אור ברסלב
משכנות יעקב קיב שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

קיב שאלה

קיא שאלה

בדין שכירת רשות מהישמעאל אם צריך לשכור בכל שבת:

תשובה בגמ' פ' הדר דף ס"ב ע"א ואמרו רבנן אין עירוב מועיל במקום ישמעאל כו' ישמעאל לא מוגר וכ' רש"י ז"ל ע"ז והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת כו' ודקדקו קצת פוסקים מד' רש"י ז"ל שצריך לשכור רשות מן הישמעאלים בכל ע"ש מחדש וכ"כ בהג"א בשם קצת פוסקים והרא"ש ז"ל כ' שאין כוונת רש"י ז"ל לשכור בכל ע"ש רק כשחוזר בו הישמעאל דומיא דעירוב כו':

ולענ"ד גם זה צ"ע דממ"נ אם בתחלת השכירות שכר על משך זמן היאך יוכל לחזור בו כיון שקיבל דמים כמו שפירש"י ז"ל במשנה בהא דר"ג מעשה בצדוקי א' כו' דאי אגירו מיני' היכי מצי למהדר דהא נקיט דמי וצריך ע"כ לדחוק לפ' ד' הרא"ש ז"ל כששכרו סתם דאז כ"ז שלא חזר בו השכירות במקומה עומדת וכשחזר בו פוסקת שכירותו ודחוק הוא מאד לפ' כן כוונת רש"י ז"ל שסתם וכ' שיקשה בעיניו לשכור בכל ע"ש ישכור על זמן מיוחד ולא יוכל לחזור ועוד דמי הכריחו לרש"י ז"ל לזה דהא בגמ' יהבינן טעמא דישמעאל לא מיגר אי משום דלמא אתי לאחזוקי למ"ד שכירות בריאה בעינן אי משום דחייש לכשפים למ"ד שכירות רעועה בעינן:

ע"כ נלע"ד דדברי רש"י ז"ל הם כפשוטן וגם אין דעתו כלל שיצטרך לשכור בכל ע"ש רק כוונתו ז"ל לפרש מאי דאמרינן בש"ס וישמעאל לא מוגר למ"ד שכירות בריאה בעינן משום דלמא אתי לאחזוקי וברור לענ"ד דאף למאי דקיי"ל כרב ששת דא' שכירות רעועה בעינן ואמרינן טעמא דלא מוגר משום דחייש ישמעאל לכשפים אפ"ה צריכין ג"כ לטעמא דדילמא אתי לאחזוקי דטעמא דכשפי' לא שייך רק אם שוכר הימנו שכירות רעועה ורואה הישמעאל שעושה דבר שאינו מבין טעמו ששוכרה הימנו שלא כראוי לשכירות גמורה ודרך הערמה בעלמא וחייש לכשפים לפי שהוא מילתא דתמיהא לגביה וכמו דחיישינן הכי גבי בדיקת חמץ בחור שבין יהודי לארמאי כו' דא' פלימו א' כל עצמו אינו בודק כו' אבל כששוכר הימנו שכירות בריאה וכמו שפי' רש"י ז"ל שיוכל למלאו' החצר או ע"י כתיבה כו' הוא עושה מעשה גמור בקנין כראוי ולא יהיה לתמי' בעיניו ולא חייש לכשפים וצריך ג"כ לטעם דלא מוגר שכירות בריאה דילמא אתי לאחזוקי דאל"כ אכתי מאי הועילו בתקנתן הא יוכל לשכור הימנו שכירות בריאה ולא יהי' טעמא דכשפים דאטו מ"ד שכירות רעועה אסור לשכור שכירות בריאה אלא ודאי כמ"ש דלא הדרינן מטעמא דילמא אתי כו' רק דלמ"ד דסגי ברעועה קשה דלא שייך טעמא דלאחזוקי וע"ז א' אפ"ה חייש לכשפים פי' דאפילו רעועה לא ירצה להשכיר מטעם א' דחייש לכשפים משא"כ בבריא דלא שייך האי טעמא רק דילמא אתי לאחזוקי ברשותו ועפי"ז ד' רש"י ז"ל נכונים מאד כיון דעכ"פ צריכין לטעמא דלא מוגר שכירות בריאה משום דלמא אתי לאחזוקי כו' א"כ קשה תינח אי ישכור ממנו על זמן מר בה או בסתמא דשייך למיחש דילמא אתי לאחזוקי כו' אבל הא יוכל לשכור הימנו ולפרש בשטר השכירות על יום שבת בלבד ולא אתי לאחזוקי כיון שמפורש בשטרו על יום א' לבד ותיכף אחר שבת בטלה שכירותו ומה יחוש בזה לכן הוצרך רש"י להקדים שיקשה בעיניו לתת לו שכר בכל ע"ש ופי' דבכי האי גוונא לא שייך למיחש דילמא אתי לאחזוקי כו' וע"ז תי' רש"י ז"ל דיקשה בעיניו לשכור בכל ע"ש וא"כ ממילא ירצה לשכור פעם א' למשך זמן מרובה וע"ז שפיר א' בגמ' דישמעאל לא מוגר אי בבריאה משום דלמא אתי לאחזוקי דבזמן מרובה ודאי שייך הך חששא בשכירות בריאה ואי ברעועה איכא טעמא אחרינא דחייש לכשפים כו' וכולהו טעמי צריכי טעם רש"י ז"ל על שכירות בריאה ליום שבת לבד דלא שייך לאחזוקי וטעם לאחזוקי על בריאה לזמן מרובה וטעם דכשפים על שכירות רעועה בכל גווני זה נלע"ד ברור בכונת רש"י ז"ל אבל גם הוא ז"ל מודה דבשכירות סתמא די על זמן מרובה זהו מה שנלע"ד בדעת רש"י ז"ל:

ובעיקר פסק הלכה בפלוגתא דאמוראי אי שכירות בריאה בעינן אי שכירות רעועה פסקו כל הפוסקים כד' המיקל ודי בשכירות סתם ולפי פי' רש"י ז"ל היינו אף אין רשות ביד ישראל למלאות החצר כלים דזהו בריאה ולמ"ד רעועה לא בעינן כ"ז רק רשות בעלמא אף שעדיין יד הישמעאל שולטת ואין רשות בידם למלאות כלים כמו שירצו וכן לפי' הערוך שהביאו ז"ל אפי' בלא כתיבה וחתימה וע"כ כוונתם אף במקום שנוהגין שאין שכירות מתקיימת אצלם כלל בלא כתיבה כו' אפ"ה די בכך אף דלא הוי קנין בדיניהם כלל ולכן אין הישמעאל חושש כלל דלמא אתי לאחזוקי לפי שאינה שכירות גמורה וע"כ טעמא דמילתא דסגי בהכי אף דלא מקני' רשותי' בכה"ג כיון דדירת ישמעאל מדינא לאו שמה דירה בענין הזה ואינו אוסר כלל רק רבנן גזרו בה שמא ילמוד כו' והצריכוהו לשכור אף שכירות רעועה וישמעאל חייש לכשפים ויצטרך לעקור דירתו מאצלו ולהכי סגי בשכירות כל דהו וכעין הערמה בעלמא ורב ששת הוא דס' הכי והלכה כוותיה לגבי רב חסדא וכמו שפסקו הגאונים הנ"ל כר"ש באיסורי אף בדאורייתא ואפשר דהרא"ש ז"ל שכ' טעם דהלכה כד' המיקל סבר דהאי כללא דוקא לגבי ר"נ הוא שכתבו הגאונים וכמו שהביאו ז"ל בפ' בכל מערבין גבי חזקה שליח עושה שליחותו ולא לגבי שאר אמוראי אך בלא"ה מ' דר"ש גדול היה וקשיש מרב חסדא ורב חסדא בעי מיניה כמה איבעי' בדף ס"ז וכ"ש לפי' הערוך דבריאה היינו כתיבה וחתימה א"כ כולהו אמוראי דס' שישמעאל אפי' בשבת כמו מבטל רשות ע"כ סברי דלא בעי כתיבה דאל"כ האיך ישכור בשבת והא אמירה לישמעאל שבות ולא התירו לעלות בערכאות רק לקונה בית בא"י וע"כ דדי בשכירות בעלמא וכן מוכח ג"כ לפי' רש"י ז"ל דאי בעינן שכירות גמורה שיש בה קנין גמור ולמלאות כחצר כו' האיך אפשר להתיר שכירות בשבת הא מקח וממכר כ"ש אסור מדברי נביאים ואפי' במצוה גמורה לקדש אשה ובדומה והא בביטול גופיה סברי ב"ש אין ביטול רשות בשבת וא' בגמ' טעמייהו משום דסברי ביטול רשות מיקנא רשותא הוא ואסור בשבתא וב"ה דשרו סברי איסתלוקי רשותא הוא ולהכי שרו בשבתא וכדא' בהדי' ד' ע"א וא"כ גם בשכירות אם איתא דיש בה דין קנין גמור פשיטא דהוי מיקנא רשותא בשבתא ואסור וגרע מביטול לב"ש דהוי מו"מ ממש אלא ודאי סברי שאין בזה מיקנא רשותא והערמה בעלמא היא דשכירות רעועה בעינן וע' בתוס' דף ס"ז ד"ה יפה עשיתם ששכרתם שכ' דלא דמי למקח וממכר לאסור בשבת שאין זה אלא כמתנה בעלמא שאין עושין אלא להתיר טלטול ודבריהם צריכים ביאור דהא גם ביטול הוא ג"כ מתנה בעלמא ורק להתיר טלטול ואפ"ה אסרי ב"ש וב"ה לא שרו רק לפי שאין בה מיקנא רשותא כלל רק איסתלוקי הא לא"ה הוי אסור אף שהוא להתיר טלטול וע"כ גם בשכירות צ"ל שאין בו מיקנא רשותא וכמ"ש לעיל ולמ"ד שכירות רעועה וגם ד' תוס' צריכים להתפרש עפ"ז וכן היא דעת ר יוחנן וכל תלמידיו שם לשכור אפי' בשבת וכן פסקו רוב הפוסקים ואפי' מאן דסבר אין שוכרין בשבת יכול הוא לסבור שכירות רעועה רק דאפ"ה כיון שיש בו קצת קנין אסור בשבת ולא דמי לביטול שאין בו קנין כלל וכן משמע לקמן דרב ששת גופיה סבר אין שוכרין בשבת דר"ח בעי מיניה מת ישמעאל בשבת מהו למ"ד שוכרין לא תיבעי לך כו' כי תיבעי לך למ"ד אין שוכרין תרתי הוא דלא עבדינן ופשיט ליה אני אומר מבטלין כו' ומשמע דס"ל דאין שוכרין רק כשמת הישמעאל מבטלין ואיהו גופיה ס"ל שכירות רעועה בעינן וע"כ הטעם כמ"ש דאפ"ה קצת קנין יש בו אבל מ"ד שוכרין ע"כ סבר שכירות רעועה דבבריאה פשיטא דהוי מיקנא רשותא:

ולענ"ד גם סוגי' דלקמן דר"ל ותלמידי ר"ח איקלעו לההוא פונדק דלא הוי שוכר והוי משכיר ואיבעי' להו מהו למיגר מיניה היכא דלא מצי מסלק לי' לא תבעי לך דלא אגרינא כי תבעי לך היכא דמצי מסלק ליה כיון דמצי מסלק לי' אגרינא א"ד השתא מיהת לא סלקי' וא' נשכור כו' וא"ל ר' אפס יפה עשיתם ששכרתם וע"כ הא דמצי מסלק ליה היינו כשיחזיר לו דמי שכירותו וא"כ ק' לכאורה באמת הא כ"ז שלא סלקו הוא מושכר ומה מועיל שכירו' המשכיר הא השתא הוא עכ"פ מושכר ומחוסר מעשה נתינת המעות ולמ"ד שכירות בריאה בעינן היינו שיוכל למלא החצר כו' לפי' רש"י ז"ל והאיך ימלאנו והשוכר יבא וישבור כליו וכדין כיון שלא החזירו לו מעותיו ולא יניחו להשתמש בו כלל ואיזו שכירו' היא זו אבל למ"ד שכירו' רעועה ניחא דבאמת אין זו קנין רשות גמור שהרי אין לו כח להשתמש בו כחפצו למ"ד רעועה בלא מוהרקי כו' ואפ"ה מהני כיון שנקרא קצת על שם רשות ישראל ששכרו ממנו אף שאין יכול להשתמש בו כראוי א"כ גם המשכיר הלז כיון שבידו לסלקו אלו היה לו מעות הרי שמו נקראת עליו עדיין ולא נפקא מרשותי' ולא שייך כ"כ לומר בזה שכירו' ליומא ממכר היא כיון שברשותיה לסלקו בכל שעה ברשותו עומדת ואף שתשמיש הבית הוא שכור להשוכר עבור מעותיו אכתי ברשות משכיר קאי ויכול להשכיר לישראל הרשות שנשאר לו בו ואף שאין הישראל יכול להשתמש בו אין זה מעכב לענין שכירת רשות מן הישמעאל למ"ד שכירות רעועה בעינן אבל למ"ד שכירות בריאה בעינן יש לומר שאין מועיל שכירות מהמשכיר אף שיכול לסלקו כ"ז שלא סלקו דשכירות גמורה לתשמיש בעינן:

ובירושלמי מייתי ג"כ הך עובדא וז"ל מהו לשכור מן הפונדק ר"ח ור' יונתן סלקין לחמתא דגרר א' נמתין עד שיבואו זקני דרום לכאן אתא ר' נתן ושרא להון שמע רשב"ל וא' מאחר שהישמעאל בא ומוציאנו לא עשינו כלום פי' דהא השתא אכתי לא סלקי' כדא' בש"ס דילן דמסתמא גם בירושלמי איירי בדמצי מסלק ליה כיון דבש"ס דילן פשיטא להו דבדלא מצי מסלק לא אגרינן דשכירות ליומא ממכר ומסתמא גם בירושלמי איירי בדמצי לסלק ואפ"ה פליג ר"ל משום דאכתי לא סלקי' ובידו להוציאו וא"ר יוחנן מעתה אין בתינו שלנו ופי' המפרשים שחיילות המלך המה נכנסים בבתים בע"כ ואין למחות בידם וא"כ לד' ר"ל שאמר כל שהישמעאל בא ומוציאו אין שכירו' כלום היה לאסור לטלטל בבתינו וא' ר' יוסטי בר' סימון בשם ר' בייתוס אין בתינו שלנו לדור עמנו הא לצאת אין מוציאין אותנו ובפונדק מוציאין אותנו פי' שבא לחלק דאפילו לר"ל אין אסור רק בפונדק לפי שיכול להוציאו לגמרי משא"כ אנשי חיל אין בכחם רק לבא ולדור עמנו הא להוציא אין להם יכולת ולכן אין אוסרין אפילו לר"ל ולדעת זו נראה דבאנשי החיל כל שיודעין שרשות בידם אף להוציא מהבית וכמו שהוא עכשיו בבא חיילות המלך שהראשים שלהם לוקחים להם לעצמם בתים נאים מכל אשר יבחרו ומוציאים הבע"ב לגמרי מהבית ודאי דאוסרין עליהם וצריך לקנות הרשות מהם וכ"פ המחבר בש"ע סי' שפ"ד ס"ב וכ' המ"א שם דלא דמי להא דא' באכסניא שלא ברשות אין איסר לעולם דדינא דמלכותא כברשות דמי ואף שבב"י כתב בשם תשו' הרשב"א שאין אוסר שלא ברשות אפילו בחיל המלך כבר הביא הגר"א ז"ל דעת הרשב"א ז"ל בתשו' א' שכ' שצ"ע מהירושלמי מהך דסוגיין דמעתה אין בתינו שלנו כו' דמ' להדי' דכל שיש כח בידם להוציאו אוסרים:

והנה בזמנינו זה ברוב מקומות הגדולים ובכרכים עומדים תמיד הרבה מחיילות המלך ורבים מהשרים ולוקחים להם בתים לעצמם שאין להישראל בהן שום תפיסת יד ונוהגים בהרבה מקומות לטלטל עפ"י עירוב ואין קונים רשות מהשרים כלל ואם באנו להצריך קניית רשות יצטרכו לקנות מכל א' מהם שאין לא' יכולת על השני להוציאו מהבית או שום תפיסת יד וגם אינם כשכירו ולקיטו שכולם מקבלים פרס המלך ונהגו להקל והדבר ק' לפי ד' המחבר והמ"א והיה נלע"ד לצדד היתר בדבר זה עפ"י הדברים האמורים למעלה והוא:

דהנה כל קושית ר"י מעתה אין בתינו שלנו כו' היינו לר"ל דתלי' מילתא אם יכולת ביד הישמעאל להוציאו ולהכי אין שוכרין מהפונדק ולא די בשם שכירות רשות לבד רק בתשמיש הבית וע"ז הקשה ר"י דא"כ אין בתינו שלנו מפני חיל המלך אלא ודאי ע"כ דלא איכפת לן כלל שהוא מוציאנו רק שישאר הרשות לבעליו הראשונים ולכן שוכרין מהמשכיר כ"ז שיכול לסלק שרשותו שולטת בה וה"ה באנשי חיל אף דמדינא דמלכותא יכולין לבא לבתינו איזה ענין שתהא נקראת ברשות הישמעאלי' שהרי לא קנו ולא שכרו אותה רק מטעם המלך יש להם לדור בבית ולהשתמש בו אבל עיקר הרשות נשאר לבעלים ולא דמי למשכיר היכא דלא מני מסלק ליה דשכירות ליומא ממכר הוא משא"כ כאן באנשי חיל לא עדיף ממשכיר דמצי מסלק ליה דרשותו היא אף שלא סלקו ולהכי מדמי ליה ר"י ומקשה לר"ל דאסר בפונדק ואתי רבי יוסטי לשנויי דברי ר"ל דל"ד לחיל המלך שאינם יכולין להוציא לגמרי אבל בפונדק יכולין להוציא ולפ"ז בחיל המלך אם הם יכולין להוציא הוא דומה לפונדק שיכול להוציא ולר"ל אסור הא לר' יוחנן ור"ח ור' יונתן ורבי נתן הדרומי דשרו להשכיר אפי' בפונדק שהישמעאל יכול להוציאו כ"ז שלא סלקו בדמי' ואין רצונו לסלקו כלל אפ"ה שוכרין ממנו וע"כ ס"ל דלא תליא מילת' במה שהישמעאל מוציאו רק בקריאת רשות בעלי' הראשוני' יכולין להשכיר אף שלא יוכל השוכר להשתמש בו דאגידה גבי שוכר ראשון לא איכפת לן בהכי א"כ ממילא גם בחיל המלך אף שיכולת בידם להוציא מדינא דמלכותא אין זה נקרא בשביל זה ע"ש הישמעאלי' רק ברשות בעלי' קיימא ושמן עליו דאין שייך דד"מ רק שיהיו יכולין לדור ולהשתמש בהן ולא שתהא ברשותו ועיקר הרשות נשאר לבעליו וסגי בהכי כמו שכירות מהמשכיר שאין שוכרין רק שם הרשות ולא התשמיש וכ"ש בזה ששם בעליו עליו וזו היתה תשובת ר"י על ר"ל וכוותייהו קיי"ל וכסוגיא דש"ס דילן דמסקינן יפה עשיתם ששכרתם וא"כ לכאורה מהירושלמי רואין להיפך דמדינא אין אנשי החיל אוסרין כלל אליבא דר"ח ור"י ור"י ור"נ דשוכרין מהמשכיר והטעם דלא בעינן שכירות וקנין גמור להשתמש בו רק קנין רשות בעלמא וכעין הערמה וכח זה נשאר ביד הבעלים גבי אנשי החיל וזה לענ"ד ברור בפי' הירושלמי וסמך וסעד גמור למנהג שנהגו וצ"ע לענ"ד על מה שהביאו ראיה מהירושלמי לאסור:

ועפ"ז נראה ג"כ דמ"ש הרמ"א ז"ל בסי' שפ"ב ס"א ישראל שהשאיל או שהשכיר ביתו לישמעאל אין אוסר עליו שלא השאיל או השכיר לו על דעת שיאסור עליו ולכאורה ק' מה טעם הוא זה כיון שעכ"פ השכיר לו וליומיה ממכר הוא ומ' דאיירי אפי' בלא מצי מסלק ליה דהא סתם נכתב ומאי שנא דבהשכיר לישראל ודאי אוסר כ"ז שאין לו תפיסת יד וכמ"ש בש"ע בהדיא ולא התירו בתוס' רק מי שיש לו מלמדים וסופרים כו' וכתב הטעם דמצי לסלוקינהו ואף בזה נחלק הריטב"א ז"ל שם בערובין וכתב דאפילו במצי לסלקינהו אוסרים ומ"ש דבישמעאל השוכר מישראל אין אוסר כלל ולפמ"ש לעיל ניחא טובא כיון דשכירות מן הישמעאל א"צ רק קנין שם הרשות אף שא"י להשתמש א"כ אותו זכות יכול המשכיר לישמעאל להשאיר אצלו ואף שמשכיר לישמעאל אנן סהדי שאותו שיור וזכות שם רשות הוא משייר לעצמו שאין זה סותר להשכירות שהרי אף כשישכור מהישמעאל שכירות רעועה הרי עיקר תשמיש הבית נשאר לישמעאל רק שם הרשות הוא קונה ממנו וא"כ מי יאמר שהשכיר כח זה מתחלה לישמעאל שיצטרך לקנות ממנו כיון שהוא יכול להסתלק אנן סהדי שכח זה לא השכיר לו מעולם וכ"ז מקולי דירת ישמעאל משא"כ דירת ישראל דשמ' דירה ולא סגי בשם קנין רשו' בעלמא והמבטל רשות הוא אסור להוציא מביתו לגמרי שלא יראה כמחזיק וחוזר א"כ ישראל השוכר מישראל ודאי אוסר עליו דלא שייך בזה השארת רשות ולא מן השם הוא גבי ישראל רק ביטול וסילוק גמור ובלא מצי מסלק פשיטא דאוסר ואפי' במצי מסלק לדברי הריטב"א ז"ל אוסר והוא חילוק ברור ונכון לפענ"ד וע' מ"ש בביאורי הגאון ר"א ז"ל בסי' שפ"ב להשוות דין הישמעאל ג"כ דדווק' בדמצי מסלק איירי והוא דחוק ולענ"ד נ' כמ"ש ועילה נכון בעזהש"י ודוק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה