אור ברסלב
משלי יעקב חומש דברים › פרשת תבוא

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש דברים · פרשת תבוא

פרשת תצא

והיה כי תבוא אל הארץ וגו' ולקחת מראשית כל פרי וגו' ובאת אל הכהן וגו' ואמרת אליו הגדתי היום לד' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ולבוא אל ביאור הענין נזכיר מאמרו ית' למשה ואת הארץ אשר נשבעתי לאברהם וגו' הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור והדברים צריכים טעם בזה ואיך נתפייס משה במה שהראה לו הלא עוד יותר ידאב לבו אמנם דע כי כבר מקובל אצלינו כי סגולת א"י כפולה ומכופלת מצלחת לנפש כמו שנשתבחה בשבח שבעת המינים לכלכל בהם חיי הגופות. כן היא מוצלחת אל הנפשות להשביע אותם צחצחות למלאות צדק ומשפט ומשרים כי אוירא דא"י מחכים ומקדש ומכפר. ועל זאת יורה מאמר את כל הארץ אשר אתה רואה מוסב מוסב על ראי' שכלית כמו (קהלת א) ולבי ראה הרבה חכמה ודעת לאמר לא שתהי' אוכל ושותה מטובה כ"א ראה תראה מטובה ותטעום כל ספוני טמוני סגולתה ואולי זהו ג"כ מ"ש ית' ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עלי' לך אתננה וגו' מלמד שקפלה הקב"ה וגו' ואם הדברים כפשוטים איך הי' כל העירות והכפרים נתלו באויר בלילה הזאת. אבל הדברים רומזים על המעלו' הרוחניות שהיו בכל א"י קפלה הקב"ה וצמצם אותם למקום משכבו. וזהו שאמר ית' למשה עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה וגו':

(שצג)

משל ע"ד מה שב"א מספרים ומהללים איש ידוע שיש לו חנות גדולה ואין הכוונה בשבח הזה על בנין החנות כ"א על הסחורות היקרות אשר בתוכה. ובהזדמן שיחפוץ א' לראותה והסוחר כבר נשבע שלא יכניסו לתוכה. הנה בשוב אפו ממנו למלא רצונו גם לא לעבור על השבוע' הלא לו עצה ותושי' לאסוף ולצמצם כל יקר רכושו וסגולתו אשר בחנות הזאת אל תיבה אחת ומביא אותה לפניו ומראה לו לעיניו ואומר הנה לפניך החנות שר אתה מתאוה לראו'. הנמשל כן הדבר במרע"ה כי באין ספק הי' משתוקק רק אל הכחו' הרוחניו' אשר בא"י א"ל הקב"ה עלה ראש הפסגה ושא עיניך וראה. פי' ותשביע בצחצחות נפשך ואין אתה צריך יותר. וזהו דבר הפיוס הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור כי אך למותר הוא. והנה לבעבור כי שבט לוי הי' הבחור שבשבטים כי בו בחר ה' לשרתו הלא הם ירשו יותר מכל שבטי ישורון כי בהם נאמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך אשר ע"כ הי' מצות הבאת בכורים אל הכהן. כדרך שר שיש לו כרם ונתן אריס לתוכו לעבדו ולשמרו וכאשר יראה האריס בכורה בתאינה מראשותה או אשכול מיד יביאם בכלי טהור לפני אדוניו כן חייב הכ' את באי הארץ להכיר טובה ולתת הודאה וההודאה תהי' לפני הכהן כי הוא עיקר הבית. וזהו הגדתי היום וגו' כי באתי אל הארץ כהודאת האריס אל בעל הכרם לאמר כי הכל שלך ומידך נתנו לך ועי"כ יהי' גם לנו:

הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. גמ' (ברכו' ס"ג ב') וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף מ' שנה הי' אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדי' בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני אר"ת ברי' דר' חייא איש כפר עכו תדע שהרי אדם קורא ק"ש שחרית וערבית וערב א' אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם. והדבר קשה מאד והלא כבר ידענו כי אין עבירה מכבה מצוה ואי' איפה תאבד ממנו הקריאה שקרא עד היום. עוד מה צורך לתת לב על הראי' שאמרו ז"ל תדע שהרי אדם וכו' וערב א' אינו קורא דומה כמי שלא קרא קריאת שמע מעולם אשר מאמר תדע מורה כי יש לזה ראי' נודעת ומקובלת ומפורסמת והלא הראי' עוד צריכה ראי' וכי מה נשתנה מצות ק"ש מכל מצות התורה עד שעלי' אמרו (ברכו' כ"ו א') מעות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש של שחרית או של ערבית. ולבוא אל הענין נזכיר עוד מאמר (דברים ד') רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח וגו' ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך ותועלת הזכרון הזה נראה בעיני כי הקורא הדורו' מראש צופה צופה ומביט עד סוף כל הדורו' וראה כי המדריגה הנפלאה שהיו בה ישראל במעמד הנבחר לא תקום ולא תהי' עד עת קץ במהרה. ולכן הזהירה התורה מאד על השמירה שלא לאבד הטוב והברכה שקבלנו ביום מעמד ההוא וכי ישאלך לבבך כמה שיעור העזיבה שעלי' אמרו ז"ל ונוח לאבדם כזכוכית דע כי כבר מבואר אם תעזבני יום יומים אעזבך. ואין אל האדם לחשוב שיחזרו ויתנו לו מן השמי'. אחר שכבר נאמר לא בשמים היא שלא נשאר ממנה למעל' כלום:

(שצד)

והמשל בזה הענין ממש אל עורך מלחמה עם שכנגדו והוא עומד ברחוק ממערכות המלחמה ב' וג' פרסאות רק העמיד צופים בכל כברת ארץ בכל השטח עד שיוכל א' להשמיע דבריו אל הב' והב' לג' וכו' עד שיגיעו הדברים אל השר וממנו אל בעלי המלחמה למען ידעו אנה יפנו ואיך יעמדו במערכו'. אבל כ"ז הוא בתנאי שלא יהי' רחוק מחבירו כ"א בכדי שיוכל להשמיע קולו אל הב'. אולם כאשר יברח א' מהם ממעמדו הנה נפסק חבל ההשתלשלות. הנמשל הקב"ה יחד אלינו יום א' אשר בו נתן אומר המבשרות צבא רב ומלא את לבבינו יראה וקדושה אך בתנאי שלא נרחיק עצמינו ממנו יותר מיום א' כ"א בכל יום ויום בבקר השכם נתחזק לעמוד ביראה ואהבה אשר עי"כ ישתלשל בלבנו כח הירא' הראשונ' אשר הי' אלינו במעמד ההוא ובהנהגה כל היום בתורה עד יום המחרת נשוב לקבל כח הירא' כמאמ' ואותי יום יום ידרשון ולהשלים כן כל ימי האדם על הארץ ובתנאי שלא יהי' הפסק בין הימי' כי כאשר יחסר ממנו יום א' באמצע שהי' בטל מק"ש איככה יהיו הימי' מחוברי' ביום הנכבד ההוא אשר למען נחי' במי טהרתו וקדושתו ויראתו מסר לנו הקב"ה יסוד נאמן הק"ש וברכותי' אשר עמה אנו מחברים הזמן א' בא' יגשו ואז יוצק לנו מים טהורים נוזלי' ממקור נאמן כשואב ממעין שאין לו סוף ולכן הזהיר הכ' ואמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ואז פן יסורו מלבבך כל ימי חייך שתהי' נפסק ונעזב מהמעין הכולל. ומעתה מה יפה אז"ל מעות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש של שחרית וכו' כי על אלו האדנים עומד יסוד כל הבנין וכמ"ש הכוזרי (בחמישי לשלישי) ע"ש. וזהו מאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם הזהיר על למוד התורה שלא יהי' בינו ובינה כדרך יום א' כי אז יהי' נפסק מן היום הזה אשר בו נהיית לעם וביארו ז"ל שחביבה תורה על לומדי' בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני כלומר על לומדי' שלומדים בכל יום ויום אצליהם הוא חביבה כיום שנתנה וע"ז הביא ר' תנחום ראי' מק"ש תדע שהרי אדם קורא ק"ש וכו' וערב א' אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם וא"כ מענין ק"ש תוכל לקחת אות וראי' ע"כ התור':

כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה וגו' ובנביא (ישעי' ס"ז) ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירונן וגו' יין ביקבים לא ידרוך הדורך הידד השבתי. ולבוא אל הביאור נזכיר מאמר (תהלי' ק"ד) להוציא לחם מן הארץ ויין ישמח לבב אנוש בדבריו אלו רמז לנו זמן ברכה וזמן קללה:

(שצה)

למשל הברכה היא בהיות לאדם שדות וכרמים ועבודה רבה ויהי' איש תחת גפנו וגו' ואז מן השדות יוציא לחם שלחנו די מחסורו מחסורו ומכל מין ומין תשבע נפשו ולא יצטרך לקנות מן השוק דבר ואז הלח' יסעדנו והיין ישמחנו. לכן בעת אשר דרכו היין היו עונים בקול הידד הידד ע"ש סופו לא כן אם אין לו שדות רק חלק מה בכרם אז מוכרח למכור את היין לקנות לחם לפי הטף ואז אין לו לנהוג בדריכתו רק כמנהג קציר שדה ומה מקום אז לענות הידד. וז"ש דהע"ה הלואי שלא ישתנה דבר ממנהג פעולת הבריאה רק להוציא לחם מן הארץ לא להוציא לחם מן היין כי היין ישמח לבב אנוש. וזמ"ש ונאסף שמחה וגיל מן הכרמל ובכרמים לא ירונן וגו' כי אחר אשר היין לא יהי' לשמחה אין מקום לרנן עליו וזהו ג"כ (ירמי' מ"ח) ונאספה שמחה וגיל מכרמל וגו' והטעם הידד לא הידד כי לא ישתו ממנו והשמחה לא לו תהי':

(שצו)

המשל בזה לא' שנשא אשה והי' לה בנים מבעלה הראשון לימים עשה חתונה לבנה והיו העם שמחים ומרקדין מאד וקראו גם אותו לרקד ולשמוח ולא רצה באמרו הלא עיקר המנהג לשמוח על שמחת בנו כי הוא התהלה והודאה לאמר ככה תשמח באורך ימיהם ובבניהם אשר יולידו ובעשרם שישיגו אבל כל זה אם הבן הוא בני אבל זה הלא בן אשתי הוא והלואי שלא ישיג ממנו רעה ולא ימר לי חייתי אבל נחת ודאי לא אשיג ממנו כי לא לי יהי' הזרע ומי שעתיד לשמוח בו ישמח גם עתה. הנמשל גם זה הדורך אינו מבטיח נפשו לשתות היין מטוב לב כי הוא רואה בעצמו שמוכרח למכור אותו לאחרים והלואי ישיג ממנו לחם לשובע נפשו ולשמחה זו מה עושה:

והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ וגו'. המשורר ע"ה התפלל ע"ז ואמר (תהלי' פ"ט) עד מה ה' תסתר לנצח וגו' זכר אני מה חלד וגו' ביאור הדברי' כי הנה מקובל אצלינו כי העונשים אשר באים לנו מהי"ת המה רק:

(שצז)

למשל ע"ד אב הנותן לבנו סמים ותמרוקים למרק חליו להמציא לו מזור ומונע ממנו כל מאכל שמן וערב שלא יזיקו לו בימים שהוא מקבל הרפואות וא"כ ההבדל בין העונש והחמה אשר לאדון על עבדו לאשר האב על בנו כי הכעס על העבד הוא כעס עולם אבל כעס האב העליון ית"ש עלינו רק כמו כעס האב על בנו שהוא רק לשעה עד שיקבל הרפואות נראה ככועס אבל אחר שיפעלו הסמים פעולתם אז יתהפך הכעס לרחמי' גדולים והעונש לטובה והמרורות למעדנים אבל כל זה אם יתרפא הנער אולם כאשר ימאן משמוע אל תנאי הרפואות ולא יתנהג בהם במשפט הראוי לנצור א"ע מכל משמר הלא גם כעס האב יהי' כעס עולם וכעס אמת והיסורים יהיו אמתים אחר אשר כל מה שעשה לו לטובתו נהפך בידו כקשת רמי'. וזהו מאמר עד מה ה' תסתר לנצח פי' שיהי' כעסך כעס אמתי ונצחי אחר שלא פעל אצלינו מאומה ועדיין לא שבנו מטעותנו וזה שהוסיף ואמר זכר אני מה חלד:

(שצח)

למשל כי הנה כאשר יקחו מאת בע"מ כלי מלאכתו לעבוט עבוטו אם המלוה יעשה מלאכה עם הכלים האלה יפסידם וישחיתם ואם הם מונחים בטל אין אל הלוה היזק רק מה שהוא בטל מהם ואין כלי מלאכתו בידו אבל אם הוא בעל מלאכה יקרה והכלים יקרים מלוטשים ומשוחי' בכל יום שלא יתקלקלו ועתה המה מונחים אצל איש כפרי קבורים במעבי האדמ' הלא הלא מעצמם הם מתקלקלים. הנמשל כי בהיותנו על אדמתנו כמה שומרים הי' לנו לשמור אותנו מכל סנהדרי גדולה וקטנה והכהנים בעבודתם היו מכבסים אותנו בכל יום פעמים בתמיד של שחר ותמיד של בין הערבים כמאמר (ישעי' א') צדק ילין בה התמיד ש"ש הי' מכפר על עבירות של לילה ושל לילה הי' מכפר על עבירות של יום וקרבן שבת ויו"ט ור"ח כל א' הי' פועל תקון גדול לקלקול הזמן שלא יגע בנו שום רע. ועתה חסרנו כל אלה שחה לעפר נפשנו ואיך לא ישלוט הרע בנפשותנו הלא מעצמה עלולה להפסד מסבת העדר הנקיון מהחלודה וקלקול הזמן וזהו זכר אני מה חלד:

וזה מה ששאל (תהלי' י"ז) שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני מפני רשעים זו שדוני אויבי בנפש יקיפו עלי. פי' גם אם הרשעים אינם עושי' לי מאומה מן הרע אבל נפשי ונשמתי יודעת מאד הרעה הגדולה הנעשית לי על ידם והוא כי אויבי בנפש יקיפו עלי כי הנה בנפש האדם עצמו כמה אויבים יש לו כל כחות התאוה והגאוה שהאדם צריך ללחום עמהם לכבוש אותם כאשר הרשעים באים עוד אליו מבחוץ גם אלה שבפנים מתעוררים ומתחזקים:

(שצט)

משל א' בא לערוך מלחמה על מדינה ובא באנשים מעטים כי בטח כי יש שמה הרבה תושבים אשר מרדו באדוניהם ומצפים את יום בואו ויתחברו אליו לצאת בצבא על אויביו. וזהו אויבי בנפש יקיפו עלי פי' כי הרשעים הרוצים ללחום ולהתגבר עלינו אינם צריכים כ"א לפתות ולעורר את האויבים הפנימים אשר בנפש להגביר המדות הרעו' על השכל וכדי בזיון וקצף:

ובמקהלות המתקנו בזה מאמר (תהלי' קמ"ג) ה' שמעה תפלתי האזינה אל תחנוני באמונתך ענני בצדקותיך. והנה מה שתפס בזה לשון אמונה לא ידענו כי דרך המבקש רחמים לומר האזינה ברחמיך או בגודל חסדך לא באמונתך. אבל המאמר יתבאר יפה ע"ד שכתבנו בק"י על מאמר (ישעי' ס') מי אלה כעב תעופינה וכיונים על ארובותי':

(ת)

משל לא' שנאבד לו תרנגולת והלך לבקשה ויהי הוא בא אל שכן א' וירא כי היא עומדת ורגלה קשור בכרעי המטה ויאמר לו הלא התרנגול' שני היא הן קניתי אותה אצל פ' הנה זה לך האות כי שלי היא התר נא מעלי' חרצובות מאסורי' מבין רגלי' ותפתח הדלת לפני' ועיניך יראו כי מיד תעוף אל ביתי אל מקומה האמתי. כן ממש התוכחות ישראל עם הקב"ה כי הקב"ה מתרעם על העדר שלמותינו עתה ואנחנו אומרים כי שלמים אנחנו אתו ית' גם היום כבימי קדם ומה שאנחנו נראים כרחוקים ממנו הוא מפני כי אסורים ידינו במקומות פזורנו וזה לנו האות כי מדי יתיר ית' את חבלי נדחי' הלא מיד נרוצה אחריו בשמחת לבב אל המקום אשר הי' שם אהלנו מתחלה. וזהו מי אלה כעב תעופינה וכיונים על ארובותיהם. וזהו ממש האזינה אל תחנוני באמונתך לאמר גם כי עתה אין מעשינו רצוים ואין אנו ראוים שתשמע קולנו האמן לנו כי שלמים אנחנו עמך ואם הי' יכולת בידינו לא נגרע מעבודתנו דבר ולמען שלא יעשה הקב"ה מכ"מ ג"כ ויאמר הלא לאמונה כי יושיענו אבל לא לא עתה לזה אמר ענני בצדקתך ואמר אל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי כי רדף אויב נפשי וגו'. ביאור זה:

(תא)

למשל כי ב' מיני מצודות יש א' שצודדין בה צפור ומשפט מצודה זאת כי פורשי' לפני' רשת ונותנים לפני' זרעונים ומניחים אותה לחטוף פעם ושתים עד שהולכת ומתקרבת אל הרשת ואז נלכדת. וציד חי' בדרך אחר חוקרים תחלה על מקומה ומסבבים אותה מג' רוחות מעמידים ב"א במקלות ורמחים ומכים אותה ורודפים אותה עד שלא תוכל שאת ואחר אשר תהי' עיפ' ויגע' מלסבול המכות אז בצבי נפשי' לקטלא נפיק תלך לאותו ציד שרודפים אית' שמה להפיל' במלכודתה. הנמשל היצה"ר הוא הצד ציד צודה נפשות ללכוד אותם בחרמו ולו ב' מיני מצודות א' מרוב כל או בחוסר כל כי תקפו עליו עול הצרות כמאמר (עירובין מ"א ב') עניות מעביר על דעתו ועל דעת קונו ושתיהן שמשו בעולם העשירות בזמן השלוה אז וישמן ישורון ויבעט. וכמליצתם ז"ל (ברכו' ל"ב) אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר לא כן עתה כל כח היצה"ר מצד הדלות והשפלות כי אספו רעות עד אין מספר. וזהו שהתנצל דהע"ה בעד הכנסי' ואמר ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי פי' לא כאותו שהוא חוטא מרוב טובה אשר אם הי' בוחר לנפשו לאכול פת במלח וכו' הי' נשאר עומד על משמרת התורה ועבודה אבל לא כן אנחנו כי לא יצדק לפניך כל חי ר"ל כל מי שרצונו להשאר בחיים ע"פ האדמה אין לו דרך להשאר עומד על משמרת התורה כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי פי' כי כאשר יחפוץ האויב הרע הוא היצה"ר לרדוף נפשי מה הוא עושה דכא לארץ חיתי הוא מפיל אותי ברשת הדלות והעוני המעבירים את האדם ע"ד וכו' ואמר עוד ותתעטף עלי רוחי בתוכי ישתומם לבי פי' גם בבוא זמן מוכשר לתפלה ישתומם לבי בתוכי על מה להתפלל אם על צרכי הנפש אם על צרכי הגוף. וזהו זכרתי ימים מקדם פי' במשקל ראשון אני זוכר מה שהייתי בימי קדם בהשכל וידוע אותו ית' הגיתי בכל פעליך במעשה ידיך אשוחח והייתי עובד בכל לב ונפש ועתה נעדר ממני כל אלה וברגע יעלה ויבוא על דעתי לבקש מחית גופי הדל ופרשתי ידי אליך כי נפשי כארץ עיפה וגו' ואמר עוד מהר ענני ה' כלתה רוחי אל תסתר פניך ממני וגו':

(תב)

משל ע"ד סוחר בא אל מדינה רחוקה ויהי הוא בא אל בית המלון בכפר וחלה שם עד מאד והי' שולח כמה פעמים ביום להביא אליו את הרופא מהעיר ויהי כי ראה החולה כי מחלתו הולך הלוך וגדל ויפצר מאד בהרופא לאמר ראה נא כי גר אנכי בארץ ואין לי פה מי שיתעורר לשקוד ברפואתי והצלתי לכן החסד הזה עשה עמדי שלא תמתין עוד מלבוא אלי עד אשר אשלח אליך כי דואג אני פן ח"ו תטרוף דעתי עלי ולא אוכל לשלוח אחריך לכן תתעורר נא עתה אתה מעצמך לשקוד בהצלתי. הנמשל זהו ממש מאמר ענני ה' כי כלתה רוחי אל תסתר פניך ממני. וזמ"ש (תהלים כ"ח) צורי אל תחרש ממני פן תחשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור:

יט עוד נרא' מאמר האזינה אל תחנוני באמונתך וגו' ואל תבוא במשפט וגו'. בהזכיר עוד מאמר (תהלים מ"ג) שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך וגו' ואבוא' אל מזבח אלקים וגו' ואודך בכנור אלקים אלקי:

(תג)

משל עיר אחת מרדה במלך ויצר עלי' בחיל כבד מאד עד לא יוכלו לצאת ולבוא להביא שבר רעבון בתיהם ותרעב כל העיר ללחם וראו כי אין להם דרך אחר רק לשוב להכניע א"ע ת"י אדוניהם אך בטרם נדברו בזה איש אל רעהו ובטרם הרימו נס ותתעלף נפשם עד כי שכבו לארץ שלא אכלו לחם זה כמה ימים והמלך וכל חילו עומדים סביב העיר וירא כי ארכו לו הימים ועוד לא נכנע לבבם הערל ויאמר מה לי לעמוד עוד וצוה להצית אש ולשרוף את העיר וכל המונה לבלי להשאיר מהם איש ויהי כי הגיע דבר המלך ודתו עליהם התחזקו בכל מאמצי כח לעמוד על רגליהם ויבכו בקול מר ויאמרו אדוננו מלכנו הלא לאמונה כי כבר שבנו מטעותנו כבר נהפך לבנו בקרבנו ועלה בהסכמה בכל אנשי עירנו לשוב אליך באמת בכל לב ונפש ולא תתפלא עלינו מדוע לא באנו אליך להכניע לפניך הלא מי ומי ההולכים כלנו הוזים שוכבים כל רוח אין בנו לכן אדונינו מלכנו נסה עלינו נס להתנוסס וצוה לקחת עגלות להרכיבנו בהם והביאנו אליך ותערוך לפנינו שלחן להחיות נפש עיף ויגע נרדם ונתעלף והחיינו נא מן המות הזה אז תראה האמת אז תבחין טוב לבינו ושלמות עבודתנו אבל היום הזה מה זה תתפלא עלינו. הנמשל כי הקב"ה כביכול ממתין על התשובה ואז יגאלנו ע"ז אמר האזינה אל תחנוני באמונתך וגו' כלומר לע"ע ראוי לך להאמין כי לבבנו טוב אליך ואל תבוא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי כלומר לא תבוא עמי במשפט ולא תתוכח עמי לאמר הלא עוד לא ראיתי מי שיצדיק את מעשיו ע"ז התנצל ואמר כי דבר זה א"א עתה ואין כדאי להתעכב ע"ז בחנם יען כי רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי הושיבני במחשכים כמתי עולם ומאת אנשים כאלה מה תדרוש כי אין רוח באיש לאזור חיל לעמוד על משמר התוה"ק ע"ז בא המאמר שלח אורך ואמתך כלומר הלא נהפוך הוא עשה נא אתה הנסיון הזה ושלח נא מרכבו' כבודך (אורך הוא מלך המשיח ואמתך הוא אלי' איש האמת עי' ילקוט) וזהו שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך וגו' ואבואה אל מזבח אלקים אל אל שמחת גילי אז תראה האמת ואודך בכנור אלקים אלקי. והדברים ערבים:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה