משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
שאלה
איזו ברכה יש לברך על הצוקר:
תשובה הנה הפוסקים נחלקו בזה ורוב הפוסקים הביאו בשם ה"ג שמברך בפ"הע וכ"כ הרא"ש וטור, ורמב"ם ז"ל חולק ע"ז ומדמה לדבש תמרים שמברך שהכל ועוד דנשתנה ע"י האור והטור דחה דבריו דדבש תמרים לאו אדעתא דדובשא נטעי אינשי משא"כ קני הצוקר עיקר נטיעתן ע"ד כן להתיכן ולבשלן והמחבר ז"ל פ' כהרמב"ם והרבה גדולים הכריעו כהגאונים ורוב הפוסקים לברך בפ"הע ולפענ"ד נראה דמעיקר הגמ' דברי הרמב"ם נכונים המה דהא בגמ' איפלגו בקמחא דחיטי אם יש לברך שהכל או האדמה ובעי לאתויי ראי' משמן זית דאע"ג דאישתני במילתיה קאי ודחי שאני התם דלית ליה עלויא אחרינא בפת עיי"ש הרי להדי' דגם שמן זית דאישתני לעלוי' אי לאו משום דל"ל עילוי' אחרינא הוי מברכינן שהכל כמו קימחא דחיטי לר"נ וא"כ הצוקר הלז כשטחנו הקנים וסחטום ונעש' קמח ודאי מלתא דפשיטא היא דמברך שהכל שהרי נשתנה מברייתו ודמי ממש לקמחא דחוטי וגם אית ליה עילויא אחרינא לבשלו ולהקפותו כדרך האומנין שזה עיקר עילויו וכיון דנפיק ליה מכלל פרי בעודו קמח אטו משום שתיקנו ע"י האור אח"כ ועשאו ככרות נאות בא לכלל פרי העץ ע"י מעשה בני אדם ואפילו שמן זית לא אמרינן רק במלתיה קאי משמ' כמו שהיה קודם אבל כאן כבר יצא מכלל פרי בעודו קמח ומשום תיקונו לא בא לכלל פרי והה"נ דאם בירך על הפת בפ"הא דלא נפיק אפילו דיעבד למ"ד קמחא מברך שהכל ומשום דאישתני אח"כ להיות פת לא נעשה פה"א:
ולקמן גבי טרימא פי' רש"י כתוש קצת ואינו מרוסק משמע דבמרוסק לגמרי מברך שהכל נשתנה מברייתו ובהא ניחא דמסיק שם בגמ' והלכתא תמרי ועבדינהו טרימא מברך בפ"הע מאי טעמא במלתייהו קיימי ולמה ליה למקבע הך הלכתא הא ליכא מאן דפליג על רבא לעיל דאמר בפ"הע ופשיט מדרב אסי דהני תמרי של תרומה מותר לעשות מהן טרימא כו' אלא ודאי נראה משום דרבא לשיטתיה דסבר בקמחא דחיטי מברך בפ"הא ואמר לר"נ לא תפלוג עליה דרב יהודא דר' יוחנן ושמואל קיימי כוותיה כו' עיי"ש ולדידיה אף במרוסק לגמרי במלתיה קאי כמו קמח דכתוש לגמרי ואנן קיי"ל שם כר"נ דמברך שהכל כל דלא אישתני לעילויי' מעלייתא לכן גם כאן במרוסק לגמרי לר"נ מברך שהכל לכן מסיק תמרי ועבדינהו טרימא מברך בפ"הע ולשון טרימא הוא דוקא כתוש קצת כו' כפירש"י וכדאי' בגמ' חשילתא כו' כמו ביעי חשילתא דמס' חולין שפירושו ג"כ שאינן מרוסקין לגמרי ומעורין ולפ"ז פשוט שעל צוקר שחוק מברך שהכל ואף שאח"כ נשתנה עוד ונעשה כמו בריה אחרת במילתיה קאי וכמו פת אורז ודוחן דמברך לחד מ"ד שהכל אף שפת אורז אישתני לעילוי' אין ברכתו בפ"הא והפוסקים פסקו כן בפת דוחן ופת אורז לריב"נ פת גמור הוא לכל דבר משום דאישתני לעילוי' ואפ"ה לחד מ"ד מברך שהכל וע"כ משום שנשתנה צורתו בטחינתו ולא בא עוד לכלל פרי:
ולכאורה איכא למידק ממתניתין דעל הירקות אומר בפ"הא חוץ מן הפת כו' משמע שהיה ראוי לברך על פת בפ"הא לולי דקובע ברכה לעצמו וקתני ירקות דומיא דפת ומשמע אף שנשתנו ע"י טחינה כמו פת מברך בפ"הא וכה"ג דייק הגמ' לענין שלקות במלתייהו קיימי עיי"ש אך דלפ"ז גם על פת אורז ודוחן וקטניו' היה ראוי לברך בפה"א דירקות דומיא דפת ובגמ' אמרו שהכל וע"כ צ"ל שאין מזה ראיה ואולי פת חשיב טפי פרי משאר פירות הנטחנים דכתיב להוציא לחם מן הארץ ואמרו עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ובירושלמי פליגי שם אמוראי חד אמר לא פת היתה וחד אמר לא פת עתידה להיות דכתי' יהי פסת בר בארץ כו' וחשיב פרי האדמה כמו דחשיבי יין ושמן פרי העץ טפי משאר מי פירות משום דרחמנא אחשבינהו וקרינהו כרמי וגם קרא דכתיב ארץ חטה כו' וכוונתו על הפת ולפ"ז אפשר אם בירך על הפת בפ"הא יצא אבל שאר פירות הנטחנים אין לנו ואף שעשאן אח"כ כמין בריה חדשה לכן מברך על פת דוחן וקטניות שהכל וה"ה הצוקר הלז תיכף משנטחן יצא מכלל פרי ועוד לא יבא לכלל פרי כיון שנשתנה צורתו ואי הוי דייקינן דומי' הנה נוכל לדייק גם גבי פירות העץ אומר בפ"הע חוץ מן היין כו' דפירות דומיא דיין ויצא לנו לברך על דבש תמרים בפ"הע ודלא כהלכתא דקי"ל דובשא דתמרי מברך שהכל וכן פסקו כל הפוסקים לבד ה"ג שחילקו בין נתן בהם מים לאם הן בעין כמ"ש הרא"ש בשמו ואולי הוציא זאת ממשנתינו מדקתני פירות דומיא דיין ע"כ דגם שאר פירות משקין היוצאין מהן כמותן אם הן בעין ולענ"ד נראה שבה"ג שכתב גבי צוקר לברך בפ"הע לשיטתו אזיל שפסק גם בדבש תמרי' בפ"הע אם לא נתן עליהם מים ולא ס"ל הך כללא שאין שום מי פירות כמותן לכן מסתבר לי' גם בצוקר לפסוק כן אבל אנן דקי"ל כדעת כל הפוסקי' דדבש תמרים וכל מי פירות אינן נקראים פרי כלל כדדרשינן גבי בכורים פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה כו' משמע דלא מיקרי פרי רק יין ושמן מנין לנו לחלק עוד ולתפוס דברי ה"ג בדין הצוקר לעשותו פרי דא"כ ממילא אם הוא של ערלה ילקה עליו משום ערלה ואף בהיותו משקה לפי שהוא עיקר הפרי יותר מדבש תמרי' ומשנה שלימה שנינו אין סופגין ארבעים משום ערלה אלא על היוצא מזיתים ומן הענבים בלבד ונוסיף גם הצוקר הלז דבגמ' מדמי להדדי דין דערלה וברכה גבי דבש תמרי' וגבי צלף עיי"ש ומה שמחלק הטור בין דבש תמרי' שנוטעין לאוכלן כעין כו' ובין הצוקר שעיקר נטיעת הקנים ע"ד המשקה וזה פריין אין זו קושיא דהא מר בר רב אשי גבי דבש תמרים לא משום הכי אמר לברך שהכל רק משום דהוי זיעה בעלמא ואפילו גבי איסורי תורה שרינן מה"ט גבי ערלה ותרומה ואין זה תלוי בדעת נוטע וגם כמה פירות יש שעיקר נטיעתן ע"ד משקה היוצא מהן ולא חשבינן להו פרי בהכי וא' לא מנו חכמים ז' משקים כמוני פטמי' כו' ואין לנו רק אלו ז' משקין לבד וגם תמרים במקום שמצויים נוטעין אותן הרבה למשקה לעשותן שכר דהא בבבל עיקר שתייתן הי' שכר תמרים והיה חמר מדינה כידוע ובפסחים א' אדחלא אכרעך לבי סודני רהיט וכן תותים ורימונים עומדין לסחיטה כדאי' בשבת אין סוחטין הפירות כו' ומוקי בתותים ורימונים עיי"ש ובפרט תותים עיקרן למשקה ואפ"ה לא חשיב משקה כלל ולא עוד אלא דאמר בתוספתא דבש תמרים אינו לא אוכל ולא משקה חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו ושאר כל מי פירות כולן לא אוכל ולא משקה חישב עליו בין לאוכלין בין למשקה בטלה דעתו וכן פסק הרמב"ם פ"א מהל' טומאת אוכלין הרי להדי' דכל מי פירות גריעי טובא מדבש תמרים דלא מהני בהו מחשבה לשווי' אוכלא לענין טומאה וכ"ש דלא מיקרי פרי ואיך נוציא אנחנו מן הכלל הזה צוקר הלז ובהשגות כתב שם הראב"ד דמ"ש בתוספתא הוא על היוצא מעצמן בלי סחיטה אבל היוצא ע"י סחיטה למשקין הרי הן כעיקר הפרי ואי' איפה עסיס רימונים ויין תפוחים שמיישנים לרפואה כו' כוונתו שחשובין מאוד דכתיב אשקך מיין הרקח מעסיס כו' ואשתני למעליותא ואינן זיעה בעלמא ופשט המשניות וברייתות מבוארין כדעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש הכ"מ שם ובנדה פ"ק דף ח: איתא פלוגתא דר"א ור"י גבי קטף אם הוא פרי ר"א אומר דהוי פרי ור' יהושע אמר שמעתי שמעמיד בשרף העלין כו' מותר בשרף פגין אסור מפני שהוא פרי וא' שם ר"מ ור"י דסתם משנה דתנן יש לקטף שביעי' אתי' כר"א ואיכא מאן דאמר שם ע"כ לא פליגי רק באילן העושה פירות אבל באילן שאינו עושה פירות כ"ע מודו דקטפו זהו פריו והנה לדעת ר"י ור"א דאף באילן סרק פליגי רבנן על ר"א ולא ס"ל קטפו זהו פריו א"כ יש סברא לדמות צוקר הלז לשרף העץ שאין לו פרי אחר רק השרף הלז וא"כ גרע טפי משאר מי פירות דהא שרף פגין לר"י אסור והן פגי תמרה אף דר"י סבר אין נקרא פרי רק היוצא מזיתים וענבים היינו מדאורייתא אבל מדרבנן אסירי ובשרף העץ שרינן אף מדרבנן אף דזהו פריו וע"כ גרע טפי ודלא כסברת הטור וכן סבר ר"ש שם במשנה דאין לקטף שביעית אף מדרבנן ואף באילן שאין עושה פירות ואף לאינך אמוראי דסברי דרבנן מודו באילן שאין עושה פירות היינו רק לעשותו כשרף הפגין וכשאר מי פירות אבל לא להיותו פרי גמור וכ"פ הרמב"ם להחמיר גבי שרף הפגין ושרף אילן שאין עושה פירות וכ' דיש להן ולדמיהן שביעית ובפרק י"ו מהלכות מאכלות אסורות כ' דין מעמיד בשרף פגין דאסור ולא כ' שרף אילן סרק מ' דעתו לענין ערלה אין לשרף העץ דין פרי רק לענין שביעית דנוהגת אף במאכל בהמה ואף בעצים אי לאו דאין הנאתו וביעורו שווה:
ובירושלמי מייתי הא דשמן זית מברך עליו בפה"ע ואמר ר"ח בר פפא מתניתא אמרה כן חוץ מו היין כו' ויין לאו שחיק הוא לא אמר אלא יין הא שאר כל הדברים בעינן הן אע"פ ששחוקין ולפ"ז משמע דה"ה כל מי פירות ואח"כ מייתי בשם שמואל ראשי לפתות ששחקן מברך שהכל כו' וע"כ דלא דייק ממתני' הכי וכמש"ל וזו דעת ש"ס דילן אף דבשמן זית ס"ל גם לשמואל דמברך בפה"ע כמבואר בגמרא היינו משום דרחמנא אחשבינהו פירי משא"כ בראשי לפתות המבואר בירושלמי ובגמ' דילן על הך דשמן זית כו' לא מייתינן לראיה מהך דחוץ מן היין דמייתי בירושלמי וזה עולה כפי דעת החולקים על ה"ג ולכן גם בדין הצוקר דברי הרמב"ם מסתברים יותר ודוק: