משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
שאלה
בדין צה"פ אי צריכה היכר ציר או לא:
תשובה איתא במסכתא עירובין פ"ק אמר ר"ל משמי' דר' ינאי צה"פ צריכ' היכ' ציר מאי היכר ציר א' רב איוי' אבקתא כו' והרי"ף ז"ל השמיטה וכן הרמב"ם ז"ל וכ' הרא"ש ז"ל והפוסקי' שסמכו על מאי דא' תלמידי רב אשי לא א' ולא כלום ופי' שלא חידוש כלום ואהא מייתי הסתם ברייתא צה"פ שא' קנה מכאן כו' וסתם קנים לית בהו היכר ציר וכתבו הרא"ש והר"מ ז"ל שאין הכרח לפרש כן ואדרבה אין הל' משמע כן כו' עיי"ש ברא"ש וכן הריטב"א ז"ל הביא פי' זה וכ' בשם הראב"ד שאין הפי' כן וד' הרא"ש ור"מ והטור והריטב"א והראב"ד וסמ"ג וסמ"ק וכ"כ הרשב"א בס' עה"ק שכן ראוי להחמיר וכ' הב"י שהעולם נוהגין כד' הרי"ף והרמב"ם וכ' שקבלו עירובין שנתקנו בימי רש"י ולא הי' להם היכר ציר וכד' הרי"ף ורמב"ם ז"ל:
והנה הא ודאי שהמנהג יש לו על מה שיסמוך המה עמודי עולם הרי"ף ורמב"ם ורש"י ואף שנראה שרוב הפוסקי' חולקים והם הרא"ש והראב"ד והר"מ וסמ"ג וסמ"ק והרשב"א והריטב"א והטור ובתראי נינהו ואפ"ה במילתא דרבנן כגון בתיקון מבואות דמדאורייתא לאו רה"ר היא אפשר לסמוך על ד' המקילים הואיל וכבר נהגו כי מסוגית הש"ס יש פנים לכאן ולכאן אבל לענ"ד ק' לפמ"ש הרא"ש והפוסקים דהרי"ף ז"ל סמ' על ד' הירושלמי דמייתי לה במחלוק' ר"י ור"ל דר"ל א' ציר וכן ציר לא יהא מחוסר אלא דלת ור"י אמר קנה מכאן וקנה מכאן וגמי על גביהן וכ' הרא"ש ז"ל ואפש' על דא סמ' רב אלפס כו' דר"י ור"ל הלכ' כר"י ואפ"כ הוקש' לו ז"ל דר"ל משום ר' ינאי אמרה דהוי רבי' דר"י ולענ"ד ק' עוד יותר דאדרבה ד' הירושלמי הם מוכיחי' בבירור דלכ"ע אף לר"י אין צה"פ מועיל ביותר מעשר כ"א בהיכר ציר כדרך פתח גמור דא' שם על מתני' דאם יש לו צה"פ אעפ"י שרחב מי' א"צ למעט ומייתי הא דרב דא' אתניי' צריך למעט רק בשינוי לשון דא' רב לית כן פי' שאין ה"ל כן וא"ל ולא נתניי' כן פי' שאשנה גם בל' המשנה צריך למעט א"ל תתניי' ואודעי' דלית כן פי' שנה לו המשנה כלשונה והודיעו שאין הלכה כן וזה דלא כמבואר בש"ס דילן אתניי' צריך למעט ומגיה המשנה ולפי ד' הירושלמי אין ראית תוס' ראי' מ"ש בדף י"ד ד"ה אתניי' כו' דאין הלכה כרב בהא מדלא נישנית המשנה כהגהת רב ובהך דרחבה ובריאה נישנית כפי ההג"ה וכ"כ הרא"ש ז"ל ולפ"ד הירושלמי גם רב לא ציוה להגיה בלשון המשנה רק שאין הלכה ואח"כ מיייתי אבה בר הונה א' צוה"פ קנה מכאן כו' ר"י ברבי ישמעאל ציר וכן ציר כו' ומייתי עוד ר' ירמי' בשם רב שמואל בר יצחק ציר וכן ציר כו' וא' ר"י לר' זעירא ומה בידך פי' האיך עתה אומר ר' אילא בשם ר"י קנה מכאן וקנה מכאן כו' וא"ר יוסי רבנן דהכ' כדעתין ורבנן דתמן כדעתין רבנן דתמן דאינין אמרינן קנה מכאן כו' ואיינן אמרון דלית כן פי' לפי שבני בבל המפרשים צה"פ קנה מכאן כו' ובלי שום תיקון ולכן סוברין שאין הלכה כמשנה להתיר בצה"פ יותר מעשר שאין סברא כלל להתיר צה"פ כזה שאין בו שום תיקון פתח וביותר מעשר ורבנן דהכא דאינן אמרין ציר וכן ציר כו' ואינון אמרין דאית כן פי' שכיון שסוברין שצה"פ צריכה היכר ציר מסתבר להו להתיר אף ביותר מי' כיון שיש בה צורת פתח גמור ציר וכן ציר ואין מחוסר אלא דלת. וא"כ מדברי כולם נלמד שאין להתיר צה"פ ביותר מי' כ"א בהיכר ציר ור"י דא' קנה מכאן כו' היינו עפ"י דעת הסוברי' דלית הלכה כאותה משנה דא"צ למעט והסוברים דהלכה כמשנתינו מצריכי' באמת היכר ציר וא"כ הירושלמי מסייע לד' האוסרים דנהי דקיי"ל דלא כרב וא"צ למעט הא בגמרין ליכא בהדי' פלוגתא על הא דר"ל ור' ינאי ודילמא היינו בהיכר ציר הא לא"ה דמיא לפתחא שימאי דלא מהני לכ"ע וכבר הק' הריטב"א מה בין קנה מכאן כו' לפתחא שימאי לפי הפי' שפי' הוא ז"ל דלית לי' שקפי פי' שאין שם תיקון מזוזות מן הצד ולא כפירש"י ז"ל עיי"ש דלפ"ז אפי' השווה פני הכותל בצדדין אין זה צה"פ ודחק לחלק לפ"ז בין הך דקנה מכאן דמחזי טפי צה"פ משיור גיפופי הכותל אבל אי מצרכינן היכר ציר לא ק' כלל וד' הפוסקי' שהביאו ראי' מירושלמי להקל צ"ע ולענ"ד:
והנה לכאורה יש להק' ממתני' דהכשר מבוי בש"א לחי וקורה כו' ואר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שפחות מארבע אמות שא"צ אלא לחי או קורה על מה נחלקו מד' אמות עד עשר שבש"א לחי וקורה כו' ובגמ' פרשינן לה הכשר מבוי סתום כיצד דמבוי מפולש או כחנני' או כרבנן ולא מהני לחי וקורה וכן משמע להדי' מ"ד ר"י דדוקא עד עשר הא יותר מעשר לא שרו ב"ש אף בלחי וקורה ובעי צה"פ ולהכי א' מארבע אמות עד עשר ור"ע אמר ע"ז וע"ז נחלקו ולכ"ע ביתר מי' לא ולכאורה ק' טובה הא במס' מנחות א' בהדי' דר"מ ור"י ור"ע כולהו ס"ל דפתח שאין לו אלא פצים א' חייב במזוזה דמקרי פתח ודרשי הכי מקראי דא"צ רק מזוזה א' מימין וא"כ כי עביד לחי וקורה לב"ש ביותר מי' להני דהוי צה"פ לר"י ור"ע ור"מ ואיהו הוא התלמיד שא' משום ר"י דבר זה ועוד דאפילו במבוי מפולש ליהני לב"ש דהוי צה"פ ולת"ק דחנני' לפ' ב"ש וב"ה כלל במבוי מפולש ולכ"ע די בצה"פ מצד א' כו' וכ"ש בשני צדדי' צפ"ה והרי לב"ש לחי וקורה הוא צה"פ שיעמיד הלחי תחת הקורה דהא קיי"ל א"צ ליגע ומימין דהוי פתח אף לענין מזוזה דאוריי' כ"ש לגבי מבוי דרבנן והא בש"ס גבי כיפה מדמינן להדדי עירובין ומזוזה ומייתינן ראי' לר"נ דא"צ ליגע מדמחייבינן במזוזה כשיש ברגלי' עשרה אלמא ילפינן להו מהדדי וא"כ ה"נ להנהו תנאי דמחייבי במזוזה בפצי' א' ה"ה לערובין דמהני משו' צה"פ וע"כ בריית' דא' קנה מכאן כו' אתי' כרבנן דהת' דס"ל דס"ל דאין חיוב במזוזה רק אם יש לו ב' פצימין והכי קיי"ל התם כדעת רוב הפוסקים ולא כמ"ש הרא"ש ז"ל בהל' קטנות דמשמע דהלכה כר"מ ור"י כו' דסוגי' דערובין דמצרכ' קנה מכאן ומכאן כו לא משמ' הכי אלא כרבנן וכן ד' הירושלמי דא' קנה מכאן ומכאן כו' ובזה יש ליישב כל ראיות הרא"ש ז"ל שם. עכ"פ לד' הני תנאי משמ' דמהני לענין צה"פ בפצי' א' כמו למזוזה וק' כנ"ל דאפילו יותר מי' לישתרי ואפי' במפולש לב"ש לת"ק דחנני':
ועוד ק' יותר דבגמ' בעי לר"א דא' לחיים אי לחיים וקורה קאמ' או לחיים בלא קורה ובעי למפשט לחיים וקורה כו' הא כיון דאיכא ב' לחיים וקורה הוי צה"פ גמור לכ"ע אף לרבנן ומאי אירי' מבוי סתום אפי' מפולש נמי ואפי' ביותר מי' ומטעם צה"פ ועוד דבמשנה לקמן אמר הקורה שאמרו כו' לחיים שאמרו כו' ומפרשינן בגמ' דה"ק לחיים שנחלקו בו ר"א וחכמים כו' וא"כ משמע דר' יוסי דמצריך לחיים רחבי' ג' היינו אפי' לר"א דאל"כ ל"ל למימר לחיים בלחי א סגי וא"כ היכי ס"ד דר"א לחיים וקורה קאמ' דא"כ היכי מצרי' ר"י אליבי' רחבי' ג הא הוי צה"פ וסגי בקנה כו' וסתם קנה אינו רחב שלשה וגם הך דקורה שאמרו ע"כ קאי אדב"ש דמצרכי לחי וקורה ואפ"ה צריכה שתהא בריאה לקבל אריח ורחבה כו' וכיון שהוא כצה"פ שוב א"צ שיעור לקנה שע"ג דדי בקנה משהו או בגמי להירושלמי ומה צורך לקורה טפח ובריאה כו' הא צה"פ הוא לדידהו מכ"ז נראה דעכ"פ הא דקנה מכאן כו' וודאי לא סגי בקנה משהו ובעי שיעורא ועכ"פ מסתייעין מזה דברי רב חסדא שיהיו בריאין כדי להעמיד בהם דלת כו' אף שקצת פוסקי' כתב דגם הא דרב חסדא מדחי' מהך ברייתא דקנה מכאן כו' דמשמע דקנה משהו סגי וכן מהא דלא א' ולא כלום וכמ"ש הריטב"א בשם י"א עיי"ש ובש"ג מ"ש בזה בשם תוס' שיט' ולפמ"ש מוכ' בביאור מד' המשניות דהא דרב חסדא יתד היא שלא תמוט עכ"פ דאי סגי בקנה כ"ש הדרן כולהו קושייתי לדוכתי' אבל לר"ח יש לתרץ דכולהו מיירי שאין הלחיים בריאות כ"כ להעמיד בהן דלת ולא מהני לצה"פ ואף לר' יוסי דרחבין ג' אפשר שאין עבין כ"כ ואין מעמידין דלת של קשין אבל הוא קצת דוחק דרחבין כ"כ לא יחזיקו דלת של קשין ועוד דהקורה שלמעלה היא בריאה לקבל אריח וכתבו הפוסקי' בשם הירושלמי דהיינו דימוס של אריחין ע"פ כולה והיינו ך' אריחין כמ"ש הפוסקי' וצריך לזה בריאות יותר מבריאות קנים המעמידים דלת של קשין ומה צורך לזה יחלק הקורה לחצאין ויעמידם בפצימין כיון שאורכה עכ"פ ד' אמו' לר' ישמעאל דא' מד"א עד עשר נחלקו ויש בה כדי ב' עמודי' וימתח גמי מלמעלה דא"צ ליגע או בפשיטות דלמה לנו להצריך בריאות בקורה שארוכה הרבה דילן אם יעשה הקנים בריאות שאורכן י' והקורה כ"ש אבל לדעת הפוסקי' כהך דר"ל דצה"פ צריכה היכר ציר וצריך אומנות וחקיקה ותפי' עבין ובריאין כמה א"ש טובא דכולהו מיירי שלא יעשו בהן תיקון צה"פ כהוגן בציר וכן ציר כו' דאכתי לאו שם צה"פ עליו רק מדין לחי וקורה ובהכי א"ש ג"כ הא דא' גבי מבוי שרחב ך' אמה נועץ קנה באמצעיתו ודיו וא' שמואל משמי' דלוי אין הלכה כאותה משנה אלא היכי עביד א' שמואל מביא פס ד' אמות ומעמידו לאותו של מבוי ואטו לא ניחא טפי לעשות עוד קנה מכאן ומכאן ויהיו צה"פ דמהני ביותר וכמה פסין הוא צריך לרוחב ד"א מה שאפשר לתקן בב' קנים וגם לא מצטריך שוב לבריאות הקורה ובפרט לרשב"ג דאיירי שם דסבר דקור' צריכה בריאות ורוחב ג' טפחי' לקבל אריח לאורכו ג"ט ובמבוי עשר הוא משוי ארבעים אריחין ובמבוי עשרים שמונים אריחין ובדוחק למצוא קורה כזו ובקל ימצא קנים עבים לעשות צה"פ להעמיד דלת של קשין אבל אי ס"ל דבעי תיקון פתח ממש א"ש דאיירי שא"א לו לעשות להן ציר שקצת אומנות צריך לזה וע"ש בריטב"א:
ע"ב לענ"ד מהראוי הי' להחמיר בדבר כדברי רוב הפוסקי' וירושלמי דמסייע להו וראיתי להש"ך ז"ל ביו"ד הביא דעת הרא"ש וטור לחייב במזוזה כשאין לו אלא פצים א' מימין וכ' לתקן בלא ברכה ולפי ענ"ד הדברי' צ"ע כיון דלענין ערוב פסקו בפשיטות דבענין קנה מכאן ומכאן האיך נחלק ביניהן כיון דבש"ס מדמינן להדדי ערוב ומזוזה עכ"פ לענין הלכה יש להחמיר ולהצריך היכר ציר ובפרט אם הוא בית' מי' וזה נ"ל ברור ודו"ק:
וראיתי להאריך ולבאר עוד בזה בסוגית הש"ס בדין פתחי שימאי ובכמ' פרטים שיש בהן כמה נפקותות לדינא כאשר יראה המעיין:
דהנה בגמ' בדין פתחי שימאי איפליגו רב רחומי ורב יוסף חד א' דלית לי' שקפי וחד א' דלי' לי' תקר' ופירש"י שקפי מזוזו' שנחלצו אבניה' מכאן ומכאן אבן נכנסת ואבן יוצאת ואין בו צה"פ וכה"ג כ' התוס' במנחות דאי' שם ג"כ כל הך סוגי' דפתחי שימאי לענין מזוזה וכ"כ הרא"ש בהל' קטנות והטור ומשמע לדבריהם ז"ל שאלו השווה פני הכותל שלא תהא אבן נכנסת כו' נידונין פצימי הכותל משום צה"פ אבל הריטב"א ז"ל כתב דלא משמע כן במס' מנחות אלא פי' שיעמיד מזוזות מן הצד וכן פי' מורו הוא הרא"ה ז"ל ולפענ"ד גם סתימת ד' הרמב"ם שכתב מתנאי הבית שתהיינה לו שתי מזוזות ומשקוף ואחר כך כתב שתהיה לו תקרה משמע דהמזוזה והמשקוף הוא נכלל לדעתו ז"ל בכלל שקפי כמו שמצינו במקרא על שתי המזוזות ועל המשקוף ומ"ד דלית לי' תקרה הוא מפרש כפשוטו שהוא סובר דבית שאינן מקורה פטור ממזוזה עכ"פ מדסתם הכי משמע דמזוזות ממש בעי ולא מדפנות הבית אף שהן שווין ומ"ש הריטב"א ז"ל שכן משמע במנחות לפענ"ד דבר נכון הוא דכולה סוגי' דשם משמע דבענין שהמזוזות תהיינה עשויות לשם פתח ומש"ה פטרינן אכסדרה אפילו שיש לה פצימין ממזוזה משום דהפצימין לאחזוקי תקרה עבידן וכ"כ כל הפוסקי' הרי להדי' דכל שלא נעש' לשם פתח אין עליו שם צה"פ ופטו' ממזוז' וכ"ש גיפופי הבית הנשארים בפרצה אף ששוין הם וחלקין מכל צד כיון שנעשו לשם בנין הבית ולא לשם פתח לא עדיפי מפצימין גמורין שנראין יותר כמזוזת פתח ואפ"ה כל שאין מעשיהן מוכיחין עליהן לשם פתח אין שם פתח ומזוז' עליה וכ"ש גיפופי בנין ואפש' שזהו כוונ' הריטב"א ז"ל בראייתו ובהכי רהטא כולה סוגי' שם דבעינן דעבידא לשם פתחא וכן מצאתי להדי' בש"ג בה"ל קטנות על הך דאכסדרא פטורה ממזוזה וז"ל וכן ראוי לומר במי שסמך ראש פתחו ע"פ רחבו של כותל אע"פ שהיו פני הכותל שוין וגם חלקי' כיון שלא נעשו לתיקון הפתח אין זה דומה לפצים והרי הוא כמו פתח שאין לו אלא פצים א' ופטור ממזוזה וכן היא שיטת מז"ה הרי להדיא דעת הר"י מטראני הזקן ונכדו הר"י האחרון ז"ל דאף שפני הכותל שוין וחלקין אין נידון משום פצים כל שלא נעשו לכך וכפי' הריטב"א והרא"ה וכ"כ עוד בש"ג שם בהדי' לקמן וז"ל ומה הן הפצימין העמודין שעושין מעצים או מאבנים שקובעין אותן בצידי הבית כו' ופעמי' שהבנין עשוי מאבני גזית וא"צ לקבוע עמודי' בצידי הפתח אלא משפין שם הבנין יפה מכאן ומכאן והכותל שמכאן ומכאן הם במקום הפצימין שמעמידין בהן הדלתות כמו שביאר מז"ה עכ"ל מבואר להדי' דדוקא בבנין מאבני גזית שאין דרך לקבוע בו עמודי' אחרי' רק עושין תיקון מזוז' מגוף הכות' ומשפין יפה יפה וניכר מעשהו שעשוי לשם פתח שכן דרכו הא בבנין דעלמא לא אף ששוין וחלקין כמ"ש הוא עצמו לעיל ועיקר ראייתו מהא דאכסדרה וכמ"ש לעילן וכן משמע עוד דהא במנחות לא אידכר כלל הך ברייתא דדפנות הללו שרוב פתחי' וחלונות כו' דנימא דאיירי בפתחים מכותל שנפרוץ ואבן נכנס כו' רק מימרא דרבא הני פתחי' שימאי פטורין מן המזוזה כו' משמע שהן פתחים אבל הן שוממין מתיקונם ממזוזות או ממשקוף וכן הזכיר הרי"ף ז"ל סתם דלית לי' שקפין כו' ולא הוזכר כלל בכאן כותל פרוץ ואינו שוה כפי' הרא"ש ותוס' וכן משמע מדסמכו ענין להך מימרא דרבא שם תיכף הך דרב חסדא דאכסדרה כו' למימרא דחד טעמא הוא שאין לה פצימין עשוין לשם פתח וגם רש"י ז"ל במנחו' לא הזכי' הך דאבן נכנ' כו' וכ' סתם בחד פירוש' שקפי מזוזות ומשמע כוונתו שאין לו מזוזות מיוחדות לשם פתח ובש"ג כ' בהדי' שהעמודין כו' הן המזוזות שנ' בהן וכתבתם על מזוזות ע"כ נלענ"ד לענין מזוזה להחמיר לעשות מזוזות גמורת לשם פתחן ולקבוע בהן מזוזות אבל כשאין מזוזו' גמורו' אף שיש גיפופי הכותל כל שלא נעשה בהן תיקון מזוזה כדרך בתי חומה וכמ"ש הריא"ז הוי ס' לענין ברכה מאחר שלדעת הריטב"א והרא"ה והר"י הזקן והריא"ז וכ"מ מד' הרמב"ם והרי"ף ז"ל ומוכח כן מסוגי' הגמ' שאין זה קרוי פתח ופטו' ממזו' ראוי לחוש לדבריהם בס' ברכה וגם כי רבים המה לגבי ד' תוס' והרא"ש והטור ז"ל:
ויש ללמוד מזה גם לענין עירובין שאין לסמך משום צה"פ על גיפופי' היוצאי' מן הכותליו כדר' שמשיירי' הבנאי' בזויו' לחזק הבנין ואין לסמו' עליהן משו' בנה לצה"פ דלאו להכי עבידי רק משו' חיזו' הבנין כמו דא' לחזוקי' תקרה דלדעת כל הנך פוסקי' ופשטות הגמ' בסוגי' זו א"ז צה"פ ונק' פתחי שימאי וכ"ש אם יש ריוח קצת בין עץ לעץ כמו בקצת בניינים שאינן עשויין ביופי דהוי ממש אבן נכנס ואבן יוצאת דלדברי הכל אין זה צה"פ אף שאין ביניהן ג' והוו כלבוד א"ז צה"פ וכמ"ש רש"י בעירובין ותוס' ורא"ש דעכ"פ בעי' שיהיו המזוזו' והמשקוף שוה וישר דבאית ביניהן ג' אין זה צריך לפנים דאינו כלום ויש ליזהר בזה הרבה ואף בישרון וחלקי' כמש"ל:
וכן יש ליזהר באותן העושין צה"פ בחבל מלמעלה ודרכו אח"כ לימתח ונכפל למטה בעיגול וגם הולך נע ונד אנה ואנה ואף לדברי הרא"ש והתוס' אין זה משקוף שוה וישר דעקום ועגול הוא שהרי גם בסוגיא דכיפה מוכח להדיא דאין הכיפה שבעיגול נחשב משקוף כמו שהיא בעיגול רק מה שלמעלה מן העיגל הוא המשקיף דלהכי דייקינן דאין צריכין ליגע מהא דא' ושוין שאם יש ברגליו עשרה שהיא חייבת ופירש"י ז"ל אעפ"י שרגליו אין מגיעין לתקרה שלמעלה שהעגול מפסיק ביניהם אלמא אין העיגול נחשב למשקיף וכ"כ הריטב"א ז"ל בהדיא וז"ל עיקרא דמילתא דלא חשיב פתח לענין מזוזה אלא כשיש מזוזות שוות מן הצד כו' ושיהא למעלה סוף שוה נתנן עליהם כעין משקוף וכל שהוא עשוי ככיפה יש עליה בנין עומד פשוט ע"פ כולה ואותו בנין עומד במקום סוף כו' ואותו עיגול הוא כמי שאינו כו' עכ"ל עיי"ש וכ"כ תוס' ורא"ש וטור בהדיא דבעינן המשקוף שוה וישר וא"כ החבל הנכפף ונופל למטה בעיגול פסול הוא לצה"פ ודינו כפתחי שימאי לדעת כל הפוסקים מלבד שיש בזה עוד כמה חששי חדא שהוא נופל למטה מגובה המזוזות ואנן בענין קנה על גביהן וזה למטן הוא ולפעמים יש בשיפולו הרבה יות' מג' טפחים וברוחב כמה כדרך החבלים הנמתחין הרבה למטה וכל שאין הקנה על גביהן פסול הוא וא"כ דינו שרואין כל שאילו ינטל עקמומיתו הנכפל למטה ודאי יהיה בין זה לזה יותר משלשה דגם בקורה פסלינן כה"ג אם עקמומיתו נוטה למקום פסול וכ"ש שאין זה צורת פתח אם אינו שוה וכפירש"י ז"ל ואפשר דאפילו בפחות מג' כיון דבעינן ע"ג דוקא וכל שלא עשאו ע"ג אף בפחות מג' סמוך פסול הוא ועוד טעמא רבה איכא במילתא דהא בעת הרוח הוא הולך נע ונד ויוצא בכפיפתו אף מכנגד המזוזות ולחוץ ואין ע"ג ממש בעינן ואפילו מן הצד קיי"ל לא עשה ולא כלים כ"ש כשהוא יוצא לחוץ ואין שם משקו' כלל בעת ההיא והויא מחיצי דא"י לעמוד ברוח מצוי' דלאו שמה מחיצה כלל אף בעת שקיימי' וכמבואר בגמ' בסיכה ובעירובין פ"ק בכמה דוכתי וכ"פ כל הפוסקים ואף כשאין יוצא בעת הרוח מכנגד המזוזות צ"ע כיון שעכ"פ הרוח מנידתו וכמ"ש המ"א בסי' שס"ג ס"ה דאפילו אין הרוח מפילו אלא מנידו וכמ"ש בר"ס שס"ב והיינו דבסי' שס"ב כ' בהדיא והוא שימלא האויר שבין הענפים בקש או בקנים ויקשור אותם באופן שלא ינידם הרוח כו' משמע דבעינן שיהיה עומדים במקום א' (ולא יזיזם הרוח) ולא ינודו כלל וכן מבואר בש"ע סי' תר"ל גבי עושה סוכתו בין אילנות והאילנות דפנות לה אם היו חזקים או שקשרם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד כו' מ' להדיא דאף שבשעה שהן מתנדנדין יש בהן הכשר דופן אפ"ה פסולין כיון שאין עומדין במקומן וכ"מ ממ"ש המ"א שם בשם הב"ח במ"ש המחבר שהעושין מחיצות מיריעות יעשו קנה קנה פחות מג' וכ' וא"כ אף שהרוח מנענע היריעת מ"מ נשארו מחיצות הקנים הרי להדיא דמשום נענוע בלבד יש לפוסלו אם אין שם קנים ולענ"ד כולה סוגיא דסוכה הכי משמע דמקשה אדרב אחא בר יעקב ד"א כל מחיצה שא"י לעמוד ברוח מצויה ל"ש מחיצה ומק' ממתני' דהעושה סוכתו בין אילנות כו' והא קאזיל ואתי וע"כ אין ק"ו דאזיל ואתי כ"כ עד שנפסלין המחיצות בריוח שביניהן בעת הרוח דא"כ מאי ס"ד בסוכה לאכשורי כי הך ודלמא באמצע סעודתו תפסל סוכתו ולאו אדעתיה ונמצא אוכל וישן בלא סוכה והיכי שרינן לה לכתחל' דא' כשירה והא בחששא דב"ח פליגי תנאים אי חיישינן שמא תברח או שמא תמות שהוא חששא בעלמא והכא ודאי' הוא שהרוח מצויא פוסלתו תמיד והיכי אמר כשירה א"ו ברור דהא ודאי ידע דאיירי בענין שאין הסוכה נפסלת כלל אף בעת הרוח ומתקיימת כל שבועה ואפ"ה בעי למפסלי' לראב"י משום דאזיל ואתי פי' שעכ"פ אין עומד במקומו ברוח מצויא רק הרוח מנידו ובכה"ג פסיל ראב"י והוצרך לשנויי לה דעביד לה בהוצאה ודפנא פי' וקושרו יפה ועוד דאי משום שנעשה ריוח ביניהן הפוסלן בעת הרוח הו"ל לשנויי דאיירי באילן שענפיו מרובים ותכופים שאפילו רוח לא יבא ביניהם להפרידו כ"כ כשיעור שתפסל המחיצה ברוח מצויא שאינה חזקה כ"כ והוא מצוי הרבה. מדהוצרך לומר דיעביד לה בהוצא כו' משמע דבעינן שלא יתנדנדו כלל ולא יזוזו ממקומן וכ"מ כולה סוגיא דשם וא"כ לפ"ז צריך למתוח ולמשוך החבל בחיזוק כ"כ שלא יזיזנו הרוח כלל וזה דבר קשה מאוד כי ברוב ימים מתאריך מאיליו וניכפף ע"כ נכון מאוד מכל הלין טעמי לעשות צה"פ מלמעלה בדבר העומד כגון קנה חזק או לבנות כעין בנין שער וע' עוד במ"א סי' שס"ב ס"ה סק"ח דעתו ודעת הב"ח דכל שהרוח מנידתו אין זו מחיצה ופליגי שם גבי בהמה ואדם שברצונם הם נדים עיי"ש:
אחרי כותבי זאת מצאתי במ"א סי' שס"ג ס"ק כ"ח כתב שאם יש עמוד בכותל בולט נידון משום קנה דלא גרע מלחי כו' פי' דקיי"ל לחי העומד מאיליו הוי לחי. ודבריו צ"ע רב לפמש"ל באורך בראיות מסוגיות הש"ס ומדברי רוב הפוסקים דבענין עשוי לשם צה"פ דבלא"ה אין שם פתח עליו להתיר ביותר מי' וכן לענין מזוזה ולא דמי ללחי העומד מאיליו דעכ"פ שם מחיצה עליו ממילא כמו שהוא משא"כ דבעינן חשיבות פתח ולאפוקי מתורת פירצה וכל שלא נעשה לכך אין שם פתח עליו:
ובהכי אתי שפיר מה שיש להקשה בסוגיא דאכסדרה בבקעה דפליגי רב ושמואל בשלהי כל גגות ובכמה דוכתי דרב אמר מותר לטלטל בכולה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ושמואל אמ' אין מטלטלין בה אלא בד' אמות ופירש"י ז"ל באכסדרה פרוצה מד' רוחות בד' עמודין וקורות על גביהן ועליהן נותנין התקרה ופליגי אי אמרינן פ"ת יו"ס והא זו פיאה גמורה היא דהקורות נתונין ע"ג העמודין ומסקנא דסוגיא דפיאה מתרת לשבת בעל גבן אפי' בפרוץ מרובה וכ"פ רוב הפוסקים והתוס' והרא"ש. ואפילו להרמב"ם ז"ל דפסק דאין פיאה מתרת בפרוץ מרובה כל שהוא יותר מעשר הרי כתב הב"י דגם לדעתו ז"ל בעשר מיהא שרי אף שפרוץ מרובה ובהך פלוגתא דאכסדרה לחד לישנא שם בשלהי כל גגות בעשר פליגי דביתר מעשר לכ"ע לא אמר פ"ת יו"ס וא"כ אפילו לרב לא שרינן רק משום, פ"ת אבל לא משום פיאה ושמואל אסר לגמרי וכ"ש דקשיא לגי' רי"ף ור"ח ז"ל כי לית ליה בג' אבל בד' אית ליה ופי' שיש לה ג' מחיצות וברביעית פי תקרה בהא פליגי רו"ש ולא שרינן ברוח רביעית משום צה"פ דהקורות שמונחין על העמודים ולפמ"ש דכל שלא נעשה לשם פתח א"ז צה"פ א"ש טובא דכיון דעמודי האכסדר' והקורות לשם תקרה עבידן וכמבואר במנחות אפילו ביש לה פצימין א"ז צה"פ ולפי ד' הפוסקים דבצה"פ בעינן היכר ציר אפשר לדחות זה ודו"ק:
וע' מה שהקשה תוס' בריש עירובין גבי פתח שער החצר כו' דהא היה שם צה"פ הכלונסות שע"ג העמודין כו' ולפי דברינו לק"מ דלא לשם פתח נעשו רק להחזיק עליהם הקלעים ומה שתרצו משום צה"פ שעשאה מן הצד כו' לכאורה צ"ע לפי מ"ש התוס' לקמן דרב דא' אתנייה צריך למעט מודה דמדאורייתא מהני ביתר מדמהני גבי כלאים אפילו לרב וא"כ גם מן הצד הא מהני בכלאים בעשר לר"י ולר"ל אפי ביותר מעשר כמסקנא דסוגיא דפיאה דפלוגתייהו דר"י ור"ל במן הצד איירי ועיין בהגהת רמ"א ז"ל בסי' תר"ל מ"ש בדין צה"פ דסוכה בדופן ג' ובמה שהקשה עליו המ"א מהירושלמי ודוק ונבאר אי"ה עוד לקמן:
וראיתי לבאר עוד קצת בעיקר סוגיא דפיאה אם מתרת לשבת ובדברי הפוסקים ז"ל דהנה רב יוסף אמר מדברי רבינו נלמד חצר שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת בצה"פ ודין הוא כו' ודחינו בגמ' לקו' דרב יוסף ועוד דהאי קו' אליבא אתמר דאית ליה ביותר מעשר אין ניתר בצה"פ ואנן לא קיי"ל כרב אלא כמתניתין דא"צ למעט והדר אמרינן לימא מסייע ליה דפנות הללו שרובן פתחים וחלונות מותר ובלבד שיהיה עומד מרובה על הפרוץ ומשני ר"כ כי תניא ההיא בפתחי שימאי:
והנה לבתר אמרינן ואף ר"י סבר להא דרב גבי פיאה דאמר לכלאים התירו ולא לשבת ודייק אי בעשר בהא לימא ר"י לשבת לא כו' וה"ק תוס' דלמא טעמא דר"י משום פרוץ מרובה וכדרב יוסף ולית ליה דרב ותרצו דנדחו דברי רב יוסף. ולפ"ז משמע דס"ל דרב יוסף לאו אליבא דרב לחוד אמר דלא מהני צה"פ לפרוץ מרובה אלא ה"ה לדידן דקיי"ל כרב רק מדרב דייק לה בקושיא אבל הדין אמת הוא אף דלא קיי"ל כרב דאל"כ אין התחלה לקושייתם שהקשה דנימא טעמא דר"י משום פרוץ מרובה דא"כ ע"כ מוכח דס"ל דרב ג"כ ביתר אמר דלא מהני דהא רב יוסף אליבא דרב לחודי' ומינה יליף בקושיא ואי ר"י ל"ל דרב ממילא ליתא לדרב יוסף וזהו באמת תי' השר מקוצי שהביאו תוס' בסוף דבריהם אבל דבריהם הראשונים הם עפ"י שנאמר דרב יוסף לכ"ע אמר ולפי תירוצם ז"ל נדחו דברי רב יוסף לגמרי ושרו פיאה לשבת בכל ארבע רוחות ואפילו ביותר מי' לדידן דלא קיי"ל כרב ורבי יוחנן מן הצד איירי ובדרב חסדא פליגי כדאמר בש"ס וכן לפי תי' השר מקוצי דרב יוסף אליבא דרב לחודיא אזיל ממילא אדחיה ליה דרב יוסף מהלכה דלא קיי"ל כרב ושרי גם פרוץ מרובה. וכן הוא מסקנת הרא"ש ז"ל. רק התוס' כתבו בשם ריצב"א שכתב דאף לדידן לא שרי רק בב' רוחות וב' מחיצות שלימות יש דלהכי מקשינן לר"י בהא לימא כו' דב' מחיצות לשבת כמו ארבע לכלאים אבל בכל ד' או ג' מחיצות לא שרינן פרוץ מרובה וכרב יוסף ולפ"ז אין ראיה מהגמרא לדחות דברי רב יוסף ולכ"ע אתאמרא והריטב"א ז"ל הוסיף עוד לפרש דאפילו בשבת לא שרי ר"י רק במחיצה רביעית וכמו בכלאים דהוי מחיצה א' דאף דשרינן בנעץ ד' קונדסין הוא להתיר ארבע מיני כלאים וכל מחיצה בפ"ע קיימא ומהניה להתיר כלאים שבצדה בלא האחרים שאין זו צריכה לזו ולא דמיה לשבת דבעינן ד' מחיצות כא' ולא שרינן צה"פ רק בדופן א' אבל בפרוץ מרובה איתא לדרב יוסף וכ"כ בשם רבו הרא"ה ז"ל וכתב שבתוס' תירצו כזו ג"כ ונראה כוונתו על תי' הריצב"א רק יש ביניהן שינוי קצת:
והריף ז"ל השמיט כל הך סוגיא דפיאה ולא כתב רק המשנה כצורתה דאם יש לה צה"פ א"צ למעט ואם היתה דעתו ז"ל דפיאה מתרת לשבת אף בפרוץ מרובה היה לו לכתוב כולה סוגיא ולהשמיענו זה החידוש וגם ליכתוב ברייתא דדפנות הללו כו' ואוקימתא דמוקמי' לה בפתחי שימאי ולהודיענו דבכה"ג לא מהני מדהשמיט כ"ז ולא כ' שריותא דצה"פ רק במבוי סתום או מפולש משמע דס"ל ז"ל דהלכתא כרב יוסף דפרוץ מרובה על העומד אין ניתר בצה"פ אף דקו' דידיה אליבא דרב הוא ולדידן לא קיי"ל כרב מ"מ הדין דין אמת הוא לכ"ע וכד' הריטב"א ז"ל ולכן לא הוצרך לכתוב כל הסוגיא דמשנה שלימה שנינו ובלבד שלא יהא פרצות יתירות על הבנין והלל"ממ גדור רובא וצה"פ לאו גדר הוא אלא פתחא וע"כ לא אשמעי' תנא דמתניתן קמייתא רק דא"צ למעט ביתר מי' אבל דוקא בפתח מבוי אבל במשנה דמקיפין בקני' כו' לא הוזכר הך שריותא דצה"פ כלל וממילא משתמע לאיסור ודיחוי' דר"כ על הך ברייתא דדפנות הללו דאיירי בפתחא שימאי דחוי בעלמא היא ועיקר פלוגתא דרב רחומי ורב יוסף ואי פתחי שימאי לאו על הך ברייתא אתאמרא אלא במנחות בסוגי' דמזוזה והביא הסוגי' לכאן לפרש דיחוי' דר"כ ובאמת לפי פי' הרמב"ם ז"ל ורש"י ז"ל לחד פירושא דל"ל תקרה היינו תקרה ממש דבית שאינו מקורה פטור ממזוזה מה ענין זה לגבי שבת ולענין צה"פ אטו משום דל"ל תקרה לאו צה"פ היא בשלמא במזוזה רחמנא פטר בית כזה ולאו משום דלאו פתחא הוא אבל לענין שבת מה ענייננו וע"כ מוכח דלאו להכי אתמר הך פלוגתא ואוקמתא דר"כ דמוקי הך בריית' בפתחי שימאי היינו למ"ד דל"ל שקפי וכן רב יוסף דס"ל דהך בריי' כפשוטא דצה"פ אין מתיר פרוץ מרובה ואיהו גופי' מפ' מאי פתחי שימאי ופליג ארב רחומי וע"כ דהיינו לענין מזוזה זה נלענ"ד בבירור דעת הרי"ף ז"ל דאין צה"פ מתיר רק במבוי סתום או מפולש וכן מבואר מד' הרמב"ם ז"ל פ' י"ו מהל' שבת הל' י"ו וז"ל כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה אבל אם הי' פרוץ כעומד ה"ז מחיצה ובלבד שלא יהי' באותן הפרצות פרצה שהיא יותר על י' כו' אם הי' לפרצה זו צה"פ אע"פ שיש בה יותר מעשר אינה מפסדת המחיצה והוא שלא יהא פרוץ מרובה על העומד ע"כ ז"ל והבן בלשונו ז"ל שדקדק וכ' שאם הי' לה צה"פ אינה מפסדת המחיצה משמע להדי' דלא איירי רק לענין שלא תפסיד המחיצה ביותר מי' ואף שעומד מרובה וע"ז מועיל צה"הפ לשווי' פתחא אף ביותר מי' ולא תפסיד המחיצה אבל לא שהצ"פ עצמו תדין משום מחיצה כלל ומוכח להדי' דאפילו בפחות מי' כל שפרוץ מרובה אין צה"פ מועיל בו כיון שאין עולה משום מחיצה כמבואר מלשונו ז"ל שאין פעולתו רק שלא תפסיד המחיצה משמע שיש מחיצה בלא הוא ולכן סיים וכ' סתם ובלבד שלא יהא פרוץ מרובה כו' והיינו אפילו בפחות מי' וזה מבואר בדקדוק לשונו ז"ל וה"ה כ' שאפשר שבפרצה י' גם לדעתו מועיל בפרוץ מרובה וכמו שכתב גבי סוכה וסיים ואולי שהוא מחלק בין סוכה לשבת כו' ומשמע שכן דעתו נוטה יותר ולפמ"ש הוא מוכרח בדעתו ז"ל דאפי' בפחות מי' ובשיטת הרי"ף רביה ז"ל אמרה לשמעתיה דמנקיט לה לחומרא וע"כ צ"ל כן לפי פי' הרי"ף והרמב"ם ורב האי גאון ז"ל בהא דצה"פ שעשאה מן הצד דהיינו מצידו של כותל דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ורמב"ם ז"ל ביאר שאין דרך הפתחים להיות בקרן זוית אלא באמצע וא"כ ממילא ליכא למישרי פיאה בד' רוחות דכיון שכל הרוח פרוץ ודאי לא גרע מפתח א' מן הצד לפירושם ז"ל. וממילא נקטינן מימרא דר' יוחנן כפשטא דלכלאים התירו ולא לשבת ומשום דרב יוסף ודרב חסדא והתוס' והרא"ש הקשו שיטתם ז"ל דפיאה מתרת לשבת דא"כ למה הוצרכו לפסין רחבין אמה גבי ביראות ואין מועילין רק לעולי רגלים ולבהמה טפי יש לעשות ד' קונדסין ולמתוח פיאה עליהן מלמעלה ותירצו דיצטרך לעשותו גבוה הרבה מפני גמלי דשדי' ליה ואם יגביהנו בקל יפול ברוח מצוי' וכן הק' משיירא דאמר מקיפין ג' חבלים ומה צורך לג' חבלים או קנה כו' די בצה"פ ובחבל א' ותי' ג"כ כזה מפני הגמלים ואין תי' זה עולה כ"כ גבי שיירא דאם מפני גמלים חששו כ"ש שיפול קנה קנה פחות מנ' או קולחי' ועביטין שהם מחיצה גרועה הרבה וגם מאי נ"מ בין חבל א' לג' חבלים לענין גמלים ועוד דהא מניח הפתחים בי' אמות בלא מחיצה כלל כמבואר במשנה ותוספתא גבי הך דחבלים. וא"כ למה צריך לעשות יתר ההיקף בג' חבלים די בחבל א' ותהוי צה"פ ומה שתירצו עוד תוס' והרא"ש דלא שרי פיאה רק בחצר ומבוי שיש בהם דיורים אבל לא בבקעה ג"כ צ"ע דהא בכלאים בבקעה ובשדה שרינן ודומיא דהכי איירינן בשבת ותו דהא מחיצות של קנים וחבלים שהן של שתי בלא ערב כו' אין מתירין רק בשיירא ולא ביישוב לחד תנא וצה"פ מתיר אף ביישוב בכל ד' רוחות לדעתם ז"ל וע"כ שהיא מחיצה חשובה ממחיצת קנים כו' וחשוב כסתום לגמרי והיאך אפשר שלא יתיר צה"פ בשיירא בבקעה שהקילו בה הרבה לענין מחיצה שאינה של שתי כו' ואף שאינה מועלת ביישוב והדברים ק"ו וכב' הביא הרא"ש ז"ל ד' הירושלמי דדייק הכי ממתני' דמקיפין בחבלי' כו' שאין פיאה מתרת לשבת דאל"כ די בחבל א' וכ"כ הריטב"א ז"ל וראיתי להעתיק קצת לשונו של הירושלמי באורך ולבארו בעזהש"י ודוק:
אמר ר"ל בשם ר"י בר חנינא נעץ ד' קנים בד' זויות הכרם וקשר גמי מלמעלה מציל משום פיאה א' ר"י כמחיצות שבת כן מחיצות כלאים א' ר"י כך היה מעשה שהלך ר' יהושע בן קרחה אצל ר' יוחנן בן נורי והראהו שדה אחת ובית חבורתה היתה נקראת והיו שם פרצות יותר מעשר והיה נוטל א"ע וסותם כו' עד שמיעטן מעשר א' כזו כן מחיצות שבת א' הי' מודה ר"ל לענין שבת שאין פיאה מצלת יותר מעשר א"ר חגי מתניתין א' כן מקיפין ג' חבלים ו' אם אומר את שהפיאה מצלת ביותר מעשר כמו כן חבל א' ר' יונה א' ר' אושעיא בעי הדא פיאה אמה איתאמר מלמעלה או מן הצד אי תומר מלמעלה כ"ש מן הצד אי תומר מן הצד הא מלמעל' לא ונראה פירושו דאי מיירי מלמעלה ואפ"ה ס"ל לר' יוחנן ור"ל דאין מתרת לשבת וכ"ש מן הצד דגרע טפי כמבואר בש"ס דילן ואי נימא דאיירי במן הצד יש לומר דמלמעלה כ"ע ס"ל דמהני אף לשבת והדר אמר אי תימר מלמעלה יאות א"ר חגי אי תימר מן הצד לא ארוח כלום ונ' לכאורה שהגי' היא מהופכת אין תימר מן הצד יאות א"ר חגי דודאי מוכח ממתניתין דחבלים דעכ"פ מן הצד לא מהני חבל א' דאל"כ ל"ל ג' חבלים אבל אם נאמר דאיירי מלמעלה לא א"ר חגי כלום דלא מוכח ממתניתין ומק' ממ"נ אם מלמעלן הרי מלמעלן ואם מן הצד הרי מן הצד פי' דאף דמיירי מלמעלה אכתי ק' תסגי בחבל א' ויעשנה מלמעלה רבנן דקיסרין בשם ר' ירמיה תפתר בעשוין כמו דוקרן פי' שמשופעין מלמעלה וא"א לקשור החבל למעלה רק מן הצד ולהכי בעינן ג' חבלים ומד' הירושלמי למדנו תי' לקו' הרא"ש והתוס' ל"ל ג' חבלים דלפי מאי דמסקינן בש"ס דילן דפלוגתא דר"ל ור"י איירי במן הצד אין להוכיח ממשנתינו רק דמן הצד לא מהני והוכחת ר' חגי היא ג"כ על מן הצד הא לענין מלמעלה אין זו הוכחה כלל די"ל דמתניתין איירי שהם עשויי' דוקרן וא"א לעשות מלמעלה וא' שם איר פינחס אתא עובדא קומי ר' ירמי' בארבעה עמודים ועליהם ארבעה פיצטליות והתיר לטלטל תחתיהן משום פיאה וע"כ דמיירי מלמעלה דמן הצד איהו גופי' מודה לעיל דיש להוכיח מן המשנה דלא מהני רק מלמעלה א' שאין להוכיח וא תפתר בעשוי' כמין דוקרן והדר בעון קומי ר' זירא פיאה מהו שתציל בסיכה א' לן פיאה מצלת בסוכה כו' א"ר אבוה כל אילין מיליא לענין מו"מ הא להורות אסיר ומה אם סוכה קלה את א' אסור שבת החמורה לא כ"ש ומבואר להדי' מסקנת הירושלמי דלשבת ולסוכה אין להתיר פיאה כלל ואפילו מלמעלה אין היתר רק להלכה ולא למעשה ואסיר להורות הית' ודלא כר' ירמיה וא' ר' בין בר חייא בעי קימי ר' זעירא מאן תנא פיאה מצלת לא ר"י בן נורי היא פי' ויחידאה הוא אפי' בהיתר כלאים ואי' להך סוגיא בכלאים ובסוכה ומבואר מתוכה מסקנת אמוראי דירושלמי להחמיר בשבת ובסוכה אפילו מלמעלה ובתוספתא דערובין א' אם רצה מביא ד' עמודין ומשקען בארץ ומביא ג' חבלים שעביין טפח ומשהו או ד' חבלים כ"ש ומקיף ומאחר דתני תקנתא היותר קלה הו"ל למנקט גם הך דחבל א' בראשו מלמעלה וכן בתוספתא דכלאים לענין כלאים א' נמי להך דמקיפין בקנים כו' ובחבלים ג' זה למעלה מזה וק' ג"כ תסגי בחבל א' למעלה ושם א"א לתרץ כלל תי' התוס' והרא"ש דאתו גמלי שדיי' ליה דגמלי מאי בעו בשדה זרועה או בכרם והדר א' ר' יוסי אומר היו שם קנים מדוקרנים ועשה להם פיאה מלמעלה מותר והיינו הך דר"י בן נורי ואפשר דפליג אדלעיל וס' דא"צ ג' חבלים ועפ"י שיטת הירושלמי:
והנה הך ברייתא דבדפנות הללו כו' מותר כו מבואר בתו' מנחות גבי פתחי שימאי וכ"מ מד' הרא"ש בה' קטנות דלענין סוכ' מתנייא הך ברייתא שכ"כ בהדיא שם דכה"ג אי בפ"ק דעירובין לענין סוכה ולפ"ז מבואר מסוגי' דדין סוכה ושבת שוין להדדי לענין זה דהא מייתי ראי' מסוכה לשבת דלא מהני צה"פ לפרוץ מרובה וכדרב יוסף ומ' דלשינוי' דר כ דההיא איירי בפתחי שימאי גם בסוכה מהני צ"הפ גמור אף בפרוץ מרובה בכל הדפנות וכ"כ הרא"ש ז"ל בסוכה והשיג על הרמב"ם ז"ל ולדבריהם ק' טובא ללישנא בתרא דרבא דא' וצריכה נמי צ"הפ דא"כ מה צורך לטפח שוחק דצ"הפ בעצמו מחיצה גמורה היא אפילו בכל הדפנות ועוד מאי אירי' דופן ג' אפילו ב' הדפנות ג"כ משתריין בצ"הפ לחוד: