אור ברסלב
משלי יעקב חומש דברים › פרשת תצא

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש דברים · פרשת תצא

פרשת שופטים

והיה אם לא חפצת בה ושלחת לנפשה. ראוי לעמוד על הבדל בין חפץ לחשק כי תחלה אמר וחשקת בה ואח"כ אמר אם לא חפצת בה. ונקדים לזה מאמר מאמר ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה והחוש מעיד ההיפך כי כאשר האדם אוהב ומשתוקק לאיזה דבר והזמן מעכבו מהשיגו יום לשנה יחשב וכבר כתבנו בזה דברים נמרצים בס' ק"י על מאמר חי ה' שכבי עד הבוקר ולפי הענין נאמר עתה בפנים אחרים. ונקדים מאמר (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי וגו'. דע כי יש בעולם ב' סוגי אהבה אהבה חמרית ואהבה רוחנית ונפשית והעדים הנאמנים עליהם כי האהבה החמרית אשר לגופות ב"א המה מבוהלו' ודחופו' פחז כמים למלאות תאותם כי בפרוץ התאוה באדם לא ישקוט בלתי אם כלה הדבר היום לא כן האהבה הנפשית כאשר יראה בעין שכלו כי ראוי לו להתעכב לא יצר לו כל מאומה על הפסק הזמן וכמו שיש ב' מיני אהבה אצל האוהב כן יש ב' סוגים אלה בהנאהב יש נאהב מפאת חומרו ובנין גופו כמו יפת תואר וכדומ' ויש נאהב מפאת נפשו הטוב' ורוחו הנדיב' והיא סוג האהב' שאוהבים לאיש חכם וצדיק והנה האהבה היקרה הזאת שהיא מנפש האוהב לנפש הנאהב ראוי ליחס האהבה אל הבעלים לאמר פ' אוהב את פ' לא כן אם הגופים אוהבים זא"ז אין מהראוי ליחס האהבה כ"א אל המשרתים כי הגוף וכל נתתיו אינו עצם האדם כ"א משרתיו ובאי כחו של נפשו וזהו שקר החן והבל היופי אבל אשה יראת ה' היא תתהלל פי' בעצמה בנפשה היקרה והכפיל ואמר שקר החן והבל היופי להורות על הפועל ועל הנפעל היינו על האוהב ועל הנאהב כי החן הוא מן האוהב הוא שקר כי אינו מנפשו רק מגופו וכן גם הנאהב אינו נאהב מנפשו רק מגופו ושניהם שקר ולכן הם מבוהלים ונחפזים כי אינם בטוחים בקיומם לא כן האהבה הנפשית הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו לכן המאמין לא יחיש:

(שפח)

המשל בזה לסוחר שהבטיח את א' שיתן לו סחורה בהקפה כמה שירצה וכן נחם אותו וידבר על לבו ימים כבירים פעם בא אליו לקחת בגד פחות עבור משרתו ולא נתן לו בלא מעות. ויתפלא עליו לאמר הלא הבטחתני שתתן לי בהקפה ויענה ויאמר לו ראשונה תדע כי בגד זה אינו שלי כ"א של משרתי כי הוא קנהו להרויח בו ועוד שנית כי אתה גם אתה אינך קונה בגד זה לעצמך כ"א בעבור משרתך ואולי יברח ממך עם הבגד ויקשה בעיניך לשלם בעד דבר הנאבד. הנמשל האהב' מגוף האוהב אל גוף הנאהב מבוהל' נחפזת כי היא רק בין משרתי' וסופם להתרחק זמ"ז ע"כ הם צריכי' למהר על פניכ' בטרם יברח א' מאת רעהו משא"כ האהב' אשר אהב יעקב את רחל לא אהב את משרתי' רק יקר נפשה ומדותי' ומה מקום בזה אל החפזון לכן היו בעיניו כימים אחדים והטעם באהבתו אותה והבן:

ובדבר ההבדל בין חשק ובין חפץ כבר מלתי אמורה בחלק הראשון על מאמר (וישלח) שכם בני חשקה נפשו בבתכם כי מאמר חשק יסוב על בחי' רוחנית ונפשות כמ"ש רק באבותיך חשק ד' וגו' ומאמר חפץ ישמש בו הכתוב ע"פ רוב על בחי' חמרית. וע"ז התחכם הנבל הזה ואמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם היינו כי הוא משתוקק להתדבק ביחוסי ארץ לקחת בת טובים לו לאשה ורק בעבור שהיא בתכם חשקה נפשו בה לא בעבור היופי ובא הכתוב ונתן ונתן מופת כי שקר בפיו והעד לא אחר הנער לעשות הדבר מזה יבחן כי חפץ בבת יעקב תאוה חמרית. ומעתה דע כי בענין יפ"ת הנ"ל באין ספק יבוא היצה"ר ויפתח פתח לפני האדם לאמר הלא טובה היא לך מאשה ישראלית כי היא ברי' נפלא' היא תעש' חיל מפרי כפי' תהי' בטובה כל הימים ואתה תהי' פנוי לעבודת שמים ואין לך תכלית טוב מזה. וזהו וראית בשבי' אשת יפת תואר וחשקת בה לשון חשק נפשית. לכן יעץ הכ' ואמר שלא תהא נחפז לדבר רק תתן מקום וזמן אל הדבר הזה ואז יהי' בידך מופת אם הוא כדבריך ודאי ירף היצה"ר ממך ולא ימהר עליך לבצע מעשיך שנית כאשר תגביל זמן ותכניס אות' לביתך אז תעמוד על האמת כי אין בה המעלו' שחשבת כי לא תראה בה רק פחיתות וע"ז נתן הכ' מופת נאמן ואמר והי' אם לא חפצת בה פי' אם מתחל' לא הי' חפץ תאוני רק חשק נפשי ודאי ושלחת' לנפש' כלה גרש תגר' אות' מביתך:

ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך וגו' את הקללה לברכה. הנה מאמר זה נראה פה אך למותר כי אין כאן מקום לדבר מה הי' סופם מקללות בלעם רק להגיד הטעם של אזהרת לא יבא עמוני ומואבי בקהל ע"ד אשר לא קדמו וגו':

(שפט)

המשל בזה ע"ד סוחר נסע עם סחורתו מלייפציג ויהי הוא בא אל מקום שלא הי' יכול לעבור שמה מפני הסכנ' ויט אל המלון וילן שם ויהי בבקר ויקם וילך לתת מספוא לסוסיו והנה אין עוד כל המרכבה עם הסחורה ועם הסוסים כי גנבים באו וגנבו כל אשר הי' לו שמה ויבך בכי גדול במדת נפש מאד וישא את רגליו ללכת אל ביתו ריקם ויהי כאשר הלך משם ב' פרסאות וישא את עיניו וירא את העגל' הולכ' בדרך הזה ע"י בע"ג א' וירץ אחריו וישיגהו והגנב גם הוא הכיר את הסוחר והחזיר לו את העגל' עם הסחורו' ויהי כמחריש וכראות הגנב את טוב לבו של הסוחר הרהיבה נפשו עוז ופער פיו ותבע ממנו סחרו כי כמה יגיעות הי' לו בטרם עבר בין הגזרי' האל' אז הרים ידו והכהו מכת לחי כף אחת עשרה זהב לאמר הלא גנב אתה וכי לטובתי עשית זאת כי אם לא אלקי הי' לי בעזרי להשיגך כי עתה ריקם שלחתני כמעש' הגנב וא"כ עוד תוסיף סרה לבקש כמשל עושה מעש' זמרי ומבקש שכר כפנחס. הנמשל בלק שכר את בלעם שיקלל א"י והקב"ה היפך את הקללות לברכות וא"כ יהי' לו מקום תקוה כי ראוי הוא לשלם לו גמולו הטוב שע"י באו ברכו' לישראל. לזה אמה"כ כי לא כן הדברים רק לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' על דבר וגו' ואשר שכר עליך את בלעם וגו'. ושלא תחשוב ותאמר כי עי"כ הלא נתברכו ישראל ברכות ע"ז אמר ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך וגו' את הקללה לברכה. אבל הוא בא רק כגנב:

כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. בעמדי לבשר צדק בקהל רב בימים הנוראים אמרתי בזה ע"ד מוסר השכל. כי בימים האלה צריך האדם לשים לב כי ההבדל בין צדיק גדול ובין קטן הוא בחי' יראתו הגדולה שהוא ירא חטא כאמרם ז"ל (שבת ל"א ב') ניקום מקמי' דגבר דחיל חטאין הוא. וכי שאר החכמים לא היו יראי חטא ח"ו. אבל דע כי יש אדם שוקל חטאים חטאים לפי חומרותם ועברתם כן יראתם. והם ארבעה חלוקי כפרה אשר זכרו חז"ל. וכל שיהי' צדיק יותר תגדל יותר יראתו וישקול הקלות כחמורות והקל ישקול בהיפך החמורות לקלות. וכל זה הוא בעת השלום. אבל בעת הדין והמשפט מחויב כל א' לגור ולפחוד מן הקלות כעל החמורו':

(שצ)

משל א' בא וקבע לו דירה בעיר שאין לו בה קרוב וגואל. והי' מתירא מכלם לבד מהמוני דלת העם שאין לאל ידם לעשות עמו רעה מהמונם לא יחת פעם הי' לו מקרה עם רעהו ותבע אותו אל האסופה הנה בתוך משך ימי דינו הכניע א"ע בפני כלם אם דל ואם עשיר לאמר גם כי זה הוא פחות הערך עכ"ז יכול הוא להיות מן העודפים במחיי' על המזכים להכריע דינו לרעה והצטרפותו לבד די והותר. כן החודש הזה מזלו מאזנים כי בו שוקלים המצות והעבירות וא"כ גם הקלה שבקלות תוכל להכריע המאזנים לדון אותו לחוב ח"ו. וזה כי תצא מחנה על אויביך נגד הס"ס וסייעתו ונשמרת מכל דבר רע. וזהו מאמר (תהלים מ"ט) למה אירע בימי רע עון עקבי יסיבני לרמז שבימי הדין יהי' שוקלין הקלות כחמורו':

כי תדור נדר לה' אלקיך לא תאחר לשלמו וגו' מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך כי דרוש ידרשנו ה' אלקיך מעמך וגו'. וראוי להבין מדוע ידרוש ה' מאת הנודר וכי דבר חוב הוא הלא אינו רק ההבטחה לתת מתנה. וגם בב"א כאשר יבטיח א' לתת מתנה לרעהו ולא יתן לו האם ידרשהו ממנו כמו חוב גמור. אמנם דע כי הדבור בב"א למטה אין הדבור כ"א הכנה למעשה. אבל למעלה פועל הדיבור כמו המעשה כמחז"ל (קדושין כ"ח ב') אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. וזהו ענין נודרים בעת צרה להגן עליהם המאמר והקבלה כאלו עשה הדבר בפועל כאשר מצאנו (תעני' ח') בימי ר' זירא גזור גזירה וכו' א"ל ר"ז נקבלי' עלן ולכי בטל הגזיר' נתענה התענית שנא' (דניאל י') כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענו' וגו' נשמעו דבריך ואם הדבר כן אולי יקשה בעיניך מדוע יגדל החיוב לשלם הנדר. אמנם התשובה היא להשלים דבר בפיו:

(שצא)

המשל בזה כאלו לוה מא' חפץ יקר והוא נתן אותו מתנה אל א' מהשרים ואח"כ יבואו הבעלים לתבוע ממנו את החפץ הנ"ל והמלוה יזמין אותו ביד חזקה לדון בדבר לפני השר הנ"ל שישלם לו מחיר החפץ או ישיבנו לו ודאי יעשה השר כל הנגישות שישלם לו. גם כי זה הי' בעבור המתנה הנז' עכ"ז מה שנתן נתן. ומה שלוה מזה מחויב לשלם. הנמשל זה הנודר הי' בעת צרה ולוה מן הדיבור ונתן מתנה אל הקב"ה לפייס הדין שלמעל' והשלים החוב. ואח"כ יש עליו חוב להשלים דיבורו כמאמר לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. וזהו כי תדור נדר לד' אלקיך לא תאחר לשלמו כי דרוש וגו' וכי תאמר הלא מתנה הבטחתי לזה ביאר ואמר כי כדבריך כן הוא כי עלי אין עליך חוב מאומה. כ"א אתה חייב להשלים פעולת הדיבור וזהו מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לד' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך פי' כי אצל הקב"ה הקב"ה נשלם דבר הנדבה בדברים אשר דברת בפיך. ועתה הלא נשאר עליך חוב להשלים הדיבור שלא תהי' שקרן:

לא יהי' לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה מדרש (ויקרא רבה ט"ו) אם עשית כן לא יהי' לך מה לישא ומה ליתן ומה ליקח ומה למכור. והענין בזה ע"ד מאמר החכם (משלי ג') אל תקנא באיש חמס וגו' מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך. דע כי מקובל אצלנו אשר כל אדם נוצר ופרנסתו עמו כמאמר ז"ל זכה זה ככרו בידו וההבדל בין הצדיק ובין הרשע כי הצדיק מתפרנס מביתו היינו ממה שחננו ה' לא כן הרשעים העוזבים מקור מים חיים והם ממשיכים ברכתם ופרנסתם ממה שחנן ה' לאחרים לגזול ולחמוס ולעשוק. ובדבר הזה הלא חלק ברכה שלהם נעזב. ואין להם בביתם מאומה. כי כאשר הם נהנים משל אחרים הלא שלהם נעזב מהשפעת הבורא ית'. ובזה אמרו איזה עשיר השמח בחלקו פי' ממה שחננו ה'. לא מחלק חבירו:

(שצב)

המשל בזה לב' אחים ירשו מאביהם בית והון. א' מהם מיסד פרנסתו בביתו זורע השדות ומתקן הכרמים והשני מניח את הכל ומשים לבו לעסוק בעסקים נושא את רגליו להרחיק נדוד להביא ממרחק לחמו והאיש הזה בזמן שהוא מצליח בעסקיו יתפרנס בריוח. אבל אם גלגל עליו הגלגל אשר לא יוכל לעבור במעברות לא יוכל לצאת ולבוא למקומות המסחר וילך וישוב לביתו ושדותיו עליו נאמר (משלי כ"ד) על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כלו קמשונים וגו'. והוא קרח מכאן ומכאן ואין בידו מאומה. הנמשל אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו להתפרנס מאחרים. כי יהי' ביתו ופרנסתו הראוי לו מאת ה' תהי' עזובה שכולה וביתו יהי' ריקם מכל ולא ישוב אלי' עוד. וזהו מארת ה' בבית רשע אבל ונוה צדיקים יברך כמאמר הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. וזהו שדרשו לא יהי' לך בביתך איפה ואיפה אם עשית כן לא יהי' לך. פי' אם תאבה להתפרנס ממה שתעשוק את אחרים לחסר מהם חלקם אז לא יהי' לך ברכה בביתך היינו הברכה הראוי' לכל אדם בפרט. וזהו אם עשית כן לא יהי לך ורצונם לפרש מלת לך שהוא כשפת יתר לומר גם כי תשיג מאומה עכ"ז לא לך יהי' מזה דבר:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה