משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין
קז שאלה
קטן העושה מלאכה בשבת אם אביו חייב להפרישו מדאורייתא או מדרבנן:
תשובה גרסינן בפרק כל כתבי במשנה ישמעאל שבא לכבו' אין אומרי' לו כבה ואל תכבה אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן ודייק בגמרא ש"מ קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו כו' ומשני בקטן העושה ע"ד אביו ומקשה דכוותי' בישמעאל כו' ומשני ישמעאל עביד אדעתא דנפשי' והנה מדברי רש"י ז"ל שם גבי קטן עושה ע"ד אביו משמע דטעמא דאסור בקטן משום דהוי כמצווהו וכן פירש"י ביבמות פ"ח דף קי"א שהתינוק צופה באביו כו' וכאלו מצווהו לעשות כו' משמע שדעתו ז"ל דהוי כמו בשאר איסורין דאמרינן דלא ליספי להו בידים ולכן חילקו קצת פוסקים בין קטן שיש בו דעת להבחין שנוח לאביו בכך או לא עיין בב"י שהאריך בזה והביא בשם הרי"ף והרא"ש שהשמיטו האי דאוקמינן בעושה ע"ד אביו דאפשר שמפרשים דכל קטן שמכבה ודאי עושה ע"ד אביו עיי"ש בב"י:
ולענ"ד הדבר צריך עיון גדול דמה צורך בזה לדון דלא ליספי להו כו' הנוהג בכל האיסורין הא מקרא מלא דיבר הכתוב לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך כו' וע"כ בבנו ובתו הקטנים דגדולים הן מוזהרין בפני עצמן ואין מצוותן על האב אע"כ בקטנים ומצוות שביתתן על האב כמו שביתת עבדים ובהמה וא"כ כל שעושה מלאכת אביו הרי אביו עובר עליו משום לא תעשה כו' כמו בהמה ועבדים שאסורין במלאכת רבן רק לעצמן מותרין לעשות והכי נמי בקטן כל מלאכה שיש הנאה לאביו בה אסור מן התורה וזהו לפענ"ד טעם המפורש במשנה מפני ששביתתו עליו משמע להדיא דלאו משום איסור דלא ליספו ליה בידים הנוהג בכל איסורין שבתורה רק שאנחנו מוזהרין בפירוש על שביתתן והוא מקרא מלא דאתה ובנך כו':
ומצאתי הדבר מפורש לרמב"ן בפי' על התורה פסוק זה וז"ל ובנך ובתך הקטנים הזהירם הכתוב שלא יעשו בנים הקטנים מלאכה לדעתינו וכרצונינו עכ"ל והוא מבואר כמ"ש רק בפי' עבדך ואמתך כתב שם דקאי על עבדים שמלו וטבלו שחייבין בכל מצות כנשים והן מוזהרין בעצמן ג"כ רק שהזהירה תורה על האדון ג"כ מפני שהוא ברשותו אבל בפי' וינפש בן אמתך כו' כתב דקאי אגר תושב ערל ומוזהרין עליו שלא יעשה מלאכה לצרכינו כקטנים ובהמה והוא בעצמו אין עליו זאת המצוה ועושה מלאכה לעצמו בשבת הרי עכ"פ מבואר מדבריו דקטן העושה ע"ד אביו איכא לאו מפורש ולא משום דהוי כספי ליה בידים ולפ"ז וודאי אין לחלק כלל בין קטן לקטן מאחר שמפורש בקרא בנך ובתך הקטנים איך נוציא מכלל זה קטנים שאין בהן דעת שלימה וקרא סתמא אסר בכל קטן וכפי' הב"י בשיטת הרי"ף והרא"ש כמ"ש לעיל:
וכן הוא לענ"ד דעת הירושלמי המובא בחידושי הרשב"א פ' כל כתבי דגרסינן התם אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו לא כן קתני ראו אותו יוצא ומלקט עשבין אין זקוק לו תמן יש לו צורך בעשבים הכא אין לו צורך בכיבוי משמע דעיקר החלוק אם הקטן יש לו צורך בעצמו לעשבי' כגון לשחוק אין זקוק לו אבל כשאין לו צורך בכיבוי והוא עושה מלאכת אביו צריך למחות בידו והרשב"א כ' ע"ז דלפי הירושלמי אין לחלק בין קטן העושה ע"ד אביו וזה דלא כגמרתינו עכ"ל וכתב כן לפי פירש"י ז"ל דמחלק בין קטן לקטן אבל לפי דברי הב"י בסתימת הרי"ף והרא"ש ז"ל גם בש"ס דילן אין לחלק בין קטן לקטן וכל שעושה מלאכת אביו ואין לעצמו הנאה בה מיקרי לדעת אביו והיא כשיטת הירושלמי ואין כאן מחלוקת וזו ג"כ דעת הרמב"ן ז"ל:
וע"פי כל הנ"ל נראה ברור דאפילו במלאכה דרבנן כל שעושה לדעת אביו צריך למחות בידו דלא גרע מאמירה לישמעאל דהוי רק שבות בעלמא ואפ"ה אסור אף דאיסורין דרבנן כמבואר בש"ס בכמה דוכתי ובפוסקים דלא שרינן שבות רק במקום מצוה וצורך גדול כש"כ בקטנים שיש בהן לאו מפורש באיסורי תורה פשיטא שיש להחמיר בהן אפי' בדרבנן וכן מפורש בש"ע סי' ד"ש גבי שביתת עבדים וגר תושב דאסור לעשות מלאכת רבו אפילו במלאכה דרבנן אפילו בלא אמירה רק שעושה מלאכת רבו והוא הדין בקטן דבחד לאו איתנהו וכ"ש באמיר' דאסור אפי' בישמעאל ואין לדמות להא דאמרי' בגמרא כל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה דשם משום הפסד ממון דמי שהחשיך לו ובבהמה הקילו והנה בפ' חרש מייתי ברייתא לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח אבל מניחו תולש ומניחו זורק ובעי למידק מינה דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו כו' ועד כאן לא שרינן רק מניחו תולש או זורק שאין לאביו הנאה במלאכתו והתינוק מכוין לשחוק אבל הבאת מפתח אפי' בלא אמירה משמע דאסור כיון שהוא צורך אביו ולהכי לא נקט התירא בגווני דרישא והוי ליה למימר אבל מניחו מביא אלא ודאי משום דכל הבאה לפי שיש בזה הנאת אביו אסור אפילו בלא אמירה והוא כחילוק הירושלמי שהביא הרשב"א שיש לו צורך בעשבים:
מבואר מכ"ז שכתבנו והוכחנו דמלבד איסור שיש בכל האיסורין שלא להאכילו בידים ואף באיסור דרבנן יש בזה עוד איסור מפורש בפ"ע מלאו דלא תעשה כל מלאכה כו' ויש להזהר בזה הרבה מאוד וקצת ב"א מזלזלין מאוד בדורינו בנתינת חפץ לתינוק לטלטל ולהביא מר"הר מבלי שום על לב שיש בזה איסור דאורייתא ואף בכרמלית דרבנן עכ"פ איסורא מיהא איכא וראוי למחות ולגעור בהמקילין בזה ודו"ק: