משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
שאלה
נשים חייבות בברהמ"ז דאורייתא או דרבנן:
תשובה הנה זהו איבעיא לרבא מרבינא בברכות כ' ע"ב עיי"ש והרי"ף ז"ל סתם הדבר ומשמע דס"ל דהוי דאורייתא כיון דלא הוי מ"ע שהזמ"ג וכמ"ש הרמב"ן ז"ל לדעתו וכ"כ בשם רב האי גאון ז"ל דהך דדחי בדאכל שיעורא דרבנן דחוי בעלמא הוא והביאו ראי' מהא דאמר לקמן בברכות לא אמר ברית ותורה יצא לפי שאינן בנשים כו' משמע דחיובי מחייבי מיהת דאורייתא דאל"כ היכי תלינן בהו והנה לכאורה ראייתם נכונה אבל יש לדחות דהא ע"כ הא דאמר צריך שיזכיר בה ברית ותורה מדרבנן הוא דלא כתיב באורייתא רק על הארץ הטובה וכיון דמדרבנן הוא מייתינן ראי' דהא נשים דחייבות בבהמ"ז דרבנן ויוצאים אף שאין יכולות להזכיר ברית אבל אי אפשר לומר כן לפי' התוס' דמבעי לי' בנשים שאין יכולות להזכיר ברית ותורה ואי הא דצריך להזכיר הוא מדרבנן מאי קאמיבעי לי' הא מה"ת אין צריך להזכיר ושוות האנשים ונשים מדין תורה אולם באמת זה צ"ע על פירוש' מנ"ל לחיובי מדאורייתא להזכיר ופירש"י ז"ל ניחא טפי דמבעי משום שלא נטלו חלק בארץ ומה שהקשו מכהנים ולוים י"ל דהנהו עכ"פ בני כיבוש נינהו ומחייבי במצוה דוירשתם אותה וישבתם בה משא"כ בנשים. ויהושע תיקן להם ברכת הארץ כשנכנסו לארץ וכן בנין ירושלים ומלכות בית דוד עיקר חיובא באנשי' דנשי' לא מחייבו בראי' ולא קטירי תגא ולכאור' לר"נ דאמר משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם המן יהושע תיקן כו' משמע דקודם ביאתן לארץ היו מברכין הזן לבד וא"כ בודאי גם הנשים היו חייבות דגם להם ירד המן ועומר לגולגולת כתיב ומ"ע שלא הזמ"ג היא. וא"כ צ"ע איך יפטרו אחר כך לגמרי בשביל שאינם בני כיבוש ועכ"פ ליחייבו בברכת הזן כמעיקרא אלא משמע לכאורה דחייבין בכולן ורבא הוי בעי למפשט מברייתא ולא ממימרא דר"נ ודחי ליה דלא שמעינן מברייתא אבל מ"מ הדין אמת הוא מהא דר"נ אך בזו"הק פ' תרומה משמע דנשים אין מוציאין האנשים י"ח בב"המז וצ"ע גם בהא דמשני בגמ' דאכל שיעורא דרבנן דעת רמב"ן ורשב"א ורא"מ דלדינא ליכא שיעורא דרבנן וכזית דאוריי' חייב בב"המז וכן משמע פשטא דסוגיא דבקראי פליגי וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות והרשב"א בחידושיו והפוסקים שכתבו שאסמכתא היא לא משמע כן דא"כ עיקר הדין תלי' בסברא אי כזית אי לא והדרא קושיא לדוכתא דר"מ אדר"מ כו' וכן משמע יותר ביומא דדייק דכותבת הגסה פחות מכביצה דאי יותר מכביצה השתא כביצה שבועי משבעה ייתובי לא מייתבא ואי נימא דמדאוריי' לא משבעה כלל ואסמכתא בעלמא היא א"כ מאי מקשה הא באמת כביצה לא משבעה מדאוריי' אלא ודאי משמע דס"ל דכביצה יש בה שביעה דאוריי' וע"כ פליג אדרב עוירא דס"ל דאפי' כביצה דרבנן דאמר והן מדקדקין כו' עד כביצה וא"כ ה"ה כזית לר"מ דלא דריש אכילה שיש בה שביעה ושבעת זו שתי' וע"כ מוכח כן לר"ג דס"ל דעל כל ז' המינים מברך ג' ברכות דאורייתא ע"כ לא דריש אכילה שיש בה שביעה דכל הפירות לא משבעי ולא סעדי לבא וע"כ אי אכיל לה לחוד מברך ומנ"ל דרבנן פליגי עלייהו הא לא ממעטי שאר מינים רק משום ארץ הפסיק הענין:
וכן מבואר בזו"הק פ' תרומה פתח ר"ח ואכלת ושבעת וברכת כו' וכי עד לא אכיל בר נש לשבעה ויתמלי כריסי' לא יברך ליה לקוב"ה כו' אלא אפילו לא ייכול בר נש אלא כזית ורעותי' איהו עליה וישוי ליה לההוא מיכלא עיקרא דמיכלא שבעה מקרי דכתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון אכילה לא כ' כו' ואפילו לית קמיה אלא ההוא כזית ולא יתיר כו' וע"ד וברכת ודאי כו' הרי להדי' דס"ל דמ"הת אפילו בכזית רק שיהא סומך מזונו עליו חייב לברך וכעין דברי ר"ע אפילו אכל שלק והוא מזונו כו' פי' שסומך עליו למזון וכה"ג לדידן בפת וגם הרי"ף ז"ל השמיט הך דרשא דרב עוירא כו' ומשמע דס"ל כפשטא דכזית דאוריי' דהא סתם וכתב דב"המז דאוריי' ולא חילק לדינא כלל וצ"ע לדינא כיון שיש ראיות מוכיחות לדעת הסוברים דכזית דאוריי' מגמ' ומהזוהר ונ"מ לענין ספק בירך בר"המז אם אכל כזית וע"כ עכ"פ לדעת אלו הפוסקים דכזית דאורייתא ע"כ איפשטא בעיין דנשים בב"המז דאורייתא אך המחבר ז"ל בשו"ע נמשך אחר דעת הרמב"ם ז"ל שכתב שהוא ספק אם חייבים דאורייתא עכ"פ לענין ספק אם בירכו ודאי נראה דיש לחייבן לחזור ולברך כיון דלדעת הרבה פוסקים והראיות שכתבתי הן חייבים מ"הת ולאינך פוסקים עכ"פ ספיקא הוא א"כ בספק בירכו יש לחייבן ודו"ק: