אור ברסלב
משלי יעקב חומש דברים › פרשת ואתחנן

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש דברים · פרשת ואתחנן

פרשת דברים

ואתחנן אל ה' מדרש זה שאמר הכתוב בתוכחות על עון יסרת איש. ואיש זה משה ותמס כעש חמודו שהי' מתאוה ליכנס לא"י. ואם כך הגיע למשה הצדיק על אכו"כ שאר כל הבריות כו' אך הבל כל אדם. ובאמת אין ביאור על ק"ו זה כי כבר ידענו מפיהם ז"ל (קהלת א') ויוסף דעת יוסף מכאוב ונאמר וסביביו נשערה מאד. אבל ביאור מאמר זה כך הוא ואם לא תוציא מזה יראה תוציא ממנו ענוה ושפלות. כי מזה תראה שאין הקב"ה מדקדק עמך כראוי מסבת מיעוט כערכך ודלת נפשך כי באין ספק הקב"ה לא הוסיף על מרע"ה כדינו רק אצלינו הקב"ה מגרע:

(שכו)

משל ממש ע"ד בעל חוב בא לגבות חובותיו וכפי ידיעתו יכולת כל א' כן הכביד עליו הנגישה וא' מהם הי' אביון ידוע ומפורסם והניח אותו מליגוש בו והי' זה מתפאר במנוחתו ואמרו לו מה זה תתפאר הלא סבת חפשיותך היא דלותך ושפלותך. הנמשל זהו מאמר המדרש בתוכחות על עון יסרת איש זה משה היינו תוכחות משוערות ומוגבלות כפי הדין לא יותר ח"ו על הדין רק התוכחות היו נמדדות אל העון. ואם כך הגיע למשה הצדיק על עון קטן מגיע עונש כזה עאכו"כ שאר כל הבריות שיש בהם עונות גדולות וחמורות אך הבל כל אדם. כלומר רק זאת היא הצלתם כי המה מהבל יחד ומה ידקדק עם עניים ואביונים:

אתה אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה וגו'. ביאור המאמר ע"ד מ"ש המשורר ע"ה (תהלים פ"ו) כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך:

(שכז)

למשל כי יש א' שאומרים עליו שהוא אדם גדול. ויש מתארים את א' בשם גבור חכם עשיר וכדומה מהתוארים אבל לתאר את א' בשניהם לומר עליו פלוני הוא גדול גם עשיר גם חכם גם גבור זאת לא תשמע כי בזולת הפרטים אינו גדול כמו נייר שהוא חשוב בעיני בעליו על היותו שטר חוב על סך עצום. אבל מצד עצמות הנייר אין חשיבות בו כל מאומה. כן האדם מצד עצמותו הוא עפר ואפר רק מצד מעלות הפרטים והקנינים הטובים אשר קנה לנפשו הוא גדול. אכן האלקים ית' גדולתו מצד עצמותו גם בזולת פעולותיו. וזהו כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך הוא המתואר בשניהם. ועד"ז פי' הגאון מו"ה עזרי' פינו ז"ל מאמר ימינך ד' נאדרי בכח במה שיש בכח לבד גם מבלעדי יציאת הדבר אל הפועל. וזהו שהכפיל ואמר אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה:

ובדרוש ביארנו בזה מאמר (תהלים קמ"ה) יודוך ד' כל מעשיך וחסידך יברכוך וגו' ע"ד שאמר במקום אחר (שם צ"ב) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך:

(שכח)

משל ממש ע"ד אילן גדול וגבוה מאד מאה אמה ויותר ובעומק הקרקע ג"כ מאה אמה הלא יתחלקו בו רואיו לג' מחלקות הבער וחסר לב ילך אצלו ולא ישתומם מאומה על המראה הנפלאה הזאת כמשפט שוטה שאינו מרגיש כי הוא יחשוב אשר כל האילנות שוים והאיש אשר חלק לו בחכמה מעט הוא יתיצב ויביט בו וישתומם עליו והחכם האמיתי הוא ירגיש גם עומק האילן והתאבכות שרשיו ומשם חפר עוצם ההתפלאות למכביר. הנמשל כן הדבר במשיח ה' ע"ה. כי הוא אמר אני מרגיש בשניהם מה גדלו מעשיך ה' בנגלה אל העין. גם מאד עמקו מחשבותיך וביאר ואמר איש בער לא ידע כל מאומה גם הנגלה. וכסיל הוא חכם לכשירצה כמליצתם ז"ל (שבת ל"א) יודעים הם כו' אלא שיש חלב על כסלם כי הכסיל אינו רצונו לחשוב ולעיין ולחקור תכלית כל דבר. אבל מה שהוא רואה בעיניו הוא מרגיש. לכן יפה אמר עליו וכסיל לא יבין את זאת כמורה באצבע על ענין השני אשר בסוף המאמר (מאד עמקו מחשבותיך) אבל מה גדלו מעשיך ה' הלא עיניו רואות וזהו יודוך ה' כל מעשיך ר"ל כי ההמונים בעם יודוך מהנגלה אשר רואים את מעשיך. אבל וחסידך יברכוך כלומר בלא אמצעות המעשים כי מכירים כבודך בעצם ואמר כבוד מלכותך יאמרו וגו':

(שכט)

למשל כמו שאנחנו רואים ההבדל בין המחותנים ובין הקרואים על החתונה כי המחותנים שמחתם בעצם שזכו להכניס בניהם לחופה והשמחה היא תגורמת כל משתה היין לא כן הקרואים כי הם אינם שמחים רק הם צריכים לאכול תחלה למעדנים ולשתות יין ושכר או אז יתעורר בהם השמחה. הנמשל החסידים השלמים המה ששים ושמחים עם אהבת ה' ית' עצמה ואינם ואינם צריכים לעורר האהבה ע"י סיפור הגבורות כי האהבה והשמחה בהם בעצם יותר מן הפעולות רק השמחה גורמת שיספרו הגבורות כי בלעדם במה ישבחוהו האם ע"ד ישב בדד וידום. וזהו כבוד מלכותך יאמרו מצד עצם השמחה ועי"כ וגבורתך ידברו. אמנם ברצותם ללמד לאחרים ולהודיע לבני אדם גבורותיו בהכרח יצטרכו לזה לסדר גבורותיו תחלה ועזוז נוראותיו ואז יתעוררו אל הדר כבוד מלכותו. וזהו ג"כ דור לדור ישבח מעשיך. ואח"כ וגבורותיך יגידו. אבל אני אינו כן רק תחלה הדר כבוד הודך. ואח"כ ודברי נפלאותיך אשיחה מלמעלה למטה. אבל כלל העולה צריכים לעלות בסולם החכמה מלמטה למעלה וזהו להודיע לבני האדם גבורותיו מתחלה ואח"כ וכבוד הדר מלכותו וסיפר גבורה אחת כוללת מלכותך מלכות כל עולמים וגו' סומך וגו':

(של)

למשל כי מנימוסי המלכים לנקום במורדים ולא תועיל עליהם התשובה כי אין משפט המלך להכניע עצמו לשפלים אם היות ממשלתו ממשלה מוגבלת מוגבל במקום ומוגבל בזמן וראוי הי' להיות במכ"ש אצל חי עולמים ית' אשר מלכותו מלכות כל עולמים אין לה גבול במקום. וממשלתו בכל דור ודור אין לה גבול גם בזמן ועכ"ז סומך ה' לכל הנופלים והמכניעים עצמם ומשפילי' רוחם בתשובה ומאמר נופלים מוסב על אותם שנפלו כבר ברשת היצר וזוקף לכל הכפופים מדבר מאותן שהיצר עדיין נלחם עמהם להפילם. אבל עוד לא נפלו:

מדרש יענך ה' ביום צרה מהו ביום צרה אר"ל למה הדבר דומה לאשה שישבה על המשבר לילד והית' מצטערת לילד אמרו מי שענה את אמך הוא יענה אותך כך אמר דוד לישראל מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם מה התפלל יעקב ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. ולבוא אל ביאור המאמר נקדי' מאמרם ז"ל (ברכות ו' ב') כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרי' עליו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אאע"ה. גם מאמר (איוב ל"ו) היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח. והביאור בזה דע כי השכל ישפוט על דבר התפלה שלא יהי' חיובה כ"א לפרקים מיוחדים ע"ד מקרה:

(שלא)

למשל כמו שיש הבדל בין אכילת כל המאכלים שהם לתענוג אשר זמן מציאותם הוא סבת השתמשם לא כן המאכלי' ההכרחים כמו לחסומים הנה זמן שמו שם בעת ההכרח בהיותו רעב ללחם או צמא למים אבל כל עוד שלא ירעב לא יכריח עצמו לאכול כמו שיכריח א"ע אל המעדנים ופרי מגדים בעת שנמצאים ת"י ועכ"ז ב' סוגים האלה קרובי' לודאי שישתמש בהם לא כן אכילת הסמי' ממיני הרפואות אשר האדם יקחם מסבת מקרה שהוא מוכרח על ידה לקחת אותם אל פניו כי נפל למשכב אז יבקשם וימצאם וההבדל הזה הי' ראוי להיות בין כל המצות ובין התפלה כי כל המצות ראוי לקבוע להם זמן יען כי כל מצוה הוא דבר המוכרח אל הנפש כמאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. וגם הם מענגי' הנפש כי הם מתוקי' מדבש ונופת צופים מלבד התפלה

כי איך יחויב לקבוע זמן על דבר התלוי במקרה כי אולי לא יפגענו מקרה בעולם וראוי וראוי היה לקבוע המצוה הזאת על תנאי לאמר בצר לך ומצאוך איזה מקרה תבקש את פני ה'. ואנחנו רואים כי לא כן הדברים כי התוה"ק קבעה עלינו זמן תפלה ומקום מיוחד לתפלה. אמנם דע כי יסוד החיוב הזה בנוי כמו רמים בדברי חז"ל (סנהדרין מ"ד ב') לעולם יקדי' אדם תפלה לצרה שנאמר היערוך שועך לא בצר וגו'. וחייב אדם לבקש רחמי' בעודו בתקפו וגבורתו שלא יפגענו מקרה מן המקרים המתחדשים בעולם ועינינו רואות כי דהע"ה רוב תפלותיו היו רק על העתיד וישפוך את נפשו לפני ה' כאלו הם כבר שולטות בו ויסוד הענין בנוי על מאמר חז"ל (ב"ק צ"ב א') המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה ולא ימלט שעה אחת שלא יהי' לאדם על מה להתפלל כי הצרות רבו' מאד ואם זה יושב בשלוה הלא רעהו ישב באנחה ושבר רוח וכאשר יראה את אחרים בצער יבקש רחמי' עליהם כמאמר (איוב למ"ד) אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון כי ראוי לאדם להצטער בצרת רעהו ולבקש עליו רחמים כאלו היא שולטת בו כמאמר חז"ל (ברכות י"ב ב') כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא. לכן היה ראוי לקבוע זמן מיוחד אל התפלה כי ראויה היא התפלה אל קביעת זמן ומקום כמשפט כל מצות התורה ועל דבר הזה נשתבחו אבותינו הקדושים והראשון היה אאע"ה. ומעתה זהו שאמרו כל הקובע מקום לתפלתו ובע"כ שהוא מתפלל על אחרים לכן אלקי אברהם בעזרו וכשמת אומרים עליו אי עניו אי חסיד כלומר ראוי הוא שיהיו אחרים דואגי' על מיתתו אחר כי גם הוא התפלל על צרת זולתו שזהו הוראה על ישרו וחסידתו וענותנותו כמאמר (ברכו' י"ז) די לו בקב חרובין כו' כש"כ שהיה דרכו תמיד להתחסד עם קונו לעשו' חסד עם אחרים לבקש רחמים עליהם וחלק לו בחסדי ה' המושפעי' אל אחרים וזהו היערוך שועך לא בצר ר"ל לא על הצער שהיה לו לעצמו כי הוא היה בשלוה ובמנוחה רק הי' מתפלל על אחרים. וע"ז ארז"ל (סנהדרין) כל המאמץ עצמו בתפלה למטה אין לו צרים מלמעלה:

(שלב)

משל אחד מסבב בעיר לקבץ נדבות בעבור עני ומדי עברו בשוק פגע באיש שהוא שונא אותו א"ל אל נא תמנע מלתת נדבה למען הכעיסני כי הלא לא לי יהי' הכסף המורם הזה וא"כ כאשר תתן לא תעשה עמדי טוב. גם את הרע לא תעשה כאשר לא תתן כ"א זאת תעשה כי תמנע הטוב מהעני:

הנמשל מי שמתפלל רק על עצמו אז אם יש לו למעלה מקטרגים הלא יעמדו ויקטרגו מי זה האיש המבקש מי הוא זה המעיז פניו. אמנם המתפלל על אחרים אין לו צרים למעלה. ועוד הכל מאמצים כחו כדברי ר"י (שם) וזהו מאמר המדרש מי שענה את אמך הוא יענה אותך כך אמר דוד לישראל מי שענה ליעקב הוא יענה אתכם כי תפלת יעקב כן היתה רק למען דורות הבאים אף אתה יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב:

הנה רז"ל דקדקו מאמר יענך ה' שיהיה הרצון בזה ע"ד מאמר (תהלים כ"ב) אלקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומי' לי. גם מאמר (שם פ"ח) ה' אלקי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך:

(שלג)

משל בזה ע"ד עשיר גדול היה לו בן יחיד בער וחסר לב. והבין האב כי לא לו יהיה כל ההון עתק ההוא כי הוא יפסיד את הכל. מה עשה לקח כל הכסף וזהב שהיה לו והניחם בארגז א' ותחתיהם הציע כתבי מליצו' הרבה ובקשות הראוי לאיש הולך נודד ללחם אי' לאמר הלא בני יקח כסדר ואחר אשר יכלה את הכל עכ"פ יהיה לו המכתבים האלה לעזר ולסעד בכל מקום בואו לחוס ולחמול עליו:

הנמשל אחר כל הכנות שהכין לנו ית' כמו המקדש וכל כליו ותורת כהנים וכל השייך להלכות ארץ ישראל עכ"ז ידע הקב"ה כי הבית סופו להיות חרב וישראל יגלו מאדמתם ויהיו נשארי' דלים ורקים מכל המון הטובו' אשר היו בימים הראשונים ולא ישאר לנו כ"א התפלה והתחנה מאת ה' לעשו' עמנו חמלה וחנינה של חנם נתן בלב דהע"ה ואל לב אחוזת מרעיו לסדר לנו תפלו' ובקשות אשר מהם נתפרנס עתה בימי החורבן. וזהו אלקי אקרא יומם ולא תענה כלומר בעת אשר אני קורא לאלקי עוד אין מהצורך לתת לי מענה על התפלות כי עוד היום יאיר ואין השעה צריכה לכך אבל ולילה ולא דומי' לי כאשר תבוא חשכת לילה וצרת החורבן אז ולא דומיה לי כמאמר כל מי שאומרי' שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. ואז לא יתנו לי דומי' כי יתפללו כל היום תמיד התפלו' אשר הכין לפניהם וזהו ה' אלקי ישועתי יום צעקתי כלומר ערכתי שועתי בלא צרה כי עתה אני בשלוה שנמשלה ליום. אבל אח"כ בלילה נגדך:

והנה מהמאמרים האלה נראה כי אנחנו תמהים עליו ית' לאמר מדוע תמיד לא יחשו המזכירים את ה' ואנחנו מתפללים אליו ית' בקביעות יומם ולילה ואין תפלותינו נשמעות והקב"ה אמר בהיפך (ישעי' מ"ו) מדוע באתי ואין איש וגו'. אבל דע כי זה ממש:

(שלד)

משל ע"ד אב ובנו הלכו בדרך ובאו אל יער גדול ונאבדו זה מזה ושניהם מבקשים זא"ז משפטם כך הוא אם שניהם הולכים על דרך סלולה ודאי יפגעו זב"ז ואם הלכו שניהם בלא דרך ג"כ אפשר שימצאו זא"ז לא כן אם זה הולך על דרך זה וזה הולך על דרך אחרת גם כי יהיו הולכים כן ימים רבים לא ימצא א' את השני. הנמשל מבוא' (ישעי' נ"ט) דרך שלום לא ידעו ואין משפט במעגלותם (ירמי' נ') ציון ישאלו דרך הנה פניהם כלומר אם אנחנו הי' פנינו וכל בקשתנו על ציון וירושלים היינו פוגעים עם בקשות ה' ית' כי גם הוא ית' מבקש זאת אבל אם אנחנו מתפללים רק על המזון ועל המחי' והקב"ה מתפלל שנשוב לעשות רצונו. א"כ אנחנו דומים להאב עם בנו הנ"ל שמבקשים זא"ז על ב' דרכים ולא קרב זא"ז כל הלילה:

ומעתה יפה התחיל דהע"ה במאמר יענך ה' וגו' אשר לכאורה הוא כמתחי' באמצע דבר כי ראוי הי' לומר כאשר תתפלל אל ה' יענה אותך ביום צרתך. לכן ביארו ז"ל שזה הי' תנאי בפי יאע"ה בהתפללו לפני אלקיו וכל תפלתו לא היתה בעבורו רק בעבורך התחנן ואמר יענך ה' שיתן המענה אליך לא לו. כמאמר הנז' אקרא ולא תענה כי מאין הצורך לזה. וזהו יענך ה' ביום צרה והכוונה בזה לאמר גם כי אין דרך להמתפללים שיהי' נענים מיד כמבואר כמבואר במדרש (פרשתנו) יש תפלה שנענית לארבעים יום כו'. אבל אתה יענך ה' ביום צרה ביום ההוא עצמו והטעם לזה ישגבך שם אלקי יעקב:

(שלה)

משל חבורת אנשים היו עושים מסחר בשותפו' וכאשר גמרו העסק עשו חשבון ביניהם ופטרו איש את רעהו למחר אמר אחד לחבירו דע אחי כי שבתי וראיתי בחשבוני והנה מגיע לך עוד מאה כסף ממני. והנה אין מדרך המוסר שיגוש אותו וידחקהו שיתן לו מיד את הסך הזה אשר אמר אחר כי הוא בעיניו כנדבה כי כבר הי' לו פטורים ממנו ואימת שירצה ישלם לו השגגה. אמנם אם הי' לאביו של זה דבר מו"מ עמו ונתנו זה לזה פטורים וכבר עברו חמשים שנה ויותר אחרי מות אביו וכתבי החשבונו' נזדמנו לידו והסתכל בהם עתה וראה כי הי' טעות בחשבון העבר ועוד מגיע לאביו מאה כסף והמעות הללו שייכים עתה לבנו ובא והודיע אותו מסך הזה אשר הורישו אביו הוא ירחיב פיו וימלאהו בדברי נגישות שיתן לו המעות מיד כי כבר נשתהה המעות זמן הרבה ת"י. הנמשל אם א' מתפלל זה עתה אפשר כי אם זכיותיו מעוטו' מעכבים למעלה שלא לתת לו מענה תיכף לא כן אם היא תפלה שכבר התפללו אותה האבות הקדושים זה כמה אלפים מן השנים אם יתנו לזה עתה מיד עכ"ז היא מענה זמן כביר אחר התפלה. זה אשר רמז לנו המאמר יענך ה' ביום צרה ר"ל גם ביום צרה בזה היום עצמו ובאיזה זכות לזה אמר ישגבך שם אלקי יעקב ע"ד מאמר (תהלים כ"ב) אלי אלי למה עזבתני ואל תשאלני למה אני דוחק השעה ע"כ אמר רחוק מישועתי דברי שאגתי ר"ל כבר עברו כמה זמנים משאגתי היא התפלה שהתפללו אבותינו בעבורינו. וזהו מאמר המדרש בסמוך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע כשתהי' רואה את בניך בצער ואין מי שיבקש רחמים עליהם מיד ענה אותם כלומר מיד ביום צרה עצמו. וזהו מאמר המשורר ע"ה (תהלים קמ"ג) מהר ענני ה' כלתה רוחי אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם יורדי בור:

(שלו)

משל ממש ע"ד אדם חולה שאין לו שום חשק לאכול רק במקרה תתעורר אצלו תאות המאכל לרגעים אחדים ויהי הוא בא לבית אכסניא גדולה וימצא שם אורחים הרבה וכלם מבקשים ארוחת שלחנם קרא אל הבעה"ב ואמר לו מהר נא ותן לי תחלה כי עוד מעט ותאבד ממני התאוה ולא אוכל לאכול כל מאומה. הנמשל הן אמת שכבר אר"י בן חלפתא עתים הן לתפלה (במדרש איכה ג') אבל כל זה אם היינו יראים ושלמים בתורה ומצות והיינו מוכשרים בכל עת להתפלל לא כן עתה אשר לבבינו אחוז בסבך הדאגות וכחות נפשותינו צוללו' בבכי היגונו' והתעוררת התפלות אין בנו כ"א במקרה שעה בין ימים רבים בהתפזר ממנו ענני היגונים אז יקח מועד למשרים לבוא אל המלך ית' להתחנן לו ולבקש מלפניו על נפשו לכן אנחנו מבקשים לאמר מהר ענני ה' כלתה רוחי כי עוד מעט תכלה ממני רוח ההתעוררות. ולכן אל תסתר פניך ממני:

ובסמוך אמר רב ענן אף שערי תפלה אינם ננעלי' לעולם דכתיב כד' אלקינו בכל קראינו אליו ואין קריאה אלא תפלה כענין שנאמר ישעי' (ישעי' ס"ה) והי' טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. מהראוי להתבונן הלא זה מביא ראי' מן המקרא כי לא כל כך מהרה האדם נענה בתפלתו. וזה מביא ראי' ג"כ מן המקרא שערי תפלה אינם ננעלים לעולם כו'. אמנם פשר הדברים נראה לדעתי כי שניהם אמת כי יש אדם שנענה מיד ויש שלא ישיג מענה רק אחר ימים כבירים. והסבה בזה מבוארת מאד במאמר הזה עצמו והי' טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים וגו' אשר אין ביאור למאמר עוד כו'. ונבין עפ"י מליצה:

(שלז)

משל לרופא אשר יש בעירו עשיר נכבד ונותן לו שכרו כו"כ לשנה ע"מ שיבוא בכל יום לבקר את ב"ב וכל תושבי העיר אינם נותני' לו כל מאומה בלתי בעת צרכם אליו אז יתנו לו בעד טרחתו אבל הרופא גם הוא חכם כי כאשר יקראוהו אל חולה יתעסק עמו כמתלהלה לא יתן לו מיד את הסמי' העליוני' לרפאותו כי א"כ לא יהי' לו עוד מה לעשות עמו לכן יעשה בערמה למען יקראו אותו גם ביום מחר בשלישי וברביעי אמנם כאשר יקרה מקרה חולי אל אותו שנתן לו שכרו שנה שנה הנה עם האיש הזה מה לו להתעכב הלא בין כך ובין כך הוא נותן לו שכרו בתמידות א"כ יותר נכון לפניו לתת לו מן הסמים היותר מועילים לרפאות אותו מהרה. הנמשל כי אותו שהוא רחוק מאת ה' לא יקרא ולא יתפלל מאומה כי סומך עצמו על כחו ועוצם ידו ומשתדל בהשגת מחסורו בכל התחבולות אשר תמצא ידו בלתי בראותו כי כלתה אליו הרעה ותקצר נפשו בעמל הטבע אז יתעורר ויתפלל לבקש רחמי שמים וגם הקב"ה כביכול יתעכב מלתת לו מענה כי אם יתן לו מיד לא מהרה יתעורר עוד להתפלל לכן יותר טוב להתמהמה למען יתפלל ויתפלל עוד גם ביום מחר. לא כן מדת הצדיקים שהם קוראים להקב"ה על כל מחסוריהם ואין להם דרך אחר להבטיח נפשם להשיג גם דבר קל מן הקלים אם לא ע"י התפלה וגם הקב"ה מתאוה לתפלתן וקוראים אל ה' בכל עת ובכל שעה עליה' נאמר (תהלי' פ"ו) חנני ה' כלומר והושיעני מיד והטעם כי אליך אקרא כל היום וא"כ הלא בין כך ובין כך אשקוד על דלתיך לבוא להתפלל לפניך כל היום תמיד. וזהו טרם יקראו ואני אענה הטעם כי עוד הם מדברים ואני אשמע כי גם על קטנה שבקטנות יקראו אל אלקים עליון א"כ למה יתעכב וימתין על תפלתן:

עוד בביאור מאמר חנני ה' כי אליך אקרא כל היום. כי הנה המקונן ע"ה (איכה ב') אמר איכה יעיב באפו ה' את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא זכר הדום רגליו ביום אפו:

(שלח)

משל ע"ז כי הנה האב המכה את בנו ומיסרו מסבת אהבתו אותו יראה ויבחין איך להכותו וישמור א"ע שלא יעשה לו נזק באחד מאבריו ח"ו לא כן כאשר יכהו מסבת הכעס כי תבער כאש חמתו אז לא יתן עוד עינו ולבו איך ליסרהו אבל יניף ידו עליו ויכהו במקל חובלים בכל מקום שיזדמן גם אם ינקר עין ימינו או יעשה בו שבר יד או שבר רגל. וההבדל ביניהם כי המכה מסבת האהבה הוא לא יכה בלילה באישון חשך ואפלה כי הלא יפחד יפחד וידאג פן ישחיתהו לא כן מי המכה מסבת הכעס וחמת אפו מה לו ללכת להדליק לו את הנר הלא גם במחשכים יוכל לעשות את אשר תמצא ידו ואם כי אפשר שתצא תקלה מת"י ע"ז אין לו דאגה. הנמשל זהו שהתפלא הכתוב ואמר איכה יעיב באפו ה' את בת ציון כמסתיר פנים מהתבונן איך תפול המכה כי הלא השליך משמים ארץ כל תפארת ישראל וגו'. כי בימים הראשונים בהיותנו במצרי' לא שלטו עלינו כ"א על גופותינו כמאמר וימררו את חייה' בעבוד' קשה אבל השומר אמת לעולם שמר את נפשותינו משליטת זרים כמאמרם ז"ל על מאמר גן נעול אחותי כלה גן נעול וגו'. לא כן עתה שנאמר עלינו (הושע ז') אפרים בעמים הוא יתבולל וגו' אכלו זרים כחו והוא לא ידע וגו' ואנחנו מתוארים שכורת ולא מיין מסבת כי נפשנו ומחשבותינו טבועו' בתהומו' הדאג' אנחה ועוצב. כי אין לנו לא מטל השמים ולא משמני הארץ רק כמאמר בנפשו יביא לחמו:

ומה מאד ראוי להתבונן בשבט אלקי החופף עלינו אם היסורים מסבת אהבתו ית' אותנו להטיב לנו באחריתנו או אולי ח"ו מסבת כי שאט בנו בזעם אפו ואינו חפץ במעשינו. וא"ת איככה נדע הדבר דע כי הסימן ע"ז כך הוא:

(שלט)

משל כי משפט האב עם בנו שמאל דוחה וימין מקרבו (סוטה מ"ז) כמו שהי' בימי המן אחר חשכת הלילה זכו לאור גדול אבל כאשר תראה נרות רבות ואין ריוח ביניהם מעט אז הרבה יש לך לדאוג אולי הקב"ה מואס בך. עוד שנית תבחון כי האב המיסר את בנו מיסרו במקל נועם שלא יאכל על שלחנו שלא לעדנו במאכלים טובים אבל בגדי' הלא ילבישהו לפי כבודו. לא כן האב המואס בבנו גם כי יראו עיניו כי הולך ערום ועריה אינו משים נבו להלבישו מחלצות ומעטפות. הנמשל כאשר היסורין מסבת האהבה ויסרנ יה בדלות ופגעים רעים ח"ו אבל את הדור ילביש בחכמים וצדיקי' להנהיג את ההמון לא כן בהיותינו בזוים ח"ו בעיני אבינו שבשמים יקיים בנו מאמר (הושע ב') פן אפשיטנה ערומה וגו' וזהו מאמר חנני ה' כי אליך אקרא כל היום:

(שמ)

למשל כי יש אדם שיבקש דבר מרעהו וכאשר לא ישמע לו ולא יתן מבוקשו ילך מאצלו ויש מי שאין לו דרך אחר ולא חנינה אחרת כ"א מה שינזור אותו האיש הזה שהוא מבקש ממנו ומוחלט בדעתו שאם לא יטה אליו תנוך מיד לא ירף ממנו וילך אחריו כל היום ויבכה לפניו עד שיתן לו ומה גם אם זה האיש יודע בהמבקש שלא יזיז ממנו עד שיתן לו אזי הוא מושיט לו דבר מבוקשו תיכף. וזהו חנני ה' כי אם לא תתן דע כי אליך אקרא כל היום שנא' (תהלי' פ') ולא נסוג ממך תחיינו ובשמך נקרא:

לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם עיניכם הרואות אה אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך מקרבך. לבאר סמיכת המאמרים האלה נקדים לבאר מאמר חז"ל (שקלים פ' ה') כל האומר הקב"ה ותרן יותרו מעוהי. אשר בהשקפה ראשונה הדבר זר מאד מה מה ראו חז"ל לקללו בקללה זאת ולא באחרת ודברי חז"ל הלא המה אמרות טהורות מזוקקות ככסף ומה גם מה מצאו חז"ל בו עול על כי אמר שהקב"ה ותרן הלא בשבח זה נשתבחו ג"כ כמה גדולי הצדיקים. דע כי כבר ביארנו (פ' שמיני) בביאור מאמר רצה הקדוש ב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות:

(שמא)

למשל כי הנה כל חפצי העולם יתחלקו לב' סוגי'. יש חפץ שאינו רק עצם פשוט ויש עצם מורכב מכמה חלקי' דקי'. וההבדל כי חפץ עצם פשוט היינו נתח א' והוא של כסף וזהב יהי' חשיבותו לפי גדלו וכל שיהי' גדול יותר יהי' חשיבותו יותר אבל חפץ מורכב מכמה חלקים דקים כמו מורה השעות ודומה לו אשר עם התחברות כל החלקים הוא כלי א' אז לא תוכל לומר על החלק ממנו שאם הי' יותר גדול הי' יותר בחשיבות שקר הדברים כי אם הי' יותר גדול ממה שהוא הי' חסרון בכל הכלי כי עוד לא ישלם ההרכבה והתאחדות כל החלקים להיות כלי א'. הנמשל בצלם ובדמו' הזה ברא הקב"ה העולם ומלואו מורכב מחלקים דקים נפרדים ובהיות החלקים כלם על מתכונתם ופועלים פעולתם נשלם השלמות בין כלם ויהיו כאיש א' חברים כמו שתמצא בדברי הרב המורה ז"ל (בע"ב מראשון) וז"ל דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש א' כו' עיי"ש באורך. וכן האדם כל שלמותו בהשלמו לו כל החלקי' הפרטי' הדקי' הכלולים בהרכבתו המה רמ"ח אברים ושס"ה גידים וכן התורה הקדושה כלולה בהדר' קדש מהרבה חלקי' פרטים תרי"ג מצו' ובהרכב' יחד יצא לצורף כלי א' תורת ה' תמימה. וא"כ כבר יחויב שמירת הסדר בחלקי המורכב הזה באין עודף וגרעון כי אם יהי' איזה שינוי בחלק א' מהמורכב הלא יהרוס בזה כל תפארת העצם המורכב אשר האומן החכם עשה לו כונים באופן יתאחדו כל החלקים אל הכללי כמו שיתבאר עוד:

ומעתה נדבר מעט על ענין ותרנות והפכו ומתי ראוי הותרנות ומתי ראוי הקמצנות וזאת מצאנו ראינו כי מקום הותרנות במקום רבוי המציאות ומקום הקמצנות במקום מעט המציאות:

(שמב)

למשל כי איך יותר איש מסכן ודל הלא אין ידו משגת וא"כ במקום מעט המציאות תשאל מאת בעליה שיתן לך במתנה כלי א' סכין או כף וכדומה וזה אין לו רק כלי א' הלא תשפוט ותאמר כי במקום זה ראוי היא הקמצנות שלא יתן אל המבקש כ"א יתן יחסר לו כי אין לו אחרת תחתי' וכאשר יהי' לבעה"ב זה כלים הרבה מזה המין וזה שואל רק א' אז תאמר כי במקום זה ראוי הותרנות וכל אשר יהי' לו יותר ראוי לותר יותר. אמנם התבונן נא כי לפעמים יזדמן רבוי המציאות ולפי הנראה ראוי כאן ותרנות וכאשר נשאל את פי הבעלים יבררו כי במקום זה ראוי הקמצנות כמו אם יאמרו על פלוני עשיר כי יש לו חמש מאות כלי כסף ועוד איזה כלים פרטים עודפים על המספר הזה וזה בא ומבקש א' מהעודפים על מספר המאות. הלא בהשקפה הראשונה תמהר להוציא דבר המשפט כי במקום זה ראוי הותרנות כי ממספר הגדול לא יחסר מאומה רק מהחמשה האחדים יתן אחד אחד לרעהו ומה בכך. אמנם כאשר נשאל את פי העשיר יענה דעת ויאמר דעו נא אחי ורעי אם היו הכלים כפולים סכינים הרבה או מזלגות הרבה וכדומה אם היו כלים שוים בתשמישם א"כ מיותרים אצלי אל תשמישם אבל באמת הדברים לא כן כי כל מה שיש לי אין לי מכל מין ומין רק כלי א' כי אף אמנם בכללם יש לי כלים הרבה אבל ע"ד פרט הלא אין לי רק כף א' מזלג א' ומאיזה מין שאתן לא ישאר אצלי ממין זה מאומה כי הסכין לא ישמש במקום קערה ומזלג במקום כוס וכאשר תוסיף עוד להפציר בו עכ"ז תן לי כלי א' ויחסר לך כף א' הוא יענה ויאמר הלא כל ההמון מהכלים ההם הוא כלי אחת שלמה כי נעשו ע"י אומן חכם כלי יקר מורכב מחלקים רבים והמה כלים מכלים שונים אחר התחלקם וא"כ איככה אוכל לותר לתת לזה א' מהכלים הלא יחסר לנפשו וגם יקלקל ויהרוס כל המורכב הגדול הנפלא הזה. הנמשל הוא כנ"ל. עוד נראה בביאור הנ"ל:

(שמג)

משל לאחד עשה שידוך עם בנו עם אחד מקרוביו והתחייב א"ע להלביש את בנו ולעשות לו ג' זוג בגדים. א"ל מחותנו הלא אנכי ידעתי כי מך ערכך אין ידך משגת רק לב' זוג בגדי' וכאשר תוסיף ותעשה ג' זוג שזהו למעלה מיכלתך בע"כ תעשה אותם מסחורה פחותה ובזול עד אשר השלשה זוג יהי' פחותים בשוים מב' זוג:

הנמשל הקב"ה הזהירנו מאוד שלא להוסיף על המצות לעשות התחייבות יותר מחיוב התורה כי הוא יודע דלות ערכנו וצונו רק שיעור יכלתנו כמאמר (מיכה ו') עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי וכאמרם ז"ל (ויקרא רבה ר"ז) לא הטרחתי עליכם להתיגע בהרים ולהביא לפני קרבן מאלו שאינם ברשותך כו'. לכן אם יבוא אדם להוסיף על המעשים ודאי יגרע כי האדם אין בידו להוסיף הלואי שלא יגרע. וזהו לא תוסיפו על הדבר כו' ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלהיכם והביא מופת ע"ז לאמר הלא צאו וראו ההבדל אשר בין שנים העושים מעשים שוים אבל חלוקים הם במזימות לבבם ביראתם ואהבתם ואמר עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי הלא מקודם טרם נכשלו היו כולם שוים במעשיהם ושלמים בדרכיהם. ועכ"ז אלה נצמדו לבעל פעור. ואלה געלה נפשם מלנגוע בו ודאי אין זה כ"א מסבת ואתם הדבקים בה' אלקיכם ובעת עשיתם המצות בכל עוז בדבקות נמרץ לכון מסילותיהם לעשות רק כפי התורה והמצוה בלי תוספת וגרעון לכן חיים כלכם היום. (ומה גם כי אותם אשר הלכו אחרי פעור הי' הולכים ולבם לשמים לאמר שהם הולכים לבזות את הפסל. ובאמת הפוער לפעור שעיקר עבודתה בכך הלא הוא כזובח זבח ומקטיר לאלקים אחרי' ובזאת הראה להם מופת כי גם ההוספה על דברי תורה הוא כמקצץ בנטיעות וזאת תמצא באלשיך הק' באריכות) עוד ביאור ע"ז:

(שדמ)

משל לאחד שהי' שואל כלים משכניו והי' מחזיר לבעליו ב' כפות או ב' קערות תחת א' וכאשר הביא אליו ב' קערות התפלא מאוד א"ל מדוע תתן לי יותר מאשר שאלתי לך. השיב ואמר כי הכלי אשר הבאתי תוך אהלי הרה גם ילדה אצלי וא"כ שלך הוא. ולקול הדברים האלה היה מפציר בו בו אולי אתה צריך כלי גם היום ויתן לו כלי א' ולמחר הביא לו שנים ויהי היום ויבוא אליו ויאמר השאילני נא מנורת כסף שלך הגדולה כי זבח משפחה היום בביתי ויתן לו בשמחה רבה כי הלא יחזיר לו ב' מנורות ולמחר תבע אותו את המנורה. ויען דע אחי כי מתה המנורה. וזה צועק ולועג וכי מי שמע כזאת אשר המנורה תמות. ויאמר לו מי שמע או מי ראה אשר הקערה תלד. ואחר כי אתה האמנת לקול אות הראשון צריך אתה להאמין לקול אות האחרון כי המנורה מתה. הנמשל כי המוסיף במצוה אומר כי המצוה הרה וילדה. ואח"כ כאשר תבוא לידו מצוה גדולה ויקרה תחבולות יעש' ויאמר כי מתה ואין זה זר אצלו. לכן הזהיר הכתוב ואומר לא תוסיפו על הדבר כו' מדאגה ולא תגרעו ממנו:

כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וגו'. מדרש כשהי' ישראל במצרים בשעבוד הי' הקב"ה אומר קרוביהן אני שנא' (תהלים קמ"ח) לבני ישראל עם קרובו בו"ד אם יש לו קרוב עני הוא עושה עצמו עיקר ואותו טפל מה הוא אומר פלוני מתקרב לי אבל הקב"ה עושה ישראל עיקר אשר לו גוי קרוב אין כתיב כאן אלא אשר לו אלקים קרובים אליו. דע כי יותר טוב הי' שאנחנו נהי' קרובים אל ה' לעלות אליו להדבק בו ית'. אבל אנחנו עם דלות מעמדנו אנו רחוקים מלעלות אליו ית' רק עכ"ז היא תפארת גדולה וצפירת תפארה לישראל כי מי זכה גם לזאת ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו:

(שמה)

משל ממש ע"ד א' הי' חשוב מאוד בחצר המלך לימים נפל למשכב והי' המלך בא אצלו לבקרו א"ל א' מהשרים אשריך שזכית בכך שהמלך הולך לביתך א"ל שוטה והלא טוב מזה הי' לי אלו הייתי בריא והייתי אני בא אל המלך לא שאהי' חולה והמלך יבוא אלי. הנמשל זהו מאמר דהע"ה הנ"ל אמת כי הודו על ארץ ושמים בב' המקומות כפי התחלפות מצד ישראל ובחינתם. עכ"ז הבטיח על העתיד וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל שהם יהיו עם קרובו כי יתבררו ויתלבנו כמו אדה"ר קודם החטא ויהי' קרובים אל ה':

פן תשכח את הדברים וגו'. גמ' (יומא ל"ח ב') השוכח דבר א' ממשנתו מורידין אותו מגדולתו שנא' (הושע ד') כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי. וראוי לבאר איך תלה השכחה במואס הדעת. הדמיון בזה:

(שמו)

משל לאדם שלקח אצלו בעל מלאכה יקרה והזמין לפניו כל כלי יוצר למלאכ' זאת ונתן לו בית מיוחד לעשו' מלאכתו שמה והשכר יהי' לחצאין פעם נאבדה ממנו כלי א' מכלי המלאכה וכאשר נודע הדבר לבעה"ב התרגז ואמר לו צא מביתי ויאמר לו הבע"מ מה חרי אף הגדול הזה על הכלי הנאב' אני אשל' את דמי' השיב הבע"ב ואמר נבל לא על הכלי חרה אפי כ"כ כ"א בעבור כי עתה ידעתי כי תתעצל בדבר המלאכה ואינך עוסק בה בתמידות כי אם היית עוסק בה בתמידות היו כלי המלאכה עוברים וחולפים על ידך תמיד ולא היו נעלמים ממך זמן שיכלו להאבד מכל וכל. הנמשל מובן מאליו כי השכחה היא אות ומופת על השוכח כי הוא מואס בתורה ובדעת קדושים ואינו ואינו לומד ע"מ לעשות ומתוך כך תתעלם ממנה עד שישכחנה. לכן מורידין אותו מגדולתו. שנא' כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי כי אינו עובד כראוי:

בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך:

(שמז)

המשל בזה ע"ד מה שאנחנו רואים בהמוכרים פירות בשוק. יש להם מדות ידועות אל תפוחים ואל אגוזים מדה אחרת ומשפט המוכר הזה בפנות ערב ונשאר לו מעט מכל מין אז כולל כלם יחד אל כלי א' ומוכר אל תינוק הבא תחלה בזול כדי להריק הכלים. הנמשל כבר ידענו כי הקב"ה יודע עתיו ורגעיו עד כי יש זמן לכל צרה וצרה כמאמר (קהלת ג') לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים וכאמרם ז"ל (שבת קמ"ה ב') ולא עוד אלא שמטריחים אותי לידע איזה גזירה כו'. ולכן מבשר לנו מרע"ה בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה כלומר בראותך כי הצרות באות מעורבות כלולות ומשותפות אז תדע ושבת עד ה' אלהיך. וזהו באחרית הימים כלומר אז כביכול הקב"ה מריק הכלים. אז ושבת וגו':

(שמח)

משל לסוחר גדול הי' לו ב' משולחים א' הי' נוסע ללייפציג לקנות משם סחורה וא' שהי' נוסע עם הסחורות למכור בעירות ומעולם לא ראו המשולחים זא"ז והי' זה מביא סחורות רעות. והי' קשה על המשולח הב' למכרם ולהוכיחו על פניו לא הי' יכול כי לא השיגו כל הימים פעם פגעו זב"ז התחיל להוכיחו על שהוא בוחר סחורות פחותות כאלה והוציא אותם מאמתחתו והניחם לפניו לאמר אי' עיניך והבחנתך איך לקחת סחורות כאלה אל ידך. הנמשל כי אם הי' האדם מעלה על לבו הצרות העוברות עליו באמצע השנה אשר כלם בא לידו ביום ר"ה ודאי הי' ירא וחרד על נפשו והי' נותן לב להתבונן על הימים הבאים רק השכחה עולה ביניהם היינו בין יום הדין ובין הזמן שנתקיים הדין. אבל אם יקרה מעשה הדין וקיומו באחרית השנה הלא הוא ממש כמו המשולחים הנ"ל שפגעו זא"ז פא"פ:

עוד ביאור ע"ז כי משרע"ה מסר סימן לישראל על זמן שיצעקו אל ה' לכלכלם לחם רעבונם ולא ישיגו מבוקשם ויבואו עי"כ להרהר ח"ו אחר מדותיו של הקב"ה כי הלא הוא שומע תפלת כל פה. ע"ז בא ואמר בצר לך וגו' ושבת וגו':

(שמט)

המשל בזה ע"ד שר גדול שבנו חטא עליו חטאה גדולה ומפני ההכרח גרש אותו מביתו אל ארץ אחרת למרחקים. ויען כי רחמי האב גדולים מאד על בנו באיזה פנים שיהי' הי' האב שולח ביודעים ובלא יודעים מתן בסתר כדי שלא ימות ברעב ככה הי' שולח לו בכל שבוע ובכל חודש. ויהי כי ארכו הימים והשר הולך בפנים זועפות כי נעצב על בנו ולכתוב אליו שיבוא אל ביתו אין זה מדרך הכבוד איך אחר מעשים מגונים שעשה לו בנו ילך עוד ויפייסו והי' הולך במר לבו ונאכל חצי בשרו. ויקרב אליו שר א' מהשרים היושבים לפניו ויאמר לו אדוני אני מכיר בך ואני יודע את אשר בנפשך כי יש לך געגועים על בנך. ולכתוב אליו אגרת אין זה נאות לכבודך אבל שמע נא איעצך. והנער יבוא מעצמו גם אם לא תכתוב אליו דבר. לאמר הלא נפשי יודעת מאד כי פרנסת בנך בנך בימים ההם ודאי רק מידך הוא. גם כי לא תגלה זאת לעיני אנשים. עכ"ז הדבר מובן כי מאין הוא חי. לכן כל עוד אשר ארוחת שלחנו לפניו הוא יושב שמה וסובל עלבונו. עתה השב נא ידך אל חיקך ולא תשלח לו מהיום דבר על פרנסה וכאשר לא ימצא מחית ידו בהכרח יכניע לבבו הערל ויבוא אליך ויפייס אותך להשיבו על שלחנך. הנמשל כי בעת החורבן גבר המה"ד עלינו עד שנתקיים בנו מאמר (ירמי' ט"ו) שלח מעל פני ויצאו ונתרחקנו מעל אדמתנו ואבינו שבשמים הלא רחמיו מריבי' ובכל צרותינו לו צר ובהכרח גם היום הוא מכלכל אותנו שלא נמות ברעב ח"ו גם אם לא בסבות קרובות. אמנם בראותנו כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב עניים ואביונים מבקשים לחם ואין. אין זאת כי אם געגועים של אבינו עלינו כמאמר (ברכות ג') מה לו לאב שהגלה את בניו ושיבוא הקב"ה ויפייס אותנו אחר המעשים ואחר הנאצות הגדולות אשר עשינו לפניו זה ענין בלתי נאות. לכן אין עצה אחרת רק זאת שהוא פוסק מלשלוח לנו מחיתנו למען נתעורר אנחנו לקום לבוא אל מלכנו ית' להתחנן לו להשיבנו אל מעון קדשו. וזהו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו' ודאי יש לו ית' געגועים גדולים על בנו ושבת עד ה' אלהיך והבן:

אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו. והמאמר נפלא. כי אם כל העם זכו לראות כבודו ית' א"כ מה בקש מרע"ה הראני נא את כבודך. אמנם אמתת הענין בזה כי גם מה שנא' באצילי בני ישראל (שמות כ"ד) ויחזו את האלהים גם מאמר ראתה שפחה על הים כו' לא שהם ראו בעיניהם מהות כבודו ית' כי כבר נאמר כי לא יראני האדם וחי היינו המלאך שנקרא חי גם כן לא יוכל לראות את כבודו ית' (עי' רמב"ן) אבל הפירוש בזה:

(שן)

משל ע"ד א' יש בידו חפץ וחבירו טוען שהוא שלו. וזה מראה לו לפניו את החפץ לברר לו שאינו שלו. דרכו ומנהגו שלא להראו' לפניו כל החפץ כ"א אפס קצהו מה שיספיק לו להכיר דבר אמת שאינו שלו. הנמשל זהו אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו כלומר את זאת ראו והשיגו כי הוא ית' הוא מה שא"א להשיגו וזאת היא ההשגה הנפלאה שאנחנו מחכים עלי' לעתיד כמ"ש השל"ה הק' בפי' התפלה שלו על מאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו וגו' אז יפתחו מעיני החכמה ויהי' מושג להם מהותו ית' שא"א להשיגו כמאמר תכלית מה שנדע הוא מה שלא נדע עכ"ל. השיעור הנפלא הזה מן גבול ההשגה הזאת השיגו במעמד הנבחר ולא יותר והבן היטב:

קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו וגו' וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי ויאמר ה' אלי וגו' הטיבו כל אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי וגו' כל הימים. וראוי להבין מאמר כל אשר דברו מה הורה בזה. גם במאמר מי יתן והי' לבבם זה להם מה הוראתו במלת זה. אבל דע:

(שנא)

למשל כי הנה האדם צריך לב' דברים א' דעה טובה וישרה. למען דעת איזה דרך ישרה שיברור לו. ב' הרצון שיאבה לשמוע או דברי מורו ומלמדו כי אם לא יאבה לו ולא ישמע אליו מה תועיל אליו הידיעה אשר יודיעהו המורה ואח"כ יצטרך המורה שתמצאנה בו ב' מעלות א' שיהי' חכם ויודע ויודע דעת להשכיל אמתת כל מעגל טוב. ב' שיהי' נשוא פנים להפיץ קרני אור יפעתו מזהרי יראתו וקדושתו מידו אל העומד נכחו ושומע אל דבריו שיקבלם באהבה עד שלא יסורו ממנו לעולם. והנ"מ המעלה הראשונה יכולה היא להעשות ע"י שליח או ע"י אגרת לאמר כזה וכזה עשה (עי' זוהר וישב קצ"ב א') אכן המעלה הב' לא תקום ולא תהי' בלתי אם ישמיע דבריו בעצמו אז בהכרח תהי' נשיאות פנים. לא כן אם ישמיע דבריו ע"י שליח והשליח אינו ראוי לנשיאות פנים לא יהיו דבריו נשמעים. אכן אם בפעם ראשונה ילך הוא בעצמו להתראות פנים עם השומע יוכל להיות כי אולי יספיק זיו נגהו ותארו והוד יראתו הזורח מול פני השומע בעת ראותו אותו עד שיקבל דבריו גם שלא בפניו וזה רק ספק. הנמשל זהו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלקינו ואת תדבר אלינו היינו להודיענו ואנחנו שמענו ועשינו ברצון נפשנו ע"ז אמר ית' למשה הטיבו כל אשר דברו רמז על מאמר ונשמעה. אבל מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים ר"ל שיהיו נשארים עומדים בהבטחה זו אשר קיימו וקבלו עליהם עתה לקבל דברי גם ע"י שליח:

ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות בגמ' (ע"ז ה' א') בשעה שאמר הקב"ה למשה מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי וגו' הי' להם לומר אתה תן. ובהשקפה ראשונה הדבר כמו זר כי כבר מוחלט (נדה ט"ז) הכל בידי שמים חוץ מי"ש. אמנם כבר ביארנו במ"א מאמר (תהלים קי"ט) חלקי ה' אמרתי לשמור דבריך כי דהא"ה הי' כל תפלותיו על יראת ה' ושמירת התורה והמצות יען כי הבחירה בלב קודמת אל התפלה כי באומן בחירתו בחר להתפלל ולבקש עזרתו ית' לתורה ולתעודה ואז גם כי ה' יעזור אל הבא לטהר עכ"ז טהרתו נקראת על שמו כי הוא הדורש והמבקש והשיג המבוקש. וזהו חלקי ד' מה שאמרתי לשמור דבריך שאמרתי ובקשתי וחליתי פניך שתעזרני על ככה. ומעתה יפה הוכיחם מרע"ה הי' לכם לומר אתה תן. ואז גם כי הקב"ה יעזור להם אבל הלא בחירתם קדמה. וה' ית' אמר כן למען יתבוננו ויתעוררו לבקש ע"ז ולא הבינו זאת לא כמרע"ה במאמר ועתה הניחה לי וגו':

(שנב)

משל לחתן בא אל בית חותנו הגביר לזון על שלחנו והי' מאכילו מאכלים יקרים וערבים כמשפט הגבירים ולאהבה חדשה אמר החתן מי יתן והי' שיתן לי חותני עתה מזונותי על כל ימי המשך שהבטיח לי כי כעת הוא אוהב אותי בשלמות וכאשר יארכו הימים אולי יקל בעיניו. ויבקש את פני חותנו שישלם עתה בעד מזונות על כל ימי משך ההתחייבות. הנמשל המתפלל בלב שלם על התורה והעבודה והקב"ה עוזר לו להשלים עבודתו הנה בחירתו הטובה אשר בשעה ראשונה עמדה לו שתהי' עבודתו בכל משך ימי חייו נחשב על שמו. וזהו מאמרו ית' מי יתן והי' לבבם זה להם להספיק ולהשלים להם יראה על כל הימים. כי עתה אני חביב בעיניהם מאד כמשפט אהבה חדשה כי כאשר יארכו הימים תקל העבודה בעיניהם והם לא הבינו את זאת ולא ידעו איכות המציאות שיוכל האדם לשלם בשעה א' את העבודה אשר עליו בכל משך ימי חייו. לזה אמר הי' לכם לומר אתה תן ותהי' עבודתכם מסורה ביד ה' עבדה לעבדה ולשמרה ועל שמכם היתה נקראת. וזהו ולא נתן ה' לכם לב לדעת נוסף על הבחירה והוא מסבת שלא התפללתם אז. כ"א הייתם שואלים אתה תן הייתם נעזרים עד עולם. והי' הקב"ה נותן לכם לב לדעת וכח לעשות חיל והבן:

ובילקוט (במקומו) מי יתן והי' לבבם זה להם כו' שני פעמים כתיב בס' תהלים מי יתן מציון ישועת ישראל וגו' (י"ד) ובספר שני (שם נ"ג) מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב אלקים שבות עמו וגו'. הרב אמר מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי כו' והתלמיד אמר מי יתן כל עם ה' נביאים. ונחשוב בכוונת המאמר כי הנה מה שאמרו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה ולא רצו לשמוע מפי ה' ית' בעצמו כי הרגישו בעצמם כי אינם ביכול' לסבול שמיעת הוד קולו ית'. אבל הקב"ה הי' רצונו שיבטחו בו ויתן בהם כח לשמוע כי אין מעצור לד' להושיע והם לא רצו לסמוך על מה שהוא למעלה מן הטבע:

(שנג)

משל להמתיק המאמר כדבש למתוק לעשיר שהי' בנו סמוך על שלחנו של עצמו מתפרנס מיגיעו ולא רצה להנות משל אביו מאומה והגיעו הימים שהתחתן בנו עם קצין א' ולא הי' סיפוק בידו למלאות כל התחייבות וביקש את פני אביו שישתדל לדבר עם מחותנו לבטל ההתקשרות כי אין בכחו להתקשר עם קצין עם עד כי התקשר אח"כ עם איש א' במעט התחייבות ולימים ירד עוד ממעמדו עשר מדריגות ולא הי' ידו משגת גם להשלי' הנדן המעט הזה. בהכרח הסיר מסוה הבושה מעל פניו ויבקש מאת אביו שיעזור לו וימלא ידו לשלם ההתחייבות ויאמר אליו אביו הסכלת עשה כי אחר אשר אתה צריך לקבל טובה מאביך טוב טוב הי' לך לבקש את פני בעת שידוכי' הראשונים כי אין מעצור לי להושיעך בכל משאלותיך רק רצית להסתפק משלך הלא אתה ראה כי על המעט אין לך. הנמשל הקב"ה אמר מי יתן והי' לבבם זה להם וגו' מחמת שלא רצו לסמוך עצמם על עזר הקב"ה שהוא למעלה מן הבחירה ויטב בעיני ה' כי טוב מעט בכוונה כפי כחם ובחירתם וזהו הטיבו כל אשר דברו אבל בתנאי מי יתן והי' לבבם זה שיתקיים כן כל הימים שלא לסמוך על הנס אבל הלא לא יהי' כן כ"א עתידי' הם עד כי המעט לא תמצא ידם ויבקשו מהקב"ה שיעזור להם כמאמר מי יתן מציון ישועת ישראל וגו' וא"כ אחר אשר תבקש ישועת אביך טוב הי' לך לבקש מתחלה להושיענו לשמוע את הוד קולו. והיינו מרויחים סגולה היותר גדולה מאשר עתה:

עוד יתכן בזה ע"ד המשורר ע"ה (תהלים ס"ג) צמאה לך נפשי וגו' בארץ ציה וגו' כן בקדש חזיתיך לראות עוזך וכבודך. ונבין תחלה מאמר (תהלים כ"ב) אלי אלי למה עזבתני וגו'. ביאו' זה כי הנה אנחנו היינו יכולי' לתלו' העדר קבלת תפלותינו בסבת דלות מעשינו אכן כאשר אנחנו רואים כי גם אחר התפלה אין בידינו מאומה וכבר מובטחים אנו שהתפלה עושה מחצה וא"כ הי' מהראוי שתהי' התשועה קרובה עכ"פ אחר התפלה יותר ממה שהי' קודם למשל מי שהוא עתה חולה ויתפלל שישיג רפואה ותפלתו תעשה מחצה א"כ הוא קרוב יותר אל הבריאות ממה שהי' קודם לא כן אם תפלתו לא פעלה דבר הוא הוא רחוק אחר התפלה כמו קודם ומה גם אם עוד נתקיים בו בערב תאמר מי יתן בוקר וכמארז"ל מיום שחרב ביהמ"ק אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו. וזהו שהתפלא אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי כלומר גם אחר שאגתי ותפלתי רחוקה ישועתי ועוד בהיפך כי אח"כ נתרחקה יותר. אבל התשובה ע"ז:

(שנד)

משל ע"ד בן עשיר שהי' אביו מספיק לו כל צרכו לימים נתאוה לפרנס א"ע ממעשה ידיו ונסע למרחקים לסחור שמה ועקר דירתו מבית אביו והי' האב מתאונן מאד על בנו שנתרחק ממנו כי מה שעשועי האב אם לא בבניו. ויבואו אוהביו לנחמו ולדבר על לבו וימאן ויאמר אין לי תנחומין אחרים כ"א כאשר תאמרו לי שאין לו פרנסה במקום ההוא אז בהכרח יבוא אלי אבל חלפו ועברו שנים רבות והי' מתפרנס משלו רק מה שלא הי' יכול להשיג כמו מלבוש נאה ותכשיטים הי' כותב לאביו ובהכרח שלח לו כל חפצו. ויהי כי הקיפו הימים ונעדרה ממנו פרנסתו מכל וכל ולא השיג גם לחם רעבונו כתב אגרת לאביו אשר מהיום ישלח לו פרנסתו בשלמות השיב לו ואמר בני יקירי דע כי ע"ז הייתי מצפה לאמר מתי תכלה הפרנסה ממך למען תשוב אלי ואשתעשע עמך ואחר שזכיתי לכך למה אשלח לך פרנסתך למרחקים אם רצונך להתפרנס משלי שוב אלי ויהי' לפניך כל כבוד ביתי כל עשרי וסגולתו. הנמשל מובן מאליו כי כבר נאמר (ירמי' ב') כי שתים רעות עשו עמי וגו' לחצוב בהם בארות בארות נשברים וגו' היינו כי בחרו להתפרנס ע"י אמצעות הטבע והמזלות והקב"ה מקונן ע"ז כביכול בכל יום כמאמרם ז"ל (ברכות ג') ועל כל משמר ומשמר הקב"ה שואג וכו' מה לו לאב שהגלה את בניו. ועוד אמרו בילקוט אמר הקב"ה לדוד בני אפילו אתה מקימני כמה פעמים איני קם ואימתי קם אני לכשאראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים וכו'. ממש כמו שאמרנו שהקב"ה מצפה עד עת שיעדר סבת הפרנסה מישראל ובע"כ יתעוררו ויתנו לב לשוב אל אביהם ית' להתפרנס מאוצרו הטוב מבלי סבות טבעיות. וזהו מאמר הכנסי' צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים היינו מקום שאין בו שום סבה טבעית והקב"ה משיב מה לכם לבקש להושיט לכם פרנסה לארץ מרחקים אחר שאין לכם סבה טבעית כ"א לשלוח לכם בדרך נס מוטב שובו אלי לא"י באשר שם מקום השפע כי שם צוה ה' את הברכה ותהיו אוכלים משלחן אשר לפני ה'. ולכן הקב"ה מונע בקשותינו כי אין חפץ אל האב לפרנס את בנו במרחקים רק שנהי' קרובים אל ה' אלקינו. וזהו עתידים אתם שתאמרו מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה