אור ברסלב
משכנות יעקב קיט שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

קיט שאלה

קיח שאלה

המחמץ בשמרי חמץ שעבר עליהם הפסח אי דומה לחמץ ע"י תערובות דשרי לאחר הפס' או כיון דמחמץ הוי כאיסור בעין:

תשובה איתא בעירובין ד' ס"ד ע"ב בעובדא דר"ג שהיה מהלך מעכו לכזיב ומצא גלוסקא א' אמר לר"א טול גלוסקא כו' מצא ישמעאל א' א"ל מבגאי טול גלוסקא מאלעאי כו' ולמדנו שהולכין אחר רוב הולכי דרכים כו' ופירש"י ותוס' ז"ל מדלא התיר לר"א לאוכלו בעצמו ואחזקי' בחזקת פת ישמעאל ע"כ דהולכין א' רוב הולכי דרכים שהם ישמעאלים דאל"כ הי' לו להתיר אף לאוכלו בעצמו דאימא של ישראל הוא ומסתמא אח' הפסח נאפה וק' לענ"ד דאטו אם הוי ס' פת ישמעאל היה לו לר"א לאכלו בעצמו ולמה לא יחמיר אף בס' איסור דרבנן ובפרט ר"א שהי' צדיק גמור יש להחמיר ע"ע אף בחשש איסור ועוד דלפי' כל שידוע בוודאי שהוא של ישראל תולין בודאי שנאפה אה"פ אף בזמן קרוב ולא חיישינן לחמצן של עוברי עבירה ובתוספתא דפסחים לא משמע כן דא' המוצא חמץ אה"פ אם רבה החמץ מותר וא"ל אסור ופי' אם רבה שכבר אפו הרבה חמץ אה"פ ומצוי היתר יותר מאיסור משמע דבלא"ה חוששין לחמצן של ע"ע וכדא' כה"ג בשביעית מאימתי מותר ליקח במוצאי שביעית משירבה החדש ואח"כ מייתי בתוספתא זו הך עובדא דר"ג כו' ומשמע דמייתי לה להורות דסמכינן על רוב הולכי דרכים שהן ישמעאלים ושרינן חמץ הנמצא מיד אף שלא רבה החדש עדיין ולא חיישינן לחמצן של ע"ע שעבר עליו הפסח ותלינן בדעכומ"ז שחמצן מותר אה"פ וע"ז קא' למדנו שהולכין אחר רוב עוברי דרכים מדשרי לי' בהנאה והוא נכון מאד דמהתירא דייקינן לה ולא מאיסורא:

והא דא' חמצן של של ע"ע אחר הפסח מותר מיד לפי שהן מחליפין הנה התוס' ורש"י ז"ל מפרשים אותה בפ"ק דחולין שהן מחניפין החמץ עצמו עם הישמעאל ודחקו הרבה שם שהק' דבל"ז אסור משום פת ישמעאל והאריכו בזה וגם בהא דלא א' אחר הפסח נאפה ועיי"ש שהק' למאי דס"ד דאתי' כר' יהודא דחמץ שע"ע הפסח אסור מה"ת א"כ גם של ישמעאל אסור לסוגי' דפסחי' ואי בשיש שיעור אפיי' א' הפסח גם בשל ישראל יש לתלות כן אבל בתוספתא דפסחים א' חמצן של ע"ע אחר הפסח מותר מיד לפי שהן מחליפין את השאור ופי' מבואר דלעיל מינה איירי בחמצן של ישמעאל א' הפסח שמותר לאחר שלש אפיות פי' אם אפה ג' פעמים חמץ אח' הפסח אז הרביעי מותר לפי שהיו רגילין להשאיר שאור מעיסה אחת לחברתה כדי לחמץ בה ולכן החמץ הראשון שאפה אחר הפסח אסור לפי שחמצו משאור שהי' לו בפסח אף שהכותים זהירים בחמץ כדא' שם מצת כותי מותרת כו' הם מקדימים המועדים כדא' שם דדוקא כשעשו פסחיהן עם ישראל אבל הקדימו יום א' כו' אסור שביום אחרון של פסח אכלו חמץ וע"ז מייתי דאפה א' החמץ כל שאפה אסור מפני שאור שנשאר מפסח וכן השני אף שחמצו מהראשון שנתחמץ א' הפסח אסור שעדיין יש בו טעם חימוץ משאור הראשון וכן השלישי שחמצו מהשני עדיין אסור אבל מג' ואילך כבר כלה טעם השאור הראשון דפסח ובטל לו בהיתר ובירושלמי דערלה מוקי לה כמ"ד זה וזה גורם אסור דלמ"ד מותר הראשון מותר שהוא זוז"ג עיי"ש בירושלמי דערלה ואהא מייתי בתוספתא דחמצן של ע"ע א' הפסח פי' שידוע שנאפה א' הפסח רק דאשמעינן שאין חוששין שמא חימצו בשאור שעבר עליו הפסח וקמ"ל דמותר מיד מפני שהן מחליפין השאור עם של ישמעאל דשאור של ישמעאל שע"ע הפסח מותר בהנאה ולפ"ז לא ק"מ קו' תוס' דהוי פת ישמעאל דז"א דהפת אפה בעצמו רק לקח שאור משל ישמעאל וזה ברור בפי' כל הברייתא למעיין שם בכל התוספתא דפסחים באורך ולפ"ז לק"מ והא דמ' הכא דאם ידוע שהוא של ישראל חוששין שמא הוא חמץ שעבר עליו הפסח ולא תלינן להתירא בא' הפסח דשם איירי שידוע שאפה א' הפסח רק משום השאור ולהכי תלינן בשל ישמעאל דמחליפין משא"כ כאן שיש להסתפק שמא הפת עצמו נאפה בפסח ונאבד בפסח דלא שייך בזה לא שביק התירא כו' או אף שנאבד א' הפסח לא שייך התירא בפת גרידא שנשאר מפסח דלא מפסיד ליה וגם לא מחליף לי' בפת ישמעאל שג"כ אסור ודוק בכ"ז היטב שהוא ברור לענ"ד בעזהש"י:

ולפ"ז ע"כ צ"ל דלמאי דסברוה בחולין שם דאתי' כר"י דחמץ של ישראל אסור מן התורה ואפ"ה שרינן בשל ישמעאל דהא השאור של ישמעאל הוא מחמץ שעובר עליו הפסח ואפ"ה שרי וע"כ דס"ל כרב אחא ב"י בפסחי' דמוקי ג"כ מתניתין דחמץ שנראה שע"ע הפסח מותר בהנאה אפילו כרבי יהודא אף דאיהו גופי' הדר בי' והיא שיטת הירושלמי בפסחים דמוקי ג"כ מתניתין דפסחים כר"י ואפ"ה שרי של ישמעאל וכ"מ קצת מעובדא דר"ג דהכא דדייק דהולכין א' רוב הולכי דרכים מדשרי בהנאה ואי כר"ש ס"ל דחמץ של ישראל שע"ע הפסח הוא מדרבנן מנ"ל דהולכין א' רוב הולכי דרכים דלמא מספיקא שרי ליה עכ"פ בהנאה בפרט למאי דאמר רבא בפסחים דאינו רק קנסא בעלמא ועוד דרבי אלעאי אביו של ר"י ור"ג רבי' אין ס' כ"כ שיסברו כר"ש ולא כר"י ואפשר ג"כ שגם רב ושמואל דסברי בפסחים כר"י דחמץ של ישראל שע"ע הפסח אסור מה"ת ג"כ כן היא דאפ"ה של ישמעל שרי ומתני' כר"י דאל"כ ע"כ סתם משנה כר"ש וכולהו ברייתות דשרו של ישמעל וכן עובדא דר"ג דשרי של ישמע' ומעשה רב ואטו פליגי רו"ש על כולהו א"ו משמע לכאור' דגבי לדידהו שרי ש"י ויש להאריך עוד בזה עכ"פ למדנו מכ"ז דעיסה שנתחמצה בשאור שע"ע הפסח אסורה ולא דמי לשאר תערובות דמותר אחר הפסח דהא בסוגיא הוה בעי לאוקמי כר"י ודייק מינה דבדאוריי' לא שביק היתרא ואכיל איסורא ע"כ דתערובת השאור איסור דאורייתא הוא וכ"ש למאי דמוקי כר"ש מבואר להדיא דאף לר"ש אסור אחה"פ משום תערובת השאור אילולי טעמא שהן מחליפין והנה בפ"ק דחולין גבי תערובת דמאי דמקשה שם אמ"ד דלא גזר אתערובת דמאי מהא דהנותן לשכנתו כו' ואם אמר לה עשי לי משליכי כו' חושש לשאור ותבלין כו' ומשני לחד שינויא כיון דאמר עשי לי כו' כמאן דעריב בידים דמי ואידך שנויא שאני שאור ותבלין דלטעמא עבידי כו' והנה לשינויא קמא משמע דתערובת שאור הוה כשאר תערובת ולפי"ז היה מקום להקל גם בנ"ד אבל לשינויא בתרא מבואר דחמיר משאר תערובות והוי כאיסורא בעיניה והוא עולה לנכון עם מסקנא דסוגיא דמפני שהם מחליפין וכמ"ש:

אך לכאורה ק' מסוגיא דנדה דף מ"ז גבי עיסה שנדמעה או נתחמצה בשאור של תרומה חייבת בחלה דר"מ ור"י וטעמא מפורש שם דלא אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא עיי"ש בסוגיא ובפי' רש"י ז"ל ותוס' הרי מבואר דלר"י גם תערובת שאור אינו אסור מה"ת ובטיל ברובא וקשיא אהך סוגיא דמבואר להדיא דלר"י הוי איסור דאורייתא דהא מייתי ראיה לפום מאי דמוקמינן לה כר"י דבדאורייתא לא שביק התירא כו' וע"כ הוא דאורייתא לר"י כמבואר לעיל והדבר צ"ע לכאורה אבל לעיקר דינא אין לזוז מסוגיא דחולין ולאסור לאחר הפסח ודוק בכ"ז כי דברים נכונים המה בעזהש"י:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה