משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש בראשית · פרשת לך לך
וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט. מדרש. וילך אברם וגו' ולוט טפל לו. והנה לא ידענו לכאורה מה הודיענו אותנו בזה. ומה חדשו מה שאיננו מבואר בכתוב אחשוב בביאור דבריהם כי הקשה להם ז"ל בכתוב מלת אתו מדוע לא אמר וגם לוט הלך עמו. לזה אמרו ולוט טפל לו:
(יח)
משל לסוחר אחד נוסע למקום השגת מסחרו יאמר עליו פלוני נוסע למקום פלוני עבור מסחרו. יען כי מסחרו הוא סבת נסיעתו ולפעמים יזדמן א' אשר מסחרו קטן מהכיל ההוצאה הרבה על מקום המסחר ואין לאל ידו לזרז נסיעתו לשם בעצמו. זולת בשיקרה לפניו אחד אוחז דרכו למחוז ההוא יהי' ג"כ נוסע עמו. אז יאמר סוחר פלוני נוסע למקום פלוני וגם האיש ההוא נוסע עמו. יען כי כל א' על אודותיו נוסע להשגת מבוקשם. אבל על המשרת אשר נוסע עם הסוחר לשרתו. עליו יאמר הוא נוסע את הסוחר כי (כי מלת את הוראתה על דבוק המחובר והמקושר לא כן מלת עם כי הוראתה על דבוק הנפרד) כי נסיעתו איננה אך על אודות הסוחר למענו והוא טפל לו:
הנמשל כי אברהם אבינו ע"ה אותו צוה המקום ב"ה שילך לארץ ישראל. ולוט הלך גם הוא ולמען לא יעלה על דעת אדם לומר כי גם לוט הי' חפץ לבוא לארץ ישראל. אך מפאת כן לא מצאה ידו די הפק זממו עד כי הלך אברהם ויקל עליו הדרך הלך גם הוא עמו ע"ז בא הכתוב ואמר וילך אותו לוט כלומר לא שהלך לדעת עצמו ורצונו לבא לא"י. אבל הליכותו הי' בעבור היותו את אברהם ונקשר אחריו. וזהו שביארו ז"ל וילך אברם כאשר דבר אליו ה' כלומר הוא הלך ע"פ דבר ה' ולוט הי' אך טפל לו כלומר אברהם לקחו אתו. וכמ"ש ויקח אברם את שרי אשתי ואת לוט בן אחיו:
ויאמר אברהם הן לי לא נתת זרע וגו' ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וגו' כה יהי' זרעך. ילקוט' אמר אברהם נסתכלתי באצטגנונית שלי וראיתי שאין אני מוליד אמר לי' הקב"ה צא מאצטגנונית שלך מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד אני מראה לך שאתה מוליד והמאמר תמוה מאד. א' היכי אברהם אע"ה טעה באצטגנוניו הלא מכבר אמרו ז"ל אצטגנונית גדולה היתה בלבו של אברהם. ב' מ"ש מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד אני מראה לך שאתה מוליד כי גם אם נחליט שכוונו בזה על שידוד המערכת. בשגם הוראת הכוכב הוא עתה שלא יוליד. ישוב ויראה לו בו שיוליד. וע"ד שאמרו ז"ל (שבת קנ"ו) מאי דעתך דקאי צדק במערב מהפכינה ליה כו' א"כ הי' מהראוי שיאמר מאותו כוכב כו' אני אראה לך שאתה מוליד והי' מדבר מתמורת ושידוד הכוכב שיעשה עבורו. אבל מ"ש אני מראה לך מורה כי עתה הוא ית' מראה את אברהם ומגלה לו שהוא מוליד. ואברהם ראה בהיפך אתמה. ונקדים לזה דברי הנביא ישעי' לחזקי' המלך. (מלכים ב' כ') צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' ובדרוש (ברכות י') כי מת אתה בעה"ז כו' אמר לו אמאי א"ל משום דלא עסקת בפו"ר כו'. א"ל א"כ הב לי ברתך אפשר מהני זכותא דידי ודידך והוו לי בנין דמעלי. א"ל כבר נגזרה גזירה א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני כו' עד אל ימנע אדם עצמו מן הרחמים ואשא משלי ואומר:
(יט)
משל כפרי א' הי' לו כלי כסף וכלי זהב ותכשיטים הרבה מאד. והי' ירא ופחד עליהם להניחם אותו בביתו ויתנם לרעהו אשר לו בעיר הקרובה אליו. למען יהיו שמורים אתו כמוסים בסתר אהלו ויקר מקרה כי באו גגבים שודדי לילה ויוצאיו משם כל כספו וזהבו וסגולתו יהי' בבקר שלח העירוני הלז שליח מיוחד להכפרני להגיד לו מקרהו ויהי בשמעו את הדבר הרע הזה זירז אנשיו אשר אתו וירק את חניכיו לשלח אותם על הדרכים אלה מפה ואלה מפה לחפש אחר הגנבים אולי ימצאו הגניבה השליח בראותו זאת ענה ואמר לדעתי הרפו והניחו ידכם מזה למה זה לריק תעמולו נפשכם להפסיד גם הכסף הנמצא אתכם אמר לו הכפרני הלא תגיד למה באת הלום. ויאמר הנה רעיך העירני שלחני להודיעך אודות הגניבה. אז ענהו הכפרני אך עתה בינה אמריך והשמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך כי הנה למה זה חלץ חושים חושים לשלחך להגיד לי ולהודיעני הדבר אם לא כי לבבו יבין אשר בעמל נפשי בחיפוש הגניבה עוד בידי למצוא אותו. והנה עתה ביאתך הוא ענין מתנגד לעצתך הנבלה. הנמשל הוא כי כל כוונתו ית' בשלחו אלינו נביאו להגיד לנו בשמו דבר הנבואה הוא אך למען נחפש על מוצאה ומאין תבוא לבקר אחר העילה המסבת הנבואה ולשרש אחרי' עם שובנו עדיו ית' בתיקון המעות. והן עד"ז ממש שלח הקב"ה את ישעי' הנביא לחזקי' ע"ה לאמר צו לביתך כי מת אתה ולא תחי' על שלא עסק בפו"ר וכשמוע חזקי' את דבריו אמר א"כ הב לי ברתך וישעי' ענהו כבר נגזרה גזירה ע"ז אמר לו חזקי' בן אמוץ כלה נבואתך וצא כי הלא לך לב לדעת אשר עוד לאל ידי למלא חסרוני. ולהפריע החזיון המיועד. כי לולא כן למה זה שלחך ית' אלי על חנם ולמה לו להודיעני. אם מכבר הדבר מוחלט. והנה עתה יופיעו דברי הילקוט הנ"ל. כי ברצותו ית' להודיע את אברהם על אודותיו ואין עוד נביא' היתה מחכמתו ית' להודיע ע"פ כסילי ומזרות השמים ומשמשיהם והרצון בזה הי' למען יבקש מלפניו ית' על בנים. וכמאמר ז"ל למה היו אמותינו עקרות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים. לכן הראה אלקים אותו בכוכבים שאינו מוליד. ואברהם הבין ג"כ שהוראת הכוכבים חוק הוא שאין לעבור על גבולו. וזהו שאמר נסתכלתי באצטגנונית שלי וראיתי שאין אני מוליד ע"ז אמר לו ית' צא מאצטגנונית שלך כלומר לא ידעת ענין הוראת הכוכבים כי אדרבה אתה הראת לדעת ולהשכיל ההיפך. וזהו מאותו כוכב שאתה רואה שאין אתה מוליד אני מראה לך שאתה מוליד כי אם כדעתך למה לי להראות ולהודיעך דבר אשר לא תחליפנו ולא תמירנו:
אל תירא אברם אנכי מגן לך לפי שהי' אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי כו' תאמר שקבלתי כל שכרי בעה"ז אמר לו הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך כל מה שעשיתי עמך חנם עשיתי עמך כו' עכ"ל המדרש. והנה לכאורה המאמר הזה הוא ענין מתנגד למאמרם ז"ל כל האומר הקב"ה ותרן כו' ונאמר בהבנת הענין:
(כ)
משל לאחד הבא אל עיר נכרי' אל בית נדיב ושוע. לבקש מלפניו לתתו משרת בביתו. אמר לו העשיר לא אוכל כי הלא נכרי' אנחנו. אנכי עדן לא ידעתיך אם אתה איש משכיל ומצליח לעניני ועסקי. וגם אתה לא ידעתני עם תהלוכות ביתי האנכי טוב לך. והנה לרוב הפצרת האיש אמר לו העשיר אם יש את נפשך תשב אתנו איזה זמן תאכל בלחמי. ובין כך תראה ותתבונן בעסקים אשר לי בבית או בשדה. ועתה גם אתה בעתים הנאותים בהזדמן דבר לפניך תעשהו ובו אדע זריזותך והשתדלותך. או אז נשתעה יחד אודות מבוקשך. ויעש כן. והנה אחר זמן ידוע הוטב הדבר לפני שניהם ולקחו העשיר לשרתיהו ואת ביתו וקצב לו שכרו. ויכתבו בספר כל הנעשה בין שניהם באודות העבדות אשר עליו לעשות לבעליו ואודות המשכורת המגיע לו ממנו ומתחלה נכתב אשר בין הבעה"ב ובין המשרת היינו את שהבעל הבית צריך להשיג ממשרתו מהעבודה והשירות כפי הצורך אליו. ואח"כ אשר בין המשרת להבעה"ב להבעה"ב והוא אודות הגמול והמשכורת המגיע לו ממנו. והנה ההבדל בין ב' עתים הללו היינו קודם השוואתם יחד אל העת שאחרי' הוא. כי האמנם גם מאז הי' עובד את בעה"ב והוא גם הוא עשה עמו טובה וחנות בהספקת מחסוריו אבל לא היו אז בגדר החויב זע"ז. ולא הי' נערך פעולת המשרת ממש מול מה שהושג מאת הבעה"ב. כי פעם הי' שירותו יותר על השגת גמולו ופעם להיפך. כי מעשה שניהם הי' עדיין אך ע"ד החסד והנדב' ועוד זאת כי לא הי' אז מקום אל ההקפדה והכעס גם אם לא הוטב שירותו לפני בעה"ב כי הלא איננו מחויב בהדבר עדיין וכן להיפך משא"כ אחר השוואתם כי אז כתבו בספר וחתום עדים על אודותם זע"ז. ותכבד ההקפדה אם יעבור עליו לכל דבר כי כן קיימו וקבלו עליהם:
הנמשל הוא באברהם אע"ה כי ברוח בינתו הכיר את בוראו מעצמו ובא להסתפח אל כהונת ה' ולעמוד על משמרתו ועבודתו רק מהשכלתו ובר לבבו אשר נדבו רוחו אותו. והאמנם עדן לא הי' מגיע לו שכר מהשי"ת על מעשיו הטובים כי לא צוה אותו אלקים דבר. עכ"ז בהשקפתו ית' על אוהבו הנאמן כי תחת מסבות יתהפך כמקרה הכבשן אש. ומלחמות מלכים וזולתם. עמד על ימינו לעזרו להחיש מפלט לו. אבל הצלתו היתה אך ע"ד חסד ונדבה ואז לא הי' נערך עבודתו מול השגתו מהשי"ת כי הוא ע"ה עבד בחנם מנדבת לבו כענין הכתוב ומצאת את לבבו נאמן לפניך. והקב"ה גם הוא עשה עמו טובה וחנות לעתים מיוחדים. וזהו שאמרו ז"ל לפי שהי' אברהם מתפחד ואמר ירדתי לכבשן האש ונצלתי כו' תאמר שקבלתי כל שכרי בעוה"ז אמר לו ית' אל תירא אברם אנכי מגן לך כל מה שעשיתי עמך חנם עשיתי עמך כלומר כל הטובות שגמלתיך לא הי' חלף עבודתך כי הלא לא הפקדתיך על משמרת עבודתי רק אתה מצאת את לבבך הנאמן לעמוד לפני ולשרת בשמי. ולמה אחשוך גם אנכי מהושיעך בצר לך ע"ד הנדבה והחנות:
עוד זאת כי מאז החל אע"ה לבוא לגשת נוכח פני ה' ולשרת לפניו מהערת עצמו לא הי' עודנה מקום להקפיד עלי'. גם אם הי' נגרע ממנו דבר מהמצות אשר על האדם לעשותם. אחר שאיננו מחויב בם. אבל אחרי כי הגיע אל תור זקנתו וראה בו ית' כי לא חסר את נפשו כל מאומה מהעבודה המאושרה אליו ית'. אז בו חשק ה' לקרבו אל המלאכה לעשות אותה וכרת עמו הברית להיותו עבד נאמן בבית ה' ויעד לו השכר בעבודה שיעבוד עמו. ומאז נפל עליו החויב בלי להפיל דבר מכל אשר יעבור תחת הברית הכרותה אתו. וכן ה' ית' לא יחסר ולא יותר מאומה כ"א לעומת פעולתו לפיהם ישוב גמולו. וזהו דברי הכתוב ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי כביכול כאשר בעה"ב ברצותו להתודע א"ע אל אשר יקחנו אל ביתו לשרתו יאמר אני אני הוא אשר לאל ידי לתת לאשר ישר בעיני כאות נפשי. וזהו אני אל שדי התהלך לפני כלומר מהיום שכור שכרתיך לעבוד עמדי והי' תמים כלומר אך עתה אין נגרע מעבודתך דבר ואמר ואתנה ברית בני ובינך כלומר נכרתה ברית על מה שאנכי אשיג מידך ממשמרת עבודתי. וזהו ביני וגם אשר אשר עליך להשיג מאתי לתת לך משכורתך וזהו ובינך, ומאז וארבה אותך במאד מאד (ויהי' הב' ממלת במאד ב' התמורה כמו טוב ברע או רע בטוב) כלומר מעתה לא אותר עמך ע"ד חסד ונדבה כ"א בעבודה שתעבוד עמי. ואם תחפוץ רב טוב עליך להרבות בעבודתך. וזהו וארבה אותך במאד מאד כלומר חלף עבודתך בשתהי' מאד יהי' גם שכרך מאד והבן:
ועם דברינו אלה יתבארו דבריהם ז"ל בגמ' (ברכות ז') אמר רשב"י מיום שברא הקב"ה את העולם לא הי' אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון כו'. ואף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם שנא' כו' עד למען אברהם שקראך אדון והמאמר מבקש ביאור ונמתיק הענין במליצה:
(כא)
משל לשר א' שנפלה לו עיר א' בירושה והוא להיותו מנעוריו איש שקט. לא ידע מאומה ממשפטי השרים מאת עריהם וחוק נמוסיהם במסים וארנוניות בא א' לפניו והודיעו מנמוסי השרים ותהלוכותם ואופני הכנסותיהם מגביית המסים. ויהי בשמעו עצת האיש הזה נתן דת ויפקד פקידים על אנשי עירו להיות כל א' מביא סך מסוים אל גנזי השר איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ולענוש העובר ע"ז באיזה קנס לימים רבים ויקר לכבד האיש לעבור חוק השר ויתנהו בכלא ויהי זקן א' בעיר ההוא אשר זכר כי הפקידה הזו נתחדשה לו מאת אבי אביו. הלך אל השר לבקש מלפניו על העובר לאמר אדונינו האמנם הראוי להעובר על פיך להענישו עכ"ז זכר נא מי הסב החוק ההוא האלה אביו הזקן הוא יעץ עליך טובות לחדש בעיר גביית המסים האלה אשר מעולם לא היו. ע"כ הלא עליך לעשות עם נכד היועץ הזה לפנים משורת הדין לבלתי הענש אותו במשפט הנחרץ אך מאתו:
הנמשל עד אברהם הי' ה' מנהיג עולמו בחסד חנם ובריותיו ברחמים ע"ד נדבה לא לפי מעשיהם. אולם אאע"ה הכיר את בוראו וקבל עליו עול מלכותו ויהי למס עובד ומאז הי' ית' מתואר אדון בעבור אברהם עבדו ומה גם מאז כרת עמו הברית כנז' נעשה מדה"ד בעולם שיתנהג העולם כפי שורת הדין עפ"י מעשה ב"א אם טוב ואם רע ולא ע"פ חסד חנם וכמבואר במדרש וישובו אל עין משפט עין שעשתה מדה"ד בעולם זה אברהם ע"כ וזהו ששאל דניאל ע"ה למען אברהם שקראך אדון כלומר הלא הוא אשר המציא המדה הזאת בעולם ואך על ידו נקראית אדון לכן כדאי הוא שתהי' נושא פנים לזרעו אחריו להכנס עמהם לפנים משה"ד: