אור ברסלב
משלי יעקב חומש דברים › פרשת נצבים

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש דברים · פרשת נצבים

פרשת תבוא

והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה. באור זה בהזכיר מדרשם ז"ל (שיר ב') הראני את מראיך הה"ד התיצבו וראו את ישועת ה' והדברים סתומים. אמנם דע כי כבר חייבו אותנו חז"ל (בילקוט תהלים כ') יענך ה' ביום צרה שיתפו צערי עמכם כמ"ש עמו אנכי בצרה. ופי' מלת עמו כלומר כלבבו. כי בקרב לבו ירגיש צער גדול על היות אנכי בצרה. וזאת וזאת היתה עצת המקונן ע"ה (איכה ב') קומי רוני בלילה לראש אשמורת שפכי כמים לבך נוכח פני ה':

(תד)

משל ע"ז ע"ד אב כעס על בנו יחידו וגרשו מביתו והי' נע ונד בארץ בערום ובחוסר כל. והאב גם הוא כי הי' מיצר על צרת בנו עכ"ז הי' מתאפק למען עשות דין ומשפט בבנו פעם פגע א' מאוהבי העשיה ההוא בהנער הזה וראה כי חשך משחור תארו. ויאמר אליו איעצך שמע לעצתי דע כי גם אביך גם כי הוא מתכבד ויושב בביתו עכ"ז הלא גם הוא משחת מאיש מראהו מרוב יגונו עליך כי נגרשת מנגד עיניו ע"כ מהר קח מראה ממראה הצובאות ותלך עמו ותתיצב לפני אביך והמראה יראה על לוח לבך ותבקש ותחנן אותו לאמר ראה אבי יקירי את מראך ראה נא איך חלף עבר נוגה זהרך. לכן אבי היקר אם לא למעני למענך עשה. הנמשל מבואר במאמר (ישעי' נ"ב) כן משחת מאיש מראהו ותוארו מבני אדם. ובס' הזוהר (וישב קפ"ב א') וכד אתחרב בי מקדשא ושכינתא אתגלי וכו' מה כתיב הן אראלם צעקו חוצה וכו' עלה דשכינתא דאיתגלי' מאתרא וכמה דאיהי משתנית מכמה דהוי אוף הכי בעלה לא נהיר נהורי' ואשתני מכמה דהוה דכתיב חשך השמש בצאתו ועל דא כתיב כן משחת מאיש מראהו ותוארו מבני אדם. לכן זאת העצה קומי רוני בלילה וגו' שפכי כמים לבך כי המים גם הם כמראה נוכח פני ה' היינו שיביט הקב"ה במראה ההיא ויראה כביכול כי משחת מראהו אי' זיו כבוד קדושתו אי' תפארת הוד אלקותו הוד שכינתו וכבוד תורתו וא"כ למענך עשה ולא לנו. וזהו הראני את מראיך. ר"ל הראה אותי עם מראיך השמיעני השמיע אותי עם קולך וז"ש רז"ל הה"ד התיצבו וראו את ישועת ה' וזהו מאמר (שיר א') אם לא תדעי לך היפה בנשים ר"ל שלא יעלה על דעתך להצטער בצרת גופך רק על שכינת כבודי אז יהי' משפטך כמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר וכו' וזהו והשבות אל לבבך וגו' הלא ה' אלקיך גם הוא שמה:

ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. ובנביא (ישעי' ל"ב) נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי ימים על שנה תרגזנה בוטחות וגו'. ובמדרש (רי' איכה) אלו זכיתם הייתם קוראים כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' עכשיו שלא זכיתם אתם קוראים טומאתה בשולי' וגו' ביאור הדברים כי הנה ב' מאמרים מעוררים אותנו על ימי התשובה הא' מאמר דרשו ה' בהמצאו שארז"ל אלו י' ימי התשובה ומאמר (תהלים ל"ב) אשרי נשוא פשע כסוי חטאה. וההבדל בין ב' המאמרים כי הנה הימים האלה בכללם מתחלקי' לב' בחי' היינו כי הימים אשר בין ר"ה ליו"כ הנה הנם ימי ראשית השנה החדש' אשר מהצורך להכין לנו מזון ומחי' על כל השנ'. אבל ימי חודש אלול בחי' אחרת להם כי הם ימי אחרית השנה. שבהם אנו משלימים כל מעשה השנה העברה:

(תה)

משל לבע"מ שנתן להם השר מלאכה גדול' לעשות אשר משפטם כך הוא אחר גמר מלאכתם בטרם ישלימו הדברים להבעלים יביטו במלאכתם היטב וישיבו יהפכו ידם בהם אולי שכחו איזה דבר כי איך יביאו מלאכה מלאכה חסרה לפני אדוני הארץ. הנמשל כן ראוי אלינו לפשפש בזה החודש בטרם נביא מעשה איש ופקודתו בר"ה. להפוך ידינו בכל מעשה ידינו של כל ימי השנה. אשר ע"ז נאמר אשרי נשוא פשע וגו'. ומעתה דע כי המוני בני אדם יתחלקו לג' מחלקות:

(תו)

משל ממש עשיר גדול אשר בניו לא הלכו בדרך הישר והי' מיסרם בכל יום ולא שמעו בקולו עד כי כעסתו צרתו ועזבם והלך לו למרחקי' לאמר אסתירה פני מהם ואל אראה ברעתם. לימים שמע על בניו כי כפלו למחלה גדולה ומסוכנת ובאהבתו ובחמלתו נכמרו רחמיו עליהם ושלח להם רופא נאמן לרפאות מהם למי שירצה לקבל הרפואו' וכאשר בא אליהם הרופא מצאם חלוקים לג' מחלקות. א' שידעו מכאובם כי רב הוא והסכנה כי גדלה מאד וכראותם פני הרופא חרדו לקראתו ויפלו לפניו לבקש על נפשם ויאמרו לו הלא כל מחמד עינינו ניתן בעד רפואו' ובעד יגיעתך אך חוס וחמול עלינו ועסוק ברפואתינו. הב' הרגישו במחלתם אבל לא פחדו כהראשונים ולא רצו להוציא הוצאות על זאת ואמרו להרופא אם חפץ חסד אתה רפאנו משלך ונודה לך על טובך וחסדך. וב' החלוקי' האלה קבל הרופא לרפאו' והבטיחם להשיבם, אל איתנם. הג' שחקו עליו כי לא הרגישו מאומה במחלתם הרעה והיו בעיניהם כבריאים וחזקים בלי מחסור דבר והרפואו' הי' לזרא בעיניהם. על אלה אמר הרופא כי אבד מנוס מנהם. וישאלוהו מדוע יגרע הכת הג' מהשנית אם חפץ חסד אתה לעשו' עמהם בטובך וגודל חסדך לרפאותם על הוצאו' שלך הלא גם להאנשים האלה תוכל לעשו' כן ורפא שברם ומה לך בזה כי מחזיקים א"ע כבריאים. ויען הרופא ויאמר הלא תדעו כי מחלת האנשים האלה בא להם מסבת אכלם דברים המזיקים והחולה צריך עכ"פ להתנדב עצמו להנזר ולהשמר מכל מאכל רע לכל הפחות בימים שהוא עוסק ברפואי' והחול' אשר ברוב אולתו לא ירגיש חליו ודאי יאכל עם הסמים גם דברים המזיקים ויכבידו חלים עוד יותר ומה יעשה הרופא. הנמשל בהיותנו על אדמתנו הי' עיני ה' עלינו מראשית השנה ועד אחרית השנה לשמור אותנו מכל טימאה ותועבה ומעת הכעסנו את בוראנו ית' אנחנו נתונים לשמה ולמשסה לקצף ובזיון ואנחנו בכל רע כבמקום הפקר והקב"ה ברוב רחמיו רוצה לטהרנו מעונותינו ושולח לנו סגולת הימים הנוראים האלה לטהרנו ולקדשנו למען נחדל מעושק ידינו. אבל אנחנו חלוקים לג' מחלקות יש בינינו כשרים השרידים שבכל דור המחזיקים א"ע כחולים בכל ימי השנה וחרדים נגד הימים המסוגלים האלה המקבלים אותם ביראה ואהבה בוכים יום יום ומענין עצמם בצום ובכי קוראים אל האלקים בחזקה ושבים בכל לב ונפש ושואגים בתפלה ומבקשים רפואה להצילם מכל רע להעמידם בקרן אורה ועוסקים בתורה ומע"ט והקב"ה מקבלם ומחיש רפואתם. הכת הב' גם הם מבקשים שישלח דברו וירפאם אך לא בעי ישלח יד שאינם רוצים ליגע א"ע לעשות תשובה שלמה רק משתוקקים שהקב"ה יתחסד עמהם להנחותם בדרך ישרה וגם אותם מקבל הקב"ה כי יוה"כ מכפר ומטהר את כל הרוצים בתשוב' המבחינים בין טוב לרע ומפרישים א"ע מכל רע בימים המסוגלים לרפואה היינו כל כל ימי התשובה. אמנם הכת הג' אשר לבם בריא כאולם דשנים ורעננים שלוים ושקטים ואינם חרדים ועצבים מהימים האלה כי מחזיקים עצמם לבריאים כל ימי השנה ולאנשים כאלה אין תקוה כי הם מכעיסים ובאים בימים האלה כמו בכל ימי השנה ואיך יועילו להם הרפואות אם אינם בדלים מהרע גם בימים המסוגלים לרפואה. וזהו שקובל עליהם נשים שאננות שמען קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי ימים על שנה תרגזנה בוטחות פי' הלא מעט ימים מקלקלים כל השנה כי גם בימים האלה הם חוטאים. וזהו מאמר המדרש לאמר שהקב"ה אומר מדוע לא עלתה ארוכה למחלתנו הלא יוה"כ מכפר בכל השנה לזה אמר אלו זכיתם הייתם קוראים כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' והיו הסמים פועלים סגולותיו עכשיו שלא זכיתם אתם נגשים אל הימים האלה ולא זכיתם היינו לא שמתם על לב כי תתבררו ותתלבנו אתם קוראים טמאתה בשולי' לא זכרה אחריתה ר"ל גם בסוף השנה לא זכרה אחריתה ולא שבה מדרכי' הרעים ע"כ ותרד פלאים ולא תשיג טהרת יוה"כ וסגולתו הטובה. עוד ביאור ע"ז:

(תז)

משל לחכם שהי' בעיר והי' בעל המצאה מאד והי' ממציא בכל יום דבר חדש אשר לא שזפתו עין כלים חדשים מאכלים חדשים והי' ע"ז קופצים הרבה ובעיר הזאת הי' עשיר א' איש כילי מאד ולא קנה אצלו דבר מעולם מכל ההמצאות שהמציא. לימים המציא מאכל חדש עוגה העשוי' מדברים המשביעים אשר יספיק לאדם עוגה אחת על עשרת ימים ויעמוד עם סחורתו בשוק ויעבור הכילי על פניו ויקראהו לרגלו שיקנה אצלו מן העוגות אשר בסל ויאמר לו הלא ידעת שאין רצוני לפזר על המצאות א"ל אדרבא לך נאה קנין זה לך יאה דבר זה כי הנדיב והמפזר יאמר למה לי לקמץ עלי אם ארעב למחר אקנה לי לחם חם לא כן אתה קמצנותך תחייב אותך לקנות זאת. הנמשל כי הימים האלה יקרים מאד ומסוגלים לכפר ולטהר את האדם מכל העונות שהי' צריך לסבול עליה' עונש קשה בגיהנ' ועתה הוא יכול [לסבול[ זאת בשע' אחת. ומעתה מאמר הנביא ברוח עצה ונדיבה אל אבירי הלב שונאי המוסר ודרך נשים להם קרא ואמר נשים שאננות קומנה שמענה קולי וגו' כי הנה כבר יש אנשים עושים באהבה ושמחים ביסורים והם בפגעם בימים האלה הם ששים ושמחים כמוצא שלל רב ועמדו על רגליהם בכל ימי הסליחות ישכחו ארוחתם ונגזלה שנתם וכן יש אנשים מעוננים רוצים להיות שאנן והשקט ובפגעם הימים האלה ינקש הדופק על דלתותיו שיעמוד לסליחו' והי' לזרא באפו לזה אמר הנביא אדרב' אתם השאנני' האוהבי' מנוחה ובועטים ביסורים הלא לכם נאה הלא לכם טוב להדבק בימים האלה למען תתפרנסו במעט סבל להמציא לכם מנוחה ושלוה בכל הימים ולא תשיגו צער הגדול ליום שכלו ארוך וכלו טוב:

וזהו מאמר (ירמי' ח') כה אמר ה' היפלו ולא יקומו אם ישוב ולא ישוב ונקדים מאמר (תהלים ע"ו) אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה וגו'. גם מאמר דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב:

(תח)

למשל דע כי יזדמן ב' אנשים יהי' להם מחלה א' ולא' יזדמן רופא אליל ומכלכל את מחלהו בסמים מרים כלענה ולהשני נזדמן רופא חכם הממציא ארוכה בסמים נוחים וקלים וערבים ודאי להצלחה גדולה יחשב לו זאת בלתי כי הרופא גם הוא חכם ואינו רוצה לרפאותו עד שיקבל עליו לשמוע בקולו ולהשמר מכל מאכל וכל נזיד אשר הוא כמו עץ בלחמו. הנמשל הנה הימים היקרים האלה מסוגלים מאד שבהם יוכל האדם להשיג טהרה מכל טומאת אשמותיו כמאמר ר"ע אשריכם ישראל וכו' ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים רופא נאמן ורחמן על כל מעשיו. ומה גם על הבנים בניו ואם תשאל מי הוא האויל שלא ירצה בזה ואנחנו רואים כמה יוה"כ חלפו עברו ועוד לא נטהרנו אמנם התשובה אמרי' תאמר כי עוד אנחנו דבוקים בטמאת התאוה ואין אנו עוזבים את דרכינו ומעללינו לכן הוא נוטה ידו ואמר הה ומי יעמוד לפניך מאז אפך ר"ל כמורה באצבע על העתיד אחר המות כי אז יהי' ארוך לפניו כל החשבון מכל ימי חייו על האדמה כי לא נחסר מהם דבר שלא עשה תשובה בחייו ויהי' בהכרח מיורדי גיהנם והיתרון על המסגף עצמו בעוה"ז כי כאשר יפיל עצמו לסבול צער עינוי וסיגוף תהי' הנפילה סבת עמידה ותקומה אבל בחסדי הי"ת וברחמיו הגדולים משמים השמעת דין לכן ארץ יראה וחרדה ועי"כ שקטה:

(תט)

משל לשני ילדים שגנב ישמעאל א' כמשפטם לגנוב נפשו' והוליכם לביתו ועבר עמהם דרך עיר שהיו בה תושבים מבני משפחתם והי' רץ מהר דרך העיר הזאת. ויהי כאשר נשאו הנערים את עיניהם וראו את בני משפחתם הולכים בשוק אמר א' אל רעהו טוב לנו להפיל עצמנו מן העגלה ויבואו קרובינו גואלינו ויצילנו מיד הטורף הזה. ויען הב' הלא נחבל עצמנו בנפילה הזאת וכמה יגדל הכאב ויאמר לו אתה תחוס ע"ע מלסבול כאב מעט וכי כאשר יביאך זה לביתו תחת אצילי ידיך יקחך להורידך מעל המרכבה הלא יהפוך העגלה ותפול לארץ כשה לטבח. אכן עתה כאשר תפיל עצמך הלא לשעה קלה תקום ותנוס לעזרה. הנמשל זהו היפלו ולא יקומו כי בעוה"ז הנפילה היא סבת הקימה לחיי עד:

ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. להמתיק הענין:

(תי)

משל ע"ד עשיר הי' צריך לנסוע למרחקים וקנה לעצמו סוסים עם מרכבה. ויהי הוא מדבר על לב נער א' שינהיגהו בדרך הזה ויאמר אליו העלם מה תתן לי שכרי. ויען העשיר דע כי בבואי למחוז חפצי אז אין צורך לי לא אל העגלה ולא להסוסים. ואז אתן כל אלה לך בשכרך גם הסוסים גם השבט לרדות בהם את הכל תקח. הנמשל הקב"ה הכין לנו ללכת בדרכי התורה והכין בעבורנו גם בעלי עגלות הרודפים אותנו ולוחצים אותנו כמאמר (ישעי' י') הוי אשור שבט אפי ומטה הוא בידם זעמי. למען עי"ז נלך בדרך טובים ולעתיד כשנגיע לגמר הנסיעה אל מחוז חפצו ית' ומל ה' אלקיך את לבבך וגו' ואז אין צורך עוד אל כלי הנסיעה לא אל האלות ואל הקללו' ויתן אותם אלקים אל בעלי העגלו' בשכרם. וזהו ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך ר"ל אשר הנהיגוך בדרך אשר הלכת עתה יהיו כל הכלים האלה נתונים נתונים להם בשכרם:

בגמרא (סנהדרין צ"ט) במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד:

(תיא)

משל לעשיר גדול התחתן עם א' מתושבי עיר קטנה כי הי' לו בן משכיל. והעשיר התנה עמו שיתן לבנו עכ"פ מלבושי כבוד כי איך יקחהו לביתו בין נגידים להושיבהו בין חורי ארץ. וזה השתדל בכל מאמצי כחו ויעש לבנו מלבושים כפי מה שהבטיח. ויהי כבואו אל העיר מושב הגביר על החתונה ויט לבית אכסניא ובלילה לא הלך הגביר להקביל פני החתן כי איך יאסוף כל אחוזת מרעיו באישון לילה רק בבוקר אז נתאספו כל בני העשיר וכל משפחתו ואחוזת מרעיו האפרתים מלובשים בגדי יקר וילכו לקבל פני החתן. ויהי בבואם שמה ראו כי המה יושבים נבוכים כלם וישאלו לאמר מה זאת ויען אבי החתן הלא ראו נא כי נשברה הדלת כי בלילה באו גנבים וישברו הדלת והוציאו מן הבית הארגז של החתן ונשאר ערום מכל המלבושים שעשיתי לו ושאר החפצים אשר הכינותי עבורו שבו ויבוזו. ויאמר אליו הגביר לא תבכה ולא תדאג על ההפסד הזה מאומה כי כל מחסוריך עלי רק בכה אל תבכה. ויצו הגביר על משרתיו וילכו אל החניו' והם הביאו אליו מלבושי כבוד והדר באין מחסור כל דבר ויעשו החופה ולאחר החופה עשה הגביר משתה גדול. ויהי כמושבם על הלחם ואבי החתן יושב בראש ראו המסובים איך הוא גונח מכאב לב. וישאלוהו וכי דרך עוצב בך על שמחת בנך היקר הלא זכית להכניס או תו לחופה עם בת גביר נכבד ומפואר כזה. הרבה יש לך לשמוח מטוב לב. ויען מה זאת תתפלאו על עצבוני ויגוני הכי לא ידעתם או לא שמעתם את אשר קראני פה ויאמרו ומה לך לדאוג עוד הלא הגביר עשה אחרים תחתיהם על אחת שבע ויאמר האיש מה לי למתנו' שלו מה לי שיצטרך להתחסד עמי הלא אנכי הי' לי כל. אז פערו פיהם עליו בשחוק ויאמרו הה סכל איך לא תבין גודל הצלחתך בזה. איך לא תשכיל כי הגדיל הגנב לעשו' עמך חסד. כי אתה חשבת שהכינות את הכל כמשפט זאת חשבת רק בטרם ראה הגביר ואשתו וכל משפחתו הנדיבים הי' נראה בעיניך כי יש לך מלבושים להחתן הלא לאמונה אם הגנב לא הי' גונב אותם המחותנים בבואם כלם לתוך אהלך והיו רואים את החתן לבוש בהן הי' כל א' מהם אומר חסרון זה בכה וזה בכה לפי תפארת עשרם הי' מעיקים לך בהחסרונו' משא"כ עתה שלא שלטה עין המחותנים עליהם וכלם יודעים שהי' לך רק נגנב ממך והגביר בטוב לבו עשה אחרים כמשפט מעשה הגביר. וא"כ ראה כמה גדלה הצלחתך ומה לך להיות בעצבון גבר הלא אין להם עתה מה לגנות ומה לבקש חסרונות כי הם בעצמם עשו המלבושים. הנמשל כי הצדיק מעיקרו ממלא אמתחתו חפצים יקרים ומלביש א"ע מלבושי מצות ומע"ט בכל משך ימי חייו ובמלואת ימי' ושנותיו הוא עולה למעלה עם אמתחתיו ושמלותיו על שכמו וכאשר יפתחו להביט אל מה שבתוכו. הנה כל א' מב"ד שלמעלה אומר חסרון אחר. זה אומר זו תורה וזה אומר זו מצוה זו תפלה כי דקדוקי המצות המצות אין להם שיעור כמאמר (קהלת ז') כי אין צדיק בארץ וגו' היינו שלא יהי' חסרון במעשיו ונאמר וסביביו נשערה מאד. אמנם הבעל תשובה הוא הלוך ילך ובכה יתאבל ויתמרמר על הגניבה ועל האבידה איך נאבד ממנו כל זמן חיותו בזה העולם. ואיך כלו ימיו בהבל וריק והקב"ה מתנדב ועושה לו מלבושים כמאמר גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות הלא המלבושים אשר ילבישהו ודאי הוא ית' עוז והדר לבושו ולא עליהם יהי' פתחון פה לקטרג ולבקש חסרון כל מאומה. ומעתה יפה ארז"ל במקום שבע"ת עומדים אין צ"ג יכולים לעמוד:

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. ובמדרש אמר הקב"ה לישראל ראו כמה אתם חביבים אלי שאין ברי' בפלטין שלי מכיר את התורה ולכם נתתי' שנא' ונעלמה מעיני כל חי אבל אתה לא נפלאת היא ממך. ונבאר תחלה מאמר (תהלים קמ"ז) השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו. הנה הכתוב ביאר לנו מהות פעולת נתינת התורה ומלמעלה למטה שלא תחשוב לומר כי היא מתנה הבאה לאדם בע"כ. כמו החיים והמות שנא' ועל כרחך אתה חי וכו'. בלתי שהיא תלוי' בבחירת אדם אם יאבה וישמע תהי' התורה קרובה אליו. ואם לא תהי' רחוקה ממנו כמאמר כתר תורה מונח וכו' וא"ת מה ענין פעולת נתינתה מהר סיני. לזה אמר השולח אמרתו ארץ וגו':

(תיב)

המשל בזה ע"ד הסחורו' אשר מציאותם וגידולם בארצות רחוקות וכל שיצטרך להשיג לא ישיג כ"א בטורח גדול מה עשה השר צוה להביא משם עגלות טעונות סחורות הרבה והניחם בתוך חנות גדולה אבל התחשוב כי לבעבור זה ישיג ממנה האדם בחנם בעיר הזאת לא כן כ"א כל מי שירצה לקנות יוכל לקנות קל מהרה בלא טורח. וזהו שולח אמרתו ארץ ופעל בזה אשר עד מהרה ירוץ דברו כי קרוב אלינו הדבר מאד. ונוכל להשיגו בלא יגיעה וז"ש (ישעי' מ"ג) ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל:

(תיג)

המשל בזה לא' בא מן הדרך ערב שבת עם חשיכה ויהי הוא בא אל עירו וירץ מהרה לביתו והחפצים הניח ביד הבע"ג ויבוא אל ביתו וימהר וישלח נער א' אל הבע"ג להביא משם את אגודתו. והנער הלך והביא ונכנס אל היכל הסוחר ויאמר הנה הבאתי אגודתך ובתוך הדברים הוא מקנח את פניו בכנף בגדו מזיעת אפו ומדבר בקוצר רוח מאד ויאמר אליו הסוחר אי' אגודתי אשר הבאת ויאמר הנחתיו בחדר החיצון ויאמר העשיר מה שהבאת לא שלי הבאת מי יודע של מי הוא ויאמר הנער לך נא ראה בחדר ודאי שלך הוא ויאמר אין לי מהצורך ללכת ולראות כי הלא עיני רואות בך הזוהמא הגדולה וזיעת אפיך הלא אגודתי אגודה קטנה וקלה אין בה במה להזיע. הנמשל זה ממש מוסר חכמה נגד קצת המתחדשים ומראים בעצמם גיעה בעבודתם אמר אליהם ולא אותי קראת יעקב יען כי יגעת בי ישראל הלא בעבודה שלי נאמר כי קרוב אליך הדבר מאד וגו'. ומה זה יגעת מדוע אתה עיף ויגע כ"כ:

ומעתה מהצורך לדעת מדוע מותר לאדם מן המלאכים ואיככה יצויר זאת בשכל לא נפלאת היא ממך ומהמלאכים היא נפלאת:

(תיד)

המשל בזה ע"ד א' הי' לו בנים במרחקי' לימי' כתב להם שיבואו יחד גדודים על ראש שמחת בן זקונים שלו רק שיבואו מלובשים בכבוד שיהי' לו לתפארת שלח א' מבניו אגרת לאמר אבי בחר לך באיזה צבע אתה חפץ יותר ואתלבש בזה הצבע בבואי אליך למען יהי' לך לנ"ר. והאב בראותו האגרת מבנו זה הי' דן עליו שהוא עשיר מופלג יותר מאחיו עד שבידו לבחור להתלבש לפני באיזה צבע שארצה ובאמת לא כן הדברים כ"א הוא העני שבכולם ואין ידו משגת מאומה כ"א מה שישאל משכניו וא"כ הברירה בידו לשאול מה שירצה לא כן שאר אחיו אין להם כ"א כפי מה שברכם ה' לכאו"א כהשגת ידי. הנמשל כבר מובן כי המלאכים חלקם בחיים ובמציאיתם להשיג כפי אשר חלק ה' לכאו"א ולא יעלה במעלות להשיג יותר מאשר נמצא אתו עתה לא כן האדם כי מעצמו אין לו מאומה רק מה שישיג נדבה וחסד מיד ה' הטובה עניו ונדבה אין לה שיעור מידו ית' הרחבה והמלאה:

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו' ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך. ראוי להתעורר כי הכתוב התחיל בשתים החיים והטוב וסיים באחת ובחרת בחיים ולא אמר בחרת בחיים ובטוב. והנראה כי בא הכתוב להודיענו שלא יאמר האדם אחר כי זה חלק האדם מאלקים שהוא נעטר בדבר הבחירה יותר מהמלאכים ומכל בעלי חיים ויאמר ללבבו א"כ אעשה כל מה שארצה ואקיים בי מאמר (עירובין נ"ד) אם יש לך תטיב לך. לזה בא הכי להודיענו כי לא כן הוא כי גם אחר הבחירה הוא מוכרח ללכת בדרך אשר בחר לו יה:

(תטו)

למשל אדם בא קרובו אליו שלא ראו זא"ז כמה שנים ושמחתו גדלה מאד במה שזכה שיבוא קרובו אליו ושיתאכסן אצלו ובכל לבב הוא שוקד לכבדו ושואל אותו הגידה לי שאהבה נפשי מה תבחור לך מן המאכלים על סעודת הצהרים וכל חפצך אעשה ודאי יבחור לו הטוב אשר במאכלים והמשובח מהמשקים. לא כן מי שבא לבית אכסניא וישאנוהו מה מהמאכלים ירצה לאכול הלא מיד יעשה חשבון בנפשו ויאמר בלבו גם כי יתנו לפני כל מה שלבי חפץ. אבל הלא ימר לי אח"כ בבואם חשבון אתי לשלם להם. וכל מה שאתעדן יותר אשלם יותר. הנמשל מבואר כמאמר (קהלת ל"א) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחרותך וגו' ודע כי על כל אלה יביאך האלקים במשפט. ומעתה המשך הדברים כך הוא ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ר"ל כאשר תבחור בחיים אמתיים לעסוק בתורה אז ישיג הטוב והדרך השני לפניך ואת המות מיועד לזה הרע. וא"כ ובחרת בחיים. ועיניך רואות כי אין בין הבחירה ובין המוכרח כלום ומוכרח אתה לבחור בחיים לשמור התורה והמצוה:

עוד נראה בזה בהקדים מאמר ז"ל (אבות ו') כך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך:

(תטז)

משל לעשיר נסע ללייפציג ויבקש ממנו חתנו שיקחהו עמו לאמר הורני נא דרך המסחר מתי אעשה גם אנכי לביתי ובלבבו הי' רוח אחרת רק להתהולל ולראות חדשות בבתי טיטראות והמראו'. והנה בנסעם הסוחר לא נתן שנה לעיניו ובחצי הלילה קם ממשכבו וימהר לרתום המרכבה והי' ממעט מאד גם בארוחת שלחנו ובבואו ללייפציג הי' הולך ורץ כל היום בין הסוחרים לראות סחורו' נאותות לו ולא הי' ערב לו כל מאכל וכל משקה בהיו' רעיוניו מבוהלות ודחופות בין העסקים ואמר לא עת האוכל עתה בבואי לביתי אז אשמח בעמלי אז אראה טוב בארוחת שלחני אבל חתנו כל שמחתו היתה רק בנסיעתו לבד כי אמר מעודי לא נסעתי לא הייתי מטייל כ"כ כמה פרסאו' כמו עתה ויאכל מכל לא מנע לבו מכל שמחה ועונג ובבואו הי' מלא צער ופנים זועפו' כשיכור מתעורר מיינו. הנמשל הנשמה נחצבה מתחת כסא כבודו ית' בנעורי' בית אבי' וירדה למטה לקנות סחורה המצות והתורה והמשכיל יודע האמת כי הוא רק בדרך כאורח נטה ללון אין האיש בביתו ותמיד לא יחשב מלאסוף בחפניו סחורו' המצוה ומע"ט יומם ולילה לא ישקוט יצמצם באכילתו ובכל צרכי גופו. וזהו שאמר כך היא דרכה של התורה כי יש מהנוסעים ללייפציג רק בעבור סחורה ממין ידוע אשר בב' שעות יוכל להשיגה ואז יוכל להתענג גם בדרך ועד"ז ממש הלא המצא כמה מצות שהאדם יכול לקנותם ולעדן גופו ג"כ כמו מצות עונג שבת ויו"ט אבל כך היא דרכה של תורה מי שברצונו לקנו' סחורו' התורה בדרך הזה שהוא הולך בעוה"ז הוא בהכרח יצמצם סעודתו פת במלח וכו' כהולכי דרך ואם אתה עושה כן אשריך בעוה"ז כמשפט הסוחר הגדול אשר במספר הימי' שהוא בלייפציג הוא בעצמו לא יוכל לאסוף ולכנוס כל הסחורו' שצריך רק ע"י כמה סרסרים ולכלם יהי' ריוח ע"י וקודם נסיעתו משם ישא משאת מאת פניו אליהם כן הצדיק הגדול המסגל כל הסחורות היקרות וכל העולם נזונים בשבילו וזהו אשריך וזכיותיך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב כי שם ביתך ואז תדע הריוח מהסחורות ותהי' שמח וטוב לב:

עוד יתכן כך היא דרכה של תורה ומדוע בחר בלשון דרך ולא כך היא חק התורה ולמה לא אמר העונש על מי שאינו כן כמשפט כל האזהרות. ונבאר ההבדל בין מאכלו' אסורו' אשר התורה הזהיר' אותנו מהם ובין ההרחקה מן רבוי התאות הכשרו' אשר הכ' הזהיר ע"ז ברמז קדושים תהיו פרושי' תהיו:

(תיז)

המשל בזה כי יזדמן הולך דרך והוא כמתעתע ולפניו שלשה דרכים א' הפונה לעיר אחרת לא אל המקום שצריך והב' דרך ישר וסלול עד מחוז חפצו הג' גם הוא הולך למקום חפצו אבל אינו דרך סלולה עד שההולך בדרך זה יוכל לנטות ימין ושמאל בדרכים המתפרדים ממנו למקומות שונות ובעמדו על פרשת דרכים האדם עומד ושאל את פי איש הולך נכחו לאמר הגידה נא לי את הדרך אשר אלך בה לעיר פ' ומשפט המשיב הזה לחלק תשובתו לג' חלקים על הא' יאמר לו שטה מעליו ועבור כי הוא פונה למקום שאין רוחך ללכת ועל הב' יאמר לו בו תבחור עבור בו ותלך בטח ועל הג' יבחור לו לשון ערומים כי כמו שלא יאמר לו עבור בו כך לא יאמר אל תעבור בו כי אין זה מוחלט אל ההולך בדרך הזה שלא יוכל לבוא למחוז חפצו כי אולי לא יתעה ולא יפנה לצד אחר לכן ראוי להמשיב הזה לכלול שתיהם בתשובה א' אם תלך בדרך השני שאמרתי לך ודאי תבוא למחוז חפצך ואז יהי' נשמע מכלל דבריו דבריו כי כאשר ילך בדרך הג' אינו בטוח כ"כ כי אולי יתעה לדרכי' המתפרדי' ממנו. הנמשל הקב"ה הרחיק אותנו מן הדרך אשר הוא ודאי דרכי מות כמו כל מאכלות אסורות והזהירנו שלא ללכת בדרך הרע הזה אבל הדרך לעדן הגוף ברבוי התאות מדברים מותרים הוא לא ודאי דרך המות כי אם הי' כן הי' הכ' מזהירנו מהם רק הוא דרך הבלתי בטוח כי יש לחוש בו כמאמר אין ארי נוהם וכו' אלא מתוך קופה של בשר כל שוגה בתאוה לא יחכם כי רחוק מאד הדברי' להתעלס באהבים עם מלאות התאות ויראת ה' תהי' על פניו כמליצתם ז"ל (במדרש וישלח) אין ב' זרזרים ישנים על דף א' לזה באו חז"ל להביננו ולהזהירנו לא כמצוה כ"א כנותן עצה נדיבה כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' ולבעבור שאין מקום לומר אם תעשה ההיפך תלך בדרכי המות כי אין להחליט ולומר כי רע באמת לזה כללו לאמר אם אתה עושה כן כלומר אם רצונך להציל נפשך מן הספיקות תלך בדך הזה ואז ודאי יהי' סופך אשריך וטוב לך ומכלל הדברים תשמע ותבין כי כאשר תשביע נפשך מהתאות לא תהי' בטוח על הדרך שתלך להנצל. וזהו ג"כ ובחרת בחיים לבד בלא טוב היינו הדרך שהוא ודאי לחיים ולא תלך בדרך ספק שהוא טוב. והבן:

עוד נראה בביאור מאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת בחיים. ולא אמר ובחרת בחיים ובטוב. ועם דרכנו נשוב להמתיק עוד מאמר הנז' כך היא דרכה של תורה וכו':

(תיח)

המשל בן כפר רחוק מן העיר כמה פרסאות אמר אל א' לא אבוא העירה בלתי בהזדמן לפני מרכבה טובה ועם אנשים מהוגנים וגם שיהי' עת הזמיר מי יודע אם יבוא לעיר במשך כל השנה כי אולי יחסר לו א' מהתנאים אמנם כאשר הוא צריך לנסוע העירה על ימים הנוראים אם אמר יבוא ודאי יבוא ולא יעצרהו גם הגשם והשלג וכל הרוחו' שבעול' כי נסיעה זאת אין בידו לדחותה על יום אחר והוא מוכרח לנסוע בעת ההיא. הנמשל דע כי אין הקב"ה שונא את האדם להרחיקו ממאכלים ערבים רק אמר לו דע בני אם תאבה ותבחור לנפשך רק מאכלים ערבים וכאשר תטיב לבך בתענוגים אז תלמוד א"כ יש לדאוג פן יעברו ימים ושנים יחלופו ולא תשיג לאכול למעדנים ותורה מה תהי' עלי' לכך אמר כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ר"ל אתה מהצורך אליך שתהי' מוכן גם לאכול פת במלח ומים במשורה אז אשריך וטוב לך כי לא תהי' נעתק ונבדל מהתורה משא"כ אם תמתין רק על הזדמנות טוב מי יודע אם תשיגהו לכן לא אמר פת במלח אכול שהי' הוראתו ע"ד גזירה רק פת במלח תאכל ולא מאכל אחר הטוב ממנו. ומעתה נבוא אל הענין:

(תיט)

למשל נער מבקש מאביו שיקחהו עמו בנסעו לדרך ויהי בדרך במלון אמר אל הנער לך אל בית האכסניא ואמור להכין בעבורנו מה לאכול וילך ויאמרו לו יש ויש יותר ממה שתבקש וצוה הנער לעשו' כמה מיני מאכלי' וישמעו אליו ויכינו והאב הי' אצל העגל' ונתן מספוא להסוסי' וכאשר בא אביו וראה כל הסעודה הגדולה שהכינו בעבורו ויהי כמחריש ויאכלו וישתו וישלם באכסניא כל המגיע להם רק תיכף אחר הסעודה הלך לרתום הסוסים הסוסים ויסע לדרכו גם באישון לילה והנער יושב וגונח אמר לו אביו מה זה ויאמר הנער מה זה מהרת לנסוע בעוד לילה הלא אחר סעודתי אני צריך לישן ואני לא ישנתי מאומה ואין אני רגיל בכך א"ל אביו דע בני כי שגית הרבה במה שאמרת להכין מטעמים הממשיך השינה כי בדרך ראוי לאכול מאכלים קני' ומה שיזדמן כי הדרך לפני ויהי בנסעם הלאה נזדמן כי באו למלון ושם הי' ברית מילה אצל שכנו ביום זה והי' מוכן סעודה גדולה וטובה רק הי' חסר ב' אנשים להשלים המנין ויבקשו את הסוחר ואת בנו שילכו על הברית וילכו ויאכלו וישתו והטיבו לבם אח"כ אמר הנער לאביו הלא אמרת אלי כי אין נכון לאכול בורך רק מאכלים קלים ומדוע אכלת היום סעודה גדולה ויענה ויאמר לו סכל הלא גם בלא זה אני צריך להתעכב פה להיות באגודתם ולהיות נמנה עמהם ולנוח מעט כנהוג ובתוך כך נזדמן גם סעודה טובה ג"כ מוכן לפני מה שאיני צריך להמתין עלי' גם לא לשלם עבורה א"כ למה אנח ידי מזה לא כן אתה אם תצוה להכין סעודה כזאת כמה תפסיד אותי כמה אצרך לשלם. הנמשל ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וגו' כלומר היום הכינותי לפניך וערכתי נגד פניך החיים והטוב ואתה קח לך מהטוב הזה מלא חפנך משא"כ אתה ובחרת בחיים ר"ל כאשר תבחור אתה לא תבחור רק בחיים לבד כי כאשר תאבה ותבחר חתה במה שיערב לך ודאי תפסיד לנפשך לכן עזוב נא בן אדם עזוב נא הוא יבחור הטוב לך אז תטיב לבך כי הוא היודע הטוב לנפשך:

עוד נראה להנז ראה נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך:

(תך)

המשל ע"ד מי שמבקש מאת שכירו אשר עבד אצלו כל היום ולעת ערב נותן לו שכרו ויפטרהו הוא מזהירו ומבקשו לאמר אבל ראה נא להביא הכסף הזה אל ביתך לפרנס בזה את בניך הרעבים והצמאים ואל תאבד הכסף בדרך רע להיות בסובאי יין בזוללי בשר. הנמשל זה ממש מאמר ית' ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו' ובחרת בחיים ראה נא לבחור בחיים אשר תחי' בו אתה וזרעך כי זה פרי צדקה להשאיר ברכה אחריו כמאמר (משלי כ') מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. עוד נראה בזה:

(תכא)

למשל בעל מלאכה יקרה כמו נוקב מרגליו' כמה ישתדל וכמה ישקוד ללמד גם בנו מלאכה זאת למען יוכל גם הוא להתפרנס בנקיו' ואותו אשר מלאכתו פחותה כאשר רואה את בנו הולך ובא אל כלי מלאכתי מבין אצבעותיו יקחם ויזרקם הלאה לאמר מה לך להתלמד בענין פחות כזה וכי רצונך גם אתה להעביר בשלח חיתך לבלות ימיך בחוסר וכפן. הנמשל כן ממש דרך הצדיק יצוה את בניו ואת ביתו אחריו שמרו משפט ועשו צדקה לכו בדרך טובים וארחו' צדיקים ותהיו גם אתם זרע ברוכי ה'. אמנם ההולך אחר תאות עוה"ז ואחר שרירו' לבו הרע הלא באחריתו יתאבל מאד כי ראה כי כלתה אליו הרעה וגו' כמאמר (משלי ה') ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך. ואז יזהיר את בניו שלא ילכו בדרך שהלך הוא כי אך רוח זרע וסופתה יקצור וזהו וזהו שהזהיר הכ' ובחרת בחיים למען תחי' אתה וזרעך ר"ל ראה נא לבחור בסוג החיים אשר תאבה שיחיו גם בניך בחיים כאלה:

ומזה יקחו מוסר העוסקים כל ימיהם בהבלי עולם הכלה והנפסד:

(תכב)

משל לסוחר נסע ללייפציג ובהיותו שמה במלון על משכבו בלילו' ראה בחלומו כי יש לפניו שמה אוצר מזהב ומפז רב ואבנים טובו', ונדמה לו שהוא חופר בקרקע החצר ושם מטמונים יקרים. וגמר בלבו לקחת כל זאת באמתחו' ולהביאם אל ביתו אח"כ התעשת פן יתודע הדבר אל אנשים ימה גם אל בעה"ב עצמו כי יראהו כמו פולח ובוקע רצפת ביתו וישבר את שניו. לכן אמר אין טוב לפני כ"א להניח את הכל במקומו ולכסות מלמעל' בעפר למען לא יודע לאיש. ואנכי אביא את אשתי ובני לפה ואקנה בית זה עם החצר ואז אהי' אדם העושה בשלו. ויהי בבוקר וישכח כל המראה הזה וילך לעסקיו וקנ' סחורותיו ויסע לביתו. ויהי בבואו לביתו ויזכור את כל הענין רק שכח שהי' מרא' החלום וחשב כי ראה את כל אלה בהקיץ וישמח מאד ויגל את אזנם מן המציא' הגדול' אשר מצא אוצר יקר ויפזר ממונו על מלבושי כבוד וישכור עגלות רבות ויסע עם כל משפחתו ובביתם מכרו כל אשר להם בזול מאד ויעשו בזעת אפם עד כי באו שמה. ויקן את כל החצר והמערה וכל הבית ויתן להמוכר כל מה ששאל. ויהי בליל' הלכו לחפור יהרסו כל החצר ערו ערו עד היסוד ויעשו ממנו גל ולא מצאו מאומ'. אז נזכר כי רק בחלום ראה כן ולא בהקיץ ויבכו כלם בכי גדול כי אנה יפנו עתה ואנה ילכו. הנמשל האדם יש לו מנה רוצ' מאתים וכו'. ואומר בלבו כאשר אשיג עשרת אלפים אז אשיג מבוקשי. אז אשקוטה במעיני במניחי' שאננות ועובר ארחות ימים בסכנות עצומות עיף ויגע להם לא אכל גם בליל' לא שכב ובימי הקיר ינעים לו כל העמל לאמר כי יתענג אח"כ בעשרו ואח"כ נתיגע ימים רבים והשיג הון ועושר היא בונ' חומ' גביה יקונ' כלים יקרים. ואומר בלבו כדאי לי כל העמל שעמלתי כי עתה אתענג עתה אשמח וארא' טוב בעמלי ואחר חנוכת הבית יאמר ראשי רחשי. ולימים אחדים הוא מבין שהוא הולך למות ויבל לקבר. ועשרו וסגולתו זר יקחהו אדם לא עמל בו ינחלהו אז הוא צועק ובוכ' על העמל הרב אשר בחר בו ויאמר הה מה עשיתי כל אשר דמיתי שקר הי' יחלים הי' הלואי הייתי מיגע עצמי עשירית מהעמל הזה בתור' וחכמ' הייתי קונ' לעצמי חיי עולם. אמנם המשכיל גם בעודו בדמי ימיו ישקול בפלס חכמתו ובינתו ומעגל דרכו ונתיבתו ופורע מה שהוא חייב על מה שקלקל. בסגופים בתשוב' ותפל' וצדק' ואינו מתענג כל מאומ' כמאמר כך הוא דרכ' של תור' פת במלח תאכל וגו' אם אתה עוש' כן אשריך וטוב לך:

ביאור הדברים עם מאמר (מלאכי ג') הנה אנכי שילח לכם את אלוהי הנביא וגו' והשיב לב וגו':

(תכג)

המשל בזה לעשיר צוה את חתנו שיסע ללייפציג. ושואל ואומר הלא איני יודע מה לעשו' כי מעולם לא הייתי בדרך השיב חותנו הלא תרא' משאר אנשים סוחרים מה המה עושים ורא' ועש' גם אתה. ויסע ויבוא ויבוא אל אכסניא אך כדרך פרסה אחת מביתו וירא שמה כמה סוחרים אוכלים ושותים ומתענגים ומפזרים כסף רב והמה שמחים מאד. ויעש גם הוא כן. וכן עשה כל הימים בדרך נסיעתו עד כי בא ללייפציג ויפתח את שקו והנה תם הכסף וישב לביתו ריקם ויספר לחותנו את כל הדברים האל'. ויאמר לו חותנו נבל הלא הי' לך לב להבין ההבדל בינך ובינם כי המה אשר ראית שמחים וטובי לב ראיתם אחרי שובם מלייפציג אחרי אשר גמרו את עסקם וכל מבחר סחורתם נכון לפניהם ואחר כי הצלחתם לעיניהם מדוע לא ישמחו. לא כן אתה הכסיל אתה מתחיל לנסוע לשם ואין אתה יודע מה יהי' בנסיעתך לשמח' מה זו עוש'. הנמשל זהו כך הוא דרכ' של תור' לאמר אם רצונך להתחיל לצאת בדרך הזה לקנו' מסחור התור' א"א לך להתענג בתענוגי הגוף רק פת במלח תאכל וגו' אמנם אם אתה עוש' כן וככה תתנהג מכבר וכבר סגלת התור' ומע"ט ויצרך מסור בידך אז אשריך וטוב לך ותוכל להתענג ככל אות נפשך. היפך דורנו זה אשר בילדותם יתורו אחרי חפצי עוה"ז וכאשר יבואו ימי הרע' בימי הזקנ' והשיב' יעשו תשוב' ומסגפים עצמם ומרחיקים מעליהם כל עדן ועונג ויצו את בניהם להטיב דרכיהם מנעוריהם והבנים ממאנים עד אשר יבואו ימי הרע' גם אליהם אז יתחרטו גם הם. וזהו הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים שיאבו גם הבנים לבחור הטוב בילדותם וללכת בדרכי התור' פת במלח תאכל וגו'. ולב בנים יהי' על אבותם שיתענגו באחריתם לא להדאיב את נפשם בדברי הצומות וזעקתם:

וחוץ לדרכנו נראה עוד בביאור כך הוא דרכה של תורה וכו' אם אתה עושה כן וכו':

(תכד)

המשל בזה לב' נערים למדו יחד אצל רב א' ואח"כ זה נושא אשה בעיר קטנה וחותנו נתן לו ד' מאות זהובים ועשה לו חנות ממיני מזון להתפרנס ורעהו בא אל עיר גדולה לבית עשיר גדול ויעש לו חנו' והצליח מאד אחרי כמה שנים הי' לחבירו זה עסק שהי' צריך לנסוע אל העיר הגדולה הנ"ל ונזכר שיש לו שמה חבר אמר אלכה ואראנו ויסר שמה ולא הי' יכול לגשת אליו כי החנות היתה מלאה כמה סוחרים והי' עומד עד עת האוכל בצהרים אבל לקול המולה ולגודל הטרדה לא הלך לסעוד ויתמהמה עד בוש עד כי חלף היום ודלתו' החנות נסגרו אז בא אל ביתו לדבר אתו וישאלו איש לרעהו לשלום ויאמר לו כי הוא יושב בעיר קטנה ופרנסתו בצמצום אבל עכ"ז יתרון לי עליך כי לעת האוכל אני אוכל ושותה ויערב לי ואתה מה יתרון לך מכל העושר הזה אם לא תוכל להציל גם רגעים אחדים להחיות נפשך הרעבה גם צמאה ויענה ויאמר עונג שלך מפת בנך הלא ידעתי מאד מה הוא אכן העונג אשר לי מרוב הטרדה אין לך ידיעה כל מאומה ולא תוכל לדעת ולהשיג בלתי כאשר תזכה ויצליח ה' את מעשיך ותגיע ג"כ לעושר מופלג כזה אז תדע ואז תשכיל מה רב העונג על שאין פנאי לאכול כי זה כל ישעי וכל חפצי. הנמשל כי באמת כאשר נאמר לא' פת במלח תאכל וכו' ודאי יאמר איך יערבו לי חיים כאלה אכן אם אתה עושה כן כלומר אחר אשר גברה בחירתך הטובה והשלכת כל חפצי עוה"ז אחרי גיוך ושקידתך רק בתורה תמיד אז תדע ובחנת תבין דבר אמת כי אשריך בעוה"ז וכו'. ואין עונג גדול מזה:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה