אור ברסלב
משכנות יעקב פו שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

פו שאלה

הלכות בית הכנסת

בדין קדושת בית הכנסת והחילוק שבין בהכ"נ של כפרים לבהכ"נ של כרכים בענין מכירה:

תשובה איתא במגילה ר"פ בני העיר שמכרו בהכנ"ס א' ר' יונתן לא שנו אלא דכפרים אבל דכרכים לא כו' וכתבו התוס' ב' פירושים פי' א' כיון דכרכים היא הוקדשהלדעת כל העולם ואסור למכרה אף שבני העיר לבד בנאוה ופי' ב' דחיישינן שמא א' בסוף העולם נתן עליו ואין יכולין למכור חלקו ולפי' שני אם ידוע שהם לבדם בנאוה ואין בה נדבת אחר מותרין למוכרה והרא"ש ז"ל כתב כפי' קמא שהוקדשה לדעת כל העולם ופי' כן לשון הירושלמי אני אומר שמא אחד בסוף העולם קנוי בה דלכאורה משמע כפי' השני שמא נתן בה והוא ז"ל דחק לפרשו שהוקדשה על דעתו ולענ"ד דחוק מאוד לפרש כן הירושלמי דא"כ מאי איריא אחד בסוף העולם הא באמת כל העולם קנוין בה ומאי שמא כו' והא ע"כ הוקדשה על דעת כל באי העיר אף לפרקים דלא ידעינן להו כלל ואפשר לדחוק ולתרץ דבריו אבל פשט לשון הירושלמי לא משמע כן ובאמת בהג"א כתב כפי' השני אבל לענ"ד הי נראה להוכיח מש"ס כפי' הראשון שהוקדשה לכל העולם אף לאותן שלא נתנו בה דאל"כ אלא הטעם דחוששין שמא יש אחד שנתן בה ואין חלקו מכור א"כ הרי היא עכ"פ כבית של שותפין דמה לי ב' שותפין או מאה ואלף ועשרת אלפים כולהו שותפין מיקרו כיון שאין אחרים שלא נתנו חלק בה הרי היא מיוחדת להנותנים וא"כ מאי מקשה גמ' מהא דב"הכנ מטמא בנגעים אף דרבים מאי קושיא הא בית השותפים מטמא בנגעים ואף אם רבים שותפים דמרבינן להו מאחוזתכם לשון רבים והרי היא אחוזה לכל הנותנין בה ומאי ראיה מזה שאינו יכול למוכרה דהטעם משום דחיישינן לא' מן השותפין שאין מסכים במכירתה אבל לפי' הראשון ניחא דכיון דאמר שהוקדשה לדעת כל העולם אף שלא נתנו בה הרי היא של כל ישראל ואין לה בעלים כלל כמו ירושלים למ"ד לא נתחלקה לשבטים הרי מוכרח מקושית הגמ' כפי' הראשון:

וכן משמע לענ"ד לישנא דרב אשי בבי כנישתא דמתא מחסי' אע"ג דמעלמא קאתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו כו' ולא אמר אדעתא דידי קא יהבי אלא קא אתו משמע דמשום ביאתם לבד הוי של רבים שהוקדשה לדעתם רק כיון שהם באים לדעת רב אשי ללמוד תורה שהעיר בעצמה קטנה היתה כדאמר בכתובות כגון מתא מחסיא דמפקא מכרך ומפקא מכפר ולא היו רגילים בה רק תלמידים הבאים לישיבת רב אשי מש"ה נגררים כולם אחר דעתו וגבי בה"כנ של טרסיים דגרסינן בי כנישתא זוטא הואי ובגמ' דילן הגי' ואינהו עבדוה ואין מזה ראיה לפי' השני דכיון שהיתה בירושלים שהיא כרך גדול אלו נתנו בה אחרים היה דינה כשל כרכים:

אך הא קשי' לי טובא לפי זה מסוגי' דנדרי' ד' מח גבי מודר הנאה מחבירו אסורים בדבר של אותה העיר כגון הרחובה והב"הכנ כו' ומותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית העזרות כו' ומשמע להדי' דכל בה"כ אפילו דכרכי' אסורים למודר הנאה דלא שרינן רק בהר הבית והעזרות אבל בה"כנ בכל עיר אסרינן וכן משמע הא דאמר אין אנשי הגליל צריכין לכתוב לנשיא שכבר כתבו אבותיהן כו' ובגמ' אמר אנשי הגליל קנטרנין היו ודוחק לפרש על אנשי הכפרים שבגליל אלא משמע שכל אנשי הגליל עשו כן וכ"כ כל הפוסקים בסתם דמודר הנאה אסור בב"הכנס וע"כ דס"ל דהוי דשותפין ויש להן בעלים ואי הוי אמרינן שמתחלה הוקדשה לדעת כל ישראל אין לה בעלי' כלל ובירושלמי נדרים אמר כיני מתני' רחבה שדרך הרבים עוברת בתוכה הרי היא כדבר של עולי בבל הרי דלא מפליג רק ברחוב לפי שדרך ר"הר מסור לכל העולם ולא מפליג בב"הכנס של כרכים ושל רבים ומשמע דאין חילוק כלל בב"הכנס דלעולם הוי דשותפין וכפי' השני וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך מנגעים כיון שהוא בית השותפים דין הוא שיטמא בנגעים ויש ליישב דעת הרא"ש ז"ל עפ"י סוגיא דפ' משילין גבי מילא ונתן לחבירו מבור שבאמצע הדרך דבעי למימר דפליגי ר"נ ור"ש אי בירא דשותפי אי בירא דהפקירא ומקשה שם מהא דמותרין בשל עולי בבל כגון הבור שבאמצע הדרך וא"א בירא דשותפי הוא אמאי כו' ומסיק דכ"ע דהפקירא הוא והא שם לס"ד דס"ל בירא דשותפי הוא הרי ע"כ כל ישראל שותפין בו שהוא בור באמצע הדרך ועולי בבל כרוהו ואפ"ה ס"ל דמיקרי של שותפין שלא הפקירו לרבים רק הכל הם בעלים שלו וכל ישראל שותפים בו משא"כ הר הבית כו' או דרך רה"ר הוא הפקר גמור ואין לו בעלים כלל ואהכי מקשה דא"כ איך הבור מותר במודר הנאה כו' ומסיק דכ"ע גם הבור הפקר הוא ולא משותפות הרבים וא"כ י"ל בב"הכנס של כרכים אף שהוקדשה לדעת כל ישראל כדעת הרא"ש אין זה מתורת הפקר רק מדי שותפות כל ישראל שכולן זוכים בה שהקדישוה לדעתם וכולן שותפים בה כי לא הפקירוה הבונים רק הקדישוה לכל הבאים להתפלל ואין יכולים להפקיע זכית הרבים בה ולכן במודר הנאה אף שותפות של כל ישראל אסור כדמוכח מסוגי' דפ' משילין והא דפריך מנגעים למאי דס"ד דב"הכנס מטמא בנגעים ואמאי הא דכרכים היא י"ל דלענין נגעים יש חילוק בין שותפות יחידים לשותפות כל ישראל דגזרת הכתוב היא לאחוזה עד שיחלקו שבטים ולבתי אבות ושיהא כ"א מכיר את שלו כדאי' בת"כ וכל י"ד שכבשו וחלקו אין מטמא בנגעים וא"כ כל שהיא שותפות כל ישראל אין נקרא אחוזה רק שותפות יחידים מרבינן מאחוזתכם וכ"ש דלמסקנא דפ"ק דיומא לענין נגעים אפילו דכפרים אין מטמא בנגעים כשאין בהן בית דירה דלא קרינן ביה ובא אשר לו הבית שמיוחד ביתו לו וגרע טפי מבית השותפין ומייתי לה שם מהך דחלקוה לבתי אבות כו' ונ"ל דעיקר טעמא דלא קרינן ביה שמיוחד ביתו לו לפי שעכ"פ אין משתמשין בו תשמיש מיוחד כדרך בית השותפין רק מתפללין בו ואינו בית דירה כ"כ וזה מכוון בלישנא דר' יהודא אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד משמע דמטעם קדושה אתי עלה רק דלס"ד דמגילה היינו דוקא דכרכין אבל דכפרים אין בהם קדושה כ"כ ויכולין למוכרה ולמסקנא דיומא אפילו דכפרים בכלל מקום מקודש הן ובעי שיהא בהן בית דירה וראיתי ברש"י ז"ל ביומא דף י"ב ע"א ד"ה דכפרים כתב וז"ל כל בעליו ניכרין וה"ה כבית השותפין וגבי דכרכים כתב שאין לה בעלים מיוחדים וכתב והיא עשויה לכל הבא להתפלל משמע דס"ל כפי' הרא"ש ז"ל והחילוק בין דכרכים לכפרים שבכרכים כיון שהוקדשה לכל העולם אין בעליו ניכרין ומיוחדין וכתי' אשר לו הבית וגרע משותפין הרבה דעכ"פ ידועין המה מבואר מדבריו ז"ל דאף בשל כרכים אינו נקרא הפקר רק כל העולם שותפין בו ולכן אסור במודר הנאה כמו בור למאן דס"ל דשותפי הוא ועפ"ז שכתבתי דגם בה"כנ של כרכים לכ"ע לאו דהפקר הוא אלא דשותפות רבים יש לתרץ קושית תוס' במגילה וביומא שהקשו מאי מקשה מנגעים והא דכרכים הוא והא ע"כ לר"מ דמס' יומא גם דכרכים מטמא בנגעים מדמחייב במזוזה ונימא דר"י כר"מ ס"ל וביארו קושיתם יותר דע"כ לשינויא דשם דמחלק בין של כרכים כו' כרבנן אתי תרוויהו ברייתות דאי להך שינויא מתוקמא כר"מ הו"ל לפרושי אידי ואידי ר"מ עיי"ש וא"כ ע"כ ר"מ אף דכרכים מחייב ומאי מקשה מדר' יהודא ולפמ"ש ניחא דגם דכרכים דממעטינן מנגעים היינו ע"כ מאחוזתכם או אשר לו הבית שאין לו בעלים מיוחדים וכפי' רש"י ז"ל ולא שייך לחלק כלל רק בנגעים דקפדינן אהכי וכן ממעטינן ירושלים למ"ד לא נתחלקה לשבטים אבל במזוזה אין חילוק כלל דהא מחייבינן שערי מדינות ועיירות במזוזה אף שהן שייכים לכל העולם וכן ירושלים אטו נאמר ח"ו שהיו פטורין ממזוזה למ"ד לא נתחלק' לשבטים הא ודאי לא וכיון דמרבינן מלמען ירבו אטו הני בעו חיי כו' גם לשותפים אין לחלק עוד בין שותפות כל הציבור וכן י"ד שכבשו כו' ודאי היו חייבין במזוזה ולא ממעטינן לשכות שבהר הבית רק משום שהן קודש ולא משום שהר הבית שייך לכל ישראל וא"כ אף ר"מ דמחייב במזוזה בכרכי' מודה בנגעים דלא קרינן בי' אחוזתכם ולהך שינוי' בשל כפרים לא בעינן בית דירה כלל כיון שרשות בידם למוכרה קרינן ביה בית ואחוזתכם ומסתמא חייב במזוזה אף רבנן ולא פליגי רק בכרכים דר"מ ס"ל דמקרי דירה לענין מזוזה כיון שהוא שותפות הרבים אף דמימעוט מנגעים דומיא דירושלים אין זה ענין למזוזה ורבנן ס"ל דגם במזוזה לא מיקרי בית שאינו מיוחד לדירה כיון שאין יכולין למוכרה אבל למסקנא דמחלקינן לנגעים בין שיש בה דירה אפילו דכפרים נראה דה"ה במזוזה אפילו דכפרים בעינן בית דירה לרבנן דבלא"ה לא מיקרי בית העשוי לדירה ולנגעים אפי' לר"מ דס"ל במזוזה לא בעי בית דירה מודה בנגעים דלא קרינן ביה שמיוחד ביתו לו ומדמינן לה לחלקוה לבתי אבות כו' בסוגי' דיומא שם וא"כ היינו דוקא בנגעים דבעינן מיוחד לו משא"כ במזוזה לא בעינן רק עשוי לדירה ודוק היטב בזה:

וכן משמע לענ"ד דעת רש"י ז"ל שכתב שם אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא הא דאיכא בית דירה כו' ולמה לא כתב שינוי' קמא הא ר"ע הא רבנן אלא ודאי ס"ל דלמסקנ' דמדמינן לה להא דחלקוה לבתי אבות כו' אין זה ענין כלל להא דמחייב ר"מ במזוזה דשם לא בעינן מיוחד לו וע' ברי"ף וברמב"ם ז"ל שכתבו סתם בה"כ דכפרים יש בהן דירה לאורחים וחייב במזוזה ודו"ק:

והואיל ואנו עסיקין בסוגי' דנתחלקה ירושלים לשבטים ראיתי להזכיר כאן מה שנ"ל לחדש דבר בפי' הגמ' דמגילה דאמר שם והאי תנא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים דתני' אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינן שלהם ראב"צ אומר אף לא מטות לפיכך עורות קדשים בעלי אושפיזין נוטלין אותן בזרוע כו' וכתבו תוס' דטעם ראב"צ כיון שמקום המטות אינו שלהן כו' נראה מדבריהם דגם ראב"צ סבר לא נתחלקה כו' וקשה לענ"ד דא"כ למה נוטלין העורות בזרוע וכי יכולין ליטול בזרוע מה שאין מגיע להם ועוד אף אם היה אפשר להם ליטול שכר המיטות המיטלטלין הרבה היה להם ליטול כל העורות קדשים בשכר מיטות בלבד וגם דברי אביי שאמר ש"מ אורח ארעא למישבק אינש גולפי' ומשכא לאושפיזי' וכי משום אורח ארעא יטלו בזרוע ולכאורה היה אפשר לומר דפליגי ת"ק וראב"צ דת"ק סבר דוקא בתים אין משכירין לפי שאינן שלהן אבל מטות שלהן משכירין וסבר לא נתחלקה כו' וראב"צ סבר דלאו מהאי טעמא אלא אפי' מטות אין משכירין אף שמיטלטלין והן שלהן והוא תיקון העולם שלא ישכירו בתים אף שנתחלקה לשבטים פן יוקירו בשכר הבתים דלא ליתי לאמנועי ממצוה וישיבת ירושלים מצוה היא כדכתיב לכל העם המתנדבים לשבת בירושלים וכ"ש ברגלים דמ"ע היא ואסור לטול שכר כדאי' ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלים וראו חכמים לאסור גם להשכיר ואמר לפיכך פי' כיון שעל פי דין היה מגיע להם שכר בתים ומטות ואינן נוטלין זיכו להם חכמים לטול עורות הקדשים בזרוע ולא חיישינן בזה לאימנועי ממצוה שהוא דבר המגיע על פי דרך ארץ לכל בעל אכסני' כדאמר אביי אורח ארעא כו' לפיכך יכולין ליטול אותן אף בזרוע בשכר הבתים והמטות אבל שאר שכירות אסור מפני התקנה אבל לת"ק אין צריך לזה דשכר בתים אין מגיע כלל שאינן שלהם ושכר מטות ס"ל לת"ק דנוטלין ומאי דאמר הגמ' האי תנא סבר לא נתחלקה כו' היינו ת"ק ולא ראב"צ ולהכי לא אמר והני תנאי סברי כו' כן נלע"ד בפי' דעת הגמרא:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה