משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
קח שאלה
המוציא מר"הר לר"הי דרך כרמלית אי הוי איסורו מה"ת:
תשובה אי' בשבת דף ו' ע"א המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר אר"י מודה ב"ע בזורק כו' והביאה הרי"ף ז"ל ותמהו עליו הפוסקים למה הביא הך דמודה ב"ע כו' דודאי לית הלכתא כבן עזאי אף במוציא ומאי נ"מ אי מודה בזורק ורצו להעמיס שהרי"ף ז"ל פוסק באמת כבן עזאי אבל אין זה נראה שהרי הביאו ראיות ברורות דאין הלכה כב"ע ואין סבר' שהרי"ף יחלוק עליהן:
ונראה לפענ"ד שהרי"ף ז"ל הביא זאת לא מטעם דסובר כוותיה אלא משום דלא נימא איפכא דה"א דעיקר פלוגתייהו בזורק ובדין קלוטה כמי שהונחה דמי' דב"ע כר"ע דסבר קלוטה כו' והוי כהנחה בכרמלית אבל במוציא פטרי כ"ע וכ"ע סברי מהלך כעומד דמי ובירושלמי איכא מאן דמוקי פלוגתייהו בהדיא דוקא בזורק אבל במוציא ד"ה פטור וכן איכא מ"ד שם דפלוגתייהו במוציא אבל בזורק כ"ע מחייבי ומייתי שם סייעתא לתרוייהו ור"י ס"ל כהך מ"ד דפלוגתייהו במוציא והלכה כרבנן דמחייבי אף במוציא אבל לאידך מ"ד פטור במוציא דהא כ"ע פטרי וגם בזורק הוי סבר לאידך מ"ד לפסוק כבן עזאי דקאי בשיטת ר"ע רבי' דקלוטה כמי שהונחה דמי' והוו כרבים וכן אמר שם עוד בירושלמי ר"ע עביד אויר ר"ה כממשן וב"ע עביד אויר כרמלית כממשן ור"י לא ס"ל הכי ותני' כוותיה והו"ל ר"ע יחידאה ולפי"ז א"ש הא דשביק ר"י מושיט ונקט זורק ובברייתא אמר המושיט והזורק חייב אלא ודאי היינו טעמא דבמושיט ליכא טעמא כלל לפטורי דהא כשהוא ביד אדם לא שייך קלוטה כו' כמ"ש תוס' לעיל בריש סוגי' דקליטה כו' והוא מוכרח שם ומהלך ג"כ ליכא וא"כ מה"ת נימא דפטר ב"ע אבל בזורק ס"ד דפטר משום קלוטה וכר"ע קמ"ל דמודה ב"ע ודלא כר"ע זה נ"ל ברור ונכון בעז"ה בדעת הרי"ף ז"ל ודו"ק: