל לחולין מהני לתרומה ועפי"ז מה שהוכיח מהרש"א דאין לחלק בין נתכוון ללא נתכוון ממתני' דהוחזק לחולין ע"ש ליתא דש"ה דבטבילה מיירי ודע דדעת הרשב"א ז"ל דבנט"י דחולין בעי כוונה ושמעתין דאמרינן דבחולין לא בעי כוונה דוקא בטבילת ידים ועיין למהרש"ל ביש"ש ולפי"ז ע"כ דברייתא דקתני בין נתכוון בין לא נתכוון בטבילה מיירי והגמ' פריך טבילה אטבילה ולפי"ז מתורצ' קושית התוספות די"ל דדוקא בטבילה דבלא כוונה לא מהני לתרומה אבל בנט"י דבכוונה היא כיון דכיון מיהא לחולין מהני לתרומה ומתני' דהוחזק לחולין לא הוחזק למעשר בטבילת כל הגוף מיירי:
דף יט.
ד"ה נגזור וכו' מדגזרינן בגל של ים וכו' עכ"ל לכאור' דר"ל דאמאי ס"ד דגזרינן גל שנתלש אטו חרדלית של גשמים הא הים מטהר בזוחלין ולא גזרינן מיהו ק' נימא דשאני גל שנתלש דנפסק מן הים ודמי למי גשמים ע"כ נראה דר"ל דגל של ים אסור ממתני' דמייתו אחר כך דקתני אין מטבילין בחרדלית:
בא"ד הא בשל ים נמי ל"מ וכו' עכ"ל ק"ק נימא דנקט גשמי' לכ"ע דשל ים פליג ר"י במקואו' דס"ל כל הימים מטהרין בזוחלין ויש לכוין זה במ"ש אח"ז ולפי' א' ניחא דמק' שפיר מור"י ועיין במהרש"א ז"ל:
דף כ.
ד"ה רבי וכו' אפי' תגע בה לא הוי אלא פוסל וכו' עכ"ל לחד פי' שפירש"י גבי מגריפה טמאה דלא נשמר מדבר הפוסלו דכיון דפסולה אסור להשתמש בה לכתחילה לא יתכן תירוצם דה"נ המים כיון דפסולים אסור להשתמש בהם פסח:
ד"ה נימא וכו' וחזר הרוק ומטמא למפה וכו' עכ"ל משמע דס"ל דאפי' משקין הבאין מחמת ידים מטמאין כלי ועיין פי' רש"י והתוספות בפ"ק דשבת בסוגיא די"ח דבר:
פרק שלישי
דף כ:
ד"ה הכלי וכו' ותי' הר"י דל"מ צירוף לחולין עכ"ל ר"ל מדכתיב צירוף גבי הקדש משמע דלחולין לא דלא מצינו דכתיב צירוף גבי חולין דאי מצינו דכתיב צירוף גבי חולין ע"כ קרא דקדש לשום דרשא אתא ועיין להט"א ז"ל:
ד"ה כלים וכו' דלהכי נקט נגמרים ולא נעשים וכו' עכ"ל משמע דקושטא הוא דאפי' נעשים צריכי טבילה והיינו במידי דמהני ליה טבילה החמירו להטבילו אבל בכלי חרס דל"ל טהרה במקוה לא החמירו לפוסלו לגמרי וכה"ג כ' התוס' בפ' כ"ש גבי נטל"פ ול"ק מ"ש הט"א ע"ש:
דף כא.
ד"ה האונן וכו' והביא הר"א סעד לדבריו וכו' משמע דעולה יקריבנ' וחטאת תאכל וכו' עכ"ל דבריה' תמוהים דבמתני' שם בשקלי' תנן תעוב' צורתן ויצאו לבית השריפ' וע"ש בירוש' ועמ"ש בחי' בפסחים די"ד ע"ש:
דף כא:
ד"ה דקיטרא וכו' ולא סלקא להו הסקה משום מעלה דקדש וכו' עכ"ל נראה דמיירי שהמים הם מים מקודשים ולכך לא סלקא להו הסקה ול"ק מ"ש הט"א ע"ש מיהו ק' דא"כ מאי חומר בקדש מבתרומה בזה הא אמרינן שם בפ' כ"ש דל"ד ע"ב דכי היכי דאמרינן אין זריעה להקדש כך אין זריעה לתרומה ע"ש:
ד"ה בתרייתא וכו' וע"ק למורי דר"נ וכו' עכ"ל קושיתם היא לפי' קמא שכ' בד"ה דקוטרא אבל לפי' היש מפרשים שכ' שם דמנגב היא מעלה לחודה ל"ק אלא מרביעי בקדש ואי רביעי בקדש דרבנן ניחא הכל:
דף כב.
גמ' מפני שהוא טמא מג' ע"ה ואין כלי טמא חוצץ אע"ג דטומאת ע"ה דרבנן וכלי שהוא טמא בטומאה דרבנן חוצץ בפני הטומאה כמ"ש התוס' בפ' לא יחפור גבי עכו"ם דחוצץ מ"מ בע"ה שהחמירו בו משום ס' טומאה דאורייתא אינו חוצץ כמ"ש הר"ש ועיין להמש"ל בפרק י"ב מה' ט"מ:
דף כב:
גמ' אלא אמר אביי מתוך חומר וכו' קאמר אלא משום דהשתא ל"צ תו לשינוייא דמשני הא בגופו הא בכליו דהשתא י"ל הא דקתני נאמנים הוא בט"מ דיש בו הזאה ואיכא טעמא דמשום חומר וכו' והא דאמרינן דמטבלינן להו בטומאה דליכא הזאה אך לפי' התוס' בד"ה ואטבילה ק' לשון אלא דקא' וע"ש במהרש"א:
דף כג.
גמ' הא מני ר"ח וכו' עיין להכ"מ בפי"ב מה' אה"ט דין ג' במ"ש ליישב פסקי הרמב"ם ולדבריו ק' אמאי קא' הא מני ר"ח נימא דרבנן מודו בהא מההוא טעמא גופיה דראה ר' דבריהם כאן:
גמ' אבל מעבירן ע"ג הגשר כאן מיירי בהולך על רגליו ע"ג הגשר אבל מ"ש רש"י במס' שבת ד"ס ע"ב לא יעבירם ע"ג הגשר היינו בגשר ההולך על פני המים דדמי לספינה:
דף כג:
גמ' אלא מעתה לא תטמא אדם וכו' משמע דאי הוי משום טומאה דע"ה כדמעיקר' ניחא דטמא אדם דכיון דמשום ס' זב הוא חיישי' דהחותכ' שמא נגע ברוק דע"ה וק"ק מאי פריך נימא דמשום חששא דע"ה נמי איכא כדאמרינן מעיקרא ועשאוה נמי כט"ש וי"ל דאי איכא חששא דע"ה לאיזה ענין עשאוה כט"ש למנו' בו א' וב' כדפירש"י הא ע"ה עושה נמי א' וב':
שם הכלי מצרף וכו' פירש"י במתני' דנגע הטמא בא' מהם בעודן בכלי משמע דאם נגע קודם שהושמו בכלי אינו טמא חבירו ע"י צירוף אח"כ הקשה הט"א אמאי לא מטמא חבירו הא הוא א' ועושה חבירו ב' ע"ש ול"ק דפירש"י כן לרבינא דס"ל בפ"ק דפסחים די"ד דאין אוכל מטמא אוכל אפי' בקדשים אלא מדרבנן ע"ש ולר' חנין דנ"ל צירוף כלי מקרא וס"ל דמתניתין מדאורייתא קאמר ואף לר"י דצירוף מדרבנן י"ל דרבנן לא גזרו כ"כ שיטמא אוכל חבירו על ידי צירוף דתרי חומרי לא עבדי:
גמ' על אפר חטאת שנגע הטמא וכו' עיין להתוס' ביומא דמ"ח ע"ב שכ' ואדרבא משם יש ראיה מדנקט בסיפא ט"י וברישא טמא ע"ש והק' הט"א הא ל"מ למינקט ט"י דט"י כשר בפרה וי"ל דר"ל מדלא נקט להו בחד גוונא דהיינו גם בסיפא טמא אלא ע"כ דנקט ט"י לרבותא דאפי' ט"י דקלישא טומאתיה מטמא ע"י צירוף וזו ראיה למ"ש מקודם דיש לחלק בין ט"י לטמא לענין צירוף:
תוס' ד"ה שאם וכו' דלא פסיקא ליה אי מחתה של כסף קדשה וכו' עכ"ל פי' הא דלא מוקי לה במחתה של כל יום ובשל זהב משום דכ"ש מחברן משמע כל כלי ואפי' של כסף וכל זה לא יתכן אלא אי מחתה של כסף קדושה אבל אי אינה קדושה א"כ סתם כ"ש הוא מחתה של זהב דשל כסף אינה כ"ש אלא ע"כ דס"ל מחתה של כסף קדושה או לפחות מספקא ליה אי קדושה או לא ועיין למהרש"א ז"ל:
דף כד.
גמ' דאוריית' יש לה תוך מצרף עיין להט"א שהק' אמאי הכא פשיט"ל דדוקא יש לה תוך וגבי הסל מצרף לחלה מבעיא ליה להגמ' בכלי שאין לו תוך אי מצרף ע"ש וי"ל דשאני הכא דנ"ל מדכתיב כף אחת ובעינן דומיא דכף:
גמ' אמר רב שיזבי בחיבורין שנו הקשה הט"א כיון דמטמא שמא יגע ידו הטמאה בקדש והא דאין אוכלין נגובים בידים מסואבות הוא מה"ט דשמא יגע כדלקמן אמאי מני להו בתרתי ע"ש ולפמ"ש התוס' לעיל דכ"א ע"ב בד"ה דקיטרא בשם י"מ דמנגיב מעלה בפ"ע א"ש די"ל דצירוף ורביעי בקדש תרוויהו דרבנן והך דמנגיב מעלה בפ"ע והנך דיד מטמאה חברתה ואוכלין אוכלים נגובים חדא מעלה נינהו:
רש"י ד"ה אינו דין וכו' ולמ"ד אמרינן דיו הני מעלות דרבנן נינהו וכו' עכ"ל והך דיליף בסוטה ג' בתרומה מק"ו דט"י שהביא רש"י לעיל ע"כ כמ"ד לא אמרינן דיו ולמ ל "ד אמרינן דיו נ"ל מדרשא אחריתי דג' בתרומה ודאי לכ"ע דאורייתא:
תוס' ד"ה אלא וכו' ואי משום תרומה וכו' עכ"ל ר"ל נימא לעולם בקדש אפילו שלא בחיבורין ומאי דאמר ר' שיזבי בחיבורין שנו אתרומה קאי דבתרומה אפי' בחיבורין שרי ולא גרסי' התוס' אבל שלא בחיבורין לא אלא גרסי בחיבורין שנו לחוד:
דף כה.
גמ' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא לפי' התוספות דבגלילה מאחרין צ"ל דוקא בגלילה שהוא מקום אחד ואזלי' בתר רובא דעלמ' אבל באפלי שהוא בכל המקומו' לא ובזה ל"ק מ"ש הט"א ע"ש:
דף כה:
גמ' טול אתה חטין וכו' טול אתה יין הא דקתני תרי גווני רישא דטול חטין לענין טו' כפירש"י וטול אתה יין לענין המקום ולח ויבש דקתני היינו מין לח דהיינו שמן ומין יבש חטין וכ"נ מפירש"י בד"ה שורף ול"ק כל מה שהק' הט"א:
רש"י ד"ה ויניחנה וימכרנה עכ"ל לא ידענא אמאי נקט וימכרנה גם אמאי לא כ"כ גבי יניחנה לגת:
ד"ה ואין בודקין וכו' כיון דאין זמן קבוע וכו' עכ"ל לפ"ז מ"ש בגמ' לא העמידו דבריהם במקום כרת לאו עיקר טעמא ועיין להתוס' בפסחים:
דף כו.
רש"י ד"ה נאמנין וכו' דכול' מתניתין אחומר בקדש מבתרומה קיימא וכו' עכ"ל לשונו ק' להולמו דאחומר בתרומה מבקדש הול"ל דהא בקדש נאמנים ובתרומה אין נאמנים ונראה דמ"ש דבקדש נאמנים לו' לא נגענו ואין נאמנים בתרומה היינו ר"ל דבקדש צריך שיאמרו לא נגענו אבל בתרומה א"צ שיאמרו דאפילו בסתמא טהורין ומאי אין נאמנים בתרומה היינו א"צ לנאמנות וכה"ג אמרינן בגמ' לקמן ומאי לא יניחנה א"צ להניחה ובהכי א"ש מאי דפריך בגמרא ממתניתין שנכנסו בתוך הבית וק' מאי פריך נימא דהא דקתני כל הבית טמא בשלא אמרו לא נגענו ועפי"ה ניחא דמתני' דהגבאין אפי' בתרומ' מיירי ומשנתנו קתני א"צ לנאמנו' דאחומר בקדש קאי ועפי"ז ניחא גם מ"ש הט"א דמאי פריך נימא דמתני' בתרומה מיירי ע"ש:
דף כז.
מתני' ואבע"א וכו' אלא משום דיליף משלחן וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דר"ל דאמ' לעיל מפני שמגביהין אתי כרבנן דלישנא בתרא ע"ש ואכתי ק' בדבריהם במ"ש אח"ז דרבנן דס"ל בטיל הציפוי ס"ל מדאצט' לרבויי שלחן וכו' דאמאי הוערכו לזה הא אפי' ילפי משלחן ניחא דס"ל דטעמא דשלחן מפני שמגביהין:
גמ' ששמלאין מצות כרמון וכו' עיין להפר"ח בריש הלכות ר"ה:
תם ונשלם מסבת חגיגה וסליק סדר מועד ב