אור ברסלב
משכנות יעקב פז שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

פז שאלה

פו שאלה

מי שאכל ולא בירך ברכת המוציא אם יש לו לברך אח"כ אף אם גמר מלאכול או דוקא בשלא גמר:

תשובה הנה איתא בברכות נ"א א' בעו מיניה מר"ח מי שאכל ושתה ולא בירך מהו שיחזור ויברך א"ל מי שאכל שום כו' אמר רבינא הלכך אפי' גמר סעודתו יחזור ויברך דתני' טבל ועלה כו' ולא היא התם גברא לא חזי מעיקרא הכא מעיקרא גברא חזי והואיל ואידחי אידחי עכ"ל הגמ' והביא הרשב"א ז"ל דעת הראב"ד ז"ל שפסק כרבינא ותמה עליו דהא בהדיא אידחי הא דרבינא דמסיק ולא היא כו'

ונל"עד לתרץ דברי הראב"ד ואגב יתורץ ג"כ דברי הא"ז בהג"א הביאו הרמ"א ביו"ד הל' שחיטה שפסק אם שחט בלא ברכה קודם מברך אח"כ ותמה עליו הש"ך ז"ל שם ג"כ מהך סוגי' דברכות ממסקנא דגמרא ולא היא כו' דמשמע להדיא דדוקא בטבילה משום הא דגברא לא חזי אבל כל המצות כיון דגברא חזי מעיקרא הואיל ואידחי אידחי כמו דאמר גבי אכילה והאריך שם בזה ולכאורה קושיתו נכונה אבל אחר העיון נראה דמשום הא לא אירי' דהנה באמת יש לדקדק על הא דקרי ליה בגמ' הואיל ואידחי כו' מה דיחוי הוא זה מה שלא בירך מקודם הא לא מצינו בש"ס שנקרא דיחוי רק מה שלא היה ראוי כלל מקודם כמו גבי כיסוי הדם וגבי ענביו מרובין מעליו וגבי הבדלה אם לא הבדיל במ"ש מפני שהיה אונן עי' ברא"ש פרק מי שמתו ולעיל בתשובה אבל דבר שהיה ראוי רק שעשה זאת מרצון לא מצינו בש"ס שיקרא דיחוי ולכאורה סברת בעל ברכת אברהם המובא בש"ך שם נראה נכונה דכיון דעכ"פ חזינן דהברכה שאח"כ שייכא שפיר למצוה שעשה קודם מה"ת נימא שאם יכול לברך קודם ולא בירך שידחה אח"כ ע"כ היה נראה לפרש דהאי דיחוי דהכא הוא ככל דיחוי שבש"ס ולענין ברכת המצות כ"ע סברי דהיכא שלא בירך מקמי מצוה מברך אח"כ דלא אידחי כלל אפי' שעה א' דגם בשעת עשיית המצוה הי' יכול לברך רק גבי אכילה מחולקי' רבינא וסתמא דש"ס משום דבשעת אכילה היה נדחה קצת שלא הי' ראוי לברך אז משום דכתיב ימלא פי תהלתך כדאמר שם בברכות לעיל מיניה דההיא גבי הכניס אוכלין ומשקין לתוך פיו תני חדא בולען ותני' אידך פולטן ותניא אידך מסלקן כו' עכ"פ א"א לברך בשעת אכילה כדרכו וכ"ש בשעת בליעה שאין בית הבליע' פנוי וכן אמרו אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט והרי נדחה רגע אחד מלברך ורבינא סבר דאפ"ה מברך אח"כ ומייתי ראיה מטבילה דהתם נדחה ג"כ קודם טבילה ואיהו לא ס"ל לחלק בין נראה ונדחה לדחוי מעיקר' בענין זה. ודחי הש"ס התם מעיקרא גברא לא חזי הכא כו' פי' דיש חילוק בין נראה ונדחה לדחוי מעיקרא כמו דמצינו בכמה דוכתי בש"ס דקי"ל דחוי מעיקרא לא הוי דיחוי ובנראה ונדחה בעי' ולא אפשיטא אם יש דיחוי אצל מצות וא"כ עכ"פ לא שייך ך זה רק באכילה אבל בברכת המצוות כיון דבשעת עשיית המצוה ג"כ הי' יכול לברך לא מיקרי דיחוי כלל ואתי שפיר דברי הא"ז בהג"א הנ"ל ואף שקשה להעמיס הדבר בדברי הא"ז אכן הדין דין אמת והענין בעצמו נראה נכון כמ"ש:

והשתא דאתינן להכי יתורצו גם דברי הראב"ד עפ"י דרך זה דלפמ"ש עיקר דיחוי' דש"ס להא דרבינא משום דהוי נראה ונדחה והנה בזבחים פ' כל הפסולין גבי קיבל הכשר ונתן לפסול כו' פריך הגמ' ולהוי דחוי ומשני רבינא הא מני חנן המצרי דלית ליה דחוי' ורב אשי פריך כל שבידו לאו דחוי הוא ועיי' בתוס' שם ובסוכה מה שחילקו בזה עכ"פ נמצינו למדין סברא נכונה גם לכאן דהך דהכא הוי ג"כ בידו דהא בודאי סופו לבלוע ולא דמי ללקיטת ענבים ועדיף מינה טובא וא"כ לדידן דקי"ל כרב אשי לא הוי דחוי כלל בשום פעם כיון שבידו לסלק הדחוי אמנם הש"ס קאמ' על רבינא גופיה דאייתי ראי' מבריית' דטבל ועלה כו' ואמר ולא היא התם מעיקרא לא חזי הכא מעיקרא חזי והואיל ואידחי אידחי דרבינא ל"ל הך סברא דכל שבידו לאו דחוי הוא דאל"כ ל"ל לאוקמא מתני' כיחידאה ולדידיה שפיר מקשה ולא היא כו' אבל לדידן דקי"ל כרב אשי ולא נדחה כלל בעולם שפיר פסק הראב"ד כרבינא ודו"ק כי נכון הוא ליישב דעת הראב"ד ז"ל וראייתו מהירושלמי עי' ברשב"א ובאמת צ"ע מאוד לדעת הפוסקים דפליגי עלי' דא"כ האיך תנינן גבי משקין בולען הא מתהני בלא ברכה ואף שכתב הרשב"א בשם ר"ח ז"ל דכיון דהכניסן לפיו מימאסן ולא חזו לשתי' לכל אדם ואין להקפיד על ברכתן. צ"ע דא"כ גבי אוכלין במידי דמימאיס למה לי' לסלוקי ואין לומר דאוכלין לא מאיסי לכל אדם. דא"כ גבי אוכלין נמי משכחת שמותר לבלוע אם לעסן עד שאינן ראוין לכל אדם ולמה לי' לאוקמי במשקין גם לא מישתמיט חד מהפוסקים לפלוגי בהכי אלא ודאי כיון דאפשר לסלקן אכתי אסור לבלוע אף דמאיסי ובני ברכה נינהו וא"כ במשקין למה נתיר לו לבלוע בלא ברכה ולהראב"ד ניחא הכל ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה