אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת גיטין › פרק ששי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת גיטין · פרק ששי

פרק חמישי

דף סב:

גמ' ש"מ הוליך כזכי פירש"י ופלוגתא היא לעיל בפ"ק וצ"ל לדבריו דגט דמי לחוב ולא למתנה כי היכי דלא תקשה דר' אדר' דרב בפ"ק ס"ל הולך לאו כזכי ולקמן בגט ס"ל הולך כזכי ופלוגתא היא בפ"ק דכ' רש"י היינו פלוגתא דאמוראי דבחוב מיירי ולאו אפלוגתא דברייתא דשרי דמיירי במתנה והתוס' לקמן הקשו דר' אדר' ותי' דש"ה דא"ל אשתך אמרה התקבל ולדבריהם צ"ל דמאי דקאמר הגמרא הכא ש"מ הולך כזכי לאו אפלוגתא דפ"ק אלא אפלוגתא דתנאי דלקמן וקאמר ש"מ דסתם משנה כמ"ד הולך כזכי:

דף סג.

גמ' ה"נ כיון שנתן עיניו לגרשה וכו' מדברי רש"י ז"ל נראה דהקושיא גם לרב אשי דמטעם זה דכיון שנתן עיניו לגרשה אפילו דעקר השליחות ולא מהני בשעת מינוי השליחות מ"מ לכי ממליך הוי כאלו מינהו בשעה שנמלך וק"ל דתק"ל ממתני' דלעיל דכ"ג דקתני קבל בקטן פסול ואי איתא אפי' דלא מהני בשעה שהיה קטן לכי גדיל הוי כאלו מינהו באותה שעה דאין שום סברא לחלק בכה"ג בין היה ראוי בשעת מינוי השליחות ללא היה ראוי או לא היה ראוי וצ"ע ואפשר לתרץ דכיון דאוקימנא לעיל למתני' דקי' הקטן בחו"ל דבעי' למימר בפ"נ ובפ"נ וא"כ איכא למי' דה"ט דקיבל הקטן לא מהני כשיגדל משום דאינו יכול להעיד מה שראה בקוטנו ואע"פ דלמ"ד לפי שאין מצויין לקיימו נאמן להעיד בגדלו מה שראה בקוטנו כדתנן בפ"ב דכתובות דנאמן להעיד על קיום שטרות מ"מ א"ל דהגמ' הכא בס"ד ס"ל כמ"ד לפי שאין בקיאין לשמה וא"כ כיון דאיכא חששא דאיסורא דאורייתא והוי עיקרו מן התורה ואינו נאמן להעיד מה שראה בקוטנו ומ"מ שמעינן מסוגיא זו דאע"ג דלא היה שליח בשעת הכתיבה מהני לפי ס"ד דגמ' ומעתה י"ל על מ"ש מהר"י מינץ בס' הגט שלו דפסלו כמה רבנים גט שלא היה שליח עליו בשעת כתיבה ואפשר דאיירי בח"ל דבעי' למימר בפ"נ ובפ"נ וכיון דלא היה שליח לא רמיא עליו למידק כיון דהיה מיהא שליח לקבלה לפי דעתו דשליח מהני וכן נעשה מעשה בגט מומר דעשינו התיקון של תה"ד ומנה שליח קבלה ואח"כ נטלו הבעל ומנה להשליח עצמו שליח הולכה אע"ג דלא היה בשעת כתיבה כיון דהיה מיהא שליח קבלה וידע דבעי למהוי שליח הולכה אחרי כן ומכאן ראיה לדין זה ומ"מ י"ל דהכא דא"י עסי' דלא בעי לומר בפ"נ ובפ"נ: (א"ה וכן הוכיח ג"כ ה"ה הי"ו לקמן דף ע"ז ע"ב מדברי הרא"ש דלא כמהר"י מינץ ז"ל:

תוס' בד"ה רבי וכו' שאני הכא וכו' עכ"ל יל"ד לפ"ז מנ"ל להגמ' לקמן דבריי' דהולך כזכי כר"נ ופשיט מנה דר"נ מודה בהולך דילמא ר' היא ומיירי דהיא עשתה אותו שליח לקבלה והשליח לא א"ל דעשתה אותו לקבלה וי"ל כיון דלא א"ל שעשתה אותו שליח לקבלה אפי' א"ל התקבל כוונתו התקבל והולך לה משום דאדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבל כדאמרי' בגמ' לעיל בסמוך:

דף סג:

תוס' בד"ה אפי' וכו' ל"צ עידי אמירה וכו' ר"ל כיון דאם לא היה קרוע א"צ לעידי קבלה השתא נמי דקרוע כוליה דבר הוא ומ"ש מהרש"א ז"ל כיון דאיכא עידי מסירה וכו' קשה דמ"מ בעי' עדים שראוהו בידו שלם לשי' התוס' לקמן ע"ש:

דף סד.

בד"ה שליש וכו' מנה ר"נ בלא שום מיגו וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' דר"נ דהימניה לל"ק משום מיגו דאי בעי קלתיה ולל"ב דאמרינן איתחזק בי דינא לא הימניה ר"נ ועיקר הטעם ראייתם היא מרבא שם דאותביה מברייתא דסמפון ואזלי בשי' רש"י דהסמפון לבד ביד השליח ולא הסמפון והשטר כמ"ש התוס' שם וא"כ לרבא דקי"ל כותיה שליש נאמן בלא שום מיגו ולשונם אינו מדוקדק:

דף סד:

פירש"י בד"ה היא ואביה וכו' אם היתה יתומה וכו' עכ"ל לפי טעם זה אפי' קטנה נמי שהרי יתומה וקטנה שקידשה מקבלת גיטה וזה הפך ממה שנראה מתחילת דבריו דדוקא גדולה:

תוס' בד"ה כל וכו' איפכא לגמרי וכו' עכ"ל ודאי עיקר הוכחתם היא ממקח וממכר דמתני' דהפעוטות ולא ממילתא דרבא אלא דקבעו דבריהם כאן כי היכי דהוו איפכא אפי' בגט אי אית להו מילתא דרבא ועיין מהרש"א ז"ל:

דף סה.

בד"ה כעין וכו' הגיעו לע"נ כשם שנדרן נדר כך תרומתן תרומה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דלפ"ז כי היכי דתרומתן תרומה ה"נ עושה שליח ע"ש ולפ"ד הגיע לע"נ איש מקרי שהרי גבי תרומה איש כתיב ומה"ט הוא דמעטי' מגם אתם קטן וכמ"ש בפ' אז"נ רע"א וק' דהרי גבי חליצה לר"י לא מקיש אשה לאיש ואפ"ה בעי' הגיע לע"נ לרבא ביבמות והביאו התוס' בד"ה כנגדן ואי איתא דהגיע לע"נ מקרי איש אפי' מקיש אשה לאיש נמי ושם אמרי' דר"י לא מקיש אשה לאיש וצ"ל דדוקא בתרומה והקדש הוא דמקרי איש משום דמרבי' מופלא הסמוך לאיש מקרא דכי יפלא:

דף סה:

גמ' הא ר"א דאמר מראה מקום וכו' קשה דהא לעיל אמרי' בגמ' דר"א מודה גבי בעל דמדעתיה והכא נמי גבי עירוב נמי מדעתיה הוא וצ"ל כיון דקי"ל אין מערבין אלא לדבר מצוה הוי כמו בע"כ דבע"כ צריך לעשות המצוה וזה טעם רש"י ז"ל שפי' בע"ת דב"ח מערבין אפילו לדבר הרשות ועיין למהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה הא:

תוס' בד"ה הא וכו' וכן בפ' הנהנה עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דממשנ' זו הו"ל לדחויי פירש"י ז"ל ע"ש ונ"ל דאיכא לאוקמה כרבנן דפליגי על רשב"ג בבתרא דאינהו לאו גבי גט אמרו למלתייהו ור"י ל"ק אלא הא והא רבנן דפליגי על ר"א גבי גט:

דף סו.

גמ' וליחוש שמא שד הוא וכו' עיין להמש"ל בפ"ט מה' גירושין דין כ"ז שהוכיח מכאן דחתם סופר ועד כשר ע"ש ויותר הי"ל להוכיח כן מעובדא דבסמוך דההוא גברא דעל לבי כנשתא אשכח מקרי ינוקי ובריה:

פירש"י בד"ה גיטו וכו' ומינה ילפי' אנן נמי וכו' עכ"ל נר' מפי' דמ"ש בגמ' ומה גיטו וכו' לאו מילתיה דר"ה היא אלא ר' אבא הוא דדייק ממילתיה דר"ה ומ"ש בגמ' אח"ז מכלל דר"ה וכו' לאו ד"ה ממש אלא ר' אבא אבל מדברי התוס' שכ' ור"ה מה הוצרך להשמיעינו וכו' הא פשיטא דמתנת ש"מ בכולה וכו' נר' דס"ל דכולה מילתא דר"ה היא ר"א אליבא דר"ה קאמרי מה ענין מתנת ש"מ בכולה הא ר"א במתנה במקצת מיירי ולא הול"ל אלא מצוה מחמת מיתה ועיין במהרש"א ז"ל:

תוס' בד"ה כל וכו' או שמא יש לחלק וכו' עכ"ל לתי' זה צ"ל דתרומה בגילוי דעת סגי כמ"ש הר"ן שם ולא בעינן שליחות כמ"ש בתי' א' אלא דבג"ד סגי וכל הרוצה הוי ג"ד ובהכי ניחא מה שק' לתי' זה מגמ' דריש המדיר דאהא דמוקמי' באומר כל הזן פריך ממשנתנו ומאי פריך הא שאני הכא כל השומע ועפי"ד א"ש דס"ל להגמ' כיון דכל השומע הוי שליחות בכל הזן ג"ד מיהא הוי ומקרי פרנס שליחותיה קעביד:

דף סו:

גמ' מספק"ל מילי אי ממסרן וכו' והא דלא מבעיא ליה באמרו לסופר וכתב ואמרו לסופר לעדים וחתמו משום דבחתימה לכ"ע ל"מ אמרי לאחרים לחתום משום בזיון דבעל כמ"ש התוס':

תוס' בד"ה כתב וכו' הוי כאלו אמר להם בפי' וכו' עכ"ל לפ"ז בשלושה ליכ' למיבעי כיון שראויין לעשות בעצמן לא הוי כאלו אומר אמרו וכ"כ מהרש"א לעיל בתוס' בד"ה אמר והק' השע"ה דא"כ מאי פריך מדתנן אפי' אמר לב"ד הגדול וכו' מי איכא ב"ד דלא ידעי לחתום הא בג' אפי' כתיבה צריכין הם לכתוב ע"ש ונ"ל דל"ק דהשתא כי פריך ממתני' אכתי לא אסיק אדעתיה הא דמסיק דהוי כאומר אמרו וכבפריך בתר הכי הא כתב הגט כשר והאמר שמואל וכו' ודברי התוס' הם לפי המסקנא ואה"נ דלפי מאי דמסיק נעשה כאומר אמרו א"צ לאוקמי מתני' בב"ד חדתא:

דף סז.

גמ' ר"ח אמר כשר ול"ת וכו' עיין מה שהקשה מהרש"ל וקושייתו היא לשי' רש"י לעיל בד"ה לא שכיחא דשמואל כשר חתם סופר ועד בין לר"מ בין לר"י ולא ס"ל החששא אחריתי שכ' התוס' בד"ה מתני' ועיין מהרש"א ומ"ש מהרש"א דא"כ נימא דל"פ אלא אליבא דר"מ אבל לר"י לכ"ע כשר ולא תעשה וכה"ג כ' לעיל בתוס' ע"ש וליתא דאפושי פלוגתא לא מפשי' בדבר שלא גילו דעתם דפליגי ביה:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה