אור ברסלב
משכנות יעקב קט שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

קט שאלה

הלכות עירובין

ע"ד המנהג אשר בזמנינו להתיר לטלטל בכל העיירות ע"י צורת הפתח בקנה מכאן כו' ואף באותן עיירות אשר יש בהן דרכים מפולשים ורחובות ושווקים רחבים י"ו אמה וגם דרך המלך עוברת בהן אי שפיר עבדי או לא:

תשובה נראה ברור דלאו שפיר עבדי וחוששני להם מחטאת דהנה הא לא מיבעי' לדעת הרמב"ם ורמב"ן ורשב"א דסברי כל שרחב י"ו אמה הוא רה"ר גמורה ולא בעי ס' רבוא בוקעים בו והסכימו לדבריהם הר"ן בפ' במה אשה והמגיד משנה והריב"ש והגהמ"ר בשם ראב"ן ור"ת הביאם הב"י בסי' שמ"ה וכן כ' הריטב"א בעירובין בפרק כיצד מעברין בשם ר"ת שדחה דברי רש"י ז"ל שכתב דבעי דריסת ס' רבוא וכ' שם שרוב הגאונים דעתם כדברי ר"ת וכן הסכים גם הוא ז"ל שם וכן משמע בהגהת מרדכי דשבת בשם ר"א ממיץ שהתיר לטלטל מת מן הנהר לבית ע"י ישמעאל ודמה שבות דאמיר' לישמעא' ברה"ר לכרמלית ע"י ישראל דשרינן משום כבוד הבריות ואי ס"ל דאין לנו רה"ר עתה משום דבעי ס' רבוא כמ"ש כמה גדולים היה לו להתיר גם ע"י ישראל כיון דהוי כרמלית דהא שרינן בגמ' בהדי' לאפוקי לכרמלית כיון דאית בי' כבוד הבריות גם למה דחק למצוא טעם להתיר ע"י ישמעאל דהא שבות דשבות במקום מצוה או צורך גדול שרי ואף הראביה שחלק עליו שם כ' שלפי דברי רש"י ז"ל דבעי ס' רבוא יפה הורה ש"מ דאיהו לא מטעם זה הורה ואזיל בשיטת ר"ת רבי' כידוע וכן בספרו ספר יראים בהביאו ד' רשויות לשבת הזכיר י"ו אמה ולא הזכיר ס' רבוא ש"מ דלא ס"ל הכי וגם הראבי' משמע קצת דלא פשיטא לי' דברי רש"י שאל"כ לא היה משיגו כיון שעכ"פ יפה הורה וכן משמע בהגמ"ר דפ"ק דשבת בשם הרשב"ם בדין האסקופה שהחמיר מאד נגד דין הגמ' אף שיש בתקרה ד' וכ' שאין לנו לדקדק בקרוי שמא לא יהי' ד' טפחים ויבא לידי איסור תורה ע"ש הרי להדי' דס"ל דיש לנו עתה ר"ה גמורה ואי ס"ל דבעי ס"ר ודאי לא היה מחמיר נגד הדין משום דבר שאין בנמצא כלל כאשר כ' כל הגדולים ההולכים בשיטת רש"י שאין לנו כלל רה"ר אלא ודאי ברור שדעת הרשב"ם שכל רחוב מפולש הוי רה"ר וא"כ הרי לדעת הרמב"ם ורשב"א ורמב"ם ור"ת וראב"ן ורשב"ם ור"א ממיץ והר"ן והריטב"א והמגיד והריב"ש כל הרחובות שלנו אשר רחבים י"ו אמה הם רה"ר גמורים ופשיטא דאין מערבין רה"ר בצה"פ רק בדלתות ננעלות בלילה כידוע בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים ובש"ע אין חולק וירושלים תוב"ב אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רה"ר ולדעתם זו המטלטל ברחובות שלנו ע"י צה"פ מחלל ש"ק מדאורייתא וחייב חטאת. ונראה ברור שדעה זו עיקר להלכה שהם מחמירין בשל תורה ועוד שהם רוב מנין ובנין ואי"ה לפנינו נבאר עוד שכן דעת רי"ף ורז"ה ורא"ה וגם נביא ראיות ברורות ונכוחות לדעה זו ולפי שראיתי שהרב בעל ט"ז כתב שדעת רוב הפוסקים להקל והוסיף עוד הט"ז וכתב שאין כח למחות ביד הנוהגין היתר ובזה נתנו קצת יד למקילים בזה ובאמת לא בא לחשבן יפה ע"כ צריך אני להאריך ולברר ולפרוט כל דברי הסוברים דבעינן ס' רבוא בוקעין ברה"ר וכל העומדין בשיטה זו ויראה המעיין כי אדרבה רובא דרובא פוסקים הם מחמירים הנה הטור ז"ל בסי' מ"ה כתב בפשיטות בגדר רה"ר דבעי י"ו אמה ומפולש ושיהיה ס"ר בוקעין בו וכ' שם הב"י שכן דעת רש"י ז"ל והתוס' ושכן דעת הרא"ש ז"ל ממה שסתם בריש עירובין ד' רש"י ז"ל בלא מחלוקת וכן כ' בביצה פ' א"צ דלא שכיח רה"ר שיהי' ס' רבוא בוקעין בו עיי"ש וזה עפ"י שיטת רש"י ז"ל ושפט הב"י ז"ל שכן דעת הרא"ש ז"ל בבירור וכ' שכן דעת סמ"ג וסמ"ק והתרומה והרוקח אבל כתב שאין כן דעת הרמב"ם כו' וקצר ז"ל בדברי המחמירין ולא הביאם ביתה יוסף ולא הזכיר דברי רשב"ם ור"א ממיץ ור"ת וראב"ן וריטב"א שכ' לעיל ולכן עלה בחשבון הט"ז והמ"א שהמקילים הם רובא אבל לפמ"ש מבואר ההיפך שהמחמירין הם רובא דמינכר וראיתי להזכיר קצת תמיהות שיש בדברי הט"ז ומ"א אחרי כן נבוא לדקדק בדברי הראשונים המקילים והנה הרב ט"ז רצה להכניס גם הרשב"א והמגיד כדעת האומרים דבעי ס' רבוא בוקעין וזו תימא גדולה מחסידותו וכי ח"ו לא האמין להב"י ז"ל שכ' בשמם להיפך והרי ה"ה כ' כן להדיא בשם הרשב"א והרמב"ן והסכים כן גם הוא וכן העיד הריטב"א והריב"ש בשמם של הרמב"ן והרשב"א שהיו קרובים לדורו ומתלמידיו ובאמת כתב כן הרשב"א בתשו' בהדיא שיש רה"ר בלא ס' רבוא בוקעין בו הלא היא תשו' סי' תקכ"ב וכ"כ עוד בסי' תש"מ בקיצור וכן עוד לו בתשו' ח"ג בדין מבואות המפולשות לרה"ר שפסק דבעי דלתות עיי"ש הובאה גם בב"י ומסתמא כתב כן בפירוש בס' עבודת הקודש שלו אלא שאינו בידי והיאך לא השגיח הרב ט"ז בכל זה ומה שדקדק מסי' של"ד שכ' הב"י שהרשב"א וה"ה הקשו על סה"ת מה שהק' עליו הטור עיי"ש אין זה כלום שאין כוונת הב"י על קושי' שני' של הטור שכ' לפי שאין לנו רה"ר רק על קושי' ראשונה של הטור שם עיי"ש כי קצרתי וכן באמת בחידושי הרשב"א שבת פ' מי שהחשיך אין שם רמז לקושי' שני' ולא הזכיר כלל שאין לנו רה"ר רק שהקשה עליו שהתיר לטלטל מעות להטמין מפני הגנבים ולסטים ולמד מהך דמי שהחשיך כו' וע"ז השיג ששם לא התירו רק מחדש שלא יבא לידי מלאכה דאורייתא אבל להתיר טלטול מוקצה מפני טלטול לא כיון שאין לו צורך רק לטלטל ולהטמין ולא להעביר ד"א בר"ה עיי"ש ודו"ק וראיתי בס' פר"מ שעמד על דברי ט"ז בזה בשם אחרוני' וזה ברור מאח' שכ"כ הרשב"א בתשו' בהדי' דלא בעי ס"ר ודברי ט"ז בזה נפלאים בעיני ואין ראי' מהם כלל לדינא גם דברי המג"א תמוהים בעיני שרצה להעמיד דעת הרב ב"י כהמקילין וזה היפך הכלל שמסרו כל האחרונים לנו בדבריו ז"ל כשכותב דעה הא' בסתם ודעה שני' בשם י"א הדעה הראשונה עיקר בעיניו ולא כ' השני' רק לחלוק כבוד והרי כאן כ' דעת רמב"ם בסתם ודעת רש"י בשם י"א בוודאי דעת רמב"ם עיקר וכ"כ ע"ת בשם כה"ג וכן בס' תוס' שבת ומה שדקדק מדבריו בסי' שנ"ו אין זה דיוק כלל שהביא שם ד' כל המלמדים זכות על מנהג הנשים היוצאות בתכשיטין נגד דין הגמ' והביא גם דברי ר"ב בתוכם אף דלא ס"ל כן שהרי סיים שם מוטב שיהיו שוגגין כו' וכ"כ שם בס' תו"ש ויש ראיות ברורות מדברי המחבר בכמה דוכתי היינו בסי' תמ"ד גבי חמץ סבר דאין ליתן לגוי להוציא חמץ מביתו רק דבר מועט דרך הערמה ע"מ שלא לצאת כו' וכ' שם המ"א והט"ז דלדידן דלית לן רה"ר שרי ליתן ע"מ להוציא עיי"ש ש"מ דהמחבר לא ס"ל הכי דוודאי לדעת הסוברים דל"ל רה"ר מותר לומר להוציאן דהוי שבות דשבות במקום מצוה שפסק המחבר עצמו שמותר ומבואר כן במרדכי בשם א"ז הובא בב"י וכן בסי' רנ"ב סתם המחבר דלא יצא החייט במחטו ע"ש סמיך לחשיכה כו' וכ' המג"א דלדידן דל"ל רה"ר שרי עיי"ש והוא נכון כיון דהוי גזירה לגזירה דמטעם זה שרינן בתחוב בבגדו עיי"ש ובגמ' וא"כ הרי המחבר סתם להיפך וכן בסי' ש"ה כתב המחבר כל הנהו דאסורה הבהמה לצאת לרה"ר וכ' המ"א דלכרמלית שרי דכל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמה מותר עיי"ש וכ"כ הפוסקים דלא מצינו שבות בבהמה ולכן התירו כשישמעאל רוכב עליו וא"כ אי ס"ל למחבר דעתה אין לנו רה"ר למה סתם בכל הדברים לאיסור אלא ודאי ברור שדעת המחבר כהרמב"ם ויש עוד ראיות ואין צורך ועוד דבסי' שצ"ב גבי עיר של יחיד ונעשית של רבים כו' כתב הטור פירש"י שלא היה בה מתחלה ס"ר ולבסוף נוספו בה דיורין ואחר כך כ' דעת הרמב"ם שפי' עיר שהיא קנין יחיד כו' עיי"ש ופשוט דאזל לשיטתייהו דרש"י ז"ל סובר דלא הוי רה"ר אלא כשבוקעין בה ס' רבוא ונראה שמכאן הוציא רש"י ז"ל הדבר הזה לפי פירושו ז"ל וכמו שנבאר עוד אבל הרמב"ם ז"ל לא ס"ל הכי לכן פי' שהיה קנין יחיד ונעשית קנין רבים היינו שהיחיד מכר הבתים כו' וא"כ המחבר ז"ל למה לא הביא בש"ע רק פי' הרמב"ם בסתימות בלי שום חולק אם איתא דס' כדעת רש"י ז"ל דבעי ס' רבוא א"כ טפי הו"ל לפרש כאן עפ"י שיטתו אלא ודאי מזה ראי' ברורה שדעת המחבר כהרמב"ם שלא כד' המג"א וכן דעת מהרש"ל ז"ל ומ"ב בתשו' ויפה דבר המ"ב שהמהרי"ו אלו ראה ד' הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והמגיד לא היה כותב שאין לנו רשות הרבים כי חלילה להכריע נגדם באיסור תורה ודבריו נכונים מאד כ"ש שכבר הוספנו בע"ה שהמחמירים הם רבים מאד:

וכן נראה עוד שכן דעת הרי"ף ז"ל והרז"ה ז"ל דהנה בפ' כיצד מעברין בסוגיא דעיר של יחיד כו' כתב הרי"ף ז"ל ש"מ דכל היכא דאיכא שני פתחים אין מערבין את כולה עד דעבדי לה שיור כו' ותמה הרז"ה ז"ל למה לא חילק בין עיר של יחיד ונעשית של רבים דלא בעי שיור כו' וכתב סתם דכל היכא כו' ונ"ל ברור בכוונת הרי"ף ז"ל שמפרש עיר של יחיד כפי' הרמב"ם ורשב"א וריטב"א וכן פי' גם הרז"ה ז"ל והר"ר יהונתן רק שיש קצת חילוקים ביניהם עכ"פ לדעת כולם עיר של יחיד היינו קנין יחיד וזה דבר שאינו מצוי כלל שיהא עתה עיר קנין יחיד מישראל וקנין עובד כוכבים ומזלות אין מעלה ומוריד לענין זה בפרט לטעם הרז"ה ז"ל שכתב למה מערבין עיר של יחיד שנקראת על שמו וכן יש לומר לכל הטעמים שבדברי ראשונים ע"ז זה נ"ל ברור לדעת רי"ף ז"ל וא"כ ודאי מוכח שדעתו כהרמב"ם דלא בעי ס' רבוא חדא מאחר שעיקר דעת רש"י הוא עפ"י פירושו מהך סוגיא כמ"ש כל הפוסקים ההולכים בשיטת רש"י ז"ל וא"כ מאחר שהרי"ף אינו מפרש כפירושו מאין נמצא דין חדש כזה ועוד דא"כ אכתי קשה דהו"ל לפרש בד"א בעיר שיש בה דריסת ס' רבוא דיש עליו דין ר"הר אבל אם אין בה ס' רבוא מערבין כולה דהא טעם השיור שלא תשתכח תורת ר"הר כמ"ש כל הפוסקים וכיון שאין בה ר"הר כלל אין צריך לשיור כמו שא"צ שיור כשאין לה רק פתח אחד משום שאין בה דין ר"הר כמבואר בגמ' וברי"ף ה"ה כשאין בה ס' רבוא לדעת הסוברי' כן אלא ודאי מדלא חילק ש"מ בכל עיר קאמר דבעי שיור כנראה משמעות לשונו ז"ל כל היכא כו' וכן דעת הרז"ה ז"ל שמפרש עיר קטנה שיחיד בנאה לעצמו ומושיב בה אנשים עיי"ש שכתב טעם למה מערבין כולה בלא שיור עכ"פ משמע שיש בעיר קטנה כזו דין ר"הר דאל"כ מה הוצרך טעם כיון שהוא עצמו סובר טעם השיור שלא תשתכח תורת ר"הר והרי אין בה ר"הר אלא ודאי לא ס"ל כלל כדעת רש"י ולא כפירושו וכן דעת הר"ר יונתן בפירושו לרי"ף וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל שלא הגיה כלום לא להוסיף על תנאי ר"הר ולא נחלק עליו בפירושו לעיר של יחיד ומתוך דברינו לקמן אי"ה יתבאר שכן דעת כמה גדולי ועתה נשוב לעיקר דברי הסוברי' דבעי ס"ר ולדקדק בדבריהם:

הנה הראשון לדעת זו הוא רש"י ז"ל שכת' בערובין בכמה דוכתי ובפר' בפרק כיצד מעברין בסוגיא דעיר של יחיד שאין דין ר"הר כ"א כשיש ס' רבוא בוקעי' בו והנה הראב"ן ז"ל בהגהת מרדכי שכתבתי לעיל רצה לומר שלאו בדוקא נקט לה רש"י ז"ל עיי"ש ולא ידעתי מה יענה בהך דכיצד מעברין שכתב רש"י ז"ל בפי' שאין ר"הר בלא זה אמנם העיקר בזה הוא דעת ריטב"א מ"ש בדברי רש"י ז"ל שהקשה בשם ר"ת על רש"י דהיכי משכחת עיר של רבים שיתיישבו בה מתחלה ס' רבוא כאחד וכתב הוא ז"ל שאין כוונת רש"י ז"ל שיתיישבו בעיר ס' ריבוא כא' דאף ירושלים בשלותה לא היו בה ס' רבוא אנשים כאחד תמיד רק כוונתו שהיתה מופקרת ומעבר לס' רבוא אנשים כגון ירושלים שהיתה רוכלת העמים ובאו לתוכה אנשים מאפסי ארץ והיה רה"ר שלה מעבר לס' ריבוא ומופקרת להם ואף שאין באין לתוכה כא' כיון שמוכנת ומופקרת להם היא ר"הר אף שיושבים מועטים כיון שמתוקנת בדרכים וסרטיות לבא לתוכה מקצה האיים הרי היא עיר של רבים והיא ר"הר גמורה עיי"ש דבריו כי המה נכונים מאד בדעת רש"י ז"ל שאין צריך רק רשות לרבים וכיון שמופקרת לכל העולם הרי רשות ס' רבוא שולטים בה ודעת רש"י ז"ל שאין נק' רבים פחות מס' רבוא כמו דגלי מדבר וכן גבי כיבוש רבים וכיבוש יחיד היינו ברשות כל ישראל ואולי סמך לזה מה שאמרו אין אוכלוסא פחותה מס' רבוא וכן בפ"ק דברכות גבי בני רחבי' רבו למעלה כו' אמרינן למעלה מס' רבוא ואתי' רבי' רבי' כו' וזה סמך קצת מדברי אגדה לא לענין דינא עכ"פ לא בעינן רק רשות של ס' רבוא ולא שיהיו בתוכה תמיד כאחד ובזה יישב ריטב"א קו' ר"ת ז"ל וזה ברור מאד בדעת רש"י ז"ל וכ"כ הש"ג בשם ריא"ז בעירובין בדין ר"הר דכל שהוא מעבר לס' רבוא כדרך הכרכין שכל באי עולם עוברין בהן הוא ר"הר גמורה ובלי ספק שכ"כ עפ"י דעת רש"י ז"ל וכפירוש הריטב"א ז"ל. אבל לדעת כל הגדולים שהבאתי לעיל א"צ גם לזה וכ"כ הריטב"א שם בהדיא ויש ראיות ברורות מדעת רש"י ז"ל בכמה דוכתי שכן כוונתו דהנה בשבת פ"ק גבי ד' רשויות כו' פריך ולחשוב נמי מדבר כו' ומשני כאן בזמן שישראל שרויין במדבר כאן בזמ"הז ופירש"י דבזמן שישראל שרויין במדבר חשיבא ר"הר עכ"ל ואם כוונתו רק על מקום שחנו במדבר לבד וכי לזו הוצרך לומר דחשיבא ר"הר הא כתיבא ותנינא ועיקר דיני ר"הר ממדבר ילפינן ומלא מזה בכל מס' שבת ולמה לרש"י ז"ל לומר חשיבא ר"הר וגם הברייתא ל"ל למיחשבה מדבר מילתא דפשיטא היא ועוד דהא התם סרטיא ופלטיא היו ולא מדבר אלא ודאי כוונתו ז"ל דבזמן חנייתן במדבר הי' כל המדבר סביבותיהם ר"הר גמורה לפי שהיתה דריסת רגלם מצוי' בכל המדבר שהיו הולכים ובאים למדינות סביבותיהם לקנות דברים הצריכים וגם תגרי ישמעאלים היו באים אליהם כידוע בש"ס והיה דריסת רגל הרבים מצויה בכל המדבר והוי ר"הר אף שלא היו ס"ר הולכי' כא' ולכן על כאן בזמה"ז כתב רש"י ז"ל שהולכי מדבריו' לא שכיחי ואי בעינן ס"ר הא אף בישוב הוא דבר שאין מצוי כלל שיהיה ס' רבוא בכרך א' ולמה ליה לרש"י לומר הטעם דהולכי מדבר לא שכיחי אלא ודאי פשוט דאי הוי שכיחי הולכי מדבר הוי רה"ר גמורה כיון שהמדבר הוא מופקר לכל העולם ה"ה רשות ס"ר רק שתהא עכ"פ מצויה ביה רגל הרבי' אבל כיון דהולכי מדבר לא שכיחא כלל הוי כרמלית וכן משמע מפירושו למלת סרטיא עיי"ש וכ"כ בדף ח' ע"ב דמשני הוא ועירובן בכרמלית וכ' ז"ל דקאי בור בבקעה עיי"ש וכן בד' י"א ע"ב גבי לא יעמוד ברה"ר כו' ובעי בגמ' כרמלית מאי וכתב רש"י כגון בקעה כו' ואי ס"ל שכל עיר ודרך שאין ס"ר עוברי' בו הוי כרמלית מאי דוחקיה להעמיד בבור בבקעה וכן בדף קי"ב גבי ר' ירמיה אזיל בתריה דר"א בכרמלית כתב שם לקמן דהיינו בבקעה וכן בעירובין דף ע' ע"א גבי מבוי פתוח לכרמלית א' מצא מין את מינו כו' כתב שפתוח לבקעה וטפי הול"ל דאף שפתוח לרחוב כל שאין עוברין בו ס"ר הוי כרמלית ואסור להשתמש תוך הפתח משום מצא מין את מינו כו' וכן בדף ל"ד ע"ב גבי בור דקאי בכרמלית פי' כגון בקעה דהיינו שדות עיי"ש כ"ז מורה להדיא דעת רש"י ז"ל דכל עיר ודרך המפולש ומופקר לרבים הוי רה"ר גמורה כדעת הריטב"א וריא"ז בדבריו ותימה גדולה על כמה פוסקי' ראשונים שהוציאו ד' ז"ל עפ"י הנרא' מפשוטן דבעינן דוקא ס' ריבוא כאחד בוקעים בו ולכן כתבו שאין לנו כלל רה"ר שהדבר נראה ברור כמ"ש ואין מדבריו ז"ל שום משמעות קולא וא"כ כל רחוב ומבוי ודרך רחב י"ו אמה ומפולש ומופקר לרבים הוי רה"ר גמורה ואין מערבין רק בדלתות נעולות בלילה וכ"ז ישנן בעיירות שלנו שהרחובות רחבות י"ו אמה ומפולשות וגם דרך המלך ודרך הרבים עוברת בקצתן ואף לדעת רש"י ז"ל הוי רה"ר:

ומ"ש הב"י שכן דעת התוס' הנה בפ"ק דשבת גבי הא דמשני כאן בזמן כו' כתבו משמע קצת דבעי ס' רבוא עיי"ש הביאן הב"י משמע מלשונם דמספקא להו ולא כתבו זאת לראיה ברורה אשר לפי האמת אין כאן ראיה כלל וכמ"ש רש"י ז"ל דהולכי מדבריות לא שכיחא כלל וכמש"ל ונבאר עוד אי"ה לקמן רק בפרק במה אשה גבי תכשיטין ס' להתיר לצאת בתכשיטין ברה"ר שלנו שאינו רחב י"ו אמה ואין ס' רבוא בוקעי' בו וגם מכאן אין ראיה ברורה שהרי כתבו תרתי למעליותא שאינו רחב י"ו אמה וגם אין ס' רבוא כו' ולמה לא התירו אף ברחב י"ו אמה מטעם ס"ר לחוד אלא ודאי דהא מילתא לא פשיטא להו כ"כ להתיר' רק בשם רבינו ברוך כתבו אח"כ שאין לנו רה"ר כלל עיי"ש והא ודאי משמע שהוא לפי שיטה זו דבעי ס' רבוא דאל"כ איך החליט לומר דלא מקרי רה"ר כלל דהא אפשר שיש בקצת מקומות רחובות רחבו' כמו שהוא עתה בדורינו ברוב מקומות אלא נראה שדעתו ז"ל דבעי דוקא ס' רבוא ואזיל בשיטת רבו הר"י בעל התוס' שכן הוא דעתו כדמשמע בתוס' ריש עירובין גבי כיצד מערבין רה"ר עיי"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל בפרק אין צדין דלא שכיח רה"ר שיהא ס' רבוא בוקעי' בו כו' והן ד' הר"י ז"ל עיי"ש שכתב הרא"ש בסוף דבריו ונראין דברי הר"י ז"ל עיי"ש אמנם בעלי התוס' ז"ל מסופקים בזה וכן משמע בתוס' מס' כתובות פ"ק גבי סוגיא דמהו לבעול בתחלה ביו"ט שכתב בשם רשב"א שרצה להתי' להוציא ביו"ט בשביל ישמעאל ברה"ר שלנו שאין רחב י"ו אמה ואינו רק כרמלית כמו שמותר להוציא בחצר שאינה מעורבת עיי"ש ולמה לא רצה להתיר גם ברחב י"ו אמה כיון שאין ס' רבוא בוקעי' בו שהוא היתר כולל יותר אלא ודאי דלא ס"ל לסמוך ע"ז כלל להתיר ואף בלא ס' רבוא הוי רה"ר אם רחב י"ו אמה וכן בפר' כל כתבי גבי ישמעאל שהדליק את הנר כו' כתבו שם התוס' מחלוקת ר"ת ודעימי' אם נכרי מילא מים מבור ברה"ר אם אסור לשתותן וכתב שרבינו אליהו הי' מתיר מהא דאמרי' פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו לא הפסידו מקומן ודחו דשאני התם דלא איתעביד איסורא דאורייתא עיי"ש משמע קצת שמדברים לדינא ושגם עתה יש תורת רה"ר והיינו ברחב י"ו אמה ואין לנו מדברי התוס' רק דברי ר"ב בפרק במה אשה והוא בעל ספר התרומה שהביא הב"י ז"ל שם נתבאר שדעת רשב"א בעל התוספות והוא ר"ש משאנ"ץ אינו כן וגם בדברי הרא"ש אין הכרע כלל שכך דעתו והרי בפרק במה אשה כתב כדברי התוספות להתיר במבוי שאין רחב י"ו אמה ולא הזכיר כלל ס' רבוא בוקעין בו וגם לא הזכיר להתיר אף ברחב י"ו אמה כל שאין ס' רבוא בוקעין בו וגם השמיט סוף דברי התוספות בשם ר"ב שכתב שאין לנו רשות הרבים כלל והוא תירץ לקושיית הרא"ש ע"ז דהאיך מדמינן כרמלית לחצר שאין מעורב הא בגמרא מחמיר בכרמלית טפי גבי הצלה מן הדליקה וע"ז תירץ ר"ב דבזמן הזה כיון שאין לנו כלל רה"ר אין לחלק עיי"ש בתוספות שהביאו דבריו לתירץ על קושיית הרא"ש והרא"ש השמי' ש"מ דלא ס"ל והיינו דר"ב ס' דבעי ס' רבוא ואולי הרא"ש לא ס"ל הכי ואף שבפ' אין צדין כ"כ היינו מד' הר"י ז"ל ואף שהוא ז"ל הסכים לדינא לדברי הר"י דכל שהובא מחוץ לתחום א"צ כדי שיעשו משום דלא איתעביד בי' מלאכה דאוריי' אולי היינו דוקא ביו"ט משום דאין בו איסור הוצא' ואף שלא לצורך כלל הוא דרבנן לדעת כמה פוסקים ועוד דאף בשבת יש להתיר דהרא"ש לשיטתו דס' בשילהי שבת דחוששין לקולא קאמר כדעת רש"י ז"ל ותולין לומר שלא נעשה בו מלאכה דאורייתא וה"נ תולין שהובא דרך בקעה או דרך שאין רחב י"ו אמה כמו דא' התם חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ואין מזה ראי' דבעי ס' רבוא רק בעירובין פ"ק הביא דברי רש"י ז"ל ונראה דשם לא הביאו רק לענין רחב י"ו אמה ולהביא עליו מחלוקת הר"י ז"ל שם ולכן בפ' במה אשה השמיטה וכן בפ' כ"כ כתב ככל דברי תוס' וגם דברי רבינו אליהו ודחאן שם וסיים הילכך נראה שאם מלא מים לצור' ישראל אסור לשתות ובוודאי הרא"ש לדינא קאמר ולמה לא כתב דלדידן דל"ל רה"ר כלל מותר לישראל אחר וכתבו סתם אסור לשתות משמע לכל ישראל אלא ודאי דלא ס"ל דבעי ס' רבוא ומיירי ברחב י"ו אמה ועיין מ"ש המ"ב בדברי הרא"ש ז"ל ולמ"ש ניחא טפי וכן יש לדקדק עוד מד' הרא"ש בתשובה הביא' הב"י בסי' שס"ד גבי מבואות קטנו' הפתוחין אלו לאלו ואין פלוש א' מהן נוטה לרה"ר והשיב כיון שהמבוי החיצון מפולש לרה"ר הרי הפתוח לתוכו כמפולש לרה"ר וכן זה לזה כולן דינן כמפולשין לרה"ר וצריכין צ"ה כו' ש"מ תרתי ש"מ דהא דא' מבוי עקום דינו כמפולש היינו דווקא שפתוח לרה"ר דלא כמשמעות תשובת הריב"ש שהביא הב"י ועיין מג"א מ"ש על מה שאין עושין עתה צורת הפתח בעקמומית כדין מבוי עקום ועוד שמעינן דיש לנו עתה דין רה"ר גמור שהרי כתב כיון שמבוי החיצון פתוח לרה"ר וכן משמע עוד מדבריו בתשו' שכ' הב"י בסי' תקכ"ו גבי מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין ונחלקו הפוסקים בהוצאתו יש אוסרין ע"י ישראל הרמב"ן ור' יואל הלוי והרא"ש ז"ל בתשובה התיר מטעם כיון שהותרה הוצאה לצורך כו' כמו הוצאת ס"ת ובוודאי לא הוצרך לטעם זה רק להוציאו דרך רה"ר דלכרמלית פשיטא דשרי דאף בשבת שרינן בפ' המצניע לאפוקי לכרמלית גבי כבוד הבריות ואין כבוד גדול מלהוציא לקבורה ע"י ישראל דמהאי טעמא שרינן ביו"ט שני ע"י ישראל כיון שהוא מדבריהם דחינן מפני כבוד המת. אף דאפשר בישמעאלים אלא ודאי על הוצאה דרך רה"ר דהוי מה"ת להכי בעינן מתוך ואי ס"ל להרא"ש ז"ל דאין רה"ר כלל האידנא טורח זה למה. וגם מה ראי' מביא ממנהג אשכנז שנוהגין לכתף כו' הא דרך כרמלית ודאי שרי אלא ודאי דעתו דגם עתה יש רה"ר ומשמע לי' שגם דעת ר' יואל הלוי שאסר ההוצאה היינו דווקא דרך רה"ר דאל"כ ודאי שרי משום כבוד הבריות אף בשבת וכש"כ ביו"ט וא"כ גם דעת ר"י הלוי שיש עתה דין רה"ר ובודאי דוחק גדול לפרש כוונתו על עיר שיש בה ס' רבוא שהוא דבר שאין בנמצא וכמ"ש הפוסקים שאין לנו רה"ר כלל ודעת הרמב"ן האוסר כ"כ לעיל משם המגיד והריב"ש שכך דעתו דלא בעי ס' רבוא ונראה שגם דעת ר"י הלוי כן ואולי גם דעת הרא"ש כמש"ל ואולי זה הי' טעם הראב"ד שהביא שם הב"י שציוה להלין המת עד יו"ט שני לקוברו ע"י ישראל ולא רצה לקוברו ע"י ישמעאלי' ביו"ט ראשון כדין מפורש בגמ' והא אסור להלין המת ואם דעתו שאין כבוד למת שיתעסקו בו ישמעאלי' ולכבודו מות' להלינו א"כ היאך א' בגמ' יתעסקו בו ישמעאלים ונראה שדעתו דוודאי כל מלאכות לחצוב לו קבר ולעשות לו ארון ותכריכין וחימום המים אפשר לעשות ע"י ישמעאל ואין בזה בזיון למת רק הוצאתו הוא לו בזיון גדול שיגעו בו הישמעאלי' וישאוהו וצרי' דווק' ע"י ישראל ולכן בגמ' אפשר דאיירי דרך סימטא או כרמלי' דאפשר ע"י ישראל משום כבוד הבריות אבל דרך רה"ר שאין כבוד הבריו' דוחה לא ס"ל טעם מתו' וכן דעת הרמב"ן ור"י הלוי ואי אפשר רק ע"י ישמעאלי' לא מזלזלינן בי' להוציאו ע"י ישמעאלים וכבר כ' שמשמעות ד' הראב"ד דלא בעי ס' רבוא ונתיישבו גם דבריו אלו עכ"פ משמעות דברי הרא"ש דלא ס"ל דבעי ס' רבוא בוקעין בר"ה רק הסמ"ג וסמ"ק והתרומה ורוקח כתב בהדיא הכי דבעינן ס' רבוא בוקעין בו וכ"כ מהר"מ מרוטנבורג בתשובה והמה מבוארי' בספרי המרדכי גם הב"י הביאם א' הנה וא' הנה אבל דעת המרדכי עצמו נראה שאינו כן דהא כת' בהגהמ"ר במס' שבת שאם א' רוכב בדרך בע"ש כו' והחשיך לו וכתב בשם מצא כתוב דמוטב שירכב ויעבור על שבות דאין רוכבין כו' והאוכף טפל לו משירד ויעבור על שביתת בהמתו שהאוכף הוא משאוי ושביתת בהמה דאורייתא וכתבו שם ולאבא מורי הר"ר מרדכי נראה שירד ויזרוק האוכף דמשום זה ההפסד מועט דאוכף לא נתיר לו שבות דרכיבה עיי"ש עכ"פ בין המ"כ ובין הר"ר מרדכי ס"ל דיש בזה שביתת בהמה דאוריי' כשהאוכף עליו ואי נאמר דס"ל דאין עתה רה"ר כ"א כשבוקעין ס' רבוא הא בכרמלית ליכא שביתת בהמה כלל לא מיבעי' איסורא דאו' ליכא שגם באדם עצמו מותר מה"ת אלא דאף איסורא דרבנן ליכא דכל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה וכמ"ש הפוסקי' דלא גזרו שבות בבהמה ולכן בן בתירא מתיר בסוס כו' וכ"כ המ"א בהדי' דכל הנהו דלא תצא בהמה בהן היינו לרה"ר אבל לכרמלית שרי עכ"פ שבות דגופי' דרכיבה ודאי חמיר משבות דבהמה ולמה התיר המ"כ לרכוב אדרבא טוב לירד ולא יעבור על שבות דרכיבה וגם הרר"מ למה הצריך לזרוק האוכף כיון שאין בכרמלית משום שבות דבהמה דמשמעות הפוסקי' וכדעת המ"א אלא ודאי תרווייהו ס"ל דיש לנו עתה רה"ר גמורה וא"צ ס' רבוא בוקעי' וכמדומה שהרר"מ הנזכר הוא מחבר ס' המרדכי עיי' בהגהמ"ר פ' כל כתבי משמע הכי וכן משמע עוד בתשו' הרשב"א סי' תתע"ח הובא שם תשו' אינה לרשב"א רק הרבה שם לפניה ולאחרי' הם מדברי הר"מ מרוטנבורג ור"י הלוי כאשר יראה המעיין וזו בתוכן וכתבו ששמע מרבו לאסור לצאת בטליתות שלהם בשבת לרה"ר משום ספק שמא תכלת מעכב כו' וגם שמא אינו דרך לבישה וכתב אף דמברכין עלייהו זהו משום ספק ברכה לבטלה אבל ספק לשאת משא לרה"ר ודאי עיי"ש וע"כ היינו ברה"ר גמורה דאל"כ ודאי לא חמיר ספק כרמלית מספק ברכה לבטלה אדרבה ס' ברכה שאינה צריכה היא לדעת כמה גדולים ראשונים דאוריי' ועובר בלא תשא וכרמלית ודאי דרבנן. אלא ודאי כוונתו על רה"ר גמורה וש"מ שדעתו שיש עתה רה"ר עיי"ש שכ' מכאן אוסרין כו' חוץ לעירוב כו' ש"מ בכל דוכתי קאמר ואף שד' הר"מ מרוטנבורג אינו כן כמש"ל וכמבואר שם בסי' תת"ל בתוך תשו' אלו על אבן שקורין וואשיר שטיין שמקלחת מים כו' שכ' בהדי' שם שאין לנו עתה רה"ר דלא מיקרי רה"ר רק רחב ט"ז אמה ומפולש וס' רבוא בוקעי' בו וזו התשו' נמצאת גם בספרי תשו' מהר"ם מרוטנבורג וגם במרדכי וב"י בשמו ז"ל צ"ל הא דידי' הא דרבי' ואעפ"כ כתבו הפוסקי' שגם הוא הי' מחמיר לצאת בטלית קטן בשבת אבל לא מטעמייהו רק שמא ניתקו חוטין כמבואר במרדכי וא"כ לק"מ איך מברכין דבאמת היו בודקים קודם ברכה כדין אבל לד' רבו ודאי אין להחמיר רק ברה"ר:

וכן יראה לי דעת הריב"א בהג"א דפ' א"צ שכ' בשמו באם נכרי הביא מחוץ לתחום בשבת אסור לכל וביו"ט מותר לישראל אחר ומה טעם לחלק ביניהן כיון דתחומין דרבנן ומותר ביו"ט לאחר גם בשבת לישתרי אלא ודאי טעמו דבשבת יש איסור הוצאה דאורייתא וכיון דאתעביד בי' איסורא דאורייתא אסור לכל משא"כ ביו"ט אף דשלא לצורך כלל אסור גם ביו"ט כיון דשרינן לישראל אחר לא מיקרי שלא לצורך ועוד אף שלא לצורך כלל לדעת כמה גדולים דרבנן והוזכר חילוק זה בין שבת ליו"ט בתשו' רשב"א סי' ל"ט וע' בב"י שכ' שדברי ריב"א הם נגד כל הפוסקי' ולפמ"ש אדרבה דבריו נכונים מאד שהרי גם הב"י מודה דאם הובא בשבת דרך רה"ר אסור לכל כמבואר בש"ע סי' שכ"ה גבי מילא מים וא"כ למה לא פירש גם דברי ריב"א כן ועולין יפה עכ"פ משמע מדברי ריב"א דיש עתה דין רה"ר ולא בעי ס' רבוא בוקעי':

ועד כה עזרני השי"ת לבאר ולפרש את כל דברי הפוסקי' ראשונים ואחרונים בדין זה דרה"ר אי בעי ס' רבוא בוקעי' בו והמעיין יראה בעיניו שרבי כמו רבו המחמירין וסוברין שיש לנו עתה רה"ר גמורה בלא ס' רבוא ה"ה הרי"ף הרמב"ם ר"ת רשב"ם ראב"ן רמב"ן רשב"א ריטב"א ר"ן הה"מ וריב"ש וכמה גדולים מבעלי התוספות הרשב"א ראשון ריב"א ר"י הלוי הר"ר מרדכי וריא"ז ולדעת ריטב"א וריא"ז גם דעת רש"י כן וכן נראה עיקר כמו שביארנו בודאי אין לסמוך להקל על דברי סמ"ק סמ"ג התרומה רוקח והר"מ מרוטנבורג נגד כל הני רבוותא ואף אם יהי' דעת הרא"ש עמהם כ"ש שכבר כתבנו שאין נראה כן מד' הרא"ש:

וגם כי נראה ראיות ברורות בש"ס דילן ודירושלמי לדעת המחמירין מלבד שהענין מצד עצמו מתמי' מאד דאטו כשנכנסו ישראל לארץ והיו כל הקהל מעט יותר מס' רבוא ואח"כ נתפזרו איש לאוהליו בכל א"י מקצה לקצה בודאי לא הי' ס' רבוא יחד בעיר א' הנאמר שבטל מהם אז כל דיני רה"ר והוצאות שבת ורק לשעה נאמר זה מן התימא ועוד בימי נחמי' בן חכלי' שהי' אז כל הקהל הבאים כאחד ארבע רבוא בכל ארץ ישראל ואמר בימים ההמה ראיתי כו' ומביאים הערימות כו' ראה שמחללים השבת והוכיחן מאד וגזר גזירות וגזירות כלים אז היתה כמבואר במ"ק ובשבת וכי כל זה היה על הוצאת כרמלית דרבנן ועוד שאמר ועומסים על החמורי' כו' ובכרמלית אין כאן איסור כלל דשביתת בהמה כמ"ש המ"א וכמש"ל אלא ודאי משמע דהיתה אז רה"ר גמורה אף שהיו מתי מעט ועוד דפשטא דברייתא דשבת אבל ים ובקעה ואסטוונית וכרמלית כו' ולא אשמעי' רבותא טפי שאף דרך ורחוב מפולש כל שאין ס' רבוא בוקעים בו הוי כרמלית ובגמרא דפריך אטו הני לאו כרמלית כו' ומשני לא נצרכא אלא לקרן זוית כו' ולא זכר דרך שאין ס' רבוא כו' ועוד דהמקשה דפריך לחשוב נמי מדבר ברה"ר ודאי הוי סבר דלא בעי ס' רבוא בוקעי' דבמדבר ליכא ס' רבוא וע"כ היי מפרש למתני' דעירובין עיר של יחיד כו' עפ"י פירוש הרי"ף והרמב"ם ז"ל וא"כ אטו המקש' והתרצן בהא פליגי וכי משום דלהתרצן המדבר אינו רה"ר יוכיח דבעי ס' רבוא לרה"ר זה ודאי דבר שאינו מתקבל כלל והמדבר טעמו פשוט שאין מצוי כלל דריסת הרגל וכמו שלא נוכיח מבקעה דהוי כרמלית כן לא מוכח ממדבר וזה דבר ברור דלא תליא הא בהא:

ועוד דבירושלמי חשיב נמי מדבר ולא חילק כלל בין כשהיו הדגלים במדבר וס"ל דמדבר רה"ר וא"כ ע"כ נראה דלא בעי ס' רבוא מנין לנו לחלק מחלוקת חדשה שלא לצורך ולענ"ד מדברי הירושלמי למד הרמב"ם לפסוק דמדבר הוי רה"ר דלכאורה הוא נגד סוגי' הגמרא כמו שהקשו עליו כל הגדולים וידוע דרכו דפעמים נוטה אחר הירושלמי ויש בידי לפרש גם סוגית הגמרא אליבי' היפך מכל המפרשים ויעלה דבזמה"ז המדבר רה"ר וכבר כתב בשם ר"א בנו של הרמב"ם שדחק ג"כ לפרש הש"ס אליבי' רק שפי' רחוק מאד ואפשר לפרש בדרך יותר קרוב אלא מאחר שכל הפוסקים חלקו עליו משכוני נפשי אדרב ל"ל ואף הרי"ף רבו לא אמר כן שאלו היה דעתו שהמדבר עתה רה"ר היה לו להביא ברייתא דחשבא מדבר דאיירי בזמה"ז אלא ודאי דעתו כדעת כל הפוסקים ובריית' דחשבא מדבר איירי כשהיו ישראל שרויין במדבר ולא נ"מ לדידן ולכן השמיטה עכ"פ ראי' מהירושלמי דלא בעי ס' רבוא בוקעים בו ולא אשכחן ע"ז פלוגתא בש"ס דילן:

ועוד גבי מקושש אמרינן מעביר ד' אמות ברה"ר הוי ומסתמא היה רחוק מן המחנה בכדי שלא יראוהו ואפ"ה היה שם רה"ר ובודאי לא היו הולכין ס' רבוא כמו במחנה לוי' ובילקוט איתא ששלח משה אנשים לחפש ולבדוק ומצאו זה הקושש וכן בשבת ראשונה שיצאו מן העם ללקוט ולא מצאו וחללו שבת הרי שעכ"פ היה בכל סביבות המחנה רה"ר גמורה וכתיב אל יצא איש ממקומו היינו עם הכלי ללקוט המן וכי ס' רבוא הלכו לרוח א' בודאי אלו הלכו לרוח זה ואלו לרוח זה וכ' שטו העם ולקטו כו':

ועוד בפרק המוציא יין גבי כחול כדי לכחול עין א' מפרש בגמרא שכן צנועות כוחלות עין א' ומקשה מברייתא דתני כדי לכחול שתי עינים ומשני בעירניות ופירש"י בנות כפרי' שאין רבים מצוים שם ואין צריכין שם צניעות גדול וכוחלין ב' עיניהם והתם לענין חיוב חטאת ברה"ר איירי דלענין איסור הא חצי שיעור אסור מה"ת. וא"כ בכפר הזה שאין רבים מצוים איך ימצא שם רה"ר להתחייב המוציא כדי לכחול ב' עינים ואין לומר דמיירי בעירניות שהן עכשיו בכרך והוציאה שם כחול הזה זה אינו כיון שבמקום שהוציאה הוא חשוב וכשר להצניע ורבים מצניעין כמוהו מה איכפת לן באשה הזאת אם היא בת כפר ועוד עכ"פ עתה שהיא בכרך וכוחלת עין א' די בשיעור בני הכרך אלא ודאי ברו' ופשוט דאיירי שהוציאה בכפר דשם לא חשוב פחות מכדי שתי עינים ואפ"ה חייבין עליו משום רה"ר ומזה ראיה ברורה דלא בעי ס' רבוא:

ועוד הרי מצינו שגזרו חכמים על תקיעת שופר בשבת משום שמא ילך אצל בקי ויעבירנו כו' ובזמן המקדש לא היו תוקעין רק במקדש רק אחר החורבן שלא תבטל המצוה לגמרי התירו מקום שיש בו ב"ד דאימת ב"ד עליו ולא יטלטל וע"כ גם בזמן המקדש היתה עיקר הגזירה משום מקום שאין בו בית דין דהא במקום שיש בית דין ליכא למיחש שמא יעבירנו שהרי התירו אחר החורבן במקום שיש בית דין רק עיקר הגזירה משום מקום שאין בו בית דין רק שכיון שאסרו חכמים לא פלוג ואסרו גם במקום שיש בו בית דין כ"ז שהמקדש היה קיים שעכ"פ ישאר המצוה במקדש רק אחר החורבן שלא תתבטל המצוה התירו בבית דין כיון דלא שייך כ"כ טעמא דשמא יעבירנו ולכן עתה שבעונות הרבים בטלה ב"ד מומחין בטלה התקיעה לגמרי והנה בא"י בזמן המקדש כו' עיר שיש בה ק"ך אנשים מושיבין בה סנהדרי קטנה כמבואר במשנה סנהדרין וא"כ בכל העיירות היו ב"ד קבועים רק בעיירות קטנות שאין בה ק"ך אנשים ולדעת הסוברים דבעי ס' רבוא אין בעיירות אלו ר"הר כלל ולא שייך גזירה דשמא יעבירנו כו' משום כרמלית דהוי גזירה לגזירה ואי משום עיירות גדולו' מאד ודאי הי' בהן ב"ד וג"כ לא שייך לגזור מדהתירו אחר החורבן ע' במס' ר"ה וא"כ למה גזרו כלל אז על תקיעת שופר בגבולין כיון דממ"נ לא שייך גזירה דיעבירנו אלא ודאי ברור דבכל עיירות קטנות יש בהן ר"הר גמורה ולכן גזרו על כולן וכ"ז דבר קשה מאד לבטל כל העם ממצוה בשביל גזירת דבר שאינו מצוי שאף בזמניהם ודאי לא הי' מצוי כל כך כרך של ס' רבוא ונינוה תוכיח היא העיר הגדולה וכתב אשר יש בה יותר משתים עשרה רבוא כו' שהוא רק חמישית מס' רבוא וידוע בגמ' הפלגת נינוה ואיך יגזרו משום מילתא דלא שכיחא וכמה פעמים מבואר מלתא דלא שכיחא ל"ג רבנן ובגמ' מביא גבי שבועת שוא אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים וחשבינן לה למכחיש הידוע מגודל ההפלגה:

ועוד ראיה ברורה ונכונה מסוגיא שלימה דעירובין גבי פסי ביראו' דאמר ר"י אם היה דרך הרבים מפסיקתן יסלק לצדדין משום דס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצתא בשם ד' מחיצות עיי"ש ובעי שם בגמ' תל המתלקט עשרה מתוך ד' דהוי רה"י ורבים בוקעין בו מי אמרינן דאף לר' יהודה כיון דלא ניחא תשמישתי' לא אמרינן אתו רבים ומבטלי כו' או דלמא ל"ש ואתו רבים ומבטלי כו' ובעי למיפשט מהנהו מתנייתא דטהרות חצר שרבים נכנסין לה בזו ויוצאי' בזו ומהא דשבילי בית גלגול ומהא דמבואות המפולשות לבורות כו' דתני בכולהו ר"הי לשבת ור"הר לטומאה ואי רבנן פשיטא דר"הי לשבת השתא פסי ביראות דניחא תשמישתי' לא אמרי אתו רבים הכא דלא ניחא תשמישתיה לא כ"ש אלא לאו ר"י וש"מ כיון דלא ניחא תשמישתי' מודה ר"י ודחי לעולם רבנן ור"הר לטומאה איצטריכ' ליה ע"ש כל הסוגי' ולדברי הפוסקים דבעי בר"הר ס' רבוא בוקעי' א"כ גבי פסי ביראות דאמר דרך ר"הר מפסקתה ע"כ איירי שיש ס' רבוא בוקעי' בו דהוי ר"הר וא"כ היכי פשיט מהנהו מתנייתא הא התם לא איירי שס' רבוא בוקעי' בו מדאיצטריך לאשמעינן דהוי ר"הר לטומאה ואי ס' רבוא בוקעי' פשיטא כיון שרבים מצויין כ"כ ועוד דגבי חצר קתני בתוספתא דהצדדין מכאן ומכאן הוי רה"י לטומאה ואי רבים בוקעי' בו כ"כ איך יהיו הצדדין ר"הי לטומאה ועוד דגבי שבילי בית גלגול פליג ר"א במשנה ואמר לא הוזכרו שבילי בית כו' אלא שהן ר"הי לכך ולכך וכיון שאף לטומאה ר"הי הן פשיטא דע"כ איירי שאין רבים הולכין בהם כ"כ דאל"כ ודאי לא היה חולק ר"א לשוי' ר"הי לטומאה והלא בקעה בימות החמה ר"הר לטומאה ולא פליג ר"א רק בשבילי ב"ג שהולכיהן מעט מאד וכמו שפי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות והוא מוכרח ועוד איך יעברו ס' רבוא במקום שאין העבד יכול לרוץ לפני סרדיוט או אפי' במקום שעולין בחבל וכמעלות בית מרון שעולין א' א' כמבואר בגמ' וכן במבואות המפולשות לבורות ודאי אין עוברין בהם ס' רבוא וא"כ היכי פשיט מדלא אמרינן אתו רבים כו' דמודה ר"י בדלא ניחא תשמישתיה דילמא שאני הכא דליכא בקיעת ס' רבוא ואפי' בניחא תשמישתי' לא אמרינן דמבטלי מחיצה כ"א בקיעת ס' רבוא כמ"ש במשנה אם היתה דרך ר"הר מפסקתה אלא ודאי דאין חילוק כלל בזה וכל שהוא דרך מופקר לרבים אף שאין עוברין בהן ס' רבוא ועוברין מועטין כמו שבילי ב"ג כמש"ל הוי ר"הר גמורה רק משום תל שהוא מתלקט י' מתוך ד' ויש לו ד' מחיצות שקלינן וטרינן אי בקיעת הרבים מבטלת לר' יהודא משום דלא ניחא תשמישתי' ולפי מסקנא דגמ' שם ודאי מבטלתן דמסיק טעמא דשבילי ב"ג הן ר"הי לשבת משום יהושע אוהב ישראל כו' ודניחא תשמישתא מסר לרבים ודלא ניחא תשמישתא מסר ליחיד ולכן הוי רה"י שאין מסורין לרבים הא מסורין לרבים הוו ר"הר אף דלא בקעי כ"כ דהא לר"א הוי ר"הי לטומאה וכן א' שם ר"י מעלות ומורדות שבא"י אין חייבין כו' משום הך טעמא דיהושע ומשמע הא מעלות דשאר ארצות חייבין עליהן משום ר"הר משום דאתו רבים כו' ואף בלא ס"ר ובלא כו' וא"כ ה"ה לרבנן בשתי מחיצות שלימות ודרך הרבים עוברת ביניהן אף דלא בקעי ס"ר אמרינן אתו רבים כו' ואין מערבין בצה"פ ואף בדלתות אם אינן נעולות בלילה כיון דהוי רה"ר גמורה וירושלים תוכיח ומבואר בגמ' כמו שם ד' מחיצות לר' יהודא כן שתי מחיצות לרבנן וכשם שלר"י אין חילוק בין ס"ר כו' כן הב' לרבנן ואתו רבים ומבטלי כו' ובפרט כיון דהוי רה"ר גמורה כמו שהוכחנו מדא' מעלות ומורדות שבא"י אין חייבין כו' משמע הא דח"ל חייבין משום רה"ר ודאי שאין מערבין רה"ר כ"א בדלתות נעולות בלילה כמבואר בריש עירובין גבי מבואו' המפולשין כו' עיי"ש וכן גבי פסי ביראות ולא עוד אלא דאף בשם ד' מחיצות קיי"ל דאתו רבים כו' וכר' יהודא ולא כרבנן דהא ר"י ס"ל כוותי' דא' דוקא מעלות שבא"י כו' וכן הך דשבילי ב"ג משום דיהושע אוהב ישראל היה וכן בתל המתלקט אסיקנא דחייבין כו' והתם ד' מחיצות הוו שהתל גבוה מכל צד והיינו משום דקיי"ל כר"י גבי ד' מחיצות וכ"כ הרמב"ן במלחמות וא"צ לדוחק של התוס' שהקשו דבירושלים ב' מחיצות שלימות הוו ודחקו בזה וכן דחק בעה"מ ולד' הרמב"ן א"צ לזה משום דקיי"ל ג' מחיצות דאוריי' לכן קיי"ל בתרווייהו לחומרא וכתב שכן דעת הרי"ף ומה שסתם גבי פסי ביראות ולא כתב הלכה כר"י י"ל לפי שאין נוהגין האידנא אלא לעולי רגלים עכ"פ בשתי מחיצות כ"ע מודו דאין מערבין:

ועוד ראי' ברורה מתוספתא דטהרות גבי שבילין המפולשין לבורות שיחין ומערות לגיתות ולגרנות רה"י לשבת ורה"ר לטומאה ופליג ר"א ואמר בזמן שהן מפולשין רה"ר לכך ולכך בזמן שאינן מפולשין רה"י לכך ורה"ר לטומאה ותי' ולכך שכתוב שם שנית הוא ט"ס כמובן להדיא עכ"פ דעת ר"א דשבילין הללו כו' שהן מפולשין כו' הוו רה"ר גמור לשבת אף שודאי אין ס"ר בוקעים בהן ששמן ומקומן מוכיח עליהן ועוד דהא לא מפליג רק בין מפולשין לאין מפולשין ובאין מפולשין ודאי לא בקעי ס"ר כיון שאין שם דרך מפולש לצאת ולא בקעי רק אותן הצריכין לגתות ולגרנות ואפ"ה אם הן מפולשין הוא ר"ה לר"א וע"כ לא פליגי רבנן רק משום שאין רה"ר כלל רק לבני גיתות לבד והוי דרך היחיד שאין מסור לרבים ולא הוי רה"ר וטעמא דר"א נראה שהוא עפ"י סברתו גבי רבים שבררו דרך לעצמם בב"ב ובעירובין שלהי כל גגות ואין כאן מקומו עכ"פ סובר להדי' שיש רה"ר בלא ס"ר בוקעים בו ופשיטא דלא שייך לאוקמי פלוגתא דרבנן ור"א גבי האי אי בעי ס"ר כמש"ל וכמו שאין ראי' מבקעה וממדבר ואסיקנא להלכה רה"ר גמור האידנא בלא ס"ר בוקעים כדעת רוב הפוסקים וראיות ברורות יתנו עידיהן ויצדקו וכן דעת המחבר ורש"ל וכן עיקר שאין מערבין מבואות שלנו הרחבות י"ו אמה ומפולשות רק בדלתות נעולות בלילה:

כל זה הוצרכנו לבאר ולברר עיקר הדין דרה"ר ולהודיע גודל האיסור כי נוגע לאיסור תורה לדעת רוב גדולים המפורסמים שהבאתי בזה

אמנם באמת אני אומר דאף לדעת הסוברים דבעי שיהיה ס"ר בוקעים בו עד שיהיה רה"ר גמורה היינו לענין חיוב חטאת אבל לענין איסור ודאי מודים כל הפוסקים דאין מערבין רחובות שלנו אף שאין ס"ר בוקעין בהן אף לדעות אלו שהרי כן כתוב בהדי' בהג"א דעירובין גבי מבואות המפולשין לרה"ר כו' דפסקו שם הרי"ף והרא"ש כרב דסגי בצ"ה וכתב דדוקא מבוי דלא בקעי בי' רק בני מבוי אבל אי בקעי בי' כל בני העיר ודאי לא סגי בצה"פ והוסיפו בשם הר"מ מאייברא דלא סגי גם בדלתות אא"כ נעולות בלילה ואף לדעת רש"י ז"ל דבעי ס"ר היינו לענין חיוב אבל לענין איסור לא ובקיעת כל העיר מבטלת המחיצה עיי"ש דבריהם הרי להדי' שכ' דאף לד' הסוברי' דבעי ס"ר היינו לחיוב אבל לאיסור אין מערבין רק בדלתות אע"ג דליכא ס"ר ולדעת הר"מ מאייברא בעינן ננעלות בלילה כדין רה"ר גמורה וכ"כ התוס' פ' הדר בשם ר"י ז"ל דאותן יחידים הדרים בכרכים המוקפים חומה ודלתותיהן ננעלות מותרין לטלטל כו' דהוי יחיד במקו' ישמעאל עיי"ש והרי הר"י הוא מהסוברים דבעי ס"ר כמשמעות תוס' פ"ק דערובין גבי כיצד מערבין רה"ר שיישב ד' רש"י מקו' ר"ת ז"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל פ' א"צ ודבריו ז"ל הבאתים לעיל שכ' דלא שכיח רה"ר דס"ר כו' וא"כ בודאי סבר ג"כ דאין עתה רה"ר רק ע"י ס"ר כמ"ש הגדולים העומדים בשטה זו וא"כ למה הוצרך בפ' הדר לדלתות וגם לנעול בלילה ודוחק גדול לומר שכ"כ משום כרכין שיש בהן ס"ר דל"ל לאשמעינן במילתא דלא שכיח כלל ואטו אנן לא הוי ידעינן דכרכים כאלו בעו נעילת דלתות אלא ודאי דינא קאמר בכל הכרכים והיינו כדעת הר"מ מאייברא ובהג"א פ' הדר הביא ד' התוס' וכ' שאין נראה להר"מ ז"ל אלא אפי' אינן נעולות נמי ובמרדכי הביא ד' הר"מ באורך שכ' מאחר שאין לנו רה"ר וכל עיירות שלנו כרמלית א"צ נעילה עכ"פ משמע דלא משיג רק על הא דצריך נעילה אבל לא כתב דלא בעי דלתות כלל שהרי במרדכי סיים הילכך לא בעי נעילה וכן בהגה' מיי' ולא כתב רבותא טפי דלא בעי דלתות כלל רק צה"פ קנה כו' אלא ודאי פשוט שגם ד' הר"מ ז"ל דבעי דלתות רק שדעתו מאחר דאין רה"ר גמורה לא מצרכינן לנעול בלילה רק כדין מביאות המפולשות לחנני' אליבא דב"ה דבעי ראויות לנעול אבל דלתות ודאי בעי וכ"כ להדי' הרב ב"י בסי' שצ"א בשם מהרי"ק ז"ל בתשו' דלכל הפחות בעי דלתות ראייות לנעול בלילה ולדעת תוס' בעינן נעולות עיי"ש שהביא דבריו ולא חלק עליו ש"מ דהכי ס"ל וכן הביאו הפרישה בסתם וע"כ כוונתם על עיירות שלנו לדעת הסוברים שאין בהם רה"ר או כשאין רחובותיהם רחבות י"ו אמה דלא הוי רה"ר דאוריי' דאל"כ פשיטא דבעי דלתות נעולות בלילה לדעת כל הפוסקים הרי"ף והרא"ש והרשב"א וסמ"ג והרוקח ועוד פוסקים והרמב"ם שסובר דדי בראוי לנעול יחיד בדבר וגם יש סתירה בדבריו כמבואר במפרשיו וע' בתשו' רשב"א ח"ג בדין מבואות המפולשות כו' שעמד על דבריו ופירשם עפ"י דעת הרי"ף דבעי נעילה שלא כדעת ה' המגיד והטור עכ"פ רוב הפוסקים ס"ל דבעי נעילה וכן פסק הב"י ז"ל בסי' שס"ד ולמה הוצרך מהרי"ק להביא מד' התוס' דבעי נעילה וגם איך כתב ולכל הפחות ראויות לנעול פשיטא וכי תעלה על דעתך דגם הא לא בעינן ברה"ר גמורה ואיך טעה המורה שם בתשו' מהרי"ק במילתא דפשיטא לבר בי רב כו' ועוד שהרי בדברי המרדכי שמדברים על עיירות שלנו שאין בהן רה"ר לדעתם ז"ל ובודאי גם מהרי"ק ז"ל ע"ז דיבר וגם הב"י שפסק בסי' שס"ד דבעי נעילה איך יביא בכאן ד' מהרי"ק שלא לצורך ולומר דלכל הפחות די בראויות לנעול כיון דאיהו לא ס"ל וס' דבעי דווקא נעילה אלא ודאי ברור ופשוט שמדברים על עיר שאין בה רה"ר גמורה או ממניעת ס"ר לדעת הסוברים כן או ממיעוט הרוחב דבזה דעת הר"מ ז"ל דסגי בראויות לנעול עכ"פ ס"ל למהרי"ק וב"י והפרישה דבעי דלתות ראויות לנעול וכן בד"מ סי' שס"ד הביא מחלוקת התוס' והר"מ ז"ל בעיירות שלנו שאין בהן ס"ר והביא סיום ד' הר"מ ז"ל הלכך לא בעי נעילה כו' עיי"ש ולכן בש"ע סי' שס"ד שהביא המחבר מחלוקת הרי"ף והרמב"ם אי בעי נעילה אי סגי בראויות לנעול כו' לא הגיה הרמ"א כלום לומר דלדידן לא בעי דלתות כלל דל"ל רה"ר כאשר כ' בכמה דוכתי אלא ודאי דס"ל שעדיין מחלוקת במקומה עומדת אי בעי נעילה ולכ"ע בעי דלתות כד' מהרי"ק והב"י ז"ל וראיתי שעמד קצת בזה בס' פרמ"ג על דיקדוק דברי הד"מ וכתב שנ' מדבריו דבעי דלתות רק שנעלמו ממנו דברי הב"י ומהרי"ק שכ"כ בפירוש ולא היה צריך לדייק ד' הר"מ ולא להביאן כלל וגם לא ראה ד' הג"א בפ"ק דעירובין ועוד כמה פוסקים שנבאר אי"ה לקמן שאל"כ הי' כותב כן בפשיטות ולא באימה וכמסופק והיה והיה צווח על המנהג עכ"פ יישר חילו שהגיה לאמיתת הדין רק מה שהצריך עכ"פ י"ו אמה ומפולש הנה בהגהת אשרי הנ"ל מפורש להיפך דאף באינו רק י"ו אמות כו' וכן דעת כמה פוסקים כמו שנבאר אי"ה ועיקר תלוי בבקיעת כל העיר ובפרט דרך כבושה לרבים עכ"פ מבואר שדעת תוס' ור"מ מאייבר"א דאף עיירו' שלנו בעו נעילה רק הר"מ חולק וסובר דסגי בראויות לנעול וכן דעת מהרי"ק וב"י וד"מ ופרישה וכ"ע סברי בעי דלתות:

וכן יראה לי שהיא דעת רבינו אפרים ב"ר יצחק בהג"א ר"פ מי שהוציאוהו שכ' שאסור לטלטל פירות שהובאו מחוץ לתחום לעיר המוקפת מחיצות וכתב דעיר לא דמי לדיר לסהר דאמרינן מהלך את כולה כו' דעיר לא הוי כמו דיר כו' וזה דבר תימא למה לא תהי' עיר מוקפת מחיצות רה"י גמורה כמו חצר של רבים אי משום שלא עירבו דהוי כרמלית כמו ירושלים דקרו לה כרמלית בשילהי עירובין כבר פירשו הראשונים דלאו דווקא כרמלית רק שהיא ככרמלית ואסור לטלטל מן הבתים לתוכה אבל כלים ששבתו בתוכה למה יהיו אסורים וכמו חצר שאינה מעורבת ומבוי שאינו משותף שמותר לטלטל בכולו כלים ששבתו בתוכו ואטו עירוב עושה אותו רה"י וכמו שהקשו בפ"ק דעירובין וכי ככר זו עושה אותו רה"י כו' ועוד הרי יו"ט אין צריך עירוב ואפ"ה אסר רבינו אפרים ואף שראיתי בתשו' מהרי"ל וכן בדרשותיו שכ"כ שטעם ר"א דעיר לא הוי כחצר של רבים כ"ז שלא עירבו כבר השיג המג"א ע"ז והוא נגד הפוסקים כ"כ המרדכי לעיל בשם הר"מ ז"ל דהוה כחצר של רבים כו' וכן בכמה פוסקים כתבו דאם נתקלקל תיקון המבואות אמרינן שבת הואיל והותרה כו' וכ"כ מהרי"ו ותה"ד ואין טעם כלל לומר בהיפך ועוד שהרי סיים ר"א ואפילו אם ימצא עיר שהיא רה"י ואיך ימצא לזה אי כשעירבו ושכרו מהישמעאל הא בכל עיר אפשר לעשות כן אלא נראה ברור שטעמו משום כל שאין דלתותי' נעולות בלילה לא הוי רה"י גמורה לטלטל בתוכה אף שאין בה רה"ר גמורה כגון שאין ס"ר עוברי' בה או שאין רחב י"ו אמה ולכן כתב שאין העיר רה"י כמו דיר וסהר משמע דרה"ר לא הוי רק שאין רה"י כמו דיר וסהר והמתירין בכל עיר מוקפת חומה אולי סברי כדעת מהר"מ ז"ל דלא בעי נעילה וכמה פוסקים מתירין אף באינה מוקפת עיין בדבריהם שכל אחד הביא ראיות ונ"מ ביו"ט דמותר בהוצאה דבשבת אסור משום הוצאה ואפשר גם המתירין מיירי בדלתות נעולות שהרי הרא"ש ז"ל כתב בשם ר"י ז"ל שהתיר לטלטל בכל עיר המוקפת וע"כ מיירי בדלתות נעולות כמו שכתבו התוס' בשמו דבעי נעילה עכ"פ נראה ברור שדעת ר' אפרים דבעי נעילה וסמך ברור לדבריי בטעם המחלוקת הלזה מצאתי לדבריי בדברי הש"ג בשם תוס' שיטה פ' מי שהוציאהו מבואר שם להדיא בטעם האוסרין משום שאין דלתות נעולות בלילה ואין העיר ר"הר ואף דשרינן פ"ק דערובין בראויות לנעול היינו במבואות המפולשות אבל לא בבקיעת העיר דאתו רבים ומבטלי מחיצה וע"כ אין כוונתם על ר"הר גמורה דבהא ודאי לא פליגי המתירין דהוי ר"הר גמורה בלא נעילה וכן משמע לשון האוסרים וחסר שם באמצע עיקר המחלוקת אבל המעיין מבין דבריו לאשורן עפ"י דעת הג"א אלו ר"פ מי שהוציאוהו ומבואר טעם האוסרין משום דבעי נעילה ונראה שהוא דעת ר' אפרים בהג"א מ"מ נתבאר שדעת הר"י ז"ל ותוס' שיטה והר"מ אייברא שאף בעיירות שלנו שאין בהן ס"ר לדעת הסוברים דזה מעכב בתנאי ר"הר אפ"ה לא מערבא רק בדלתות נעולות בלילה ואף באין רחב י"ו אמה כמבואר בהג"א בשם הר"מ אייברא כל שיש בקיעת רבים רק הר"מ ז"ל חולק בדבר וסבר דלא בעי נעילה ומשמע דעכ"פ דלתות בעי וכן פי' המהרי"ק והב"י ופרישה אמנם בריטב"א בעירובין סוגיא דאם היתה דרך הרבים כו' כתב להדיא כדעת הסוברים דבעי נעילה שכתב שם דע"כ הא דר"י סובר מערבין ר"הר לאו בר"הר גמורה מיירי דא"כ לפי הטעם דאמר ר"י סבר שתי מחיצות דאורייתא לא מצינו רה"ר כלל לר' יהודא בעיר כיון שבתים מכאן ומכאן ושתי מחיצות דאורייתא אלא כוונתו על רה"ר שאינו גמורה כיון שאין שם בקיעת ס' רבוא לדעת רש"י ז"ל דאליביה איירי שם בהך סוגיא כמו שהזכיר שם כמה פעמים רק בפרק כיצד מעברין הכריע כדעת ר"ת ז"ל ודעימיה אלא ודאי ר' יהודא מיירי שאין רחב י"ו אמה שאינה ר"הר גמורה עיי"ש ואפ"ה לרבנן לא מערבא רק בדלתות נעולות בלילה וכן סבר עוד שם בסוף הסוגיא דכל שהיא דרך כבושה לרבים וכולם בוקעי' בה אף שאין בוקעים בה ס' רבוא ואין רחב י"ו אמה לא מערבא כ"א ע"י נעילות דלתות רק במבואות המפולשות שאין לבני ר"הר דרך על המבוי ויש להן דרך אחרת לא בעו נעילה וכן כתב עוד בריש עירובין בסוגיא כיצד מערבין כו' דר"י לא איירי בר"הר גמורה ואפ"ה לרבנן בעי נעילה כיון שהיא דרך כבושה וכן בסמ"ג הביא דעת תוס' בשם ר"י ז"ל באותן יחידי הדרי' בכרכים כו' ודלתותיהן נעולות כו' ולא השיג עליו אף שהוא ז"ל סובר שאין לנו ר"הר האידנא וכדעת הר"מ מאייברא וכמו שביארתי והארכתי:

היוצא מתוך דברינו דאף לדעת הסוברים דאין לנו עתה ר"הר דבעינן ס' רביא אפ"ה סוברים שאין מערבין אותו רק בדלתות נעולות בלילה ה"ה תוס' הר"מ מאייברא ריטב"א תוס' שיטה וכן משמע בסמ"ג רק דדעת הר"מ ז"ל דסגי בראויות לנעול כפי דעת מהרי"ק וב"י ואף באין ברחבן י"ו אמה כתב בהדיא בהג"א בשם הר"מ מאייברא דאין חילוק כלל וכן כתב הריטב"א וכן ודאי משמע דהא חזינן לדעת חנני' ושמואל דפסיק כוותיה דאף במבואות המפולשות לר"הר בעי דלתות וא' אתו רבים כו' ודאי דאין חילוק לדידי' בין רחב כו' דהא ע"כ איירי בי' אמה מדשרי ת"ק ע"י לחי בצד אחד וביתר מעשרה לא מהני לחי וקורה ע"כ איירי בעשר ואפ"ה בקיעת רבים מבטלתן וע"כ לא פליגי רבנן רק במבואות ולא מטעם הרוחב רק מטעם שאין בקיעת המבוי כ"כ שתבטל המחיצה שאין ר"הר הולכת לאורכה אבל כל שיש בקיעת כל העיר אין נ"מ ברוחב כלל רק לענין שם ר"הר גמורה לחיוב בעינן י"ו אמה והנה במבוי רחב י"ו אמה ודאי יש לפסוק להלכה דבעי נעילה כיון שלדעת רובא דרובא מן הפוסקים הוי ר"הר גמורה מה"ת וכבר הוכחנו בראיות ברורות שכן עיקר וגם מהסוברים דבעי ס' רבוא מהם סוברים דבעי נעילה כמו הר"י והר"מ מאייברא ותוס' שיטה ועוד פוסקים ודאי אין לזוז מזה להקל באיסור תורה לדעת רוב הפוסקים ובעי נעילה כדין ר"הר גמורה רק באין רחב י"ו אמה כיון שעכ"פ יצא מדין ר"הר גמורה יש להסתפק אולי יש לסמוך על דברי הר"מ מאייברא ז"ל שלא להצריך נעילה כל שאין בו דין ר"הר גמורה של תורה בפרט שהטור והמגיד והרמב"ם לדעתם גם בר"הר גמורה לא בעי נעילה ונהי דלא סמכינן עלייהו בר"הר גמורה מיהת יש לסמוך על דבריהם כשאינו רחב י"ו אמה דהוא מחלוקת בשל דבריהם ואפשר להקל אבל כשכלה לשני צדדים לדרך רחב י"ו אמה אף שבאמצעיתו מתקצר בזה כבר כתב הר"י ז"ל בתוס' שיש לו דין רה"ר גמור וכן הביאו דבריו הרא"ש והטו' ולא חלקו עליו וא"כ כל שיש חששא דאוריית' אין להקל כלל ובעי נעילה דוקא רק כשאין מפולש לדרך רחב י"ו אמה בזה מסופק אני אם לסמוך על דעת הר"מ ז"ל:

ולכאורה לדעת הסוברים דבעי ס' רבוא א"כ ע"כ יצטרכו לתרץ הך סוגי' דערובין דדייק משבילי ב"ג ומאינך מתנייתא שם דמודה ר"י דלא א' אתו רבים כו' בדלא ניחא תשמישתי' אף שכבר הוכחנו בבירור דשם לא מיירי בס' רבוא בוקעי' בו כמ"ש באורך צ"ל לשיטתם דס"ל לגמרא דאף לענין רה"ר דאורייתא ה"מ לענין חיוב אבל לענין איסור אין חילוק ומאן דסבר ברה"ר דאורייתא אתו רבים כו' גם ברה"ר דרבנן אמר הכי כיון שעכ"פ יש בו בקיעת רבים נהי דלית ביה איסור תורה לפי שאין דומה לדגלי מדבר איסור דרבנן יש בו ולכן דייק מדקתני רה"י לשבת משמע דליכא איסור כלל ש"מ דכיון דלא ניחא כו' לא אמר אתו רבים כו' ודחי דלעולם אמרינן אתו כו' ושבילי ב"ג יהושע אוהב כו' כן צריך ליישב דבריהם דאל"כ תקשה עלייהו כולה סוגיא כמש"ל וא"כ מוכח לפ"ז דאין לחלק כלל בין רה"ר של תורה לשל דבריהם וכיון דשל תורה בעי נעילה ה"נ של דבריהם דאי יש סברא לחלק ביניהן לענין בקיעת רבים א"כ מאי מדמה הגמרא הך דר"י והך דתל המתלקט דאיירי ברה"ר גמורה מדא' חייבין עליהן כו' להך דשבילי ב"ג דהוי דרבנן אלא ודאי אין לחלק כלל וראיה מזה לדברי הר"מ מאייברא וצע"ג בזה אבל לדעת רוב הפוסקים דיש רה"ר בלא ס' רבוא ליכא מהך סוגיא ראיה לרה"ר של דבריהם שאינו רחב י"ו אמה די"ל דכולה סוגיא מיירי ברה"ר של תורה הרחב י"ו אמה אבל הא דבעי דלתות ודאי מוכח מן פלוגתא דחנניא כו' כמש"ל דע"כ לא פליגי רק בבקיעת בני מבוי אבל בקיעת בני רה"ר ודאי מבטלת אף שאין רחב דהא במבוי שאין רחב יותר מעשר איירי מדשרי בלחי מצד א' וכמש"ל:

ועדיין יש לדקדק מסוגי' דגמ' שם דבעי לחנני' אליבא דב"ה צריך לנעול כו' ל"ל למיבעי' שלא אליבא דהלכת' לרוב הפוסקי' שפסקו כת"ק טפי הו"ל למיבעי ברה"ר שאין רחב דודאי בעי דלתות אי בעי נעילה מאחר שאין רחב י"ו אמה אלא ודאי פשיט' ליה דהא ודאי בעי נעילה כדין רה"ר גמורה ואין הרוחב מעלה ומוריד לענין בקיעת הרבים לכן בעי לחנניא אליבא דב"ה:

סוף דבר לכאורה הדעת נוטה לדברי התוס' והר"מ מאייברא ודברי הריטב"א דאף ברה"ר של דבריה' בעי נעילה כמ"ש:

ויש להביא עוד ראיה לעיקר דין זה דבעי דלתות ברה"ר דדבריהם כגון שאינו רחב ממשנה דשלהי כל גגות ועוד אמר ר' יהודא מערבין למבוי המפולש וחכמים אוסרין כו' וכתבו שם התוס' דמיירי שאינו רה"ר גמורה ולכן לא אותיב מינה בגמ' למידק ב' מחיצות דאוריי' עיי"ש כי כן מוכח בגמ' וכן משמע הלשון דלהכי קרי לה מבוי כו' רק בברייתא מוסי' רה"ר עיי"ש וע' תוס' פ"ק גבי כיצד כו' שפירשו ב' פירושים אי מיירי ברייתא ברה"ר של תורה או לא והריטב"א כתב דגם ברייתא מיירי בשל דבריהם והבאתי דבריו לעיל עכ"פ המשנה ודאי בשל דבריהם מיירי כד' התוס' שם והיינו בשאין רחב י"ו אמה מתחלה ועד סוף ואינו כלה לסרטי' רחבה דא"כ הוי רה"ר גמורה לדעת ר"י ז"ל כמש"ל וברייתא בהכי מתוקמא לדעתו אבל המשנה בשאין רחב כלל איירי ע"כ והרי במשנה לא זכר ר"י מערבין בלחי וקורה שנאמר דרבנן פליגי אלחי ומודו בצה"פ דמהני רק מסתמא פליגי ר"י סבר מערבין וחכמים אוסרין ומשמע דכל הני תיקוני' שהוזכרו בפ"ק דעירובין במבוי סתום בהא פליגי אי מהני גם במפולש ר"י סבר מהני ורבנן סברי לא מהני וא"כ הלא שם בפ"ק הוזכר גם צה"פ דא' ואם יש לו צה"פ א"צ למע' וע"כ אהא נמי פליגי רבנן וסברי דלא מהני דאל"כ הו"ל לפר' ועוד אר"י מערבין בלחי כו' וחכמי' אוסרין והנה לדעת ר"ת ורשב"א וריב"ש הפוסקים כחנניא עולה הדיוק הזה לנכון מאד דבכל מבוי המפולש בעי דלת מצד א' ואז לא הוי מפולש וניתר צד השני בלחי והיינו דלא אישתמיט במשנה לומר הכשר מבוי מפולש כיצד כדאיתא בפ"ק גבי מבוי סתום משום דס"ל כחנניא ובעי דלת ראויה לנעול מצד א' וממילא הוי מבוי סתום ואז ניתר צד השני בלחי וקורה ולהכי קתני במשנה סתמא וחכמי' אוסרין דקאי גם אצה"פ אבל לדעת רוב הפוסקים שפסקו כת"ק דמבוי מפולש לר"ה צ"ה מתירו צריך לפרש הך משנה דדייקינן מיני' דחכמים אסרי אף בצורת הפתח איירי במבוי שדרך הרבים עוברת בו רק שאינו רחב י"ו אמה כמש"ל דבזה לא מהני צה"פ אף לת"ק דבקיעת רבים מבטלתן והרי ראי' לד' הפוסקי' דאף באינו רחב י"ו אמה בעי דלתות כל שבקיעת רבים עוברת בהן:

ועוד ראי' ברורה דאין חילוק בין שיש דין רה"ר גמורה לאין בו כגון שאינו רחב כו' או אינו מקורה דבירושלמי אר"י על הך דר"י אם היתה דרך הרבי' מפסקתה יסלקנה לצדדין ואר"י מיחלפא שיטתי' דר"י דתנן גשרים מפולשין מטלטלין תחתיהן דר"י אלמא לר"י אתו רבים ומבטלי מחיצה ומאי קו' דילמא הכא גבי פסין דהוי רה"ר גמורה לר"י אתו רבים ומבטלי כו' משא"כ גשרי' המפולשין שאינן רה"ר גמור' כיון דמקורה כמבוא' בירושלמי שלהי כל גגות בשם רב הונא דאף לרבנן דאסרי אין חייבין עליו משום שאין רה"ר גמורה ודייק שם ממתני' דקתני וחכמים אוסרין משמע אוסרין אבל אין ע"ז חיוב אלא ודאי שאין חילוק כיון שבקיעת רבים עוברתן בין שיהא רה"ר או לא וא"כ בודאי ה"ה לענין רוחב י"ו אמה וזה ברור:

ויש לעיין הרבה בדין מבואות המפולשין במחלוקת הפוסקי' שכמה מהם מחמירין ועיקר ראיית הרי"ף והרא"ש ממבוי העשוי כנדל דאמר עושה צה"פ כבר דחה הר"ר יהונתן ורשב"א דמיירי שפתוחין לכרמלית יש בידי לתרץ בדרך אחר יותר פשוט אבל אין לנו לחלוק על הכרעת הרי"ף והרא"ש וכמה גדולי' רק המחמיר לעצמו יש לו יתד גדול לסמו' הוא הרשב"א והר"ח ז"ל וגם הריב"ש וראיית הרשב"א לכאורה מדר"נ דאמר פניי' לעפרייהו ע"כ דעת עצמו היתה ולא דשמואל שהרי בימי שמואל היו טיימין כו' ועייל ונפיק כו' וא"כ הרי הוסיף ר"נ להחמיר מדשמואל וא"כ ליכא למימר משום כבודו דשמואל באתריה כו' דא"כ לא הו"ל להוסיף על דבריו כיון דליה לא ס"ל כלל עיין דבריו בח"ג שהמשיך גם דברי רמב"ם לדעתו ז"ל:

וכן יש לדקדק מהא דמרימר פסק לסורא באוזלי ופירש"י עשה מחיצה ברשתות משום שמא יעלה הים שירטון ולמה לו לאוזלי היה לו לעשות צה"פ בקנה מכאן כו' דאף אם יעלה שירטון הרי ניתר בצה"פ כדין מבוי מפולש אבל אי סבר כחנניא ניחא דחיישינן שמא יעלה שירטון ברוחב פרסה כפירש"י ויהיו רבים בוקעי' שם ויהי' מבוי מפולש לרה"ר משני צדדים ואין ניתר בצה"פ רק בדלת ולכן הוצרך לאוזלי:

ועוד נראה לכאורה ראיה ברורה דרב פסק הלכה ואין מורין כן כרב הונא אליבי' דרב מהא דאמר רב מבוי שנפרץ במילואו לחצר חצר מותרת ומבוי אסור ומקשה בגמ' הא תנן במשנה חצר שרבים נכנסים בזו ויוצאין בזו רה"י לשבת כו' ומשני אי מהתם הוי אמינא זה שלא כנגד זה ומקשה עוד ולרבה כו' ומשני ה"א לזרוק אבל לא לטלטל קמ"ל והשתא מאן דסבר אליבא דרב הלכה כת"ק ומורין כן דמבוי מפולש ניתר בצה"פ הדרא קושיא לדוכתא מאי קמ"ל הא מאידך דרב שמעינן לה כיון דשרי במבוי המפולש לרה"ר והרבים בוקעין בו מרה"ר זו לזו ולית ליה גיפופי כלל שרי ע"י צה"פ כ"ש חצר שנפרצה מצד אחד לרה"ר ומצד ב' למבוי המפולש ויש להחצר גיפופין מחיצות גמורות דחצר מותרת ואין בקיעת רבים אוסרתה והך דמבואות המפולשות ודאי איירי זה כנגד זה דבלא"ה לא הוי סבר שמואל כחנניא דבעי דלת דהא שמואל ס"ל מבוי עקום תורתו כסתום אלא ודאי בשוה פליגי ואפ"ה שרי רב בצה"פ וכ"ש בגיפופי דאפילו חנניא ושמואל דאסרי במבוי ע"י צה"פ ומשמע דבעי דלת ראוי לנעול וודאי לא פליגי אסתם משנה דחצר שרבים נכנסין כו' רה"י לשבת דאי הוי פליגי לא הוה פסק שמואל כחנניא נגד סתם משנה אלא ודאי דגיפופין במחיצות גמורות עדיף לדידהו ממבוי ע"י צה"פ וכן משמע להדיא מהא דאמר אביי לרב יוסף גבי מבוי שכלה לרחבה דאמר רב יהודה דאף שנפרצה רחבה לרה"ר מותר המבוי והרחבה ואמר אביי הא דרב יהודא דשמואל היא דלרב עכ"פ מבוי אסור עיי"ש הרי להדיא דגם לשמואל הרחבה מותרת ע"י גיפופי אף שהרבים בוקעין בה ואין ניתר מבוי לדידיה בצה"פ אלא ודאי דגיפופי עדיפא מצה"פ וכן סברי רבנן דר"י בפסי ביראות דאיכא שם ד' מחיצות דלא אתו רבים ומבטלי כו' אף ברה"ר גמורה אבל בצה"פ מודו דאין מערבין רה"ר גמורה והיינו משום דגיפופי עדיפא רק אנן קי"ל אף בשם ד' מחיצות כר"י דאתו רבים כו' וכד' הרמב"ן במלחמות עכ"פ הראיו' מוכיחות דגיפופי מחיצות גמורות ובפרט פרוץ מרובה על העומד עדיפא טובא מצה"פ וא"כ רב דשרי גבי מבוי מפולש לרה"ר בצה"פ ל"ל לאשמעי' דחצר מותרת ע"י גיפופי פשיטא דמותר אף זה כנגד זה אלא ודאי דסבר כרב הונא דהלכה ואין מורין כן אלא כחנניא דבעי דלתות להכי איצטריך לאשמעינן דעכ"פ חצר מותרת ע"י גיפופי אף שנפרצה משני צדדין זה כנגד זה אף שאין ניתר ע"י צה"פ למעשה אבל ע"י מחיצות גמורות מותר ועוד אי צה"פ עדיף מגיפופי מאי פריך על רב מהא דחצר שהרבים נכנסין לה בזו כו' נימא אי מהתם ה"א דאיירי דוקא שנכנסין ע"י צה"פ אבל ע"י פירצה לא דהא לא הוזכר שם כלל פרצה ודילמא איירי בצה"פ וכן פירש"י והד א לקמן גבי פסי ביראות דמייתי הך משנה ופירש"י ע"י פתח או ע"י פירצה פחות מעשר עיי"ש דלפי האמת אין חילוק עכ"פ אין ראיה משם להתיר פרצה אי נימא דעיקר כוונת רב ע"ז ודילמא התם מיירי בצה"פ אלא ודאי דס"ל להגמרא דאין חילוק כלל ואי נימא שבקיעת רבים שם מבטלי מחיצות גמורות ופירצה פחות מעשר ה"ה דמבטל צה"פ ומדשרינן שם במשנה ש"מ דאף בלא צה"פ מותר ע"י גיפופי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאידך דרב שמעינן לה דשרי מבוי שהוא מפולש במילואו ע"י צה"פ וכנגדו כ"ש ע"י גיפופי ומחיצות גמורות אלא ודאי דס"ל לגמר' הלכה ואין מורין כן וכרב הונא וכן פי' ר"נ בר"י בגמרא ובתראה הוא וראיה נכונה מאד לד' התוס' ור"ח וריב"ש וכן דעת הרוקח והך דרבא במבוי העשוי כו' י"ל בפשיטות דלא בעי לאחמורי במבוי עקום חומרי דרב וחומרי דשמואל כיון דלתרוייהו שרי ע"י צה"פ וכמ"ש תוס' על קושיית ומי עבדינן כתרי חומרי עיי"ש ודוק היטי' בכ"ז כי כל הראיו' נראין ברור למבין:

תשובת הרב הגאון הנ"ל הלא היא כתובה על ספרו בית אפרים חלק או"ח סי' ק"ו וזאת אשר השבתיו על תשובתו זו לחזק אדני יסודותי:

לכבוד ידיד ה' וידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י ע"ה כו' מהורר אפרים זלמן מרגליות נ"י שוי"ר

כבר העירותי בצדק בקונטרסי הראשון לברר הדבר דאין מערבין רה"ר רק בדלתות נעולות בלילה בין שיהיו לו ד' מחיצות ובין שיהיו לו שתי מחיצות שלימות אין חילוק כלל וכר' יוחנן דאמר ירושלים אלמלא דלתותי' נעולות כו' חייבין עליה משום רה"ר וכר' יהודא גבי פסי ביראות דאיכא שם ד' מחיצות ואפ"ה ס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצה וכן היו לירושלי' ואפ"ה חייבין כו' אם אין דלתותי' כו' וכמו כן פי' הרז"ה והרמב"ן וריטב"א ושאר פוסקים:

והן אחרי הגיע לידי תשובת מעכת"ר על שאלתי בנידון רה"ר שלנו אשר מערבין אותן בצה"פ אשר לא ישר בעיני מאד המנהג הלזה וראיתי כי מעכת"ר מצדד צדדים וצידי צדדים להתירא ולעמוד לימין המנהג אשר נהוג בזמנינו העמיק הרחיב מעכ"ת בענין זה בדין אי מערבין רה"ר ועלת' ביד מעכ"ת לפסק הלכה דיש חילוק בזה בין שם ד' מחיצות דבזה ס"ל להלכה כרבנן דפסי ביראות דסברי לא אתו רבים ומבטלי מחיצה וכר"א דאמר הזורק לבין פסי ביראות חייב אף דבקעי ביה רבים ודלא כר' יוחנן דירושלים ורק בשתי מחיצות שלימות כמו מי שיש לו ב' בתים בשני צידי רה"ר ס"ל דאין מערבין כ"א בדלתות נעולות וכרבנן דפליגי על ר' יהודא בהא והאריך בזה מעכ"ת להביא ראיות מדברי הש"ס ושכן הוא לדעת כל הפוסקים וע"ז הטבעו אדני רוב התשובה זו:

שבתי והתבוננתי בדבר זה לא פעם ולא שתים כי אמרתי אולי משגה הוא בידי כי כראות אנוש אראה אמנם הפוך בה כו' לא כן אנכי עמדי ולבבי לא כן ידמה ושובי עוד צדקי בה

דהנה כלל מסור בידינו ומרגלא בפומייהו דכל הפוסקי' ראשוני' ואחרוני' בכל דוכתי דפליגי ר"י ור"א פוסקים בפשיטות כר"י ומטעם שאין הלכה כתלמיד במקום הרב וממש אין חולק על הכלל הלזה כידוע לרגיל ובקי בדברי הראשוני' והגאוני' פוסקי הלכות והרבה מאד בש"ס פסקי הלכו' כאלה בלי מחלוקת ואזכיר א' מהנה למי שאינו בקי בגיטין פרק שני גבי כתבו על דבר המזדייף כשר כר"א דעידי מסירה כו' ואיפילגו שם ר"י ור"א בתרתי ופסקו כל הפוסקי' הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכל הגאונים וגם הרשב"א בחידושיו כר' יוחנן בקמייתא משום הך טעמא דאין הלכה כתלמיד כו' רק בשני' יש שם מחלוקת הפוסקי' יש פוסקי' כר"י ג"כ מטעם זה ויש חולקין משום דאשכחו סוגית סתמא דש"ס כר"א עיי"ש בדברי הרא"ש וראשונים תראה להדי' שאין חולק בעולם על הך כללא דהלכה כר"י נגד ר"א תלמידו וכהנה רבות וכן בדין דאף לד' הירושלמי שהי' תלמיד חבר מה בכך אפ"ה תלמידו הוא ובכל דוכתא הלכה כרב אף נגד רב כהנא ורב אסי תלמידו אף שהיו ג"כ חברים לו כידוע בש"ס ה"ד תלמיד חבר כו' כרב כהנא כו' דלגמרי' לא הוו צריכי ולסברי' הוי צריכי ואפ"ה פסקינן כרב נגדם אם לא היכא דשתיק להו רב משום שתיקה כהודאה ואף בזה יש מחלוקת הפוסקים בכמה דוכתי עיין ברז"ה ורמב"ן פ"ק דסוכה גבי אותו טפח היכן מעמידו כו' וברי"ף ורז"ה ורמב"ן שלהי משילין גבי שנים שלקחו בהמה בשותפות ואף דבכולהו רב כהנא ורב אסי שנים נגד רב אפ"ה לא פסקינן כוותייהו ופשיטא הכא לפסוק כר"א נגד ר"י והא ריש לקיש הי' חבירו של ר' יוחנן שכמה פעמים אמר ר' יוחנן עליו מה אעשה שכנגדי חלוק עלי עיין בכתובות והי' גדול מר"א כמבואר בפ' הפועלים שבא ר"א להפיס דעתו של שלר"י אחר פטירת ר"ל ולהורות במקום ר"ל ואמר לי' את כבר לקישא כו' ולא נחה דעתו עיי"ש ואם הלכה כר"י נגד ר"ל כ"ש נגד ר"א ועוד הא גם עולא סבר כר' יוחנן בהא דאמ' הכי אבולי דמחוזא אלמלא דלתותיה ננעלות בלילה חייבין כו' והוה ר"א יחיד לגבייהו והלכה כרבים:

ונפלאתי מאד אשר כ' מעכ"ת לדחות פסק ברור משום דר"א תלמיד חבר הי' לר"י ומה בכך וכמדומני שגם בירושלמי ימצא המחפש שהלכה כר"י נגד ר"א כדעת כל הפוסקי' וגם כל הך סוגי' דפ' שני בבעי' דרחבא מרבה בתל המתלקט י' מתוך ד' ורבים בוקעים בו אם חייבין עליו כו' לר"י דס"ל אתו רבים ומבטלי מחיצה אף דלא ניחא תשמישתי' או דילמא מודה ר"י בלא ניחא תשמישתי' ופשיט רבה דחייבין אפילו עולין בחבל כו' וכל הך סוגי' שקיל וטרי אליבי' דר' יהודא אי מודה בלא ניחא כו' או לא ומסקנא דשמעתא דחייבין ושאני שבילי בית גלגל כו' יהושע אוהב ישראל הי' כו' ואי לית הלכתא כר"י כל הך סוגי' ושקלא וטרי' על חנם הוא ומאי נ"מ כיון דאמ' בניחא תשמישתי' קיי"ל כרבנן דלא אתו רבים ומבטלי וכן כולהו אמוראי דאמרו משמי' דר' יוחנן מעלו' ומורדו' שבא"י אין חייבין כו' משמע הא דשאר ארצות חייבין וכר' יהודא ושאני ארץ ישראל משום יהושע אוהב כו' ומאחר דרחבא ורבה אמוראי בתראי נינהו וסברי כר' יוחנן ולא כר' אלעזר ודאי דהכי נקטינן ואף דהנהו סתמי משניות דטהרות דחצר שרבים נכנסים לה בזו כו' רה"י לשבת ואינך מתוקמי לפי פשיטותא דרבנן שם כרבנן מה בכך אטו האמוראים אינם פוסקי' הלכה דלא כסתם משנה וכיחיד נגד רבים ועוד דלכאורה סיפא דמתניתין דשבילי בית גלגל כו' אתי' כר' יהודא ודוקא שבילי בית גלגל משום יהושע כו' אבל מעלות כו' דשאר ארצות רה"ר גם לשבת ועוד כמה תשובות בדבר נבאר אי"ה לקמן:

ומה שרצה מעכ"ת לדחות הנהו מימרי דר' יוחנן משום כללא דא' ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ור' יצחק בר יוסף דא' משמי' דר' יוחנן מעלות ומורדו' כו' ל"ל הך כללא דהלכה כסת' משנה כמבוא' בחולין דף מ"ג זה מן התימא דהא אביי ורב דימי ורבנן ור' אבוה כולהו ס"ל דא' ר' יוחנן הך מלתא דמעלות ומורדות שבא"י כו' ומשמע דשאר ארצות חייבין ולדעת מעכ"ת ע"כ כולהו לא ס"ל כללא דא' ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ולפ"ז הו"ל למפסק כוותייהו כיון דרוב תלמידי ר' יוחנן הכי ס"ל:

ומ"ש מעכ"ת דרבה בב"ח דא' משמי' דר' יוחנן ירושלים כו' ע"כ ס"ל דמודה ר' יהודה בלא ניחא תשמישתי' ואתי' מתניתין דטהרות כר' יהודא ז"א דא"כ מצינו מחלוקת מפורשת בזה לתלמידי ר' יוחנן ולמה זה נתעצמו רחבא ורבה בזה ולא הביאו דבריהם והך מימרא דרבה בב"ח דירושלים כו' מפורסמת היא בש"ס ודוחק לומר שלא שמעוה:

כללא דמלתא אין לסתור דברים מפורשים לאמוראים והלכות ברורות מפני קושיות ודקדוקים כאלה וכן בודאי דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל שכתבו בפשיטות וה"מ מבואות המפולשין הוא דמערבין בצ"הפ אבל ר"הר גופא אין מערבין רק בדלתות והוא דננעלות כו' דאר"י ירושלים אלמלא כו' חייבין עליה כו' ומשמע להדיא כל שיש עליו שם ר"הר שאין מערבין אותי כ"א בדלתות נעולות ממש ואף שיהיה לו שם ד' מחיצות כמו ירושלים דהא ודאי אף בשם ד' מחיצות כל שיש לו פרצות רחבי' י"ו אמה הוי ר"הר גמורה אף לרבנן דמכשרי גבי פסי ביראות ע"כ צ"ל היינו דווקא בעשר או בי"ג אמה ושליש לר' יהודא אבל בי"ו אמה פשיטא דהוי ר"הר גמורה דאל"כ אין פרצה פוסלת כלל לרבנן וזה ודאי מן התימה לומר ולשמוע וירושלים תוכיח שלאחר שנפרצו בה פרצות היתה ר"הר גמורה לכ"ע אף לרבנן כמבואר בפרק המוצא תפילין בי לא יעמוד בר"הר ויפתח בר"הי כו' דאמרו לו מעשה בשוק של פטמין בירושלים כו' ומוקמינן לה לאחר שנפרצו כו' דהוי ר"הר וכן בפסחים גבי שכחו ולא הביאו סכינים לפסחים כולה סוגי' משמע שהיה ר"הר גמורה בירושלים בימי הלל הזקן וע"כ מוקמינן לה בזמן הפרצות כמ"ש התוס' שם ובודאי לא פליגי רבנן על הלל הזקן ובני בתירה וכן בר"ה גבי עדות החודש אמר בראשונה לא היו זזין משם כו' והקשו כל הפוסקים הא תנן מהלך את כל העיר כו' ותי' דאיירי לאחר שנפרצה וזה דבר פשוט א"צ לפנים והא ודאי דירושלים אף לאחר הפרצות היה עומד מרובה על הפרוץ דאל"כ לא היו אוכלים פסחים וקדשים בלא מחיצות כמבואר בכמה דוכתי בש"ס דנפל מחיצות וכבר הקשו כן תוס' בב"מ פ' הזהב גבי מעשר שני דמוקי הגמ' דנפל מחיצות ואיך אכלו הפסחים אז בימי הלל ובני בתירה כיון דאיירי לאחר כו' ותירצו דאפ"ה היה עומד מרובה כו' ולענין קדשים הוי מחיצה ואפ"ה לענין שבת הוי ר"הר גמורה לכ"ע וא"כ כיון שכתב הרי"ף והרא"ש דר"הר לא מערבא כ"א בדלתות נעולות כיונו ודאי ג"כ על ר"הר הזה שיש בו פרצה י"ו אמה דהוי ר"הר גמורה אף שיש לו שם ד' מחיצות ואין מערבין אותו בצ"הפ כ"א בדלתות נעולות בלילה דאי נימא דזה ניתר בצ"הפ הרי מצינו ר"הר מוכשר בצ"הפ דקודם הכשירו הוא ר"הר גמורה ולא יכולתי להבין דברי מעכ"ת שכ' דביש לו שם ד' מחיצות אין שם ר"הר כו' ולעולם וכי לרבנן אין שיעור לפרצה ולא יהיה ר"הר וזה מבואר ההיפוך וכמ"ש לעיל ולפנינו אי"ה נאריך בזה לדעת רבנן:

עכ"פ דעת רי"ף ורא"ש ברור מללו דכל ר"הר ואף בשם ד' מחיצות כל שקודם תיקונו שם רה"ר עליו אין צ"הפ מועיל לתקנו ולכן הביאו בפשיטות הך דר' יוחנן דירושלים כו' ולפסק הלכה הביאו אותו ולא הביאו כלל דעת ר' אלעזר החולק עליו ומ"ש מעכ"ת לפרש דבריה' שהביאו דברי ר' יוחנן לראיה על ב' מחיצות שלימות לרבנן דלא מהני דלתות רק נעולות וכמו דפירשו כן התוס' בש"ס דמקשה מדר' יוחנן כו' והקשה מאי ראי' מדר"י אליבא דר' יהודא ודילמא ברייתא דכיצד מערבין ר"הר אתי' כרבנן דפסי ביראות ותירצו מדר"י אליבי' דר' יהודא בשם ד' מחיצות נשמע דלרבנן בשתי מחיצות לא מהני דלתות עיי"ש ופי' כן מעכ"ת דעת הרי"ף ורא"ש:

הן אמת אם ההכרח מביאנו לדחוק ולפרש כן דברי הש"ס אשר דרכו לקצר ועדיין יש עוררין על הפי' הזה עיין בריטב"א פ' עושין פסין ולפנינו אי"ה נדבר בזה ואיך נדחוק לפרש כן דברי הפוסקים בדחוקים כאלה ובסברות קלות ולמה יסתמו כ"כ ולא יפרשו דבריהם לחלק בין ב' מחיצות כו' ובין שם ד' מחיצות ולאשמעינן דבהא אין הלכה כר"י רק לראי' על ב' מחיצות הביאו דבריו ובפרט שלא הזכירו כלל סוגי' הגמ' דמחלק בזה לרבנן ואיך קצרו כ"כ להשמיענו הלכת' גברוותא היפך הנראה מפשט דבריהם זה דבר שאי אפשר לשמוע לפרש כן דברי ר"י ורא"ש ובפרט שכבר הוכחתי שאף בשם ד' מחיצו' ר"הר גמור לכ"ע ואין מערבין רק בדלתות נעולות ממש וכן דעת הרמב"ן בדברי הרי"ף וכן הרז"ה וריטב"א פסקו בפשיטות כר' יוחנן וכר' יהודא גבי פסי ביראות ולכן פסקו הרמב"ן ורז"ה דאף חצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאים בזו ר"הר לשבת כיון דמתניתין דטהרות דקתני ר"הי לשבת מתוקמא לפי הסוגי' דעושין פסין כרבנן והם פסקו כר' יהודא לכן הוי ר"הר לשבת:

ומה שהביא מעכ"ת ראי' מסוגי' דפ"ק דערובין מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו חצר מותרת ואמר בגמרא אי דבקעי בה רבים ומייתי עלה הך דתנן חצר שרבים כו' וגם הרי"ף הביא הך ברייתא וסוגי' וגם הרא"ש והטור ורשב"א והנה לכאורה לפי הנראה מסוגיא דעושין פסין דהך משנה דחצר כו' מתוקמא כרבנן לפי"ז גם הך סוגי' דפ"ק דחצר מותרת דמייתי עלה הך משנה אתי' ג"כ כרבנן ולפי"ז לכאורה הדברים סותרים זא"ז בדברי הרי"ף והרא"ש וכל הפוסקים שפסקו כר' יוחנן ופסקו כרב דא' חצר מותרת כו' אמנם כי דייקינן שפיר יבואו דבריהם נכונים ומיושבים ואין מהך סוגי' ראי' כלל מכמה אנפין:

חדא דהנה לפי המסקנא דסוגיא דעושין פסין יש חילוק בין מעלות ומורדות דא"י כגון שבילי ב"ג שהן מסורין ליחיד משום יהושע כו' ובין מעלות כו' דח"ל דבהו ס"ל לר"י רבים מבטלי מחיצה אבל המסורין ליחיד אין בקיעת רבים מבטלתן ולפ"ז יש מקום לומר דחצר שרבים נכנסין כו' דודאי הן של יחיד ואף שרבים בוקעים בו אין בכך כלום ולא הוי ר"הר כיון שאין מסור לרבים ואם רוצה לעכב סותם ומונע רבים מלעבור כיון שאין להם דרך על החצר ואף שהתוס' כתבו דדוקא שבילי בית גלגל מהני הך טעמא דיהושע כו' משום דלא ניחא תשמישי' כלל כו' אבל חצר דראוי למוסרו לרבים כו' אין הכרח לדבריהם כלל ואי משום דלא משני לעיל הכי וגם לא אמר אלא כו' י"ל דהיינו דוקא לר' יהודא דאיהו אמר לקמן בפ' כל גגות גבי חצר שנפרצה לר"הר כו' ואמר משום ר"א רבים שבררו דרך לעצמן מה שביררו ביררו ואף דמוקי התם כשאבדה להם דרך באותה שדה הא אמוראי פליגי בה בפ' המוכר ואיכא מ"ד דמוקי לה בשלא אבדה כו' ולכן א' שם משמיה דרב אין הלכה כר"א עיי"ש ולהך מ"ד ס"ל לר"י משמיה דר"א כל שרבים בוקעים בחצר הוי מסור לרבים ואין הלכה כמותו בזה ולכן הגמ' לא רצה לאוקמי מתני' כר"י משום שאין מסור לרבים שזה אינו מספיק להך מ"ד דבכל גווני אמר ר"י משום ר"א מה שביררו ביררו אבל לדידן דקיי"ל דוקא כשאבדה להם דרך אבל כשלא היה להם דרך אין בירורן כלום והוי אין מסור לרבים שפיר מצינן למיפסק דחצר שרבים נכנסין הוי ר"הי אף לר"י דס"ל אתו רבים ומבטלי כו' ועיין בתוס' שלהי כל גגות דמשמע מדבריהם ג"כ דס"ל לרבנן שאין כח לרבים לברור מעצמן כו' ולא הוי ר"הר אף שבוקעים בו ובלא מחיצות כלל וניחא תשמישתיה והביאו ראיה מהך דשבילי ב"ג כו' ומשמע שחזרו ממ"ש בפ' עושין פסין ואולי המה מבעל תוס' אחר וכן משמע בריטב"א פ' כיצד מערבין דכל שאינו מסור לרבים וביד היחיד לשנותו לא הוי ר"הר אף שס"ר בוקעים בו ורחב י"ו והביא ג"כ הך דשבילי ב"ג כו' וה"נ כיון שביד בעל החצר לשנותו ולסתום פתחו ואין מסור לרבים לא הוי ר"הר וגם אין בקיעת רבים מבטלתן למסקנא זה יש לתרץ על עיקר המשנה דחצר שרבים כו' ר"הי לשבת כו' אם נרצה לאוקמי' כהלכתא וזה יעלה שלא כדעת הרז"ה והרמב"ן שדחו משנה זו מהלכה ופסקו דחצר שרבים כו' הוי ר"הר לשבת ולפי דברינו אלה יעלה כדעת הש"ל שהביא הב"י שפסק דהוי ר"הי לשבת ומהתימא על הב"ח שהקשה על הב"י מאי קמ"ל פשיטא וש"ס ערוכה היא פ"ק דערובין ול"ל להביא בשם השבולי לקט אבל איך נעלמה ממנו כולה סוגי' דעושין פסין דמוקמינן לה כרבנן ושהרז"ה והרמב"ן דחאוה מהלכה לדעת ר"י שפסק כר' יהודא וטובא קא משמע לן הש"ל והב"י בש"ע השמיטו ולא כתבו ואפשר כהרז"ה והרמב"ן סבירא ליה ופשיטא דמימרא דרב דחצר שנפרצה כו' שזה עכשיו נפרץ החצר וסתומה היתה מקודם בודאי רשות לבעל החצר לסתום גם עתה וזה קרוב התחילו רבים לבקוע ודאי דזה לא מקרי מסור לרבים ואולי גם התוס' דעושין פסין מודו לזה דאינו ר"הר בכה"ג:

ואף גם לדעת הר"זה והרמב"ן דסברי בפשיטות דגם גבי חצר שרבים כו' קיי"ל דהוי ר"הר לשבת וכר' יהודא אפ"ה לק"מ מהך סוגי' דמבוי שנפרץ במילואו כו' דחצר מותרת שהרי הזכירה גם הרז"ה ופי' החילוק שבין עירבו ללא עירבו שלא כדעת הפוסקים וכתב בפשיטות היתר החצר כדברי רב בגמ' ואין כאן סתירה כלל לפי האמת דהנה הא ודאי אף לפי הסוגי' דעושין פסין דאמרינן דלרבנן הוי החצר ר"הר לשבת היינו עכ"פ בשדרך הרבים עוברת תוך החצר ודרך קבוע לרבים כמו דרך הרבים אבל אם אינו דרך קבוע אף שיש רבים נכנסים לפעמים דרך החצר ועושין אותו קפנדרי' כיון שיש לרבים דרך אחרת קבוע הא ודאי מלתא דפשיטא דלא עדיפא הך בקיעת הרבים מבקיעה דמבואות המפולשו' לר"הר משני ראשיהן שג"כ רבי' בוקעים ומקצרים דרכם דרך המבוי מן ר"הר זו לר"הר זו וכמ"ש הפוסקים כולם ואפ"ה קיי"ל דניתר בצ"הפ מכאן כו' לרוב הפוסקים ואף לחנניה סגי בדלתות ראויות לנעול וא"כ כ"ש החצר שיש בה מחיצות גמורות ופרוץ מרובה על העומד רק פתחים או פרצות עשר יש באמצען והרבים מקצרין דרכן עלי' דשרי דהא ודאי שם ד' מחיצות עדיף מצ"הפ כמו שבארנו בקונטרס א' ונבאר אי"ה לקמן וא"כ אף לר' יהודא חצר מותרת שאין זו בקיעת רבים לבטל המחיצה והא ודאי מילתי' דרב דאמר חצר מותרת איירי בבקיעה כזו כעין מבוי המפולש לר"הר דהא איירי בחצר סתומה שנפרצה שתי רוחותי' זה עתה וע"כ יש לרבים דרך קבוע שהלכו בה מקודם וגם הא לא אמר רב בהדי' והרבים בוקעים בה כו' רק הגמ' שמע לה מדאמר ונפרצה חצר כנגדו דבהכרח בוקעים רבים מר"הר זו לר"הר זו וכמו שפי' רש"י ז"ל וא"כ מה"ת נשמע מכאן דאיירי רב שדרך קבוע הוא זה לרבים הא אין זה נשמע ממה שאמר ונפרצה חצר כנגדו כו' וכי משום זה תעשה דרך קבוע לרבים אבל בקיעה כמין מבוי המפולש הוא נשמע ממילא כיון שפתוחה מב' רוחות לר"הר וא"כ דברי רב אתיין שפיר להלכה וכר' יהודא ולכן פסקה הרי"ף והרז"ה וכל הפוסקים פה אחד אין חולק ואף דגמ' מקשה עלה מדתנן חצר שרבים כו' ר"הי לשבת ומאי קמ"ל רב כו' ומאי קושיא הא הך משנה כרבנן ובבקיעה גמורה לפי סוגי' דעושין פסין ודלמא רב אשמעינן דאף ר' יהודה מודה בבקיעה כזו כמבוי המפולש זה אינו דבאמת הגם הך מילתא שמעינן לה ממתניתין דע"כ לא פליג ר"י אלא כשדרך הרבים מפסקת כו' אבל סתם פסי ביראות העומדים בר"הר שלא במקום דרך הרבים ודאי שרי אף לר"י דכל פסי ביראו' עומדים בר"הר שהרי רבים הולכים שם להשקות בהמתן והוא מוכרח מדהוצרך כדי ראשה ורובה של פרה והא בכרמלית לא בעינן ראשו ורובו לדעת רבא דלא גזר גזירה לגזירה כו' כמבואר בשבת פ"ק ובערובין פרק המוצא תפלין גבי לא יעמוד אדם בר"הר וישתה בר"הי כו' דבכרמלית שרי וע"כ הא דבעינן כדי ראשה ורובה של פרה היינו משום זה דפסי ביראות בר"הר עומדים ובודאי בלא דרך הרבים יש בהם בקיעה כעין מבואות המפולשות כיון שמפולשין מכל צד לר"הר ואפ"ה שרי ר"י וכן משמע להדי' בש"ס גבי הא דר"א דאמר הזורק לבין הפסין חייב כו' דאף לר' יהודא הפסין עומדין בר"הר ושריין כל שאין דרך הרבים כו' וא"כ ה"ה חצר בבקיעה כזו ודאי ר"הי היא לזרוק עכ"פ רק לטלטל אכתי לא שמעינן מהא דדילמא בפסין משום עולי רגלים הקילו ולכן פריך ממשנה דטהרות דקתני ר"הי לשבת ומשמע ליה דאף לטלטל וכמו שלרבנן שרי אף שדרך קבוע בהן ואף בטלטול כמו כן לר' יהודא בבקיעה כזו דעכ"פ מודה בה שאין מבטלתן מתורת ר"הי לזרוק א"כ ה"ה ודאי דשרי אף לטלטל וע"ז משני דגם לרבנן לא שמעינן בהדיא דה"א לזרוק כו' ודו"ק כי הענין נכון ומוכרח מצד עצמו וגם הפי' נכון בסוגיא ועלתה כל הסוגיא כהלכה וכל דברי הפוסקים על מכונן וזה א"ש אף לשיטת הרז"ה והרמב"ן ז"ל ועיין ריטב"א פ' עושין פסין שפי' החילוק שבין מבואות כו' לדרך הרבים קבוע עיי"ש וכמש"ל:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה