משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
שאלה
מהו נקרא דיו שכשר לכתיבת ספרי' תפילין ומזוזות
תשובה הנה בזה הוא מחלוקת הפוסקי' דעת ר"ת ז"ל הוא דאין נקרא דיו רק העשוי משמן זית מהעשן או מעשן שעוה ושמנים ומגובל יחד ונקרא בגמ' קורטא דדיותא ושורהו במים וכותב בו והביא ראיות לדבר מלשון הגמ' בכמה דוכתי עיין בתוס' גיטין וברא"ש הל' ס"ת ובמרדכי גיטין פרק ב' ובכמה דוכתי ופסק כן הסה"ת והסמ"ג והרא"ש ז"ל כ' דמה דמוכח בגיטין דמי טרי' ועפצא אין נקרא דיו היינו כשאין נותן לתוכו שרף שקורין גומא אבל אם נתן לתוכו שרף הוי דיו והרמב"ם ז"ל כ' דבכל דבר שהוא שחור ומתקיים מותר לכתוב ואפי' במי עפצא וקנקנתום א"כ מהו שאמר הלל"מ דיו שלא וכתיב בצבע כו' והשווה ב"י ז"ל ד' הרא"ש לד' הרמב"ם והביא ג"כ דעת רבינו שמחה דבכל דבר שיעשה אדם דיו כו' דיו הוא וכותבין בו סת"מ שהוא כדע' הרא"ש והרמב"ם ולענ"ד הדבר צ"ע טובא דהרמב"ם והרא"ש ז"ל לאו בחדא שטה קיימי דהא הרמב"ם ז"ל מודה דסת' דיו אינו נקרא רק העשוי מעשן ומגובל בשמן כו' וכ' שמצוה מן המובחר וכתב דבדיעבד אם כ' בכל דבר המתקיים ושחור כו' אפי' במי עפצא וקנקנתום כל שאין יכול להמחק כשר ודבריו ז"ל בזה המה עפ"י מ"ש בפי' המשנה בסוטה גבי פ' סוטה דאמר אין כותבין אלא בדיו שנאמר ומחה כו' כתב שיכול לימחק משמע דסתם דיו הוא יכול לימחק ושאר דברים כגון קומוס כו' מיקרי דבר שהוא רושם פי' שנשאר רושם תמיד אף לאחר מחיקה ולא מיקרי דיו ולכן בפ' סוטה אסור ליתן בדיו קנקנתום ושאר דבר העושה רושם ודקדק ז"ל בפי' המשנה מדלא מייתי דיו בפ' סוטה רק מדכתיב ומחה כו' משמע דוקא בפ' סוטה דבעינן כתב שיכול למחות אבל בסת"מ לא בעינן כתב שיכול למחוק וכ' דהלכה כמ"ד אין מוחקין לה מן התורה ומטילין קנקנתום אל הדיו חוץ מפ' סוטה שבמקדש ולכן כשר אפי' במי עפצא וקנקנתו'. והן הן דברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו שכת' מצוה מן המובחר כו' שאם תמחקנו יהא נמחק כו' וכ' לכתחל' יש לכתוב בכתב שיכול למחוק אבל דעת הרא"ש ז"ל דפסול מי עפצא אינו משום שהוא רושם ואין יכול למחוק רק דלא מיקרי דיו כלל ומהך דגיטין דתני במתני' דיו והדר אמר בכל דבר שהוא רושם לאתויי מי טרי' ועפצא דלא הוי בכלל דיו דמתני' וע"כ לאו משום שא"י למחוק דאטו בגיטין ג"כ קפדינן אכתב שיכול למחוק אדרבא כל שמתקיים יותר טוב כדי שיהי' יכול לעמוד ימים רבים אלא משום דלא מיקרי דיו כלל וסד"א דאין כתיב' רק בדיו ולהכי איצטריך לרבויי וה"נ מרבינן לי' גבי מלאכ' שבת בפ' הבונ' עיי"ש עיי"ש וע"כ דסד"א שאין נקר' כתיבה דאי משום קיום אדרבה לענין שבת כל שמתקיים יותר הוי מלאכת מחשבת אלא ודאי משום דלא מיקרי דיו וסד"א אין כתיבה רק בדיו כדכתיב ואני כותב על הספר בדיו קמ"ל דחייב אבל לענין סת"מ דהלל"מ דוקא בדיו א"כ כל שאין נקרא דיו פסול לכתוב בו וזו היא דעת הרא"ש ז"ל ג"כ ולכן לא הזכיר הך פלוגתא דמטילין קנקנתום כו' ודמוחקין לה מה"ת שע"ז בנה הרמב"ם ז"ל יסודו לפי שיטתו ז"ל דהכל נקרא דיו אבל אין זה דעת הרא"ש ז"ל רק דמחלק דמי עפצא לבד אינו נקרא דיו אבל עם שרף הנקרא גומא הוי דיו והוציא כן מדאמרינן כל השרפים יפים לדיו אבל הא ודאי מודה הרא"ש דבלא שרף הנקרא גומא לא הוי דיו אף שהטיל לתוכו קנקנתום דג"כ צבע הוא ולכן דקדק דוקא שרף הנקרא גומא ולא כ' משום קנקנתום דהא בלא זה מטילין קנקנתום לכל דיו עכשיו כמ"ש הפוסקים דנוהגין כמ"ד מטילין כו' וגם גומא הוא עושה רושם ואין יכיל לימחק ואפ"ה ס"ל ז"ל דוקא שרף אבל מי עפצא וקנקנתום פסול להרא"ש ז"ל דלא כהרמב"ם וכ"כ בהדי' במרדכי ובהג"א בפ"ב דגיטין בשם ריב"ן שחילק כן דוקא במי טריא ועפצא כל תד לחודי' לא הוי דיו אבל שניהם ביחד הוי דיו וטרי' היינו שרף פרי עיין רש"י ז"ל וסיים המרדכי והגאון בשה א"ז דודאי אותו וויטריאולו שמטילין לתוך מי עפצים הוי צבע ופסול והוא הקנקנתום הנקרא וויטריאולו ופסול אפילו עם מי עפצים ומשמע להדי' שם דהיינו אף לד' ריב"ן ז"ל וכ' לשון ודאי כו' וזה שלא כדעת הרמב"ם ז"ל וראיתי עוד בחידושי הרמב"ן לגיטין כ' בתחל' דעת ר"ת ז"ל שפוסל דיו של עפצי' ואח"כ כת' וי"א שדיו סתם הוא של עפצים לאחר שמשימין בו שרף של אילן כו' אבל כי אתרבי עפצא מכל דבר המתקיים בעפצא לבדה בלא שרף כו' ונראה שהוא דעת ריב"ן והרא"ש ז"ל והוסיף עוד הרמב"ן ז"ל מדעת עצמו לחלק שדיו של עפצים הוא דיו סתם לאחר שנתבשל אבל מי עפצא הוא בשריי' לבד בלא בישול והמבושל הרבה עושה קורטא ובירושלמי איתא דיו שאין בו עפצא משמע דסתם דיו יש בו עפצא והוא מעורב בדברים כמו שרף אילנות ושמן ודברים הצריכי' לו וכמד"א כל השרפים יפים לדיו כו' וכל השמנים יפים לדיו וכן הדבר בדיו של עפצים גם לדעתו ז"ל תרתי בעינן שיהא מבושל גם מעורב בשרף ושמן כו' וכן משמע לשונו ז"ל סתם דיו יש בו עפצים משמע אבל לא שיהא העיקר עפצא לבד והוא ז"ל עצמו כ' לעיל על מה שמטילין קנקנתום כו' שמא נהגו כמ"ד חוץ מפ' סוטה שבמקדש כו' ואפ"ה כ' כאן דדווקא ע"י שרף כו' ומבואר להדי' דמי עפצא וקנקנתום פסול וע"י שריי' לחוד לדעתו לא מהני כלל ומשמע דאף אם נתן לתוכו שרף לא מהני רק ע"י בישול וסיים עוד בשם ר"ח ז"ל דיו הוא עשוי מפרחים של גפנים וכ"כ המעתיק בפי' המשניות דסוטה בשם ר"ח ז"ל ור"ת ז"ל עיי"ש. עכ"פ כיון שדעת ר"ת ז"ל וסמ"ג וסה"ת לפסול דיו של עפצים והרא"ש ז"ל והריב"ן והא"ז ומרדכי והרמב"ן ז"ל ג"כ אין מכשירין רק ע"י שרף שקורין גומא ולדעת הרמב"ן ז"ל עצמו דווקא ע"י בישול עכ"פ דעת כולם דמי עפצא וקנקנתום לחוד בלא שרף פסול לגמרי מה"ת דלא מיקרי דיו רק צבע ורובא דמינכר נינהו נגד דעת הרמב"ם ז"ל ורבינו שמחה המכשירים מי עפצא וקנקנתום וגם בשל תורה הלך אחר המחמיר לכן יש להחמיר ולדקדק הרבה דלא יכתבו הסופרים במי עפצא וקנקנתום לחוד רק עם שרף שקורין גומא ובלא"ה פסול מה"ת לדעת רוב הפוסקים גם יש לדקדק לעשות ע"י בישול כדעת הרמב"ן ז"ל הואיל ואפשר והמדקדק במ"ש בסוגי' הגמ' דגיטין ובשבת דאיצטריך לרבויי מי טריי' ועפצא משמע להדי' דלא מיקרו דיו כלל וכדעת הרא"ש יראה שדברי המה נכונים בעזה"שי ודו"ק היטב: