משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
קנא שאלה
מי ששכח או נאנס ולא אכל מצת מצוה לילה ראשונה עד אחר חצות אם יצא י"ח באכילתו א' חצות ואם יש לברך עליה:
תשובה הנה דבר זה נסתפק בו הרא"ש ז"ל בברכות פ"ק בפיסקא דהקטר חלבים ופלפל שם אי הלכה כראב"ע דזמן אכילת פסח עד חצות או כר"ע דפליג עליה ועיקר ספיקתו משום דאיכא סתמי משניות דברכות וזבחים דסברי כראב"ע ואיכא נמי סתמא אחרינא דס' כר"ע ומספקא ליה הי מינייהו עיקר וגם מדא' רבא בשלהי ע"פ אכל מצה בע"פ אחר חצות לראב"ע לא יצא י"ח משמע לכאורה קצת דס"ל לרבא כוותיה או עכ"פ דמספקא ליה וסיים ומשום דמספקא לן צריך לאכול מצה של חיבה קודם חצות ומשמע לכאורה מדבריו ז"ל שאם איחר עד אחר חצות לא יברך משום דכתב דהוי ספק והוי ספק ברכה אבל מד' הרי"ף ז"ל נראה שסובר כר"ע שהשמיט בפסחים הך משנה דפסח אחר חצות מטמא את הידים דאתי' כראב"ע וגם הך מימרא דרבא דאכל מצה אחר חצות כו' השמיט ג"כ ולא הזכיר כלל מהך דינא מבואר מזה דס"ל דזמנה כל הלילה לכן לא חידש בה כלום וכבר הזכיר הך דלילה הראשון חובה כו' מ' כל הלילה וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל שפ' ג"כ בהל' קרבן פסח כר"ע וממילא דה"ה לגבי מצה זמנה כל הלילה:
ונראה לענ"ד להביא ראיה נכונה מהך עובדא דמעשה כר"ג ור"א ור' יהושע וראב"ע ור"ע שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותה הלילה עד שהגיע זמן ק"ש של שחרית והנה הא דמצוה לספר ביציאת מצרים הוא תלוי בזמן פסח ולמ"ד פסח עד חצות גם מצות הסידור עד חצות דהא זה בכלל הלל בלילי פסחים דא' ביה עד חצות לראב"ע ומקרא מלא בעבור זה בשעה שיש מצה מרור כו' וכן מפורש במכילתא בשם ר"א שחייב אדם לעסוק ביציאת מצרים עד חצות והיינו משום דאזיל לשיטתי' דס' גם פסח עד חצות וא"כ הנך חכמים שהסיבו בבני ברק וספרו ביצ"מ כל הלילה ש"מ שהכריעו דעת הסוברי' כל הלילה זמן פסח וגם ר"א וראב"ע היו באותו מעמד גם ר"ע ור"י ונראה שדעת ר"ג הסכימה כן והי' נשיא לכן עשו כולם כמותו עכ"פ נמנו ורבו אז לעשות כן למעשה דאם לא היה מצוה בדבר למה עשו כן ועוד היה נראה לפרש עפי"ז מה דנסיב אח"כ מהך ברייתא א"ר אליעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה כו' עד שדרשה בן זומא כו' ומה שייכות יש להך עובדא דבני ברק בהדי הך מימרא דראב"ע דהא הך דסיפור ביציאת מצרים כל הלילה מישך שייכא לחובת הפסח ור"א ב"ע איירי בכל השנה ועפ"י האמור א"ש הסמיכות דהנה כל החכמים שהיו שם היו עוסקין ביצ"מ כל הלילה משום חובת הפסח וגם ראב"ע היה עמהם ולכאורה לדידיה דס"ל עד חצות מיחזי כבל תוסיף לזה נתן טעם משום דאיהו ס"ל דגם בלא חובת הפסח מצוה תמיד לספר ביצ"מ בכל לילה מקרא דכל ימי חייך ואין זמן ושיעור לדבר וכל המרבה ה"ז משובח ואף שלא בזמן פסח אבל כל הסיעה חלקו עליו ודרשי כל ימי חייך להביא לימות המשיח ורק בלילה זו משום חובת הפסח עכ"פ מעובדא זו מוכח שהכריעו אז דעת כל החכמים שזמנה כל הלילה ומעשה רב ועוד יש להביא ראיה דהנה בגמ' מייתי הנהו תנאי כהנהו תנאי כו' דר"א דריש כבוא השמש אתה אוכל ומועד צאתך ממצרים אתה שורף ור' יהושע דריש עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים ור"א ס"ל כראב"ע ומועד צאתך ממצרים לזמן שריפה וא"כ ק' היאך מצי למישרפי' והא אין שורפין קדשים ביו"ט כדדרשינן בדוכתי אחריתי ליתן בוקר שני לשריפתו ורש"י ז"ל הרגיש בזה וכ' דכוונתו על זמן המביא לידי שריפה אבל אכתי ק' כיון דדרשינן מקרא דזמן אכילתו רק עד חצות מחצות ואילך ממילא נעשה נותר ומטמא הידים לדידיה דזמנה עד חצות רק שאין שורפין קדשים בלילה ואין שורפין קדשים ביו"ט ולישנא דאתה שורף מ' לכאורה דס"ל שיכול לשורפו ואפשר היה לומר דלמ"ד הבערה ללאו יצאת שרי' ביו"ט כדא' בפ"ק דפסחים גבי ביעור חמץ דא' ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה כו' ודייקינן מינה ש"מ הבערה לחלק יצאת ומ' דלמ"ד ללאו יצאת מותר משום מצות ביעור וה"ה לשריפת נותר אבל לדידן דקיי"ל הבערה לחלק יצאת ודאי אסור לשורפו ביו"ט או מדרשא דוהנותר כו' ליתן בוקר שני או מטעם דהוי עשה ול"ת כדא' בפ' במה מדליקין ובפסחים פ' כיצד צולין ע"ש אבל לדרשא דר"י דאוכל והולך עד מועד צאתך ממצרים ניחא טובא דלא הוזכר שריפה כלל בקרא ובמתניתין בפ' ע"פ תנן בהדיא הפסח אחר חצות מטמא הידים וע"כ משום דהוי נותר לראב"ע ודו"ק:
ועיין בר"ה דף כ' ע"ב ברש"י ד"ה חצות לילה איכא בינייהו כו' משמע לכאורה שדעת רבא שם לפסוק כראב"ע דעד חצות מדאורייתא ומישך שייך אל יום הארבעה עשר למעשה הפסח וחובתו ומחצות ואילך שייך למותר ימי החג שמצה בהן רשות עיי"ש:
ועוד ראיה מסוגיא דפסחים ד' עא ע"א דאיתא שם אמר רב כהנא כו' עיי"ש היטב כל המימרא והשקלא וטרי' ומסיק דכל בוקר בוקר ראשון הוא ודוקא חגיגת י"ד דכ' ביום הראשון לבוקר דרשינן מיניה לב' ימים ולילה א' והיינו ע"כ כראב"ע כמבואר בסוגי' דברכות דראב"ע ס' כל בוקר בוקר ראשון הוא ור"ע סבר דאיכא למיטעי על בוקר שני ובתוס' שם הקשו מהך דשלהי פסחים דמסיק לר"ע דהוא בוקר שני עיי"ש שנשארו בתימה ודעתם לפסוק להלכה כר"ע וע' מ"ש בשלהי ע"פ אמנם לפמ"ש מהך דר"ה נראה שדעת רבא לפסוק כראב"ע ושם בפסחים רבא הוא דמותיב לה ארב כהנא דבעי ראשית לאימורי חגיגת ט"ו כו' ואיהו פסק כראב"ע ולכן מק' שפיר לשיטתו ודו"ק ולפ"ז יש לומר דרב כהנא ס' להלכה כר"ע דיש לטעות בבקר שני ולכן איצטריך ליה הזה למעוטי לילה א' וגם ברייתא דשם יש לתרץ לרב כהנא דאי לאו ביום הראשון כו' הו"א בוקר ראשון ולאו משום דכל בקר בקר ראשון הוא אלא דהו"א דאיתקוש לפסח כדס' בן תימא בדף ע' ע"א דמפיק מלא ילין לבוקר זבח חג זו חגיגה הפסח כמשמעו עיי"ש ובפסח כבר ידעינן מהזה לר"ע ולא משום דבוקר ראשון להכי בעינן בחגיגה ביום הראשון לבוקר ואכתי י"ל דהיינו דוקא בשר חגיגת י"ד דאיתקש לפסח דבהכי איירי קרא דהתם דלא ילין אבל באימורין של ט"ו אכתי הו"א דבוקר שני להכי איצטריך ראשית ולפ"ז עלה בידינו שדעת רב כהנא כר"ע וכן יראה דעת רב יוסף לאביי שם דמק' איך יאחר זמן האימורין לזמן הבשר וע"כ דלא ס' כר כראב"ע דלדידיה ודאי ק' מפסח דאיפסיל מחצות כקו' אביי שם רק לרבא שם יש מקום לומר דס' כראב"ע וכמש"ל מהך דר"ה ג"כ ובזבחים ס"פ איזהו מקומן דמוקי רב יוסף משנה דשם דאינו נאכל אלא עד חצות כראב"ע ומק' אביי דילמא כרבנן ולהרחיק כו' ולא א' דילמא כר"ע משמע דס"ל דכולהו רבנן פליגי אראב"ע והלכה כמותן לכן קרי להו בלשון חכמים וכן בירושלמי דברכות קרי להו לחולקים על ר"א רבנן עיי"ש ולפי גירסת' הי' כ' במשנתינו אכילת פסחים וכרבנן וא' שם דא"צ לגרוס אכילת פסחים אף לרבנן משום דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים והיינו דמתניתין לא קתני רק הנך דזמנן בדיעבד כל הליל' רק לכתחל' משום סייג עד חצות אבל פסח אסור לגמרי אחר חצות אף שהוא מדרבנן אפ"ה לא דמיין אהדדי ונראה שדעתו דכל הנהו נאכלין ליום א' אם איחר בדיעבד אחר חצות מותר באכיל' ולפ"ז היינו כתירוצא דאביי שם בזבחים דמתניתין אתי' כרבנן ומשום להרחיק ומאי דמק' גמ' שם א"כ מאי אלא כו' לדעת הירושלמי לק"מ דאיצטריך למיתני אלא להורות דאף בדיעבד ולא כאינך נאכלין ליום אחד וא"כ גם מתניתין דע"פ הפסח אחר חצות כו' בודאי אתי' כרבנן וליכא סתם משנה כלל כראב"ע וא"כ לדידי' ודאי הלכה כר"ע וגם מדקרי לי' בל' חכמים גם הל' כר"ע מחבירו:
העולה בידינו שדעת רב כהנא ואביי וירושלמי דהלכה כר"ע דעיקר מצות פסח מה"ת כל הלילה ואם שכח לאכול מצה עד חצות חייב לאכול אחר חצות ולברך עלי' וכן בקריאת הלל וסיפור יצ"מ מצוה כל הלילה ודעת רבא בר"ה ובפסחים בהך דלא ילין מ' דסבר כראב"ע ובדעת רב יוסף יש להסתפק איך דעתו דלפי דשרי אביי בפסחים ס' דלא כראב"ע ולדעת רבא שם ס' כראב"ע ואף בדעת רבא עדיין קצת ספק דהא אמר בערבי פסחים לראב"ע לא יצא כו' ולא א' בפשיטות לא יצא א"ו דמספקא ליה וא"כ לענין הלכה לכאורה יש לפסוק כר"ע כיון שכבר כ' דרובא דתנאי עבדו עובדא כוותי' וגם ר"ג בהך דבני ברק ובודאי היתה שם מסבה גדולה של חכמים וגם דהלכה כר"ע מחבירו וכר' יהושע נגד ר"א ורב כהנא ואביי ס' כוותי' והירושלמי מסייע להו אף דדעת רבא משמע קצת שנחלק עליהם כיון שאין לנו הכרח ברור בדע' רבא כמש"ל מהך דשלהי ע"פ אין ס' מוציא מידי ודאי כל אלו תנאי ואמוראי וזוהי דעת הרי"ף ז"ל שהשמיט הך דפסח אחר חצות מטמא הידים והך דרבא דאכל מצה אחר חצות לראב"ע לא יצא דס"ל דלאו הלכתא היא רק הלכה כר"ע וכ"פ הרמב"ם כר"ע ולפ"ז י"ל דאם שכח לאכול מצה כו' אין לברך עוד ולפענ"ד דהמברך לא הפסיד ודו"ק בכ"ז היטב: