אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת גיטין › פרק חמישי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת גיטין · פרק חמישי

פרק רביעי

דף מט.

תוס' בד"ה שור וכו' דהא כי מוקי לה כרשב"מ וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ול"ק דלפי תי' זה דשן ורגל חייב בקדשים א"כ כי יליף רע"ק תו להקדש ודאי לכל דיני הקדש ואפי' שן ורגל דאי לאו הכי נימא שן ורגל וכו' וא"כ ליכא לשנויי קרן מקרן כמ"ש התוס' לקמן דלא כ"כ אלא לפי תירוץ הב' שבדבור זה ואי קשיא א"כ תק"ל מנזיקין גופה דאדם ובור וכמ"ש לקמן י"ל דהשתא ס"ל דכולהו חייבים דאל"ה לק"מ עיקר קושייתם אלא ע"כ דס"ל דמעיקרא כי אכל אדם ובור דוקא פסול הם הוא דפטירי והדברים מוכרחים:

דף מט:

גמ' ות"ל דערב וכו' בקבלו לשון ות"ל קשה קצת דהקושיא להכחיש את הדין דקדק מהר"ם שיף ז"ל דאמאי לא משני בערב אחר הנישואין דליכא מצוה ותירץ דבעי לשנויי למ"ד ערב דב"ח לא משתעבד ע"ש והוא תימה דא"כ מאי משני בקבלן והא למ"ד ערב דב"ח לא משתעבד גם קבלן דכתובה ל"מ דכי הדדי נינהו ויש לומר בקבלן אחר הנישואין קאמר ולכך במאי דפריך הניחא פירש"י ז"ל פלוגתא היא בב"ב דלא פי' דאפלוגתא דכתובה בסמוך פריך מיהו בבתרא דקע"ב איתא הך סוגיא דהכא וקאמר בהדיא הניחא למ"ד קבלן דכתובה ומייתי פלוגתא דהכא ופירש"י ודברי רש"י ז"ל תמוהים ובמאי דקאמר אלא למ"ד וכו' אין להקשות דהא קבלן פירש"י ז"ל שהתפיסה מטלטלין וא"כ אית ליה נכסי די"ל דלמ"ד בעי' אית ליה נכסי היינו מקרקעי כמו שמדוקדק בדברי רש"י ז"ל בד"ה משתעבד דנקט שטפו נהר ובמה שהק' התוס' על רש"י י"ל דקבלן דכתובה קיל מקבלן דעלמ' ודינו כמו ערב דעלמא דאין נפרעין עין תחילה ולפום מאי דמשני אב לגבי בריה וכו' איכא לאוקמה אפי' בערב כנרא' מדברי התוס' בב"ב דקע"ד ע"ב גבי עובדא דמשה בר עצרי עיין מהרש"א ז"ל ובמ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל בכוונת התוס' בד"ה בקבלן עיין מה שתמהתי עליו בי"ד סי' קס"ט ע"ש:

דף נ.

גמ' א"ל רבא הכי השתא כ' הרשב"א דרבא ס"ל שעבודא ל"ד אלא דהכא שכתב שבח בפי' לכ"ע שעבודא דאורייתא והקשה מהר"ם שיף ז"ל א"כ מאי פריך מדתני אברהם נימא שאני הכא ששעבד בפי' ונ"ל דה"פ דתקשה למ"ד שעבודא דאורייתא מהאי ברייתא דתני אברהם דפלוגתא דאמוראי הראסונים היא רב ושמואל ור"י ור"ל וע"כ דס"ל דאע"ג דמדאוריית' היא לא גבי מיתמי אלא מזיבורית הפך סברת רבא ולא מצינו באמוראי הראשונים שנחלקו בסברה זו ועוי"ל דע"כ ס"ל להאי ברייתא שעבודא דאורייתא דאי ס"ל ל"ד מאי רבותייהו דניזקין דקתני אפי' ניזקין:

דף נ:

גמ' והא מזון האשה והבנות כמאן דכתיבי וכו' ק"ל למ"ש בע"הת שער א' סי' ד' דה"ט דגבי סידור אין מסדרין מזון אשתו משום בב"ח שעבודיה מדאורייתא ומזון האשה מדרבנן ולכך דאוריי' קדים לדרבנן וכ"ז למזון האשה דבחיי בעלה אבל אחר מיתת בעלה בלאו האי טעמ' לא גביא כדתנן אין מוציאין מזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ע"כ לפ"ז מאי פריך הגמ' נימא דשאני הכא במזון האשה והבנות דמדרבנן הוא וחוב שהוא דאורייתא גם לענין קדימה קדים להו דהאי פירכא היא לעולא ואיהו ס"ל שעבודא דאורייתא כדאיתא בסוף ב"ב וי"ל דפריך משום דמתני' קתני מפני תקון העולם אלא דהיא גופה קשיא לדברי בע"הת למ"ל מפני תיקון העולם הא מדינא הכי הוא ונר' משום דמתני' סתמא קתני אפילו שעבדו האחין וכמ"ש התוס' ר"פ הנושא ע"ש ובכה"ג דשעבדו האחין ודאי דמזון האשה קדים אף דהוא מדרבנן כיון דשעבודם על בעל הנכסים הוא הוא האב והנה מר"ן בב"י בח"מ סי' צ"ו הק' ע"ד בעה"ת דהא בכתובה כתיב ומזונייכי והוי שעבודא מדאורייתא ומסיק דהטעם הוא משום דמזונות להבא הוא ועדיין לא הגיע זמנה ע"ש והכנה"ג שם בהנהב"י תמה עליו ממתני' דר"פ הנושא מתו בנותיהן נזונות מנכסים ב"ח והיא ניזונת מנכסים משועבדים אף דהוא מזונות דלהבא ע"ש וכן המש"ל בפ"א מה' מלוה תמה עליו מתשו' הרשב"א שהביא מרן בסי' ק"ד מחודש ח' ע"ש ונ"ל דמרן הב"י אמטלטלין קאי דכיון דמזונות עדיין לא הגיע זמנם ודאי דיהבי' להו לב"ח וכיון דכבר תפיס להו ב"ח אז גם כשיגיע זמנם לא תטול דכבר תפיס להו ב"ח אבל במקרקעי אף דהשתא לא הגיע זמנם בעת הגיע זמנם יטלו מנכסי' משועבדים דקרקע בחזקת בעליה קיימא:

תוס' בד"ה יתומים וכו' דאל"ה נכרי בתר ערבא וכו' עכ"ל אע"ג דאמרינן בבתרא דקע"ד ע"ב בערב דנכרי כיון דנכרי בתר ערבא אזיל אינו גובה הערב מן היתומים דאמרינן אתפסיה צררי להערב וא"כ בלאו אסור רבית צ"ל בקבל לפרוע מן החייב תחילה התם שאני דפרעיה ולא אודעינהו ליתמי תחילה דמדלא אודעינהו מוכחא מילתא דאתפסיה צררי וכמ"ש הרמב"ם בס"פ כ"ו מה' מו"ל ע"ש:

בד"ה כתובים וכו' אמאי לא משני צררי אתפסה וכו' עכ"ל כ' הרשב"א בחי' דדוק' בבנות הוא דאמרי' הכי אבל באשה לא יתפיסה צררי למזונות שמא תתבע כתובתה וכן משמע מפ' דייני גזירות ע"כ והיינו מדאמרי' התם דק"ז ע"א בששמעו בו שמת וכו' וע"ש בפירש"י והתוס':

דף נא.

פירש"י בד"ה על טענת וכו' ולקמן מפ"ל בטוענו זה בן המת עכ"ל ר"ל לפי מאי דמוקים לה בטוענו ולא לפי המסקנא דמוקי לה בדרבה קמיפלגי דלמסקנא לא יתכן ול"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל על רש"י ז"ל בתוס' בד"ה תנ"ה ע"ש:

דף נב.

גמ' ורמינהי אתם ולא שותפין וכו' הריטב"א בקדושין דמ"ז ע"ב אדרשא זו דהתם ולא אפוטרופין כ' דוקא אפוטרופא שמינהו ב"ד אבל מינהו אבי יתומים תורמין ודוקא להניח אבל לאכול אפי' מינהו ב"ד תורם ע"ש והוא תימה דא"כ מאי פריך כאן הא משנתנו במינהו אבי יתומים מיירי וברייתא במינהו ב"ד וצ"ל דהגמ' פריך איתומים שסמכו אצל בע"הב ההיא ודאי גריע' ממינהו ב"ד וקתני תובעין ובהכי ניחא לי מה שהק' בתו' מהר"ץ סימן ל"ג עמ"ש התוס' בפ' במה אשה ובר"פ מעשר בהמה דראב"ע היה מעשר תליסר אלפי בכל שתא אפטרופוס הוא דהיה מעשר דראב"ע קטן והק' מהר"ץ ז"ל הא אפטרופוס דמעשר דוקא להאכיל ע"ש ולפי"ז ל"ק דההיא במינהו אבי יתומים דמעשר אפי' להניח כמ"ש הריטב"א ועי"ל במה שנר' מדברי הרישב"א בחי' כאן דהיכא דב"ד הרשוהו בהדיא לאפטרופוס לתרום יכול לתרום אפי' להניח ועיין בירוש' כאן דעל רומיא זו דמתני' אברייתא משני שינויא אחרינא ע"ש:

דף נב:

בתוס' בד"ה מנסך וכו' וי"ל דהגבהה צורך נסוך עכ"ל כ' מהר"ם שיף ז"ל דה"ט דבעי' שיקנה אותו דאל"ה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ע"כ וכ"נ ודאי לפמ"ש רש"י ז"ל דבעי' שיגביה ג"ט דאין סברה דלא הוי ניסוך אלא אי הגביה ג"ט דזה לא מצינו ועיין בחולין דמ"ו ע"ב ודמ"א ע"א ע"ש:

דף נג.

גמ' היינו מדמע עיין פרש"י בריש קמא ד"ד ע"ב שכ' מנסך ממש דאי מערב היה יכול למוכרו חוץ מדמי יי"ן שבו ע"ש והוא הפך הסוגיא ונ"ל דלמ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק לא יתכן לומר היינו מדמע אלא אי ליכא פסידא כ"כ דיכול למוכרו לנכרים בזול חוץ מדמי יי"ן שבו אבל אי הפסידו לגמרי לא אתיא ממדמע די"ל דהפסד מרובה אפילו בשוגג חייב דלא חששו שיודיעו בהפסד מרובה כיון דמד"ת שמיה היזק ורש"י שנה משנתו כמ"ד שמיה היזק:

שם ואי תנא וכו' אבל מנסך וכו' הק' פר"ח בס' מ"ח ליתני מנסך ומדמע ואתיא מטמ' מינייהו מדינא ולפמ"ש מהרש"א בתוס' דמנסך דקתני בסיפא דמתני' היינו חזרו לומר אף מנסך לק"מ ועוי"ל דכיון דגזירת חכמים י"ל דלא גזרו אלא במדמע משום שכיח ובמנסך משום פסידא דבעינן חדא מתרתי ולא דמי לילפותא דעלמא דאמרינן אתייא מבינייא:

שם מיתיבי העושה מלאכה וכו' עמ"ש מהרש"א ועיין להראב"ד בפ"ז מה' חובל שכ' דעושה מלאכה שאני דמכוין להנאתו ולדבריו ק' מאי פריך למ"ד שמיה היזק נימא דפטור אפי' במזיד כדי שיודיעו דכיון שלא נתכוון אלא להנאתו ליכא למי' השתא אזוקי וכו' כדקאמר לעיל כי פריך א"ה מזיד נמי:

דף נג:

גמ' משום חומרא דע"א כ' הרשב"א דלא ק"ל ממטמא דהא דאסור לטמא תרומה הוא מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא ע"ש וק"ל דא"כ מאי מדמה הגמר' בבכורות דל"ג תרומה למום דבכור וי"ל דס"ד דמטיל מום בבע"מ מדרבנן ע"ש בגמ' ובדברי הרשב"א ניחא מה שהק' התוס' שם דל"ד בד"ה אחת ע"ש:

דף נד.

שלם חולין וכו' הר"מ פ' כחכמים והוא תימא ועיין להפר"ח מ"ח ובי"ד סי' ועיין להתוס' ביבמות ד"צ שפי' בשם ריב"ן דשוגג ומזיד אאכילה קאי וא"כ הוי דאורייתא היפך סוגיין ועיין למהר"י קורקוס ז"ל שם בה' תרומות ואכמ"ל:

שם תבא עליו ברכה וכו' ק"ק לפירש"י דמיירי שלא ידע שהתשלומין נעשין תרומה מאי פריך נוקמה במזיד היינו שהזיד וידע שהתשלומין נעשין תרומה ולכך אין תשלומיו תשלומין וי"ל דסמיך דאכתי קשיא בדברי חכמי' על השוגג אמאי חוזר ומשלם תבא עליו ברכה וכו':

שם התם לתקוני קמכוין וכו' ע"פ סוגיא זו ניחא מאי דק' אהא דאמרי' בפ' כירה דל"ח ע"א אמרי לה לאיסורא דוקא מבשל הוא דשוגג יאכל וכו' ופירש"י משום דמבשל איסורא דאורייתא והוא תימה דהתנן המעשר בשבת בשוגג יאכל אע"ג דאיסורא דרבנן הוא וע"פ סוגיין ניחא דמעשר שאני דמכוין לתקוני ולא חיישי' לאערומי:

דף נד:

גמ' נהי דהפסיד שכר הזכרות כ' מהרש"ל דמאי דס"ד דלא הפסיד שכר ס"ת היינו משום דיכול ללמוד בו דקודם היו לומדין בו כך ולא לקרות בו ע"ש י"מ ע"ד דלפ"ד מאי קאמר בגמ' בסמוך התם טעו בדר' ירמיה הכא וכו' הא כיון דפרכת ר"י היינו משום דיכול ללמוד בו גם בעובדא דבסמוך יכול ללמוד בו וליכא הפסד מרובה ולי לק"מ דפירכת וליעבר עלייהו קולמוס היא קושי' ר' ירמיה דמיעקרא פריך ליה הא יכול ללמוד בו ומשני ליה דיגנזו והדר פריך ליה וליעב' עלייהו קולמוס אי ס"ל כר' יהודה ומאי דקא' התם טעי בדר"י היינו קושי' הב' דליעבד קולמוס אבל במאי דיכול ללמוד בו הוי הפסד מרובה כיון דאינו יכול לקרות בו אלא ללמוד ובזה נוחין דברי רש"י ז"ל בד"ה התם טעי וכו' דפי' דהיינו ר"י דהעברת קלמוס דאמאי לא פי' אפירכא קמייתא ועפי"ד מהרש"ל ניחא וא"צ לדחוק דס"ל דפירכא קמייתא דר"י היינו מכח העברת קולמוס והמתרץ הוא דלא הבין קושי' כמ"ש הראשונים נ"ן ע"ע:

דף נד:

תוס' בד"ה אמר וכו' באומר לו נטמאו טהרותיך בפניך וכו' עכ"ל והא דאיתא התם בעובדא דאתא וא"ל אשתך זנתה וכו' אע"ג דלא היה שם ולא שייך לומר בפניך י"ל דההיא מדרבנן כמ"ש התוס' בד"ז ועיין למהרש"א שם בקידושין:

דף נה.

תוס' בד"ה ועל וכו' והכא ל"ג וכו' עכ"ל לפ"ד מהרש"א בגמ' ל"ק קושי' זו ומ"ש הא קטנה היא תימה דמ"מ ב"ד מצווין להפרישו ונ"ל כיון דלדידיה ליכא איסורא אלא לדידן דמ"ל לא גזרי' דאי חזי' לה מפרשי' לה ואי לא חזי' לה ליכא איסורא וניחא בזה מה שהק' מהרש"א ז"ל ליגזור בחרשת גופה ע"ש:

בד"ה מ"ט וכו' וליכא לשנויי כדמשני התם וכו' עכ"ל ואיפכא לא ק"ל התם דאפי' אי יאוש ל"ק אמאי אינו משלם ד' וה' דהא לר"י יאוש ל"ק אפילו בעלמא בלא הקרבה די"ל דס"ל כדמשני הכא אוקמוה ברשותיה ולפ"ז שמעי' דלא אמרי' אוקמוה ברשותיה אלא אי איכא יאוש אע"ג דלא קני אבל אי ליכא יאוש כלל לא אוקמוה שהרי התם ס"ל האי שינויא דאוקמוה ואפ"ה פריך שפיר אי לפני יאוש מי קדוש דלפני יאוש לא אוקמוה ברשותיה ובהכי ניחא מאי דק"ל דמאי מקשו התוספות מדאמר רבא כי אוקמוה משעת הקדש וכו' נימא דלפי מאי דאוקי' משום דאוקמוה ברשותיה מתוקמא ברייתא אפילו לפני יאוש משום דאוקמוה ברשותיה וע"ז קאמר רבא ס"ל כי אוקמוה ברשותיה משעת הקדש משום דליכא יאוש כלל ועפי"ה ניחא דלפני יאוש לא אוקמוה ברשותיה:

בא"ד דא"כ מאי פריך לעולא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וכבר תמה ע"ד מהר"ם שיף ז"ל ולקושי' י"ל דהגמ' הכא ס"ל כר"י דאמר גזל ולא נתיאשו הבעלים ב' אינם יכולין להקדיש זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותיה:

דף נח.

בד"ה אבל וכו' וההיא דכתובו' כשפי' דלא קיבל אחריות מיירי עכ"ל אע"ג דההיא דכתובות ר"מ קאמר לה ור"מ ס"ל בפ"ק דמציעא עא די"ד ע"ב דאפי' בשטרי מלוה אחריו' לאו ט"ס מ"מ הוצרכו לו' דמיירי כשפירש ליישב מילתיה דר"י שם מיהו ק' להאי פי' דטעמיה דרב משום דס"ל אחריות ט"ס מאי פריך הגמ' לרב מברייתא דתניא כותיה דשמואל נוקמה כר"מ דלית ליה אחריות ט"ס ולכך ל"מ בשטר עד שיכתוב אחריות:

דף סא.

בד"ה רישא וכו' ומיהו האי שינויא וכו' אבל לרבא וכו' עכ"ל ע"ש בירוש' בפרקין דמשני בתחילה דמיירי בתרומה וקאמר והא תני נחתום אית לך למימר נחתום תרומה ומדברי התוס' נר' דמפרשי' דבתמיה קאמר א"ל למי' נחתום תרומה ודחי ההוא שינויא ובפ' הפ"מ שם ועיין לה' שדה יהושע שם:

דף סא:

גמ' א"ה מפקידין ורמינהי וכו' הא דלא משני דברייתא מיירי קמייתא בחולין ודקתני בסיפא דאסור לסייע משום דחיישינן שמא כמו שכן לשינוייא דר' ירמיה דחיישי' שמא הוכשרו כדפרש"י משום דס"ל להגמ' כיון דרובא חולין הוא אין לחוש למיעוטא שמא תרומה משא"כ בהכשר ועיין למהר"ם שיף ז"ל:

שם הב"ע בכלי חרס וכו' עיין להר"מ בפי"ב מה"ת דין ח' דמפ"ל דאמפקידין אצל ישראל קאי ואפי' בלא הוכשר בעי צמיד פתיל משום דגזרי' לא הוכשר אטו הוכשר ע"ש בכ"מ מיהו י"ל לפ"ז מאי קאמר הגמ' והא מאי רומיא לאו אוקימנ' כאן בהוכשר וכו' ומוקי לדקתני אבל לא לטומאה בהוכשר הא אפי' בלא הוכשר מיתוקמא שהרי מוליך חטים לטחון וליכא צ"פ וי"ל דדוקא לכתחילה הוא דכ' הר"מ דאין מפקידין דגזיר' אטו הוכשר אבל אם עבר והפקיר אין לו לאסור בדיעבד בלא הוכשר משום גזירה וברייתא דקתני אבל לא לטומאה מיירי בהוליכו בדיעבד:

דף סא:

תוס' בד"ה אשת וכו' ואסור לרבא וכו' שרי לסייע וכו' עכ"ל מהרש"א ז"ל צדד מתחילה דלאביי החילוק בין טמאה לטהורה דבטמאה ליכא חשש דתאכל ומה בכך משא"כ בטהורה ע"כ ותמהני דאף דליכא חשש אכילה בטמאה מ"מ איכא משום מסייע דהא לאביי קיימי' ואיהו ס"ל דאף בטומאה דרבנן איכא משום מסייע ובשלמא מ"ש מהרש"א ז"ל בדבור שלפ"ז א"ש דבס' רבא עסיק ואיהו ס"ל דליכא משום מסייע בטומאה דרבנן אבל חשש אכילה חייש ולכך בטהורה אסר אמנם בדבור זה דבס' אביי עסיק קשיא וי"ל ועיין מ"ש הז"י בתי' קו' א' שהק' מהרש"א ז"ל:

ומ"ש לתרץ שם קושיית מהרש"א שנית דהיא עצמה כוונת התוס' לא יתכן בדברי התוס' בחולין שנר' מדבריהם שלא באו אלא להכריח בטהורה קאי ולכן מהרש"א ז"ל בתחי' הביא דברי התוס' דחולין:

דף סב.

גמ' ר"י מקדים להו וכו' הק' מהר"ם שיף ז"ל מדאמר ריב"ז מעולם לא קדמני אדם שלום אפי' נכרי הא אדרבה לנכרי אית ליה לאקדומיה טפי כי היכי דלא לכפול להו שלום לפי' הר"ן דפי' דטעמא דר"י מקדים להו כי היכי דלא ליהדר להו בכפילה וי"ל דהא דקאמר ריב"ז אפילו נכרי במלך נכרי דלקמן אמרינן דבמלך כופלין לו שלום אפי' בתחילת שאלה:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה