אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת גיטין › פרק שלישי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת גיטין · פרק שלישי

פרק שני

דף כד:

פירש"י בד"ה הא אמרי' וכו' ונמלך ולא גירש' והשליכו לאיבוד וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל מי דמי שאני הכא דלנפילה לא חיישי' כדאמר התם ע"ש ונ"ל דל"ק דהתם דבשטר חוב מיירי ובודאי שלא השליכו מדעתו אלא דאמרי' שמא נפל שלא מדעתו בהא הוא דאמרי' התם לנפילה לא חיישי' דהיינו נפילה שלא מדעתו לא חיישי' דמזהר זהיר ביה אבל הכא דכשנמלך השליכו מדעתו חיישי' וחששא זו דנפילה מדעתו מסתבר ליה להגמ' לדמויי להאי דב' יוסף בן שמעון:

דף כה.

תוס' בד"ה שני לוגין וכו' שני לוגין וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד האי דכותים מדרבנן הוא דמחייב ע"ש וק' דא"כ מאי מקשו התוס' בהפוך דר"י ודר"מ אהדדי הא איכא למימר דבאורייתא לית ליה ברירה ובדרבנן אית ליה ברירה כמו שמחלק בגמ' במקום אחר וצ"ע:

דף כה:

תוס' בד"ה דברי וכו' אידך דר"י דאמר לעיל אף אחרון וכו' עכ"ל אין להקשות נימא שאני גט דכתיב לה לשמה וכדקאמר הגמ' לעיל בצריכותא דתרי מילי דר"י די"ל דאפי' דעביד צריכותא לא ניחא ליה להגמ' שיהיה כן לקושטא דמילתא והתוס' לעיל בד"ה לאיזו שכ"כ לקושטא דמילתא היינו לענין שלא תהיה מגורשת אבל לגבי ריח הגט אי איתא דבעלמא יש ברירה בגט הוי מיהא ריח הגט:

בד"ה ר"י וכו' ור"י דאמר אין מחזירין יפרש טעמו משום בקיעת הנוד וכו' עכ"ל ולר' יוסי ע"כ לתרץ כתי' קמא אלא שהוצרכו לתרץ לר' יהורה האי שינויא בתרא לס"ד דגמ' לקמן דמ"ח ע"א אפלוגתא דר"י ור"ל קאמר לימא כתנאי וס"ד דר' יהודה ס"ל ק"פ לאו בקנין הגוף אפי' גבי שדה אחוזה מבני הישיבה:

בד"ה ולכי וכו' ולר"י ליתא לדאיו אפי' בתולה וכו': עכ"ל מ"ש מהרש"א ג' ברייתות ליתא דההיא דשופרות מתני' היא בשקלים ומ"מ סמי ב' ברייתות ומשנה אחת מקמי ב' משניות וברייתא אחת ועוד דההיא דהלוקח י"ל דס"ל משום בקיעת הנוד:

דף כו.

במתני' ר"א וכו' חוץ מגיטי נשים כ' הרא"ש ז"ל דר"א דפוסל בגיטין לכתחילה אבל דיעבד כשר דומיא דמאי דמכשר דהיינו לכתחילה ע"ש ולפ"ד א"צ למ"ש התוס' דר"א אתורף קאי ובגיטי נשים פוסל אפי' טופס מדקאמר משום שנאמר וכו' אלא דתלמודא דמשמע ליה דפוסל ר"א בגיטי נשים אפי' טופס דאי אתורף לחוד קאי איך א"ש גיטין דומיא דמכשר בשאר שטרות לכתחיל' הא בתורף ודאי פסול לר"א ועיין לה' בני יעקב דקי"ו עיין שם:

תוס' בד"ה אבל וכו' ועוד דבתרתי קמייתא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דאי בלא הכרח דקאמר תלמודא אפי' בתרי פרקי טפי עדיף דנוקמה כולהו אליבא דחד תנא וכי משום דבתרי פרקי צריך להיות כתרי תנאי:

בד"ה ר"א וכו' אפי' סבר כרבנן תקשי וכו' עכ"ל ואין לו' לאפוקי דלא נימא סבר כר' יהודה דודאי ר"פ לא יסבור ביחידאה אלא או כרבנן דרבים נינהו או כר"א דאשכחן דפ' אמוראים כוותיה:

דף כו:

גמ' משום קטטה וכו' כתב רש"י ז"ל דטעמ' דזמן משום מוקדם משום דהוק"ל דתינח שם האיש ושם האשה אבל זמן מאי קטטה אית ביה ועפי"ז מ"ש מהר"ם שיף ז"ל ליתא ע"ש:

שם ואמר עולא מ"ט וכו' הק' מהר"ם שיף ז"ל אמאי ל"ק משום מוקדם או משום בת אחותו ע"ש מה שתי' והנה משה"ק מבת אחותו עיין בהרשב"א ז"ל בחי' שיישב זה ומה שהק' משום מוקדם ק' דמאי קושיא דהרי התוס' בד"ה ה"נ לא הקשו אלא מחלוקת אין בו זמן אבל משום מוקדם לק"ל משום דכתוב בו ארוסה וכמ"ש מהרש"א ז"ל ומהר"ם שיף ז"ל גופיה בתוס' שם ואי קושייתו משום פסידא דאשה לא מתרץ מידי ונראה דהכא בברייתא כיון דאמר לכשאכנסנה אגרשנה ודאי דכותב אנתתי וא"כ אכתי איכא חששא דמוקדם כיון דאינו ארוסה ועפ"ז תבין דראיית מרן בב"י אה"ע סי' קכ"ו שהביא מדברי התוס' בשמעתין שאם כתב לנשואה ארוסתי כשר היינו מכח מתני' דידן ואוקמתא דגמרא אבל מברייתא ליכא ראיה כלל וכ"כ מלשונו שם ודלא כמו שהבין מהר"ם בולא ז"ל בס' ג"מ דקס"ב ע"ד ועיין לה' משאת משה ח"ב חאה"ע סימן י"ד ועיין להרשב"א ז"ל בחי':

ולעיקר קושיית מהר"ם שיף ז"ל נר' דלא קשה דלפמ"ש התוס' בד"ה לכשאכנסנה דהכא קתני אינו גט משמע דאינו גט כלל וכ' הרשב"א ז"ל דאם נשאת תצא שכן משמע מלשון אינו גט וא"כ ליכא למימר דטעמא משום מוקדם דא"כ אם נשאת לא תצא וברייתא קתני דאינו גט כלל ועיין להפר"ח ה' גיטין סי' קכ"ו שכתב לדחות ראיית מרן הנז' דניחא להגמרא למינקט טעמא זה עדיפא מינה דאם נשאת תצא ע"ש ודבריו תמוהי' דא"כ מאי מקשי' התו' בסוף הדבור וצ"ע:

שם אמ"ר הלכה כר"א הנה מדברי רב אלו שמעי' דלא חיישי' למחזי כשקרא ובזה נתיישבו דברי ה"ה בפ"ג מה' גיטין שכ' ע"ד הר"מ דפ' כת"ק דמתני' הא מילתא דרב דהלכה כר"א דנחית בזה דלא חיישי' למחזי כשקרא:

עו"ש ואפי' בשאר שטרות לפי שי' רש"י ז"ל בהפוך הדף דגם בטופס איכא מיחזי כשקרא הומ"ל ע"ד רב עצמו דאמר הלכה כר"א ור"א קאמר טעמא משום שנאמר ואמאי אצט' להאי טעמא אלא משום דהו"א הלכתא כוותיה ולאו מטעמיה:

תוס' בד"ה ה"נ וא"ת מאי קפידא וכו' עיין בהרשב"א בחי' ודוק:

בא"ד אבל ק' וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל והתוספות בראש הדבור שכ' ויסברו דעודה ארוסה הוצרכו לזה משום דלא יחתמו משום דהוי כאין בו זמן ולא משום מוקדם כקושיא ראשונה:

בא"ד ליתא וכו' דמסיק דליתא ורב נמי וכו' וי"ל דודאי אליבא דליתא וכו' עכ"ל ר"ל דהגמ' דקאמר ליתא לדר"פ היינו אליבא דרב אבל קושטא דקי"ל כר"פ ולכך מק' על רב הונא וניחא בזה שתי' גם אקושי' שהק' דמסיק דליתא ועיין להרשב"א ז"ל בחי':

דף כז.

בד"ה הא אמר וכו' ומבריית' דייק שפיר וכו' עכ"ל העיקר כמ"ש מהרש"ל ז"ל אע"פ שהם דחוקים שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה ומ"ש מהרש"א ז"ל דכיון שהוא אומר ממנה נפל ע"כ דלא דאינו בידו ע"ש לא ידעתי למה דאפשר דראינו בידו ואח"כ נתנו לה וממנה נפל וא"כ הדק"ל:

בד"ה כאן וי"ל דידעי' דמזה נפל וכו' כ' מהרש"ל ז"ל דלפמ"ש התוס' לקמן דלא חיישי' דמשקר א"צ דידעי' דמזה נפל וכ' מהרש"א ז"ל דלפ"ז ניחא הברייתא ע"ש וכוונתו נראה דהתוס' דהכא מודו בבריי' דנאמנת האשה לומר דממנה נפל דלא חיישי' דמשקרת לקלקל עצמה ולא הוצרכו התוס' כאן לומר דידעי' אלא הכא במשנה דהבעל הוא דקאמר דבזה ס"ד דחיישי' דנתכוון לקלקלה אבל היא עצמה פשיטא להו דאינה מקלקלת עצמה כנ"ל:

בד"ה כל וכו' וא"ת מהך משנה וכו' ואור"י וכו' עכ"ל ובס"ד דר' זירא הא דלא הקשה משנה זו דגיטין עם ההיא דכל מעשה ב"ד משום דניחא ליה לאקשויי גט אגט אבל ההיא דכל מעשה ב"ד בממון איירי ולפ"ז אפי' ללישנא קמא דבעי תרוייהו שיירות והוחזקו קשה דהו"ל לשנויי אידי ואידי בשיירות מצויות כאן הוחזקו כאן שלא הוחזקו כי היכי לשנויי גם אמעשה ב"ד דפשיטא בשיירות מצויות דהיינו בב"ד ועכ"ל בלא הוחזקו וא"כ הו"ל לשנויי כאן הוחזקו כאן לא הוחזקו וכמו שהק' התוס' בד"ה כאן לרבה תקשה לר"ז ולא יועיל תירוצם ואע"ג דאין להק' לר"ז מכח רומיא שהק' לרבה מ"מ תק"ל לר"ז דהו"ל לשנויי כן כדי לשנויי גם אמעשה ב"ד וי"ל:

דף כז:

בד"ה בזמן וכו' אינו נאמן מכאן ולהבא יותר מלמפרע עכ"ל עיין למהר"ם שיף ז"ל ובית שמואל סי' קנ"ד:

בד"ה מעולם וכו' ותימא דא"כ אמאי מהימנינן וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל דלפמ"ש התוס' לעיל דידעי' דנפל אין מקום לקושי' ע"ש ומהרש"א ז"ל כ' דהכא לא מהני ידעי' דהשיירות מצויות ולא כ' התוס' דידעי' דנפל לעיל אלא באין שיירות מצויות ע"ש ותמהני דבשיירות מצויות וידעי' דנפל מאי חששא איכא שמא עדים אלו חתמו על גט אחר ואותו הוא שנמצא עכשיו א"כ הכא דקאמרי עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד אפילו שיירות מצויות מאי חששא והתוס' שכ' לעיל דלא מהני ידעי' דנפל אלא באין שיירות מצויות היינו משום דלא קאמרי עדים מעולם לא חתמנו והוא תימא גם מ"ש מהרש"א ז"ל משום דקאי על הברייתא ע"ש אזיל לשיטתיה בתוס' לעיל בד"ה הא אמר שהרי כיון דקאמר ממנה נפל ל"ש דאינו בידה וכבר כתבתי שם דליתא ומהרש"ל כאן אזיל לשיטתיה שם:

דף כח.

בד"ה הא ר"מ וכו' ולקמן בפ"ב נמי אמר גירות לא שכיחא וכו' עכ"ל הא דלא מייתו מהגמ' דלקמן ד"ל ע"ב דקאמר מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא משום דהתם לאו מילתא דדינא הוא אלא דדעת בני אדם חיישי' למיתה ולא מלוו לכהן ולכך עבדו רבנן תקנתא ואמרו מתה א"צ ליטול רשות מן היורשין:

דף כח:

בד"ה והא בעי סמיכה וכו' דעוף לאו זבח הוא עכ"ל והיינו דלא משני בפרק התערובת שהביאו התוס' בתחילת הדיבור בעוף משום דקתני כל הזבחים ועוף לאו זבח הוא:

בא"ד בהמה שנמצאת וכו' אלא שיקרבו בלא סמיכ' עכ"ל ומשמע להו דהתם בלא סמיכה דהא נמצאת ואין הבעלים ידועים לסמוך והמוצא לא עדיף משליח דלא סמיך ומ"מ אינו מוכרח דכיון דהמוצא בא לחוב בדמיהן וממתין לה עד שתומם ומייתי ב' בהמות הוי הוא במקום בעלים עצמם וסמיך וזה דעת התוס' שם בקדושין דאמאי דפריך בגמ' התם ודילמא אשם ה"ק וליתני בההוא דשלמים ואי משום סמיכה וכו' סמיכה לא מעכבא ע"ש שנר' מדבריהם דהתם עביד בסמיכה בההיא דשלמים ועכ"ל דס"ל במ"ש דהמוצא כיון דבא לחוב בדמיה הוי במקום בעלים:

בא"ד מ"ש מההיא דפ' האשה עכ"ל לפי מ"ש התו' שם בפ' האשה דמוטב לבטל פסח מלעשות רובם שלא כהוגן ע"ש לק"מ קושייתם זאת:

בא"ד וי"ל דודאי תיקנו חכמים וכו' עכ"ל ר"ל דבההיא דנזיר מי שעושה הקרבן בלא סמיכ' הוא עצמו שעושה לפטור עצמו דההוא שלא נטמא לא עביד קרבן כלל אבל בההיא דפסח דהנך דכבר יצאו קעבדי קרבן דמותר הפסח בלא סמיכה אמנם ההוא דפסחו נמצא בו יבלת אה"נ דדמי לההיא דנזיר דמייתי קרבן בלא סמיכה כדי לפטור עצמו אמנם הנך דכבר יצאו ל"ד לדנזיר ועיין למהרש"ל ז"ל:

בא"ד והכא דלא משני ביורש וכו' עכ"ל והא דבעי' היורש קים משום דאיך קרבנו של אדם קרב ואינו עומד ע"ג לכך בעי' היורש קים וזה שלוחו אבל אי מת היורש נתבטלה שליחותו של שליח ועיין למהר"ם שיף ז"ל:

בא"ד מזובו ולא מנגעו וכו' מה שקשה כאן הא קרבן הזב עוף הוא כבר יישבתי במ"א:

דף כט.

בד"ה משום וכו' א"נ ע"י שיאמרו וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז הו"ל להגמ' למי' א"ב תנו דלמ"ד משום בזיון אפי' בנתינה קפיד ולמ"ד משום בנתינה לאו מילי הוא דהא מוסר לו הגט וכמו שכן נר' מדברי מהרש"א וכו' מדברי התוס' בתי' קמא דאי איתא דגם בנתינה הוי מילי ק' לתי' קמא דהול"ל איכא בינייהו נתינה ולפמ"ש הפנ"י לתרץ קושית מהרש"א דלמ"ד משום מילי מוסיף הוא ומודה לטעמא דבזיון ניחא הכל:

דף כט:

גמ' כ"פ היכא דאמר ליה שקול מינה חפץ וכו' ק"ק דלא הול"ל אלא כ"פ היכא דשינה דהא במאי דקאמר היכא דנפקא לאפיה וכו' דהכי מיירי לפירש"י וי"ל אי לא קאמר הכי הוה טעי' דפליגי אפי' א"ל הב לה גיטה ושקול מינה חפץ ופסול משום דהזכיר החפץ וכההיא דפ' הכותב שהביאו התוס' ופליגי בכל גוונא:

שם והא שליח שלא נתן לגירושין עיין פירש"י וכפי' שמפ' התוס' לעיל דכ"ד ע"א אבל הריטב"א פי' דלא האמינו חכמים לשליח לחודיה לו' בפ"נ ובפ"נ שליח הניתן לגירושין והקשה לפי' זה מדאמרי' לעיל דף כ"ד אימור קמי לבד וכו' ע"ש והא דלא הוק"ל משנויא קמא שם דמשני באמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח להולכה משום די"ל דאינה אומרת בפ"נ ובפ"נ אלא בשעה שתקבלנו כמ"ש התוס' שם וכיון דבשעת גירושין אמירתה האמינוה רבנן ולכך לא ק"ל אלא משינויא בתרא ומה שתי' הריטב"א בזה אינו מבורר לי:

דף ל.

גמ' מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה וכו' בתשו' המיימוני ס' משפטים סי' ס"ח הוכיח מכאן דבר"מ דיש טענת אונס אז אונס ממון הוי אונס ודן בנדונו באחד שחייב עצמו בקנס שיתעסק עם הלוה שלו שיתן מהסך שחייב לו לפלוני והלך ופייסו שידור ליתן לפ' הסך ההוא וינכהו מהסך שמחוייב לו ולא רצה עד שיפטור אותו מג' או ד' זהובים אחרים ומסיק דפטור שהרי אנוס הוא ואינו חייב לפזר ממון והוכיח כן מסוגיא דשמעתין דאונס דתרקבא דדינרי הוי אונס עש"ב ולפי הנראה מדברי רש"י בשמעתין דדוקא באין לו תרקבא דדינרי וכ"נ מדברי התוס' והרשב"א והריטב"א בחי' והר"ן בהלכות ע"ש אזדא לה הוכחת הרב דהתם בנדונו הלוה שאל ממנו שיפטור וימחול לו ממה שחייב לו ג' או ד' זהובים נקטי' דהיכא דאין לו הוי אונס לכ"ע וביש לו פלוגתא ועיין להרדב"ז ח"א סי' רנ"א ולמהרלנ"ח סי' קל"ז ע"ש וק"ק לפירש"י ורובא דרבוותא דדוקא באין לו אמאי לא קאמר הגמ' דל"פ הני לישני ולכ"ע יש טענת אונס והא בדאית ליה והא בדלית ליה ויש ליישב:

תוס' בד"ה הא קמ"ל וכו' דבפ' אז"נ אמר ר"י וכו' עכ"ל ואפי' רבנן ל"פ התם אלא משום דהוי רבית אבל הכא דאמרי' ואין בהם משום רבית אפי' רבנן מודו כן כתבו המפרשים ובזה ניחא מאי דק' בדברי התוס' הא ר"י מטעם דא"ל תן לי כור קאמר והיינו משום דיכול לחזור בו אבל הכא דאינו יכול לחזור בו כדקתני ברייתא מודה ר"י ועפי"ה ניחא דלא הוצרך ר"י לטעם זה אלא כי היכי דלא ליהוי רבית אבל הכא דאין בו משום רבית אפילו אינו יכול לחזור כמי שפסק דמי:

דף ל:

בד"ה וכי נחשדו וכו' תימה דתנן במסכת בכורות וכו' ואמרי' נמי בירוש' וכו' עכ"ל התוס' אזלי לשי' שדחו בדיבור שאחר זה פירש"י דפי' שמא אינה בעין אבל לשי' רש"י ל"ק מהאי דבכורות ודירוש' די"ל דהתם בשניהם לפניו אבל הכא חיישי' שמא אינה בעין והאי חששא שייכא אפי' בתרומת מעשר:

דף לא.

בד"ה ניטלת וכו' וי"ל דרבנן מודו דמאומד הוי תרומה וכו' עכ"ל צ"ל דרבנן הא דמהני מאומד מסברא הוא אבל אין לומר דנ"ל מהיקישא וס"ל דמהיקישא אין ללמוד אלא לענין דמהני ולאו לענין מצוה וכמ"ש התו' במ"א אליבא דר"א בן גומל דאי לרבנן אית להו היקישא אמאי הגמ' בשמעתין מוקי הא דיש רשות לב"ה לתרום כדאב"ג הא אפי' כרבנן אתיא די"ל דמקשי' להא מילתא כי היכי דאית להו היקישא דמהני אומד:

בד"ה במחשבה וכו' ושרי נמי בשתיקה וכו' עכ"ל הק' השע"ה מדאמרי' בר"פ בכל מערבין לסומכוה דישראל בחולין ולא בתרומה משום דאי מתשיל עלה הדרא לטיבלה וא"א לתרום ממ"א או מיניה וביה דס"ל כר"א דגזרו על השבות ביה"ש ואמאי והא אפשר לתרום ע"י מחשבה בשתיקה דשרי אפילו בשבת ע"ש ולפמ"ש התוס' לעיל בד"ה כשם דר"א בן גומל ל"ל דמעשר ניטל מאומד דל"ל הא דמעשר קרוי תרומה ל"ק די"ל דסומכוס ס"ל כן וא"כ מעשר אינו ניטל בשתיקה דזה לא נ"ל אלא מונחשב דגבי תרומה הוא דכתיב וא"כ מי מיתשיל עלה והדרא לטיבלה צריך להפריש מינה גם המעשר שהרי המעשר שהפריש כבר על הכרי הפרישו אחר שניטלה תרומה גדולה ואין לומר דאכתי קשיא מת"מ שהרי סומכוס לא שרי לישראל אלא בחולין משמע דבת"מ אינו מערב והרי ת"מ אי הדרא לטיבלה יכול להפריש עליו ע"י מחשבה והנשאר שהוא מעשר שרי לזרים די"ל דס"ל לסומכוס כר"מ דמעשר א' אסור לזרים:

ומה שהקש' עוד השע"ה עמ"ש התוס' דבתחילת תיקונו לא שרי' להפריש מטעמא דאפשר ע"י מחשבה מגמרא דפ"ק דביצה דאמרינן פליגא אאבוה דשמואל דאמר חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש ע"ש ל"ק דשאני התם דאפשר בלא הפר' כלל אבל הכא דצריך להפריש מיהא במחשבה לא שרי' בתחילת תיקונו של טבל. מ"ש מהרש"א בדבור זה דההיא דהלוקח בריי' היא ליתא דפלוגתא דתנאי הוא דלא מתניא במתני' אבל סברת ר"מ נזכרה שם במשנה:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה