משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
פט שאלה
אם שכח בשבת בברהמ"ז להזכיר של שבת ונזכר אחר שפתח הטוב והמטיב מה דינו ולהיכן יחזור:
תשובה איתא בברכו' מ"ח יתיב רב גידל כו' טעה ולא הזכיר של שבת בברהמ"ז אומר ברוך כו' ואמר ל"ש אלא שלא פתח לומר הטוב והמטיב אבל פתח בהטוב כו' חוזר לראש וכ' הרא"ש ז"ל דיש מי שסובר דלא גרע מרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו דחוזר לעבודה ה"נ חוזר לבונה ירושלים והוא דעת הראב"ד ז"ל בהשגות והרא"ש ז"ל חולק עליו וכתב דהנך ג' ברכות דבהמ"ז דמיין לג' ראשונות ואחרונות דתפלה דאמר כולהו חדא ברכתא נינהו עיי"ש וכן דעת הרמב"ם דחוזר לראש ברכת הזן:
וצ"ע דהא חזינן בהדי' שיש חילוק גדול ביניהן דהא בראשונות של תפלה אם טעה העובר תחתיו מתחיל מראש אף שכבר אמר אותה ברכה וגבי ברהמ"ז קיי"ל ברכת המזון שנים ושלשה ופי' רי"ף ז"ל אם א' יודע ברכה א' והשני ברכה שני' והשלישי ברכה שלישית מברכין בין כולן וטפי לא הרי להדי' דכל חדא ברכה בפ"ע היא ומתחלקת לכמה אנשים משא"כ בברכה א' ובג' ראשונות ואחרונות הדין אם נשתתק. העובר אחריו חוזר לראש ולא סגי שהראשון אומר ברכה אחת והשני אחרת כמו דסגי באמצעות ובברהמ"ז הרי חילוק ברור ומבואר וכן בדין שהרי כל א' נתקנה בפ"ע משה תיקן ברכת הזן ויהושע ברכת הארץ כו' ואני מסתפק מנין לנו להוציא שמעכבות הברכות זא"ז ואם אינו יודע כולן שלא יברך אף אותן שיודע לא מיבעי' לדעת הרמב"ן וכן דעת הרמב"ם כמבואר בהרב המגיד שסוברי' מנין הברכות אינו מה"ת אל אף לדעת הסוברים דכולן דאורייתא מנין לנו שהם מצוה אחד דהא לפי דברי ר"נ לא ברכו בימי משה רק ברכה א' והיא הזן ודמיא להא דאמר גבי הכבשים אין מעכבין הלחם כו' שכן מצינו ארבעים שנה כו' קרבו כבשים בלא לחם אף עתה שנתחייבו בלחם אינן מעכבין לכבשים וצ"ע כעת אבל כ"פ שיהיה ברכה אחת לגמרי אינו בדין ועוד דלא גרע מהך דאמר בירושלמי בטיטי אשתתק באופנים כו' ואמר יחזור למקום שפסק כיון שענו קדושה כמי שהוא תחלת ברכה דמיא אף דבאמת ברכה אחד היא זו דליכא רק ב' לפניו ולא ג' גם פתיחה וחתימה א' להן וכ"ש לענ"ד ג' ברכו' דבהמ"ז שכל א' ברכה בפ"ע היא וכל א' חותמת בברוך וא"כ לכאורה נראה דאינו חוזר רק לבונה ירושלים כדין הרגיל לומר תחנוני' כו' וצ"ע:
וגם דברי הרמב"ם ז"ל צ"ע לענ"ד שהוא עצמו פסק שאין מנין ברכות מה"ת וכמש"ל וגם כתב בחיבורו כל המימרא דר"נ משה תיקן להם לישראל ברכת הזן כו' ואפ"ה פסק בנידון דידן דחוזר לראש ברכת הזן ואפשר שטעם הרמב"ם ז"ל דאיהו לא מדמי לה ברכת הטוב והמטיב לרגיל לומר תחנונים כו' אלא דמדמי לעקירת רגלים בתפלה דקי"ל עקר רגליו חוזר לראש התפלה אבל להרא"ש דמסכים לסברא זו דדמי לרגיל לומר תחנונים כו' ודאי קשה למה יחזור לראש ברכת הזן וסברת הראב"ד נראה נכונה בזה ודו"ק: