אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת גיטין › פרק ראשון

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת גיטין · פרק ראשון

מסכת גיטין

דף ב.

תוס' בד"ה ממדינת וכו' הוה משמע בלח"ל אפי' רקם וכו' עכ"ל היינו לשי' ר"ת לקמן בתוס' בד"ה ואשקלון אמנם לשי' ר"י דרקם וחגר דמתני' בא"י אלא שהם רחוקים מישוב א"י אכתי קשה דהול"ל המביא מח"ל:

בד"ה אפי' וכו' והא דתנן בפ' דם הנדה וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דהא דלא ניחא ליה למימר תרי רקם כמ"ש לקמן משום דלא מסתבר דרקם דבח"ל דרים בה ישראל ורקם דבא"י אין דרים בה ישראל ע"ש והיינו לשי' ר"ת לקמן דרקם דמתני' בח"ל אבל לשי' ר"י דרקם דמתני' בא"י אלא שהם מרוחקים לק"מ כיון דתרי קדש הוו כמבואר בגמ' מכות די"א ע"ש ותרוייהו בא"י ל"ק מפ' דם הנדה דההיא רקם אחריתי דהשתא ל"ל כדברי מהרש"א דהא תרוייהו בא"י ומהר"ם שי"ף ז"ל לקמן בד"ה אשקלון כתב דדברי התוס' דהכא הם לשי' ר"י דליכא תרי רקם ע"ש והוא תימה דתרי רקם גמ' ערוכה במכות ולא הוסיף ר"ת לקמן אלא דאיכא רקם אחריתי בח"ל דהא הנהו דמכות בא"י הוו והו"ל תלתא רקם לשי' ר"ת אבל לר"י לא הוו אלא תרי רקם והשתא דברי מהרש"א מוכרחים דלא מסתבר וכו' ולשי' ר"ת וכאמור ועיין להתו' בפ' דם הנדה בד"ה הבאין שהוצרכו להביא מכאן ולא הביאו גמ' דמכות:

בד"ה מכפר וכו' ע"ש בני לוד שהיו מצויין בה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ול"ק כיון דקי"ל דרקם וחגר סמוכים וכפר לודים מבולעים אי לא פליגי במבולעים הו"ל לר"ג להוסיף מבולעים ואף דאין יכול להוסיף כפר לודים לאוקמתא דרבה דכ"ע אין בקיאין לשמה מ"מ הול"ל שאר עיירות דמבולעות ועיין להרב ז"י ז"ל:

ודע דלפמ"ש התוס' הכא דר"א בא להוסיף גם כן רבותא אחריתי ניחא מה שי"ל בדברי התוס' לעיל בד"ה ממ"ה דהול"ל לר"א למי' אף מח"ל כיון דכוללת הכל ובשלמא לר"ג ניחא דח"ל בכללה אפילו מבולעות דר"א אלא לר"א קשה ולפ"ד כאן ניחא דבא לאשמועינן רבותא אחריתי ועיין למהר"ם שי"ף מ"ש בזה בד"ה ממ"ה ע"ש שדבריו דחוקים:

בד"ה ואם יש עליו עוררין וכו' דקי"ל כמ"ד גובה מחצה וכו' עכ"ל מפשט לשונם משמע דמ"ד גובה כולו ס"ל דלא טעני' ליתמי החזרתים כיון דאבוהון לא הוה מצי למיטען החזרתים אלא משום מגו דנאנסו ואינו דק דבגמ' שם אמרי' דה"ט דמ"ד גובה כולו משום דאבוהון גופיה לא מצי למיטען החזרתים וכו' או משום טעמא אחרינא שם ע"ש ולשון התוס' מגומגם קצת ודוק:

בא"ד דהא רב ס"ל מודה בשטר וכו' עכ"ל וה"ה דהוה מצי להוכיח משמואל דהא איהו ס"ל דרבנן דר"מ ס"ל אין צריך לקיימו והוא אמר דאם לא אמר תנו אין נותנין סתמא דמשמע לד"ה אלא משום דלרב הכרח גמור אבל לשמואל אינו הכרח כ"כ ומ"מ עיקר הוכחתם היא לשמואל והק' דמדרב ע"כ הטעם משום מזוייף א"כ טעמא דשמואל ג"כ משום מזוייף ואף דאיהו ס"ל אליבא דר"מ דצריך לקיימו קאמר סתמא דאין נותנין אם לא אמר תנו לכ"ע אבל מרב גופיה אין הכרח די"ל דלדידן דקי"ל דצריך לקיימו טענינן מזוייף והא בהא תליא וניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל ע"ש:

בא"ד דאם לא טעני' מזוייף טעי' פרוע וכו' עכ"ל

מהרימ"ט בסס"י ס"ב הוכיח מכאן דאפי' שטר שכתוב בו נאמנות אי אית ליה מגו מבטל הנאמנו' דא"א דאין מגו מבטל הנאמנות אכתי לא שבקת חיי דמצי למכתב שטר בנאמנות ואזדא לה טענת פרוע ע"ש ותמהני דאפי' נימא דמגו מבטל הנאמנות אכתי לא שבקת חיי דמצי למכתב שטר בנאמנות שהאמינו כתרי עדים דכה"ג לכ"ע לא אמרי' מגו דהוי מגו במקום עדים כמ"ש הרשב"א ח"ד סי' ס"ח והביאו בב"י בסי' ע"א אלא ע"כ דלא חיישינן כולי האי וע"ש במהרימ"ט בסי' ס' ע"ש:

בא"ד דאפי' לא טעני' מזוייף טעני' פרוע וכו' עכ"ל והנפקותא היא אם הוא בתוך זמנו דטענת פרוע ליתא דאין אדם פורע בתוך זמנו וכ"כ מהר"ם ז"ל ויש מק' דבעיא דגמ' בבתרא דף ו' אי אמרי' מגו במקום עדים חזקה ולא איפשיטא ופ' כל הפו' קולא לנתבע דהמע"ה וא"כ אפי' בתוך זמנו יכול לטעון פרוע ליתומים כיון דאביהם היה יכול לטעון פרוע מגו דמזוייף ול"ל דל"ק דס"ל לתוס' דדוקא במלוה ע"פ הוא דבספיקא דדינא קולא לנתבע אבל במלוה בשטר לא אמרי' קולא לנתבע דמוקמי' שטר אחזקתיה וכמ"ש בתשו' מהר"י ן' מיגש ז"ל סי' קע"ב בספיקא דתרי ותרי מוקמי' שיטרא אחזקתיה ועיין לה' דברי אמת בקו' דף:

דף ב:

גמ' ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא ק"ל למ"ש התוס' בחולין די"ב ע"א דר"מ לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן ע"ש אמאי אצטריך למימר סתם ספרי דדיני מיגמר גמירי אליבא דר"מ הא י"ל כיון דמדרבנן משום עיגונא הקילו וי"ל דלאו בכל איסורי דרבנן הקילו משום עיגונא אלא אי סתם ספרי גמירי הוא דהקילו:

תוס' בד"ה לפי וכו' דהא לקמן תניא וכו' עכ"ל עיין לה' זרע יצחק ז"ל ונ"ל דהנכון בכוונת דבריהם כך הוא דקושית הגמ' לקמן תתפרש באחד מב' פנים או דפריך על לא תחלוק או דפריך הא דגזרי' שמא יחזור הדבר לקלקולו והתוס' בס"ד דלא מיתרצא קושייתם זו בשינויא דגמ' ע"כ דפרכת הגמרא דלא תחלוק ולהכי מקשה שפיר דתק"ל בלא"ה מדינא ולזה תירצו דבשינויא דגמ' מיתרצא קושיא זו והשתא י"ל דפירכת הגמ' היא גופה על מאי דקאמר שמא יחזור וכו' והיא בעצמה קו' התוס' וכן מבואר בדברי התוס' שם בד"ה א"ה דקושית הגמ' היא בעצמה מה שהק' כאן ודבריהם שם אחר תירוצם בזה הדיבור כנ"ל פשוט:

ומה שהק' מהרש"א דלס"ד דלא ס"ד הא דסתם ספרי גמרי תק"ל מברייתא דלעיל ע"ש ל"ק דאיכא לאוקמה אחר שלמדו ולא ס"ד השתא שמא יחזור הדבר לקלקולו:

בד"ה דאתיוה בי תרי וכו' דאטו בכיפה תלו וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל דנוקמה בידענו לשי' לקמן ע"ש ודבריו תמוהים דאם קושי' דהו"ל לתרץ דברי רש"י כן הא ליתא דמלבד דמדברי רש"י כאן מבואר להדיא דהקיום הוא אחר שיערער הבעל עוד בה דרש"י לקמן ס"ל דידענו לא מהני לר"מ ואם קושי' היא דהתו' הו"ל לפרש כן מעצמם וא"צ לפי' ריב"א הא נמי ליתא דהוצרכו לפי' ריב"א לתרץ גם קו' שניה דבתרי מן השוק ואמרי ידענו סגי:

דף ג.

מעיקר' מידק דייק ולא אתי לאודועי וכו' פרש"י דאפי' אתי בעל ומערער לא משגחינן ביה וכתב הרשב"א ז"ל בחי' דמלשון הגמ' דקאמ' לא אתי בעל וכו' משמע דאי אתי ערעורו ערעור וכ"נ מדקאמר חד אתי בעל ומערער ופסול משמע דערעורו ערעור ע"כ וק' דמאי הוכחה היא זו מדקאמ' ופסיל ליה הא לפי שי' המק' כן הוא והמתרץ השיב דלא משגחינן ביה ונ"ל דכוונתו כיון דהמק' נקיט בלישניה ופסיל ליה הו"ל להמתרץ לו' בהדיא דלא פסיל אפילו מערער ע"כ הרשב"א ז"ל דממאי דאמרי' לקמן אי עבדת אהנית דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה אין ראיה דההיא בא"י אבל ממאי דלא קתני מתני' גבי ח"ל דאם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו נר' כרש"י ומאי דקאמר המק' ופסיל ליה היינו דהבעל יאמר שהוא פסול ואיכא לעז ע"ש וראיתי למרן הב"י רסי' קמ"ב שתמה עליו דמבואר הוא בגמ' ספ"ב גבי אפי' הנשים וכו' דנאמנות להביא גיטה דקאמר בגמ' בהדיא בח"ל דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה וה' מ"מ בדיני שליחות הגט סי' כ"ו תריץ דפלוגתא דר"י ורבי היא בספ"ב והכריח הדבר שם ע"ש והוא תימה דא"כ מאי ק"ל מההיא דאי עבדת אהנית כיון דפלוגתא דאמוראי היא וגם מה שהכריח כן מכח דר"י מה יענה בהכרח אביי אינו כלום ע"ש בתוס' בסו"פ והנ"ל ליישב דברי הרשב"א ז"ל דהנה יש לחלק בין אתי בעל קודם שנשאת בין לאחר שנשאת דיש ס' דאחר שנשאת לא משגחי' ביה להוציאה מבעלה ולעשות בניה ממזרים אבל קודם שנשאת משגחינן ביה ובירושלמי ס"ד לחלק חילוק זה ודחהו מכח ההיא דהואיל ויצא הדבר בהיתר והביאו הרשב"א בחי' לקמן גבי אי עבדת אהנית וכ' דמדקאמ' בגמרין סתם דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' ביה משמע אפי' קודם שנשאת ע"ש והשתא יציבא מלתא דכוונת הרשב"א ז"ל דמדקאמר הגמ' כאן לא אתי בעל ומערער משמע דאי אתי בעל ערעורו ערעור ונוכל לאוקומי קודם שנשאת אבל לקמן בספ"ב החששא היא דמקלקלה והיינו אחר שנשאת ולכך לא משגחי' ביה ומאי דמייתי הרשב"א מההיא דאי עבדת אהנית היינו מדקא' סתמא משמע אפי' קודם שנשאת אבל הגמ' בספ"ב אי מוקמי' ליה אחר שנשאת א"צ לפ' דבקלקולה מיירי דהיינו אחר שנשאת כנ"ל:

תוס' בד"ה ורבנן וכו' שכ' הסופר כדי להתלמד והוא החתים עליו וכו' עכ"ל ק' א"כ בפני נכתב סגי כיון דליכא אלא האי חשש וי"ל דוקא אי חתימי עליה ספרי דבי דינא הוא דאמרו מיגמר גמירי וא"כ חיישי' כיון דהבעל נטלו והחתים עליו עדים שמא החתים עדים שאינן בקיאין ולכך בעי בפני נחתם ומ"מ חששא רחוקה ולכך סגי בעד אחד:

בד"ה חד וכו' כיון דאכתי איכא לעז וכו' עכ"ל מדכתבו כיון דאכתי וכו' משמע דקושיא היא מה הועילו חכמים בתקנתם מעיקרא קודם שתיקנו ליכא אלא לעז ואכתי איכא לעז וא"כ קושייתם היא לרבה דלרבא מעיקרא לאו לעז בלחוד אלא מדי דהוה אשטרות דעלמא רבעי קיום ודלא כמהר"ם לובלין ז"ל שכ' דקושייתם היא לרבא אבל מ"ש אח"כ ולמאי דס"ד הא דקתני אם יש עליו עוררין וכו' קאי נמי אמביא ממ"ה וכו' היינו לרבה דלרבא כיון דמשום לשמה כי מתקיים בחותמיו מאי אהני וס"ל לתוס' דכיון דפסיל ליה דקא' גבי רבה הוא פיסול ממש גם גבי רבא כן הוא וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל ומ"ש אח"כ ועוד דלא תנן ברישא המביא גט וכו' היינו לרבה דהול"ל אם יש עליו עוררין פסול דלרבא לא קשיא דכבר כתבו דאם יש עליו עוררין קאי נמי אמביא ממ"ה:

בד"ה אתי וכו' חציו אחרון טפי מראשון וכו' עכ"ל דאפי' לרבא ע"כ לו' כן שהרי תניא לקמן דף ה' דאפי' שמע קל קולמוס' וכו' וא"צ לעמוד על כולו:

בד"ה הכא וכו' משמע ליה לרבא דידענו לא מהני

וכו' עכ"ל היינו מדקתני בפנינו ולא תני ידענו וכמ"ש מהר"ם ומהרש"א ז"ל אך מ"ש מהרש"א מההיא דלקמן דאלו אמרו בפנינו גירשה וכו' ק' להולמו ועיין במ"ב ולפמ"ש רש"ל דכל דבריהם כאן הם לפרש"י וגריס ידעתי ע"ש ע"כ דליכ' לפ' דבריה' הכי דאמאי דייק ממתני' דלקמן טפי ממשנתנו דקתני בפ"נ ולא קתני ידעתי וע"כ דל"ד וכמ"ש התוס' בסמוך וא"כ גם במתני' דפ"ב י"ל כן וע"כ לפ' דבריהם כפי' שדחה מהרש"א והוא תימה דמלבד מה שהק' מהרש"א ע"ז עוד י"ל דא"כ אמאי לא קאמר הגמ' רבה לא אמר כרבא משום דמתני' דפ"ב דייק דטעמא משום לשמה:

בד"ה מאן תנא וכו' וכיון דידענו לא מהני וכו' עכ"ל ובהכי ניחא מאי דקשה אפילו במאי דקאמר רבה מ"ט לא אמר כרבא וכו' א"כ בפ"נ למ"ל וכו' ואכתי קשה מ"ט לא אמר כרבא והוי בפנ"כ משום לשמה ובפנ"ח משום עדי' ותקשה על רבה גופיה ועפי"ד דהכא ניחא דרבה ס"ל ידענו לא מהני והא דלא הקשו התוס' קו' זו והוצרכו להק' לפי המסקנא על הגמרא משום דלס"ד כשיקשה על רבה עצמו בקל י"ל דרבה ס"ל ידענו לא מהני אבל למסקנא הקושיא על הגמרא עצמה מנ"ל דרבה ס"ל ידענו לא מהני ולהכי הוצרכו לומר דא"כ רבה מ"ט לא אמר כרבא:

וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' שכ' לכאורה לפי המסקנא נוכל לאוקמה כר"א ואח"כ כ' דזה א"א דא"כ הו"ל לרבה למימר תרווייהו משום לשמה ומשום מצויין לקיימו ואח"כ הביא דברי התוס' ע"ש ותמהני דאמאי הוצרך לדברי התוס' דמעיקרא קושיית התוס' ליתא לפי ההכרח שהכריח הוא ז"ל די"ל דמשמע ליה לגמ' דרבה ס"ל דבעי תרווייהו לשמה מדלא קאמר שני הטעמים ואי ק"ל ארבה גופיה וכמו שהקשינו א"כ אמאי הוצרך להכריח דא"כ רבה מ"ט לא אמר כרבא כיון דהקושיא על רבה גופיה בקל י"ל דרבה ס"ל ידענו לא מהני ותו אמאי ק"ל לפי המסקנא גם לס"ד תק"ל על רבה גופיה:

דף ג:

גמ' אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי ה' שער"ה בה' גירושין ד"ע ע"ב הק' מסוגי' זו למ"ש רשב"ם בסוף ב"ב דמאי דתנן גבי ג' גיטין דכתב בכתב ידו היינו בע"מ וע"מ כרתי בדיעבד נמצא דלת"ק דר"א תרווייהו בעי מדרבנן ונוקמה מתני' דהכא כת"ק דההיא דג' גיטין וגם ר"א אמאי לא אוקמה הכי ע"ש ונר' דל"ק דהא אמרי' בסמוך מהדר לאוקמה כר"א דהילכתא כוותיה או כר"מ דסתם משנה ר"מ וא"כ מה מקום להק' נוקמה כת"ק דהתם דלית הילכתא כוותיה ולאו ר"מ והוי כמו רבי יהודה דלא בעי לאוקומי כוותיה ור"א ניחא ליה לאוקמה כר"י דהוזכר שמו אבל ת"ק דג' גיטין לא הוזכר מי הוא ואפשר דהיינו ר"י:

ומה שהק' הבנ"י והביאו השער"ה על ס' רשב"ם מלקמן דפ"ו דאמ"ר כתב ידו תנן אבל כתב סופר הולד ממזר ואי בע"מ אמאי הולד ממזר ע"ש לק"מ די"ל דרשב"ם גריס כגירסת ר"ח שהביאו התו' שם גם מ"שהק דהגמ' פשיט' דמק' הו"ל להק' עדיפ' מינה דאפי' כתב סופר ע"ש גם לשי' רש"י תק"ל דהו"ל להגמ' להק' עדיפא מינה איך פליג שמואל ואמר כתב סופר כשר איך כשר בלא ע"מ אלא ע"כ דאין זה מן הקושי דחדא מנייהו נקט ועפי"ה י"ל מה שמקשה דנוקמה כחכמים דמס' קדושין דמ"ח דקאמר בגמ' מספק"ל אי כר"מ אי כר"א ע"ש ועפי"ה ניח' דלית הילכת' כותייהו ולאו ר"מ וכאמו':

איברא דבלא"ה אין מקום לקו' זו דתק"ל בגמ' גופה שם מנ"ל דחכמים מספק"ל דילמא כר"מ ס"ל ואינה מקודשת מכח שטר אבל שמין את הנייר ומקודשת מכח כסף ועכ"ל משום דהילכתא כר"א קאמר הגמ' דגם חכמים אפ' דמספק"ל בר"א וא"כ אין הכרח דחכמים מספק"ל מיהו לפמ"ש מהרש"א בתוס' שם יש מקום לקושי' זאת לחול דמדל"ק ואם לאו אינה מקודשת משמע דמספק"ל וע"כ לתרץ כמ"ש ועי"ל דהגמ' בכאן לא ס"ל כהך אוקמת' אלא כהנך אוקמתו' דמוקי פלוגתייהו במלי אוחרי ע"ש:

תוס' בד"ה דתנן וכו' ועוד תנן ברפ"ב וכו' עכ"ל ק' נימא דההיא דתנן אם לא אמר בפ"נ פסול הוא משום דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין פסול דאע"ג דאי לא תיקנו היה כשר השתא דתיקנו פסול דכוותה אמרי' לעיל דלא תיקנו לו' בפ"נ לשמה משום דחדא מתלת גייז ופסול משום דכל המשנה וכו' אע"ג דכי לא תיקנו לומר לשמה כשר משום דסתמא לשמה כדפירש"י לעיל והתוס' בד"ה לפי ע"ש וי"ל דכמו דאמרינן לעיל דלא תיקנו לומר לשמה משום דגייז ויפסל ה"נ כיון דכי לא יאמר בפ"נ יפסל לא היה להם לתקן לו' בפ"נ כדי שלא יפסל אם לא יאמר בפ"נ:

בא"ד ותימא לר"י דהכא משמע וכו' עכ"ל נראה דקושייתם היא לתי' הא' דמשום לכתחילה לחוד לא יתקנו אבל לתירו' הב' דמשום דמתני' לקמן קתני פסול י"ל דר"מ פליג בהא אמתני' דאם לא אמרו כשר והתקנה משום לכתחילה וכך היה המטבע שלא יפסל ע"ד שכ' התוס' בדבור שאח"ז:

דף ד.

בד"ה עד וכו' ולמ"ל למינקט וחתימתו וכו' עכ"ל הק' מהר"ם שיף ז"ל דאי לא נקט וחתימתו הו"א דס"ל כר"א דלא בעי חתימה לשמה ע"ש ונ"ל דהתוס' מק' לר"י ושמואל דמוקמי מתני' דמחובר כר"א וחתמו הוא על התורף וא"כ חתימתו דר"י הוא תורף ואהא ק"ל דהו"ל למינקט כתיבתו לחוד דהוא טופס ושוב ליכא למטעי דתורף לא בעי לשמה:

בד"ה דקי"ל וכו' האי שטרא וכו' מגבינן ביה מבני חרי עכ"ל דמדגבי מב"ח ע"כ כר"א דלר"מ השטר לית ביה מששא והו"ל כמלוה ע"פ ולא גבי מב"ח מכח שטר ונ"מ לשבועה וכיוצא ומ"ש התוס' בד"ה וגובה דר"ח פ' דלא גבי ממשעבדי בדי אלא מב"ח היינו משום דפסק הילכתא כר"א גבי ב"ח ולא כ' ר"ח דלא קי"ל כר"א אלא גבי משעבדי ועיין למ"ש מהרש"א ז"ל דאין נראין דבריו דהיכי גבי לר"מ מב"ח מכח שטר זה הא ערכאות גופייהו לא מהימני לר"מ ועיין להרשב"א ז"ל שכן מבואר בדבריו דלגבי ב"ח דגבי דוקא לר"א ופסקי' כוותיה לענין ב"ח ולא לענין משעבדי ועיין לה' בני יעקב דק"ל ע"ב שתמה דדברי הרשב"א סתראי נינהו ממ"ש גבי שטרא פרסאה דלקמן ולק"מ:

בד"ה ומ"ס וכו' וטעמא דר"א וכו' עכ"ל נ"ל דהכריחם לזה משום דאזלי לשי' שפי' בר"פ דשכיחי בני לוד גבי כפר לודים ע"ש בד"ה מכפר וא"כ כיון דשכיחי בני לוד התם מסתברא דגמירי ושכיחי וע"כ טעמא דר"א משום שלא תחלוק וזהו הכרח הגמ' גופה ועיין למהרש"א:

דף ד:

גמ' הא בהדיא קתני לה לפמ"ש מהרש"א בתו' דלפרש"י מתוקמא סיפא דהמביא בא"י באותה מדינה ע"ש צ"ל דפריך הא בהדיא וכו' ולמ"ל סיפא דאי פריך למ"ל רישא לא קשיא כלל דהוה מוקמי' סיפא באותה מדינה וא"כ ע"כ דמשני אי מההיא וכו' היינו אי מרישא דהא קושיית הגמ' היא למ"ל סיפא וזהו הכריחו לרש"י לפ' אי מההיא היינו מרישא ולעולם רש"י נמי מודה דא"צ דסיפא תתפרש דיעבד ולכן פרש"י קמ"ל משנה יתירה וכו' דלפמ"ש התוס' בכוונתו לאו ממשנה יתירה אלא מדקתני אין צריך:

תוס' בד"ה רבה וכו' כיון דידענו לא מהני וכו' מה שתי' הז"י לקושית מהרש"א ז"ל דאתי לאחלופי ולמימר ידענו מהני בח"ל ע"ש יש לגמגם בו דא"כ מאי מק' התוס' ז"ל נימא דגם בפנ"כ צריך בא"י דאי בא"י לא צריך אתי למימר בח"ל ל"צ ויש לחלק דכיון דזה דבר מצוי בכל הגיטין בח"ל דצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח לא אתי למטעי אבל בידענו דדבר שאינו מצוי חיישינן:

כתב הריטב"א ז"ל בחי' דלפי המסקנא רבה חייש לאחלופי והכריח מכח קושיית התוס' והביא עוד ראיה מר"מ דלא בעי כתיבה לשמה ואפ"ה בעי למי' בפנ"כ ובפנ"ח אלא ע"כ לומר דחיישינן לאחלופי ע"ש ולכאורה דבריו תמוהים דלר"מ כיון דבעי חתימה לשמה א"כ ידענו לא מהני ובלאו בפנ"כ לא אתי לאחלופי וכדהק' התוס' לעיל אמנם אין זה מן הקושי דהריטב"א ז"ל אזיל לשי' דלעיל ד"ג ע"א הסכים להגירסא דאטו אי בעלמא אמר בפני מי לא מהני ואתי לאחלופי ורבה לא חייש לאחלופי ע"ש וא"ש על נכון:

דף ה.

בגמ' בשנשאת איכא למידק אפ"ה אמאי סגי בקיום חותמיו ליצרכיה שיחזור ויתננו לה בברייתא דבסמוך וכמ"ש התוס' בסמוך בד"ה כיצד דלרבנן אפילו אחר שנשאת יחזור ויתננו לה ע"ש ומכח זה נר' דברייתא זו לפי' אוקמתא זו כר"מ וכבר כתבו התוס' בד"ה הנז' שלר"מ אין מועיל יחזור ויתננו לה אחר שנשאת ע"ש ולפי"ז א"ש דדייקי התוס' בלישנייהו בד"ה משנשאת שכ' והא דתניא וכו' הולד ממזר ולא הק' מרבנן דמודו דתצא משום דלפי אוקמתא זו ברייתא כר"מ ונכון ומיהו איכא לאוקמה בלא ראה הכתיבה או שנתנו לה השליח וחלף הלך לו:

ומן האמור צדקו דברי מהר"ם שיף לעיל בד"ה אילימ' שכ' דאי מוקמינן לה בלא ראה הכתיבה צ"ל בשנשאת דלא תקשה אינו יכול נמי ע"ש ומקשים עליו דלפיר"ת שכ' בד"ה א"ה דקושי' אינו יכול נמי היא מגופא דברייתא דאי מוקמי' לה בשנשאת תקשה יכול נמי וליכא לשנויי שמא יחזור דבר וכו' דכשנשאת לא גזרו ודבריו לא יכונו אלא לפר"י ועפי"ה ניחא שפיר דאפילו נשאת גזרו לענין שיחזור ויתננו לה כיון דלא מפקי' לה מינה יש להם לגזור היכא דהשליח קיים ולרבנן וא"כ הק' תנא דבריית' באינו יכול בקיום וביכול שיחזור ויתננו לה ויכונו יחדיו דברי מהר"ם שיף ז"ל לפי' ר"ת וזיווגם עולה יפה:

תוס' בד"ה אילימא וכו' דא"כ הול"ל ולא אמה עכ"ל נר' דודאי אלם נמי אינו יכול מקרי אלא דה"ל דהתנא גופיה אמאי נקט ליה בכה"ג ולא נקיט ליה להאי דינא דיתקיים בחותמיו בהביאו פקח ולא אמר בפ"נ והלך לו דמה חידוש באלם יותר מפקח אבל השתא דבחדש מיירי רבותא אשמעי' כמ"ש הרשב"א בחי' ועיין למהרש"א ז"ל:

בד"ה אי הכי וכו' אבל לרבה בפ"נ עדיף וכו' עכ"ל ר"ל דמתני' דר"פ מיירי בין לאחר שלמדו בין קודם שלמדו ובקודם שלמדו בפ"נ עדיף ומאי דקתני צריך שיאמר בפ"נ היינו דלא סני בלא"ה וא"כ גם אחר שלמדו הכי נמי מתפרש' דלא תתפרש אחר שלמדו בכוונה אחרת ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:

גמ' ת"ש המביא גט וכו' מק' לפמ"ש מהרש"א לעיל בסמוך דגבי לשמה יכול לכתוב בכתב בפ"נ ובפ"נ אבל לגבי קיום ל"מ כתיבה מאי פריך נוקמה באלם ובכתב ובפ"נ ובפ"נ ולכך ביתקיים בחותמיו סגי וי"ל דא"כ עיקר התקנה היא להחמיר אלא דהכא שאני דכתב וברייתא קתני דלא אמרו אלא להקל:

דף ה:

גמ' זימנין דמתיא ליה הרשב"א בחי' גריס דהאשה עצמה מביאה את גיטה וכתב מתחיל' דלפי גירסה זו אשה וקרוב כשירין לקיו' ומצטרפין עם ב' אחרים ואח"כ כתב דמדאסיקנא דמביא מח"ל קיום בפני ב' משמע דמביא מאי אין צריך ב' וכיון דקי"ל כר"א דע"מ כרתי א"כ בא"י בב' סגי ובח"ל פעמי' שצריך ג' אם השליח קרוב ופסול ע"ש נר' מדבריו דמכח הכרח זה רצה ללמוד מכאן דקרוב ואשה אין מצטרפין לקיום הגט וחזר מסברתו ראשונה שעלה ע"ד לומר דקרוב ואשה כשרין ודוקא אשה המביאה את גיטה הוא דאמרי' הבא בשמעתין דבעי ג' וקשה לי ע"ד דהא איכא בין א"י לח"ל טובא דבא"י השליח עם אחד אחר מצטרפין וסגי בהכי דקי"ל שליח נעשה עד אבל בח"ל דבעי' קיום צריך ב' אחרים זולת השליח וסבור הייתי לומר דהרשב"א ז"ל

סובר דגם בא"י השליח אינו מצטרף עם אחר דכיון שהוא שליח הבעל הו"ל כגופיה ופסיק כדרב שלא בפ"ב דקידושין דמ"ג דאין שליח נעשה עד דהו"ל כגופיה וסוגי'

דשמעתא דקאמר שליח נעשה עד כרב אודא וכמו שכן סובר הרא"ש ז"ל בר"פ השולח וכמ"ש הטור ברי"ס קמ"א ע"ש בב"י אמנם הא ליתא שהרי מדברי הרשב"א גופיה בחי' בר"פ השולח נראה בהדיא שחולק על הרא"ש בזה וסובר דהשליח נעשה עד ומצטרף עם אחר וסגי בהכי לעידי מסירה וא"כ אדק"ל דטובא איכא בין א"י לח"ל:

דף ו.

אפי' קן קולמוסא וכו' כ' הריטב"א ז"ל בחי' דכרבא ס"ל דכיון דהא דבעי' בפנ"כ הוא משום אחלופי סגי בהכי אבל לרבה דבעי בפנ"כ מן הדין לא מהני קל קולמוסא ואפי' לרבא דוקא הכתיבה הוא דסגי בהכי ולא החתימה שהיא מן הדין ע"ש ועפי"ז כ' בחי' בספ"ב דכ"ג גבי סומא לתרץ קושיית התוס' והרא"ש ע"ש וכ"פ מרן בש"ע סי' קמ"ב דדוקא הכתיבה ע"ש ועיין להב"ש שם שהק' דלפ"ז מאי מק' התוס' והרא"ש ז"ל מסומא ע"ש וראיתי לה' זרע יצחק לעיל דף ה' ע"א בתוס' ונפל טעות בדפוס וכאן מקומו) שהביא דברי הב"ש הנז' ותירץ דהתוס' והרא"ש מקשים על הגמ' דנקנו לפי שאין יכול לומר בפנ"כ וכו' וע"ז מקשו דהכא בכתיבה יכול דאין לומר ל"ד דמאי מועיל קל קולמוסא ע"ז נקט הכתיבה ומ"ש דמדברי התוס' דמקשי' לר"מ אינם ענין לכאן ורב המרחק כמו שתראה ודע שלפ"ד הריטב"א ז"ל הנז' הומ"ל הגמ' לעיל א"כ דרבה ורבה הא מילתא דקן קולמוסא אי מהני בכתיבה:

תוס' בד"ה בבל וכו' ומבבל לא"י נמי לא וכו' עכ"ל הרשב"א בחי' כתב דאי מבבל לא"י אמרי קשיא דרב יוסף דאמר עד היכן היא בבל דמשמע דכרב ס"ל אדר' יוסף דלקמן פליג אדר' אביתר מבבל לא"י ע"ש והתוס' דלא כ"כ נראה דמ"ש ומבבל לא"י נמי לא אינו ר"ל דבהא בלחוד פליגי אלא דר"ל דפליגי בתרתי במבבל לבבל ובמבבל לא"י והשתא י"ל דאע"ג דרב ושמואל פליגי בתרתי ר' יוסף ס"ל כרב במבבל לבבל ולהא הוא דקאמ' עד היכן בבל וס"ל כשמואל במבבל לא"י ופליג אר' אביתר ולכן הוצרכו לדחות לזה הפי' דאי פליג רו"ש גם במבבל לא"י הוי פליגי ר' אביתר ור"י בפולוגתא דרב ושמואל:

דף ז.

גמ' לא ס"ל מר הסר המצנפת וכו'

הא דלא פריך ליה ממתניתין דגזרו על עטרות חתנים משום דפשיטא די"ל גברי דוקא דעטרות חתנים קתני אבל קרא סתמא כתיב ומעטרות כלות לא קשיא דההיא עיר של זהב היא כמ"ש מהרש"א בתוספות:

דף ז:

תוס' בד"ה הא וכו' אע"ג דקרקעית המים וכו' עכ"ל ר"ל דאי דמי למבולעו' אמאי לא מוקי להני תרי ברייתו' בפלוגת' דמבולעות דלעיל אבל אין לפרש דהגמ' מוקי לברייתא כמביא מח"ל כר"י ואיהו ס"ל לעיל דמבולעות הוה כא"י די"ל דהאי תנא ס"ל כר"י בחדא ופליג עליה בחדא:

דף ח.

גמ' א"נ ע"כ לא קאמרי רבנן וכו' מקשים דלפ"ז ברייתא דתוס' שהביא הר"ש בספ"ב דעוקצין דקתני עציץ נקוב המונח ע"ג יתידות אינו מכשיר את הזרעי' דכמחובר דמי אמאן תרמיה ולק"מ דהגמ' בסו"פ המצניע פריך לר"ש דפטר בנקוב גבי שבת אמאי לענין הכשר זרעים ס"ל נקוב כמחובר ומשני שאני הכשר זרעים דהתורה רבתה וכו' ע"ש ה"נ י"ל לרבנן דאפי' בנקוב ס"ל כתלוש במונח ע"ג יתידות בהכשר זרעים הוי כמחובר דהתורה רבתה:

תוס' בד"ה כל מיהו יכול להיות וכו' עכ"ל וכיון דלא ציין ת"ק גבולי צפון מטורי אמנון לא ק' כ"כ אי לא ציין ר"י גבולי צפו מטורי אמנון משא"כ לרש"י דכיון דציין ת"ק גבולי אמנון הוק"ל אמאי ר"י מקפלוריא וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:

דף ח:

גמ' ר' מטמא כתב רש"י ז"ל דטעמא משום דס"ל אהל זרוק לא שמיה אהל ק"ל כיון דר"ש ס"ל דאוירא הוא אוירא ממש ולא אהל כמ"ש בד"ה דגזרו א"כ אפי' ס"ל דשמיה אהל טמא מכח אויר כדמוכח מסוגיא דנזיר דלא אוקמה דפליגי באהל זרוק אלא אי אמרי' דלכ"ע משום גושא וכן מוכח כולה סוגיא שם ע"ש ונראה דשידה וכו' דשם איירי בפרוצה מלמעלה אבל אי סתומה מכל צדדיה אי איתא דאהל זרוק שמיה אהל טהור ורש"י ר"ל כאן אפילו סתומה מכל צדדיה וכ"מ מדברי המפרש שם ע"ש ודלא כמתבאר מדברי מהר"ם מלובלין ז"ל בתוס' בד"ה אלא דאפי' סתומה מטמא מטעם אויר ואפי' נכנס בשידה חוץ לארץ העמים דע"כ באויר הוא עומר ע"ש ולפ"ז ליתא למ"ש מהרש"א בד"ה בשידה דלר"י אתי בפשיטות דע"כ מאי דמטהר בסוריא הוא אפי' רוכב על הסוס אבל לר' לא מטהר אלא בשידה דלכל חד חות דרגא ע"ש דלפיה"א גם לר"י אף דלא התיר בסוריא אלא בשידה דמאי דמטהר בארץ העמים הוא בסתומה מכל צד ומטעם דאהל זרוק שמיה אהל ומאי דמטהר בסוריא אפי' פרוצה מלמעלה דלא גזרו בסוריא משום אוירא אבל לעולם דגזרו משום אהל ורוכב הסוס טמא דהתוס' בסמוך סוברים דטומאת אהל לעולם איכא בארץ העמים דלא כרש"י:

איברא דלפי הנראה מדברי מהרש"א ז"ל בד"ה דגזרו וכו' דאי אמרי' משום אוירא אוירא דוקא ולאו אהל ומכח זה הקשה דתפשוט ממתניתין דאהלות דמשום אוירא ע"ש וכן הבין הז"י ז"ל בכוונת מהרש"א ז"ל אשר עפ"ז כ' דלפ"ד מהר"ם מלובלין ז"ל שם ל"ק קושית מהרש"א ז"ל ע"ש ולפ"ז ניחא מה שהקשי' אמנם דא עקא דלפ"ז גם ל"ד ע"כ ברוכב הסוס מטהר בסוריא כיון דליכא טומאת אהל ונפל יסוד דברי מהרש"א ז"ל וא"כ לפי הבנת הז"י בדברי מהרש"א ז"ל יהיו דברי מהרש"א ז"ל סתראי נינהו:

אשר ע"כ דכוונת מהרש"א ז"ל בד"ה דגזרו היא כך דלעולם מודה דאי מטעם אוירא איכא אהל וכדברי. מהר"ם ז"ל אלא דמאי דמטמא באהל הוא מטעם דגזרו על אוירה גם על האהל גזרו דבכלל אוירא הוא וא"כ לפי הצד דלא גזרו על אוירה מהיכ"ת דגזרו על האהל וע"כ ק"ל למהרש"א ז"ל דתפשוט כנ"ל כוונת מהרש"א ז"ל דלא כהז"י ולפ"ז קמה וגם נצבה מה שהקשי' תחילה על מהרש"א ז"ל ועוד י"ל דברי מהרש"א דלא ליהוו סתראי אפילו לפי הבנת הז"י דהתו' בד"ה בשידה אזלי כתי' בתרא דמתני' דאהלות קודם גזירה ובעיא דגמ' כפשטה דמשום אהל לעולם איכא ובעיקר קושיית מהרש"א ז"ל בד"ה דגזרו י"ל דהנה התוס' בנזיר כתבו תירוץ זה דהר"י מאורליאניש באופן ופן אחר דגוש הבא מארץ העמים לא גזרו עליו אהל ולא כ' מטעם אויר וכ' המש"ל בפי"א מה' ט"מ בכוונת דבריהם שם דבשלמ' בארץ העמים עצמה גזרו גם טומאת אהל משום דשמא מת קבור שם אבל גוש ליכ' חשש' אלא דילמ' אית ביה עצם כשעורה ועצם כשעורה אינו מטמא באהל ע"ש. והנה זה לא יתכן אלא לפי הצד דלא גזרו משום אויר אמנם לפי הצד דגזרו משום אויר ל"ל דעיקר הגזירה שמא מת קבור שם דהא במת גופיה לא גזרו אויר וע"כ לומר כמ"ש כאן מטעם אויר וא"כ התוספו' כאן משנו להצד דאויר והתוס' שם משנו לאהל וכולם עולים בקנה אחד וניחא קושי' מהרש"א ז"ל ועוי"ל לקושי' מהרש"א ז"ל דהנה התי' שתי' התוס' דמתני' דאהלות ר"ש לא יתכן אלא לפי הצד דגזרו משום אהל ולא משום אויר דלפי הצד דגזרו על אויר לא יתכן זה דמה ענין פלוגתא דר"ש ורבנן גבי אויר דתק"ל היכי משכחת לה אהל בלא אויר ועכ"ל כתי' קמא וא"כ י"ל הב' תירוצים תי' אחד הם וה"ק לפי הצד דאויר י"ל כך ולפי הצד דאהל י"ל כך וניחא קושית מהרש"א ז"ל גם ניחא כל מה שגמגם הרב זרע יצחק ז"ל בתי' דמתני' ר"ש ע"ש:

תוס' בד"ה אלא וכו' והכא בשמעתין וכו' או משום מאהיל וכו' עכ"ל הדקדוק מבואר דכיון דהם כ' דלפי הצד דאהל שידה וכו' טהור א"כ איך אפשר דשמעתין משום אהל איך מטמא ר' בשידה וכו' ומכח זה כ' מהרש"ל י"ל באגזירה דפ"ק דשבת קיימי התוס' אכל בשמעתין אוירא ממש ואור והוק"ל דא"כ תפשוט הבעיא ולזה כ' דאה"נ דנפשטא דבנזיר אסיק דכ"ע משום אוירא ע"ש אלא דדבריו תמוהים טובא דאיכא אוקמתות אחריני דכ"ע משום גושא וקושייתו מעיקרא ליתא ועיין לה' זרע יצחק ז"ל דנר' מדבריו דלא הבין בכוונת מהרש"ל כמ"ש והוא תימה ועיין למהרש"א ז"ל בדבור שלפני זה ודוק היטב:

בד"ה אע"ג וכו' והא דאמר בסוף מפנין וכו' רבא משמיה דר"י וכו' עכ"ל ר"ל דאי לאו דאוקמי' ע"י נכרי לק"מ דנוקמה ע"י ישראל ובשבעה אפי' אמרה צריכה ואחר שבעה נחתי' דרגא דכשאמרה צריכה שרי ועיין להתוס' שם בשבת ומאי דאמרי לה שלשים לאו ארבא קאי אלא אמרי לה דר"י הכי וכי אמר אבל רבא לא אמר אלא שבעה ולא ס"ל לתוס' כאן דאמרי לה ארבא קאי כמ"ש בשבת אבל השתא דאוקמי' ע"י נכרי אבל ע"י ישראל אסור אמאי הא לרבא דבשבעה אפי' אמרה אחר שבעה כשאמרה מותר ע"י ישראל ול"ק מה שהק' מהר"ם שי"ף ז"ל ע"ש:

בד"ה אע"ג וכ' דאסור להרבות וכו' משום שמחת יו"ט וכו' עכ"ל יל"ד דא"כ תקשה מ"ש מהזא' דבעירובין פריך מ"ש מהזאה ומשני משום דשבות דאין בו מעשה ולדברי התו' תקשה אעובדא דנחים ליה אגב אמיה מ"ש מהזאה וי"ל דאסור להרבות נמי הוי אין בו מעשה כיון דעיקר הבשול בשביל אימיה:

פירש"י בד"ה לא יצא וכו' אמרי לדידיה נמי שייר וכו' עכ"ל דבריו אלו הם למסקנא דמסיק משום כרות גיטא דהיינו דאמרי' לדידיה נמי שייר כדפירש"י אבל לס"ד דגמרא דס"ד דטעמא דר"מ משום דלא פלגי' דיבוריה ולא ס"ד האי טעמא דכרות גיטה ר"מ לא מיירי אלא בשייר בית כור סתם אבל בפירש הקרקע ששייר לא שייך פלוג דבריו שהרי קונה הוא שאר נכסים שלא שייר ועוי"ל דאפי' לס"ד דגמ' אמרי לדידיה נמי שייר אלא דס"ד דבשייר בית כור סתם לא שייך למימר לדידיה נמי שייר דכיון דאינו קונה נכסים כלל משום דזיל הכא קמדחי ליה א"כ לא נשאר בקיום דבריו אלא העבד ול"ל לדידיה נמי שייר אלא ע"כ טעמא משום דלא פלגי' דיבוריה והשתא ר"מ מיירי בתרוייהו בפי' משום טעמא דלדידיה נמי שייר ובלא פי' משום דלא פלגי' דיבוריה ור"ש פליג בתרוייהו ומסיק הגמרא דאפי' בבית כור סתם טעמא משום דאמרי' לדידיה נמי שייר דאע"ג דהדין הוא דלא קני שום נכסים מ"מ אינשי לאו דינא גמירי והוא סבור דקני שאר נכסים ואיכא למימר דגם שייר העבד והשתא לשינויא דגמ' הרבותא היא אפי' בבית כור סתם דדמיא קצת ללית ליה אלא אותה העיר אפ"ה לא יצא לחירות דאמרי' לדידיה נמי שייר ודוקא בלית ליה אלא אותה העיר הוא דיצא לחירות לר"מ לפירש"י ור"ש קאמר לעולם יצא לחירות אפי' בפי' דהסברא נותנת דאמרינן טפי לדידיה נמי שייר ורש"י שפי' לעולם אפי' בבית כור סתם היינו לס"ד דגמ' ועיין במהרש"א בהתוס' בד"ה הלכה ודוק:

דף ט.

תוס' בד"ה לעולם וכו' מ"מ קני כל קרקע וכו' עכ"ל עיין להר"מ בפ"ג מה' זכיה ולה"ה שם ולה' כנה"ג רס"י ר"ט:

דף י.

גמ' כי קתני מילתא דליתא בקידושין וכו' לפי שי' רש"י ז"ל אכתי צריכין לשינויא מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דאל"ה תקשה ליתני לא יתנו לאחר מיתה ובע"כ דליתא בקידושין אבל לשי' התוס' דמילתא בטעמא קאמ' בע"כ מיהא ליתא בקידושין דליתא חידוש בקידושין א"כ לק"מ מלא יתנו לאח"מ לשי' לעיל דבסתם מקשה מתנו סתם דליתא שום חידוש בגיטין טפי מקידושין ושמעתי שה' הגאלנטי פי' להפך ע"ש וליתא:

תוס' בד"ה מצת וכו' וא"ת וכו' דילמא לא שמרה וכו' עכ"ל מה שהק' מהר"ם שיף ז"ל על פי' מהרש"א ז"ל דא"כ ר"א אמאי אוסר ל"ק די"ל דהתוס' מפרשים כאידך פי' דרש"י ז"ל בחולין דר"א אלא יצא י"ח קאי ומודה דמותרת באכילה ע"ש אמנם ק' דא"כ מאי חידושא ברישא כמ"ש הז"י ע"ש אלא ע"כ דבאפויה מיירי דלא ניכר בהם סימני דקרני חגבי' כמו שנר' מדברי רש"י בחולין ע"ש לכן העיקר כמ"ש מהרש"ל ז"ל ע"ש:

דף י:

גמ' דאי לאו דכותי חבר מכאן קשה למ"ש המח"א בה' עדות סי' דאף דעד אחד נאמן באיסורין היינו להעיד על החתיכה אבל להעיד על אדם שהוא כשר לא והוכיח כן מסוגיא דר"פ לא היו מכירין אותו ע"ש ועיין לה' הלכות יו"ט ז"ל ולפ"ד היכי סמכי' ע"ז אי לאו דכותי חבר הא אפי' ישראל זה בתורת עדות גמורה על הגוף שהוא כשר אינו נאמן דעד אחד הוא ולזה י"ל דהכא שאני דכיון דמדרבנן הוא דפסול כמ"ש התוס' ז"ל וא"נ כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' דהכא דהוחזק שהוא חבר איירי ע"ש איברא דק' ע"ז מאי פריך שאר שטרות נמי נוקמה בהוחזק לזה ולא הוחזק לזה וי"ל דס"ל להגמ' דבשאר שטרות אפי' לא הוחזק מהני כיון דממונא הוא אזלי' בתר אומדנא דאי לאו דחבר הוא לא מחתים ליה מקמה:

תוס' בד"ה אי לאו וכו' וי"ל דאין לחוש כיון דהאי כשר מדאורייתא וכו' עכ"ל מכאן הוכיח רמ"א בתשו' דבמידי דרבנן לא חיישי' בהאי דכוליה שיטרא מתקיים אפומיה דחד ע"ש וק' דבפ"ב דכתובות איתא להאי סבר' גבי קיום שטרו' דהוא מדרבנן וי"ל דהכ' שאני דבהוחזקו מיירי כמ"ש הרש"א ובמ"א כתבתי בזה:

דף יא.

פירש"י בד"ה חוץ וכו' שטרי מכר וכו' ועלייהו דסהדי עכ"ל נר' דרש"י מפ' פלוגתייהו בדאיכא עידי מסירה אלא דס"ל לרבנן דר"מ דעידי מסירה לא מהנו בגיטין ולא בשאר שטרות כרשב"ג נמצא דבשאר שטרות עידי מסירה לא מהנו ולא מירי ועלייהו דסהדי החותמין דסמכי' והשתא ניחא דרע"ק יפליג ס"ל דע"מ כשירין אפי' בשאר שטרות ורבא לקמן בשטרא פרסאה דמכשר ליה בע"מ בהדיוט כמו שפירש"י ז"ל ס"ל דע"מ כרתי אף בשאר שטרות ואין זה דוחק אם רבא לא ס"ל כרבנן דרע"ק כיון דפלוגתא דתנאי היא בעלמ' ועיין למהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה לא ולה' זרע יצחק שם עין שם ועיין בהרא"ש ז"ל:

דף יא:

בד"ה התם כדקתני טעמא וכו' כרבנן דמתני' עכ"ל עיין למהרש"א ז"ל שכ' דגזרי אטו שאינם מובהקים ע"ש ועיין לרש"י לעיל שכ' דטעמא דרבה משום דאתי למסמך עלייהו ע"ש ומהר"ם מלובלין ז"ל כ' דהיינו רבנן דברייתא דלעיל ע"ש והיינו לאפוקי רבנן דמתניתין ולא רצה רש"י למינקט ר"ש דמהני משום דיחידאה הוא ועיין למהר"ם שי"ף ז"ל מ"ש בישוב דברי רש"י ז"ל ולפ"ד מאי דאיצטריך לאוקמה כרבנן היינו בשמות מובהקין אבל בשמות שא"מ אתיא לכ"ע ולפ"ז אתי שפיר מ"ש רש"י ז"ל בבעיא דבע"מ ע"ש כיון דהבעיא בשמות שא"מ אין הכרח דמבעי אליבא דרבנן וא"צ למ"ש הז"י שם אמנם לפמ"ש מהרש"א ז"ל דבריו מוכרחים ודוק:

תוס' בד"ה כל האומר וכו' מה הוצרכו לתקן וכו' דהוי הילכתא וכו' עכ"ל לפמ"ש רש"י ז"ל שם דמאי דקאמר וטעמא מאי הוא קאי על המלוה דליתא בעינא ע"ש נראה דמאי דהוצרך לומר הילכתא בלא טעמא הוא על המלוה ולא על הפקדון:

דף יב.

תוס' בד"ה אלא וכו' וא"ת למ"ד וכו' עכ"ל ר"ל כיון דפלוגתא דתנאי היא כדמסיק הגמ' שם מאי פריך הגמ' ור"א האי לא תלקט מע"ל נימא דס"ל אי עביד מהני אמנם מה שמקשי' נילף מהכא המגביה מציאה וכו' קשה דכיון דכתבו לעיל דטעמא דר"י דקנה חבירו משום מגו א"כ פלוגתייהו מוקים לה שפיר בעשיר אבל בעני נימא מגו דזכו לנפשיה כמו שמוקים לה עולא במציעא ומוקים לקרא דלא תלקט בעשיר ע"ש:

דף יב:

גמ' ולימא ליה הקדש וכו' אין להק' כיון דלא חל הקדש על פחות משו"פ הקדש מאי עבידתיה הא ודאי יכול לעשות פחות משו"פ ולפרוע חובו די"ל דמ"מ תנא דברייתא לא הו"ל לאהדורי אתקנת' דידיה ולומ' לו לעשות כן לכתחי' כיון דאיכ' הפסד להקדש:

דף יג.

גמ' חיישי' שמא מנה קבור עיין להלח"מ בפ"י מהל' זכיה דפשיט"ל דטעמא דחיישי' למנה קבור מדלא אמר זה ועפ"ז הוק"ל דרב אדרב ע"ש ולא ידעתי מנ"ל הא די"ל דטעמא משום דיד מקבל על התחתונה ואפי' אמר שוה מנה לפ' חיישי' למנה קבור:

תוס' בד"ה האומר וכו' אי גרסי' וכו' ואתיא כר"מ וכו' עכ"ל ר"ל דמתני איירי בכל גוונא וזה לר"מ ובסתם לרבנן והגמ' לעיל דף ט' פריך אגוונא דסתם דהיא רבנן ול"ק מ"ש מהר"ם שיף ז"ל ע"ש ועמ"ש בתוס' לעיל די"א ע"ב בד"ה כל וע"ש בתוס' ודוק:

בד"ה והא וכו' מדלא קתני תנו מנה זה וכו' עכ"ל וההיא דתנו שקל לבני דמיירי במשלש ולא קתני זה משום דהתם לא שייך למתני זה דהא מצוה דבכל שבת יתנו שקל ומאי דמשמע לו דמיירי במשלש משום דמייתי לה אמתני' דהמשלש לבתו:

בד"ה אית ספרים וכו' ומפ' ר"י דה"פ כשאמר מנכסי וכו' עכ"ל אפי' למ"ש מהרש"א בסה"ד דלשון תנו משמע מתנה משלו מ"מ י"ל דמיירי בכל גוונא במתנה ובפקדון ולכך לא אמר ל' חזרה ולכך הוצרכו לומר מדקאמר מנכסי:

דף יג:

בד"ה גופא וכו' יאמר לו זכי עכ"ל ראייתם היא דיאמר לו זכי ולא מכח תן כזכי דכבר יישבו התוס' לעיל ודברי מהר"ם שיף ז"ל בכאן תמוהים ע"ש:

בד"ה תנהו וכו' אמאי לא מסיק אבע"א וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דפסיק"ל דבמלוה ע"פ יכול למחול לכ"ע ע"ש דבריו תמוהים דלאוקמת' דפליגי בדשמואל ומ"ד מקודשת ל"ל דשמואל ובמלוה ע"פ פליגי בדר"ה ואמאי מקודשת אפי' ס"ל כדרב הונא אפילו במלו' מ"מ יכול למחול במלו' ע"פ כמ"ש מהרש"א וצ"ע:

דף יד.

גמ' פקדון ולימא ליה אין רצוני וכו' אע"ג דטעמ' דבפקדון יאמר אין רצוני משום דקפיד על חפציו שלא יהיו ביד אחר והכא בפקדון מעות מיירי מ"מ איכא מעות טבי וחריפי וקפיד עלייהו ועיין מהרש"א בתוס' בד"ה לסוף:

תוס' בד"ה ומ"ס וכו' והשתא סבור וכו' עכ"ל עיין בהרא"ש דלפ"ד יתיישב בע"א ע"ש וכ"כ הפנ"י אך מ"ש דכיון שחייב באחריותו הו"ל חב לאחרים ול"מ תפיסה ע"ש אין נר' שהרי י"א שכתב מרן בש"ע סי' ק"ה דאין השליח חייב באחריות אלא הלוה והנפקד ומהניא תפיסה ול"מ חב לאחרים:

בד"ה לסוף וכו' ול"מ אמר אין רצוני וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל ונ"ל דהתוס' מפ' אשרת' דסרבלי היינו פסיקא שנתן להם מעות לעשות לו סרבלי ומשעה שעשאום קמו להו ברשותיה והוי כמו פקדון

דף יד:

גמ' מספקא להו וכו' עיין פירש"י ולה' מש"ל בפי"ד מה' מלוה ולוה מ"ש מדברי רש"י הללו עש"ב:

בפירש"י בד"ה בש"מ וכו' והולך דידיה זכי הוא וכו' עכ"ל עיין להרשב"א שכ' דהולך דש"מ מהניא אפילו מת מקבל בחיי נותן דאמירתו כמסירה הולך דידיה זכי הוא ע"ש וזו היא דעת רש"י ועיין במהרש"א ז"ל:

דף טו.

תוס' בד"ה ור"י וכו' אפי' מת מקבל וכו' עכ"ל והיינו דא"ב די"א ור"א כמ"ש מהרש"א ז"ל ואע"ג דבלא"ה א"ב דמשום מצוה לקיים ד"ה דוקא במשליש כמ"ש התוס' לעיל ומשום דברי ש"מ ככתובים אפי' אינו משליש מ"מ בגוונא דמיירי ברייתא בהולך מהני דהיינו משליש ליכא בינייהו אלא מת מקבל ברישא כמ"ש התוס':

בד"ה מי איכא וכו' ור"א פריך וכו' דלא גרע וכו' עכ"ל ורבא מודה בזה דלא גרע מדפריך אר"ח מי איכא מידי וכו' אלא דבהוא ואחר מעידין על חתימת שני ס"ל דפסול משום אחלופי דנפיק נכי ריבעא וכו' אבל בב' מעידין על חתימת עד שני ליכא האי אחלופי:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה