אור ברסלב
משכנות יעקב קיח שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

קיח שאלה

הלכות פסח

חמץ דגן גמור ע"י תערובת אם הוא בלאו או בכרת

תשובה איתא במס' פסחים פ' אלו עוברין מאן תנא דחמץ דגן גמור ע"י תערובת ונוקשה בעיני' בלאו כו' וכ' הרי"ף ז"ל וז"ל כל הני לר"א הן בלאו כו' ויש לדקדק דהא בגמרא מסיק ת"כ דרב יהודא דלר"א נוקשה בעיני' ל"ל ומתני' ר"מ היא ואיך כתב הרי"ף ז"ל דלר"א כולהו בלאו הן ועוד קשה למה כתב דאם יש כזית בכדא"פ גם לרבנן לקי משמע דכרת ליכא ולמה לא יתחייב כרת וכן הק' הרמב"ן בס' המצות על הרמב"ם ז"ל דהא לכאורה משמע בסוגיא דכזית בכדא"פ דאורייתא בלא שום ריבוי' דקראי דהא רבנן לא דרשי כל וע"כ מסברא בעלמא וא"כ כרת נמי לחייב גם יש להקשות על ד' הרמב"ם שכ' שלוקין על תערובת חמץ ממקרא דכל מחמצת והוא שיש בו כזית בכדא"פ וכבר העירו מפרשיו בדבריו ז"ל ורצו מקצתם להעמיס בדבריו שפ' כר"א ואין זה מוחוור והעיק' שפ' כד' רבו הרי"ף ז"ל וכחכמים וק' בתרתי חדא דל"ל קרא ועוד דרבנן לא דרשי כל ועוד כרת נמי ליחייב:

ונראה לתרץ ע"פ דק' עוד בדברי הרמב"ם שפ' גבי שאור בל תקטירו דחייב בכ"ש וכבר תמהו המפרשים דהא בחמץ פ' כרבנן ודוקא בכזית בכדא"פ ואין היתר מצטרף לאיסור ולמה פ' בשאור כו' כר"א דהיתר מצטרף לאיסור והוא הימה גדולה ודחקו מאד לתרץ ובגמרא אמר בהדיא אמימרא דזעירי כמאן כר"א כו' משמע דלרבנן גם בשאור כו' בעינן כזית שאור לבד ההיתר:

ולכאורה יש סמך נכון לד' הרמב"ם מברייתא דמעשה הקטורת תני בר קפרא אלו היה נותן בה קורטוב של דבש כו' ולמה אין מערבין כו' מפני שהתורה א' כי כל שאור כו' הרי מפורש בקרא לאסור אף עירוב משהו דהא קורטוב בשס"ה מנים משהו הוא בעלמא וראוי להתבטל מה"ת ואסרי' ליה מקרא וא"כ קרא דכל כו' דממעט עירובי אפי' משהו וכן ברייתא דנתן בה דבש פסולה משמע אפי' כ"ש ה"ז ממש כד' הרמב"ם ועכ"ז קשה איך פ' נגד סוגי' דפסחי' דמוקי לה כר"א ויש עוד מקום לומר דלמסקנא דסוגי' דקדשים היתר מצטרף לאי' וחולין מקדשים ל"ג כו' משמע הא בקדשים גמרינן כל פסולי קדשים שיהיה היתר מל"א דקדשים מקדשים ילפי' שפיר וברישא דסוגיא אכתי לא ידעינן מקרא דיקדש כו' ועדיין ק' בכ"ז לדחות סוגיא מפורשת מפני דקדוקים כאלה:

אבל נרא' ברור שהרמב"ם הוציא דבריו מסוגי' מפורש' בפ' כל המנחו' פלוגתא דאביי ורבא המקטיר שאור ודבש כו' לוקה משום שאור ולוקה משום דבש ולוקה משום עירובי שאור כו' הרי להדיא דיש לאו מיוחד על תערובת שאור מלבד לאו דשאור לחוד וע"כ היינו מקרא דכל כו' דמרבי עירובו כו' דלמאן דלא דריש כל לא מרבינן כלל עירובו רק מקצתו מכי כל ואי בשיש כזית שלם אין בזה לאו כלל רק ממילא לקי משו' לאו דשאור כו' כיון שאין מתבטל וחד לאו הוא א"ו ברור ומוכרח דאביי ורבא תרווייהו ס"ל דיש לאו מיוחד על עירובי שאור כו' והיינו קרא דכל והוא ממש מבואר כד' הרמב"ם והרמב"ם עצמו מביא סוגיא זו ונפלאתי שלא העירו מזה כל המפרשים שהק' על הרמב"ם ודעת שפתיו הלא ברור מללו:

ועכ"פ כל הקו' דלעיל לא זזו ממקומן מסתירת הסוגיות ופסקי הרמב"ם דשם פ' כחכמים וכאן פ' כר"א ונראה לתרץ כל הנ"ל דהנה עוד קשה בהא דאמר הואיל וזר לוקה עלי' בכזית ומוקי לה בכזית כדא"פ וקשה א"כ למה לא אמר הואיל וזר חייב עליה מיתה בכזית דתרומה במיתה היא וכן קשה עוד בסוגיא דעכומ"ז כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדא"פ כו' וק' דהא סתם איסורין הן חלב ודם דבכרת ולמה אמר ולוקין כו' הוה ליה למימר וחייבין עליו כל חד כדיניה והרמב"ם פ' גם שם דאפי' כזית בכדא"פ אין בו כרת רק מלקות וע"כ שהוציא כן מל' הגמרא וטעמא בעי כיון דלמ"ש בלא שום קרא כזית בכא"פ דאורייתא וכן הא דמק' אמאי פליגי רבנן עלי' דר"א בכותח כו' לר"א גופיה תקשה כרת נמי ליחייב למ"ד כזית בכדא"פ דאורייתא כיון דס"ל דכותח יש בו כזית בכדא"פ עוד יש להק' למאי דמוקי מתני' כר"א ק' מסוגיא דכריתות דא' לר"מ מצטרפין כל האיסורין בכדי אכילת שומשמין כו' א"כ גם בכותח וכל הנ"ל יש כדי לצרף בשיעור אפי' בטיבול וכ"ש בשכר כו' וא"כ הוי ככזית בכדא"פ לרבנן ול"ל קרא ועוד כרת נמי ליחייב וע"כ דלפ"ז לא מתוקמא מתני' כר"מ ועוד דהא ר"מ סבר נטל"פ אסור וע"כ דיליף מגיעולי עובדי כוכבים ולא ס"ל חידוש הוא וא"כ ס' טכ"ע דאורייתא והא בכותח וכל הנך יש בו טכ"ע וכבר כתב רש"י דהני תנאי לית להו טעכ"ע וגיעולי עובדי כוכבי' חידוש הוא כו' וקשה דע"כ ר"מ לא ס"ל הכי והיכי מוקמינן מתני' אליביה והנה בהך דמשרת ליתן טעם כעיקר כו' פירש"י דחייב על הטעם לבד אף שאין בממשות האיסור כזית וכן הוא ד' ר"ת ז"ל והק' המפרשים ע"ז מסוגי' דעבודת כוכבים כל שטעמו וממשו אסור ולוקין עליו וזהו כזית בכדא"פ כו' הרי להדיא דאיו לוקין על טעם לבד ומ"ש לתרץ דאף דמרבינן טעם כעיקר ממשרת ומגעולי עובדי כוכבים אין מזהירין מן הדין צ"ע דא"כ היכי אמר דנזיר וחטאת הוו ב' כתובין הבאים כא' דלכתוב בנזיר ותיתי חטאת מינה הא איצטריך למכתב בחטאת למימר דלוקין עליו דיקדש להיות כמוהו דהוי כמו היקש וג"ש דלקי עלה ועוד דאי מאי דמוכחינן ליה מנזיר לא לקי עלה מאי פריך הגמרא מדרבנן נשמע לר"ע כו' דנילף ממשרת להיתר מל"א בכל איסורין מאי נ"מ הא איסורא ודאי איכא דגם חצי שיעור אסור מה"ת וללקות הא אמר דלא לקי דא"מ מן הדין ומאי דאמר אין מצטר' כו' היינו ללקות ועוד דלאיסורא כ"ע דרשי כל כמ"ש תוס' מהך דחצי שיעור כו' א"ו מוכח דממשרת ילפינן מלקות לכל התורה ולפ"ז ע"כ גם מג"ע מוכח כל מה דמוכח ממשרת דאל"כ ק' קו' הגמרא דמשרת איצטריך לטעכ"ע דאי מגיעולי עובד כוכבים לא לקי ועוד ל"ל למימר לרבנן גיעולי עובד כוכבים חידושא הוא כו' לימא דאיצטריך משרת למלקות ועוד יש להק' לפי שיטה זו מאי פריך לר"ע טעכ"ע מנ"ל אימא ה"נ דל"ל טעכ"ע והיתר מל"א עדיף ליה לר"ע רק אם נבלע ממשות איסור אבל טעם בעלמא שיהא כעיקר לא ס"ל ובוודאי דאם שרה פתו ביין נבלע ממש איסור גם טעם יין יש בו וכן בקדשים דאמר יקדש כו' ע"כ נבלע בו ע"י חום האש ואיך לא יהיה בו טעם ואפ"ה א' דטעכ"ע בקדשים ילפינן ממשרת ויקדש כו' איצטרך להיתר מל"א בקדשים ואי אמרינן דבטכ"ע לקי על כזית לבד היכי קרינן ליה המל"א תיפוק ליה כיון שיש בו טעם היינו טעכ"ע ובל"ז לקי ממשרת ולעיל ג"כ קשה דאמר אם יש בו לצרף כזית מפת ומיין היינו המל"א ואמאי הא יש בו טעם וטעכ"ע ורש"י דחק שהיין לא נבלע רק במקצת ומצרפין אף המקצת שלא נבלע בו ולשיטתיה אזיל גבי שאור ב"ת שכ' שאף בלא תערובת הוי המל"א וכבר השיגו ע"ז התוס' לעיל וכ' דאין המל"א רק ע"י תערובת ומהך דעד שיבלע בבשר כו' וק' כנ"ל גם מאי מק' ואימא מיין לחודיה כו' והא כיון דלפ"ז ע"כ לא דריש משרת להמל"א רק לטעכ"ע ומאי צריך צירוף כזית יין כיון שיש בו טעם:

אלא נראה דהמחוור בזה הוא שיטת הרמב"ם דלכ"ע לא לקי על כזית לבד משום טעכ"ע ומאן דיליף ממשרת לטעכ"ע היינו אם יש בו כזית בכדא"פ ואכיל כל הפרס ואפ"ה איצטריך קרא לאשמעינן דכל שיש בו בנ"ט לא בטל ולקי עלה אף בתערובת ומינה ילפינן לכל האיסורין דטעמא לא בטיל וממילא נמי דליכא כרת רק מלקות כיון דמנזיר ילפינן לה דיו לבא מן הדין כו' וזוהי שיטת הרמב"ם בכל דוכתא והכלל דמנזיר ילפינן דאיסור שנתערב בהיתר אינו בטל כל שנותן טעם וממילא דאם אוכל כזית בכדא"פ יש בו מלקות ואי לא איסורא בעלמא כדין חצי שיעור וכן הילפותא מג"ע ג"כ הכי דטעמא לא בטיל וממילא דכל חד כדיניה אבל לא שההיתר יהפך לאיסור מפני טעם שבו וזהו פי' הסוגיא דטעמו ולא ממשו כו' וזהו כזית בכדא"פ ולוקה מקרא דמשרת או מגיעולי עכומ"ז טעמו ולא ממשו אסור ואין לוקין דאטעם לחודיה אין לוקין:

ולכאורה לד' אביי דהוי בעי למימר בחולין טעמו ולא ממשו דאו' מבב"ח י"ל שפיר דאטעם לחוד לקי דהא לוקה על כזית בשר שיש בו טעם חלב ולפ"ז אפשר דגם משרת לפום מאי דמוקמינן לטעם כעיקר הוי מוקמינן לשרה ענבים במים כו' דהוי טעמו ולא ממשו אבל למסקנא דגמרא דבב"ח חידוש הוא הדרינן למימרא דר' יוחנן דטעמו ולא ממשו ל"ד וקרא דמשרת לטעמו וממשו ואתי לאם שרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית יין וכד' הרמב"ם ה' נזירות ולפ"ז עלה בידינו דגם תערובו' בכזית בכדא"פ בעי קרא לריבוי ולמלקות:

ועפ"ז יש ליישב גם הברייתא דת"כ דרב יהודא כו' דלמסקנא אתי' כרבנן ומיירי בשיש בו כזית בכדא"פ ואפ"ה בעי קרא ורק למלקות וכד' הרי"ף והרמב"ם ולהכי לא אמר נוקשה בעיני' דלרבנן לא מרבינן נוקשה בעיני' אבל לר"א דמרבי תערובות אף שאין כזית כו' ה"ה נוקשה בעיני' וא"ש ד' הרי"ף שכ' כל הני לר"א כו' והש"ס דא' ת"כ כו' היינו למאי דלא ידעינן אכתי מכזית בכדא"פ דאו' וע"כ דהך ברייתא ר"א היא. אבל למסקנא א"ש כרבנן ומוקמינן שפיר מתני' כר"א ולא כר"מ מהנך קו' שכ' לעיל אליבא דר"מ דלדידיה ל"צ כזית בכדא"פ:

ולפ"ז א"ש ג"כ מה שקשה לר"מ דהא סבר טעם כעיקר דאו' מגיעולי עבוד' כוכבים ולק"מ דכל זה דוקא בטעמו וממשו ולא בטעם לחוד וא"ש נמי דאיצטריך יקדש להיתר מצטרף לאיסור ולא סגי ליה משום טעמא לחוד וא"כ למסקנא כ"ע דרשי כל רק רבנן מוקמי לה לכזית בכדי א"פ ור"א מוקי לה להמצל"א וקיי"ל כרבנן:

והשתא א"ש נמי סוגיא דמנחות דכולהו אמוראי מרבו עירובי שאור וע"כ דדרשי כל וא"ש אף כרבנן ואף דבחמץ מוקמי לה בכזית בכדא"פ הכא מוקמי לה לכל שהוא דאי שיש כזית שאור פשיטא כיון שמקטיר כל הקומץ הרי יש בתוכו כזית שאור וצירוף לא שייך הכא דהא מקטיר כא' ועוד דאפי' רובא ליכא דקומץ שיעורו ב' זתים ויש בו כזית שאור בשלמא בחמץ הוי רבותא דמצרפין אכילתו בכדי א"פ ואף בתערובו' וכיון דכ"ע דרשי כל למסקנא מסתבר טפי לאוקמי לתערובות משהו דהא עכ"פ הקומץ נפסל כולו וכל הקומץ כולו קרוי אסור כיון שאסור להקטירו ואין זה נק' היתר מצטרף לאיסור משא"כ בחמץ ודוק בכ"ז היטב ונתבארו לנכון ד' הרמב"ם ז"ל ואזיל בשיטת הרי"ף רבו ז"ל ויוצא מזה לדינא לדעתם ז"ל דאפי' תערובות שיש בו כזית בכדא"פ אין בו כרת רק מלקות לבד וכן סתם הרמב"ם גבי איסורי מאכלות בטעמו וממשו אסור ולוקין עליו משמע דרק מלקות ולא כרת וכלישנא דר' יוחנן דאמר הכי וזהו כזית בכדא"פ אבל אם אין בו כזית בכדא"פ דעת הרי"ף והרמב"ם דאין בו רק איסורא בעלמא ולא לקי וכרבנן דפליגי אר"א אך לפי המתבאר מדברינו החילוק בין שאור בל תקטירו שפ' שם הרמב"ם להחמיר משום דלא שייך התם לפרש ביש כזית בכדא"פ דל"צ לריבוי' כלל כיון שא"צ לו הצירוף כמבואר לעיל יש להוציא מזה דה"ה גבי חמץ לענין בל יראה ובל ימצא א"צ לכזית בכדא"פ וכל שיש בו כזית חמץ בתערובת עבר עליו דהא עכ"פ יש שם כזית כא' ודמיא להך דשאור ב"ת כיון שמקטיר כל הקומץ כא' ה"נ הלא מצטרף כל הכזית כא' משא"כ באכילה ודוק וכבר הביאו משם הרמ"ק ז"ל לענין בל יראה דאמר א"צ לכזית בכדא"פ והסכים לזה הגאון האמיתי רבינו אליהו ז"ל מווילנא:

ואגב גררא ראיתי להזכיר בענין זה מה שנ"ל לתרץ קו' תוס' במנחות בסוגיא דהביא שיאור כו' דמק' הגמרא אי לר"מ מדלקי עליה חמץ הוא כו' והק' התוס' דהא ר"מ מריבוי' דקרא הוא דמרבי והא התם ליכא קרא לריבוי' ולענ"ד נראה פשוט דהא גם בשאור בל תקטירו כתיב כל וכיון דר"מ דריש כל מרבי תערובו' ונוקשה גם בשאור ב"ת וגם אנוקשה לקי כמו על תערובות והוי חמץ לענין מנחות וכ' כל המנחה כו' לא תעשה חמץ כי כל שאור כו' ומתורץ בזה קו' התוס':

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה