משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש דברים · פרשת עקב
והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' וגו' את הברית וגו' אשר נשבע לאבותיך. וראוי לתת טעם אל צורך לשמור להם חסדי אבות אם הם בעצמם ישמעו וישמרו המצות ויעשו אותם אינם צריכים לזכות אבות:
(שנה)
משל ע"ד זקן א' הי' לו ילד קטן והי' לו בעבורו אלף אדומים קרח א' מאוהביו וביקש מאת פניו שיהי' הוא אפטרופוס לבנו לגדלו ולהשגיח על רכושו ולהיות מאוכלי שלחנו ויגדל הנער ויספחהו אל א' הכהונות ולהיות כותב בחנות מסחרו ופסק לו שכר קצוב לשנה ויעברו עליו כמה שנים פעם שמע הנער כי יש לו אצל בעליו זה אלף אדומים בירושה שנשאר לו מאביו ויאמר בלבו למה זה הבל איגע אצל שלחן אחרים ובא אל בעליו ויאמר תן לי כספי ואתפרנס משלי בלא יגיעה א"ל אם רצונך לקחת קח כי אני נותן לך אבל אם תשמע לעצתי שמר לך ולא תקח עתה מאומה כי תכלה המעות פרוטה אחר פרוטה ותשאר ריק ע"כ טוב לך כי תתיגע באיזה עסק ותאכל ותשבע וכספך יהי' שמורים אצלי כאשר עד היום ותשחק ליום אחרון. הנמשל אבותינו הקדושים הפקידו אצל הקב"ה זכותם שיהי' שמור בעד בניהם אחריהם ואם יתן ית' אלינו הירושה מיד הלא נאכל אותה פרוטה פרוטה עד אשר יתמו זכות אבות לכן אמר והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה ותתיגע בעבודה אז יהי' הריוח שלכם ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ורז"ל דרשו במדרש (פרשתנו) ביארו ג"כ מלת ושמר עד"ז. וז"ל אר"ש בר נחמן כל מה שישראל אוכלים בעוה"ז מכח ברכות שברכם בלעם הרשע אבל הברכות שברכו אותם האבות משומרים הם לע"ל:
במדרש ד"א והי' עקב אמר הקב"ה הכל מוכן לעשות תשובה ואני דורך גיתה של אדום בעקב רגלי אימתי והי' עקב תשמעון. ביאור זה:
(שנו)
משל ע"ד נער ישב בבית הספר וראה המלמד את פני הנער כי הוא נעצב מאד וישאלהו לאמר מה עצבך ומה רגזך וכי עלי תלונותיך בני ויען הנער ויאמר חלילה לי לא עליך תלונותי כי אתה מטיב עמדי תמיד ולא השגתי ממך שום רע לעולם אבל דאגתי ועצבי על הריש דוכנא שלך כי הוא מכביד עלי ידו הקשה ומידו מצאתני כל התלאה הזאת ואני יושב ומחשב בלבי מתי יגיע העת הנכבד ואזכה לצאת חפשי מעמו ויפרוק עולי מעל צוארי ויענה המלמד דע בני כי לא תצא חפשי מעמו בלתי אם תכין לבך תקשיב אזנך לשמוע בלימודים ותקבלם מהרה בפעם א' ולא תצטרך לשנות ולשלש אז תשכון בטח ושאנן ולא יגע בך להרע עמך אבל כל עוד שאינך מקשיב בלימוד בהכרח אתה צריך אל הר"ד שיגוש אותך לחזור עליהם כמה פעמים. הנמשל הקב"ה מסיני בא ולמד עמנו תורה ואם היינו שומעים לו לבדו כמאמר (תהלים פ"א) לו עמי שומע לי וגו' כמעט אויביהם אכניע. וכבר רמזנו למעלה (פ' ויקרא) בביאור מאמרם ז"ל (ברכות ז' ב') צדיק ממנו בולע ר"ל כל עוד שאין צדקת הצדיק כ"א ע"י עונש המגיע לו מיד הרשעים ע"כ יש להם ממשלה עלינו כמשפט הר"ד על הנער וביאור מאמר צדיק ממנו כמו מאמר (חבקוק א) כי רשע מכתיר את הצדיק ע"כ יצא משפט מעוקל. וזה מאמר המדרש הכל מוכן לעשות תשובה פי' שיהי' צדיקים מבלעדי עזר עונש ע"י רשעים אז אמר הקב"ה ואני דורך גיתה של אדום. ורז"ל למדו זאת ממאמר והי' עקב תשמעון כי לע"ע אנחנו מקיימים המצות לא בעבור היותו ית' המלמד להועיל לבד כ"א בסבת עזר עזר העונש המגיע עלינו. אבל הכתוב מבשרנו והי' עקב תשמעון ר"ל עוד יהי' עת שתשמעון ותעשו אותם מסבת השמיעה לבד בלי שום שוטר ונוגש כמאמר (ישעי' ס') ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה. והבן:
ביאור נפלא על מאמר כי בשמחה תצאו (ישעי' נ"ה):
(שנז)
משל לעשיר א' הי' מבקש להתחתן עם בתו וימצא עלם נחמד אצל רב א' בעיר רחוקה ולא דרש מאת הרב שום נדן רק מתנה להכלה נזמים והרב הבטיח לו. ויהי ימים אחדים אחר התנאים ובא מכתב אל הרב מאת מחו' שימהר לשלוח המתנות להכלה כמו שהבטיח ויתפלא הרב מאוד לאמור מדוע ימהר עלי כ"כ וידחוק את השעה ולימים עוד שבעה והנה עוד אגרת בא למהר לשלוח המתנה להכלה ויהי כי לא ענהו דבר ויכתוב אליו העשיר דע כי לא אתעכב עוד כי כאשר לא תשלח עתה אחזיר לך כתבי התנאים והרב כראותו את דברי האגרת הזאת וילך במר נפש מאד וימכור את הספרים אשר לו ושארי דברים ושלח מתנה להכלה. ויהי כאשר הגיע זמן החתונה ויסע הרב ויבוא אל העיר מושב מחו'. והעשיר שמח מאוד לקראת בואו וקבל פניו בכבוד והדר. אבל הביט בפני הרב כי הוא יושב בפנים זועפות. וישאלהו העשיר מדוע פניך רעים הגידה נא ידידי מה הוא לך ויען הרב ויאמר האמת אגיד לך כי חמסי עליך מדוע מהרת עלי על דבר המתנה פחז כמים שהייתי מוכרח עי"כ למכור כל הספרים היקרים שהי' לי ושארי חפצים נכבדים. וישאלהו העשיר מה הפסדת ע"י המהירות הזאת הלא סוף סוף היית מוכרח למכור להשלים דברי התנאים השיב הרב ואמר כי אני הי' לי דרך אחר איך להשיג מתנות להכלה. כי הלא רחוק ביני ובין עירך והי' בדעתי כאשר יגיעו ימי הנשואין אקדים א"ע לצאת לדרך ארבעה שבועות קודם יום החופה והייתי מתעכב בעיר פ' והייתי דורש שמה בדברי תוכחות או הספד על אדם גדול והייתי משיג את הכסף הנדרש ממנו בדרך נסיעתי על החתונה ולא הייתי צריך למכור מכל הדברים אשר לי בבית. אז אמר אליו העשיר הלא רק בעבור זאת הייתי ממהר עליך והייתי נוגש אותך כי יראתי מזה כי לא תהי' תפארתי על הדרך כי בכל דרך נסיעתך יודעים מזה כי אני התקשרתי עמך ועתה תעמוד ותתעכב בעירות לדרוש תוכחות והספדים לבכות ולקונן לא נכון כן לכבודי ולכל ב"ב הגבירים לכן עשיתי בחכמה למהר עליך למען תהי' נסיעתך מביתך בשמחה ובשירים. הנמשל כי ישראל מתפלאים מאד על אריכות הגלות ואם הדבר תלוי בתשובה והורדת דמעות הלא אפשר לעשות אחר בוא המבשר המשמיע ישועה אז נוכל ללכת לביהכ"נ ולבכות ולהודות. ע"ז הקב"ה משיב הלא אני אין כבודי בכך לנסוע על החתונה עם מלך עולמים ית"ש ולבכות רק כל מה שיש לכם לבכות בכו עתה ולא ישאר עליכם שום חוב ואז בשמחה תצאו. וזה טעם מספיק אל מה שאמר תחלה כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו' כי רצוני הוא כי בשמחה תצאו:
במדרש (פרשתנו) אמר הקב"ה לישראל בני לא תהיו סבורים שאני עושה אתכם כעבד שאדוניו מבקש למכור אותו בכל מה שמוציא אלא כך כך אני מביא עליכם יסורים עד שתכינו את לבבכם אצלי אר"א בשבועה נשבע הקב"ה שלא יניח ישראל לעולם מנין שנא' לכן כה אעשה לך ישראל ואין לכן אלא שבועה שנא' לכן כה נשבעתי לבית עלי ועד היכן אני מיסר אתכם עד העקב עקב כי זאת אעשה לך עד שתשמרו את מצותי וכו'. הנה מעולם לא מצאנו שבועה כ"א על ההבטחה שהיא לימים רבים ולעתים רחוקות להבטיח לב המצפה כמאמר (חבקוק ב') אם יתמהמה חכה לו כי בוא יבא לא יאחר. לא כן דבר שהוא מסולק לאלתר או לזמן קרוב מה מקום לשבועה אשר ע"כ תראה דבר נפלא בדברי רז"ל (ילקוט תהלים צ"ג) עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש וגו' אמר משה לפני הקב"ה השפלת קולה של תורה והגבהת קולם של רשעים וכו' א"ר חגי הייתי בכנישתא דטבריא ושמעית קולהון דטליא דמברכין עדותיך נאמנו מאד וכו'. אשר בהשקפה ראשונה הדברים מפליאים לב הקורא מה מקום לקינה זאת על מאמר עדותיך נאמנו מאד. אבל עם דברינו אלה הענין מבואר בנקלה:
(שנח)
משל ע"ד א' בא לחנות לקנות לו סחורה על בגדים והסוחר כבר ידע את האיש הלז שאינו בטוח. ועכ"ז הלך והראה לו סחורות יפות אבל אמר לו בפנים שוחקות ובפה רק דע ידידי כי אתן לך סחורה ואתה תתן לי מחירם כי אני צריך לכסף. ויענה ויאמר לו אין אתה צריך לזרזני ע"ז כי ודאי אשלם לך בלי ספק והי' כופל הדברים רבות פעמים לאמר חלילה לי מעשות זאת איך לא אשלם בעד סחורה אשר אני קונה מסוחר. והי' מאריך בדברים עד שקפץ ונשבע שבועה חמורה. כשמוע הסוחר כן נתפעל מאד ויאמר בלבו עתה ידעתי כי חפצו לקחת הסחורה בהקפה כי אם הי' דעתו לשלם תיכף מה צורך לו להרבות בדברי הבטחות ושבועות חמורות. הנמשל זה ממש מאמר עדותיך נאמני מאד לביתך נאוה קודש כלומר ההבטחה שהבטחת אותנו שיהי' לביתך נאוה קודש היא הבטחה נאמנת עד מאד יותר מהראוי כי אם הי' דבר ההבטחה במאמר לבד כבר היינו בטוחים שיעשה הקב"ה כל מה שמבטיח ועתה כאשר הוסיף ונשבע עדותיך נאמנו מאד עי"כ יש מזה להוכיח ולהבין שהוא לאורך ימים ולא לזמן קרוב ולכן יפה התאונן מרע"ה ואמר השפלת קולה של תורה והגבהת קולם של רשעים וכו'. ומעתה מאמר המדרש כך הוא כי הם ז"ל הבינו במקרא שהוא מורה על דבר א' ואמר לכן היינו בעבור הדבר הזה אעשה דבר שני ולזה ביארו ואמרו אין לכן אלא שבועה ר"ל מאמר לכן מורה על השבועה הסמוכה במאמר זה כי הסמיך ואמר אני ה' והוא כנותן טעם לדבריו ואומר כי לולא שהענין לזמן ארוך לא הי' לי מהצורך לישבע. וחז"ל מצאו דבר למאמר זה מאמר ולכן נשבעתי לבית עלי כי שם מבואר הדבר שאמר ית' לשמואל והגדתי לו כי שופט אני את ביתי עד עולם אשר ע"ז אמר ולכן נשבעתי לבית עלי ולולא היותו משפט עולם לא הי' מהצורך לישבע:
וזכרת את כל הדרך וגו' שמלתך לא בלתה מעליך ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך אלקיך מיסרך. הנה בילקוט על מאמר זה מביא הגמ' (ברכות ה') אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו והוא להעיר אותנו להתבונן בכל גלגולי ההזדמנות אשר אל האדם שלא לתלות אותם במקרה הזמן כ"א ישכיל לדעת כי הכל בא אליו בהשגחה נפלאה מאת המשגיח העליון ב"ה ולזה הקדים הכתוב ואמר וזכרת את כל הדרך וגו' להשמיענו כי לא זאת לבד בהקרת מקרה גדולה אל האדם שלא הורגל לראותו מחויב להאמין כי בא בהשגחה כ"א גם דברים אשר מורגל בהם כמו בלויות בגדים והפסדם גם זה הוא מסבת רוע מעשי האדם והעד וזכרת את כל הדרך וגו' שמלתך לא בלתה מעליך וגו' והיינו שמורים מכל הפסד הלא ראינו בעינינו כי יש ויש ביד אלקינו להנהיג עולמו בלי הפסד וקלקול כל מאומה וא"כ בהגיע אלינו איזה הפסד נדע ונאמין כי הכל דרך מוסר ובהשגחה נפלאה. ונמתיק עתה מאמר (תהלים ט"ז) אמרת לד' אדוני אתה טובתי בל עליך לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. הנה במאמר זה בא לבאר עילת הדבר מה שהקב"ה מיסר לפעמים את הצדיקים ביסורין שאינם של אהבה כי על יסורין של אהבה כבר ביאר שהיסורים אשר על הגוף טובים הם לנפש והוא רמוז במאמר לקדושים אשר בארץ המה ר"ל שנותן טעם על טוב מדה"ד אל האדם לאמר כי הקדושים היינו חלקי האדם הרוחניים נר"נ אשר מגבהי מרומים הלא ירדו לשכון כבוד בארץ השפלה ואפלה וא"כ איך יתענגו החלקים האלה במה שיתענג הגוף וכאשר הגוף יתיסר אז תתחזק הנפש ותתעלה אבל מה ולמה הקב"ה שופך מדת דינו על הצדיקים כמאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש (עי' ב"ק ס') ע"ז ביאר ואמר ואדירי כל חפצי בם:
(שנט)
משל ע"ד מי שיש לו אוהב נאמן והי' מקדים לו שלום בכל יום פעם פגע חבירו ושאל בשלומו. והרים בקול ענות קללו' נמרצו' לעומתו. וזה מקיים בעצמו מאמר על כל פשעים תכסה אהבה. וילך ויפן אל ביתו רק הי' כמשתומם מה זאת היתה לו למחר פגעו זא"ז והוא נופל על צוארו וישקהו וישאלהו מה דבר הכעס והחמה שראיתי בך אתמול. ויען אל ירע בעיניך ידידי אגלה לך כל סגור לבבי כי אתמול הי' לבי בוער כאש בשצף קצף. ויראתי לשפכו על הראוי לו פן יפגע בי בכפלים ופגעתי בך והאמנתי באומן לבך ובטהר רוחך באהבתך ועוז ידידו' אשר בינינו כי תעבור על מדתך תשמע ותבלום פיך ולא תשיבני דבר והיית בעיני כא' שיש לו דבר יקר ורוצה להפקיד אותו ולא נתן אותו בלתי ליד איש נאמן שלא יפשע בו. כן לא מצאתי להפקיד חרון אפי ומרירו' לבי כ"א בלבבך כי תטמינהו מאד. הנמשל כאשר יש חמה למעלה ח"ו אם יערה חמה אפו על קלי הדעת המטיחים דברים כלפי מעלה בהצר להם כמאמר (ישעי' ח') והי' כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ואין כבוד של מעלה לעשות טובה עם מי שאינו מכיר בטובה. אבל אוהביו ית' השלמים והתמימים הם מקבלים מדת דינו באהבה ובשמחה. וזהו ואדירי כל חפצי בם ר"ל ולרוב עוזם באהבתם עד שכל חפצי בם ובדבקותם הם ודאי לא יהרהרו אחרי ויקבלו הכל באהבה. ואחר אשר הציע שאין כבודו של מקום בלתי אם המקבל יקבל דינו בשמחה ובטוב לבבו עצת ה' ה' לעולם תעמוד כאשר יבוא לתת דין בקלי הדעת והם גם הם יקבלוהו בשמחה נדיב נדיבות יעץ ירבו עצבותם אחר מהרו:
(שס)
למשל אם יגנבו מאיש עשרה אדומים הלא יכעוס ויתקצף. אכן אם הגניבה למאות ולאלפים והוא הלך להוציא הוצאו' עשרה אדומים ומצא את כל הגניבה בידם. הלא יגיל וישמח מאד והעשרה אדומים כאין בעיניו נגד הסך הגדול הנ"ל. הנמשל וזהו עצתו ית' ירבו עצבותם אחר מהרו ויקבלו גם הם בשמחה:
ואכלת ושבעת וברכת וגו' בגמ' (ברכו' ל"ה א') ר' לוי רמי כתי' לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה א"ר חנינא כל הנהנ' מן העוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל וכו' חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם ב"נ שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים. וראוי להבין ענין הגזילה הזאת שאמרו. וגם ענין התחברותו ליב"נ אשר בהשקפה ראשונה המה דברים רחוקים מאד. אבל דע כי ענין מה שהקב"ה מקפיד מאד על הברכה עד שחז"ל אמרו (ברכות מ' א') בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו ואם הקב"ה מקפיד על כבודו עכ"ז מי שאכל ושתה יין ופירות הרבה והחליף ברכותיהן מדוע לא יצא י"ח הלא בפיו נתן תודה לד'. אבל דע כי כבר מבואר בס' השל"ה כי עיקר הברכו' מה שאנחנו מברכים כי מהם ומסבתם צומחות ועולות הברכות והשפעו' למעלה להשפיע אותם למטה. ומהם נצמח אל כל מין ומין ברכתו והשפעתו וכמו אשר למטה אמרו תן לכל מין ומין מעין ברכותיו. כך למעלה מכל ברכה תתרבה השפע אל המין הזה על השנה הבא וא"כ מי שאוכל בלא ברכה הלא יתן הפסד במין זה על העתיד וא"כ הוא גוזל להקב"ה שהוא מונע חסדו מן העולם. וגם לכנ"ו כי עי"כ לשנה הבא יהי' חסרון במין הזה ויחסר לכלל בני אדם. ותתמעט גם עבודתם וא"כ הוא חוטא ומחטיא את הרבים והוא חבר לירבעם ב"נ:
(שסא)
משל א' לוקח מזון בהקפה ומשלם אח"כ אז הוא פועל עם התשלומים ב' ענינים טובים א' שאין הדבר גזול אצלו. ב' שעי"כ יאמין לו המוכר לתת לו עוד בהקפה ואם לא ישלם אז שתים רעות יעשה א' כי הדבר נשאר גזול אצלו ב' המוכר לא יקיף לו עוד מהיום לא לו ולא לאחרים כי יפחוד. הנמשל כן אם אינו מברך גוזל להקב"ה כי לה' הארץ ומלואה וגם לכנ"י כי לא יקיף גם לאחרים ואולי זהו הטעם במאמר (נדרים פ"א) מפני מה ת"ח אין מצוין לצאת מבניהם ת"ח מפני שלא ברכו בתורה תחלה ר"ל ואחר שלא שלמו על העבר אינו מקיף להם על העתיד:
אל תאמר בלבבך בהדוף ה' אלקיך אותם מלפניך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת וברשעת הגוים האלה ה' מורישם מפניך לא בצדקתך וגו' כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך וגו'. ראוי להתעורר במאמר זה כי מתחלה הוא שולל אל שתיהם אל תאמר בצדקתי וגו' וברשעת וגו' ואח"כ הוא מקיים אחת כי ברשעת הגוים וכמעט הוא מקיים גם ע על הראשונה כי אמר ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך וגו' ובהתבונן על פדר המאמר נקלה דעת להבין במקרא ענין נכבד:
(שסב)
למשל כי הנה כאשר יראה א' שנים עומדים בשוק וא' מוכר חפץ לחבירו יכנס ספק בלבו לאמר מי יתן ואדע התחלת המקח וסבתו אם שהוא מסבת המוכר אשר מחמת דוחקו מוכרח למכור החפץ בזול והשומע שמע ומתאמץ לקנותו גם כי אינו צריך אל חפץ כזה או בהיפך אשר התחלת המקח הי' מסבת הלוקח כי הוא צריך מאד להחפץ ושמע המוכר דוחקו של לוקח ומכר לו אף שאינו דחוק למעות אך מכר לו ביוקר. וההבדל אם הרואה הזה יוכל לדרוש ולבקש את פני הקונה שימכור לו החפץ מיד ליד כי אם הי' המקח מסבת הלוקח שהוא צריך מאד להחפץ א"כ איך יעזבנו ואיך ימכרנו לא כן אם הי' מסבת המוכר מדוחק השעה עד שמכר לו בזול אז יוכל להיות כי ישוב הקונה וימכרנו כאשר יתנו לו איזה ריוח. הנמשל כי ישראל רואים הקב"ה נטל א"י מעם הכנעני ונתן אותה להם יש בזה לצדד ולומר או שהוא עיקר הדבר מסבת זכות ישראל וצדקתם ואהבתם וצירף לזה רשעת הכנעני או כי הדבר בהיפך לישראל אין זכות כדאי לזכות א"י בעבור צדקתם כי אם ברשעת הגוים שנתמלא סאתם והגיע השעה לקחת אותה מהם ואלקים שופט זה ישפיל וזה ירים ובאף שהוא משפיל את זה מרומם את זה והנ"מ אם יש לחוש פן גם מישראל ישוב ית' ויקחה אם יחטאו לו כי אם צמיחת הטובה מצד החסד והטוב אשר מד' על ישראל הלא אפשר שיהי' לעולם כאמרם ז"ל (זבחים ק"ב א') בשעה שפוסקים גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו עד סוף כל הדורות. אבל אם התחלת הדבר וראשיתו מצד הדין המתוחה על הכנעני יותר נוטה הדבר כי כאשר יחטאו אותה המדה שגזרה לקחת אותה מיד הכנעני תגזור עתה לקחת אותה גם מיד ישראל. וזהו שאמר הכתוב אל תאמר בלבבך כסדר הזה בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת ר"ל כי התחלת הנתינה היתה מסבת צדקתי ואח"כ נצטרף לזה וברשעת הגוים וגו' לא כן הדבר כ"א בהיפך כי התחלת הדבר הי' מסבת כי ברשעת הגוים האלה ה' אלקיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע היא שניה לה. ואולי זהו הרמוז במאמר (ירמי' ל"ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת וגו' המו (תהלים קל"ח) אף על אויבי תשלח ידך ומסבת זה ותושיעני ימינך:
וארא והנה חטאתם לד' אלקיכם עשיתם לכם עגל מסכה כו' ואתפוש בשני הלוחו' ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם מדרש (שמו' רבה מ"ו) ראה שאין לישראל עמידה וחיבר נפשו עמהם ושבר את הלוחו' אמר משה להקב"ה הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחו' אם מוחל אתה להם אף לי מחול שנאמר ועתה אם תשא חטאתם כן לחטאתי מחול. ואם אין אתה מוחל להם אל תמחול לי אלא מחני נא מספרך אשר כתבת א"ר אחא לא זז משם עד שפנה חטיה שלהם וראוי להתבונן לאיזה כוונה הוסיף משה חטא על פשע העם. גם איככה תלה חטאו בחטאתם שאם לא ימחול להם גם למשה לא ימחול הלא עון ע"ז אין לו דמיון וערך לחטאו של משה. אמנם כוונת משה כך היתה כי הנה הקב"ה נשבע אל האבות הטיב להטיב לבניהם ואינו יכול יהי' לבעלה רק אמר למשה הרף ממני ותשמידם כו' ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו ותתקיים השבועה במשה בחירו. לכן שבר את הלוחו' למען גם בידו יהי' עון אשר חטא. ועל ישראל אמרו ז"ל לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה אלא כדי להורו' תשובה לרבים. ומעתה אם לא ימחול להם בע"כ אין מועיל תשובה לרבים. א"כ חטא של צדיק שהוא ג"כ חטא הרבים כי ממנו יראו וכן יעשו ג"כ אין מועיל לו תשובה. ע"כ יפה אמר אם אתה מוחל להם מחול גם לי:
(שסג)
המשל בזה למלך היה לו ב' שרים א' ממונה על אוצר מטבעות של נחושת. והשני ממונה על אוצר של אבנים טובו' ויפשע הראשון בשמירתו ונגנב רוב האוצר והמלך כעס עליו ויתנהו בבית האסורי' ויקרא את השני ויאמר לו דע כי אתה תהי' ממונה גם על המטבעו' והשר ההוא בהיותו אוהב גדול לרעהו השר הא'. אמר אל המלך לא אכחד מאדוני כי גם מאוצרי נאבד אבן אחת קטנה אשר עם קטנותה הוא יקר יותר מכל האוצר של המטבעו' אשר אל השר א'. א"כ דואג אנכי אם אתה מעניש את חבירי על פשעו כן תחייב גם אותי. לכן אבקש עשה עמדי כחסדך מחול נא גם לי גם לו ואל ישים אדוני דבר בעבדו וכוונתו היתה בהשכל מאד. כי להוריד שניהם זאת ידע כי המלך לא יעשה זאת כי ידע שלא ימצא ממונים אחרים נאמנים כמו אלה. וא"כ יהי' מוכרח למחול לשניהם. הנמשל כבר מובן כי הנה הוא ית' אמר ואעשה אותך לגוי גדול. אמר משה עתה אחר אשר גם אני חטאתי הן אם תשא חטאתם הן אם אין לכל הפנים מחני נא מספרך אשר כתבת לעשו' אותי לגוי גדול כי ממ"נ אם תמחול להם יהיו המה הגוי גדול ואם לא תמחול להם גם לי לא תמחול ואת מי תעשה לגוי גדול:
במדרש (פרשתנו) מן הלוחו' שניות ריצה משה את הקב"ה לישראל מה עשה עלה לו אצל הקב"ה כו' ועשה עצמו כאלו כעס על ישראל מנין שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו' ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא וגו' כיון שראה הקב"ה כך אמר לו משה שתי הפנים בכעס אני ואתה כועסים עליהם מיד ודבר ה' אל משה פא"פ. וראוי להמתיק הדבר כי יפלא מאד איך עשה משה א"ע לפני הקב"ה כאלו הוא כועס הלא לפניו נגלו כל תעלומות גם מאמר מיד דבר ה' עם משה פא"פ. גם מאמר הגמרא (ברכות ס"ג ב') אר"י א"ל הקב"ה למשה כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האהל למקומו. ונבין הדברים ע"ד מליצה:
(שסד)
משל למלך נתן אל עבדו כלי כסף במתנה והי' כסף מזויף מה עשה העבד כי לא מלאו לבו לומר למלך שהוא מזויף התחכם ואמר אל המלך אין רצוני לקחת חנם רק מכור אותם לי בכסף מלא וילך והביא דנרי זהב כמספר סכום הכלי ושוי' והי' בין הדינרים דינר א' שהוא מזויף א"ל המלך הרי מזויף הוא השיב ואמר חי נפשי אדוני המלך כי הדינר ממש כמו הכלי. הנמשל כי כבר ידענו כי מעולם אין הקב"ה כועס על ישראל כמאמר (איכ' ב') הי' ה' כאויב ולא אויב ופה עשה הקב"ה פנים של זעם ומשה ידע והבין האמת שהוא שהוא רק לפנים אבל לומר הדבר להקב"ה לא הרהיב בנפשו עוז מה עשה בא גם הוא לפני הקב"ה בפנים של כעס ואם יאמר לו הקב"ה שהוא מזויף יאמר לו שלי כמו שלך. וזהו מיד וידבר ה' אל משה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו פי' שהתחילו שניהם לדבר האמת. וזהו א"ל הקב"ה כשם שאני הסברתי לך פנים פי' שלא כעסתי באמת אלא לפנים כך אתה לא תכעוס רק לפנים כדי להפחידם ואך אחר שיתחרטו החזר האהל למקומו והבן:
ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. כבר התעוררו ז"ל על מאמר זה (ברכות ל"ג ב') אטו יראה מלתא זוטרתא היא. אמנם ע"ד הפשט נקדים מאמר (משלי ב') בני אם תקח אמרי וגו' להקשיב לחכמה אזניך תטה לבך לתבונה כי אם לבינה תקרא וגו' אז תבין יראת ה' וגו' ותכלית כוונת הדברים עם מה שמצאנו מדברי חז"ל (סוכה מ"ו) שלא כמדת בו"ד מדת הקב"ה מדת בו"ד כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק. וזהו מאמר חסיד ע"ה (תהלי' כ"ז) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש כי השואל ומבקש מחבירו מאכל טוב וערב הלא לא יבקש רק קודם שיתן לו אבל אחר אשר האכילו לשובע נפשו אין לו לבקש עוד כמשפט מדת בו"ד כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק. אמנם התשוקה לתורה ומצות הנה אחר הלימוד תהי' התשוקה עוד עודפת על אשר הי' מתחלה. וזהו אחת שאלתי מאת ה' אשר אח"כ אותה אבקש בבקשה יתירה על שאלתי הא' ומהו שבתי בבית ה' וגו'. וכמאמר הנז' אז תבין יראת ה' וגו':
(שסה)
משל לא' שחלה בנו כמה ימים והי' מתיאש ממנו כי לא בא אל פיו כל מאומ' במשך הימים האלה ואין חיים לאדם בלא אכיל' בא רופא מומחה לתת לו רפואו' והי' מפציר בו מאד שיקח מהם אל פיו. ויהי בהביאו אליו רפואו' יום יום ומפצירו שיקח מהם אמ' אליו הנע' דע כי לא אקח מידך כל מאומה והרופא מפציר בו ואומר קח נא מידי אך הפעם הזאת ולא אתן לך עוד ויאמר אליו הנער השבעה לי שלא להפציר בי עוד לא אתה ולא איש אחר שאקח מהם דבר אז אקח מידך עתה הסם הזה. ונשבע לו הרופא על הדבר הזה וקבל הרפוא' לפיו. ויאמר הרופ' אל אבי הנער עתה אני מבטיחך כי ישיג בנך רפואה שלימה ויחי' מחולי זה. ויאמר לו האב ומה תנחמני הבל אם אנחנו נשבענו לו שלא להפצי' בו לאכול דבר וא"כ הלא בהכרח ימות ברעב. ויען הרופ' ויאמר עד היום היינו מוכרחי' להפציר בו שיקח לפיו לאכול כי כן משפט החול' כל אוכל תתעב נפשו. וכדי להשאירו בחיים שלא ימות ברעב הי' ההכרח להתאמץ עליו עד אשר יכניס דבר מה לתוך פיו. אמנ' עתה כי ישוב לאיתנו אין לך מהצורך עוד להפציר בו רק בהיפך הוא יפציר בך ויצעק הב הב יאכל ולא ישבע. הנמשל בראותו ית' את ישראל שאין בהם יראת שמים הוא מעוררם ע"י עבדיו הנביאים השכם ושלוח ומבקש מהם שיתנו לב אל המסלה דרך החיים והטוב. אמנם כאשר ישראל במצב הבריאו' אז אין מהצורך להעיר אות' ולבקש מהם דבר כי הלא אז הדבר בהיפך המה מעצמ' מבקשי' ושוחרים לתת ולהוסיף להם חכמה ודעת קדושים. וזהו ועתה ישראל מה ה' אלקיך אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' כלומר כל עוד שאין אתה בריא אולם ההכרח לבקש ע"ד הירא'. אבל אחר אשר תקנה אותה הלא אתה תהי' השואל ומבקש להוסיף לך לקח טוב צדק ומשרים:
ובגמרא (ברכו' ח') גדול הנהנה מיגיע כפו יותר מי"ש דאלו בי"ש כתיב (תהלים קי"ב) אשרי איש ירא את ה' ובנהנה מיגיעו כתיב (שם קכ"ה) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך כבר חתרו המפורשים ז"ל למצוא דרך תבונו' אל מאמר נפלא כזה והאריכו למעניתם הלא המה בכתובתם ואשר נראה לי בזה הסכת ושמע נא ונקדים מאמר החכם ע"ה (משלי כ') מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. דע כי יש ב' סוגי עובדי השם ב"ה:
(שסו)
משל ע"ד סוחר אשר לו ב' אוהבים א' עשיר וא' עני. העשיר מסבת גודל האהבה הולך אל הסוחר יום יום לקנות מסחורתו למען ירויח על ידו. והעני אין בידו להנהותו על ד"ז ובחכמתו ונדבת לבו הוא ממציא לו דרך אחרת. והיינו כי נעשה סרסור הולך ומבקש ומחפש אחר קוני' ומביא אותם אל חנות אוהבו. כן הצדיק הגמור שכבר כחות נפשו נכנעים ומשועבדים אל השכל מסגל בעצמו מצות ומע"ט ואותו שאין בידו להתגבר כ"כ הוא מחזיק ותומך את הת"ח כמאמר (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה וגו'. אמנם הבדל ביניהם:
(שסז)
משל ממש ע"ד סרסור אצל סוחר עשיר או משולח הנוסע למקומות על הוצאות הסוחר והוא מספיק לו כל מחסוריו גם להוצאו' ב"ב. הנה במשך ימי חיי המשולח הזה יוכל להיות כי יחי' חיי עונג כחיי הסוחר ואולי יותר בהרוחה. אמנם מה רב ההבדל לאחר מות שניהם כי הסוחר במותו יתקיים בו והניחו יתרם לעולליהם ויהיו הבנים ג"כ עשירים לא כן המשולח או הסרסור אשר בחייו הי' שכרו קצוב. אבל במותו מה ינחיל את בניו אחריו. הנמשל כן ההבדל בין הצדיק ובין המחזיק האף אמנם כי המחזיק עצמו כבר נאמר בו (קהלת ז') כי בצל החכמה בצל הכסף והוא משיג חלק בעוה"ב כהצדיק עצמו עכ"ז ההבדל הוא לבניו אחריו כמאמר (תהלים כ"ב) זרע יעבדנו יסופר לד' לדור כלומר הבנים של העובד בעצמו יסופר זכותו גם לדורות שאחריו. וזהו ויבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה הוא בעצמו. וזהו מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו ויפה אמר דהע"ה (תהלים קי"ט) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף ואהי' מחזיק אחרים שילמדו הם:
ומעתה יפה אמר מר זוטרא (חולין מ"ד ב') כל מי שקורא ושונה ושימש ת"ח ורואה טרפה לעצמו עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך כי הנה עינינו רואות כי התוה"ק מקפת את האדם בכללי ובפרטי אבריו מעת יפקח את עיניו בקומו ממטתו עד אשר ישכב מיום עד לילה תשלימהו ואין לאדם תנועה בעולם שלא יהיה בה אזהרה או מ"ע ממצות התורה. ואין אדם מישראל יכול לעשו' דבר בעולם עד אשר ידע ההוראה השייכה לעסק זה ולא הי' אפשר לאדם להנות שום הנאה עד שיהי' בקי בכל חדרי תורה רק שאנחנו מסתפקים איש בתורת רעהו כי אם לא הי' בעולם כ"א כ"א יהודי א' בע"כ הי' מוכרח לדעת כל התורה בכללה ובפרטותי'. ועתה המה בוחרים להם בכל עיר רב ומורה הבקי בדינים והלכו' וכאשר יהי' להם דבר ישאלו מפיו והוא יורה להם בין האסור והמותר ובין הטמא ובין הטהור כי לולא כן לא הי' בידו לאכול כ"א עשב השדה ואם יאמר אדם שלא ידרוש דבר מחבירו הלא יצר לו דרך הנאתו כי לא יוכל להתענג בעוה"ז משום דבר וע"י החכם המורה ירויח בעוה"ז כי יוכל להנות. אבל יצא שכרו בהפסדו כי בעוה"ב אין כל ההנאה שלו כי המעט מצות שהביא ההכרח אליו לחלק להעניק גם לחכם זה שהורה לפניו כל פרטי המצות והרחיקו מן האיסור:
ומעתה מאמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו כך הוא ר"ל שאינו מסתפק שידריכו אותו אחרים רק הולך בדרכיו שהוא לומד בעצמו ומיגע את נפשו לדעת כל משפטי התורה. וזה יגיע כפיך כי תאכל כי יאכל את אשר השיגה יד חכמתו אז אשריך וטוב לך. וזהו כל מי שקורא ושונה ובתנאי ורוא' טרפה לעצמו ואינו שואל מאחרים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב והוא מאמר גדול הנהנה מיגיעו יותר מי"ש. כי הנה אותו ת"ח שאינו מתפרנס מיגיעו רק מיד אחרים שהם מחזיקים בידו הוא מוכרח לתת מחלקו בעוה"ב להמחזיק. ולכן כ' בעל מדרש שמואל זצ"ל איזה עשיר השמח בחלקו כי אותו שאינו מתפרנס מיגיעו אותו העשיר אשר העניק לו די מחסורו יקח ויהנה מחלקו של הצדיק בג"ע ואין לך עוני גדול מזה שמחסר מחלקו הצפון אליו לתת לאיש נכרי המחזיק בידו עכ"ל, וע"כ התפאר דהע"ה ואמר (תהלים כ"ג) ה' רועי הוא בעצמו ואין אני מתפרנס ע"י מחזיק ע"כ לא אחסר. ולכן גדול הנהנ' מיגיעו יותר מי"ש המתפרנס מאחרי' שנא' יגיע כפיך כי תאכל אז אשריך וטוב לך כי הוא משיג ב' תועלת א' בעוה"ז שאינו אוכל נהמא דכסופא ב' בעוה"ב כי חלקו שמור רק לו לבדו ואין לזרים אתו. (קרוב לזה עי' בעין יעקב בפי' הרי"ף):
וע"ד הפשט נראה להמתיק מאמר אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו וגו':
(שסח)
משל איש הדיוט שלח מתנה אל המלך והמלך קבל אותה באהב' הלא נאמר על הנותן הזה כמה מאושר הוא וכמה הוא נכבד בעיני המלך והשרים עד שקבל מידו המתנה. אבל עכ"ז לא השיג מיד המלך כל מאומה ואם אח"כ ישלח לו המלך מתנה גדולה באהבה רבה אז הוא מאושר ומוצלח בכפלים. וזהו אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו לאמר כמה מאושר האדם אשר הולך לשרת את פני המלך הקדוש ב"ה. ואם עוד יגיע כפיך כי תאכל מה טוב ומה נעים ואשריך וטוב לך ועד"ז יתבאר ג"כ כי גדול הנהנה מיגיעו יותר מיראת שמים והבן:
את ה' אלקיך תירא. גמ' (ב"ק מ"א ב') שמעון העמסוני הי' דורש כל אתין שבתורה כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פי' כו' עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות ת"ח. וראוי להתעורר מי דחק את ר"ע לשתף מורא בו"ד אל מורא הקב"ה יותר הי' נכון למגמר מורא הת"ח ממורא אביו ואמו אבל ביאור הענין:
(שסט)
משל לסגי נהור שהי' צריך להרחיק נדוד לבקש לו לחם רעבון ביתו ולקח לו כתב תעודה על עצמו כמשפט הממשלה לנסוע למדינ' אחרת (הנקרא פאס) וילך הוא עם משרתו המנהיגו. ויהי בבואם עד הגבול שאלו אותו על כתב המלך והסגי נהור הוציא מחיקו את הכתב שהי' לו להראותו לעיניהם ויהי כי קראו בו ויאמרו לו זה כתב תעודה שלך. ואי' תעודתו של השני השיב ואמר דעו נא אדוני כי אני קבלתי תעודה עלי גם על הב' אשר עמדי אבל קראו בו היטב ותראו שכן הוא וקראו בקול למען אשמע גם אנכי. ויעשו לו כן. ויקראו לפניו הנה מעיר פ' נוסע סגי נהור וכו'. ענה ואמר עתה ראו כי גם משרתי נכתב בכתב הזה. כי אחר אשר נכתב פ' הסגי נהור וס"נ ודאי לא יוכל ללכת לבדו והוא צריך למנהיג להוליכו ולשמרו. הנמשל כי באמת הקב"ה אמר רק את ה' אלקיך תירא. אבל איש ההמוני להיות כעור מגשש קיר אי' איפוא ידע הוא לירא מפניו ית' א"כ בהכרח גם מורא הת"ח נכתב בזה לרבות גם אותו והוא צריך להת"ח להורות לפניו מורא שמים. והבן:
והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם. הנראה בכוונת המאמר בהקדם מאמר. ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמור את מצות ה' וגו'. לטוב לך הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וגו'. וכבר התעוררו ז"ל (ברכות ל"ג ב') אטו יראה מלתא זוטרתא היא. ואולי יתכן כי הכתוב בעצמו בא להביננו עילת הדבר מה ה' אלקינו דורש מאתנו ליראה ולאהבה אותו. מה ענין האהבה והיראה ומה סבתם:
(שע)
למשל הלא המשרת אצל אדוניו אדוניו יתן מזונו ושכרו והוא עובד אותו ביום ובלילה ודאי מגיע לו שכרו ואין הבעלים דורשים ממנו שיעשה באהבה ויראה והאדם העובד את בוראו שבעים שנה בתרי"ג מצות דאורייתא וכמה מצות דרבנן ראוי הוא אל השכר חלף עבודתו אבל הנה גם האדון אשר לו עבדים הרבה ורואה איש עני ואביון הולך ערום ויחף ויקחהו לעבד לו הלא הוא מחייב עצמו לאהוב את אדוניו כי הלא עיניו רואות ולבבו יבין כי אין כוונת העשיר בעבור עצמו כי די לו במשרתיו הרבים הנכבדים ממנו כ"א לסבת חמלתו עליו אף שאין לו שום ידיעה בחכמת החשבון ובמעשה עוד יותר מזה עשיר ראה נער קטן יתום באין מנהל ומחזיק בידו ויאסוף אותו אל ביתו ויהי לו לאב ויאמר אליו אני אתן לך מזונות על שלחני ומלבושי כבוד ואתן לך עשרה אדומים לזמן וכל עבודתך אצלי שתהי' חבר אל בני הלומד אצל רב פ' אם הנער הוא משכיל ולו לב מבין כמה מאהבה ראוי לאהוב את בעליו כי כל עבודתו הלא לא פעל רק לעצמו וכל הנאה היא שלו לטוב לו כל הימים וגם מאכילהו ומשקהו לא חסר כל מאומה. הנמשל הוא הדבר בהעבודה הנכבדת במעשה תורה ומצו' אשר כל פעולו' המצו' רק לטובתינו ולחיותינו כמאמ' אם צדקת מה תתן לו לכן יפה הציע הכתוב ואמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ר"ל כאשר תלך בדרכיו ותעבוד עבודתו תעבוד ביראה ולאהבה אותו בעת תשמור מצותיו ולעבוד את ה' תהי' בכל לבבך ובכל נפשך רק לשמו ית' והטעם לטוב לך לאמר כי הלא פעולת המצות והמע"ט הלא נשאר אצלך והוא ית' לא ידרוש ממך כ"א הירא' בלב לבד כי המעש' בפועל היא רק לטוב לך ומבאר עוד ואמר לא תחשוב אחר כי צוה אותך לעבוד לפניו באין ספק יש לו צורך בעבודתך חלילה מלחשוב כן הן לד' אלקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה ר"ל הלא יש לו משרתים רבים ונכבדים הרבה מכם אראלים שרפים אופנים וחיות הקודש העומדים ממעל לו ית' רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם להטיב לבני אדם באהבתו ובחמלתו: