משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
קיא שאלה
בעיירות שלנו שמערבין בצ"הפ אם יש הפסק בין הצ"הפ לכותלי הבית בשלשה טפחים אם בטל הצ"הפ:
תשובה הנה המ"א כ' בסי' שס"ה ס"ג דצ"ע במבואות שלנו דיש להם דין חצר אם דינן כן גם לענין פרצה דפרצת חצר היא בעשר ופרצת מבוי בד' היכא דבקעי בי' רבים וה"ה בעיר המוקפת חומה ונפרץ בה פרצה בד' ובקעי ביה רבים לדידן דקיי"ל דיש לה דין חצר צ"ע אם הוא מותר ויש להחמיר והרב בעל אבן העוזר חלק עליו וכ' דהא דא' פרצת מבוי בד' היינו במבוי הניתר בלחי וקורה ונפרץ עוד במקום א' הוא דאסרינן דחד פתחא שרינן ולא שנים אבל לדידן דכל מבואותינו מתוקנים בצ"הפ וכ"ש בעיר מוקפת חומה אם מצד א' נפרץ פרצה בי' כיון דאין שם פתח רק מצד א' אפי' כמה פרצות בצד א' שרינן כו' אבל אם בשני צדדים יש פרצות עשר גם לדעתו ז"ל צריך תיקון צ"הפ בפרצ' א' עכ"פ וע' בדבריו ז"ל:
ולענ"ד אין דבריו מוחוורין כ"כ מלבד שהוא דבר תימה לומר דפתח כי' אמות בצד א' פתח הוא ובב' צדדין אוסרין וממ"נ אי פתח הוא אפי' כמה לישתרי ומ"ש מבוי מחצר דא' דפנות הללו שריבה בהן פתחים וחלונות כו' אפילו בכל צד וכן מבואר בכמה דוכתי ומהלכות מחיצה היא דכל רצה כעשר אמות מותרת וע"כ הא דמחמרי בפרצת מבוי בד' היינו דלא מיחזי כ"כ כפיתחא במבוי שאינו עשוי כ"כ לתשמיש ודירה וגם הרבי' בוקעים בו ומבטלים שם פתח ממנו ועיקר הטעם משום דלא עבידי דעבדי פיתחא במבוי מצידו ולהכי מחלקינן בין מראשו למצדו וא"כ שאין שם פתח עליו אפי' בחדא ליתסר מצידו ומה ענין זה לחד פתחא שרינן כו' דזה שייך דווקא בתיקון לחי וקורה דלא שרינן רק בצד א' ולא בשני צדדים דאינן מחיצה גמורה אבל עומד מרובה על הפרוץ מחיצה גמורה מה"ת היא אפי' בד' רוחות ופרצה בעשר היא כפתח ולמה נחלק במבוי בין פתח א' לב' פתחים הא ודאי לא מסתברא כלל אלא עיקר טעם מ"ד מצידו בעשר הוא משום חומר המבוי שאין נראה כ"כ כמו פתח וכמש"ל ובפרט לדידן דדוקא אי בקעי בי' רבים והוי כפרצה וא"כ גם פרצה א' אוסרת ולא דמי לפתח כל מבוי דהוי מראשו והכא הוי מצידו וד' המ"א נכונים מאד אי נימא דמבואות שלנו יש להן דין מבוי לענין זה:
וראיה ברורה לזה דאין חילוק בין הניתר בלחי וקורה לניתר בצ"הפ דהא בש"ס מדמינן הך דינא דמבוי עקום אי תורתו כמפולש להך דינא דפרצת מבוי מצידו בד' דחד טעמא הוא דמאי טעמא תורתו כמפולש אף שאינו רק בעשר וע"כ משום שכל א' פתוח מצידו בעשר ומצידו פרצתו בד' ולהכי דיינינן ליה כמפולש והוא מבואר היטב בסוגיא שם דא' רנב"י כוותיה דר"ה מסתברא כו' והנה רש"י ז"ל כ' בהא דתורתו כמפולש שצריך תיקון בעקמומיתו צ"הפ ולחי בכל רוח וכ"פ הרא"ש ז"ל ופי' עפי"ז הירושלמי דח' מבוי עקום ומפולש אר"י עושה לחי וקורה מכאן וצ"הפ מכאן דהיינו בתיקון א' מן המבואות וכן פי' שם הך דהוי בסורי' וכריך בודי' כו' ואי נימא דכל שראשו מתוקן בצ"הפ שוב אין פרצה א' שבצדו אוסרתו עד יותר מעשר א"כ כל שבני מבוי א' עושין לפתחן לר"הר צ"הפ אין הפרצה שבין זה לזה אוסרת בפחות מעשר והא עיקר טעמא דתורתו כמפולש משום פרצת מבוי מצידו בד' ולא שייך זה כשתיקן ראשו בצ"הפ דאפי' בפרצה גמורה לא אסרה בי' וא"כ למה צריך תיקון בעקמומיתו ויותר קשה בההוא מבוי עקום דהוי בנהרדעא ואצרכוהו דלתות כחומרי דרב וחומרי דשמואל ופירש"י בב' עקמומיותיו וכל טורח זה למה יעשו צה"פ בב' ראשיהן הפתוחין לרה"ר והיו מתוקנים בצה"פ דשוב אין פרצה בעשר אוסרתן ואפי' בעקום כמין ח' כולם מותרים שכל אחד פרוץ לחבירו בעשר ובצד אחד ואפילו האמצעי יש לו ב' פתחים בצד א' ואין בזה שום חששא לד' האהעו"ז ומה היו צריכין לדלתות בין לרב בין לשמואל אפילו כי מנקטינן חומרא דתרוויהו הא עיקר חומרי' דרב דתורתו כמפולש הוא משום פרצת מבוי כדמוכח סוגיא דרנב"י גופיה דאמר בגמ' בההוא מבוי עקום כו' כולה כרב עבדוה דאמר רב הונא הל' ואין מורין כן וס' רב גופיה למעשה כחנניא דמבוי מפולש צריך דלתות ואפ"ה מוכח רנב"י מהא דרב דמבוי עקום כו' דפרצת מבוי מצידו בד' משמע הא לא"ה לא שייך לאחמורי בעקום וא"כ כיון דמתוקן בצה"פ אף שנפרץ במקום א' לרה"ר שרי לדבריו ז"ל וכ"ש כשפרוצין זה לזה דלגבי כל חד וחד פיתחא הוא וניתר בעומד מרובה ואפילו לגי' תוס' ור"ח ז"ל ואצרכוהו דלת כו' ג"כ ק' מה צורך לדלת יותר קל לעשות צ"הפ בב' ראשיו אלא ודאי מוכח בבירור דאף כשמתקן ראשיהן לצד ר"הר הפרצה שביניהן אוסרתן מדין פרצת מבוי וכ"ש כשנפרץ לר"הר והוא ראיה ברורה שאין עליה תשובה:
ובוודאי יש להחמיר כד' המ"א ז"ל ומה שאנו דנין מבואות שלנו כחצירות זה שייך להחמיר לפי שאין בהן תנאי המבוי אורכו יתר על רוחבו ובתים וחצירות כו' ולא שרינן להו בלחי אבל להקל אין טעם כלל לחושבן כחצר אדרבה לפי הטעם שכ' דמבוי לפי שאינו קרוב כל כך לדירה אין ראוי לקרות פתחו בצדו ביותר מד' כ"ש הדבר במבואות שלנו שרחוקין מדירה יותר ממבואות שהיו בימי הש"ס שהיו עכ"פ מיוחדין לתשמיש בני החצירות הפתוחים לו לבד ויכולין למחול על אחרים כמבואר בש"ס בב"ב פ"ב ובב"מ פ' המקבל ודינו לרוב דיני ממונות כחצר השותפין משא"כ במבואות שלנו שדינן לדיני ממנות כר"הר גמורה רק שמקילין בזה לערבן בצ"הפ שחסרין תנאי ר"הר לענין שבת אבל לתשמיש ודירה לא חזיין כלל ולמה לא תהא פרצתן אוסרת יותר ממבואות שלהם ודו"ק וע' בתשו' הריב"ש סי' ת"ה הובאה בב"י ז"ל: