משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
קכד שאלה
אם מותר להוציא לצורך מאכל בהמה ביו"ט:
תשובה איתא במס' ביצה י"ד ע"ב תניא ר"ש מתיר בתבואה כגון חיטין לעשות מהן לודיות שעורין ליתן לפני בהמתו כו' וכתב הרא"ש מדהביא הרי"ף ברייתא זו משמע דפ' כר"ש ולא ידענא טעמא מאי ובעה"ע ז"ל כ' דטעמא דת"ק כדגרסינן בירושלמי אתיא דר"ש בשיטת ר"ע כו' *לת"ק דאסר סבר כריה"ג ונ"ל דגמרא דידן פליגא אירושלמי דמפרש בגמרא טעמא דר"ש משום דחזיאו למיעבד מינייהו מאכל אדם כו' וא"כ לפי גמרא דילן גם ר"ש סובר כריה"ג עיי"ש וצ"ע על ד' הרא"ש דהא בהדיא קאמר בגמרא שעורין מתן לפני בהמתו ואיך יעלה על הדעת דגמ' סובר דטעמא דר"ש משום דחזי למאכל אדם הא שעורין לא חזו למאכל אדם וכבר הקשה כן הקרבן העדה בירושלמי עיי"ש דתמה שם ג"כ על הרי"ף שפסק גבי בישול לצורך בהמה כריה"ג ולמה פסק כאן כר"ש ע"כ היה נראה לומר דבעיקר בפלוגתא דר"ע וריה"ג גבי לכם תליא בפלוגת' דר"ש וריה"ג בבא מציעא דף כ"ט גבי הא דצער ב"ח אי הוי דאוריי' אי לא דבאמת יקשה לכאורה אהא דא' ר"ע מרבה אני את הכלבי' שמזונותן עליך ומנ"ל הא דמחויב לזון ואם נאמר דהסברא נותנת שמחויב לזון בהמתו א"כ מ"ט דריה"ג דפליג עליו אבל לפימ"ש א"ש דבאמת בהא גופא פליגי דריה"ג לשיטתו בב"מ דצער ב"ח לאו דאורייתא ולהכי לא הוי מזונותן עליו ור"ע איהו קאי בחד שיטתא כר"ש דסבר שם דצב"ח דאוריי' מקרי שפיר מזונותן עליך דעליו להאכילה מן התורה ולא מיעטה אותם התורה מלכם והנה גבי צער ב"ח פסקינן הלכה דצב"ח דאו' וא"כ מזה סייעתא להרז"ה דפסק כר"ע נגד ריה"ג ושרי בבישול לצורך בהמה וכן דעת רש"י ז"ל בחומש על פסוק אך אשר יאכל לכל כו' שכתב אף נפש בהמה במשמע והיינו כר"ע משום הך דצב"ח דקיימ"ל דהוי דאורייתא:
הגה"ה * מצאתי בירושלמי ר"פ המביא כדי יין דבעי מהו להוציא תבן לצורך בהמה ומק' ולא מתני' היא המוצי' את התבן לא יפשיל את הקופה כו' ומשני מתני' כמ"ד אפילו נפש בהמה במשמע ומה צריכא ליה למ"ד אין נפש בהמה במשמע כו' הרי דאפילו למ"ד אין נפש בהמה במשמע מיבעיא ליה אי שרינן הוצאה לצור' בהמה אף דשארי מלאכות פשיטא דאסור ומזה ראיה למ"ש דסברא גדולה להקל טפי בהוצאה משארי מלאכות וטעמא משום שריותא דמתוך רק דבירושלמי מיבעי' ליה הא משום דר"ע הוא דאמר נפש בהמה במשמע ואיהו ס' לא א' מתוך כמבואר בפסחי' פ"ק לר"ע אבל לדידן דקיי"ל דאמרינן מתוך יש ממקו' להתיר וע' בקרבן עדה שם ועכ"פ מ' שם דמתני' דר"פ המביא אתי' כמ"ד אפי' נפש בהמה ודלא כסתמא דעיסת הכלבים כו' וע' שם בקרבן העדה ודו"ק
וא"כ מאחר שבאנו לדין דהא בהא תליא יבואו ג"כ דברי הרי"ף לנכון דנהי דגבי בישול לצורך בהמה לא רצה להקל כ"כ ופסק כריה"ג דממעטין כלבים מלכם מ"מ גבי הוצאה כמו הא דשולחין תבואה קם אדינא דפסק כר"ש דמותר לשלוח משום דגבי הוצאה מצינו שהקלו ואמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך שרי ג"כ לשלוח לצורך מאכל בהמה הואיל דצב"ח דאורייתא וכר"ש דמתיר שעורין ובפרט לגירסת הירושלמי דגרס חיטין שהן מאכל עססיות כו' דכל מיני תבואה הוי לצורך מאכל בהמה ומשום דאזל לשיטתו בב"מ שם גבי צב"ח ובאמת צ"ע על הפוסקים שפסקו דלא כר"ש הא קיימ"ל בכל דוכתא להלכה דצב"ח דאו' וא"כ זכינו לדין דאף להסוברים כריה"ג גבי בישול מ"מ גבי הוצאה שרו:
וסעד לדברי מהא דאמר בביצה וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה ומשני זה מוכן אגב אמו לכלבים ולכאורה מה מוכן הוא זה בשלמא גבי עגל הנולד מנבילה שפיר הוי מוכן אגב אמו אבל טריפה הלא יוכל לחיות ואי נאמר דאסור לשחוט או לנחור בשביל הכלבים היאך הוי מוכן אלא ע"כ דשרי וכן משמע שם כ"א גבי הא דבולשת באה לעירנו ושחטנו להם עגל כו' אמר להם תמה אם לא יצא שכרכם בהפסידכם כו' ופריך והא חזי לכלבים וקשה ג"כ אי נאמר דאסור לשחוט בשביל הכלבים היאך הוי חזי לכלבים אלא ע"כ מדפריך סתמא דגמרא הכי משמע דמילתא פסיקא היא דמותר וכדעת רש"י והרז"ה דמתירין אף בבישול וכה"ג וא"כ עכ"פ בהוצאה ודאי מותר הואיל והותרה גבי מתוך כן נראה לי ברור ודוק ועכ"פ בכרמלית יש מקום להתיר וע' בתוס' כתובות פ"ק שכ' להתיר אפי' לצורך ישמעאל דרך כרמלית לדידן דל"ל רה"ר: