משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
פח שאלה
פת הנפרר דק דק כמו מצה שטוחנין בפסח אם צריך לברך עליו המוציא וג' ברכות או בורא מיני מזונות וא' מעין ג':
תשובה הנה אי' בברכות דף ל"ח אמר רב יוסף האי חביצא אי אית בה פירורין כזית כו' וכל הסוגי' דשם ומסיק והלכתא האי חביצא אע"ג דלית בה פירורין כזית מברכין המוציא אמר רבא והוא דאיכא עלי' תוריתא דנהמא ופירש"י דחביצא הוא שמפרר לחם בתוך האילפס וכתבו התוס' והרא"ש דלפי דבריו כולה סוגי' איירי בשנתבשלו הפירורין דאילפס כלי ראשון הוא ובהא הוא דהוי ס"ל לרב יוסף דאם אין בהן פירורין כזית אין מברכין המוציא. ואנן קי"ל דאפ"ה מברכין המוציא כל דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא והקשו עליו מברייתא דטחנה אפאה ובישלה אם אין הפרוסות קיימות כו' ומשמע אף דאיכא תוריתא דנהמא ועוד הקשו מהא דליקט מכולן כזית דלא איירי בנתבשלו עיי"ש דבריהם:
והנה לכאורה הי' נ"ל דגם כוונת רש"י ז"ל אינו דוקא בנתבשלה דהא לא הזכיר בדבריו בישול כלל רק שמפרר לתוך האילפס ואף דאילפס כלי ראשון הוא תיכף שהעבירו מן האש. מנא להו דכוונת רש"י שמפרר לתוך הרותח ועוד דהא שייכא בפלוגתא דרב ושמואל אי תתאה גבר כו' ובפלוגתא דמעיסה וחליטה כו' קמח לתוך מוגלשין ולמ"ד עילאה גבר אין זה בישול כלל ואיך נפרש כולה סוגי' מטעם בישול ועוד דמשמע מדבריהם דלפירש"י הך דליקט מכולן קאי אמנחות ומשום שנטגנו בשמן הוי כנתבשלו ולפי"ז איך נפרש מה שאמרו אם מצה היא אדם יוצא בה כו' הא הוי מצה עשירה דגבי חלות תודה כו' מקשה ותיפוק לי' דמצה עשירה היא ומשני רביעית היא ומתחלקת לכמה עשרונים מבואר להדי' דמנחת מחבת ומרחשת דמטוגנין בשמן בודאי אינו יוצא בה חובת מצה וע"כ דאיירי במנחה חריבה והדרא קושיא לדוכתא דהא לא נתבשלה אלא ע"כ נראה דרש"י ג"כ לא איירי בנתבשל' תוך האילפס ורק דרך עשייתו נקט שמפררין אותו באילפס עד שמתחבר כעין חביצה ומשום דאסיק לבסוף והוא דאיכא עלי' תוריתא דנהמא מפרש לה הכי שע"י השרייה יוצא מידי תוריתא דנהמא אבל בלא שריי' ודאי אף פרורי' פחותין מכזית יש עליהן תוריתא דנהמא אבל לר' יוסף דסבר דתלי' בפתיתין כזית דבעינן דוקא כזית אבל פחות מכזית אף דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא אינו מברך אין חילוק כלל בין שרויין באילפס או פתיתין בעין ובהכי אתי שפיר סוגי' דליקט מכולן בין לפירש"י דאיירי מכל המנחות בין לפי' תוס' דאיירי מכל חמשת המינים הרי עכ"פ לא הוזכר בהן שריי' ולא חיבור כלל ואפ"ה פטר להו ר' יוסף דאי ס"ד ר' יוסף לא פטר רק ע"י בישול או עכ"פ ע"י שריי' במרק כפי' התוס' ורא"ש מאי מקשה מהא דליקט מכולן לימא דאיירי שהן בעין ולא נימוחו אלא ודאי ברור דלרב יוסף אין שום חילוק כלל וא"כ אנן נמי לא פלגינן על רב יוסף רק היכא דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא אבל כל שאין בה תואר לחם יהי' מאיזה סיבה שיהי' אם ע"י שריי' או ע"י טחינה דק דק עד שנתבשל צורתן מה"ת נימא שיברך עליהן ג' ברכות וזה לענ"ד ברור ומוכרח בדברי הסוגי' וגם דעת רש"י כן ובמנחות דף ע"ה איתא גם כן הך סוגי' ופירש"י שם על והוא דאיכא עלי' כו' שיהא בהן מראה לחם ולא שיהי' שרוי כ"כ עד שאין נראה אם הם מלחם הרי להדי' דלאו מטעם בישול אתא עלה רק שהשריי' היא מבטלת ממנו תואר הלחם ואורחא דמילתא נקט ולענ"ד גם דעת התוס' כן שהביא בשם רבינו דוד ממיץ שהיה רגיל לתת פירורין במים וכשהי' מתלבן המים בידוע דאזיל מינייהו תוריתא דנהמא ואוכלן בלא המוציא וג' ברכות והפירורין הלא לא נתחברו כלל רק שיצא מהן תואר לחם וכן משמע מדבריהם בדף מ' בסוגי' דפת הצנמה בקערה שהקשו היכי מיירי אם יש שלימה לפניו כו' ואי ליכא אלא צנומה היכי פליג עלה ר' חייא הא מסקינן לעיל פירורין אף שאין בהן כזית מברך הואיל ואית בהן תוריתא דנהמא עכ"ל הרי להדי' דאפי' פירורין בעין שלא נתחברו ע"י מרק כל שאין בהם תוריתא דנהמא אין מברך עליהם המוציא ומה שכתב בסוגי' זו בפירוש דחביצא שהוא פירורין הנדבקים יחד ע"י מרק או חלב כוונתם ג"כ רק לפרש לשון חביצה כמו חביצא דתמרי ולא שיהא דביקותם והתחברותם גורם להשתנות ע"י זה הדין שלא יצטרך לברך המוצי' אלא אף בלא שריי' ג"כ אינו מבר' כנ"ל:
והרא"ש ז"ל כתב בסוגי' זו בשם תר"י דיש ג' חילוקים בדבר אם נתבשל תלי' בשיעורא דכזית ואם אין בהם כזית אף דאיכא תוריתא דנהמא מברך במ"מ כו' ואם אינן לא מבושל ולא מחובר אע"פ שמפוררין דק דק ואין בהם כזית ולא תואר לחם מברך המוציא ואינו יוצא לעולם מתורת לחם ואם אין מבושל אלא מחובר ע"י דבש ומרק תלי' בכזית או בתוריתא כו' וכתב עוד שכן נראה מתוך ההלכה ולא כדברי ר"ח ז"ל שאמר דהא דא' פת הצנומה כו' מברך עליו המוציא דאיירי בדאיכא עלי' תוריתא כו' אולם מתוך ד' התוס' שכתבנו לעיל מבואר שסוברים כדעת. הר"ח שדחה הרא"ש שהרי כתבו דגם בפת הצנומה בעינן תוריתא דנהמא וגם כבר כ' דמתוך סוגי' הגמ' משמע כן דהא מקשה לרב יוסף מהך דליקט מכולן ומבואר דודאי לא איירי במבושל ובמחובר דהא הגמ' הוא דמשני התם בשעירסן ואפ"ה לרב יוסף כל שפחותין מכזית לא מברכינן וע"כ דלא נקט רב יוסף לשון חביצה משום שזהו הגורם רק משום אורחא דמילתא וא"כ ה"ה לדידן דקיי"ל דתלי' בתוריתא דנהמא ובסוגיא דמנחות הגירסא מאי הוי עלה א"ר ששת אפי' פירורין שאין בהן כזית מברכין המוציא ול"ג אפי' אין בהפירורין כזית דהוי משמע דקאי דוקא אחביצה דלעיל רק מילתא באנפי נפשה הוא ומשמע שהפירורין הן בעין ולא מעורב עם דבר אחר ואפ"ה בעינן תוריתא דנהמא וכדברי התוס' שהבאתי וכדעת ר"ח שהביא הרא"ש וכן הגי' ברי"ף ז"ל בהא דרב ששת אפי' פירורין שאין בהן כזית כו':
וביותר יש להוכיח מדברי הרי"ף ז"ל שסובר ג"כ כדעת ר"ח שכתב בסוגיא דפת הצנומה כו' והלכתא כר' חייא בר אשי והלכתא כר' חייא אליבא דרבא דאמר מברך ואח"כ בוצע דלכאורה יש להקשות על דבריו איך מזכה שטרא לבי תרי הא בש"ס אמרו דר"ח בר אשי פליג' אדר' חייא דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת ולמה פסק כרחב"א דפת הצנומה מברך עלי' ופסק כר"ח אליבא דרבא דמברך ואח"כ בוצע אבל אם כדברי הר"ח ז"ל א"ש דהוצרך לפסוק כרחב"א בעיקר דינא דמברכינן עכ"פ המוציא על פת הצנומה אפי' פחות מכזית לאפוקי מדרב יוסף והוא בדאיכא תוריתא דנהמא כמ"ש הר"ח ז"ל רק דר"ח בר אשי מתיר לכתחלה לפרר ולברך אח"כ ובהא פליג עליו ר"ח דאמר צריך שתכלה ברכה עם הפת וכרבא דמברך ואח"כ בוצע ולהכי פסק כתרוויהו כר"ח בר אשי לענין דיעבד ולאפוקי מדרב יוסף וכר"ח אליבא דרבא לענין לכתחילה וזה ברור ומוכרח בפי' ד' הרי"ף ז"ל וא"כ מבואר מדבריו דהך דפת הצנומה שייכא ג"כ בהך פלוגתא דר' יוסף ורב ששת בחביצה דאל"כ לא הוצרך לפסוק הלכה אי ליכא בזה פלוגתא כלל וא"כ זכינו לדין שדעת רי"ף ור"ח ותוס' ורש"י ז"ל כולם דאפי' לא נדבק כל שאין בהם תוריתא דנהמ' ע"י שריי' קצת או טחינ' הדק אין לברך המוציא וזה ברור ומוכרח כנ"ל:
וצ"ע לפענ"ד בד' השו"ע סי' קס"ח סעיף י' י"א שסתם ופסק כדברי הרא"ש ותלמידי רבינו יונה דג' חילוקים בדבר ואפילו הכי הביא הך דרבינו דוד ממיץ שהיה נותן הפירורים למים דנראה שהם תרתי דסתרי וכמש"ל ודוק היטב:
והנה בדין אם נתבשלו הפירורין לפי ד' התוס' ורש"י ז"ל גם בהא בעינן שיהי' בהן תוריתא דנהמא בפחות מכזית וכמ"ש תוס' בד"ה אמר רבא כו' ואף לפי מה שכתבנו לעיל דאין הכרח שיסבור רש"י ז"ל דאיירי דוקא בנתבשלו עכ"פ הא ודאי משמע דגם בנתבשלו מיירי דהא אילפס עכ"פ כלי ראשון הוא ומי לא איירי ג"כ שהיה רותח ונתבשלו הפירורין למ"ד תתאה גבר אלא ודאי ס"ל לרש"י ז"ל דאין משום זה שום חילוק כלל בין לדעת רב יוסף ובין לדידן דקיי"ל כרבא דבעינן תוריתא דנהמא גם בנתבשלו שייך לומר הכי לדבריו ז"ל וכן משמע לענ"ד מדברי רש"י בברייתא דטחנה אפאה ובישלה אין הפרוסות קיימות כו' מיבעיא כתב רש"י ז"ל וכשנימוח מי גרע מדייסא הרי להדי' דמפרש אין הפרוסות קיימות היינו שנימוחו ולא מפרש לה כפי' הירושלמי דפרוסות קיימות הן בכזית ושאין קיימות היינו בפחות מכזית אלא ס"ל דאפי' בפחות מכזית כל שממשו קיים ולא נימוחו מברך עליהן ג' ברכות למסקנא דקיי"ל כרבא ולהכי הוצרך לפרש אין הפרוסות קיימות היינו שנימוחו דאז מסתמא אין בהן כזית וגם לא תוריתא דנהמא אבל איהו ס"ל כפי' הרא"ש ותר"י דבנתבשל לא מצרכינן כלל תוריתא דנהמא רק תלי' הכל בכזית לא היה צריך לפרש שנימוחו וזה מוכרח בדברי רש"י ז"ל ומה שהביאו מהירושלמי דמפרש לה עד כמה הן פרוסות בכזית אין זה ראי' דאפשר ס"ל להירושלמי כדעת רב יוסף דהכל תלי' בכזית ופחות מכזית ולא מפליג כלל אבל לדידן דקי"ל כרבא דאפילו בפחות מכזית שיש בהן תוריתא דנהמא צריך לברך ג' ברכות יש לומר דגם בנתבשל הדין כן:
וצ"ע לענ"ד על המחבר שסתם בש"ע ככל דברי הרא"ש בשם תר"י ולא הביא כלל דעת רש"י ז"ל ותוס' החולקים בזה ולדידהו גם גבי נתבשל תלי' בתוריתא דנהמא ואולם הרמב"ם ז"ל סובר דבנתבשל אפילו בפרוסות שיש בהן כזית כל שעברה צורת הפת ע"י בישול אין מברך עליהן רק ברכה א' מעין שלש והוא מפרש הברייתא דאין הפרוסות קיימות כפשוטה היינו שנשתנה ועברה צורתן ע"י בישול אף שיש בהן כזית ודלא ככל הפוסקים שהזכרנו לעיל והמחבר ז"ל השמיט דעתו ולא כתבה בש"ע ולענ"ד יש להקשות בזה טובא דהנה בגמ' פסחים מייתי פלוגתא דר"מ ור' יוסי גבי יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח דברי ר' מאיר ר' יוסי אמר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל אע"פ שלא נימוח דסבר בישול מבטל מתורת לחם והוי בעי בגמ' למימר דפלוגתא דשלקות אי ובמלתייהו קיימי תלי' ג"כ בהך פלוגתא ודחי הגמ' ע"כ לא קאמר ר' יוסי אלא גבי מצה דבעינן טעם מצה וליכא והיא מסקנת הגמ' דברכות למאי דקי"ל שלקות במלתייהו קיימי וזה סותר לכאורה לדעת הרמב"ם דסבר כל שנשתנה צורת הפת בבישול אף שיש בהן כזית אין מברך רק ברכה א' מעין שלש דהא בגמ' מסיק דדוקא גבי מצה לא נפיק משום דבעינן טעם מצה וליכא הא מתורת לחם לענין המוציא וג' ברכות לא נפיק ע"י בישול ובאמת הרמב"ם נשמר מזה בהלכו' מצה וחמץ גבי דין דאין יוצאין במבושל אעפ"י שלא נימוח כתב שאין בהן טעם פת ולא כ' טעם מצה כלשון הגמרא מבואר שאין מפרש טעם מצה משום טעם לחם עוני רק הכוונה על טעם פת בעלמא והיינו לחם וא"כ כיון שהוא סובר שאין בו טעם לחם א"כ ממילא דה"ה לענין המוציא וג' ברכות ג"כ לאו במילתייהו קיימי שהבישול מבטל מהן ענין האפיה שנעשה לחם על ידו ולא דמי לשלקות דאמרינן במילתייהו קיימי דהתם הן כברייתו ואין בישול מוציא מהן תורת פרי כמו שהן אבל הכא שנעשו לחם ע"י מעשה בני אדם שאפו אותן הבישול שאחר כך מבטל מהן אותה האפייה ושוב אין תורת לחם עליהן זו היא דעת הרמב"ם ז"ל ועפי"ז אתי שפיר דלא סתרי אהדדי סוגי' דפסחי' גבי צלאו ואח"כ בישלו כו' דאיכא אמוראי דתלי' לה בהך פלוגתא דר"מ ור' יוסי אי בישול מבטל מתורת אפיי' ועי' שם בתוס' שדחקו לומר דהך מ"ד סבר כמ"ד שלקות לא במילתייהו קיימי עיי"ש ולפמ"ש אין צורך לזה דאף למ"ד שלקות במילתייהו קיימי עכ"פ לענין דבר הנאפה או הנצלה ע"י מעשה בני אדם שייך למימר דבישול שאח"כ מבטלן ולהכי מדמי לה התם בש"ס דין מצה ודין פסח אהדדי לענין בישול אחר אפיה או צליי' אליבא דר"י והנה בסי' שי"ח הביא הטור בשם הר"א ממיץ וס' יראים והסמ"ג דאע"ג דקיי"ל אין בישול אחר בישול לענין שבת אפ"ה יש בישול אחר אפיה ומש"ה אסרו לתת לחם בשבת תוך רוטב רותח ויש מחמירין אפי' בכלי שני והביא הרא"מ ראי' שם מהא דצלאו ואח"כ בישלו דחייב בזה משום מבשל ומהא דר' יוסי גבי מצה שבישלה דבישול מבטל אפיי' ודחו קצת פוסקי' דבריו מהש"ס דברכו' דטעמא דר"י גבי מצה משום טעם מצה דליכא והנה לדעת הרמב"ם ז"ל שכתבתי דאין הכוונה משום טעם מצה רק משום טעם פת לק"מ על הרא"ש דאיהו ס"ל יש בישול אחר אפי' או צלי וכסוגי' דפסחי' ואין זה שייך להא דקיי"ל שלקות במלתייהו קיימי וכמו שכתבתי לעיל לכן הרמב"ם ז"ל בהל' קרבן פסח הזכיר הך דינא דצלאו ואח"כ בישלו חייב ולא הזכיר מדרשא דבשל מבושל מ"מ רק משום דס"ל דעיקר דינא בישול מבטל אפיי' וכר' יוסי ולא איצטריך לדרשא דבשל מבושל רק לר"מ כמבואר בפסחי' אבל לדידן דקיי"ל כר' יוסי א"צ כלל לריבויא דבשל מבושל וא"כ המחבר ז"ל שפסק בהל' שבת להחמיר כסברת הרא"מ דיש בישול אחר אפיי' והביא דעתו בראשונה ואיך סתם בהל' ברכות ופסק כהרא"ש ותר"י דכל שיש בהן כזית אפי' נתבשלו מברך עליהן המוציא וג' ברכות ואמאי הא הבישול מוציא מהן תורת אפיי' לדעת הרמב"ם ורא"מ דיש בישול אחר אפיי' והך ברייתא דטחנה אפאה ובשלה כו' עיין ברא"ש בפסחים בפיסקא דעיסה שבלילתה רכה כו' שהביא בשם ר"ש הזקן דהאי ברייתא מתוקמא אליבא דר"מ דאין בישול מבטל אפייה אבל לר' יוסי דקיי"ל כוותי' הבישול מבטל מתורת לחם וע' שם ברא"ש וא"כ עכ"פ היה לנו לחוש לחומרא שלא לאכלן כ"א באמצע הסעודה משום ספק ברכה שאינה צריכה וכמו דחיישינן לדעה זו בהלכות שבת וצ"ע ודו"ק היטב: