משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
קנו שאלה
אתרוג הירוק ככרתי וכשמשהי' איתו חוזר מקצתו למראה געל אם הוא כשר למצותו או לא:
תשובה בדין זה נחלקו האחרונים הרב ב"ח ז"ל דעתו לפסול עד שיחזור כולו למראה אתרוג הכשר כשעוה וכזהב וכל הפסול משום הדר הוא ג"כ לדידן דבעינן הדר אף דלר"י דס"ל דלא בעי הדר אין פסולו רק משום דלא גמר פרי אפ"ה לדידן גם משום הדר פסול ומפרש מ"ש התוס' להכשיר כשיחזור למראה אתרוג בתלוש היינו דווקא אחר שחזר וקמ"ל דאפ"ה חשבינן לי גמר פירי אף שבשעת תלישה הי' ירוק ככרתי ודעת הט"ז ומג"א להכשיר כשהתחיל מקצתו להוריק ככרכום דאז בידוע שסופו להוריק כולו ומסתמא גמר פריו ואף בלא הוריק כלל הי' כשר לדעתם אלו היינו יודעים שסופו להוריק ככרכום רק משום שאין אנו יודעים פסול אבל בהתחיל להוריק ודאי גמר פריו וכשר מתחילתו עיין דבריהם והמנהג להקל כד' ט"ז ומג"א ולפי ע"ד קשה טובא חדא דא"כ פסול אתרוג הירוק לפי דעתם אינו פסול ודאי רק מספק שמא לא גמר פריו ואין זה במשמע דר"י פסל משמע ודאי פסול דומי' דכושי ולבן כו' ועוד דכיון דעינינו רואות רוב האתרוגים בפרט הגדולים חוזרין הן למראה אתרוג כשמשהין אותם בכלי ומהתימא לפסול בסתם נימא במסתמא גמר פירי ויחזור למראה אתרוג דודאי רובן מוריקות קצת ולדעתם כל שמוריק קצת סופו להוריק כולו ועוד קשה טובא דהא יש כמה פירות שאין מתבשלין באילן וכשמשהין אותם בכלי בתלוש מתבשלין כעין בושלי כמרי וכפניות ודומיהן וגמר בישולן בכלי בתלוש וא"כ מה ראי' זו אם סופו לחזור שיגמור פריו מתחילה דלמא מתחילה לא נגמר כולו ובשהיתו בכלי הוא נגמר וכיון דקפדינן אגמר פירי מנ"ל לאכשורי ועוד ק' לענ"ד לפום טעמא דרב יהודא משום דלא גמר פירי הא קיימ"ל באתרוג הבוסר לאכשורי כרבנן דפליגי אדר"ע וגם במעשר לא קיימ"ל כר"ש דפטר אתרוגים בקטנותן וע"כ מדמחייב במעשר פרי הן לכל דבר וא"כ למה פסל אתרוג ירוק משום דלא גמר פריו ומה בכך הא לא בעינן גמר פרי ופרי א' רחמנא והא איכא והדר לא בעי ר"י וגם לדידן ס"ל לט"ז ומ"א דירוק הדר הוא מקרי וא"כ למה יפסל ירוק אף שגדול כמה וקטן הבוסר כשר זה מן התימא ומפורש לקמן דרבה מדמי אתרוג ומעשר להדדי ור"ש דמעשר דפטר כר"ע דפסל באתרוג דבעי גמר פירי ודחי אביי ע"כ לא פסל ר"ע רק משום דבעי הדר וליכא אבל במעשר כרבנן סבירא לי' משמע להדיא דאי לאו משום הדר רק משום גמר פירי ע"כ דגם למעשר בעי גמר פירי דאין סברא לומר דנצרך גמר פירי באתרוג טפי ממעשר אי לאו משום הדר דאל"כ בפשיטות הל"ל ע"כ לא אמר ר"ע דבעי גמר פירי רק באתרוג אבל במעשר לא אלא וודאי דזה א"א כלל דאתרוג יצטרך גמר פרי יותר ממעשר ואיפכא אמר לר"ש דאף דפטר ממעשר משום שאין מצמיח מכשיר דפירי הוא וזו ראי' ברורה מאד דאין להצריך גמר פירי באתרוג טפי ממעשר והיכי ניקום אנן ונפסול הירוק משום גמר פירי ומספק ובמעשר קיימ"ל כרבנן דמחייבין קטנים וגדולים וגם באתרוג מכשרינן בוסר ממש והנה במחלוקת ר"מ ור"י באתרוג הקטן כתבו התוס' שאין זה ענין למחלוקת ר"ע וחכמים באמת באתרוג הבוסר דהתם אפילו גדול כמה כאגוז וכביצה פסול לר"ע משום שאין מצמיח או משום הדר כו' וחלקו דשם איירי בשסופו ליגדל יותר דאז פסל ר"ע וכאן כשאין סופו ליגדל יותר ואפ"ה בפחות מאגוז וביצה לא חשיב גמר פירי כ' משמע מדבריהם דמפרשי ד' ר"מ ור"י אליבא דר"ע דפסל בוסר ובעי גמר פירי והיינו נמי טעמא דר"י כ' עוד דיתכן לומר דאף לרבנן דמכשרי בוסר פסלי בפחות מכשיעור דבוסר חשיב פירי טפי משמע דיותר נוטה דעתם שדעת ר"מ ור"י דבעי גמר פירי בשיטת ר"ע אמרו דפסל בוסר ודרך אפשר כתבו דאף לרבנן פסול ודקדקו לכתוב דאתרוג בוסר דחשיב פירי טפי ולא כ' גמר פירי דודאי לרבנן דמכשרי בוסר לא בעי גמר פרי דבוסר לא גמר פירי הוא רק דעכ"פ בעו שם פירי וס"ל דבוסר מיקרי פרי ובפחות מהך שיעורא לא מקרי פירי כלל ולא הוי בוסר ולפ"ז נראה דגם במעשר לרבנן בזוטר מהאי שיעורא פטור כיון דלא הוי פירא והא דמחייב במעשר קטנים וגדולים היינו קטנים ששנו כאן כאגוז או כביצה והנה בגמ' אמר הטעם לר"י משום גמר פירי ומשמע דהיינו אליבא דר"ע דבעי גמר פירי ולא אמר דלא הוי פירי והיינו משום דע"כ ר"י כר"ע ס"ל מדפסל ירוק משום גמר פירי אפילו גדול כמה אבל לר"מ אין ראי' דסבר כר"ע דמכשיר ירוק כו' ופסל בקטן כאגוז ולכן כ' הטעם דבוסר חשיב טפי כו' וכ' דלהכי נקטי לדברי ר"ע ואח"כ לד' רבנן משום דר"י כר"ע אתיא מהך דירוק כיון דלא בעי הדר או כר"ש דפטר ממעשר משום דלא הוי פירי אבל ר"ע טעמי' לאביי' שם משום הדר הא מסקנת הגמ' שם וכן מסיק בירושלמי דר"ע לא מודה לר"ש דהרי מנומר הרי גדל בדפוס כו' פסל באתרוג וחייב במעשר כו' והיינו כטעם אביי בגמרא דילן משום הדר ולפי"ז וודאי ק' טובא כנ"ל מניין לנו לפסול משום גמר פרי לרבנן דמכשירין בוסר ומחייבי גם במעשר א"ו נ' עיקר לכאורה כד' הב"ח דעיקר פסול הירוק לדידן משום הדר כיון דלא קיימ"ל כר"י דלא בעי הדר וירוק לאו הדר הוא ולר"י הוא דהוי טעמא משום גמר פירי אבל פסקינן כוותיה ולא מטעמי' ובתוס' כ' לפ' כיון דר"מ ע"כ ס' ירוק הדר הוא מדמכשר ליה אף דאיהו בעי הדר מהאי טעמא ומפלוגתא דר"ע דפסיל בוסר וע"כ בגדול כשיעור ואפ"ה פסול משום הדר וא"כ מאיזה טעם ס"ל לר"ע דאין הדר ומה הפרש בינו לבין אתרוג שאין סופו לגדל יותר ומי יודע אם הוא מאותן שסופו לגדל יותר אלא ודאי מראיתן מוכחת עליהן שלא נגמר ואין מראהו דומה למראה אתרוגים גמורים אשר המה ירוקים ממש כשעוה וזהב ואלו היה נגמר פריו לא הי' מראיתו דומה ממש ואינן מהודרין דאל"כ במה נפריש ביניהן אלא ודאי מצד מראיתן שאינן כמראה אתרוג ניכר שהן בוסר ופסל ר"ע ורבנן מכשרי כיון שאינו ירוק ככרתי לגמרי הדר מקרי:
ועוד יש להביא ראיה לד' הב"ח דפסול ירוק הוא מטעם הדר מהירושלמי בפיסקא דירוק ככרתי בעי קומי ר' אימי כהן כרתינין או דדמי להן כרתינין א"ל כהן כרתינין ומייתי איזה ירקרק שבירקרק כשעוה וכשושנת כרמל סומכוס א' ככנף טווס כו' והא הוא א' הכין ומשני שני' היא דכ' ירקרק עכ"ל והקו' עם התי' צריכין ביאור ופי' בקרבן העדה דמקשה על המשנה דא' ככרתי הוא נק' ירוק פי' מראה גרי"ן ושם במשנה דנגעים משמע דירוק נק' געל דהוא כשעוה ואינך ומשני דהתם כ' ירקרק והוא גע"ל אבל ירוק הוא גרי"ן ואין פי' נכון דאדרבה מכאן דקדקו תוס' ורא"ש ורשב"א מדאיצטריך למתני ירוק ככרתי משמע דסתם ירוק הוא גע"ל והוא מוכרח ועוד מה חילוק בין ירוק לירקרק הלא כמו שאין חילוק בין מראה אדום לאדמדם רק שזה מראה עזה וזה דיהה כן ירוק וירקרק וכדא' שם איזה אדמדם זה זהורית עמוקה וזה דבר ברור במושכל ולדבריו הרי הוא מראה אחרת לגמרי ועוד למה הכניס ביניהן הך דכהן כרתינין כיון דאמתניתין קאי:
ע"כ נ"ל בעזהש"י לפרש הירושלמי דבעי מר' אמי אי דווקא ככרתי לגמרי הוא דפסיל אבל כשיש בו קצת מראה געל ע"פ כולו אף שאינו כשעוה ממש הוא כשר וככל מראה אתרוג הוא או נימא אף דדמי לכרתינין פי' אינו לגמרי ככרתי ג"כ פסול עד שיהא ירוק כשעוה לגמרי שאז נחשב למראה ירוק סתם שהוא גע"ל וידוע דלשון דומה הוא שאינו לגמרי רק קצת דמיון כדא' דומה לכושי עיי' פירש"י ז"ל וא' כהן כרתינין פי' הא אם מראהו דומה קצת לגע"ל כשר אף שאינו כשעוה למראה ירוק יחשב וע"ז מק' דהא בנגעים בעינן דוקא כשעוה ואינך ואז הוא דמקרי ירוק סתם וכאן א' הכין פי' וכאן הוא אמ' שכל שאינו ככרתי לגמרי בכלל ירוק סתם הוא ומשני שני' היא דכ' ירקרק דל' ירקרק משמע עמוק הרבה במראה געל ולהכי בעינן דוקא כשעוה הא ירוק סתם אף שאינו כשעוה כשר רק שיהא מראהו כולו נוטה לגע"ל ולא לכרתי זהו נ"ל ברור בפי' דעת הירושלמי והוא כפתור ופרח:
עכ"פ לפי"ז משמע דפסול ירוק ככרתי הוא משום הדר דאי משום גמר פירי אין סופו לגמור א"כ מאי ק' מהך דנגעים מאי איכפת לן אי מקרי ירוק סתם אי לאו אלא ודאי משום הדר הוא דבעינן שיהא בו מראה אתרוג וכד' הב"ח וזה מה שרצינו לבאר מהירושלמי ואף ד' התנאים יכולין להתפרש כן שכוונתן אחר שחזר למראה וקמ"ל דלא נימא הרי לא גמר פריו ואף אם נניח מלפרש כן ד' התוס' עכ"פ אין לזוז מד' הב"ח שכן מוכח מד' הגמ' בהך דמדמי אתרוג למעשר לדברי רבה רק אביי מחלק מטעם הדר וכיון דקיי"ל למעשר פרי הוא גם לענין מצוה חשוב פרי אם לא דטעמא משום הדר כמ"ש וכן מוכח בבירור מהירושלמי:
וכן מצאתי מבואר בד' הרשב"א בחידושיו ובד' הר"ן ז"ל שחשבו ירוק בהדי פסולי הדר וכ' בהדי' שיש לפסול בחוטמו בכ"ש ובאמצע ברובו כפסולי מרא' דהוויין משום הדר ולטעמא דגמר פרי אין חילוק כלל ואדרבה כשהתחיל מקצתו להוריק כשעוה באיזה מקום שיהי' מציל על כולו ומאד נפלאתי על האחרונים שלא הרגישו כלל בד' הרשב"א בחידושיו והר"ן ז"ל שהם מחמירים ולא הזכירום כלל ויש להחמיר כדבריהם כי המה בתראי טובא ובפרט שד' התוס' אינן מבוארין כ"כ להקל וכמ"ש לעיל:
גם בתיקוני זוהר הק' משמע דטעמא משום הדר הוא דז"ל בתיקון ק"א וכמה דלית פסול ביעקב לעילא כן צריך דלא יהא פסול באתרוג לקיימא קרא כולך יפה רעיתי ואם היא ירוקה היא משובחת יתיר כגוונא דהות אסתר ירקרקת בגין דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות עכ"ל ובתיקון ע' עלין דאילנא אינון קווצותיו עלייהו איתמר ראשך עליך ככרמל כולהו ירוקים דהכי איצטריך שערא דאיתתא דאיהו ברתא דמלכא למהווי ירוק בז' מיני דהבא ואתרוג איהי ירוקא ואסתר מתמן הות ירקרקת הרי להדי' מבואר מד' הק' דעיקר מראה אתרוג כזהב והוא גע"ל או נוטה לאודם לא כמו שראיתי בס' א' רצה להסב פי' ד' הזוהר תיקון ק"א על ירוק שהוא גרי"ן עפ"י ד' רש"י ז"ל עפ"י מה שאמרו אסתר ירקרקת היתה וכ' רש"י כהדסה עי"ש ואין זה מוכרח בגמ' דמגילה עיי"ש ואין להאריך וד' הזוהר תיקון ע' מבוארין להדי' להיפך ובעינן מראה זהב וגם איך אפשר לפ' דברי הזוהר דירוק גרי"ן הוא משובח יותר דלא כמאן דהא עיקר פלוגתתם אם יש להכשיר ירוק ככרתי אבל לא שיהא משובח וגם הך דאסתר כו' נוח יותר לפ' כד' הזוהר שכן דרך חולים המוריקים להיות פניהם דומה למראה געל והוא סתם ירקון ולא מראה גרין ודעת הב"ח ז"ל מוסכמת גם לד' הזוהר הקדוש ע"כ יש להחמיר בזה לחזר אחר אתרוג שכולו מראה געל או דומה לגעל ע"פ ד' הירושלמי דלא בעינן כשעוה ממש וכמ"ש ואז פרי עץ הדר הוא לכל חסידיו כנ"ל לפענ"ד בעזה"ש: