אור ברסלב
משלי יעקב חומש דברים › פרשת הברכה

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש דברים · פרשת הברכה

פרשת האזינו

שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך. מדרש (בראשית רבה ע"ב) ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא א"ר לוי בא ורא' מה יפה הית' סרסרותן של דודאים שע"י הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולון יששכר יושב ועוס' בתור' וזבולון יוצא לסחור' ובא ונותן לתוך פיו של יששכר. וראוי להבין מה שבח הדודאים בזה עוד מהצורך להתבונן על דבר המו"מ של יששכר וזבולון אשר לא כדת כ"ז נתן לו חלק בדבר שהוא חיי שעה ולקח ממנו חלק בדבר שהוא לחיי עולם כמחליף עולם עומד בעולם עובר גם מדוע לא החליף ולא המיר א' מכל השבטים בלתי אלו השנים יששכר וזבולון:

(תלח)

המשל בזה ע"ד אחד נותן לחבירו כסף והוא נותן לו ברזל בדמי הכסף גם כי הברזל שוה אל דמי הכסף עכ"ז אין החילוף שוה כי זה נתן לו דבר יקר וחשוב וזה נתן לו דבר פחות אמנם אם בעל הכסף הזה השיג את הכסף תמורת ברזל שהי' בידו תחלה וזה נתן לו הכסף תמורתו ואח"כ הוא חוזר ומחליף עמו ונותן לו הכסף ולוקח ברזל אז הלא את שלו הוא נוטל דבר שהי' בידו תחלה. הנמשל כל השבטים אין יכולת בידם לעשות חלופים כי איך יתן את הכסף בעבור נחשת היינו עולם קיים בעבור עולם עובר לא כן יששכר וזבולון כי לאה נתנה לרחל דודאים ותמורתם עמדו שני שני שבטים ונולד יששכר חמור גרם ויט שכמו לסבול עול תורה ומעתה אם זבולון נותן לו ג"כ מה שנתנה אמו בעבורו לרחל דברים מקניני העוה"ז הוא ממש כמו קונה סחורה במעות ומוכרה במעות. וזהו שמח זבולון בצאתך ממה שיששכר באהלך פי' כי גדולת יששכר ועיקר מציאותו ג"כ מדברים שהם חיי שעה והם באהלך והבן:

ולזבולון אמר וגו' עמים הר יקראו וגו' כי שפע עמים יינקו ושפוני טמוני חול. ביאור זה שמעתי מפי ידידי הגאון מו"ה ברוך מרדכי נ"י בשם אביו הרב מו"ה יעקב זלה"ה כי מאמר שפוני הוא ענין כסוי כמ"ש רש"י ז"ל על מאמר (מלכים א' ז') וספון בארז (חגי א') בבתיכם ספונים. וע"כ האני' נקראת ספינה כי היא מכוסה היטב שלא יבא בה מים ורוח:

(תלט)

ולמשל כי הנה ידוע דרך הספינות המביאים סחורה למחוז ונמל עיר המרכולת לוקחים בחזרתם סחורות הנצרכות בעירם כדי להשתכר כי ה' בחכמה יסד ארץ אשר במחוז זה יהי' פירו' וסחורו' שאינ' במציאות במחוז אחר למען אשר עי"כ יהי' ביד ב"א לעשו' מו"מ להביא ממקו' הזול למקו' היוקר וכאשר הספן אינו מוצא או אינו רוצה לקחת סחור' בחזירתו להוליך למדינתו וספינתו כאשר תהי' חסרה ממשא שהיא צריכה לא תוכל ללכת ארחות ימים כי תהפוך אנה ואנה אז דרך הספן למלאות ספינתו חול ורגבי עפר ואבנים. הנמשל זהו שהבטיח ה' לזבולון כי שפע עמים יינקו ויוליך ספינותיו אל מדינות אחרות ותהי' השפעתו רבה כ"כ שלא יחסר כל בארצו ושפוני טמוני חול. ר"ל כי יוליך ספינותיו בחזרה לביתו רק באבנים וחול לא עם סחורות אחרות כי בארצו ימצא את הכל ושפוני כמו וספוני היינו הספינות יהיו טמוני חול יהיו מכוסים תוך המים על ידי החול לא ע"י סחורו' אחרות:

ואת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה הראתיך בעיניך ושמה לא תעבור. כבר כתבנו בזה דברים נכבדים למעלה סוף מסעי ובקול יעקב (איכה ג') על מאמ' השביעני במרומים וגו' אך עתה נוסיף דברים בהמתקת הענין כי מאמר לזרעך אתננה מורה שהקב"ה מלא שאלת מרע"ה שהוא בעצמו ובכבודו יוליכם ויתן להם את הארץ לא ע"י מלאך והקב"ה הבטיחו (שמות ל"ג) ויאמר פני ילכו והניחותי לך ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה:

(תמ)

המשל בביאור הכתובים האלה נראה כי ינצו אנשים יחדו ואיש בא לעזרת א' מבעלי הריב במה יודע איפוא הסבה אשר הסבה את לבב האיש הזה לבוא אם אהבה עזה אשר יאהב את האיש הזה בא לעזרתו או אולי משטמה רבה אשר בלבבו על השני היא הניעה אותו לקום כאויב נגדו אבל לא מאהב' רעהו. אמנם המבחן בזה אם בבואו לעזרה לא הרים ידו להכות את השני אך ברב אונים ואמץ כח הציל את רעהו מיד עושקו והוסיף עוד והושיט לו מקל חובלים שיעשה בו כרצונו מזה נדע כי אך אך תבערת אהב' בוערת בקרבו לכן מיהר להצילהו אולם אם בבואו לעזרה אז פנה א"ע לאיש הריב ובשצף קצף הרים עליו מטהו להכותו הכה ופצוע מזה ידוע נדע כי רק משנאתו אותו עוררה רגשת נפשו להתקומם עליו לא לטובת רעהו ואהבתו. אמנם ההבדל בין העוזר מסבת אהבה ובין מסבת השנאה אשר על הב' כי העוזר מסבת אהבה בכל עת אשר יראה אוהבו יריב עם זולתו לא יבקר בין איש לאיש מי הוא איש ריבו רק עד מהרה ירוץ לעזרתו לא כן העוזר מסבת מתקוממו אם יקרה לאיש הזה ריב עם איש אחר לא אויב לו אז יעמוד מנגד כגבר אין איל. הנמשל מעתה המשך הכתובים כך היא כי הוא ית' אמר למשה פני ילכו היינו זעם אפו וחרונו המה ילכו אל העמים אשר עליהם ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני וגו' והנחותי לך ר"ל רצוני והנחותי יהי' לך לבדך ע"ז השיב מרע"ה אם אין פניך הולכים ר"ל בעוד שלא תסור כעסך מאתנו אל תעלנו מזה זה בלתי ספק אבל אף אם תסיר כעסך מאתנו ותשלח חרון אפך בעמים האלה בכל זאת עוד לא יודע אם מצאנו חן בעיניך אני ועמך ובעבור אהבתך אותנו עשית זאת כי אולי מרשעת הגוים האלה שלחת בהם חרונך אבל שאר העמים אשר לא יחרה אפך בהם ולא שנאתים אולי תעמוד ברחוק תעלים מאתנו בעת בצרה אבל במה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו ואז אדע כי ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר ע"פ האדמה ר"ל גם מהזולת מהעמים הבלתי שנואים לך גם עליהם עלה נעלה נשכיל ונצליח מאהבתך אותנו:

ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה. מדרש (ב"ר ק') ביעקב נאמר ויעברו ימי בכיתו ובמשה נאמר ויתמו ימי בכי וגו' אלא משה ע"י שלא הי' לו בוכים כתיב ויתמו אבל יעקב שהי' לו בוכים כתיב. ויעברו ימי בכיתו. ביאור זה כי אחרי מות משה היו ישראל הולכים לא"י אל ארץ טובה ורחבה ולא הי' לבם פונה אל בכי ומספד כי טוב נגד פניהם המנוחה והנחלה אבל במות יעאע"ה היו בוכים כי היו מעותדים לבוא בשעבוד קשה. וזהו מאמר (ישעי' נ"ז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב:

(תמא)

למשל כי במות בעל תאוה יש לו בוכים כ"א הי' אוהב אכילה ושתי' ירגישו בהעדרו המוכרים מאכלים ומשקים לאמר הה כי נאבד מהם קונה זה ואם הי' אוהב מלבושים נאים ותכשיטין וכלי בית ירגישו בו מוכרי הדברים ההם ויתעצבו מאד לא כן במות אדם צדיק נזיר אלקים מכל מחמדי עוה"ז אין מוכר לו ולא קנה מאתו עליו אין איש שם על לב כי אין חסרון ומניעת הריוח לשום אדם. וזהו שאמר הצדיק אבד אשר רבותינו ז"ל בס' הזוהר (פ' בשלח) העירו כי הי' ראוי לומר הצדיק נאבד. אבל לדברינו יתבאר מאד:

(תמב)

למשל כי הנה אם יקרה איזה מקרה אל אב שנתרחק מאת בנו עליו יתכן לומר כי אבד את בנו ואצל הבן יתואר נאבד אבל כל זה הוא אם הבן נעצב על אביו ומתמרמר על העדרו אז יתואר אצלו נאבד נאבד אבל אם אין לב הבן על אביו מאומה אינו חושש על העדרו אז אינו נאבד כ"א אביו אבד. וזהו הצדיק אבד והטעם ואין איש שם על לב ואמר עוד יבוא שלום וגו' ואתם קרבו הנה בני עוננה וגו':

(תמג)

משל לנער הי' מכעיס לב אביו מאד וכאשר הניף ידו עליו להכותו באה אמו והצילו מידו פעם נזדמן אל אמו איזה נסיעה אז קרא אל הנער ואמר לו עתה בוא בני עתה אעשה לך מה שלבי חפץ. הנמשל מבואר (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה ובס' הזהר (קרח קע"ז) משל לא' שהוא כועס מכניסין בנו הקטן לפניו ומחמת אהבתו משתכח כעסו כך חמת מלך מלאכי מות אבל איש חכם יכפרנה כי כל זמן שהצדיק בעולם למענו יכבוש כעסו ולא יעשה דין בהחוטאים לפניו לזה אמר הצדיק אבד וגו' יבוא שלום וגו' כלומר הצדיק הלא חלף הלך לו ועתה ואתם קרבו הנה בני עוננה:

אמנם במקום אחר אמר הנביא נגד אנשים כאלה הבלתי משימים לב על אבדת הצדיק וכה דברו (ירמי' כ"ב) אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך:

(תמד)

המשל בזה ע"ד מי שהולך לקבץ נדבות בעבור פדיון שבוים. ובא אל איש כילי שיתן גם הוא נדבה ואין רצונו לתת נדבה ויאמר אליו הלא תדע כי גם אתה בעלילה זאת וגם עליך יעבור כוס וא"כ ראוי לך ומחויב אתה להשתדל בהצלתך וצריך אתה לתת כו"כ לא למען היושב בבית האסורים כ"א למענך עשה גם כי אתה עודך הולך בחוץ. אבל כי הנך נכון למועדי רגל. הנמשל זהו ממש מאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך ר"ל גם כי לא יתעורר לבכות על הצדיק שמת הלא ראוי לו לבכות על עצמו. גם כי עתה עוד הוא הולך ברגליו אבל הלא כבר נאמר (קהלת ט') כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה. והכוונה במשל זה כי אם תתפוש מבעה"ח לתוך המצודה אין זה אלא הכנה לעשות בו את אשר ברצונך לעשו' לא כן דגים הנאחזים במצודה זאת היא מיתתם כי בלא מים אין להם חיים וכבר כתבנו על מאמ' (איכ' ה') זקני' משער שבתו בחורי' מנגינתי:

(תמה)

למשל מי שגנבו מאוצרו הרבה תבואות. ובתוך כך הוא הולך על תלמי שדותיו וראה כי המה צנומות דקות ושדופות. אז הרבה לבכות במר לבו על הישן הנגנב ממנו אחר שאין לו תקוה על החדש ימי ימלא חסרונו. וזהו זקנים משער שבתו ועליהם לא הייתי מצטער כ"כ כמאמרם ז"ל על וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעו שמשו של עלי זרחו שמשו של שמואל הרמתי. אבל כאשר עיני רואות כי גם הבחורים שבתו מנגינתם ואינם מצפצפים בתורה אז אוי לי על שברי כי מי ירפא לי. וזהו ג"כ מ"ש (שם ד') כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובות קרי' לאמותם יאמרו אי' דגן ויין היינו בראותו כי נערי ב"י פנו א"ע לבקש מחיתם ברחובות קרי' כי פרנסתם קשה עליהם מאד והעולם היו מסתפקים בזקנים היושבים בביהמ"ד אבל עתה הלא זקנים זקנים משער שבתו וגם בחורים מנגינתם ותורה מה תהא עלי'. וכבר נשאתי משל על מאמר זה בהספד אדם גדול:

(תמו)

משל לא' בא ללות מעות אצל עשיר ויאמר לו אם יהי' לך ערב בטוח אז אתן לך הסך ההוא וילך והביא לו ערב אבל המלוה הבין באיש ההוא שאינו איש אמוד כ"כ שיוכל לסמוך עליו על כל הסך הגדול ההוא הלך והביא לו עוד ערב שני וחתמו שניהם על השטר חוב ואחר ימים אחדים נשמע קול בעיר כי בית הערב הא' יצא בו תבערה ויהי בהשמע אל הערב הב' ויחרד מאד ויתפלאו עליו כל הרואים תנועותיו וחרדותיו לאמר מה לך לדאוג כ"כ הלא ביתו עומד בקצה העיר הרחק מביתך ויען ויאמר הלא תדעו כי אני והוא חתומים על שט"ח כי שנינו קבלנו ערבות על עצמנו על חוב גדול וכל זמן שהוא על מעמד רכושו לא הי' לי לדאוג כ"כ כ"א על המחצה אבל עתה שרכושו למאכולת אש הלא יפול כל החוב עלי. הנמשל בעת באו ישראל לקבל התורה א"ל הקב"ה אני נותן לכם את התורה אלא הביאו ערבים טובים שתשמרוה ואני נותנה לכם א"ל הרי צדיקים שבדור הרי בנינו עורבים אותנו וכו' (מדר' שיר על מאמר משכני וגו'). ומעתה כ"ז שהצדיקים הזקנים היו בחייהם לא הי' אל הילדים לדאוג כ"כ כי הזקנים היו עשירים גדולים בתורה ומע"ט אכן עתה הלא זקנים משער שבתו ולכן בחורים מנגינתם כי לא יערב להם עוד להטיב להם בנגינתם אם השט"ח עומד חלילה לגבות מן הערב הב'. והדברים שדברנו בביאור מאמר בעטף עולל ויונק ברחובות קרי' הלא הם כתובים על ספר המקונן ע"ה (ירמי' ט') התבוננו וקראו למקוננות וגו' כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחובות כי הנה משפט האדם בהזדמן שערורי' בעולם הוא משגיח על הילדים ונותן עליהם שבעה עינים שישבו אך בבית ולא יתראו ברחובות העיר פן יפגעם ח"ו מן המקרים המתרגשים כמבואר (ב"ק ס' ב') על מאמר (ישעי' כ"ו) לך עמי בוא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם כי זאת סגולה גדולה להתעלם מן העין השולט בחוצות שהוא מקום פנוי אבל הנה זה משל נמרץ על הבטלה כי אין הצלחה בבטלה כמאמר (כתובות נ"ע) שהבעלה מביאה לידי שעמום כי שם משכן כל פגע. ולכן מחויבים אנחנו להסגיר את הילדים והבחורים בחדרי תורה והיא מגינה ומצלי עליהם ועלינו לכן החריד ירמי' ע"ה כל החרדה הזאת ואמר כלו בדמעות עיני וגו' על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחובו' קרי' והמה בטלים מן התורה וזהו כי עלה מות בחלונינו וגו' להכרית עולל מחוץ בחורי' מרחובו' אחר כי יעזבו הבהמ"ד ויצאו לחוץ והמה מתהלכים ברחובו' הלא המה נכונים למועדי רגל ומ"ש כי עלה מות בחלונינו:

(תמז)

המשל בזה ע"ד ההבדל אשר בין בע"ח הבא לבית הלוה לתבוע חובו ובין הגנב הבא אל הבית לגנוב כי הבע"ח הבא בבואו לתבוע חובו הוא הולך דרך הפתח אל האכסדרה ומהאכסדרה אל חדר החיצון ומשם אל הפנימי עד שהוא בא לפני בעה"ב ומציע לפניו השטר שהוא חתו' עליו עליו על כו"כ לא כן הגנב הבא לגנוב הוא יפרוץ לו החלון ושם יבוא מיד אל הדברים שהוא צריך כן במות האדם בדרך כל הארץ אחרי מלואות ימיו ושנותיו ימליץ עליו שהמות בא לו דרך הפתח ושלך כל החדרים החיצונים היינו אחר שנתמעטו הכחות וליחה התולדית יום אחר יום עד כי התמו עד תומם אז מת לא כן במות אדם צעיר לימים בעודו באבו רענן ובריא אולם עליהם ימליץ כי עלה מות בחלונינו כי המות פרץ לעצמו דרך החלון ובא עליו כגנב כמאמר (יואל ב') בעד החלונים יבואו כגנב וזהו כי עלה מות בחלונינו וגו' להכרית עולל וגו'. הנה יש עוד להבין ההבדל בין בע"ח או סוחר שבא לבית לקנות מן הסחורות כי הבע"ח יבדוק בהמטבעות שיתן לו והסוחר יבדוק בהסחורות ויברור הטובים מן הפחותים כי יש לו פנאי לא כן הגנב הוא לא יבדוק כי יקח בחפזה ויתפוש בידו מה שיפגע בו ראשון. הנמשל כי ב' מיני מיתות יש טבעית ומקרית הטבעית היא בהתמלא ימיו ושנותיו והמקרית היא ח"ו בלא עת וזמן כ"א דרך סבה עוברת ומכה מהלכת ח"ו והי' מהראוי שלא תבדוק עכ"פ ושלא תבחין בין טוב לרע ע"ז התפלא המקונן ע"ה ואמר כי הלא הדבר לא כן הוא כי עלה מות בחלונינו וגו' להכרית עולל מחוץ בחורי' מרחובו' כלומ' שהיא הורגת רק הטובים והמובחרי' וכמאמר (איוב כ"א) כי ליום איד יחשך רע היינו בבוא ח"ו איזה מקרה לא טובה הרשע הוא נמלט ממנה ולא עליו תבוא הרעה וליום עברות יובלו פי' כי ביום עברות יזדמן להרשעים נסיעו' ויבילו אותם ממקום זה למקום אחר. (עי' דבר אליהו):

ומ"ש אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין:

(תמח)

המשל בזה ע"ד חנוני לעת זקנותו אשר אין לו בחנותו כ"א כמה חתיכות מה שנשאר לו מכמה מיני סחורות הי' נשאר המותר מה שלא רצה הלוקח לקנות ומשפט החנוני הזה באשר ימצא בחנותו כי נשאר לו מהסחורות חתיכה שלמה ומהודרת הוא שומר אותה לבדה מאד למען יהי' בידו במה להתפאר לפני הבאים בחנותו וכאשר תאבד ממנו החתיכה הזאת ידמה בעיניו כאלו נגנב כל חנותו כי הוא התפארת לו מן הכל. הנמשל כי עתה בעוה"ר נתמעטו חכמי התורה אין לנו דור כדורות הראשוני שהיו גדולים בתורה ובחסידות ומהראוי בהמצא אצלינו בין הנשאר איזה חסיד וגדול הדור ראוי לשמרו ולהחזיקו בכל מיני חיזוק ושמירה וזהו שצוח ואמר אבד חסיד מן הארץ וא"ת להתנחם עם הנשארים הלא וישר באדם אין:

מהרב יצחק יהודא הכהן נ"י. בביאור מאמר בעל האגדה אחד מי יודע אחד אני יודע וכו' שלשה מי יודע שלשה אני יודע וכו'. דע כי ענין החרוז הזה להתנצל בפני המלאכים משרתי עליון אשר עליהם יקשה דבר הזה שהחריד ית' כ"כ על בני בשר לקחת אותם לו לעם ולעשו' להם נסים גדולים ונפלאי' ונראה בעיניהם כמו זר כי אדם להבל דמה והקב"ה יעשה ממנו מה שיעשה אי לזאת נתיסדה החרוזים האלה להורות לפניהם על מה הרים ית' קרן האדם כ"כ ושואל בפניה' בפניה' וכו' ג' מי יודע כשואל ומתמיה וכי יש לכם השגות בכחות מתחלפו' וממדו' שונו' זמ"ז הלא צבא לכם בחק הבריא' להיו' איש איש מבין ומאזין ויכול באותו הכח הנשפע אליו אבל לא במה שחלק ית' לחבירו שעי"כ הי' מהצורך לשלוח אל אברהם ג' מלאכים זה שמתיחס אל החסד להציל את לוט וזה שמתיחס אל הגבורה להפוך את סדום וזה לבשר את שרה אבל האדם הישראלי הוא הלא נעטר בכל סגולות אלה וכאלה כי הוא נצר ממטע קדש מאברהם איש החסד מיצחק אשר מדתו פחד יצחק ומיעקב איש האמת:

(תמט)

למשל ממש ע"ד שר גדול הי' לו פקיד בחצרו זה כמה שני' ולזמן בא לביתו איש חכם גדול והי' רך בשני' ויבחר בו השר שיהי' הוא פקיד ונגיד ומשגיח על כל נכסיו וקצב לו לשנה על א' ז' על השכר שנתן אל הפקיד הראשון והא' עומד ומתמיה לפני השר לאמר לא ידעתי אדוני מדוע העלם הזה מצ' חן בעיניך אשר לא כן אני והשר לא השיב לו מאומ' ובתוך כך הביט השר בעד חלון ביתו כי הרבה כלים טעונים עוברי' בדרך המים אשר בין שדותיו ויאמר אל הפקיד הראשון הזקן הזה לפניו צא נא ושאל מה הכלים הטעונים ויצא וישאל ויבוא לפני השר ויגד לו כי הרבה עצים יעברו ילכו ויאמר אליו השר שאל נא של מי הם ויצא וישאל ויבוא ויאמר של סוחר פ' ויאמר השר שאל נא כמה נתן מחיר כל מדה ויצא וישאל ויבוא ויאמר כך וכך ויאמר אליו השר שבה נא עמדי וישלח ויקרא לפניו את העלם החכם הנ"ל ויבוא לפניו ויאמר אליו השר צא נא ושאל על הכלים הטעונים האלה ויצא והתעכב שם ואח"כ בא לפני השר ויאמר אליו הכלים טעונים עצים מהם לבנין ומהם לעשות כלים והם של סוחר פ' וכו"כ נתן בעד המדה וכו"כ יעלה עליהם הוצאה עד אשר יביאם הסוחר למחוז חפצו אז אמר השר אל הפקיד הזקן עתה ראה אתה בחון מעלתו וחשיבתו בעיני כי הדבר אשר אני מתקן עמו מהצורך לי שלשה אנשים ויותר כי הוא הלך רק פעם א' ובחן את הכל בחכמתו. וזהו שלשה מי יודע שלשה רק אל יודע שלשה אבות כי אני הוא אשר בי הכח הכולל כחות של שלשת אבות. ולכן לא אמר שלשה אבות רק שלשת כי אצלי הכחות מתאחדות גם יחד וא"כ ראו עתה במקום אשר אעשה אני פעולתי מהצורך אל שלשה מלאכים שיעשו פעולתם וא"כ לא התפלאו עוד על יקר אדם בעיניו ית"ש:

חזק

סוף הספר

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה