אור ברסלב
משכנות יעקב לז שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

לז שאלה

לה שאלה

אם יש להניח תפילין בחוה"מ או לא:

תשובה גרסינן בעירובין ר"פ המוצא תפילין יכול יניח אדם תפילין בשבתות ויו"ט. ת"ל והיה לאות על ידכה כו' פרט לשבתות ויו"ט שהן עצמן אות עכ"ל הברייתא מדברי ר' עקיבא וכן איתא נמי במסכ' מנחות והכין פ' כל הפוסקים דאף דקי"ל לילה זמן תפילין הל' ואין מורין כן אבל שבתות ויו"ט לאו זמן תפילין. וכן היא דעת האמוראים בכמה דוכתי ונחלקו הפוסקים אם יש להניח תפילין בח"ה אם יש לדמותו לשבת ויו"ט או לא מקצת הפוסקים והן המה הרשב"א בתשו' סי' ת"ר ובמיוחסות סי' רל"ז דעתו מסכמת שלא להניחם בחוש"מ וטעמו ז"ל דס"ל דחוה"מ ג"כ הוא אות בעצמו שהרי אסור במלאכות האסורות בו והוא לשיטתו ז"ל דס"ל דאיסור מלאכה בחוה"מ הוא מד"ת כאשר הביא הרב המגיד בשמו בהל' חוה"מ ולכן ס"ל שהן ימי אות ואי משום שמותר בכמה מלאכות הא גם ביו"ט מותר במלאכת אוכל נפש זו היא דעתו ז"ל וכ"כ עוד בשם הראב"ד ז"ל ושכן כ' התוס' ז"ל ולקמן נבאר בעזה"שי מה היא דעת תוס' בזה וגם דעת הראב"ד ז"ל וכן הביא עוד הרא"ש ז"ל בשם ס' העתים שכ' בשם הגאון דאסור להניח תפילין בחוש"מ מקרא דושמרת כו' מימים ולא כל ימים כו' ואמנם הרא"ש ז"ל השיג עליו ופסק דחוה"מ זמן תפילין. ואזיל לטעמי' שפסק מלאכת חוש"מ מד"ס ואין כאן אות דאיסור מלאכה ואי משום שיש בפסח מצה ובסוכות סוכה הא לאו אות היא וכ' דיש מסתפקין לברך והוא כ' לברך וכ"פ הסמ"ג ור"ב בעל ס' התרומה וכ' בהגהות מיימון שכן פ' רשב"א ור"ט עיי"ש וסיים שכן הנהיגו כל רבותינו להניחם בחוש"מ ובאמת כן עלתה מסקנת חז"ל בכמה דוכתי במנחות ובעירובין כ' להדי' במסקנתם להניחם ובעירובין סיימו שכן עמא דבר רק במ"ק נסתפקו קצת בדבר והביאו תחילה דעת האוסרים ואח"כ הביאו ג"כ דעת המחייבים וראיותיהם באורך וכנראה מדבריהם שם דלא ברירא להו בפשיטות לחייב עיי"ש בסיום דבריהם. עכ"פ יותר מטין דעתם לדברי המחייבים אבל בעירובין ובמנחות החליטו לחיובי ולא ידעתי למה כ' הרשב"א על שם התוס' היפך מזה ולפי הנראה מד' הפוסקים הי' הר"י בעל התוס' המסתפק בזה אבל מסקנת בעלי התוס' להניח וכ"כ במ"ק בשם הריב"א ז"ל וכן במרדכי בשם מהר"ם מרוטנבורג שבירך עליהם. ובסמ"ג בשם רשב"א ור"י בר ברוך ויש עוד דעה א' בפוסקים דאף למ"ד מלאכת חוה"מ מד"ס נקראת אות משום מצה וסוכה כל זה מבואר בראשונים הלא בספרתם זה תורף דבריהם בקיצור אמנם רבותינו הצרפתים המחייבי' האריכו בראיות לדעתם ז"ל ונבאר אותם אי"ה לפנינו באורך א' אל א' ולענין פסק הלכה אם אמרנו נבוא למנין דיעות הפוסקים בודאי דעת המחייבים המה רבתי בדיעות הלא המה כל רבותינו הצרפתים הסמ"ג ורשב"א הראשון הוא רבינו שמשון בר' אברהם וריב"א ור' שמחה ורבינו ברוך בעל ס' התרומה ור"י בר' ברוך ומהר"מ והרא"ש ז"ל ונמשכו לדעתם הרא"ש והטור וכן הוא דעת א"ז בהג"א שילהי פ"ק דביצה ומסקנת התוס' וכן היא דעת הש"ג בשם ריא"ז ורבינו ישעי' הזקן מטראני עיין בש"ג במ"ק. ועוד נביא לפנינו דעת הרבה גדולי הפוסקים סוברים כן וכן הוא מנהג כל מדינת צרפת ואף בספרד כ' הב"י שמקודם נהגו להניח רק אח"כ מצאו מאמר א' לרשב"י ז"ל בס' הזוהר שאוסר להניחם ושבו קצת מדינת ספרד ונמנעו מלהניחם וכן פ' הב"י ז"ל לחוש לד' הזוהר ולכן לא השגיח עוד על ד' הפוסקים ולא הביאן כולן ביתה יוסף אחר שפס' כדברי הזוהר ואולם הרמ"א ז"ל תפס מנהג אשכנז וצרפת להניחם ופסק כן בש"ע והנה בדורות הללו רבים מתופסי ספר הניחו מנהג אבותיהם ונהגו בעצמן שלא להניח כי ראו ד' רשב"י ז"ל ואף גם זאת הרואים בס' המקובלים המחמירים בזה כגון הרמ"ע מפאנו ז"ל בתשו' האריך מאוד בגנות המחייבים להניח ודיבר סרה על הרב מהרש"ל ז"ל דברים אשר לא יאותו לכתוב על תלמיד מתלמידי מהרש"ל ז"ל כ"ש עליו אשר כל ישראל הולכין לאורו ולפנינו אי"ה נבאר עומק ד' מהרש"ל ז"ל וכי כל דבריו ברור מללו ואחריו הרב מ' עמנואל ח"י בעל ס' משנת חסידים בקונטריסו קרא שמו תפילין דמארי עלמא והאריך ג"כ במליצות והרצאות דברים לדחות ד' אבותינו ורבותינו הקדושים הצרפתים וראיותיהם בדברים של מה בכך ואין להם לא ענין ולא בנין והטיח דברים כלפי הגאון בעל תוי"ט כאלו נשא ח"ו פנים להמניחים בעבור שהוא עצמו מהן. ח"ו לדבר כדברים האלה על גדולי עולם ואולם כל דבריהם בעיקר הדין בש"ס ופוסקים אין בהם ממש כלל וכלל כאשר אי"ה נבאר לפנינו כל פרט ופרט ואמנם רבים מבני דורינו נקל להם ונכון בעיניהם לעזוב מנהג אבותיהם. ובפרט כראותם ד' מקובלים עד ששב המנהג בין יודעי ס' לחסידות שלא להניח מבלי הבין אם נכון הדבר לעזוב ארחות עולם אשר הנהיגו אותנו רבותינו הגדולים זה יותר מג' מאות שנה אשר גם בהתגלות ס' הזוה"ק וכולם ראוהו ולא רצו לשנות עדיין מנהגם הקדום אשר ע"כ נתתי אל לבי לדרוש ולתור אחר שורש דבר בדין הזה עד מקום שידי מגעת בעזהש"י בש"ס ובראשונים אם נמצא יתד לדעת המחייבים בראיות ברורות עד שמפני זה יוכלו לחלוק על ד' רשב"י אם אין:

והנה שורש המחלוקת הזה הוא במה שא' ר' עקיבא יצאו שוי"ט שהן עצמן אות וע"ז שמו כל הפוסקים יסודותם לחקור מהו האות הזה ולמה יקראו הימים האלו אות והסכימה דעת כולן שמפני כן נקראו אות מפני היותן אסורין במלאכה וע"כ נחלקו בחוש"מ וכפי דעתם באיסור מלאכה בחוה"מ כן דעתם בתפילין הסוברים דאיסור מלאכה מד"ת כגון הרשב"א וסייעתו פוטרים מתפילין והסוברים דרבנן כגון הרא"ש וסייעתו מחייבים בתפילין זוהי דעות המפורסמים בדברי הפוסקים זילת קצת אשר יוצאים מן הכלל הלזה וסוברין שהאות הוא סוכה ולולב כמש"ל וכמה שנבאר עוד אי"ה ואולם לפענ"ד יש בזה עוד שיטה אחרת נמצאת לגדולי הראשונים שמה שקראו לשוי"ט אות אינו מצד הסברא והשכל עד שמפני זה נוכל לדמות חוש"מ. רק הוא ד' מבואר ומפורש בכתוב דהנה רש"י ז"ל כ' בהדי' בעירובין ובמנחות שהן עצמן אות דכתיב כי אות הוא כו' והיינו דגבי שבת כ' בהדי' בקרא כי אות היא ונק' אות וכ"כ הרי"ף ז"ל בהל' תפילין ג"כ הך טעמא דכתיב כי אות היא וכ"כ התוס' בקדושין בסוגי' דכל מ"ע שהזמ"ג והנה על יו"ט לא כ' שום טעם למה יקרא אות רק הוא דבר מבואר ממילא שכל הימים טובים נקראו שבת בכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת היינו יו"ט. וכן תשבתו שבתכם דרשו ממנו להוסיף מחול על הקודש ביו"ט וכ בהדי' ביום הראשון שבתון כו' וכן גבי מן כ' שבת לא יהי' בו ודרשו ממנו על יו"ט במכילתא ומזה יוצא לבצוע על שתי לחם ביו"ט כמו בשבת כמו שמביא' ברי"ף דפסחי' וכלל אמרו חכמים אין בין יו"ט לשבת כו' ולכן לא הוצרכו הגדולים האלו לתת טעם על יו"ט כי מאחר שהשבת נק' אות הרי גם יו"ט בכלל כי הוא נק' שבת ולפי"ז אין מקום כלל לקרוא חוש"מ אות שבוודאי לא נק' שבת כלל אף למ"ד איסור מלאכתו ד"ת הוא מריבוי' דקראי לאסור קצת מלאכות אבל ח"ו לקרוא שבתון כי מקרא מלא ביום הראשון שבתון והרי המן ירד בחוש"מ וכ' שבת לא יהיה בו ואי חוש"מ מיקרי שבת למה ירד בו המן. והרי לד' זו כ' רש"י והרי"ף ז"ל לולי ששבת נק' אות בתורה וגם יו"ט נק' שבת לא היינו אומרים מסברא בעלמא ששבת ויו"ט נק' אות וא"כ גם עתה ששבת ויו"ט נקראו בפי' אות מנין לנו לדמות חוש"מ אף שאסור במלאכה ד"ת ואם הי' דעתם לפטור גם חוש"מ מטעם איסור מלאכה ל"ל לטעם כי אות היא וגם כי אין מספיק לחוש"מ שאין נק' שבת א"ו הדבר ברור שדעתם ז"ל להניחם בחוש"מ אף אי איסור מלאכה ד"ת כמו שכן הוא ד' רש"י ז"ל שאיסור מלאכה ד"ת בכמה מקומות במ"ק גבי בעי' דכיון מלאכתו במועד כו' כתב דרק הא דכיון כו' הוא מדרבנן כמו שאם לא כיון הוא מותר לגמרי כו' מ' להדי' דמלאכות האסורות בו לגמרי איסורן ד"ת דאל"כ ל"ל לטעם הזה וכן מ' להדי' מדבריו שילהי פ"ק דע"ז גבי לא ישכיר שדהו לכותי כו' ועוד כמה דוכתי ואפ"ה דעתו כאן מסכמת להניח בו תפילין כמש"ל. וכן מ' מדבריו בסוכה גבי היו לפניו מצוות הרבה דפליגי ר"י ורבנן אם מברך על כולן או על כאו"א ופי' רש"י ז"ל כגון ישיבת סוכה ונטילת לולב תפילין וציצית הרי כיילינהו לכולהו בחד זימנא לברך על כולן כא' הרי שחייב בתפילין בזמן סוכה ולולב ואין לומ' דזוגי זוגי קתני דאיך יתכן ל' מצות הרבה על שתי מצות והו"ל לרש"י ז"ל למיחשב אחריתי שזמנן באין כא' ולא מצות שזמנה של זו לא כשל זו א"ו ברור שדעתו ז"ל פשוטה להניחם בחש"מ וזמנן באין כא' ואין ס' בלבם. שגם ד' הרי"ף ז"ל כן אף שקצת פוסקי' רוצים לדקדק מדבריו ז"ל במ"ק דס"ל מלאכת חוה"מ ד"ת אעפ"כ אין זה ענין לתפילין כיון שאין פטור מתפילין מטעם איסור מלאכה לבד רק דנק' שבת כמבואר בדבריו בהלכות תפילין וחש"מ כיון דלא נק' שבת חייב בתפילין וכד' רש"י ז"ל. וכן מצאתי מבוא' עוד בריטב"א עירוכין בר"פ המוצא תפילין שהסכי' להניחם בחוה"מ אף להאוסרי' במלאכה ד"ת עיי"ש בדבריו ז"ל וכ' שם ג"כ פי' זה שלכן נקראו אות משום שנ' כי אות היא והביא שם ראיות לדבר כאשר נבאר אי"ה לקמן באורך ואף שבש"ג כ' בד' הרי"ף ז"ל שלא להניחם בחש"מ לפ"ד שסובר מלאכת חש"מ ד"ת אין זה נכון לענ"ד כיון שאין האות נמשך מצד הסברא לבד עד שנוכל לדמות חש"מ לא' מהנקראים אות רק דבר מבואר בכתוב כמו שהביא ז"ל מקרא דכי אות היא כמש"ל ועל יו"ט לא הזכיר כלל ובוודאי הוא משום שנק' שבת וכל מעיין בצדק ישפוט שכן הוא ד' רש"י ז"ל ורי"ף ז"ל וכן הוא ד' הרמב"ם ז"ל שכ' בהל' תפילין דשבת ויו"ט אין זמ"ת לפי שהן עצמן אות וסתם ולא פי' מהו האות הלזו של שבת ובוודאי סמך אקרא ששבת נק' אות כדכתיב כי אות היא וכמ"ש הוא ז"ל בסוף הל' שבת שהשבת היא אות שבין הקב"ה ובינינו כמ"ש ואת שבתותי קדשו ויהיו לאות כו' וי"ט ודאי בכלל שבת וכמ"ש הרמב"ם בהל' שבת שמצוה לקדש גם ביו"ט שכולן שבתות ה' הן ולכן כ' הרמב"ם שגם ביו"ט מצוה לאכול ג' סעודו' כמו בשבת ובפרט שגם הרמב"ם כ' בהדי' ריש הל' יו"ט דרק ו' ימים והם א' וז' דפסח א' וח' דחג א' דעצרת וא' דר"ה נקראים יו"ט וכ' ז"ל הן הן הנקראים יו"ט מ' להדי' הנקראים בכ"מ וד' אלו לקוחי' ממס סופרי' שכ' כן להדי וא"כ וודאי מש"כ שבת ויו"ט הן עצמן אות כוונתו רק על ו' ימי' אלו ולכן בכל חיבור הרמב"ם לא ימצא חש"מ בכלל יו"ט כאשר יראה המחפש ובפרט לפי המבואר בד' הרמב"ם ז"ל דמלאכת חש"מ מד"ס כמ"ש בפ"ז מהל' יו"ט שאיסורו מד"ס א"כ ודאי אין מקום לקראו אות מפני איסורו במלאכה כמו שוי"ט. ובודאי אין להעלות על הדעת בד' רמב"ם שיהיה כוונתו אות סוכה ומצה כאשר נמצא לקצת פוסקים ראשונים דכל כה"ג הו"ל להרמב"ם לפרש מה המה האותו' האלה ולא לכלול שוי"ט כאחד ואין אותותיהן שוה א"ו סמך אמ"ש בהל' שבת שהשבת היא האות שבין הקב"ה לישראל אשר הוא דבר מבואר בכתוב ואין כוונתו רק על ששה ימים האלה שכ' בריש הל' יו"ט שנקראים יו"ט. אשר באמת מאוד נפלא ממני איך עלה על דעת מקצת הפוסקים דסוכה ומצה נקראים אות דהא מפורש בשבת פ' ר"א דמילה דרק שבת ותפילין ומילה המה ג' מצות הנקראים אות ולא מצה וסוכה ולא שום מצוה אחרת עיי"ש גבי מנין למילה שדוחה שבת כו' ובוודאי אין לפי' זה מקים לד' הסוברי' מלאכ' חש"מ מד"ס ולפנינו אי"ה נבאר עוד בסתירת דבר זה מן המכילת' והזוהר וכן נרא' בבירור מד' הרמב"ם גבי חש"מ שכ' אין כותבין סת"מ במועד ואין מגיהין אפי' אות א' בספר עזרא מפני שזו מלאכה שאינה לצורך המועד אבל כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו כו' משמע להדיא דהא דמותר לכתוב תפילין לעצמו היינו מפני שהוא מלאכה לצורך המועד שהרי כ' לעיל באיסור כתיב' סת"מ שזו מלאכה שאינה לצורך המועד משמ' דהיתר כתיבתן לעצמו הוא מחמת שהוא צורך המועד דאל"כ היה לו לפרש טעם היתרן מפני שיהיו מוכנין לו תיכף אחר המועד כמ"ש הרשב"א ז"ל בטעם ובפרט שסותר לדבריו דלעיל ואיך סתם בזה אלא ודאי ברור ופשוט בדבריו ז"ל כמ"ש לעיל בראיות נכוחות שסובר דחש"מ זמן תפילין וא"כ לעצמו הוי מלאכה לצורך המועד והאמת עד לעצמו וד' הכ"מ ז"ל בהל' ח"ה שם תמוהים בעיני וגם דבריו בב"י בהל' חש"מ סותרין למ"ש הוא ז"ל עצמו בפ"ד מהל' תפילין שנראה מד' הרמב"ם פ"ז משביתות יו"ט שמניחין וכל משכיל יודה למש"כ שדעת הרמב"ם ז"ל בבירור להניחן בח"ה ואין ס' כלל בדבר עם היות שהרמ"ע מפאנו ז"ל הטיל ספק בדברי הרמב"ם ז"ל אין שומעין לו כי בכל תשו' חשב לדחות בקש כל ד' הפוסקי' וראיותיהם מפני ד' המקובלים ואולם ההג"ה הנמצאת בס' הרמב"ם ז"ל להניחם בחש"מ בלא ברכה הביאה גם הרמ"ע מפאנו ז"ל ודאי יפה כ' הרמ"ע ז"ל שאינה מד' הרמב"ם ז"ל שאין דרכו בכך וקרוב בעיני שהיתה הגהת הראב"ד ז"ל שכן מצינו לו בס' תמים דעים סי' מ' שהשיב חש"מ פטור מתפילין וכ' ואם ירצה יניחם בלא ברכה משמע דלא ברירא לי' כולי האי לפטור דאל"כ ודאי לא היה מצוה להניח לעבור בבל תוסיף א"ו מספקא לי' קצת וידוע דמספק אין עוברין בב"ת וראי' שהרי על יו"ט שני השיב שם בפשיטות שלא להניח ולא נתן מקום כלל להניח בלא ברכה א"ו שמפני הספק א' כן. ולא ידעתי למה כ' רשב"א ז"ל משמו בפשיטות שלא להניח כלל וכ"כ באבודרה"ם בהל' פסח להניחם בחש"מ והביא ראי' ממדרש שנמצא בחשבון ג' מאות ימים שאדם מניח תפילין בשנה ועולין עם ימי המועד עיי"ש וכן הביא ב"י בשם א"ח סי' ל"ב שכ' טעם השי"ן של תפילין להורות על הימים שאדם מניח תפילין בשנ' והוא כדעת המדר' הלז שהביא אבודרה"ם ועם היות שהן ד' אגדה וטעם השי"ן עמוק מי ימצאנו עכ"פ ראי' מד' המד' הזה והא"ח להניחם בח"ה והמעיין יראה בעיניו שמאוד רבו כמו רבו הפוסקים המחייבים להניח רוב בנין ורוב מנין והפוטרים מיעוטא דמיעוטא ואחר העיון היטב יש לנו להביא ראיות ברורות ונכוחות לדבריהם וזה החלי בעזהש"י:

הנה כבר הבאתי פירש"י ורי"ף ז"ל בטע' שהם עצמן אות דהיינו שהתורה קראה לשבת אות כי אות היא ובאמת מבואר כן להדי' בילקוט בשם המכילתא דא' שם אמרת לא יתן אות בתוך אות או יתן אות בתוך אות אמרת לא תדחה שבת שקרוי' אות וברית מפני תפילין שקרוין אות בלבד כו' הרי להדי' בדבריהם שהשבת קרוי' אות וברית משא"כ חש"מ שאין קרוי שבת כלל כמבוא' לעיל שאין מצו' מצה וסוכ' קרוין אות וא' שם עוד בשם תנא לא תדחה אות שיש בה כרת ומיתת ב"ד כו' ולכאורה לדיעה זו לא ממעט יו"ט שאין בה כרת ומיתת ב"ד אבל ז"א דעכ"פ יש בה לאו וחמיר מאות דתפילין שהיא עשה גרידא אבל חש"מ ודאי אף עשה גרידא מפורשת לית בי' במלאכה הרי ראי' ברורה מהמכילתא לדעת רי"ף ורש"י ז"ל ולפירושם שצרי' להניח תפילין בחש"מ והנה הרא"ש ז"ל כ' בהל' קטנו' דלריה"ג דמפיק מימים ימימה פרט לשבתות וי"ט וודאי אין מניחין בח"ה ג"כ ובזה הקש' הרמ"ע מפאנו ז"ל מנין לנו לחלק בין ריה"ג לר"ע ורצה להכריח בזה דאף לר"ע אין מניחין ולדידי איפכא מסתברא דהנה כבר כ' התוס' בעירובין דגם ריה"ג או היה לאות סמיך כו' עיי"ש א"כ כי היכי דלר"ע לא ממעט מוהיה לאות על ח"המ שאין קרוי אות ה"נ לריה"ג דדייק נמי הכי ואדרבא לריה"ג דדריש מן ושמרת א"כ לר' יוחנן דא' המניח תפלין בלילה עובר בל"ת ה"נ בשבת ויו"ט לריה"ג ואי נימא דגם חוה"מ בכלל יו"ט א"כ גם תפילין בחה"מ בל"ת וכלפי לייא עשיית מלאכה בחוה"מ לכל הדיעות רמז בתורה ועל הנחת תפילין יהי' ל"ת מפורשת ובוודאי יותר בזיון לח"ה בעשיי' מלאכה מהנחת תפילין וזה דבר שאין האמת נוחה בו א"ו לריה"ג אין ח"ה בכלל יו"ט לענין זה ומלי' נשמע לר"ע ולענ"ד גם זו ראי' נכונה להניחם בחוש"מ עוד הביאו המניחי' ראי' מהא דא' יצאו שויו"ט כו' וח"ה אין נק' יו"ט כמבואר במגילה זה הכלל כל שיש בו מוסף ואינו יו"ט כגון ח"ה ור"ח כו' וזה באמת ראי' ברור' אף שדחאה הרב ר' עמנואל בקונטריסו אין בדבריו ממש כלל דלא מזו הגמ' לבד מוכח כן אלא מפורש כן בכל דוכת' היינו במס' סופרי' אי' דביו"ט או' את יו"ט מקרא קודש הזה ובח"ה אומ' יום מקרא קודש הזה הובא הדבר בראשונים ובטא"ח וכבר כ' המ"א להוכיח מזה דחוה"מ לא נק' יו"ט ומרגלא בפומייהו דרבנן כן. וגם בחגיגה גבי איזהו חג שיש בו אסיף כו' אימת אילימא ביו"ט כו' אלא בחוש"מ כו' ולא א' ביו"ט א' וכהנה רבות א"ו דחוש"מ לא מיקרי יו"ט בכל לשון חכמי' ומה שהביא הרמ"ע ראי' ממ"ד אספה לי שבעים איש כו' ודאי לאו דוקא נקט יו"ט רק כוונתו ימי' קדושים ומקרא קודש וגדול' מזו מצינו לא הי' יו"ט לישראל כט"ו באב אטו נאמר מפני זה דט"ו באב הוא יו"ט ואסור במלאכה ובתפילין ח"ו א"ו כוונתם על ימי שמחה ולא שבקינן כולהו ראיות ברורות ועבדינן עובדא ולא אמרינן בח"ה יו"ט מקר' קודש כו' מפני המוזכ' במ"ד אגב גררא וגדולה מכל הראיות שהרי בס' הזוה' עצמו א' בהדי' דח"ה לא איקרי יו"ט ובאותו דבור עצמו ואיך נעלמו דבריו אלו מעיני הר"ע ז"ל והוא בין ריסי עיניו הי' אז ולא הביט בו מה שהוא לנגדו ובמ"ק גבי מקבלין קיבול' א' ה"מ בשבתו' יו"ט אבל בחוש"מ לא ובת"כ גבי דרשא דר"ע אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש במה הכ' מדבר אם ביו"ט הרי כבר נאמר שבתון כו' ואין מהצורך להרבות ראיות לדבר ומאחר שהדבר ברור כן דחוה"מ לא איקרי יו"ט איך א' ריה"ג ור"ע יצאו שבתות וימים טובי' שהן עצמן אות אם איתא דגם חוש"מ אסור בתפילין הא אינו בכלל יו"ט והן לא הוציאו רק יו"ט וטפי הו"ל למינקט מועדות דאז הוי גם חש"מ בכלל משא"כ באמרם יו"ט אלא ודאי הדעת מכרעת שכוונתם דווקא על יו"ט כמו שהוא בל' ר"ע עצמו שהבאתי לעיל והאמת הוא כפירוש רש"י ז"ל ורי"ף כמבואר במכילתא וכן מצאתי ברוקח שפי' כן משום שקראו הכתו' אות ואין מקום מורווח לדחות ראיות אלו ואמנם בעיקר ד' הרשב"א והרמב"ן ועיקר טעמם שלא להניח הוא משום דס"ל מלאכת חה"מ איסורו ד"ת הנה כבר נתעצמו הראשונים בראיותיה' ע"ז להראות פנים לכל הדעות. ואני אומר כתלמיד הדן לפני רבו באימה שאף אם נסכים לדעת הרשב"א ורמב"ן שדעת ר"י ור"ל בחגיגה שאמרו חש"מ מי שרי ודרשי חג הבא בזמן קצירה ואסיף הוא לאסור מלאכת ח"ה ד"ת אם שזהו ראייתם אעפ"כ נרא' שדברי האמוראי' האחרונים לא הסכימה לדעתם וראי' ברורה לענ"ד דבמ"ק א' קוצצין עצים במועד לצור' המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם קצץ והותיר כו' וכן מטילין שכר כו' ואם הותיר מותר ובלבד שלא יערים ופי' רש"י ז"ל שלא יטיל הרבה ויכוין שיותיר ויאמר לצורך אני עושה ופריך עלה מהא דתנן אע"פ שיש לו ישן מערי' ושותה מן החדש ומוקי לה בפלוגתא דתנאי גבי מצילין מן הדליקה דתניא אין מערימין בכך פי' להזמין אורחי' שאינן צריכין ריב"י א' מערימין כו' והנה אי נימא דמלאכת חוה"מ שאינה לצורך המועד אסורה מד"ת ק' טובא איך מותר להערי' באיסור תורה הא בכל דוכתי לא שרינן הערמה רק באיסור דרבנן כגון הצלה מן הדליקה דהוי רק טרחא בעלמא לחצר המעורבת ואף למאן דשרי לשאינה מעורבת הוא רק מד"ס וכן הערמה דאותו ואת בנו שנפלו לבור דמעלה הראשון ע"מ לשוחטו כו' הוא רק טרחא שלא לצורך וכן בביצה מערי' ומלח גרמא כו' כ' רש"י ז"ל והראשונים דאין עיבוד באוכלין וכן בשבת גבי ההוא צורבא מרבנן דנאים במברא כו' וסייר פירי א' עלה הערמה בדרבנן הוא כו' מ' להדי' דבשל תורה אין להתיר הערמה כלל ולכן גבי מי שלא הניח ע"ת א' בביצה דאם עבד הערמה ואפה ביו"ט והותיר לשבת אסור ועיי"ש ברש"י ז"ל אף דגם שם אין איסור תורה דמדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט או משום הואיל ואפ"ה כיון ששורשו איסור תורה אסרו ואיך יתירו כאן בחוה"מ באיסור תורה וא"ל כיון שעכ"פ הדבר מסור לחכמי' כמבואר בגמרא והם אמרו להתיר עפ"י הערמה כמו שהתירו בדבר האבוד ז"א דאם התירו זה בפי' א"כ אין כאן דמיון כלל הך פלוגתא דת"ק וריב"י דהא לא פליגי רק אי שרי להערים בדרבנן אבל בדאו' ודאי לא וכאן בחוה"מ הטעם משום שהתירו חכמי' והדבר מסור להם ואפשר אף מאן דאסר להערים מודה הכא וגם אפשר להיפך דאף מאן דשרי התם אסר הכא בשל תורה ואין כאן דמיון כלל ועוד אין סברא כלל שחכמים יתירו באיסור תורה להערים לאיזו צורך יעשו כן א"ו הדבר ברור דהוא מילתא דתליא בסברא ופלוגתא דאינהו תנאי א"כ ודאי מוכח בבירור דעיקרו מד"ס ודמי לה פלוגתא דהוה הערמה בשל דבריהם ולכן שרי לחד תנא וזו ראי' ברורה לפי ענ"ד אין לנטות הימנה ולדעתי גם ד' רב דא' קוצץ אדם דקל במועד אף שאין צריך אלא לנסורת וכן ד' רב אשי דהוה לי' אבא ואזל למקצי' ובוודאי איירי שמרבה מלאכה בחנם דרך הערמה דאל"כ מאי רבותא הא ביו"ט מותר לשחוט אף שא"צ רק כזית א"ו כדכתיבנא ודעתם שמותר להערים ואף דלייט עלה אביי היינו שהיא קולא גדולה מאוד יותר משאר הערמה עכ"פ ד' רב ורב אשי שמותר להערים והא ודאי דלדידהו מלאכת ח"המ מד"ס דאל"כ חלילה לרב ורב אשי מעשות כן ואביי לא נחלק בעיקר דין זה ובהג"א כ' שיש לסמוך על רב בהא דקוצץ כו' ואף הפוסקים שהשמיטו היינו כמ"ש דקולא גדולה היא למאד וא"כ כיון דד' רב ורב אשי מסתמא דסוגי' בפלוגתא דהערמה סברי דהוא מדבריהם וודאי דהכי נקטינן אף אם נימא דר"י ור"ל לא ס"ל הכי ובפרט שאין מדבריהם הכרח כמ"ש תוס' ורא"ש ז"ל ובהדי' אי' בירושלמי דרשא דר"ל וחג הקציר איזהו חג כו' ולא דריש חג הבא בזמן כו' א"כ ה"נ בחג האסיף חג שיש בו אסיף והיינו חוש"מ ומותר במלאכה ואולי ס"ל דלא הדר בי' ר"ל מקושי' ר"י וזו היא ד' ר"א בר ממל לד' התוס' והרא"ש ומה שמתרץ הרשב"א דקאי על קצת מלאכות שהצריכו חכמים מעשה הדיוט ואסרו מעשה אומן הוא דחוק מאד לפ' מאמר הייתי מתיר כו' ולדעתי ל' הגמ' מכלל דתרוויהו ס"ל משמע דשאר אמוראי לא ס"ל כוותייהו וכמש"ל בראיות ברורות עוד ראי' ברורה ואמיתית דהנה רבה ור"ח נחלקו באופה מיו"ט לחול ר"ח א' לוקה רבה א' אינו לוקה ומפ' טעמא דרבה הואיל ואי מקלעי לי' אורחי' חזו לי' השתא נמי חזו לי' וכוותי' פ' כל הפוסקי' כדעת ר"א במשנה דפסחים דא' הואיל בכה"ג עיי"ש והנה לד' רבה כל מלאכה שיש בה ענין אוכל נפש אף שא"צ לה מותר מה"ת כיון שאם היו אורחים היה צריך לה וע"כ דהוא מפרש אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם היינו שכל מלאכת אוכל נפש אף שאין לו צורך מותר לעשותה כיון שראוי לאורחי'. וע"כ אף שאח"כ לא באו אורחים כלל לא עבד למפרע איסו' תורה. דאל"כ מאי פריך רבה לר"ח לדידך דלית לך הואיל האיך אופין מיו"ט לשבת ומשום עירוב תבשילין שרינן איסור דאורייתא כו' ומשמע דלדידי' ניחא וע"כ דלדידי' ליכא איסור דאורייתא כלל אף שלא יבואו אורחים אח"כ דאל"כ הדרא קושי' לדוכתא גם לדידי' ומשום עירוב תבשילין כו' וא"כ אין איסור תורה לדידי' ביו"ט רק במלאכה שאין בה ענין אוכל נפש כלל או במחובר כגון קצירה וטחינה וצידה לדעת גדולים הסוברי' שלא התירו מה"ת אף לאוכל נפש כמבואר בראשונים כ"ז באריכות. וא"כ בחוש"מ כל מלאכה שהיא לצורך המועד אף במחובר או בנין או כל עניני מלאכות שיש בהן צורך למועד מותר ואף מכוון מלאכתו מותר מה"ת כמבואר בגמ' דאיסור מכוון מלאכתו הוא מדרבנן גבי כיון מלאכתו ומת עיי"ש וברש"י ז"ל והרי כל המלאכות יש להן היתר במועד לצורך וא"כ היכי אסורין מה"ת שלא לצורך הא בכולן י"ל הואיל כגון בקצירה וטחינה וצידה וכל מלאכות שבאוכלין והדבר פשוט ואין צורך להאריך. גם באורג ואביזרי' הואיל ואי מיקלעי לי' ענינים הצריכים למלבוש או בכתיבת שט"ח דאם אין לו ללוה מה יאכל או לפועל מותר והואיל ואי מיקלעי לי' אורחים הצריכים לאכול המעיין ימצא בכל מלאכות ואף במלאכת חרישה וזריעה יש הואיל לגבי פועל שאין לו מה יאכל ולרבה כל היכא דאיכא הואיל אף איסור תורה אין כאן וע"כ אין בחוש"מ איסור תורה במלאכה כלל. וע"כ ר"י דאמר בחש"מ מי שרי קצירה אי נימא דכוונתו מה"ת ולא דרך אסמכתא ע"כ ס"ל דלא אמרינן הואיל וכרב חסדא גם פלוגתא דתנאי היא שם בפסחים ור' יהושע סבר שם דלא אמרינן הואיל ולדידהו יש מקום לומר דיש בו איסור תורה אבל לרבה ולדידן דקי"ל כוותי' וכר"א דאמר הואיל ודאי חג האסיף וקציר כפשוטו חג שיש בו אסיף ואין איסור מלאכה בחוש"מ כלל מה"ת ואף שהוא מקרא קודש היינו כפי' הרמב"ן ז"ל בפירושו על התורה עיי"ש וכמו שנבאר לקמן אי"ה והא ראי' ראב"י בחגיגה דריש תשלומין דעצרת מוקראתם כו' ובקוצרכ' איזה חג שיש בו קציר וקורא מקרא קודש כו' וא' שם בהדי' דתשלומי עצרת מותר בעשיית מלאכה ואפ"ה קרוי מקרא קודש הרי להדי' דאין הכרח ממקרא קודש לעשיית מלאכה וכ"ז דבר ברור ומוכרח לדעת רבה ודעימי' דא' הואיל והכי קי"ל אח"כ מצאתי בס' טורי אבן לשארי הגאון אמיתי בעל שאגת ארי' ז"ל שעמד בחקירה זו והחליט הדבר בפשיטות דר"י ס"ל דלא א' הואיל ולרבה כל מלאכה דאית בה הואיל מותרת לגמרי בחוה"מ ד"ת וקצירה בכללן. ובזה יישב סוגי' דפ"ק דסנהדרין גבי תקופה חדשה כו' דכולהו תנאי דשם דרשי חג האסיף ממש ולא חג הבא בזמן אסיף עיי"ש בדבריו ז"ל בחגיגה באורך ושמחתי כי כוונתי לדעתו ז"ל. עכ"פ זכינו לדין דאף אם נסכים שדעת ר"י היתה דהנהו דרשי לאיסורא דאו' קאתו היינו משום דל"ל הואיל כר' יהושע ולקמן נבאר שגם דעת ר"ע ור"ש כן הוא דלא א' הואיל אבל לדידן דקי"ל כאינך תנאי דאמרי הואיל וכרבה אין חוש"מ אסור במלאכה מה"ת וא"כ נסתר כל יסוד הרשב"א והרמב"ן ז"ל לאסור תפילין בחוה"מ משום האות דאיסור מלאכה לשיטתם שהוא מה"ת ולפמ"ש ליתא ואמנם כבר הארכנו בזה לעיל דאף אי איסורו ד"ת אין זה ענין לתפילין כלל דעיקר האות משום שבתון כמביא' במכילת' וברי"ף ורש"י ורוקח. ולכן רש"י ז"ל שסובר מלאכה בחוה"מ ד"ת כנראה מדבריו ר"פ מי שהפך גבי הא דא' אלא אפילו במועד דאיסור מלאכה מדאורייתא ולקמן גבי כיוון מלאכתו שכ' דהא דכיוון הוא מדרבנן כיון שאם לא כיוון מותר עיי"ש מ' להדי' דעיקר איסורו ד"ת לדידי' ז"ל ואפ"ה ס' להניח תפילין כמו שהוכחנו מדבריו ז"ל בעירובין ובסוכה א"ו דלא תלי' כלל בהא רק בל' שבתון שנקרא אות בתורה ומש"כ עוד קצת הפוסקים דהאות הוא מצה וסוכה כבר כ' לעיל בסתירת דבר זה אבל גם הזוהר הנ"ל הוא סותר לזה שכ' שם הטעם משום מלאכה ושמחה כמו ביו"ט. ולא מסוכה ומצה כלל א"ו ברור דאין זה אות כלל לענין תפילין והנה במ"ק דאיתא במשנה אין כותבין סת"מ במועד ואין מגיהין אות א' אפי' בס' עזרא ר' יהודא א' כותב אדם תו"מ לעצמו וטווה על יריכו תכלת לציציתו עכ"ל המשנה ובגמ' ת"ר כותב אדם תו"מ לעצמו ולאחרי' בטובה ד' ר"מ רי"א מערי' ומוכר שלו כו' רי"א כותב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו ופ' התם רב ורבב"ח ושמואל ור' יוחנן כר' יוסי דכותב כדרכו ומוכר כ"פ וכ' שם תוס' דמדהתירו במתני' לכתוב תפילין במועד ש"מ דמותר להניח תפילין במועד וחובה דאל"כ האיך התירו מלאכ' לצור' המועד וכזה כ' הרא"ש ז"ל בה"ל קטנו' וסמ"ג ועוד גדולי' ודחו ג"כ זה הראי' דאיכ' למימ' ר"מ ור"י לטעמייהו אזלי דס' שבת וי"ט זמן תפילין וכ דרב ורבה נמי מצי ס' הכי ואח"כ כ' שריב"א הביא ראי' מהירושלמי ולקמן אי"ה נביא אותו באריכו' ובביאור. והנה כל מעיין ישפוט בצדק כמה יש בזה מהדוחק לומר דרב ורבה ושמואל ור"י ס"ל שבת זמן תפילין ודלא כהלכתא והמה עיקרי מרא דתלמודא ולא מצינו כ"כ אמוראי דליפלגו עלייהו בהא מילתא והו"ל למפסק הלכתא כוותיהו ועוד דר"י א' בהדי' במנחות המניח תפילין בלילה עובר בלאו כו' דיליף מושמרת כו' וא"כ כל שכן בשבת ויו"ט דילפינן מושמרת דאף מאן דס' לילה ז"ת ס' שבת לאו זמ"ת דהיינו ר"ע בעירובין כ"ש לריה"ג א"כ וודאי ס' ר"י שוי"ט לאו זמן תפילין ואפ"ה מתיר כתיב' תפ לין בחוה"מ וכן ר' יוסי דא' כותב כדרכו לא מצינו שיסבור שבת זמן תפילין ומנין לנו לומר דסבר דלא כהלכתא הא קי"ל ר' יוסי נימוקו עמו וכן הק' במרדכי בה"ל קטנות א"ו ברור שאין הדעת סובלתו לומר דכולהו תנאי ואמוראי וכולהי סוגי' דשם יהי' דלא כהלכת ובאמת כל פוסקי' הנ"ל פסקו כוות' ולא דתאוה מהלכ' והם הרי"ף ורמב"ם ומסתמ' גם גאונים הראשונים לא ערערו עליו מדלא הזכירם הרי"ף והרז"ה כלום ועוד דעיקר התירוץ דר"מ ור"י ס' שוי"ט זמן תפילין כמה תשו' בדבר חדא דא"כ בעירובין דבעי מאן תנא דס"ל שבת זמן תפילין ופשיט מבריית' דקתני המוצ' תפילין מכניסן זוג זוג א' וא האשה א' חדשות וא' ישינות ר' יהודא אוסר בחדשות ומתיר בישנות כו' וע"כ לא פליגי אלא בחדשות אבל באשה לא פליג ומותרת להציל תפילין ש"מ דנשים חייבות בתפילין ושבת זמן תפיליו עיי"ש ומק' דילמ' סבר נשים סומכ' רשו' ודחי דא"כ סתם משנה דלא כר"מ עיי"ש ובאמת הדקדוק הלז לא מכריע כלל כמו שהק' תוס' מהך סתמא דברכות דנשים פטורות מתפילין ואי סבר ר"מ שבת זמ"ת א"כ הך סתמא דלא כר"מ ומאי אולמי' דהאי סתמא מהאי סתמא ותי' הר"י שם מכח דיוק' דקטני' דע"כ מיירי שלא הגיעו לחינוך עיי"ש והוא דחוק מאוד למבין וגם דלא כהלכתא לרש"י ז"ל דאף בהגיע לחינוך פטור מק"ש בזמנה וא"כ קטן לגופיה איצטריך לפטור מק"ש ולא לדיוקא והגאון החסיד ז"ל מוילנא הביא מן הירושלמי דכ' בהדיא דאף בהגיע לחינוך כד' רש"י ז"ל ודחה שם ראית תוס' מהך הקטן היודע לדבר כו' עיי"ש וא"כ קו' במקומה עומדת מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא ולקמן נדבר עוד עכ"פ אין כאן ראי' ברורה לד' ר"מ טפי הו"ל לגמ' לאתויי מהך משנה דמ"ק דמחייב חול המועד בתפילין וא"כ ה"ה שוי"ט לד' הסוברים דח"ה הוא ג"כ אות א"ו ס' להגמרא דאין לדמות חוה"מ ליו"ט כלל לענין זה ואף אי הוו סברי שוי"ט לזמ"ת מצי סבר דחוה"מ זמ"ת להכי ניחא לי' טפי לאתויי מדיוקא דסתם משנה ר"מ אף שאין הכרח גמור כ"כ כמש"ל ועוד דעדיין הדבר מסופק אי סבר ר"מ שבת זמ"ת ואיכא אמוראי דלא ס"ל הכי וכמו שנבאר דהנה אביי הקשה לעולא בפ' במה אשה דאמר נשים עם בפ"ע הן ואם יצאה בתכשיט איש חייבת חטאת מהך דהמוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש ואחד האשה דר"מ ואי ס"ד נשים עם בפ"ע הן הא מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות כו' ודחי ר"י קסבר ר"מ שבת זמ"ת כו' עכ"פ אביי הוה סבר דכ"ע סברי שבת לאו זמ"ת והא דמותרות להציל משום כיון דמותרות לאיש שלא לשם מצוה רק דרך מלבוש ואפ"ה זוג אחד אין טפי לא כמו דרך מלבושו דחול דזוג א' אין כו' משו' בל תוסיף אף בשב שלא בזמנו ליכא בל תוסיף לא שרינן טפי מכדרך לבישתו בחול וכמו שכן היא דעת רי"ף ז"ל ורמב"ם ז"ל שפסקו שבת לאו זמ"ת ואפ"ה זוג א' אין כו' וכבר הקשה תיו"ט ומוהר"שא על דבר הם דלכאורה סתרי לסוגי' דגמ' דזמן ולאו זמן כו' עיי"ש אמנם כן דעתם ז"ל עיקר ולפנינו נבאר בהכרח גמור מאין הוציאו דבריהם וזהו דברי אביי ג"כ וא"כ אין ראי' כלל לאביי מדר"מ ור"י דמתירין בנשים דסברי שבת זמ"ת וכ"ע סברי שבת לזמ"ת ואפ"ה מתירין לכתוב תפילין בחוה"מ ומוכח דסברי חוה"מ זמ"ת לכ"ע וא"כ מדאביי נשמע לרבא ולכולהו אמוראי ועוד דהנה בסוגיא דעירובין הוא דבר פשוט דאם נאמר שבת זמ"ת גם נשים חייבות בה כי זו היא עיקר הדיוק בזו הסוגי' ולכאורה הדבר קשה מאוד דהא בקדושין בסוגיא דמ"ע שהזמ"ג אמר דיליף מתפילין מה תפילין מ"ע שהזמ"ג נשים פטורות כו' ותפילין גופי' גמר מהיקשא דתלמוד תורה ופריך נילף מהיקשא למזוזה ומשני לת"ת איתקש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה ב' למזוזה בראשונה איתקש בשני' לא איתקש וכיון דתפילין יליף מהיקשא דת"ת אף דנימא דתפילין מ"ע שלא הזמ"ג הוא אכתי ניליף מת"ת כיון דהאי היקשא עדיף מהיקשא דמזוזה דת"ת ג"כ מ"ע שלא הזמ"ג וניליף מיניה לפטור נשים מתפילין. ובאמת מדברי רש"י ז"ל שם בסוגי' גבי הא דמקשה למ"ד שבת זמ"ת מאי איכא למימר וכתב וז"ל שם דאיפכא הו"ל למילף מתפילין לפטו' מ"ע שלא הזמ"ג לאוקימת' דרבא שם עיי"ש משמ' מדבריו דאף למ"ד שבת זמ"ת נשים פטורות מתפילין מהיקשא דת"ת וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושי' בהדי' דלכ"ע נשים פטורות וקשה טובא איך יישבו סוגיא דעירובין דעיקר הראי' דס"ל שבת זמ"ת הוא מהך דנשים מצילות וכיון דרש"י וריטב"א סברי דנשים פטורות לכ"ע א"כ מנלי' לגמ' שם דר"מ ור"י ס' דשבת זמ"ת ואולי מהא דסברי זוג א' אין טפי לא אף שאין ראיה כלל כמש"ל וכמו שיבואר לקמן באורך עכ"פ לכאורה מסוגי' הש"ס ומפרשים משמע דנשים פטורות מתפילין לכ"ע ובאמת הדבר מבואר כן בהדי' במסכת ברכות ועירובין בירושלמי דאף למ"ד שבת זמ"ת נשים פטורו מה"ת מהיקשא דלמען תהי' תורת ה' בפיך החייב בתורה חייב בתפילין וכן מבואר ג"כ בילקוט בשם מכילת' וזה היקש גמור ברור ומבואר ואין להקשות עליו ונילף ממזוזה דלא הוזכר כאן מזוזה כלל ומכאן למדו עוד במכילתא המניח תפילין כאלו עוסק בתורה והעוסק בתורה פטור מן התפילין וא"כ הא דנשים מצילין הוא ע"נ או משום כל דחזי לאיש חזי לאשה וכאביי ואין ראיה כלל מזה דשב' זמ"ת ואדרבה בירושלמי מקשה מהך דאח' האיש וא' האש' למ"ד דדרשא דממעטינן לשוי"ט מתפילין אינן מוחוורין ד"ת ואמר שם דהיינו טעמא דמותר בשבת זוג זוג ואמוראי פליגי התם לא תנאי כלל ומקש' מהך ברייתא בשלמא למ"ד מוחוור פי' שהו' דרש גמור לפטור מה"ת ניחא אבל למ"ד אינו מוחוור מה"ת ולכן התירו להציל כיון דמה"ת זמ"ת הוא ומקשה יהא מוחוור אצל אשה פי' כיון שהיא ודאי פטורה לכ"ע ומשני כר"ג דתניא טבי עבדו של ר"ג היה מניח תפילין ולא מיחו בידו הוא עבד' הוא אשה והיינו כמ"ד נשים סומכו' רשות ויש שם בירושלמי קצת תיבות יתירות השייכי' בר"פ הישן תחת המטה ודו"ק והא הך ברייתא דאמרה אחד האיש וא' אישה היינו ברייתא דר"מ ור"י וטפי ניחא ליה לירושלמי שם לפרשו אליבא דמ"ס שוי"ט לאו זמן תפילין מה"ת ובפשיטות טפי רק מיישב שם גם אליבא דמ"ד אינו מוחוור עכ"פ אין שם מחלוקת תנאי' כלל בהך דשבת זמ"ת אי לא וכ"ע סברי לאו זמן תפילין רק פלוגתא דאמוראי אם הוא מוחוור ד"ת או לא ולמ"ד מוחוור כו' דסברי ר"מ ור"י שוי"ט לאו זמן תפילין וא"כ הדרא הראיה מן המשנה דמ"ק בין מדעת אביי ומשמעו סוגיא דקדושין ובין מדברי הירושלמי ואחר העיון מצאתי קצת תירוץ לסתירת סוגי' דעירובין לסוגי' דקדושין דמשמע מינה דעדיף הקישא דתפילין לת"ת מהקישא דמזוזה ונשים פטור' מתפילין אף אי שבת זמ"ת ומסוגי' דעירובין משמע איפכא דהנה בקדושין יליף תפילין מת"ת דאיתקש בפרשה ראשונה ושניה ולכאורה קשה הא פ' ראשונה איירי במצות ק"ש למ"ד ק"ש דאורייתא ושני' אי רי בת"ת כמבואר בברכות ר"פ היה קורא לכמה תנאי דמוקי לדבר בם בד"ת וה"ק אגמירו בנייכו תורה כי היכי כו' והכי פסקו כמה פוסקים ראשונים דפ' שני' ודאי דרבנן ולדבר בם איירי בד"ת אבל פ' ראשונה קאי ודברת בם על ק"ש שאח"כ אמר בשכבך ובקומך אף דנימא דממעטינן נשים מק"ש מקרא דושננתם לבניך ולא לבנותיך אף דאכתי לא ידעינן מכללא דמ"ע שהזמן גרמא עכ"פ קשה קושי' גמר' נקיש תפילין למזוזה אף דאיתקש לק"ש מאי אולמי' דהאי היקשא מהאי הקישא ולא שייך תי' הגמ' לת"ת איתקש כו' דהא בפ' ראשונה איתקש לק"ש ובשני' לת"ת ואיך יחזק היקש אחד לחבירו כיון שאינו ממין א' וכ"ש למ"ד דתפילין הוי מ"ע שלא הזמ"ג א"כ טפי עדיף לאקושי למזוזה דהוי ג"כ אין הזמ"ג מלא קישי לק"ש דהוי הזמ"ג דכתיב בשכבך כו' כמבואר בהדי' במס' ברכות דק"ש מ"ע שהזמ"ג ולא פש לן רק היק' דת"ת דפ' שני' וק' מאי אולמי' כו' ואולם באמת עיקר סוגי' דקדושין מתחילה היינו לאביי דמתרץ שם בסוגי' ואביי לטעמיה דס"ל ברכות ק"ש דרבנן וכולהו קראי דבשכבך כו' בד"ת כתיב וכרב יהודא בפ' היה קורא גבי ספק קרא ק"ש כו' ולדידי' ודאי אתי שפיר הא דנשים פטורות מתפילין מהקישא דת"ת דעדיף כו' ואף אי נימא שבת זמ"ת ולכן באמת לאביי אין הכרח כלל לומר דר"מ סבר שבת זמ"ת מהך דאחד האיש ואחד האשה דע"כ התם לאו משום מצות תפילין דהא ס"ל לכ"ע נשים פטורו' מתפילין ולכן ס"ל לר"מ שבת לזמ"ת והטעם דכל דחזי לאיש חזי לאשה ובהכי א"ש סוגי' דשילהי ביצה דאמר אביי היה מהלך בדרך וקדש עליו היום מניח ידו עליהן עד שמגי' לביתו ומוקי לה שם בדלא מינטרא ומקשה אי לא מינטר' מאי אירי' מנחא ברישא אפי' בארעא נמי הא תנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג כו' ומאי קושיא הא בערובין מוקמינן לת"ק דשבת זמ"ת וטפי מן המצוה לא שרינן לה וא"כ אנן דקי"ל שבת לאו זמ"ת אימא לא שרינן ליה כלל ואין לתרץ דבשלמא לת"ק לא שרינן ליה טפי משום דעבר אבל תוסיף כיון דס"ל שבת זמ"ת אבל למ"ד שבת לזמ"ת לא עבר בבל תוסיף מיתר וכדעת ר"ג דשרי טפי נמי לדעת זו דכולה סוגי' דעירובין שם דאמר בבל תוסיף היינו למ"ד מצות א"צ כוונה ואף לעבור לא בעי כוונה כמבואר שם. אבל אביי הא בר"ה משמע דסבר מצות צריכות כוונה וכר"ז שם וכוותיה פסקו הגאונים וכל שכן לעבור דבעי כוונה ובסתם בלא כוונה לא עבר כלל וא"כ ע"כ טעמא דזוג אחד אין טפי לא היינו דלא שרינן לי' כלל טפי מן המצוה וא"כ אי הוי ס"ל לר"מ ור"י שבת לזמ"ת לא הוו שרו כלל אף זוג אחד דלא כר"ג דשרי אף שנים שנים וא"כ מאי קושי' לאביי דס"ל שבת לאו זמ"ת דילמא ס"ל כת"ק ור"מ ור"י דלא שרו טפי מן המצוה ואינהו סברי שבת זמ"ת ושרו זוג אחד ואנן דס"ל לאו זמ"ת לא שרינן לי' כלל ולפמ"ש הדבר נכון מאוד דפריך לשיטת אביי דס"ל בשבת ובסוגי' דקדושין דנשים פטורות מתפילין וא"צ כלל לומר דס"ל שבת זמ"ת כמבואר לעיל באריכות וא"כ אין הטעם דזוג א' אין טפי לא משום קיום המצוה דשבת לזמ"ת ובאמת למ"ד מצות צריכות כוונה אין שייך להתיר כלל משום קיום מצוה דאטו המציל מברך בכל פעם להניח תפילין ומכוין למצוה דהא אף למ"ד שבת זמ"ת היינו מדאורייתא אבל חכמי' הא גזרו שלא יצא אדם בתפילין ומבואר בגמ' דאף למ"ד זמ"ת ואף בחצר אסור וא"כ אטו כ"ע דינא גמירי דמדאורייתא מצוה להניחן שיכוין אז להניחן למצות תפילין ודאי אין מכוין רק להצלה ואין עושה מצוה כלל ואין ההיתר רק משום בזיון דתפילין וא"כ מ"ט זוג א' אין טפי לא הא אינו עובר בבל תוסיף גם בזוג א' הא אינו מקיים מצוה שלא בכוונה אלא ודאי דלמ"ד מצות צריכות כונה אין הטעם משום זמן ולאו זמן רק ת"ק סבר דלא שרינן רק דרך מלבושו בחול ובחול ודאי אף למ"ד מצות צריכות כוונה אין ללבוש ב' זוגות תפילין כיון שאין מכוין למצוה ור"ג שרי שנים דרך מלבוש וכ"ע מצו סברי שבת לזמ"ת ולאביי אף ר"מ ור"י וטעמא דנשים או משום דנשים סומכו' רשות או משום דחזי לאיש ובזה א"ש פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל שפסקו זוג א' אין כו' ואף שפסקו שבת לאו זמ"ת ולסוגי' דעירובין הוא סותר זה את זה ולפמ"ש א"ש דסוגי' דעירובין הוא אליבא דרבא דמצות א"צ כוונה וכר"ה שם אבל לדידן דקי"ל מצות צריכות כונה ע"כ לאו משום שבת זמן תפילין אתאן עלה רק מטעם דרך מלבוש כמו שהכרחנו לעיל וא"ש דלא סתרא סתם משנה דעירובין לסתם משנה דברכות דנשים פטורות מתפילין וע"כ לסוגי' דעירובין סברי שבת לאו זמ"ת ולמ"ש ניחא דאף משנה דעירובין סברה שבת לזמ"ת למאי דקי"ל מצות צריכות כונה אבל סוגי' דעירובין אזלא כמ"ד אי צריכות כונה כמבואר שם וא"כ ניחא להו שפיר לאוקמי ת"ק כמ"ד זמ"ת וטפי לא משום בל תוסיף דלעבור לא בעי כוונה וגם ס"ל דק"ש דאורייתא ופרשה ראשונה איירי בק"ש וכרב יוסף ור"א בברכות וא"כ שפיר יש לנו לומר דהא דנשים מצילות משום דחייבות בתפילין כיון דס"ל שבת זמ"ת ולא הוי מ"ע שהזמ"ג ולא עדיף הקישא דת"ת דפ' שני' מהקישא דמזוזה ובפרשה ראשונה לא איתקש לת"ת רק לק"ש ושאני ק"ש דהוי מ"ע שהזמ"ג משא"כ בתפילין להך מאן דאמר וא"כ הדרינן לכללין דמ"ע שלא הזמ"ג נשים חייבות וה"ה בתפילין לדידי' דחייבות ולהכי דחי לי' רב יוסף לאביי בשבת פרק במה אשה קסבר ר"מ שבת זמ"ת והו"ל מ"ע לא הזמ"ג כו' משום דאזיל לשיטתי' דסבר בברכות ק"ש דאורייתא וכו' אבל הגאונים והרי"ף ועוד גדולי פוסקי' פסקו דמצות צריכות כוונה כפשטא דמתניתין דר"ה אם כיון לבו יצא היינו לצאת למצוה ובאמת סמיכות אידך משנה שם והיה כאשר ירים משה ידו כו' אלא בזמן שישראל מכוונין לבם לאביה' שבשמי' כו' מ' כמ"ד מצות צריכו' כוונה וא"ש הסמיכות דהכל איירי בכוונת הלב למקו' אבל למ"ד א"צ כוונה וכיוון לבו משו' דקסבר חמור בעלמא הוא וא"צ רק כוונה לשמוע ולא למצוה מאי ענין המשנה שאחריו דמיירי בכוונת הלב למקום לכאן. א"ו דמביא אותה לראי' אדלעיל ולזה כיוון הרמב"ם בפי' המשניות בלשונו הקצר ובתוספתא מבואר להדי' על משנה אם כיוון לבו כו' וז"ל שאין הכל הולך אלא אחר כוונת הלב שנאמר תכין לבם כו' ואומר תנה בני לבך לי כו' ומהאי פסוקא דריש בברכות שהמתפלל צריך שיכוין את לבו כו' שנא' תכין לבם הרי להדי' שהמשנה מיירי בכוונה למצוה שעל כוונה לשמוע אין שייך להביא ראי' מפסוקי' אלו המור' על כוונה למקום הדרן לדאתאן עלה שלדעת הירושלמי ואביי וסיגי' דקדושין לא סברי ר"מ ור"י כלל שבת זמ"ת וכ"ע סברי שבת לאו זמ"ת ואף לסוגי' דעירובין כבר כתבתי שאין בזה הכרח ברור רק דטפי ניחא לי' לפרושי הכי מכח סתמא דר"ה דאתי' דלא כר"מ ואולי ניחא להו טפי טעמא דזוג א' אין טפי לא לדע' זו כיון דס"ל מצות א"צ כוונ' כמש"כ לעיל אכן אין ראי' גמורה דהא איכא סתמא דברכות דאתי דלא כר"מ כקושית תוס' הנ"ל ויש עוד להאריך ולהעמיק בסוגי' דעירובין בענין זה אלא שאין צורך כל כך לענינינו וא"כ ראיית תוס' ורא"ש וגדולי צרפת מן המשנה דמ"ק דמתרת לכתוב תפילין במועד במקומ' עומדת לדעת אביי והירושלמי דחוה"מ חייב בתפילין אף למ"ד שבת לאו זמ"ת ואולם קצת מן הראשונים כ' לתרץ דאף דחוה"מ פטור מתפילין אפ"ה מותר לכתוב תפילין כדי שיהיו נכונים לו למוצאי יו"ט תיכף להניח בזמנו כיון שיש בהן טורח ולא יוגמרו בזמן מועט וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תר"צ ובזה תפסו האחרונים הרמ"ע מפאנו והרר"ע בקונטריסו ואמנם מלבד שזה דוחק גדול להתיר מלאכה בשביל אחר המועד בפרט לדע' הסוברי' מלאכת חוה"מ דאוריית' ואכתי קשה טובא הא כ' הראשוני' הרא"ה וה"המ דמותר להגי' ס"ת שצריך לקרות במועד וכ' שכן משמע דע' הרמב"ם שכ' טעם איסו' ההג"ה בס' עזרא משו' שהיא מלאכ' שאינה לצור' המועד וכמ"ש המפרשי' דהיינו ספר שקיר' כה"ג ביוה"כ ומשמ' דכל שהוא לצורך המועד מותר וכן פ' בש"ע וכ' ה"המ דהיינו טעמא דלא תני במתני' היתר כתיבה בספרים לצורך מועד משום שא"א לגמור במועד משא"כ ההג"ה דמותר ולכן כתב בש"ע דאם אפשר לכתוב ע"י סופרים הרבה שיגמרו במועד מותר ואם איתא דלצורך מצוה שאחר המועד מותר לעשות מלאכה במועד א"כ מה לי יום אחד אחר המועד מה לי שבוע א' או חודש ימים אחר המועד כל שעושה לצרכו לקרות בו הו"ל למשרי כיון שעי"ז ימהר לעשות המצוה תיכף שיגמור אותה אחר המועד יקרא בו ואם יאחר ב' או ג' ימים מלכתוב יאחר המצוה כמו דשרינן לכתוב תפילין משום שאם לא יכתוב ימנע יום א' אחר המועד מן המצוה ובוודאי אין לחלק בין יום א' לכמה ימים וגם אין לחלק בין תפילין לתורה דכולהו חובת הגוף נינהו ועוד מי הודיע לנו השיעור שבלילה א' אין באפשרי לכתו' תפילין ומי שהוא סופר מהיר שיכול לכתוב בשעה א' או שתים האם נאמר שאסור לכתוב תפילין במועד ומתני' סתמא קתני כותב אדם לעצמו ולא מפלגא כלל בין איש מהיר במלאכתו או מתון אלא ודאי אין היתר כלל לצורך חול ומתני' דקתני לעצמו היינו לצורך המועד כמו במזוזה וציצית דודאי הצורך להן תיכף דכשאין לו צורך לשעתו מסתמא יש לו ומה צריך להן אח"כ אלא ודאי שצריך להן תיכף וכן גבי תפילין וציצית ודאי משמע שכן היא ובחדא לישנא כיילינהו לעצמו ועיי' רש"י ז"ל והראי' מזאת המשנה קמה וגם נצבה כמו נד אין לנטות הימנ' אם לא בדרך דחוק ורחוק עוד הביאו תוס' ורא"ש וסמ"ג ראיה מדברי הירושלמי על משנה זו. חד בר נש אבד תפילוי במועדא אתא לקמיה דרב חננאל אמר ליה רב זיל כתוב ליה ומקשה מתניתין פליגא עליה דרב דתנן כותב אדם כו' לעצמו הא לאחר לא פתר לה בכותב להניח עכ"ל הרי להדי' דהתיר לו בין לו בין לאחר אם הוא לצורך המועד והא דאסרה במשנ' לאחר הייני להניח לאחר זמן ומשמע דהא דשרינן היינו דצריך ללובשן תיכף דאל"כ היינו ג"כ להניח זו היא ראייתם בשינוי לשון וכל הראשונים לא סתרי אותה ואף הרשב"א ז"ל בתשו' המיוחסת להרמב"ן סי' רל"ז הביא הראיה בשם ס' התרומה ולא סתרה רק כתב שאעפ"כ אין דעתו נוחה להניח דס"ל שהן אות כמו שוי"ט עיי"ש הנך רואה איך שנדחק להורות נגד הירושלמי לזה ודאי משום שמפ' האות דשוי"ט הוא איסו' מלאכה ואזיל לשיטתי' דחש"מ אסור מה"ת במלאכות האסורו' בו. ומדמה ליה ליו"ט לכן דחה הירושלמי מהלכ' ואולי ס"ל שהירושלמי אפשר ס"ל דח"ה איסור מלאכתו מד"ס וכסבר' ראב"מ עם שהוא עצמו נדחק שם ליישבו לשיטתו דאסור מה"ת וכמו שהבאתי דבריו לעיל אולי לא פשיטא וברירא ליה מילתא דהירושלמי כי דוחק גדול נרא' אצלי לומר שיחלוק אירושלמי בלי שום ראיה איך שיהי' לו ראה הרשב"א פי' רש"י ורי"ף בטעם האות ושכן מבואר להדיא במכילתא לא ידעתי אם היה חולק בדב' דלדידהו ודאי אין דמיון כלל חוה"מ ליו"ט כיון דלא איקרי שבת וכמ"של. והוא פי' אמיתי ונכון וכן פי' הרוקח גם תוס' בקדושין פי' כן בסוגי' דמ"ע שהזמ"ג וכן בריטב"א עירובין כ' כן להדיא וסבר ג"כ דחוה"מ זמן תפילין משום דלא איקרי יו"ט וכמש"ל. והב"י ז"ל נדחק ליישב הירושלמי הנ"ל לדעת הסוברים דחוה"מ אסור בתפילין שכתב דלהניח המוזכר בירושלמי היינו שא"צ כלל אף לאחר המועד והא דהתיר היינו שצריך לאחר המועד ואין זה נראה דכל שא"צ לאלתר הכל בכל להניח כמו בשבת גבי בורר ואוכל בורר ומניח כו' ועוד דהא ודאי אין צורך למעט שלא יכתוב שלא לצורך כלל דמילתא דפשיטא היא וכבר אמור במשנה קדומה אין כותבין סת"מ אלא ודאי דאשמעינן דאסור לכתוב להניח עד שיבא מי שיצטרך כ"ז שאין איש המצטרך לפנינו ושואל ממנו כי אולי לא יצטרך אדם להם וזה נ' ברור וא"כ ודאי להניח פירושו רק שאין צורך להן תיכף ולאחר שעה אולי יהיה צורך להן כי יבא הצריך לקנותם וע"כ מה שהתיר לאחר ג"כ היינו שצריך להן תיכף דאל"כ ה"ז להניח מיקרי בלשון הירושלמי ודו"ק היטב ובל"ז דבריהם תמוהים מאוד היאומן כי משום שיקיים האחר מצוה אחר יו"ט נתיר לו לעשות מלאכה בחוה"מ הא אפשר בשאלה או אחר שהוא יצא י"ח ק"ש בתפילין ימכרם ויכתוב לעצמו כמו דעת ר"י במשנה שמתיר לעצמו ולמה לן למשרי מלאכה בחוה"מ אחר שאפשר לעשות בהיתר יותר א"ו ד' הירושלמי דחוה"מ זמן תפילין והנה הרר"ע בעל משנת חסידים לא נתקררה ד' בפירוש שפי' כל הראשונים ד' הירושלמי וכן האחרונים דלהניח פי' אחר זמן והוא היפך ד' הירושלמי ופי' להניח היינו מלשון להניח תפילין ופירש דמתני' דקתני לעצמו תפתר לאו דוקא לעצמו אלא כל שצריך ללובשן אחר יו"ט בין הוא בין אחר הכל היינו לעצמו והאריך שם בפי' המשנה והירושלמי ומלבד שפירושו מהופך ומבולבל בדברי המשנה וירושלמי עד כי ילאה המשכיל מהבין מה ראה על ככה לעייל פילא בקופא דמחטא וכתב על התוי"ט שכ' שדוחק לפ' הירושלמי לשיטת הסוברים דאין להניח תפילין בחש"מ כאלו ח"ו משוא פנים בדבריו למנהג אשכנזים מפני שהוא עצמו מהן. חלילה לדבר כן על אורן של ישראל והדבר להיפך כי התוי"ט פלפל לדינא ומה שהעלה כתב ומהרר"ע ח"י ורמ"ע מפאנו על היות להם יד ושם בקבלה חשבו לדחות כל ד' הפוסקי' ז"ל וסברותיהם ולא במשפט. ועוד זאת כי נעלם מעיניו סוף ד' הירושלמי גבי תכלת לציציתו ומייתי ג"כ בשם רב טווה בין לו בין לאחר מתניתן פליגא כו' וטווה תכלת לציצית הא לאחר לא ומשני פתר לה בטווה להניח יראה נא המעיין אם יש לפרש כאן ג"כ דלהניח פי' ללבוש הציצית אטו לבישת ציצית הנחה מיקרי הול"ל בטווה ללבוש וזה מבואר ההיפך דלהניח פי' שאין צריך לו עתה וקאי על דיוקא דלאח' לא היינו שאין צריך להן תיכף וכמ"של שעושה אולי יצטרך מי והוא כדעת הראשונים ופירושם ואינו מלשון הנחת תפילין ועדיין צריך אני לחדש בה דבר מה שמשמע מד' הרא"ש ז"ל וקצת ראשונים דלעצמו מותר לכתוב אף שאין צריך להן במועד ולאחרים דוקא שצריך להן במועד ויצא להם זה מד' הירושלמי פתר לה בכותב להניח ופי' דהא דאמרו כותב אדם לעצמו היינו שצריך להן אחר המועד ואהא דייקינן אבל לאחר לא אבל אם צריך להן במועד מותר אף לאחרים ולדעתי הוא תמוה מאוד דכיון דס"ל חוה"מ זמ"ת למה א"צ להן במועד אע"כ דמיירי שיש לו ולמה יצטרך להן לאחר המועד ועוד מזוזה ודאי יש לו צורך במועד דאל"כ למה יצטרך לאחה"מ וכן גבי ציצית ע"כ או שצריך תיכף או שאין צריך כלל וא"כ בצריך תיכף למה א' לעצמו לציציתו הא אף לאחר מותר ועוד כבר כ' דאין סברא כלל להתיר בשביל אחר המועד וכמ"של בראיות נכונות וד' הרא"ש כזה צריכין לי עיון ובתוס' דמ"ק ובמרדכי הל' קטנות לא פירשו על דברי ירושלמי זה ונראה ברור בפי' פתר לה כו' קאי על הדיוק הא דנקט לעצמו לדיוקא דלאחר לא היינו שכ' להניח אם יזדמן לו מי שחפץ לקנות אבל כשיש קונה לפנינו מותר בין לו בין לאחר כיון שהוא לצורך המועד והא דנקט לעצמו מילתא פסיקתא נקט להורות דווקא שצריך להן תיכף ולא על הספק וזה פשט ברור ואמיתי בדברי הירושלמי ונאות בלשון וע"כ גבי מזוז' וציצי' אין חילוק בין לו בין לאחר דכל שצריך במועד מותר ואם אין צריך במועד אסור גם לו דאטו נתיר לו לכתוב מזוזות לצורך כל השנה או לטוות ציצית על כמה שנים ובודאי כן גם תפילין דבחד תירוצא איתרצו בירושלמי וחד דינא להו ואולי זהו דעת הרמב"ם ז"ל שכ' סתם בל' המשנה כותב אדם לעצמו וכתב שאם אין לו מה יאכל שכותב ומוכר כו' ולכאורה פוסק דלא כירושלמי שהתיר אף לאחר אבל אין זה נלע"ד לומר דמחולק עם הירושלמי דבאמת סברת הירושלמי היא פשוטה ונכונה כיון שהוא לצורך המועד למה לא יכתוב אטו גרע מאיגרות שום ומזון ודומיהן שיש לאחר צורך בהן ומותר לכתוב אלא ודאי זהו בכלל לעצמו. ומ"ש שאם אין לו מה יאכל כותב ומוכר היינו כשאין לאחר צורך ואין דורש ואין מבקש אז לא שרינן ליה רק באין לו מה יאכל אבל כשצריך להן מותר אף ביש לו מה יאכל עכ"פ זה נראה ברור לד' הסוברים חוה"מ זמן תפילין אין היתר כלל לכתוב שלא לצורך המועד אף לעצמו ורק שהרא"ש ועוד פוסקי' לא כ' כן ובטלה דעתי ועל המעיין ליישב מה שהקשיתי לדיעה זו ועיי' בב"י בהל' חוה"מ מ"ש בכל זה ומ"ש שם בדעת רמב"ם כבר כתבתי לעיל בראיות ברורות היפך דבריו דודאי ס' חוה"מ זמן תפילין נחזור לענינינו דעכ"פ מדברי הירושלמי ראיה ברורה לד' הסוברים חוה"מ זמן תפילין עוד אחד ראוי לעמוד עליו וללבן הדבר דהנה הא"ז בהג"א דביצה הביא ראיה ממשנה דביצה סוף פ"ק משלחין כלי' כו' זה הכלל כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו ומפ' בגמ' דה"ק כל שנאותין בו בחול וא"צ שום תיקון משלחין אותו ביו"ט. וביו"ט אמשלחין קאי. והק' בהג"א והא קתני ברישא דמתניתין והן לצורך המועד ותפילין לאו צורך המועד הן לכן פירשו דצורך המועד היינו חוש"מ ותפילין ג"כ צורך הן לחוש"מ וכתב דמכאן ראיה דחוש"מ זמן תפילין והנה לכאורה משמע מדבריו ז"ל דמשום צורך חש"מ התירו לשלוח ביו"ט ולהכי קתני והן לצורך המועד והדבר קשה דא"כ ביו"ט אחרון ובעצרת שאין אחריהן חש"מ לא נתיר לשלוח תפילין ודכוותיה כוון דאין בהן צורך המועד וזה דבר שא"א לאומרו דהא סתמא קתני ולא מפליג בין יו"ט ראשון ליו"ט שני ועצרת וכן רב ששת דשרי לשדורי תפילין ביומא טבא ולא מפליג וא"כ קשיא כנ"ל וכן הקשה רב עמנואל בקונטריסו אמנם כן נראה לומר דלאו משום חוש"מ דווקא שרינן ליה אלא טעמא קיהיב למלתא על למה התירו לשלוח ביו"ט ולהוציא הוצאה מרשות לרשות שלא לצורך יו"ט כלל ויהיב טעמא למילתיה כיון שהוא לצורך המועד היינו חוש"מ תיכף אחר יו"ט א"כ שמחה הוא לו ביו"ט כשישלחו דברים שצריך להם תיכף אחר יו"ט והן אינן מחוסרין תיקון כלל והרי הן צורך יו"ט קצת ולב"ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך כו' שרי אם יש בו צורך היום קצת כמו קטן ולולב וס"ת וכן השמחה היא ג"כ צורך קצת. וכן נראה מד' הרמב"ם ז"ל בהל' יו"ט בטעם השילוחין האלה ולהכי אסרי ב"ש לשלוח רק מנות משום דל"ל מתוך כו' וא"כ לפ"ז ה"ה בעצרת וביו"ט מותר כיון שיש בו צורך תיכף אחר יו"ט שמחה היא לו ולא נקט והן לצורך המועד אלא לאשמעינן דביו"ט אסור לשלוח דבר שאין ניאותין בהן בחוש"מ אלא בחול שאחר יו"ט האחרון דהא ודאי לאו שמחה היא לו אם ישלח ביו"ט ראשון דבר שלא יהנה ממנו עד עבור המועד כולו הא ודאי לא ולהכי נקט והן לצורך המועד זהו מה שנאמר להליץ בעד פי' הגאון ז"ל ואמנם בד' הרמב"ם ז"ל בפי' לא משמע כן אלא משמע לא זו אף זו קתני מתחלה קתני דברים שהן לצורך המועד ואח"כ בזה הכלל מרבה אף שאין לצורך המועד רק ניאותין בהן בחול והגאון החסיד ז"ל הוסיף בזה לומר דט"ס נפל בספרים שלנו במקום והן לצורך המועד צ"ל ואינן לצורך המועד והביא מן הירושלמי שכ' שם כן להדי' וא"כ כל הראיה זו אזדא ליה אך צ"ע בדבר לשבש כל הספרים. ובפרט שמשמע מד' רש"י ורמב"ם בפי' המשנה דגרסו כספרים דידן. וא"כ ע"כ ט"ס יש בירושלמי שם שחסר כל בבא דאעפ"י שיש בהן כלאים כו' ואולי גם בזה נפל ט"ס ואולם לענ"ד אף בהיות הגירסא אמת כד' הירושלמי עכ"פ מגוף הענין קצת ראיה לנ"ד איך יתירו לשלוח ביו"ט דבר שלא יהנה ממנו עד שמונת ימים ויחלל יו"ט שלא לצורך יו"ט ישלח לו בחוה"מ ומה שמחה לו למקבל הא לא התירו דבר שצריך קצת מלאכה משום שאין ההנאה מזומנת למקבל תיכף אף שישלח לו דבר חשוב אצלו למאד כיון שמחוסר תיקון ואין ניאותין בהן תיכף אסור לשלוח ואיך יתירו לשלוח תפילין ביו"ט ראשון לצורך אחר המוע' והרי אין ניאותין בהן ביו"ט רק אחר שמונת ימים והדעת מכרעת שמותרין בחוה"מ ולכן התירו שילוחין ג"כ וכן בתוס' עירובין כתבו דיש מביאין ראיה מסוף פ"ק דביצה כו' העולה מכל מה שכתבנו עד הנה שדעת הרי"ף ורמב"ם ורש"י ורא"ש וסמ"ג ור"ב ור"ש וריב"א וריב"ם ור"מ מרוטנבור' וכן מבואר בריטב"א עירובין וכן נראה מדעת הרוקח וכן הסכימו התוס' בעירובין אף שבמ"ק נסתפקו בזה וכן דעת המרדכי דחוש"מ חייב בתפילין וכבר כתבתי ראיות ברורות מן המכילתא ומן לשונות הגמ' מסוגיא דמ"ק ומן הירושלמי ועוד ראיות נכוחות בין בדין זה בין בדין מלאכה בחוש"מ ובודאי דהכי יש לפסוק להלכה למעשה כי דעת החולקים הם מיעוטא דמעוטא ה"ה הרשב"א בתשו' כנ"ל בסי' ת"ר בשם ראב"ד ומ"ש שם כן בשם תוס' לא ידעתי אנה מצא כן בתוס' כי במ"ק לא הכריעו ובעירובין כ' וכן עמא דבר שמניחין עיי"ש וכ"נ לפי מה שפירשו בקדושין טעם האות כפי' רש"י ורי"ף וכמש"ל וכן במנחות הכריע להדיא דמניחין. וכן דעת הא"ז בהג"א דביצה אכתי פש גבן לברורי עיקר הדבר שהחולקים האחרונים העמידו דבריהם עלינו והם דברי הזוה"ק בשה"ש ותחלה אני שואל לו יהי' שדעת רשב"י כן הוא ואיך נניח דעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים וראיות ברורות מן המכילת' וירושלמי וש"ס דילן המחייבין אותנו להניחן בחוה"מ ונפרו' מעלינו עול תפילין אשר יש בהן שמנ' עשין מפני דעת הזוה' עד שלא נעשה אפי' ספק מזה וכבר כתבו כל הפוסקי' דכל שעושה מחמת ספק אינו עובר בבל תוסיף וא"כ אין לנו לחוש לחומר העונש שהחמיר רשב"י בזה כיון שאנו עושין מחמת ספק לא עדיף מאיסור בל תוסיף המפורש בקרא וכיון שמכוונין שאם אין בהן מצוה יהי' רק לשמרן בעלמא הא אף בשבת מותר כה"ג מן התורה אף למ"ד לז"ת. דהא שרי להצילן ואי הוי בהו איסור תורה לא הוי שרינן להצילן אלא ודאי לא הוי רק איסור דרבנן כמבואר בגמ' דעירובין להדי' וא"כ למה יחרדו כ"כ מן העונש המוזכר בזוהר ולא ילבש חרדה מביטול שמנה מ"ע לדעת כל הפוסקים והמכילתא וירושלמי ואולי אף לדעת הזוהר יראו נא אם רוב אנשים שאינן מניחין הן מכבדין חוה"מ כראוי לדעת הרשב"י ז"ל באיסור מלאכה ושמחת הרגל כגוונא דיו"ט כמבואר בדברי הזוהר הנ"ל אשר זהו עיקר טעם פטור הנחת תפילין להיות השכינה שורה עליה' בקדושת היום והמה בעוה"ר עוסקי בכל עניני מ"ומ ואולי גם החנות פתוחה גם כל מקח וממכר אשר בוודאי העונש ע"ז גדול יותר מהנח' תפילין וע"ז דרשו בגמ' המבזה המועדות ואין איש שם על לב לקדושת היום ולהגות בתורה אשר בשבילה נתנה יו"ט לישראל זולת יחידים ושרידים אשר ה' קורא וע"ז איתא בירו' כלום אסרו כו' ואיך יתפארו בלבבם לומ' שעושין כדעת רשב"י ולא עלתה בידם ובפרט שאין חשש כלל אם מניחי' מחמת ספק ולמה נשליך אחר גוונו כל דברי הפוסקים ואולם אם נעיין היטיב נמצא כמה תשובות בדבר שאין לנו לעשות מעשה כדעת הזוהר בזה לפי הפי' שפרשוהו כל המפרשים חדא דיש לומר כיון שעיקר טעמו של הזוהר משום איסור מלאכה ושמחה כמבואר בדברינו ז"ל ולא משום אות סוכה ומצה כאשר כתבו קצת פוסקים דבאמת זה לא מיקרי אות כלל כאשר הארכנו ובררנו לעיל מן המכילתא ומן הגמרא דשבת וכן הוא דעת הזוהר ג"כ משום איסור מלאכה א"כ ע"כ צ"ל דס"ל דאיסור מלאכה בחוה"מ דבר תורה דאל"כ ודאי לא הוי אות והנה כבר כתבתי לעיל בראיות מכריעות דאנן קיי"ל דאיסורו מד' סופרי' ובפרט לדידן דאמרינן הואיל כמבואר לעיל באורך ואולי דעת רשב"י ז"ל דלא אמרינן הואיל וכר' יהושע דפסחים אשר באמת נ"ל בראיות נכונות שדעת רשב"י כן הוא דהנה ר"ע דרי' בריש מס' ביצה אך אשר יאכל לכל נפש אפילו נפש בהמה במשמע ולכם ממעט ולא לנכרים וכן הוא דעת הרשב"י ז"ל דמתיר בספ"ק דביצה לשלוח תבואה ביו"ט ומייתי בירושלמי דרשב"י ס"ל כר"ע רבי' דנפש המה במשמע לכן מותר לשלוח דנפש בהמה מותר לעשות מלאכה בשבילה וא"כ לפ"ז אם איתא דאית להו הואיל איך ממעטינן נכרים מה"ת הא כל ידי דחזי לנכרים חזי לכלבים והואיל אי הוי לי' כלבים הוי חזי לי' השתא נמי חזי לי' וכל הואיל שרינן אף דלתנייהו לאורחי' כדמשמע לישנא דהואיל אי הוה כו' וכמש"ל באריכות ואף איסור אין כאן מה"ת וכמש"ל מרבה דשרי עי עירוב מה"ט ועיין לעיל והא ודאי דוחק גדול לאוקמי קרא בדבר השייך לנכרים ומקפידים ליתן לכלב דקרא סתמא אסר לטרוח בשביל הנכרי ואף בשל ישראל וכמו היתר דלכם דאיירי בישראל דכוותי' איסורא דנכרים והדעת מכרעת דר"ע ורשב"י לית להו הואיל ואולם אנן קי"ל כריה"ג דדריש לכם ולא לכלבים ג"כ וכסתמא דמתני' דעיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלים ממנו כו' וכן פ' הרי"ף ז"ל והג"א והרא"ש והרמב"ן במלחמ' וא"כ ודאי מצינו למעוטי נמי נכרים מלכם ובמידי דלא חזי לישראל כגון עגל טריפה כמבואר בגמ' דביצה גבי קימחא דבני חילא וזהו סיוע לדעת הרי"ף שפסק כריה"ג משום כיון דקי"ל דאמרינן הואיל ע"כ קיי"ל כריה"ג ור"ע ע"כ ס"ל דלא אמרינן הואיל ואף שהרז"ה פסק כר"ע איהו לשיטתי' אזיל שפקפק גם בפסחי' על מה שפסק הרי"ף ז"ל כרבה דא' הואיל ודעתו לפסוק כר"ח עיי"ש ואנו אין לנו רק דעת הרי"ף ז"ל וכרבה שכן הסכימו כל גדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים והן הרמב"ן הרא"ש. הרמב"ם הרשב"א וכל הגדולים ועיי' ברמב"ן במלחמ' בפסחי' שהרבה להביא ראיות לדבר מכמה סוגיות הגמ' ולפ"ז כבר עלתה בידינו שמלאכת חה"מ מדברי סופרי' ואין ראי' כלל מדברי הזוהר דרשב"י ס"ל דהוא מד"ת ולא אמרינן הואיל וכמש"ל וקצת סמך לדבר דרשב"י ס"ל כן ממה שדריש בספרי הטעם שחה"פ וסוכות הן ז' וח' ימי' ועצרת יום א' מפני שעצרת עת מלאכה משא"כ באינך ולמדך שחסה הכתוב על ממונם של ישראל ומשמע קצת לכאורה דדרשה גמורה היא ומשמע דחש"מ אסור במלאכה ד"ת ואולי רשב"י דרש בכל דוכתא טעמא דקרא ויש לדבר בזה אמנם יש בגמ' דרשות אחרות ללמד שחס הכתוב על ממון ישראל בחולין פ' א"ט ובנדרים ועוד כי הרש"ל ז"ל בתשו' כ' דרשב"י לשיטתו דס"ל דתפילה של יד נגד תפילה מיושב ושל ראש נגד תפילה מעומד כו' אשר ע"כ ס"ל דברכה א' להן דזכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואנן לא קי"ל הכי רק דשל יד נגד הלב ושל ראש נגד המוח עיין בדבריו ז"ל שכת שלפי"ז יש להן ב' ברכות ומניחין שתיהן מעומד גם ראוי להניחן בחש"מ כי אין בכוונת תפלה של יד נגד מידת חוה"מ עיי"ש כי קצרתי דבריו על כי אין להאריך בדברי' כאלה והנה על הדברים האלה חרה אפו של הגאון הרמ"ע מפאנו ז"ל והרבה להשיב דברים זרים. אשר באמת לכאורה יפלא כל משכיל איך יכתוב רש"ל כדברים האלה נגד רשב"י בכוונת התפילין והוא הלא אביהן של ישראל ודבריו כגחלי אש וכל המקובלים שותים בצמא דבריו והיכן מצא רש"ל ז"ל בדברי התנאים והאמוראים בכוונת תפילין ש"י מי שיחלוק עליו עד שיוכל לומר דלא קי"ל כוותי' ואדרבה לכאורה מדברי הרמב"ן ז"ל על התורה ורבינו בחיי וכן בס' המערכת כולם כתבו כדברי הזוה"ק בתפילין ש"י וחלילה להרב ז"ל לחלוק מדעתו וסברתו על כל הגאונים ועל הזוהר בלתי אם מצא ראי' מפורשת כן ויגעתי ומצאתי בעזהש"י כי לא מלבו ענה הרש"ל ז"ל רק הדברים מפורשים בזוהר ג"כ ומחלוקת ישינה בדבר והוא בזוהר ואתחנן וז"ל הקדוש ר"א שלח לי' לר"ש האי דאוקי מר בתפילין דמארי עלמא כו' משכא דעל תפילין ורצועין כו' שלח לי' ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור כו' והכי אוקמי רב המנונא סבא ואינון דרישא ודרועא ידכה בה"א והא אוקמוהי. ופי' כי בכמה מקומות ולעיל מיני' פי' רשב"י ז"ל כי והי' לאות על ידכה בה"א היינו מלכות הנקרא תפילה מיושב ודו"ק ולכן הביא לאדם ולאשתו דייקא והבן ואיתא שם א' ר"ש אית דמתני בהאי גוונא והי' דא דרועא שמאלא דקוב"ה ואקרי גבורה א"ה לא אשתארו ברישא אלא תלת ואינון ארבע. אלא תרין רתיכין קדישין אינון. דא אתקשר בלבא ודא אתקשר במוחא. ולבא מוחא אתקשר דא בדא כו' ושפיר קאמרי חבריי' והי' לאות על ידכה כמה דאיתמר ולא איקרי אלא אות ע"כ והבן בדברים אלו שנפל ט"ס בספרי' שלנו שכ' באית דמתני והי' דא דרועא כו' דמשמע דקאי על פרשה והיה אם שמוע כו' וז"א דא"כ מאי קשי' לי' א"ה לא אשתארו כיון דלא קאי אשל יד ועוד דהא בכל דוכתא בזוהר מפורש כן דוהיה אם שמוע היא גבורה ואין בזה פי' אחר בזוהר גם התי' תרין רתיכין כו' לא שייך לזה וגם מאי דמסיק שפיר קאמרי חברייא כו' הא לא נחלקו כלל על זה הכלל מי שיש לו מוח בקדקדו יראה שהוא ט"ס וצ"ל והיה לאות על ידכה דא דרועא שמאלא כו' ופי' שיש שנחלקו ע"ז על מה שאמר למעלה שש"י הוא מלכות והן סוברי' שש"י הוא דרועא שמאלא כו' היינו גבורה עצמה ולהכי מקשה א"ה לא אישתארו היינו כיון שהמידה הזאת היא בעצמה תפילין ש"י אם נכללה גם בתש"ר בפרשה והיה אם שמוע א"כ אין בש"ר רק שלש. ולזה תירץ תרין רתיכין והיינו שנכללות ג"כ בש"ר ואעפ"כ כולן נכללין שנית בשל יד נגד הלב והמוח והן תרין רתיכין כו' והדבר מבואר בעומק בעץ חיים בענין הלב והמוח מה סודו ושורש הדברים כי המוחין שבראש נכנסין ללב ומתגלין שם לכן הלב חשוב מאוד ושני למוח עיין בדבריו ז"ל המאירין וע"ז אמר רשב"י ושפיר אמרי חבריי' היינו אותן דפי' לעיל דקאי על תפילה מיושב והיינו ידכה בה"א כו' והוא פי' ברור ומבורר בדבריו ז"ל הסתומין. נמצינו למדין מדברי' אלו שרשב"י עצמו הזכיר דעות החולקי' עליו בסוד תפילין של יד ודעתם ששתיהן בעלמא דדכורא ותפילה מיושב נרמזת לדעתם בקשר של תפילין כמין דלי"ת כמו שדרשו רבותינו וראית את אחורי כו' שהוא קשר של תפילין וכוונתם לזה ג"כ ובאמת מצינו שרשב"י הקשה לו ר' חייא בזוהר הנ"ל דף רס"ג ד' סלאוויטא על מה שאמר בכוונת של יד ממה שדרז"ל וראית את אחורי כו' וכוונתו כיון שרומזת בקשר של תפילין איך אפשר שהוא תפלה של יד ורשב"י תירץ לו בקיצור עכ"פ עינינו רואות שלא היה הדבר מוסכם מכל התנאי' אז ויש שנחלקו עליו ור"ח נסתפק בזה ובוודאי החולקי' עליו לאו קטלי קני' באגמא הוו ורשב"י ז"ל הביא דעתם ועוד שם לקמן דף רס"ט ד' הנ"ל איתא שגדול א' נתארח עם ר"א בר"ש ודרש בסוד התפילין וקשרתם לאות על ידכה והא אוקמוה על יד כהה ודא שמאלא ובספרא דאגדתא על יד כהה כה יהי' זרעך וחבריי' יתבי דרומא אוקמוה ברזא דלהון כו' לבתר כללין כולהון בזרוע שמאלא כו' ואנן לא מתיישבי' מילין כו' ואנן מחכמה שריין והכי הוא וקב"ה נטיל להון וכו' ארבע לעילא ארבע לתתא ארבע באתר דלבא שריי' ארבע באתר דמוחא שריי' בגין דדא בדא אתקשר ובעי בר נש לאתעטרא בהו דאיהו שמא קדישא עילאה כו' ומשמע להדי' שדעתו ודעת יתבי דרומא היתה כולם שלא כדעת רשב"י ז"ל בתפילין של יד רק כדעת האית דמתני וכנגד הראש והמוח ודרועא שמאלא דאיקרי גבורה. והנה מצאנו ידים ורגלים שיש בהן ממש לדעת מהרש"ל ז"ל בכוונת תש"י וחלילה לדחות דעה זו מכל וכל אף שלא הסכים רשב"י וסייעתו לזה כי בודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים ומלך עולם וא"כ לפ"ז ודאי טעם נכון להניח תפילין בחוה"מ כיון שאין התפילין דוגמת ענין חוה"מ לפי הנדרש בזוהר שיר השירים והתם רשב"י ורב המנונא סבא לשיטתייהו ודו"ק ודעת שפתי מהרש"ל ברור מללו:

ויש עוד בזה מקום לדעת מהרש"ל ז"ל בענין הברכו' ג"כ כי טעם הזוהר מפורש בענין הברכה משום להורות על היחוד כמו שהביא מזכור ושמור כו' והיינו לפי כוונתו אבל לדעת החולקי' שאין זה מענין זכור ושמור רק נגד הלב והמוח א"כ שתי מצות הן וב' ברכו' הן ובתיקוני זוהר חדש מבואר ג"כ קרוב לשיטה זו בטעם המחלוקת לברך ב' ברכות או ברכה אחת והכלל מדבריו ז"ל שם כי אם הן בסוד יחוד זכור ושמור ברכה א' ואם לאו ב' ברכות עיי"ש ויש עוד להאריך ולהעמיק בזה בסוגית הגמ' אם צריך שיהי' אות א' בפנים כמו בחוץ וצריכין בש"י להיות בקלף א' או לא כי לפי דברי הרשב"י בהא דשלח לי' לר' אבא משמע דעיקר קרא דוהי' לאות על ידכה קאי על פרשה ולא על הבתים דהא שלח לי' אסמכתא על העור משמע דעיקר קראי בפרשיות וא"כ לכאורה הא דדרשינן לאות א' ולא ארבע קאי ג"כ על הקלף וצריכין קלף א' ודלא כמסקנת הגמ' דוהי' לאות הוא מבחוץ ולא מבפנים וקאי על הבית וצריך עיון בזה ואולי תליי' ג"כ בהך פלוגתא ודו"ק היטב:

העולה מזה כי היטב לראות הרש"ל ז"ל ועל חנם חשדו הרמ"ע מפאנו ז"ל וא"כ בין מדרך הפשט בין מדרך הסוד אין להכריע מדברי הזוהר לסתור ד' כל הפוסקי' ראשונים ואחרונים וראיות חזקות מן המכילתא וירושלמי וש"ס דילן וכן יש לנהוג ולהניח ועוד יש לעיין כי בזה"ק מדמה תפילין ש"י ליחוד בשכמ"לו עיין היטב בכמה מקומות והרי מצינו בגמ' אנשי יריחו לא היו אומרים בשכמ"לו ולדעת ר"מ בגמ' ברצון החכמים היו עושין ולדעת ר"י עכ"פ לא מיחו בידן ומפרש בגמ' אנן מ"ט אמרינן ובחשאי מפני שלא אמרו משה. ומפורש בספרי מפני מה אמרו יעקב ולא אמרו משה כי לא אמרוהו מפני היראה כי לא הי' עדיין זמן השלימו' כראוי ולכן משל לבת מלך כו' הביאו לה בחשאי כו' וא"כ איך עשו אותן שלא אמרו בתפילין ש"י אשר היא ממש דוגמת יחוד בשכמ"לו לדעת הזה"ק ואולי דעת ג"כ כמש"ל כדע' האית דמתני כו' והיו מייחדי' בק"ש בד' של אחד ובתפילין בקשר של דל"ת וכתבתי דברים אלו רק לעורר המעיין המשכיל ובקי בחכמה זו אולי יתעורר בזה להעמיק בזה לעמוד על האמת כי ידעתי שאין בי דעת ומזימה בדברים האלו ואמנם מלבד כל זה עדיין הדבר ספק בלבי אם יהי' דעת הזהר שלא להניח תפילין בחוה"מ עם היות שכל המפרשים פירשוהו כן כי מאד קשה בעיני אחר שמבואר בדבריו ז"ל דחוה"מ לא איקרי יו"ט והנה ר"ע רבו לא הוציא רק יו"ט. וכן כולהו תנאי ואיך יוסיף עליהם גם חוש"מ ובכל דוכתי בזוהר פעמים רבות בחשבו האותות קא חשיב אות שבת אות מילה אות יומין טבין כו' ולא אישתמיט בחד דוכתא למימר אות חוש"מ אות מועדות סתם לכלול כולם וגדולה מזאת באותו מאמר עצמו בשה"ש אמר בסוף והכי סדר קב"ה לעמא קדישא כו' בחול אינון תפילין דעבדו כו' ובשבת ומועד דאינון יומין טבין ותפילין דמארי עלמא כו' הרי להדי' דגם כאן כתב יומין טבין והרי הוא בעצמו אמר לעיל דחוה"מ לא איקרי יו"ט ועוד קשה לי בשאלת ר"א תינח תפילין ש"ר כו' תפילין של יד דאיהו חוש"מ איך אחדין לי' מאי קשה לי' ולמה לא קשה לי' על שבת דמעלי שבתא המבואר בזוהר כמה פעמים איך אחדין לי' כי הוא ג"כ דוגמת חוש"מ לדעת רשב"י ובס' תולעת יעקב פי' איך אחדין לה לבדה שלא יהי' ח"ו קיצוץ בנטיעות קשה דא"כ שבת דמעלי שבתא נמי ועוד קשה טפי איו"ט תפילין דרישא הא כתיב בזאת יבא אהרן כו' וכתיב אשר תקראו אותם במועדם דלית לן רשו למקרי להו רק במועדם כמבואר בזוהר אלא ודאי דהא לא קשי' לי' ועוד תשו' רשב"י בגין דאינון אחדין כו' אסור למיעבד עבידתא בסיטרא דילה ואיצטריך חדוה בסיטרא דתפילין דרישא משמע דאיסור מלאכה בחוש"מ מסיטרא דילה ולעיל מינה א' איהו לענין עבידתא בגוונא דיו"ט משמע דגוונא דיו"ט אסורה במלאכה בחוש"מ אשר על כן הי' נ"ל לפרש דקאי הכל על יו"ט עצמו דאמר דאסור לאנחא תפילין דהא תפילין עילאין שריין על רישיהון כו' ולזה שאל ר"א תינח תפילין דרישא דשריי' תפילין דיד דאיהו חוש"מ איך אנן אחדין ביה והיינו איך אחדין לה ביו"ט דהא א"א בשל ראש בלא של יד וכמש"ל אשר תקראו אותם במועדם וכיון דפטרינן מש"ר וש"י ש"מ דב' הבחינו' ישנן ולזה שאל ר"א איך אנן אחדין היינו במה אוחזין אותה כיון שימים טובים הן הן המידות העליונ' ולא קאי אימי חוש"מ רק על המידה הזו הנק' חוש"מ ולזה לא אמר תפילין ש"י בחוש"מ כמו שא' בש"ר רק א' חוש"מ הכוונה המדה הזו ביו"ט עצמו ולזה תירץ רשב"י ז"ל בגין דאיהו יד כהה אסור למיעבד כו' בסיטרא דילה כו' ולכן לא אמר בגוונא כמו שאמר לעיל בחוש"מ ממש דהכא קאי על יו"ט עצמו ומפרש דאיסור מלאכה בו הוא מצדה ומצות השמחה הוא מצד תפילין ש"ר והכל ביו"ט עצמו אבל בחוש"מ הכל רק בגוונא דיו"ט ואיך נפטור ש"ר כיון שלא נקרא יו"ט וא"כ אף משיי אין לפטור וידעתי כי עמדו בקושי' זו בספרים והרי אנו מתפללים בחוש"מ והוא רחום יכפר עון כו' וידוע בזוהר על מה זה רומז וגודל האיסור לאומרו בליל שבת כי סוכת שלום עלינו פרוסה וגם תפילת י"ח והמבדיל בין קודש לחול מבואר בזוהר כי הכל מורה על הנהגו' ו' ימי המעשה בחול ולמה זה נאסור בתפילין עם היות הדבר ברור כי קדושה גדולה לחוש"מ כי קרוי מקרא קודש עכ"פ אין בידינו לדמותו ליו"ט ושבת מכל הנ"ל וידעתי כי קצת דוחק ימצא המעיין בזוהר במאמר הזה להפי' שפירשנו אולם יעמוד לנגדו כל הדוחקי' שכ' לעיל לפי מה שפירשוהו המפרשים ואת אשר יבחר יקרב אבל לדינא אין לזוז מהסכמת כל הפוסקים היינו הרי"ף והרמב"ם ורש"י ורא"ש והסכמת התוס' ור"ב ור"ש וסמ"ג ור"מ מרוטונבורג ומרדכי וא"ז ורי"טבא וריא"ז בש"ג וא"ח והטור וכן הוא המנה הצרפתים וכן נ' דעת הרוקח ודבריהם מוכרחים בש"ס וירושלמי ומכילתא וכן דעת האבודרהם ור' ישעי' הזקן מטראני ורשב"א וריב"א ז"ל ודו"ק היטב:

עוד יש להעיר בזה מגמ' דמגילה גבי קריאת התורה דאמר זה הכלל כו' ומפרש דסימנ' יהיב כל דטפי מלת' טפי חד גבר' ר"ח וחוש"מ שיש בהן מוסף קורין בהן ד' יו"ט שיש בהן איסו' מלאכ' קורין בהן ה'. ואי אמרת חוה"מ אסור במלאכה מן התורה וקרוי מקרא קודש יותר יש לדמותו ליו"ט שיש בו מוסף וגם עוד אסור במלאכה והו"ל לאוסופי תרי גברי דהא טפי תרי מילי משאר ימים ואין בינו לשאר יו"ט רק קצת מלאכות ובינו לר"ח הרבה שקרוי מקרא קודש ואסור בהרבה מלאכו' ד"ת משא"כ בר"ח אלא ודאי דדמי לר"ח ואין בו איסור מלאכה ד"ת. והרי מקרא קודש פי' במכילתא ובת"כ קדשיהו במאכל ובמשת' וכסות נקיה א"כ אי אמרת דחוה"מ קרוי מקר' קוד' מה"ת א"כ מ"ע לאכו' ולשתו' והיכי אמר אי בעי אכיל כו' והא פי' הרמב"ם שאם גזרו תענית ופגע בחוה"מ מתענין ומשלימין הא איכא מ"ע כמו ביו"ט וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בהל' יו"ט שכל יו"ט נקראי' מקרא קודש וחייבין לכבדן שנאמר לקדוש ה' מכובד כו' ומ"ש הרמב"ם אח"כ בעצמו הואיל וחוה"מ נקרא מקרא קודש ומקריבין בו חגיגה כו' אסור במלאכה נ"ל ליישב בהעיר עוד לאיזה צורך כתב שמקריבין בו חגיגה הא בגמ' אמרו רק הואיל וקרוי כו' ולא הזכירו חגיגה כלל רק קרבן מוסף ולמה הוסיף חגיגה ועוד דלא בכל הימי' קרבו חגיג' רק ביום א' או בתשלומין אלא נ"ל לפרש דעת הרמב"ם דסבר דמה שקראו לחוה"מ מקרא קודש אינו לכל ימי המועד רק הוא כמו שדרשו וחגותם חג לה' שבעת ימים כו' יכול יהא חוגג כו' שבעה כו' ומה ת"ל שבעה לתשלומין כו' ולזה בא הכתוב הזה אלה מועדי ה' מקראי קודש ללמד שגם במועד אם לא חג בראשון חוגג בשני או בשאר ימים שקורא בו מקר' קודש שכיון שע"ז נאמר וחגות' חג לה' שבעת ימים כמו כן נאמר כאן שימי חוה"מ הן מקרא קודש כיון שהם קרוין חג ואולם בשאר ימים אין לנו ראי' לפ"ז לקרוא מקרא קודש רק דאעפ"כ מן הדין שיאסרו מדבריהם במלאכה כיון שלפעמים נקראים מקרא קודש כשיש בו חגיגה. וזו היא דעת הרמב"ם שהרכיב שניהם כאחד ודו"ק ואמנם ביום התשלומין גופי' נוכל לומר שאסור במלאכה מה"ת כיון שקרוי מקרא קודש ולפ"ז אין צריך לדחוק דכל הני דרשי אסמכתא נינהו רק קאי אתשלומין ולכן מקשה ר"י גבי חג האסיף חוש"מ מי שרי כיון דקרי לי' חג האסיף ש"מ דמביא בו חגיגה דכל חג בלשון הכתוב על החגיגה כמו שדרשו וחגותם וכיון שחוגג הוא אסור במלאכה ד"ת ובזה ניחא נמי מה דאמר הא לא מסרן הכתוב כו' איזה יום אסור כו' ודחק רש"י על קידוש הראי' עפ"י ב"ד ואין זה ענין כלל לדרשא דהכא ולפמ"ש אתי שפיר דחילוק יש באמת בימי חוה"מ דיום התשלומין אסור ושאר ימים מותר מה"ת ובזה ניחא לעיל שם דאמר אי מדר' אושעיא הוי אמינא מה תשלומין דחג המצות אסור במלאכה אף תשלומי עצרת. כתב רחמנא ובקוצרכם וקשה הא חוש"מ לאו משום תשלומין אסור במלאכה ומה ענין לתשלומי עצרת ואין לומר דנילף שיהי' עצרת ג"כ שבעה ימים רצופים דזהו היקש לעקור ד"ת שכתוב בעצרת יום א' ועוד למה לא אמר בהדי' ששבעה ימים יהי' מקרא קודש כמו בפסח ועוד דאהא ליכא תירוץ כלל דאף שמותר במלאכה מדרשא דובקוצרכם אכתי נילף מהקישא דשבעה ימים יהיו מ"ק בעצרת ויהיו מותרי' במלאכה כמו ביום טבוח ואף שהביא חגיגתו בעצרת יהי' לו עוד ששה ימים מקראי קודש כמו בפסח אלא ודאי דעל זה לא שייך היקש כלל כיון שמפורש בתור יום א' רק עיקר הטעות הי' על יום התשלומין עצמו לבד וזה ברור וא"כ הדרא קושי' לדוכתא הא בפסח מצד עצמו אסור במלאכה אף ביום שאין בו תשלומין רק מצד המועד וזה לא שייך בעצרת ואיך נאסור תשלומי העצרת מצד התשלומין מה שלא מצינו גם בפסח אבל לפמ"ש א"ש בפשיטות דגם בפסח רק התשלומין אסור במלאכה מה"ת וביומו ושאר הימים מדבריהם וס"ד דגם בעצרת כן וע"ז איצטריך קרא ודו"ק כי זה נכון לענ"ד ולא נצטרך להוציא הברייתות והסוגיות מפשטן ומשמעותן שיש לחוה"מ שורש מה"ת דהיינו ביום התשלומין כמש"ל וחכמים גזרו בכולן וגם עתה שאין חגיגה וזו היא שיטת הרמב"ם לענ"ד ואולם דעת כל מוני המצות שלא מנו למ"ע לקרוא לחוה"מ מ"ק כן הוא כי אינה מ"ע בפני עצמה כ"א תשלומין לראשון ועיין במ"מ. ומ"ש הרמ"ע מפאנו ז"ל לתרץ שהיא בכלל מצות יו"ט לא ידעתי מה הוא הא כולם מנו כל יום ויום מיו"ט מצוה בפני עצמה כגון ראשון ושביעי דפסח ב' מצות וכן בחג הסוכות עם שהן דומות מכל צד כ"ש דהו"ל למימני חוש"מ דמצותו משונה מכל יו"ט עכ"פ ואין דרך להמלט מקושי' זו לכל הגאונים מוני המצות אם לא שנאמר דאסמכתא היא כדעת הרא"ש ותוס' והמגיד משנה בשם הרמב"ם אבל אם דעתן כמש"ל בדעת הרמב"ם ניחא טפי ומ"ש עוד הרמ"ע מפאנו שם בתשו' דמנינא לאו דאורייתא בזה נפל ברברבתא וכתב דבר שהוא נגד דעת כל גאוני הדורות וכבר הוא דבר מוסכ' ואף הרמב"ן ז"ל שפקפק קצת בזה בתחיל' ספר המצות לא חלק עליהם. וגם הלך בעקבותיהם ומנה גם הוא והקל מחשבונו של הרמב"ם והכניס תחתיה'. ואיך יחלוק על כל הגאוני' ועוד דעכ"פ דעת כולן מוכחת לנו שאין כאן מצוה מה"ת בחוה"מ. וכן ראיתי באבודרהם בהל' קריאת התורה כתב בשם ר' סעדי' גאון ה' חלוקי' בקריאה וז"ל והשלישי הימים שקוראין בהן ה' אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהן והם המועדי' הנקראים מקרא קודש כלומר פסח שבועות וסוכו' ושמיני עצרת הרי להדי' רק היו"ט נקראים אצלו מקרא קודש ולא חוש"מ שהרי לא הזכיר כלל יו"ט רק מועדים ומקרא קודש וכוונתו רק עליהם וכן נראה מתשו' רב האי גאון שהביא הטור ששאלו אם יש לומר בחוש"מ ביעלה ויבא מקרא קודש והשיב שאין לאומרו ושכן נוהגין בבבל אבל במוסף יש מדקדקין שאין לאומרו וכתב ז"ל שאין זה דקדוק עכ"ל ואם איתא שנקרא בתורה מקרא קודש למה לא יאמרו גם בעבודה בשחרית ודעת המדקדקין במוסף שלא לאומרו ודאי כן הוא שאין נקרא כלל מקרא קודש וכדעת ר' סעדי' גאון ואף רב האי גאון ז"ל שכ' שאין זה דקדוק לא נחלק ע"ז רק טעמו במוסף משום שהוא נגד קרבן מוסף וגם כיון שחז"ל קראוהו מקרא קודש שפיר נוכל לאומרו וכן משמ' הל' אין זה דקדוק ודו"ק וכן במס' סופרים לפי הגירס' שלפנינו משמע להדי' שאין לומר במוסף רק חג פלוני כו' ומצאתי בזוה"ק פ' ויקהל בדפוס סלאוויטא דף ר"ו וז"ל הק' בהאי יומא בעי לסלקא שבעה גוברין דאינון רזא דאורייתא לקביל שבעה קלי ובזמנין ובמועדין חמש על גו רזא דא וביומי דכיפורי שית על גו רזא דא וכולא רזא חדא חמש דאינון חמש דרגין לתתא כו' שית דאינון שית סיטרין כו' שבע אינון שבע קלי בר"ח דאיתוסף חד על תלתא בגין שמשא דנהיר בההוא זימנא לסיהרא ואיתוסף נהורא על סיהרא והיינו רזא דמוסף לכאורה מבואר מדבריו שהיו דעתם לקרא בחוה"מ ג"כ חמשה דהא א' בזמנין ובמועדין הכונה ביו"ט ובחוש"מ וגם אח"כ לא הזכיר רק בר"ח דאיתוסף חד על תלתא ולא הזכיר חוש"מ משמע שהוא בכלל מועדין המוזכר לעיל ומשמע מדבריו ז"ל שהיו מחמירין בחוש"מ להשוותו ליו"ט בכל דבר וכפי שיטתו ז"ל גם בתפילין לעשותו כיו"ט ואנן הא קיי"ל כמבואר בגמ' דילן דמדמינן לי' לר"ח וכמש"ל מהגמ' דמגילה וא"כ לפ"ז ממילא אין הכרח לענין דינא מד' הזוה"ק דשה"ש דלשיטתי' אזיל ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה