אור ברסלב
משכנות יעקב קכג שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

קכג שאלה

שייך להלכות ספירה קודם הל' יו"ט

אם שכח לספור ספירת העומר בלילה אם יספור ביום בברכה או לא:

תשובה דין זה הוא מחלוקת בין גדולי הפוסקים יש מי שפסקו כבה"ג שהביא התוס' במס' מנחות דף ס"ו ד"ה זכר למקדש ויש פוסקים כר"ת שם מחמת הקושיא שהקשה ר"ת על בה"ג שם מהא דמסיק בגמרא דף ע"ב לילה דומיא דיום כו' ומהא דדחיא קצירת העומר שבת כמבואר שם בתוס' הנ"ל עיי"ש וגם בש"ע סתם ופסק כדעת ר"ת דיספור ביום בלא ברכה ולפעד"נ לקיים דעת בה"ג דהנה הא דאמרינן במשנה דף ע"ב נקצר ביום כשר יש לפרש ב' פרושים היינו די"ל דהא דתנא נקצר ביום כשר היינו שהעומר כשר להקריב אבל הקצירה כיון שנקצר ביום לא קיים המצוה ולפ"ז הא דמסיק שם בגמרא אמר רבה לא קשיא הא רבי והא ר"א בר"ש כו' ע"כ צ"ל דפלוגתייהו ג"כ בכה"ג דרבי דסבר אם יש אחרת מביאין היינו שכשר להקריב מהנקצר ביום ור"א בר"ש סבר דכל שלא נקצר בלילה פסול להקרבה אבל לענין מצות קצירה כ"ע מודו דלא קיים בקציר דיום אך לפי"ז תקשה מאי מקשה אמתניתין דהכא ממתניתין דמגילה הא התם תני כל הלילה כשר לקצירת העומר והיינו למצות קצירה וע"ז מצינן שפיר למידק דלילה ביום נמי לא אבל לענין הקרבת העומר אפשר דסבר המתניתין דמגילה כמתניתין דידן דכשר להביא אף אם נקצר ביום. ומאי קושיא אלא ע"כ הך פירושא ליתא וצריך לפרש דהא דאמרינן נקצר ביום כשר היינו דקיים גם מצות קצירה וראי' לזה הפירוש מלישנא דמתניתין דקחשיב דיני העומר מצות העומר כו' לא מצא כו' מצותי כו' לא מצא כו' ולמה לא כתב גם בהא דנקצר ביום זה הלשון מצותו ליקצר בלילה. לא קצר בלילה כשר ועוד דאי פרושו כשר היינו כשר להביא העומר א"כ הך בבא יתירא דהא לא גרע נקצר ביום ממן העליי' דאשמעינן כבר דמותר להביא אע"כ דהפירוש כשר היינו דיצא מצות קצירה ומקשה שפיר מהא דמגיל' דדייק מינה דלילה ביום לא וע"ז משני רבה הא ר' הא ר"א בר"ש דרבי סבר כמתניתין דהכא דאף ביום קיים מצות קצירה ור"א בר"ש סבר דכל שלא נעשה כמצותו פסול והיינו שלא קיים מצות קצירה כן מוכרח לפרש:

וכ"ז הוא לרבה אבל לר' יוחנן דא' ר"א בר"ש בשיטת ר"ע כו' אמרו מהא דקצירה דוחה שבת ע"כ ס"ל פלוגתייהו בהקרבת העומר גופי' וס' ר"א בר"ש דפסול ור' ס' דכשר אבל מצות קצירה לא קיים אפי' לרבי כשנקצר ביום דאלת"ה תקשה מנ"ל לר' יוחנן דרק ר"א בר"ש ס' כר"ע דלמא גם רבי ס' כוותי' והא דקצירה דוחה שבת לפי שמצות קצירה א"א לעשות מע"ש דהא דא' רבי הבא אחרת כו' וכשר היינו משום דס' דגם כשנקצר ביום קיים מצות קצירה ובמתניתין ג"כ הפי' נקצר ביום כשר היינו שקיים מצות קצירה אלא ע"כ דס"ל לר' יוחנן דפליגי אי קיים מצות עומר וא"כ לא מצי ר' סבר כר"ע דאמאי דוחה שבת. דהא קצירה לא יקיים גם אם יקצור בשבת והבאת העומר הרי יכול להביא מן העמרים או מן היבש כדאי' במתניתין ולר' יוחנן אין סברא כלל שקצירה ידחה שבת בשביל קיום מצות קצירה:

ואנן דקיי"ל כרבה וכפי שכתבנו לעיל דמפרש רבה פלוגתייהו אי קיים מצות קצירה שפיר מצינן למימר דר' סבר כר"ע ודוחה שבת משום מצות קצירה א"כ אין סתירה כלל לד' הבה"ג ושפיר פסק בה"ג כר' וכמתניתין:

ובזה נראה ליישב ג"כ קושית הש"ך ז"ל בי"ד ה"ל מילה סי' רס"ב ס"ק ב' הקשה שם על הפוסקים שפסקו דנימול תוך ח' ימים יצא וא"צ להטיף כו' והקשה א"כ אמאי דחי שבת לימהלי' מע"ש עיי"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהא דדחי שבת אף דא"צ להטיף כו' וקיים מצו' מילה אם מל תוך ח' ימים עכ"ז לא קיים מצות יום השמיני ודוק:

ועפ"י דברינו יתישב ג"כ ד' הרמב"ם שפסק אם נקצר ביום כשר ופסק שדוחה שבת ותמהו עליו כל הפוסקים מחמת קושיא זו שהקשה ר' יוחנן על רבי דאי כשר ביום אמאי דוחה שבת ולפמ"ש ניחא דהרמב"ם פ' ג"כ כרבה וכשר גם למצות קצירה ומש"ה דחי שבת:

ומצאתי און לי מירושלמי מס' מגילה פ"ב דבעי שם קצירת היום מה את עביד לה כקצירת הליל או כבא מן העלייה אין תימר כקצירת הלילה אשכחת אמר חדא פלגו בין רבי אלעזר בין ר"ש ובין רבנן כו' אין תימר כבא מן העלייה אשכחת אמר תרתין פלגון בין כו' רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שידחה שבת ביום כו' ע"ש כל הסוגי' ומבואר כמ"ש ודוק ויש להביא ראיה ברורה לדברי הרמב"ם ז"ל דפסק נקצר ביום כשר אפילו לרבי ישמעאל דדריש מה חריש רשות מסוגי' דמכות פ"ב ח' ע"ב מייתי שם הך ברייתא דרבי ישמעאל מה חריש רשות כו' וא"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דחרישה דרשות דלמא חרישת העומר דמצוה ואפ"ה א' רחמנא תשבות א"ל כיון דאם מצא חרוש אינו חורש לאו מצוה היא וא' שם עוד א' רבא לאו מילתא היא דאמרי קצירה דומיא דחרישה מה חרישה מצא חרוש אינו חורש אף קצירה נמי כו' ואי ס"ד מצוה מצא קצור אינו קוצר מצוה לקצור ולהביא ע"כ הרי להדיא דעיקר טעמא דקצירה דחי' שבת ושני' היא מחרישה משום דאפילו מצא קצור מצוה לקצור ולהביא ואי נימא דלרבי ישמעאל אין העומר נכשר כלל כ"א הנקצר בלילה היכא ס"ד כלל לדמות חרישה לקצירה הא בקצירה עיקר מצותו בכך ואין כשר להקרבה זולתי שיקצר בלילה כדינו ומה דמיון הוא זה למצוה דחרישה וגם למסקנא ואי ס"ד מצוה כו' הא מצוה לקצור ולהביא מבואר להדיא דרק משום דמצוה לקצור ולהביא ולא משום דעיקר הכשרו בכך וא"א באופן אחר. א"ו ברור ומבואר מסוגיא זו כד' הרמב"ם דקרבן העומר ודאי כשר אף שלא נקצר כמצותו ואפילו מן העלייה כשר בדיעבד רק שיהא מן החדש אבל מצות קצירה דעומר לא נתקיימה והיא היא דדחי' שבת וכמו שבארתי לעיל רק בנקצר ביום סבירא לן דהוי כנקצר בלילה ומקיימא גם מצות קצירה:

וע' במשנה אי' מצות העומר להביא מהקמה לא מצא יביא מן העמרים ולא דייקינן עלה כלל אי אתי' כרבי אי כראב"ש רק על סיפא דנקצר ביום כשר והיינו כמ"ש דמרישא לא מוכח מידי דקאי על מצות הקרבת עומר ובתוספתא מסיים בה מצות ב' הלחם להביא מן החדש לא מצא יביא מן הישן אבל גבי עומר לא מכשיר ישן רק עמרים והוא מבואר ג"כ כדברי הרמב"ם שפסק דבהל"ח כשירות בדיעבד מן הישן ותמהו עליו המפרשים דהא בגמ' מדמינן עומר ובהל"ח לר"ע ור' נתן כו' ע"ש אבל בתוספתא מבואר כדבריו ז"ל ויש עוד אריכות דברים בדברי הרמב"ם ז"ל אכמ"ל ובמס' שבת פר"א דמילה יליף התם לר"א הבאה הבאה נאמר הבאה בעומר ונאמר הבאה בבהל"ח כו' מקשה מה לעומר שכן אם מצא קצור קוצר תאמר בבהל"ח שאם מצא קצור אינו קוצר ולא מק' בפשיטות מה לעומר שכן עיקר מצותו בכך ופסול אם לא נקצר בזמנו וראי' לכל מ"ש וכן משמע עוד בר"פ כל קרבנות כו' דמייתי ברייתא דשומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ומקשה אמאי אקרי כאן לאכלה ולא לשריפה ומשני רחמנא א' לדורותיכם ואתא' תיבטל ומק' לייתי מדאשתקד ואיצטריך לשנויי מקרא דכרמל תקריב או ראשית קצירך ולולא זאת הוי מכשירין גם לעומר אפילו מן הישן מקשה כן הש"ס בפשיטות ורבי יוחנן ור"א מתרצי שם הך קושיא וע"כ ס"ל דמן החדש עכ"פ כשר להקריב העומר אף שלא נקצר כמצותו ובודאי דס"ל דעומר דחי שבת ע"כ היינו כמ"ש דמצות קצירה דחיא שבת ואף שכ' לעיל דר' יוחנן דא' ר"א בר"ש בשיטת ר"ע רבי' משמע דרבי לא ס"ל כר"ע צריך לפרש דבר"א בר"ש מוכח הדבר דע"כ כר"ע וכרבי ישמעאל ס"ל אבל לרבי יש מקום לומר דלא ס"ל כר' ישמעאל אבל קושטא דמילתא דכ"ע הכי ס"ל וכמ"ש בשיטתיה דרבה ודוק בכ"ז:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה