משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש דברים · פרשת ראה
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ביאור המאמר דע כי האף אמנם אנחנו חושבים בלבנו העוה"ז לטוב וחיינו לחיים אבל האמת כבר אמר החכם (קהלת א') מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש כי העוה"ז אינו כ"א הכנה אל העוה"ב ולטובות העוה"ז אין להחליט עליה' מאמר טוב כי לפעמי' יהי' לטוב ולפעמים לרעה כי בהטיב ה' לטובים ולחמו נתן מימיו נאמנים ואינו חסר לנפשו מכל צרכי ביתו והוא את נפשו יחי' יכלכל כל ימיו בעסק התור' ועבוד' היא ברכה שאין למעלה ממנה. אמנם האיש אשר יתן לו האלקים עושר ונכסים והוא ימלא קדים בטנו בכל אשר יפנה ירשיע חוטא ומחטיא אחרים אין קללה גדולה מזו כמאמר (ואתחנן) ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו. וזהו ראה אנכי נותן לפניכם היום פי' בעוה"ז ברכה וקללה את הברכה אשר תשמעו וגו' כלומר העוה"ז יהי' אצליכם לברכה כאשר תשמעו אל מצות ה' והקללה אם לא תשמעו וגו':
(שעא)
משל ע"ד אדם חולה בא לפני רופא עשיר ונדיב החומל על כל הבאים לפניו והוא מבקש מאת הרופא שיתן לו מאכלים פטומי' לאכול ויתמהו האנשים איש אל רעהו ויתנו אותו כמתעתע לאמר לא זאת שאינו מבקש סמים העלולים לרפואה הוא מבקש דברים אשר יקרבו את מיתתו השיב הרופא ואמר מה שאינו מבקש המועיל לו הוא מסבת ההתגברות החולי עליו עד שאינו מרגיש ולכן לא זאת לבד שלא יחרה אפי עליו אבל עוד זאת כי חסרון ידיעתו הוא סבה לעורר את לבי לחמול עליו ולשקוד ברפואתו ואין אני משים לבי אל הדברים שהוא מבקש ואומר בפיו כי אם בם אדע כי לבו כואב עליו והוא צריך אל דבר והוא מבקש אותי להושיעו מצרתו ומה לעשות לו הלא אנכי נפשי יודעת מאד ומה לי בזה אם הוא אינו יודע מה לבקש. הנמשל אנחנו מבקשים מאתו ית' דברי' שאין לנו תועלת בהם והוא הוראה על התגברות הסכלות בקרבנו והקב"ה ברוב רחמיו ישמע בקולנו היינו כי לא ישים לב אל ארשת שפתינו מה שאנחנו שואלים דברים הבלתי ראוים לנו כ"א יקבל קולינו לבד כאותו שצועק בקול מר מרוב עניו והקב"ה בעצמו יבחר את הטוב לנו:
מדרש ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. הלכה אדם מישראל מהו שיהי' מותר לו לקרות התוכחות בקריאות הרבה כך שנו חכמים אין מפסיקין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כלם וכו' שנאמר (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשה את התוכחות קוצין קוצין. וראוי להשכיל למה לא נפסוק בקללות ולבוא אל הביאור נתעורר עוד על מ"ש בסמוך אמר הקב"ה לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות אלא להודיעם איזה דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר מנין שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. והדברים סתומים וחתומים. אמנם יבואר:
(שעב)
למשל א' שנפל בנו למשכב בא אליו הרופא ואמר כי הוא צריך לקחת על הקאה התחיל האב מספר לפניו טבע הילד לאמר כי הוא רפה המזג עד מאד רך וענוג לסבול קבלת הסמים ענה הרופא ואמר תדע כי גם אנכי בחנתי בנתי אותו ואת מזגו מיד בבואי אליו אך עכ"ז ההכרח אליו להצלתו ורפואתו מחויבים אנחנו לעשו' כי הוא צריך להקיא עשר פעמים ויאמר האב אבל זאת עשה עמדי כי תראה למעט בסמים כל מה שאפשר ויען הרופא הלא כבר אמרתי לך כי אני מכיר בו שאין בכחו לקבל רפואות ולא אהי' עליו למעמסה אך מהר תנה גליון ועט סופרים וארשום עליו הסמים העלולים אל הקאה. ויהי כי התחיל לכתוב לא זז ידו עד אשר מלא את הגליון לארכו ולרחבו והאב בראותו זאת הפציר בהרופא לאמר חדל נא האם בני יקר יקבל הסמים הרבים האלה ענה הרופא בחכמתו הלא לאמונה כל יותר שאכתוב עוד תמעיט קבלתו אך שבה אתי החרש והביטה והאב בע"כ צוה אל המשרת ללכת לבית הצרי להביא הסמי'. והנה הנער בא וכנפי כסותו מלאים חבילות חבילות סמים ועשבים שונים והאב ראה ולבו עליו דוי. הרופא הזה לקח לו את החבילות וצוה להציב לו שלחן אצל המטה אשר הנער שוכב עלי' ושם התחיל לחתוך העשבי' ולכתוש הסמי' והנער בהריחו ריח העשבים וחיל מרירתם העלה באשם לפניו נתפעל כ"כ שהתחיל להקיא פעם ושתים והרופא כותש ושוחק עוד ודוכה במדוכה ועשן העשבים עולה עוד באפו והוא מקיא עוד לעומתם עד אשר השלים עשרה פעמים אז אמר הרופא להסירם מעל פני הנער ויאמר אל האב עתה ראה אחי אם לא כאשר דברתי כן עשיתי כי אם הי' בדעתי לתת לבנך סמים לא הייתי צריך אל רפואות רבות כאלה והי' די לבנך כף אחת קטנה או שתים אכן אנכי בחנתי את מזג הנער הרך שאין בכחו לקבל רפואות כל מאומה לכן הי' ההכרח אתי להרבות באסיפת הסמים ועריכתם למען אשר יתפעל ע"י הכנתם לבד. הנמשל כן העם הזה אם הי' רצון הקב"ה לזורר ח"ו מחלת נפשות ע"י הסמי' אשר פרט הכתוב בהתוכחו' הנה באין ספק הי' די בא' או בב' אם לא כי באהבתו ובחמלתו שיער את כח נפשותינו שאין בכחנו לקבל גם א' מהם אשר ע"כ מהצורך הי' להרבות בהם לרשום גליון גדול כזה צ"ח סמים למען אשר הקורא בהם יתפעל אך עם קריאתם ואסיפתם. וא"כ יפה אמרו אין מפסיקין בקללות אלא א' קורא את כלם בפעם אחת כדי להגדיל הקריאה באזני השומעים ואולי זאת תהי' לנו לארוכה ומרפא תעלה לא כן אם נחלק אותה לחלקים בקריאות הרבה לתת חלק לשבעה וגם לשמונה גברים לא יכבד על השומע ולא יתפעל מאומה. ומעתה עשה עמנו הקב"ה אך טוב וחסד במה שהרב' הקללו' כ"כ. וזהו מאמר' ז"ל לא לרעתם נתתי נתתי לכם ברכות וקללות לא נתתי לכם אלא לטובתכם מנין מה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום שזה מורה כי ביום הזה יספיק לנו דבר השמיעה עצמה להטיב דרכנו לא כן אם כוונתו היתה שיבואו ימי הרעה בפועל ושיהיו הקללות בעצם ח"ו. איך אומר עליהם אנכי נותן היום הוא שאמרו בסמוך זש"ה (ירמי' י"ד) שמעו והאזינו וגו' כלומר שיספיק להם השמיעה לבד. וזהו מ"ש החכם ע"ה (משלי ו') ודרך חיים תוכחת מוסר מוסר הוא שבט מוסר ויסורים בפועל ח"ו ותוכחת מוסר היא ההתראה על היסורין:
אמר הכותב ידעתי גם ידעתי כי דבר עם לבבך לאמר כי גם אחר כל הביאורים האלה עוד לא נתבאר יפה לשון המדרש במה שאמר לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות כי על הקללות יתכן שיהי' מקום לטעות ולחשוב שהי' המכוון בהם לרעה ח"ו ע"כ העיר אותנו הקב"ה שאינו כן. כמו שנתבא' אבל מי הוא זה אשר יחשוב תועה על הברכו' שהמכוון בהם לרעה שיצטרך הקב"ה לומר לא לרעתכם נתתי לכם ברכות כו' והוכיחו ממה שקרינן בענין ראה כו'. ועל זאת ישתומם כל משכיל אי' איפוא מוכח ממאמר זה שהכוונ' בברכות ובקללות רק לטובה. ולבאר לך תועלת חכמת מאמר הנפלא הזה אזכיר לך קורא נעים דברי מו"ר ז"ל (בק"י) על מאמר מי זאת עולה מן המדבר. ובמדרש אמרו אוה"ע מי הם אלו שכל מעשיהם עולים באש ויורדים באש א"ל יש להם על מה שיסמכו מקוטרת מור ולבונה זה אברהם יצחק ויעקב. ביאור הדברים:
(שעג)
למשל כי הנה ב"א מתפרנסים על ב' דרכים. יש אשר יחי' עצמו בביתו ובחנותו. ויש אשר ממרחק יביא לחמו עובר הים באניות וההבדל ביניהם. כי המחי' אשר בבית רחוק להתעשר לבוא להצלחה גדולה יען כי סחורתו ידוע לכל בשוי' וערכה ולא יהי' הריוח כ"א מעט. לא כן יורדי הים אליהם אפשר להתעשר בפתע פתאום וכי תאמר א"כ מדוע כל הסוחרי' אינם עוזבי' מסחר עירם לסחור למרחקי' התשוב' בזה כי היא (אלי') [אלון] וקוץ בה כי יש בה אחריות גדול לא כן בביתו הוא בטוח עכ"פ שלא יפסיד ונחקור עתה אם יש למצוא איש אשר אליו יאות לעזוב מסחר עירו ולבחור יותר לסחור למרחקי' גם שיש בזה אחריות גדול דע כי ענין זה נאות רק לעול ימים אשר הוא סמוך על שלחן אביו או חותנו הגבירי' כי אם יצליח הלא יתעשר מאד ואם יקרה בהיפך מה לו לדאוג הלא אביו וחותנו עשירים הלא המה ימלאו ידו ברכה ולא ידע חסר יבואנו. הנמשל כן ממש כי מאז מעולם לא הי' בבני אדם רק שבע מצות מה שנצטוו ב"נ. והיו ב"א מתפרנסים מאלה המצות המועטות ממש כתפארת אדם לשבת בית ולהסתפק במועט. והנה הקב"ה הופיע מהר פארן וכו' ורצה לתת תרי"ג מצות מה שהוא מו"מ גדול המעלה ריוח גדול והעמים ברחו מזה העסק וישראל קבלו עליהם המסחר הגדול והעמים בשמעם זאת התפלאו ואמרו מי הם אלו שכל מעשיה' עולים באש כלומר אמת הדבר כאשר יצליחו יהי' להם עמוד וחומת אש. אבל וגם יורדים באש. כי אם יפסידו הלא אש הוא עד אבדון תאכל. ע"ז השיבה רוה"ק אלו הם בני אברהם יצחק ויעקב. בני עשירים גדולים ויש להם על מה שיסמכו והעד כשיזדמן הפסד בא המליץ המליץ ואמר זכור לאברהם וכו' ע"ש באורך. ומעתה דע כי גם אחר הדברים האלה יש מקום להסתפק אל מי שואבה להיות עקש בדרכיו ונלוז בדעתו הוא ימצא דרך לומר כי הדבר בהיפך כי בכוונה הפליג הכתוב בהצלחת התורה והרבה בברכות רק למען יבחור האדם לקבל ע"ע העסק הגדול הזה עם כל חלקי האחריות אשר יש לדאוג בו. וכל עיקר הכוונה הי' רק למען יבוא בחוף הימים ושם ירד במצול' ואם לא היה מפליג כ"כ בשבח המו"מ ובהצלחה הגדולה אשר בו לא הי' גם א' שירצה להסתכן בעסק הזה:
(שעד)
משל ע"ד א' קינא ברעהו העשיר והיה חפץ להכניסו בעסק אשר בו יאבד כל רכושו מה עשה הלך בערמה אליו ויתחפש בפניו כאוהב נאמן ויאמר אליו אם תאבה אחי הסכת ושמע עצתי. הנה שמעתי אשר באיי הים החטים יקרים מאד. ועתה קנה לך חטים בכל רכושך ושלחם ע"פ המים הלא תשיג ריוח והצלחה נפלאה בימים אחדים. ובאמת הדבר בהיפך כי היועץ הזה כבר יודע אשר באיי הים החטים הם יותר בזול. ואם היה יודע מזה מי פתי שיאבה לכנוס בעסק הרע הזה. לכן הוא צריך להתחכם נגדו ולהפליג אליו ההצלחה אשר ישיג ובעבורם כדאי לקבל ע"ע גם האחריות. נמצא כי עיקר ההפלגה בדבר ההצלחה היא סבה עצמית לגודל הפסדו לרדת פלאים. הנמשל זה מאמר הקב"ה שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם ברכות וקללו'. ר"ל גם הפלגת הברכו' שהבטחתי לכם תחשבו לומר שגם היא לרעתכם כי ההפלגה בברכו' היתה סבה למען תאבו לקבל המו"מ מבלי לחוש על האחריו' חלילה שתאמרו כן לא נתתי לכם אלא לטובתכם. כי הנני באמת יועץ טוב ואוהב נאמן החפץ בהצלחת עמו ולכו ועשו המו"מ הזה והביאו ברכה לבתיכם והוכיחו ואמרו מנין ממה שקרינן בענין ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה כלומר הלא גם הקללה גילה הכתוב לפנינו גם את האחריו' מהקללות אשר יכלו להזדמן במו"מ זה. ומשפט הרמאי שלא לגלות בלתי הצד הטוב אשר בהעסק וצד הרע לא יציע לפניו כל מאומה שלא יברח מהעסק וא"כ ממה שהקב"ה לא העלים מאתנו צד הרע ג"כ וכ' בספר גם את הקללות וההפסד כבר יבחן אמתתו ית' החפץ באמת בטובת ישראל והצלחתם אשר על כן בירר לפנינו בעצתו הנדיבה מקרים הנופלים בשני הדרכים. והדברים מתוקים:
עוד יתכן ראה אנכי וגו' את הברכה אשר תשמעו וגו':
(שעה)
משל ממש ע"ד סוחר נוסע עם בעל עגלה למרחקים כאשר יתבע ממנו שכר נסיעתו הלא יענה ויאמר שהשכירו' אינן משתלמות אלא לבסוף כאשר אבוא אל ביתי אשלם לך כי איש נאמן אני. אכן כאשר יבקש על הוצאו' לתת תבן ומספוא אל הסוסים או לתקן את העגל' בהכרח יתן לו הנמשל זהו את הברכה אשר תשמעו וכו' ר"ל כי מוכרח אנכי לתת לך על הוצאות ולהספיק מחסורך למען תוכלו לשמוע ולהקשיב לשמור ולעשות. וזהו מאמר היום לעשותם פי' היום הקב"ה עוזר לעשותם ומשלים את האדם בכל צרכי מחיתו למען יוכל לעשו' ולמחר יקבל שכרם:
לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך וגו'. מה מאד ראוי להתעורר מדוע בחר הכתוב להזהיר רק על השלילה יותר מהצודק הי' להזהיר על החיוב להפליג דבר הנתינה בפועל מידו ליד עני. אמנם דע כי עינינו רואו' משפט העני והעשיר כפי המבואר בפרשה שלפנינו אשר העני יש לו כמעט מן הדין על העשיר שיפרנס אותו. כמ"ש וקרא עליך אל ה' והי' בך חטא ועכ"ז אם יזדמן שיקח העני מאת העשיר כל מאומה שלא מדעתו הלא ענוש יענש כדין גנב ואלו הב' דברים כמכחישים זא"ז אבל הבט ימין וראה כי רבותינו הקדושים כבר האירו עינינו באור חכמתם. ברוך שבחר בהם ובמשנתם כי הם אמרו (אבות א') יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים ב"ב. המובן מצחות לשונם כי הם ז"ל המליצו הדברים:
(שעו)
למשל ע"ד עני מוכר פירות בשוק ומתפרנס מזה. אבל במקום דירתו אין הקונים מצוים כי הוא שוכן באלוני מוריד העיר בקצה המחנה. מהו עושה הולך ועושה לו סוכה בין החניות של העשירים אצל בית עשיר מוכר משקים ומאכלים אשר רבים מצוים שמה ושם גם הוא יכול למכור מעט פירות שבידו. ובזאת העשיר אינו נותן משלו אל העני הזה מאומה רק בהניח לו מקום אצל ביתו בזה הוא נותן לו מחיתו. ובהיפך כאשר יעצור על ידו גם כי לא יקח משל העני כלום הוא חותך לו פרנסתו. הנמשל כי העני סבת פרנסתו ומזלו קשה מאד ושלולים ממנו. אבל העשיר מזלו טוב מן השמים לקבל שפע רצון ואם יתנדב העשיר לתת אל העני לחם רעבונו בכל שבוע. ובהגיע יום הכסא יקרא אל ה' לכתוב אותו בספר פרנסה וכלכלה שיהי' די מחסורו מה שהוא צריך בכל שבתו' השנה ויכלול בזה גם מה שנותן אל העני בקביעו' ובקל יגיענו די מחסורו. וא"כ העשיר אינו נותן משלו מאומ' כי הקב"ה משפיע עליו גם חלק העני. ואין זה כ"א שפרנסת העני עוברת על יד דרך ביתו. כי בר"ה הי' כולל כל צרכיו וכל הוצאותיו והעני לא השיג חלקו מלמעלה כ"א דרך ידו ולו ית' נתכנו פלילו'. וזהו מאמר יהי ביתך פתוח לרוחה כי מה איכפת לך אם העני יהי' כלול בבני ביתך. וזהו ויהיו עניים ב"ב ולך לא יחסר על ידיהם דבר. וזהו לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך כאותו שנא' בו ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו והכפיל ואמר כי פתוח תפתח את ידך וגו'. כלומר הלא תהי' רק פותח לבד מה שתהי' ידך פתוח' שתעבור השפעת העני דרך ידך ולא יותר:
נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו וגו'. להמתיק המאמר נקדים דבריה' ז"ל (ש"ר מ"א) לך ה' הצדק' ולנו בושת הפנים מהו כן א"ר נחמי' אפי' בשעה שאנו עושים את הצדק' מביטים אנו במעשים שלנו ויש לנו בושת הפנים אין לנו שעה שאנו באים בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאי' את מעשרותינו שנאמר כי תכלה לעשר וגו' מה כתיב בסוף השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. והמאמר צריך ביאור מה הי' קשה להם ז"ל במאמר לך ה' הצדקה ובמה נתישב הפסוק ובמה גדול כח המעשר מן הצדק' עד שהפליגו ואמרו אין לנו שעה שעה שאנו באים בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאים את מעשרותינו. אמנם היתרון העצום כך הוא:
(שעז)
למשל א' עשה דבר מכוער ויתודע הדבר אל ראשי הקהל וישלחו משרתי הקהלה לקחת אצלו משכנו' שישלם כו"כ קנס והמשכנו' היו מונחים ת"י הנאמן. ולימים אחדים בא אל העיר הזאת אדם גדול ומכובד והיו צריכים להעניק לו והמה חוקרי' אי' ישיגו כסף נדבתו שהם צריכי' לתת לו ענה א' מהם הלא יש ת"י משכנות מאת פלוני אלמוני נשלחה אליו להודיעו כי אם לא יפדה עתה המשכנות יהיו נמכרים לאחרים ובהכרח לקח את כסף האשם והביא אבל פער פיו על האורח הזה וקללו בקללו' ונאצות גדולות כי לדעת כל הרע' הזאת מצא' אותו ע"י האורח הזה כי אלו לא בא לא היו נוגשי' אות ואולי היו מחזירים לו המשכנות אכן אם נזדמן שהי' סדר הזה בהיפך כי ראשי הקהל שלחו ליגוש אותו שיפדה היום הזה את המשכנות והוא הלך והביא את הכסף אליהם ואח"כ בא האורח הזה אל העיר הזאת הלא כמה ברכות יברכהו וכמה הודאות יודה על הטוב ההוא שנתגלגל לידו לאמר מה נכבד היום הזה אשר בא לגבולנו חכם זה והכסף המתוכן יבוא אל יד ידיד ה' כמוהו כי לולא הוא מה הי' נעשה ממנו וא"כ טוב תתי אותו לו מתתי אותו אל יד מפסיד על דבר לא ידעתי. הנמשל הוא ההבדל בין צדקה ובין מעשר כי הצדקה יתן הנותן כאשר העני יבוא ואז יחר לו מאד כי אם לא בא אליו העני לא הצטרך לתת לכן ירע לבבו מאד על העני הזה למה בא לביתו. אמנם במצות מעשר הלא משנתמרח הכרי אסור לאכול עד שיפריש מעשר והוא מפריש מעשרותיו ומיחד להם מקום בביתו ואח"כ כאשר הלוי מחזיר על הגרנות ובא לביתו הוא נותן לו מאה ברכות ואומר לו טוב טוב כי באת קום קח לך כבר המה מונחים זה כמה ימים א"כ יתרון המעשר על הצדקה גדול מאד כי בצדקה יעשה ב' פעולות בפעם א' ולכן ירע לבבו ויכבד עליו משא"כ במצו' מעשר כי ההפרש' כבר נעשית שאסור לו לאכול קודם וכשיבוא הלוי על שלו תהי' הנתינה בשמח' כי למה יהי' המעשר מונח אצלו והוא צריך למקומו. וזהו מ"ש בוידוי מעשר ביערתי הקדש היא ההפרש'. והשנית גם נתתי ללוי. וזהו המדר' לך ה' הצדק' אמר בה' הידוע כאלו אמר על הצדקה הנודעת יש לנו בושת פנים כאלו יש עוד צדקה שאינה ידועה. וזהו ששאלו מהו כן ע"ז בא האלקי הזה ר' נחמי' ע"ה וביאר הדבר כי הצדקה הידוע' אפי' בשעה שאנו עושים אותה מביטים אנו במעשים שלנו ויש לנו בושת הפנים כי אין לבבינו שלם במצוה הזאת אין לנו שעה שאנו באים בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו שנא' כי תכלה לעשר וגו' כי ברב שמחה יתנם לעני יען כי כבר הפרישם. ומעתה הבט וראה כי נדיב נדיבות יעץ כי גם במצות הצדקה יעץ אותנו הכתוב להתנהג כן לא להמתין עד בוא העני לביתו כי אז יצטרך לעשו' ב' דברים כא' ההפרש' ונתינ' ואז ירע לבבו רק יתנהג להפריש מהונו מעות לכיס של צדקה וכאשר יזדמן שיבוא העני לביתו לא יהי' עליו לעשות כ"א הנתינה לבדה וזהו שדייק נתון תתן לו כלומר שלא יהי' בזה רק הנתינה לבד ולא ההפרשה כי אז ולא ירע לבבך בתתך לו:
כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וגו'. ביאור זה:
(שעח)
משל ע"ד א' הלך בשוק ואבד כיס עם ק' זהובים למחר הלך בשוק ומצא כיס ובו שני מאות זהובים ואיש הזה גם שיתנחם על אבדתו עכ"ז אין לו תנחומים שלמים כי הלא יחשוב כל היום תמיד כי אם לא הי' אובד את המאה זהובים הלא הי' לו עתה שלש מאו' זהו' אמנם מי שהוליך תבואה ממקום למקום ועבר בשדה ונפתח לו שקו ונתפזרה תבואתו מעט ובא ריקם לביתו ולזמן עבר בדרך הזה וראה כי צמח' האדמ' והי' לברכה מתבואתו האיש הזה ישיג נחמה שלמה על אבדתו הוא לא יאמר אם לא אבדתי הי' לי יותר כי שקר הדברים אם לא היו אז נאבדים ממנו לא הי' לו עתה כל מאומה. הנמשל זהו ולא ירע לבבך בתתך לו כי אם לא נתת אל העני הי' לך יותר ע"ז אמר לא כן הדברים כי כל העושר הבא לידך לא בא רק בגלל הדבר הזה כמאמר (תענית ח') עשר בשביל שתתעשר:
כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאביונך בארצך. דע כי כבר שאל טרנוסרופוס הרשע את ר"ט (ב"ב יו"ד) אם אלקיכם אוהב עניים מפני מה אינו מפרנסם. אמנם מלבד תשובת ר"ע ע"ה נראה להשיב עוד:
(שעט)
משל ע"ד א' עשה סעודה בעבור עשרה קרואים והעלה על השלחן עשרה מנות והי' שם א' רעבתן גדול וחטף ב' מנות ונשאר א' בלא מנה אמרו המסובים לבעה"ב ראה נא כי איש א' אין לפניו מאומה ויענה ויאמר תנו לו משלכם ויאמרו לו וכי כך דרכו של בעה"ב שיצוה את האורחים להכני' אורח השיב ואמר וכי תעל' על דעתכם שלא העליתי מנות מספר כלכם הלא אנכי נתתי מנה מיוחדת גם בעבורו רק אתם לקחתם שלכם ושלו עתה משלו תנו לו. הנמשל כי כבר נאמר (תהלים ל"ג) משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם והוא משפיע ברכה בקרב הארץ די מחסור כלם שלא יחדל גם האביון מהיות לו חלק בקרב כלל הארץ רק בעת תתפשט השפע ע"י סבות הערוכו' לה אז מי שכחו גדול חוטף חלקו וחלק חבירו בעבור היות סבתו מזומנת לפניו כמו בעל שדות הרבה וכדומה לכן הקב"ה מצוה את העשיר הממשיך ברכה לעצמו שיאציל מברכתו לתת אל האביון חלקו. זהו שהתנצל הכתוב ואמר דע לך כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ר"ל לא מנעתי את האביון שלא לתת לו חלקו בארץ וזהו מקרב הארץ. כלומר מכלל הארץ לא הוצאתי אותו ע"כ אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך וגו':
שלש פעמים בשנה יראה וגו'. נעמוד על מאמר חז"ל (שבת קמ"ה ב') חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי הי' עלי לטורח אמר הקב"ה לא דיין לישראל שהם חוטאים לפני אלא שהם מטריחים אותי לידע איזה גזירה קשה אביא עליהם והוא ע"ד שהמלצנו במאמר (איוב כ"ט) מי יתנני כירחי קדם כימי אלקי ישמרני וגו' בסוד אלקי עלי אהלי:
(שפ)
משל לבן שרים ונסיכים הי' משרת איש טוב הלב וכל חפצו להטיב והי' שמח מאד בבוא העת לערוך השלחן לפני אדוניו לעשות לו מטעמים כאשר אהב למען יעדן נפשו במו והי' ערב לו כאלו הוא בעצמו אוכל אותם. לימים חלה הבן היקר ההוא ואביו הזמין לו רופא נאמן לרפאותו. והי' מכלכל אותו בסמים מרים כלענה. ומשרתו הנ"ל משרת אותו כפעם בפעם לתת לו כל שעה ושעה כף א' מהסמים. ויהי היום וימצאו את המשרת בוכה במר נפש מאד. והוא מתמרמר ואומר הה מה יקרו לי הימים אשר הייתי משרת את בן אדוני בהיותו בריא אולם. מה נעמו לי עתותי ערב אשר ערכתי לו כל מיני מגדים על משכבו בלילו' והוא גם הוא כמה הי' שמח כאשר הרגיש בואי לפניו הה כי עתה נשברתי קדרתי כי לאויב לו נחשבתי כי כמה אני מבעית אותו בשמעו את קול פעמי כי אבוא אליו וכוס תמרורים בידי. הנמשל החודש תשרי סגולתו לכלכל אותנו מאת בוראנו ית' כל מחסורנו כל יקר שפעותינו ובו נפקדה שרה אמנו. ורחל וחנה. וגם עתה הוא הציר הממוצע בינינו לבין אבינו שבשמים להביא את הראוי לנו. אך הלא אנחנו עתה אצל בוראנו ית' כבן החולה המקבל רפואו' אשר בימים האלה נרשם כל הסמים לרפואת תעלה לזורר מכתנו וכל תמרוקי רע מנפשותינו. ע"ז מקונן עתה החודש תשרי מי יתנני כירחי קדם מי יתן אותי שאהי' כאשר הייתי בימים מקדם שהייתי מכלכל אותם להביא כל טוב אדוניהם בידם. ועתה איך כאויב נחשב להם כי הוא כמסבב להם כל היסורים וכל הפגעי' נחתכים על פיו. והוא בחי' הימים טובים אשר בר"ה נחתכים בדרך כלל ובמועדים בדרך פרט. וזהו מאמר המדרש (איכה) אלו זכיתם הייתם קוראים אלה מועדי ה' עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי ר"ל אזכרה ימים מקדם מה אשר הימים האלה העניקו אותי מן הטובו' והצלחו' ועתה אשפכה עלי נפשי כי בימים האלה אנו מטריחים אותו ית' לכתוב מרורו' לידע איזה גזירה קשה יביא עלינו לזורר מכתנו ואתה בטובך תשוב תרחמנו וכימי קדם תחדש ימינו: