אור ברסלב
משלי יעקב חומש דברים › פרשת וילך

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש דברים · פרשת וילך

פרשת נצבים

ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם וגו' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו' וענתה השירה הזאת לפניו לעד וגו'. ולבוא אל הביאו' נקדים מאמר (ואתחנן) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרי' הימי' ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו. גם מאמרם ז"ל (מד' וירא) והנה איל אחר מהו אחר אחר כל הדורו' אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירו' ומסתבכי' בצרות וכו'. וכבר כתבנו בזה דברים נמרצים ולפי הענין עתה נאמר כי הנה כבר זכרו חז"ל על ר"ע טעה בבן כזיבא חשב שהוא משיח והוא דבר זר מאד כי אפשר שיפול טעות בדבר שהוא קרוב לאמת לא בדבר רחוק כזה מזמן ר"ע ועד היום ימים כבירים מאד ועוד בן דוד לא בא. אמנם:

(תכה)

המשל בזה הענין לעשיר שחלה בנו יחידו והביא כמה רופאים וכלם התייאשו ממנו ונזדמן כי עבר שמה שר גדול ועמו הי' רופא ויפצר בו מאד שילך אל בנו יחידו אולי יחיש מפלט לו ויספר לפניו ענין מחלהו וילך אל החולה ויהי כראותו אותו אמר אל אביו דע כי יש לפני רפואו' תעלה לרפאותו ובתנאי אם אני לבדי אעסוק עמו וע"י שליח לא תצליח את דרכיך ואני הלא הדרך ירט לנגדי כי אין השר מניחני להפרד ממנו והוא כבר צוה לעבדו רתום המרכבה וכשמוע האב וכל קרוביו הדברים האלה וילכו כלם אל השר ויבכו לפניו לאמר חמול נא וישאר הרופא פה על ימים אחדים עד כי החולה יקום ממחלהו והשר נעתר להם ויפן ויסע לדרכו והרופא עשה הסמי' הראוים ויחבוש את כל גופו שיהיו הסמים עליו עד ימלאו ימי מרוקיהם עד אשר ימרקו חליו ויהי אחרי עשותו אלה להחולה בא א' מן הרצים והביא אגרת אל הרופא שימהר ויחיש לבוא לבית השר והרופא בבוא השמיעה אליו התמרמר על החולה מאד לאמר הה לא זאת שלא רפאתיו אבל הרבתי מכאוביו עוד הכבדתי מחלהו עליו כי הוא בסכנה גדולה מהסמים החריפים שלא ימיתוהו מחריפותם כמשפטם ואין מושיע לו כי מי היודע בבית הזה איך להתנהג עם הסמים ויקרא אל אבי הנער ויאמר אליו נקתי הפעם מבנך החולה כי אנכי לא רציתי להכניס עצמי בעסק רפואת בנך להכניסו בסכנת הסמים אחר שאין אני בעצמי העוסק בהם. ועתה לך איעצך ואגלה לך איך להתנהג עם הילד בדבר הסמים אשר אסדר לפניך למשל ביום השלישי יצא ממנו לחה וכך יהי' מראי' וכך יהי' שעורה וכדומה ביום ד' או ה' יהי' שינוי אחר וכן ימים רבים וזה לך העד כי הסמים פועלים טוב בהילד ובכלות הזמן גם שהסמים יהיו בשלמות עכ"ז תדע כי בנך נרפא מכל מחלהו והוא בסכנה ע"י הסמים שעליו שלא יאכלו חצי בשרו לכן תמהר לרחוץ כל גופו לטהרהו מהסמים ואז יהי' הנער נער נער. הנמשל הקב"ה רצה לזכות את ישראל ורצה לתת אש דת למו אשר נאמ' עלי' (יומא ע"ב) זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית סם המות בקש מן מרע"ה שישתדל הוא וילך בשליחותו ית' אל ישראל וימסור להם התורה ומשה לא רצה בזה פן ימות באמצע וישארו בלא רופא ובלא מנהיג כראוי אל סמים יקרים כאלה ויהיו נלכדים במאמר הנ"ל לא זכה נעשית לו סם המות עד כי הקב"ה הפציר בו והי' מוכרח ללכת להתקשר עמהם להנהיג אות' בדרך התורה והמצוה וכל זאת היתה על דעתו שיביאם משה לא"י וכל הנהגתם תהי' על פיו ככל אשר יצוה אליהם ואח"כ נגזר על משה ואחוזת מרעיו המנהיגים הרופאים האמיתים שימותו במדבר וישארו ישראל בלא מנהיג וימר למשה מאד עד כי אמר לישראל באהבתו ובחמלתו ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה וההוראה במלת היום לאמר כי לפי המעמד שאנחנו עתה משה ימות במדבר והם ילכו לא"י ויתנהגו ע"י מנהיגים אחרים לא ידעתי בעצמי אם נתתי לכם ברכ' במה שקשרתי אתכם בקשר התור' או נתתי לכם קללה ויותר קרוב הי' למשה אופן הרע מהאופן הטוב כי ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון וגו' מה עשה משה מסר להם בנבואה כל הצרות והגליות העתידים לבוא עליהם וכלם רמוזים בשירת האזינו וגם זאת מסר להם לאמר בצר לך ומצאוך כל הדברי' האל' באחרי' הימי' תדעו נאמנה כי נקיים אתם מעון אבותיכ' רק שוב תשובו להתרחק מעונות אשר בידכם ותעירו ותעוררו את אהבת אביכם שבשמי' עליכם שימהר להסיר הסמים והתחבושת המשימים מזור עליכם לשבור מוטות עולכם מהצרו' והיסורים אשר עליכם. ולכן טעה ר"ע בבן כוזיבא שהוא משיח כי בדורו ידע שכבר נתמרק חליים מעונו' אבותם והגיע השעה שיוכלו להגאל אכן בעוה"ר ענינו נאמרו הדברים הנז' אחר כל הדורות אחר כל המעשים ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכים בצרות וכו':

(תכו)

למשל מי שחלה בנו ושלח אחר הרופא והרופא בא והבטיחו כי לימים אחדים ישוב לאיתנו והאב סמוך לבו בטוח על דברי הרופא ויסע לדרכו אחר שובו אל ביתו בא בשמחה לאמר אמצא את בני בריא אולם ויבוא אליו וראה כי הוא יותר חולה ממה שהי' ויקצוף על הרופא לאמר כי התעללת בי ויען הרופא ויאמר הלא לאמונה כי כפי כח מחלהו וכפי כח הרפואו' שנתתי לו כבר הי' בריא וחזק לימים שיעדתי אבל דע כי החולה הוא א' מהצרוכי' שימור והשמירה מסירה רק ביד החול' עצמו להיות סר למשמעת הרופא שלא לאכול מאכלים גסים וכבדים ושלא לעשות דברים המזיקים אותו והם החזירוהו לחליו והוא עתה בסכנה יותר ממה שהי' ואני אין בידי עון ומי יודע עד מתי יהי' אסור בזיקי מחלתו כי אני אין בידי כ"א להזהירו והוא בידו לקיימם. הנמשל כי הזמן הנגזר עלינו להיות בגלות הי' קצוב ע"פ עון אבותינו ואולי כבר כלו עונם אבל אנחנו זה עתה כמשפט החולה הצריך שימור וכמאמרם ז"ל כל דור שאין בהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב בימיו וא"כ עון הדורות גורם להחזיר המחלה הקודמת וזהו נאחזים בעבירות. וזהו מחמר (איכה ה') אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו כלומר אבותינו חטאו ואינם כבר תמו החטאים החטאי' שלהם אבל ואנחנו עונותיה' סבלנו כי אנחנו סובלים ונושאים ועושים כמעשיהם וזהו בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים אשר לדעתי בא המאמר הזה להעיר אותנו על ענין גדול כמאמר רז"ל (ברכות ה' א') אם רואה אדם יסורים באים עליו יפשפש במעשיו יש לשאול כי זה יתכן אם אנחנו כלנו היינו במעמד הברכה והטוב בארץ אשר ה' דורשה והברכה היתה מושפעת אל כל המון ישראל והיחיד יזדמן שיצא מן הכלל מן הברכה לקללה יש לבחון כי עונותיו ילכדוהו ושבט אלקי עליו ליסרהו למשפט ואלקיו יורנו לפשפש במעשיו אבל עתה בזמן החורבן אשר על כלל ישראל נאמרו התוכחו' שבתורה משנה תורה ובנביאים ובחטאת אבותינו וא"כ איכה ידע כל יחיד אם היסורים שעליו הם מסבת אבותינו חטאו וכו' ואיככה ירגיש להתעורר כי הוא חטא ע"ד פרט. התשובה בזה כי כאשר יראה היחיד איזה יסורים שבאו עליו ולא על הזולת אז ישים אל לבו אם בעבור ההוראה על כלל ישראל מדוע נבחר הוא מן הכלל אם לא שהוא חטא בפרט היוצא מן הכלל. וזהו בצר לך גם כי כבר יעד לנו הכתוב על הרע אבל בראותך א"ע בצר' פרטית מה שאין לאחר אתך ודאי ראוי לך ושבת עד ה' אלקיך. ומעתה מאמר שלפנינו כך הוא הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' והי' כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וא"כ לא יהי' ביד האדם להשכיל לדעת את החטא שעליו לתקן כמאמר (תהלים מ') כי אספו עלי רעות עד אין מספר וגו' ולא יכולתי לראות והיתה השירה הזאת לפניו לעד כי כאשר יביט ויתבונן בדברי התורה יוכל לבחון הכל כי היא כצרי גלעד לכל אדם גם אל הכלל גם אל הפרט והיא תלמדהו ותעוררהו מה שעליו לתקן:

ונשא עין אל דברי המשורר ע"ה (תהלי' ס"ג) אלקים אתה אשחרך צמא' לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך:

(תכז)

המשל בזה לא' תעה במדבר בישימון דרך ומצא שם ספינ' נזרק' מהים ואנשים שבה מתו והספינ' מלא' כל טוב. וישב בה כמה ימים ומענג א"ע ויאכל מכל ויהי כי ארכו לו הימים וחפץ לצאת לבקש דרך לבוא אל ביתו התחיל שוקל בדעתו לאמר מה אקח ומה אאסוף בחפני אם מן הכסף והזהב אשר לפני אקח כאשר אוכל שאת הלא אמות ברעב טרם אבוא אל עיר מושב ואם לקחת מזון וציד כאשר אוכל שאת אבוא ריקם לביתי כי רב הכמות הוא ומעט האיכות מה עשה לקח באמתחותיו בר ולחם ומזון כי מוכרח לו שלא ימות ברעב והי' בוכ' במרת נפש מאד ואמר צר לי עליך ספינ' יקר' אשר מצאתיך בתוהו יליל ישימון אין לחם ואין מים אם הייתי מוצא אותך קרוב לביתי הלא שלחתי את ידי לדברים היקרים אשר בחדרי משכיותך כי נפשי יודעת מאד האוצרו' היקרו' אשר חדריך נמלאו ועתה אהה כי ההכרח עלי לאסוף אל ידי מה שאני צריך להחיו' נפשי העלובה כעת. הנמשל כאשר נגיע אל יום מימי הרצון לבקש צרכנו מאבינו מלכנו ית"ש לא נדנו מה נעש'. אם נבקש צרכי הנפש אשר הם יקרים מפז רב מה נעש' לחיותנו לחיותנו אל גויתנו ואדמתנו כי אנו רעבים גם צמאים אל כל צרכי הגוף ואם נבקש צרכי הגוף מה נעש' בבואנו אל בתינו כי נפשנו חסרה מכל. זהו מאמר המשורר ע"ה מתאונן ומתמרמר על היום הנכבד הזה הראוי להרבות בו תפל' ותחנונים ולשאול על צרכנו נאנח ואמר אוי לי כי פגעתי את היום הנבחר הזה בארץ צי' ועיף בלי מים ואנו צריכים למלאו' אמתחות תפלותנו בר ולחם ומזון להחיות את גופותנו מחסר וכפן מי יתן אשר כן בקודש חזיתיך פי' אם היינו פוגעים העת רצון אשר ביום זה במקום הקודש בציון וירושלים מקום לא תחסר כל בו הלא היינו מבקשים לראות עוזך וכבודך. ומה נאמר אנחנו כי עלינו נאמר (דניאל ט') הטה אלקי אזנך ושמע וגו' כי לא על צדקותנו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי על רחמיך הרבים כי הסימן היותר קשה אל החולי המור' על סכנתו ועל מכתו האנושה כאשר אינו מרגיש במכאובו:

(תכח)

למשל רופא בא אל החול'. ויהי כראות החול' את הרופא קראהו אל מטתו וא"ל הלא אתה חייב לי מאה זהובים ולמה לא תחזיר לי. אז הרופא לא יתן לבו עליו לעיין בו אולי ימצא תרופתו כי הלא לעינים ראה סכנתו העצומ' עד שאינו מרגיש עוד ואינו מבקש את פני הרופא שיחמול על נפשו. הנמשל הוא מאמר דניאל אל ה' ית' רצונך לראות שוממותינו איך אנחנו שוממים ברוחנו ונפשינו הלא בזאת תרא' במה שאנחנו מתפללים לפניך רק על צרכי גופינו ואין קורא בצדק כמאמר (ישעי' ס"ד) ואין קורא בשמך מתעורר להחזיק בך פי' אין מתעורר לבקש שיעזרהו ה' להתחזק בו בעבודתו. וזהו הטה אלקי אזנך ושמע וגו' כי לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי רק על רחמיך הרבים ע"ז אנחנו משימים כל מגמתינו בתפל'. הבט ימין ורא' איך כל דברינו אלה מבוארים במאמר הנביא ע"ה (ירמי' ט"ו) ויאמר ה' אלי אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו והי' כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה' אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי וגו' כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך וגו'. וראוי להתבונן בכפל דבריו:

(תכט)

המשל בזה למלך שהיו בניו חולים מסוכנים ולפי תוקף מחלתם היו צריכים לקחת סמים חריפים מאד. אבל אביהם הרחמן כי נכמרו רחמיו על בנים היקרים לבלי למרר את חייהם בסמים מרים כלענה וראש כתב אגרות אל מדינו' רחוקות אולי נמצא שמה רופא מחוכם שבידו לרפאו' בסמים קלים והי' מרבה עליו מאד מוהר ומתן והשיג את מבוקשו ויבוא אל ביתו ונתן אל בניו מאכלים ערבים ומתוקים לחיך. אך עירב בהם איזי טיפים והי' המאכלים ההם רפואת תעל' גם אל התחלואים אשר הובררו לכל ההמון ולכל רופא שאין רפואתם כ"א ע"י סמים מרים כלענה. עכ"פ הרופא הזה מרוב חכמתו המציא ונתן לפניהם בשר מתובל מתבלין. יין הרקח. עסיס רמונים ואלו היו לארוכ' ומרפא. ויהי היום וקרב קצו של הרופא וחלה את חליו אשר ימות בה ובכ' המלך מאד ויתמרמר במרת נפש ויקומו עליו לנחמו מה זה תעצב כ"כ על הרופא הצרי אין פה אם רופא אין בארץ ויאמר ויאמר אליהם הוי אוילים הלא משפט הרופא הזה לא כמשפט כל הרופאים כי הוא בחכמתו כאשר הרגיש בא' מבני שהוא צריך לסם חריף ומר הלא נתן מעט רוטב שמן וערב לפיו וכאשר הוצרך אל הקזת הדם או אל חתיכת אבר נתן מעט יין לפיו וזה הי' רפואתו. אכן עתה בהעדר הרופא היקר הזה כאשר יצטרך א' מבני אל הקזה בהכרח יחתכו את בשרו ויוציאו דמו ולאבר יחתכו ממנו אבריו וגידיו. הנמשל כי אבינו שבשמים בראותו כי יצר לב האדם רע מנעוריו והוא איש ידוע חולי. הנה ברוב רחמיו המציא לנו בית תעלה המקדש והמזבח ובו רופאים נאמנים כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם. וכל חלי וכל מכה שקר' לאדם הי' הכהן עומד ומשרת הקריב זבחים ועולו' וחטאות ואשמות והיו הכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ומתרפאים ברפואו' ערבות ומתוקו'. אמנם נחרב בית התעל' הזה והשביח עבודת הכהן סיפר הכתוב והי' כי יאמרו אליך אנה נצא ר"ל מה נעש' לאחותינו ביום שידובר בה מצרכי רפואותי' כי אנוש מכתה ומי ירפ' לה עתה אם נעדרו הרופאים הנאמנים האלה ואמרת אליהם כה אמר ה' הלא ודאי מהיום לא ישיגו עוד רפואות כאל' רק כה אמר ה' אשר למות. לאותו אשר משפטו למות הלא בהכרח למות. ואשר לחרב לחרב ודאי יהי' משפטו לידון בחרב ממש כי אין עוד מי שיקל בדינו. ואחר כל הדברים האל' התאונן ואמר כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך וגו':

(תל)

משל לא' הלך אל בית תעלה בעיר גדול' ויבוא אל חדר המטות אשר החולי' שוכבים. וילך אל חול' א' וישאלהו מאיז' עיר הוא ויאמר לו כי הוא מבני התושבים אשר בעיר הזאת וישאל להשני ויאמר לו כי הוא מעיר אחרת אבל יש לו פה קרובים והשלישי אמר לו כי הוא מארץ רחוק' מאד ובבואו פה נפל למשכב והוא מביט בו ועיניו זולגות דמעות ויתמהו האנשים עליו מה זה תבכ' על חול' זה יותר מעל כל החולים השוכבים פה. ויען ויאמר הלא לכם לדעת כי אין סכנת כל החולים כגודל סכנת האומלל הזה. כי זה הוא תושב העיר. וזה יש לו קרובים אחים ואחיות ובאין ספק ישתדלו בכל כחם להחיש מפלט לו לא כן האומלל הזה הלא הוא זר ונכרי מארץ רחוק' בא. גם קרוב אין לו או מי שישתדל עבורו לעסוק ברפואתו והצלתו. הנמשל כן וכן התמרמר הנביא ע"ה כי על הצרות שהזכיר אשר למות למות וגו' שהמה צרות הגופות עכ"פ אין ספק בדבר שיזדמן בבני אדם מתעוררים בבכי ולבקש רחמים על צרות כאל' כי הגוף יש לו קרובים הרב' היינו החושים אשר במזגו המה יעוררוהו לבקש רחמים על פגעיו המעיקים לו. אבל אהה כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד לך כי הפסד זה אין החושים שבאדם מרגישים כאב מאומה. וא"כ היא מתנכרת כנכרי וזר מי יתעורר לחוש עליה לבקש בעבורה רחמי שמים ומה גם בימי רצון בימים נוראים ודאי ראוי לכל ישראל להשליך כל צרכי ביתו מרחוק ולהתפלל על ישוע' כללית:

(תלא)

משל לאב הי' לו כמה בנים וישלחם למרחקים ללמוד חכמות וצוה אותם שיכתבו לו בכל פעם אגרות על הבי דאר. פעם כתב א' א' אל אביו שישלח לו זייגער טוב. השני כ' שישלח לו בגדים יקרים. הג' שישלח לו רופא לרפאותו. הד' כ' שישלח לו מעות על תכריכין ולקנות לו אחוזת קבר כי הוא מסוכן ועומד על שערי מות וכאשר הביאו את האגרות על הבי דאר אמר להם חכם א' תמה אני עליכם איך מלא לבכם לכתוב לאביכם אגרות כאלה האם יאזין עליכם האם ימלא משאלותיכם הלא צרת נפש אחיכם האומלל ידאיב לבו ועוד יכעוס עליכם ועל דבריכם. אבל עצתי כתבו סתם שימהר לשלוח כסף אז כל א' ימלא שאלתו. הנמשל העשיר מתפלל על עושר והצלח' וזה על תכשיטין וזה על דירה נאה וכדומה פנו נא ושמעו כמה נדחים אומללים מבקשים ביום זה שיבואו עכ"פ לקבר ישראל. לכן עזוב נא בן אדם מלבקש רחמים על צרכי הגוף ונתפלל כלנו על תשועה כללית בהם עולם ונושע אבל עכ"פ בקשתינו הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך:

(תלב)

משל א' הי' מגדל יתום בתוך ביתו כי היא דודו ומסרפו. ויהי הנער ראוי לנשואין והשדכנים באו והציעו לפניו כמה שידוכים הי' שם א' מקרובי היתום ואמר אל העשיר מה לך לחפש שידוך בעבור הנער הלא יש לך בתולה. וגם היא הגיע עתה עת דודים וקח אותו לך לחתן ויט לדברי עצתו ויהי אחרי החתונה אחרי כי נעש' חתן הגביר וירם לבבו ויט אחרי השכרו' והוללות והי' מכה את אשתו ותספר צרותי' לפני אבי' ויתפוש אותו בחרי אף לב"ד שיכתוב לבתו ג"פ. ויבך הנער בכי גדול ויאמר לחותנו צדיק אתה מאד מה שאתה תובע עלבון בתך האהובה כי אבי' אתה וראוי לך לחוס על כבודה. אבל חותני חותני זכור אל תשכח כי גם אני העלוב לא כזר נחשבתי בעיניך הלא אתה דודי עצמי ובשרי וראוי לך לחוס גם עלי. כי אם תגרשני היום מהסתפח בנחלתך אנה אפנה ואנה אני בא. הנמשל זה ממש מאמר הנשמה לך לאמר כי ודאי ראוי לך לתבוע עלבון בת אלקים חיים. מה שתלך קדורנית ע"י הגוף וע"י מעשיו המכוערים. אבל הלא גם הגוף פעלך וראוי לך לחוס על עמלך שלא יהי' לבז ח"ו:

עלינו התפלל החסיד ע"ה (תהלים כ"ח) אליך ה' אקרא צורי אל תחרש ממני פן תחשה ממני ונמשלתי עם יורדי בור. דע בשלחו ית' את נפש האדם לעוה"ז משמים ארץ היא בוכי' ומתמרמרת

(תלג)

למשל כבן הפורש מאביו למרחקים אשר בהיותו אצל אביו אינו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה. אבל כאשר יתרחק מן האב כאשר יחסר לו דבר מי ימלא לו בקשתו ואביו מנחמו ומדבר על לבו הלא ידך לא אסורו' מלכתוב אגרות וכאשר יחסר לך דבר כתוב אלי והודיעני את שאלתך ואשלח לך. ויען הנער טוב הדבר אשר דברת אבל שאלתי ובקשתי אליך אבי יקירי גם אתה אל תרף ממני מלדרוש את שלומי תמיד ע"י עוברים ושבים ולא תבטיח נפשך כי תוכל לדעת את מעמדי ע"י אגרות כי כל זה כאשר אהי' במצב הבריאות ואוכל לכתוב לך. אבל דואג אני פן יקראני ח"ו מקרה חולי וטרוף הדעת ולא יהי' ביכלתי לבקש ממך ואני בעצמי לא ארגיש ברוע מעמדי. הנמשל זהו מאמר הנפש אל אבי' שבשמים אמת כי אליך ה' אקרא אקרא אבל עכ"ז גם אתה צורי אל תחרש ממני פן תחשה ממני ואני אהי' במעמד שלא אוכל לכתוב אגרת ונמשלתי עם יורדי בור:

וזהו מ"ש (שם פ"א) תבוא לפניך תפלתי הטה אזנך לרנתי כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו:

(תלד)

המשל בזה ע"ד א' בא לבית רעהו ושמע תינוק מנגן ומהלל כי יש לו א' מתפוחי אדמה וכשמעו זאת הי' לבו מר עליו מאד לאמר עד כמה יגדל דלותו של בעה"ב זה אם התינוק בהשיגו ירק א' ישמח. וזהו מאמר תבוא לפניך תפלתי ואם רצונך לדעת מעמדי הטה אזנך לרנתי שמע נא על מה אני מנגן ומזמר כי בהשיגי איזה מנוחה מעט מן המעט אז תרב שמחתי וששוני אשר באמת היא רזה ודלה מאד. וזהו כי שבעה ברעות נפשי וגו':

(תלה)

משל לא' שהי' הולך עם בניו בדרך ותעו במדבר והיו מוכרחים לאכול עשב הארץ ואחר אכלם היו מרגישים כאב בבטן מאד פעם בא א' מבניו אליו והוא מתרונן ואומר אכלתי מהעשבים האלה ואין אני מרגיש צער במעי התחיל אביו לבכות אליו ואמר צר לי עליך בן יקר כי כל עוד שאנו מרגישים צער באכילה הזאת הוא אות לנו כי לא נשתנו בנו סדרי הטבע הנמזג בנפשנו אבל עתה אתה שאינך מרגיש עוד דבר אות היא לך כי כבר נשתנה בך סדר הטבע שבבני אדם ונהפכת אל טבע חיות היער וא"כ אין לך עוד תקוה לצאת מזה. הנמשל כי הקב"ה נטע בלב ישראל אהב' טבעית אל התורה והחכמה והמשרים ונמזג בנפשותינו ההרגשה ברוע העול והנלוז לבלתי נסבול כל טומאה והנה במעמדנו עתה כאשר יפגע ענין רע ואין נפשנו אל המעשה הזה יש לנו תקוה כי ישאר אלינו טהרת הנפש וטבע הרגשתה כמשפט אוהבי ה' שנאו רע אבל כאשר אנחנו עושים רעה ואין אנו מרגישים כאב בנפשנו להצטער על טמאתנו הוא אות ומופת על נפשנו כי משחתה בה מום בה וזהו כי שבעה ברעות נפשי פי' נפשי מסכמת על הרעו' וחלילה הוא אות כי וחיי לשאול הגיעו. וזהו שאה"כ והי' כי תמצאן אותן רעו' רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד היינו רעות רבות בהשחתת הנפש וצרות ביסורי הגופות והנה יסורי הגוף ירגיש האדם על נקלה מעצמו ובשרו אבל רעות הנפש וקלקולה אמר עלי' וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי בעת שיתבטל האדם מתורה ודאי לא ירגיש בהשחתת הנפש אבל כאשר יפתח עיניו ויקרא בתורת אלקים ושום שכל כמו שהי' בימי עזרא כאשר ביארנו כבר אז ידע ואז יבין האמת כמה הפסיד מן הנכבדות ומן הכחות היקרות אשר היו כנטועים מגודלים בנעורינו אתה ה' הי' בעזרנו וחדש כקדם ימינו:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה