אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת גיטין › פרק שני

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת גיטין · פרק שני

פרק ראשון

דף טו:

ידו אחת בנטילה וכו' עיין לה' פרי הארץ ח"א סי' ד' בחלק א"ח ע"ש:

דף טז.

תוס' בד"ה הניצוק וכו' וק' לר"ת דע"כ לא נחלקו וכו' עכ"ל עיין מהרש"א ז"ל ולפי הועוד י"ל שכ' צריך לומר דקושי' התוס' היא מכח מאי דאוקים הגמ' בסמוך מתני' זו כר"י וכמו שכ' הרב ז"ל לקמן בדיבור התוס' זה ע"ש:

דף טז:

תוס' בד"ה במאי פליגי וכו' אבל להאי לישנא וכו' איכא למיחש לאחלופי עכ"ל וק"ק דע"כ ר"י לא חייש לאחלופי דאל"ה אמאי מכשר אע"ג דלא חייש לשמא יחזור הדבר וכו' ניחוש לאחלופי וצ"ל דאה"נ דפליגי ר"י ורבנן גם באחלופי והגמ' ה"ה דהומ"ל דפליגי בהכי אלא דהתוספות ק"ל נימא דפליגי באחלופי וטעמא דר"י כיון דאיכא תרי על הכתיבה לא חייש כמו לל"ק ממש אבל אי ליכא על הכתיבה אלא חד חייש ונ"מ דלא פליג ר"י ארישא ואמאי קאמר חלוק ר"י אפי' בראשונה וע"ז תי' דהכא דגט יוצא מתחת ידם אי חייש לאחלופי בחד גם בתרי חייש אלא ע"כ דר"י לא חייש אפי' בחד וא"כ צ"ל דחלוק ר"י ברישא וכיון דליכא נפקותא אי פליגי בשמא יחזור הדבר או באחלופי לא ק"ל להתוס' על הגמ' בזה כנ"ל שדברים מוכרחים הם בכוונת התוס' ז"ל:

דף יז.

גמ' זמנין אשכחיה דיתיב וכו' עיין להתי"ט ז"ל מ"ש דאם יוצא מתחת יד עד כתיבה לא אמרי' דהו"ל כב' על הכתיבה וב' על החתימה ע"ש ונ"ל דכוונתו דלישנא בתרא ס"ל כן ופליג על ל"ק בזה מדלא פי' כל"ק אלא דמ"מ דבריו תמוהים דמדקאמר בל"ב אפילו משמע דכ"ש ביוצא מתחת יד עד כתיבה ועיין לה' זרע יצחק ז"ל ורע דקושית התלמידים שהביא הז"י ל"ק דהגמ' נקט הכי כדי להתיישב גם אליבא דרבה וכמ"ש הוא ז"ל בדבור הקודם לזה ומה שתי' לקו' התי"ט ז"ל הם דברים נכונים וכן תי' מהר"ם שיף ז"ל ע"ש:

דף יז:

בפירש"י בד"ה גזירה וכו' וכשמוציאתו הרי היא בחזקת מגורש' עכ"ל ר"ל אית לה חזקת מגורשת וכנגד חזקה זו אית לה חזקת א"א כמ"ש התוס' בהפוך הדף וא"כ הו"ל ספק וספק נפשות להקל וכמ"ש רש"י ז"ל בד"ה ולשבוע ע"ש ודברי רש"י אלו זווגם עולה יפה:

דף יח.

גמ' וכולן משום תנאי לפמ"ש הרשב"א בחי' לעיל ד"י דלמ"ד משום תנאי חותמין זה שלא בפני זה ע"ש הומ"ל איכא בינייהו אי חתמו זה שלא בפ"ז:

דף יט.

גמ' אמרי לה פטור הר"מ בפי"א מה' שבת פ' כא"ל פטור וכ' ה"ה משום דמס' אין לחייבו ע"ש וק' דהא אפילו דיו ע"ג דיו אינו חיוב ממש כדקאמ' לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה:

תוס' בד"ה דיו וכו' ומתוך כך אוסר ר"ת לכתוב ס"ת וכו' עכ"ל ר"ל דמתוך פסק זה אסור אפילו בס"ת שאין כתוב בקלף שאינו מעופץ דהשתא משום מי מילין ליכא לפסלו אלא משום דבעי' דיו ועיין למהר"ם שיף ז"ל:

בד"ה קנקנתום וכו' דלא תני בברייתא וכו' עכ"ל לפי מה שפי' הז"י בכוונת התוס' בדיבור שלפני זה שכתבו ג"כ דלא תני בברייתא וכו' גם כוונת התוס' כאן צריך לפרש כן ולפ"ז צ"ל דהתוס' מפרשים דכל דבר המתקיים לאתויי דר' חייא ופשוט:

בד"ה דיו ע"ג דיו וכו' משום דמתני' משמע ליה בכל ענין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ול"ק דגם בסוגיין אתיא בכל ענין לרבנן דקי"ל כותייהו אלא משום דמשמע דגם לר"י כן הוא דמשמע דליכא מאן דפליג בהא אמרי' דבצד אחד כ"ע מודו ולכך ל"ק בגמ' בפלוגתא דר"י ורבנן ופשוט:

בד"ה מוחק וכו' דמסתמא וכו' עכ"ל יש להעמיס דבריהם בכוונת רש"י ז"ל אמנם פשט דברי רש"י ז"ל נר' דס"ל דכיון דאינו מקלקל לא בעי' ע"מ לכתוב ומזה סיוע לס' הפר"ח בי"ד סימן קכ"א שכ' דבמידי דמתקן ל"ב ע"מ לכתו' וממ"ש בא"ח סי' בה"ש:

דף יט:

בד"ה שמואל נמי וכו' השתא ל"צ וכו' עכ"ל נר' דא"צ לזה דאי לא בדקניה הוי ס"ס ספק שמא אינו כתוב כלל ואת"ל כתוב גט שמא נבלעו ובס"ס שרי אפי' גבי א"א וכן מסקנת מהריט"א ז"ל בס' שיו"ט סי' ע"ש ועיין בשו"ת ס' ברך משה הנדפס מחדש סי' והתוס' דלא ניחא להו בזה יודו לדון מהריט"א ז"ל אלא דהכא שאני דאינו מתהפך וס"ל כדעת הסוברים כן כמ"ש בש"ך סי' קי"ג ועיין להרשב"א ז"ל בחי':

בד"ה צריכי וכו' נר' דלא הוי גט עכ"ל ר"ל לא הוי גט גמור אלא דס' מגורשת דאל"ה ק' מאי ראיה מייתו דלא הוי ספק מגורשת ועיין למהר"ם שיף ז"ל גבי עובדא דבי דני דבסמוך:

בד"ה טעמא וכו' ראוהו ועיילי לבי ידיה וכו' עכ"ל הב"ח סימן קל"ה תמה ע"ז דא"כ בדקיניה ולא פליט נמי נימא דבשעת נתינה היה פולט ע"ש ולק"מ דכי בדקיניה ולא פליט אמרי' ודאי חלפיה כי עייליה לבי ידיה דאי במי מילין ודאי היה פולט ועוד דכיון דלא פליט הוי ככותב במי משקין דל"מ משום דכת' שאינו מתקיים הוא כי פליט מהני דעומד להתקיים הוא ע"י בדיקה:

דף כ.

גמ' ולרבא קשיא מתניתין הקשה מהריב"ל למאי דלא ס"ד בעידי מסירה ליפשוט בעיית דמב"ח ממתני' ע"ש ול"ק דהו"מ לאוקמיה מתני' בבעל מודה דמגורשת גמורה כמ"ש הפר"ח סי' קכ"ד סק"ב ע"ש ובעיית דמב"ח בבעל מכחיש:

תוס' בד"ה בכתיבה וכו' תרי וכתב לה וכו' עכ"ל הא דלא כ"כ בדברי ריה"ג משום די"ל דאע"ג דאצט' לכתב לה לשמה מ"מ משמעו' דקרא דוכתב לה מ"מ אפי' לא מייתר קרא אבל לרבנן דדרשא גמורה היא לא דרשי' אלא אי קרא מיותר ויש מקשים מאי פריך וריה"ג מנ"ל דאינה מגורשת בכסף נימא דדריש לה מקרא ב' ודרשא דוכתב לה מ"מ דרשי' ליה מקרא קמא דדרשי' לה לשמה דאע"ג דלא מייתר ממשמעותו ריבויא דמה"ט לא קבעו דבריהם בדברי ריה"ג ונ"ל דל"ק דודאי לא קבעו דבריהם בדברי ריה"ג משום די"ל דסובר הגמ' דמשמעות קרא ריבויא אבל אחר שכתבו בדברי רבנן דתרי קראי איכא י"ל דסובר הגמ' דלא דרשי' אפי' ריבויא דוכתב מ"מ אלא מייתר קרא מדפריך לריה"ג מנ"ל דרשא דבכתיבה מתגרשת:

בד"ה ע"מ וכו' ורבא דקאמר וכו' לא סבר כההוא לישנא וכו' עכ"ל פשט דבריהם נרא' דרבא לא ס"ל דבעי' תנאי ומעשה בד"א ומודה רבא דע"מ לאו כמעכשיו אלא דקשה לזה אמאי אם החזירו יצא וכמו שהק' בגמ' במ"ש דע"ה מ"ש רישא וכו' ע"ש בפירש"י ז"ל ומהרש"א ז"ל מכח קושי' זו כ' דרבא לא ס"ל כאומר מעכשיו ע"ש ומדבריו נר' דרבא דלא אוקמה לברייתא הכי וכראוקמה רב אשי משום דבעי לאוקומי אפילו כרבנן וכמ"ש התוס' שם וקשה דא"כ מאי דוחקייהו למי' דרבא לא ס"ל כההוא לישנא אפי' ס"ל כאוקמתא דרב אדא מ"מ בעי' לאוקמה כרבנן ומ"ש אוקמתא דרבא מאוקמתא דרב אדא ויש ליישב בתוס' הכא לא ס"ל כמ"ש התוס' במ"ש דרבא בעי לאוקמה אפי' כרבנן אלא דבריית' כרבי אלא דבעי לאוקמה אפילו החזירתו מדלא קתני החזירו לא יצא כדאמר רבא גבי אתרוג אלא דקשה לפ"ד מהרש"א תק"ל בדברי התוס' דקדושין שכ' בתי' קמא דרב' לא ס"ל כהך לישנא ותי' עוד דאומ' ע"מ כאומר מעכשיו משמע דלתי' קמא ל"צ להכי ולפ"ד מהרש"א גם לתי' קמא צ"ל כן ועיין לה' זרע יצחק שדבריו דחוקים:

והנכון אצלי בכוונת התוס' והיה בהניח מה שיש לדקדק בדברי התוס' דקידושין בתי' בתרא שכ' דטעמא דבעי' תנאי ומעשה בדבר אחד משום דסותרין והשתא י"ל דרבא ס"ל כאומר מעכשיו דאמאי היצרכו להצעה זאת דטעמא הוא משום דסותרין כאלו תירוצם תלוי בזה אלא נר' דס"ל לתוס' דאי הא דבעי' תנאי ומעשה בדבר אחד לאו היינו טעמא משום דסותרין א"כ אפי' דס"ל לרבא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו מ"מ בעי' תנאי ומעשה בד"א ככל משפטי התנאים ולא אהני לן מעכשיו אלא דלא נימא דאינה מגורשת אלא אחר שתחזיר והאי שעתא לאו בידה וכקושי' המק' בפ' מ"ש אבל אי אמרינן דטעמא משום דסותרין אפילו במעכשיו לא בעי' תנאי זה כלל דלא דמי לשאר משפטי התנאים וא"כ אף בתי' קמא דקדושין ס"ל כאומר מעכשיו ולכך כי החזירו יצא אלא דהוה ק"ל אמאי לא החזירו לא יצא הא כיון דלא נעשה כהלכתו דבעי' תנאי ומעשה בד"א התנאי בטל והמעשה קיים ולזה תי' דרבא לא ס"ל תנאי זה כלל ואינו בכלל משפטי התנאים ובתי' בתרא חידשו דטעמא משום דסותרין וא"כ אפי' דס"ל דתנאי זה בכלל משפטי התנאים מ"מ ניחא שפיר דבעי' החזירו משום דאומר ע"מ כאומר מעכשיו ובזה ניצול מתנאי זה והשתא מיהא ניחא דברי התוס' הכא דס"ל דטעמא לאו משום סותרין ולכך א"נ דרבא ס"ל כאומר מעכשיו מ"מ אכתי קשה אמאי לא החזירו לא יצא הא בעי' תנאי ומעשה בד"א וא"כ הכא התנאי בטל והמעשה קיים ולהכי הוכרחו לומ' דרבא לא ס"ל תנאי זה כלל ואינו בכלל משפטי התנאים וטעמא דברייתא כדי דתיקום אפילו משום דתנאי קודם למעשה ומ"ש התוס' דקסבר ההוא לישנא וכו' היינו למיהב טעמא אמאי לא אוקמה כרב אשי ולא למיהב טעמא לתנאי ומעשה בד"א ומ"ש ולההוא לישנא וכו' היינו על הברייתא עצמה דלההוא לישנא איירי בהחזירתו דוקא ושיעור דבריהם כך הוא דלרב אדא ולרבא אפילו לא החזירתו ולרב אשי דוקא החזירתו באופן דהתוס' הכא כשי' תי' קמא דקידושין ולא כתי' בתרא וכמ"ש בפ' מ"ש כנ"ל וממנו לא תזוז ודלא כמ"ש מהרש"א ז"ל דהתוס' הכא ס"ל דטעמא משום דסותרין ע"ש וליתא:

ודע דלפי דברי מהרש"א ז"ל צ"ל דהתוס' הכא מכת הסוברין דבע"מ בעי' משפטי התנאים אבל לפ"ד ה' זרע יצחק גם התוס' הכא סוברין דלא בעי' משפטי התנאים ודוק היטב:

דף כא.

בד"ה והילכתא וכו' ול"ל ץ דה"פ וכו' עכ"ל דקדק מהר"ם שיף ז"ל לפ"ז הו"ל להגמרא בשמעתין לומר והילכתא אישן מ"ש ונ"ל די"ל לפמ"ש התוספות בדבור שאח"ז דכפות משום מילתא דלא שכיחא וא"כ לפום הליכא למי' שכ' התוס' קודם דאי שמעי' רבא גבי חצר דאף במילתא דשכיחא ל"ג משום חצרה לאחר מכאן אה"נ דהוה פוסל בישן משום דהיא מילתא דשכיחא וגזרי ביה משום חצירה הבאה לאחר מכאן ולא מכשר אלא כפות דלא שכיחא ולת"ק הגמ' והילכתא בכפות דהיינו דאכתי לא אשמועי' רבא גבי חצר ועיין להלח"מ:

בד"ה ואבע"א וכו' ואור"י וכו' דיכולה להפקירו עכ"ל והיינו דהוי מדעתה קצת ולא אלימא כ"כ כרי לסמוך ע"ז אף במילתא דהוי מדעתה ממש ומ"מ מכח דיכול להפקירו לא הוי מדעתה ממש דס"ס השתא מיהא בע"כ ועיין למהר"ם שיף ז"ל:

בד"ה שכן אב וכו' ועוד דאמרי' התם נערה מהו שתעשה שליח וכו' עכ"ל ר"ל דע"כ הבעיא דאי משום לבד יכולה לעשות דבת שליחות היא ולא הוה אלא אחר וא"כ כיון דיכולה לעשות שליח בע"כ של אב א"כ מתגרשת בע"כ של אב וא"כ גם אי מדין חצר מתגרשת בע"כ של אב דלא איבעיא להו בגמ' אלא אי יכולה לעשות שליח כנ"ל כוונת התוספות וזהו כוונת מהרש"ל ז"ל ומה שהקשה עליו מהרש"א ז"ל אינו מבורר:

דף כא:

גמ' מכרת כריתות ק"ל אמאי אצטריך קרא דושלחה ברפ"ב דקדושין למידרש דהבעל עושה שליח ת"ל מהאי קרא דכריתות דשמעי' מינה דיש תנאי בגט ואי אינו עושה שליח לא מהני תנאי דבעי' תנאי שהמעשה אפשר לקיימו ע"י שליח כדאיתא בפ' המדיר דע"ה דה"ט דלא מהני תנאי בחליצה וא"כ מדמהני תנאי בגט שמעי' דיכול לגרש ע"י שליח ולהסו' דבמעכשיו לא בעי' משפטי התנאים ניחא ועיין מה שכתבתי שם בכתובות:

דף כב.

תוס' בד"ה אבל וכו' דהא דפריך וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד מאי דפריך והא כתיב הו"מ לאקשויי קושיא זו אמילתא דר"י קמייתא דאמר אפי' מכאן ועד עשרה ימים דמדכר דכירי:

בד"ה והא לאו וכו' ואי לא בעי שליחות וכו' דאלו חרש וקטן עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דהו"ל לאוקמה מתניתין וכו' ע"ש הם דברים תמוהים טובא דתק"ל שוטה היכי מכשר ליה תנא דמתניתין הן אמת דמדברי מהרש"א ז"ל נר' דגריס דאלו חרש שוטה וקטן ע"ש אלא רזה ליתא ממ"ש התו' אח"ז ומיהו שוטה וכו' וצ"ע:

דף כג.

פירש"י בד"ה דלאו וכו' מויקחו להם איש וכו' עכ"ל אע"ג דלענין שליחות אמרי' התם חולין מקדשים לא גמרי' מ"מ כיון דגלי לן קרא שליחות בחולין ילפי' לענין קטן דגלוי מילתא בעלמא הוא אבל רש"י שם גבי דרשא דנשיא אחד דפריך והא הוו קטנים פירש"י דנ"ל אין שליחות מקרא דגרושין דכתיב איש ע"ש ואין להק' א"כ קרא דאיש שה דנ"ל מיניה התם דאין קטן זוכה למ"ל נילף בק"ו מגרושין די"ל דהו"א כיון דאיתיה באכילה דקדשים אית ליה נמי זכיה וכ"כ התוספות שם עיין שם:

תוס' בד"ה וה"ה וכו' תדע דאפי' סומא מעיקר' ס"ד דבא"י עסקי' מ"מ עדות הוא דמעיד שעשאו הבעל שליח וע"כ משום דהאי עדות קילא שהרי אפי' אשה נאמנת והיינו מטעמא דגט שבידה מוכיח:

גמ' וכ"ת ה"נ והתניא נכרי וכו' מה שהק' מהרש"א ז"ל למאן דמוקי בשייר מקום התורף תק"ל נכרי עיין מה שתי' ה' זרע יצחק ז"ל דנכרי פסול אפי' שייר מקום התורף ע"ש ולפ"ד אין צריך למ"ש התוס' בד"ה אלא ע"ש דלפ"ד י"ל בפשיטות דפריך לר"ה דמוקי לה בגדול עומד ע"ג א"ה נכרי נמי דבלא ר"ה י"ל בשייר מקום התורף ואפ"ה נכרי פסול אלא לר"ה קשיא ור"נ דלא מוקי לה בשייר מקום התורף משום דמדקא פסיל נכרי לענין הבאה מכלל דלכתיבה כשר ואי בשייר מקום התורף ור"א היא אפי' נכרי פסול לכן הוצרך לאוקמה כר"מ:

דף כג:

תוס' בד"ה אין העבד וכו' אבל להך לישנא וכו' עכ"ל לפי מ"ש הז"י בהפוך הדף דיש סברא דהנכרי אפי' שייר מקום התורף פסול ע"ש י"ל לקושי' התוס' דהכא דאף להך לישנא דמוקי לה כר"א ובשייר מקום התורף תני נכרי למידק דלענין כתיבה כשר לאפוקי מהך סברא:

בד"ה נעשה וכו' ואפי' שחרר כולה חוץ מידה וכו' עכ"ל ר"ל דכשאמר חוץ מידה ונתן לה הגט בידה לא נשתחררה דאכתי הגט לא יצא מרשות דידה דידיה היא אמנם אם שחרר ידה לבר ונתן לה בידה אה"נ דמשוחררת וכ"נ דכוונתם כן מדנקטו חוץ מידה ודלא כמו שהבין מהר"ם ז"ל בכוונתם:

בד"ה תרומתו וכו' ובתרומה כתיב בני ישראל וכו' עכ"ל לפ"ז לר"ש אפילו עבד אין תרומתו תרומה לר"ש אבל רש"י ברפ"ב דקידושין כ' דטעמא דר"ש משום דכתיב דגנך ולפ"ז עבד תרומתו תרומה דמוקמי' דגנך במסתבר ולפ"ז ק' כי פריך התם לר"ש גם אתם למ"ל לישני דר"ש דריש מה אתם ישראל כדס"ד הגמ' כאן ולמעוטי עבד אע"ג דאיתיה בתרומ' דנפשיה מיהו בלא"ה ק' לישני דר"ש דריש מה אתם לדעתכם כדדריש הגמ' ברפ"ב דמציעא דמוקי להאי דכלך אצל יפות דשוייה שליח ונר' דזהו הכריחו להר"מ בפ"ד מה' תרומות דלא פ' כההיא דכלך אצל יפות דשוייה שליח דדחי לההיא דמציעא מקמי סוגיא דקדושין:

דף כד.

בד"ה אימר וכו' אלא בשעה שתקבלנו וכו' עכ"ל ר"ל דבשלמא כשנתנה לשליח כיון דתכף נותנו לה ויכולה שתאמר בשעה שתקבלנו דאכתי לא העלימה עין ממנו דינא היא שתאמר בשעת גרושין אמנם כשתתן אותו לב"ד ודאי שלא נמצא שליח אצלה וא"כ יהיה מונח אצל ב"ר וכשיזדמן שליח היא מקבלת אותו ממנו ואם כן הרי העלימה עין ממנו ואינה יכולה עוד לומר בפני נכתב ונתתם וא"כ צריך שתאמר בשעה שתתן אותו לב"ד ובזה ניחא קושיית מהרש"א ז"ל ומהר"ם שיף ז"ל תירץ באופן אחר ע"ש:

בד"ה חצירה וכו' וצ"ע אמאי לא משני וכו' עכ"ל י"ל בזה כיון דשלוחה מכחה קאתי אי שויא שליח לקבלה מעיקרא אי שרית לה כי א"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם תנו לשליח קבלה חיישי' דאמר כן לשליח קבלה גופיה דהוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה דאתי למימר מ"ל לראשה מ"ל דאמר לשלוחה דשלוחה כמותה וכי אמר כן לשלוחה ל"מ משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה