אור ברסלב

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

ק שאלה

צ שאלה

ע"ד הסוכות שעושין מקרשים שמעמידין אותם בין בלונסאות הנקרא לאטי"ס וקושרין אותן בהן ובפתח הסוכה מכניסין הקרשים בין הלאט"ס בלי קשירה בכדי שיוכלו להוציאם ולהכניסם גם בשבתות ויו"ט בצאתם ובבואם לסוכה לפתוח ולסגור על ידם אם המנהג הלז אשר נהגו נתפשט ע"י היתר או יש לערער בדבר משום בונה:

תשובה אחר העיון נראה ברור להחמיר בדבר וחוששני להם מאיסור דאורייתא הגם כי מדברי האחרונים יש ללמוד קצת קולא בדבר הנה ברייתא מפורשת סוף ערובין דלת אלמנה הנגררת אסור לנעול בה ה"ד דלת אלמנה א"ד דחד שיפא ופי' הרי"ף והרא"ש והפוסקים שאין לה רק לוח א' ואינה מחוברת מכמה לוחות שיהא צורת דלת עלי' משום דמיחזי כבונה וכ"כ רש"י ז"ל שנראה כנותן נסר בכותל כו' וא"ד דלית לי' גישתמא פי' הרי"ף שאין לה אסקופה תחתונה רק מורידין אותה לארץ ורש"י פי' שאין לה בריחין המחברין אותה הנה נראה מפירושו שאף שהיא מחוברת מכמה לוחות כל שאינן מחוברין יחד ע"י בריחי עץ כדרך חיבור דלתות נקרא דלת אלמנה שחסרה מתיקוניה והרא"ש והטור כתבו כפי' הרי"ף ופ' כתרווייהו לישני לחומרא שכל שהיא מלוח א' או שאין לה אסקופה כו' אסור לנעול בה וכן פ' המחבר בסת' רק הרמב"ם פ' לקולא ובחדא לטיבותא סגי עד דאיכא תרתי ריעותא שיהיה מלוח א' וגם אין לה אסקופה אז אסורה ובאמת דחקו רבים בטעמו ז"ל והנה בנידון דידן לא מיבעי' לדעת הטור והמחבר והפוסקים לחומרא דודאי אסור להכניס קרשים הללו דהא הן לוח א' ממש כל חדא בפ"ע ומה יועיל להתיר בהכנסתו אח"כ עוד קרשים הלא כל א' בפ"ע אין בה שם וצורת דלת וכל עיקר בנין הסוכות הלא הוא ע"י הכנסת הקרשים בזא"ז וגם מאן מפיס איזה מינייהו בנין ואיזהו דלת אילולי הקשירה כנ"ל בהשאלה ולפירש"י מילתא דפשיטא דאסור דלדידי' אף גם דלת מכמה קרשים כל שאין בריח מבריחן הווי' דלת אלמנה וכ"כ הרר"י ואף לפי' הרי"ף לא מוכח דפליג ע"ז וכ"ש כשאין מחוברין כלל וכל חדא בפ"ע קאי באיסור מה יועיל צירופן להתיר וזה דבר פשוט ומבואר מאוד וגם לדעת הרמב"ם הא הכי תרתי לריעותא איכא שגם אין להם אסקופה ומורידין הקרשים בין הלאטי"ס עד הקרקע ואין לומר שהלאטי"ס דין אסקופה להן זה אינו אדרבה זה עיקר דרך בנין הלז ומה נשתנה מקום הלז להקרא אסקופה ואפי' באסקופה גמורה התחובה ונקובה לארץ אסרינן גבי נגר לנעול והיינו נקמז אסור כמבואר בגמ' ובש"ע כ"ש בנידון דידן שאין כאן שם אסקופה כלל ובב"י צדד להתיר בחניות שנועלין בקרשים שיש אסקופה עליונה ותחתונה ויש בה חקיקות למעלה ולמטה להכניס בהן הקרשים וכ' להתיר עפ"י דברי הרמב"ם וכ' שגם לד' הטור יש לומר כן דכיון שהן הרבה קרשים אין זה נקרא דלת אלמנה אבל לפמ"ש לד' רש"י והרר"י מבואר להיפוך ממה שסיים דכיון שהן הרבה כו' דאדרבה שאם כשאין להם בריחים אסור כ"ש כשהן נפרדים לגמרי ודבריו ז"ל צ"ע אבל נראה שגם הוא לא כ' זה אלא לסניף וכמשמע מלשונו ז"ל ועכ"פ הפרש גדול גם בין החניות לנ"ד דשם הנסרי' משופין וחלקים שיש עליהם צורת דלת ובהכנסם לתוך החקק מתחברין יחד אחד באחד יגשו ממעשה ידי אמן גם יש בבנין החניות הכירא לתיקון הדלת משא"כ נ"ד שהוא שוה ממש לבנין וגם אין להם אסקופה וצורת קרשי הדלת שוים לכל קרשי הבנין גם הב"י יודה לאיסור גם לד' רמב"ם ז"ל וכ"ש לדעת שאר פוסקים דסגי בחדא לריעותא ואסור עכ"פ מחמת שאין להם אסקופה וכ"פ המחבר בשו"ע דלא כהרמב"ם:

והנה המ"א בה' שבת הביא בשם הב"ח על דין זה שכ' שאם הוא פתח העשוי לכניסה ויציא' תדיר מותר אף שהוא מקרש א' ודקדק כן מד' התוס' וכ' המ"א שיש להקל כיון שהרמב"ם מיקל יותר והנה מד' המ"א נ' שדעתו להקל ביש להן אסקופה ועשוי לכניסה כו' כיון שלד' הרמב"ם בחדא לטיבותא סגי אף שהוא לוח א' ובצירוף ד' הב"ח בשם תוס' דכל שעשוי לכניסה כו' בל"ז שרי אבל באין להם אסקופה גם לד' המ"א אין להקל שהרי בזה גם הרמב"ם ז"ל ס"ל לאיסור ואין לנו רק דקדוק הב"ח בשם תוס' להקל אם עשוי לכניסה ויציאה בכל גווני ואין דעת המ"א לסמוך ע"ז למעשה וגם דעת הב"י אינה כן מדבריו גבי חניות כמ"ש המ"א בשמו ולא סמך המ"א ע"ז רק בצירוף קולת הרמב"ם ז"ל אם יש אסקופה וכ"כ הפרמ"ג ותוס' שבת בד' המ"א:

ואולם לענ"ד ד' הב"ח צע"ג ואין מד' התוס' ראי' כלל כי הוא הוציא כן ממ"ש התוס' על ברייתא דדלת אלמנה הנגררת אין נועלין כו' וכ' דאיירי ביש להן ציר כו' דאל"כ מאי ארי' דלת אלמנה אפילו דלת גמורה הנגררת אסורה אם אינה גבוה מן הארץ כל שאין לה היכר ציר אלא ודאי איירי שיש להן ציר דסתם דלת שרי אף שנגררת ודלת אלמנה אסורה ומזה דקדק הב"ח אם איתא דס"ל לתוס' לאסור דלת אלמנה אף שעשוי לכניסה כו' מאי קשי' להו מאי אירי' כו' הא מה דבעינן ציר דוקא בדלת שבמוקצה ופרצה כמ"ש במשנה שם דאין עשוי לכניסה כו' כמ"ש הרא"ש והראב"ד שם אבל אם עשוי לכניסה כו' לא בעי ציר ושרי בנגררת ואשמעינן דאם היא דלת אלמנה אפ"ה אסורה אלא ודאי ס"ל לתוס' דאם עשוי לכניסה גם בדלת אלמנה שרי וע"כ דאיירי ג"כ במוקצה כו' וא"כ ק' מאי ארי' כו' כל דלת נמי אסורה לכך תירצו דאף ביש להן ציר זוהי ראיית הב"ח בקוצר ולענ"ד אין זה ראי' כלל דהנה הרא"ש והראב"ד הוא שחילקו בין עשוי לכניסה ויציאה תדיר לפי שהקשו מאי שנא דהכא בעינן קשור ותלוי או היכר ציר וגבי נגר פסקינן כר"י ור"א דשרי בנגרר ולכן חילקו דכאן איירי בפתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה תדיר החמירו טפי להצריך גבוה כו' או היכר ציר אבל אם עשוי לכניסה ויציאה דומה ממש לנגר דשרי בנגרר וכ' שלכן נקט במשנה דלת שבמוקצה כו' והנה רש"י ז"ל פי' בהדי' דלהכי נקט שבמוקצה כו' דאורחייהו לעשות להן דלת שאינה תלוי' וקבוע' כראוי כו' משמע להדי' דאין חילוק כלל לדינא ואף בבית דינא הכי רק דסתם בית אדם עושה דלת טובה ותלוי' להכי נקט שבמוקצה ולא כד' הראב"ד והרא"ש שכ' דדוקא נקט שבמוקצה וא"כ י"ל דגם תוס' ס"ל כרש"י שהרי לא הזכירו חילוק הרא"ש ז"ל כלל ולא כתבו דדוקא נקט שבמוקצה מסתמא דעתם כרש"י ז"ל שאין חילוק בזה ובכל דלת בעי' תליי' או היכר ציר ולכן הוצרכו לתרץ דהך דדלת אלמנה רבותא אשמעינן דאף שיש לה ציר אסורה וזה ישר בעיני דאם כד' הב"ח מהיכי פשיטא לי' לתוס' דבעשוי לכניסה ויציאה שרי אף בדלת אלמנה למוקים ברייתא באינה עשוי' לכניסה ויציאה הא ברייתא סתמא קתני דלת אלמנה הנגררת כו' ולא א' שבמוקצה ופרצה כו' ועוד שמפני זה נצטרך לאסור אף ביש לה ציר ומנ"ל דילמא איפכא ביש לה ציר שרי ורבותא דדלת אלמנה אף בעשוי לכניסה ויציאה אלא ודאי לא ס"ל כלל הך חילוקא וכמ"ש רש"י ז"ל וגם הרז"ה לא ס"ל הך חילוק שהקשה הך דהכא ודנגר אהדדי ודעתו ז"ל דלפסק הלכה לא בעינן היכר ציר ושרי בקשור לחוד כמו בנגר ומתניתין דבעו גביה אוקמה דלא כהלכתא דקיי"ל כר"י בנגר עיי"ש ולא ס"ל לחלק כלל בין עשוי לכניסה ויציאה אלא כמ"ש הרא"ש בשמו והנה לד' רש"י ז"ל בכל דלת בעי גבוה כו' או היכר ציר אף העשוי לכניסה ויציאה ובדלת אלמנה אף בציר אסור ולדעת הרז"ה אף שדחה מהלכה הך דבעי היכר ציר וס"ל דקשור לחוד סגי כמו נגר הנגרר ע"כ ס"ל דבדלת אלמנה מחמרינן טפי משאר דלת ועוד דעכ"פ קשירה בעי אף בנגר דהא במונח קיי"ל כרבנן דאף במקדש אסור וכ' רש"י ז"ל דהוי בנין גמור ולא שבות וא"כ ה"נ אף בדלת גמור כשאינו קשור אסור מה"ת לד' הרז"ה וכן לד' הרא"ש והראב"ד שחלקו בין עשוי לכניסה ויציאה דומי' דנגר דאז שרי בנגרר לחוד עיי"ש מבואר להדי' דעכ"פ בעי שיהא קשור ונגרר דומי' דנגר אבל באינו קשור גם בנגר אסור והוא מבואר מד' הרא"ש והטור וכן פ' המחבר בש"ע דאם עשוי לכניסה ויציאה שרי בנגרר וא"כ אף אי נימא כד' הב"ח דגם דלת אלמנה שרי בעשוי לכניסה ויציאה עכ"פ לא עדיף משאר דלת דלא שרינן בעשוי לכניסה ויציאה רק בנגרר דומיא דנגר לד' רא"ש וראב"ד וטור והמחבר וכ"ש לדעת רש"י ורז"ה שאין חילוק כלל בין עשוי לכניסה ויציאה כמש"ל דעכ"פ אסור כל שאינו קשור אף בדלת גמור וכ"ש בדלת אלמנה וגם דעת תוס' נראה שכן היא שלא לחלק כלל בין עשוי לכניסה ויציאה שלא כד' הב"ח וכמש"ל:

וזכיתי למצוא בביאורי הגר"א ז"ל שכ' בפשיטות שדעת תוס' כדעת רש"י ז"ל שאין שום חילוק כלל ומציין לדבור תוס' בסוגי' דנגר שיש בראשו כו' ועיינתי שם והנה אמת נכון מפורש בדבריהם שכ' שם דהך דדלת כו' דבעי גבוה כו' איירי שאינו ניטל באגדו כו' וקשור לדופן דבהכי לא שרי ר"י נגר רק כשניטל באגדו כו' עיי"ש ומתוקמה כר"י כו' הרי להדי' שהשוו הך דדלת ודנגר יחד להצריך קשירה חזקה שיהא ניטל באגדו כו' ואם אינו ניטל באגדו בעי ציר כו' ומשמע להדי' דאף בעשוי לכניסה ויציאה כמו נגר ושאין סברא כלל לחלק ביניהם דא"כ לא הוי קשה להו מידי לר"י דשרי בנגר והכא בעי גבוה כו' דילמא הוא משום שאין עשוי כו' כתי' הראב"ד אלא ודאי לא ס"ל כלל וזה פשוט ומבואר דעכ"פ בעי קשירה יפה שיהיה ניטל באגדו בכל דלת אף דבתים ואולי בדלת אלמנה אף בניטל באגדו אסור כמו דלא מהני ציר וכמ"ש התוס' והא דלא תירצו התוס' דלהכי נקט דלת אלמנה דאסור אף בניטל באגדו דזה אינו רק לר"י דנגר אבל לרבנן דנגר גם בשאר דלת אסור אף בניטל כו' כמו דאסרי בנגר וא"כ לא הוי רבותא בדלת אלמנה ולכן כתבו דאיירי ביש להן ציר דשאר דלתות שרי אף לרבנן ודלת אלמנה אסור אבל אה"נ דלדידן דקיי"ל כר"י ושרי בניטל כו' אבל בדלת אלמנה אסור כיון דאפי' ציר לא מהני להו ובעי דוקא גבוהים מן הארץ לכן א' בברייתא דלת אלמנה הנגררת כו' משמע דגבוה כו' שרי אף בדלת אלמנה:

עכ"פ נתבאר שדעת רש"י ותוס' ורז"ה וראב"ד ורא"ש וטור והמחבר דאף בכל דלת העשוי לכניסה ויציאה לא שרינן לנעול רק אם קשור יפה בכותל שיהא ניטל באגדו דומיא דשרי ר"י בנגר הנגרר ואי לא אסור ולדעת רש"י ז"ל הוא מה"ת ולפנינו אי"ה נבאר וכ"ש בנידון דידן דמקרי דלת אלמנה דודאי אסור ואף קשירה לא מהני רק גבוה מן הארץ וכן מבואר להדי' בדברי ריטב"א שכ' ג"כ חילוק שמחלק הראב"ד בין נגר להך דדלת כו' ומסיים שאם הוא עשוי לכניסה ויציאה סגי בקשירה לחוד וכ"כ שם בשם הר"ר ישעי' והק' ע"ז דא"כ מאי מקשה הגמרא מהך דדלת הנגררת כו' דסגי בקשירה לחוד נימא דמיירי בעשוי לכניסה כו' ותי' שם עיי"ש הרי להדי' דס"ל דעכ"פ בעי קשירה אף בעשוי לכניסה כו' תדיר ועוד כתב שם על הך דדלת אלמנ' א"ד דלית לה גישתמא כו' כפירש"י שאין לה בריחי' רק מחוברין במסמרי' כו' הרי להדי' כמ"ש דאף מכמה נסרים כל שאינם מחוברין חיבור הגון מקרי דלת אלמנה כ"ש נסרים שכל א' בפ"ע ואין מחוברין כלל ושלא כד' הב"י בהיתר חנויות ונראה שלכן השמיטו הב"י בש"ע ועמש"ל בזה:

איברא הרמב"ן ז"ל במלחמות וגם ריטב"א הביאו כ' שם דבדין היה למשרי הך דלת כו' משום שהן כלים גמורי' כו' רק משום שמוקצה היא ומיחזי כסותם לזמן מרובה והצריכו או גבוה מן הארץ עיי"ש וכ"כ לתרץ על קושית הרז"ה מהך דנגר ומשמע מדבריו ז"ל דכלי שעשוי לכניסה ויציאה שרי בלא קשירה כמ"ש משום שהן ומשמע דמדמי להו לנגר שיש בראשו גלוסטרא ולכולהו אינך דשרינן בהו משום שיש תורת כלי עליהן וא"כ לדבריו כד' הב"ח דגם דלת אלמנה שרי אם עשוי לכניסה ויציאה ה"ה התיר אף בלא קשירה אך דז"א ומצידה תברא דהא טעמי' דהרמב"ן ז"ל כיון שהן כלים גמורים ותורת כלי עליהן כו' ולא שייך האי טעמא בדלת אלמנה כיון שאין צורת דלת כלל עליהן וגם אין עליהן שם אחר כמו מחצלת וקנקן כו' דעכ"פ הן עצמן כלים גמורים בהנך קרשים שלא עשה בהן שום תיקון כלי ואינו סרוט יסרטו וגרע טפי מנגר שאין בו גלוסטרא שנעשה לכך אבל קרשים עצים בעלמא נינהו ופשוט לדברי הרמב"ן דבעי עכ"פ קשור יפה כמו נגר:

והנה הרי"ף ז"ל גריס בברייתא דלת אלמנה שאינה נגררת כו' וביאר דבריו הגאון ר"א ז"ל דהיינו שאינה קשור' כלל וכ' שדעתו ז"ל דהני מתניתין וברייתא דבעו קשורין כו' וגבוה כו' או היכר ציר איירי בשאין עשוי לכניסה ויציאה אבל בעשוי לכניסה ויציאה שרי אף באינה קשורה כלל ולהכי אשמעינן דלת אלמנה אף בעשוי' לכניסה ויציאה דדלת גמורה שרי' אף בלא קשירה ודלת אלמנה אסירה כל שאינה נגררת וזה עולה ג"כ כמ"ש לשיטת הרמב"ן ז"ל דלא מקלינן בעשוי' לכניסה ויציאה רק אם יש עלי' תורת כלי גמור דאז שרי אף בלא קשירה אבל דלת אלמנה דלא הוי תורת כלי בעי קשירה עכ"פ ובקשירה מיהא שרי לגי' הרי"ף דמשמע דוקא אם אינה נגררת הא נגררת שרי' אבל לגי' שאר פוסקי' דלת אלמנה הנגררת משמ' דאף קשירה לא מהני וא"כ אף בעשוי' לכניסה ויציאה אין להתיר דלת אלמנה אף בקשירה וכמש"ל:

עכ"פ בלא גם דעת הרי"ף ז"ל שוה לאיסור בדלת אלמנה וזה דשרי הרי"ף ז"ל דאין לאוקמי הך דדלת אלמנה באין עשויה לכניסה ויציאה דא"כ קשה מאי אירי' דלת אלמנה שאר דלת נמי בעי עכ"פ קשירה כדתני בהך ברייתא הנגררת כו' דאין לתרץ כתיר' תוס' דאיירי כשיש להן ציר דגם בשאר דלת לא מהני ציר כ"א כשקשורין רק דלא בעי גבוה מן הארץ אם יש להו קשירה בעי וא"כ קשה מאי אירי' דלת אלמנה אלא ע"כ דאיירי בשעשוי לכניסה ויציאה דבשאר דלת לא בעי קשירה כלל כד' כלי ובדלת אלמנה אסור וכ"כ רבינו ז"ל שם בקוצר והוספנו ביאור נועם אמריו:

והרז"ה ז"ל כתב על גי' הרי"ף שלא מצאו בכל הספרי' וכלהו גרסו הנגררת כו' והמעיין בראשונים יראה דאפי' נגר שבראשו גלוסטרא דעת תוס' דבעי קשירה רק דלא בעי ניטל באגדו בשבת פרק כל הכלים בסוגיא דפקק החלון ברי"ף והרז"ה ומלחמות ותראה כמה החמירו בנגר ואפי בפקק כו' להצריך עכ"פ תיקון כלי אלא שאין צורך להאריך כ"כ לענינינו כי כבר נתבאר שדעת רי"ף ורש"י ותוס' ורז"ה וראב"ד ורא"ש וטור ורמב"ם ורמב"ן וריטב"א והמחבר בש"ע לאסור נוטים:

עכ"פ בנידון דידן בהנך קרשים שאין בהם שום תיקון כלי וגם אין להם אסקופה וכולם שוו לאיסור בלא קשירה ואף בקשירה להתיר לגירסת הרי"ף גבי דלת אלמנה אבל לשאר פוסקי' גם קשירה לא מהני ואף היכר רק גבוה מן הארץ והרמ"א ז"ל הביא בש"ע היתר החניות אם יש להן אסקופה וגם נועלין בהרבה קרשים כו' וזה עפ"י ד' הרמב"ם דכה"ג לא מיקרי דלת אלמנה כיון דאיכא אסקופה ועפ"י דעת הרי"ף בכל שעשוי לכניסה ויציאה אין צריך קשירה בשאר דלת שאינה דלת אלמנהצוכבר בארנו שרוב הפסקי' אין דעתם כן וסברי דבעי קשירה וכ"ד המחבר והבו דלא לוסיף עלה שלא להקל רק ביש להן אסקופה וגם בנסרים משופים ומתוקנים לכך שיש תורת כלי עליהן דבהא הוא דמיקל הרי"ף והרמב"ן להצריך קשירה כמש"ל מלשון רמב"ן בביאורו אבל כל שאין תורת כלי עליהן כנסרי' הללו ודאי גריעי טובא מנגר כו' דבעי עכ"פ קשירה גמורה:

שוב ראיתי בתוספתא א' שם מחצלאות פרוסות על פתחי חניות ברה"ר בזמן שהן קשורין ותלוין פותחין ונועלין בהן ביו"ט ואצ"ל בו' ואם עשה להן ציר של קנים ושל קש כו' הרי להדי' דגם בפתחי חניות שברה"ר דלכאורה עשוין הן לכניסה ויציאה בעי קשירה תלוי' או ציר כו' ואמר עוד שם דלת שיש לה ציר נועלין כו' נשברו ציריהן אין נועלין בהן משמע דאיירי בסתם דלת של בתים קודם לזה א' שם דלת הנגררת ומחצלת הנגררת כו' המובא בש"ס דילן לענ"ד ראי' נכונה לדעת רש"י ותוס' ורז"ה שלא חלק בין עשוין לכניסה ויציאה תדיר ולהצריך עכ"פ קשירה כו' אלא שאין אני כדאי להכריע לדעת הרי"ף ורמב"ן ז"ל בדלת ורה שיש תורת כלי עליה ועיי"ש אבל בנ"ד שאינן דלת כלל רק עליה בעלמא נינהו כבר נתבאר בע"ה דלית דין ולית דיין דס"ל להתיר וכל רבותינו שוו בזה לאסור:

אלא מיהא במאי דכתיבנא בשם רש"י ז"ל גבי נגר המונח כאן וכאן אסור לת"ק וכתב רש"י ז"ל דהוי בונה ממש מה"ת וכ"כ הרר יהונתן ובגמ' א' שם הלכה כר"י בנגרר ופירש"י והרר"י דדוקא במאי דשרי ר"י נגרר במדינה הלכה כוותי' אבל במאי דשרי מונח במקדש דס"ל דלא הוי רק שבות אין הלכה כוותיה וא"כ לת"ק במונח אסור מה"ת אף שעשוי להוציא ולהכניס תדיר ולא לקביעות אפ"ה אסור מה"ת ולפי"ז נ' כ"ש בהנך נסרים דחייב עליהן לדעת רש"י והרר"י ז"ל אך לספרים דגרסי סתמא הלכה כר"י ולא מסקי למלתא בנגרר עיין ברא"ש ז"ל משמע דבכולה הלכה כר"מ אף במאי מונח במקדש וסבר דשבות בעלמא הוא ולא גזרו במקדש ואול לגי' רש"י ז"ל ופירושו כבר כתבו התוס' ס"פ כל הכלים דאין לחייב בזה משום בונה כיון שאין מבטלו שם לעולם וכ"כ שם חידושי רשב"א בשם ר"ת ז"ל וכ"כ הריטב"א בעירובין והא דאסרי רבנן כ' במקדש אף דשבות הוא לא כל השבותין התירו חכמים עיי"ש ולפ"ז י"ל דגם בנ"ד אין כאן איסור תורה כיון שדעתו להכניס ולהוציא תדיר ולא בקביעות אין זה בנין של קיימא לענין דאורייתא ואולי זהו דעת הב"י במ"ש בטעם הרמב"ם שפ' להקל כשתי הלשונות בהך דדלת אלמנה משום דלא הוי בנין גמור כו' אבל לדעת רש"י והרר"י ז"ל יש בדבר חשש בנין דאורייתא ודו"ק:

ולענ"ד זה הדין מחלוקת מפורשת בירושלמי פ' כלל גדול מפ' מה בנין הי' במקדש שהיו נותנין קרשים כו' ופריך ולא בנין לשעה הוא פי' שהרי עשוי לפורקו בנסוע המחנה ומשני ר' אסי כיון שנא' על פי ה' יחנו כו' כמו שהוא לעולם דמי ואיכא מ"ד כיון שהבטיחן הקב"ה להכניסן לארץ כמו שהוא לשעה דמי פי' כיון שמובטחין בכל רגע ליכנס לארץ אין חנייתן במדבר קביעות ובכל רגע עומדין להתפרק ומסיק עלה ש"מ בנין לשעה הוי בנין כו' כן הוא הגי' בפ' כלל גדול ובפ' הבונה אין הגירסא כך אלא גם ר"י בר בון אמר כמו שהוא לעולם וצ"ע דאדרבה משום שעומדין ליכנס לארץ למה יהי' כמה שהוא לעולם ועוד דמסיק שם ש"מ בנין לעולם בנין כו' והא פשיטא דהאיך יהי' בנין דאורייתא אלא ודאי דהמחוור כגי' דפ' כלל גדול וא"כ לכאורה מסקנת הירושלמי כדעת רש"י ז"ל והכי איתא עוד בפ' כלל גדול גבי קשירה מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין המיתרין כו' ומקשה ולא לשעה היא אמ' ר' יוסי כיון שהיו חונין ונוסעין עפ"י הדיבור כמו שהיא לעולם וא' ר"י בר בון כיון שהבטיחן ליכנס לארץ כמו שהוא לשעה וא' ר' פנחס מתופרי יריעות למדו כו' הרי להדי' דלמ"ד כמו שהוא לשעה צריך למוד אחר לקשירה משום דקשירה קיי"ל דבעי של קיימא ואי כגי' דהבונה דתרוייהו ס"ל כמו שהוא לעולם ל"ל למילף מתופרי יריעות וכן בר"פ אלו קשרים איתא להך ירושלמי וכגי' זו דלר"י בר בון קשירת אוהלים לשעה מיקרי ומסיק דלמדו מתופרי או מאורגי יריעות ע"ש וא"כ ע"כ בבנין דודאי מקשרים ילפינן מוכח דבנין לשעה בנין הוא לרוב אמוראי דהירושלמי ומסקנא דילי' ובעירובין פרק כיצד מעברין דא' יושבי צריפין אין מודדין אלא מפתח ביתם ומקשה האיך היו יוצאין אל משה כו' ומשנה עשה להן ג' צריפין וג' בורגנין כו' ומייתי שם ג"כ הך פלוגתא דר"י וריב"ב אי הוי קביעי כיון שחונין על פי הדיבור אי הוי לשעה כיון שהבטיחן ובירושלמי שלפני הגי' מהופכת וטעות דמוכח עכ"פ מוכח דהנך דמתרצי עשה להן ג' בורגנין כו' ע"כ סברי דהוי לשעה לכן הי' צריך לזה התיר ואפילו בקשירה אמר בירושלמי ר"פ אלו קשרים על הך דכלל אר"י כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו ומשמע דאם הוא של קיימא אף שהוא לשעה חייבין כיון שהוא ראוי להתקיים לעולם ובשבת פ' כלל גדול מקש' קשירה במשכן היכא הואי אמר רבה שכן קושרין יתידות אוהלים ומקשה אביי האי קושר ע"מ להתיר הוא כו' ופירש"י דהוי קשר שאינו של קיימא דפטור ומסיק שכן צדי חלזון כו' משמע להדי' דלא ס"ל דהוי קביעות כיון שחונין ונוסעין כו' ולא הוי מש"ה קשר של קיימא וכר"י בר בון דירושלמי אף דבעירובין פ' כיצד מעברין מקשה נמי מהך דויחנו על הירדן ומשנה כיון דכ' על פי ה' יחנו כו' לשעתה הוי קביעות אבל לא של קיימא וא"כ אי נימא דבנין דשבת ממשכן ילפינן ומקרשים פשיטא דאיכא למילף דבנין לשעה הוי בנין ואף דפטרינן בכל דוכתי אוהל עראי היינו שהבנין מצד עצמו אינו ראוי להתקיים דבעינן מלאכה שכיוצא בה מתקיימת אבל אם המלאכה ראויה לקיום אף שזה אין דעתו לקיום רק זמן מועט אין נפטר משום זה וכן משמע להדי' בס"פ כירה דא' רב ושמואל המחזיר מטה של טרסיים חייב חטאת כו' ופירש"י שהן הולכי דרכי' ופורקין אותן וכשחונין מעמידין אותן הרי להדי' דהוי בנין לשעה וע"כ לא שקלינן וטרינן שם רק אם יש בנין בכלים בכיוצא בזה עיי"ש ובפירש"י שם הא בקרקע כל כה"ג ודאי אסור וחייב חטאת וכן משמע בר"פ תולין בכולה סוגי' דשם למדקדק כללו של דבר כל שדרך בנין בכך ומלאכתו מתקיימת אף שאין דעתו לקיימה זמן מרובה חייב עליו לשטה זו ולא בדעתו תלי' מלתא רק בדבר שאין דרך בנין בכך כגון דבר שתורת כלי עליו וצורתו מוכחת עליו שאינו מבטלו לבנין רק עשוי להשתמש בו או שהבנין בעצמו הוא עראי ואינו ראוי לקיום הוא פטור עליו ודו"ק בכל מה שכתבנו ועכ"פ נתבאר מכל השיטות שרבו המחמירין בנ"ד ולדעת כמה פוסקים הוא איסור דאורייתא וע"כ אין להקל בזה כ"ז נראה לפענ"ד ברור מאד:

ואגב נבאר ג"כ מה שיש להעיר בסוגיא דמנורה של חוליות לפי ששייך לדין בונה דאיירינן ביה:

איתא בשבת דף מ"ה ע"ב בפלוגתא דר"י ור"ל במנורה דאית ביה חוליו' כו"ע ל"פ דאסור ובגדולה דאית בה חדקי ג"כ תרווייהו אסרי כי פליגי בקטנה דאית בה חדקי ר"י גזר אטו גדולה ור"ל לא גזר ותמהו על הרי"ף ז"ל על שהשמיט כל הסוגיא זו והרמב"ן ז"ל במלחמות פרק כל הכלים כתב שדעתו ז"ל דהך סוגיא כולה סברא יש בנין בכלים והכי סברי רב ושמואל במחזיר מטה של טרסיים ואנן קי"ל כרשב"ג דמתיר ברפוי והיינו משום דסבר אין בנין בכלים והא דמחייב אם תקע היינו משום מכה בפטיש ולא משום בונה והביא ראיה מהירושלמי דאמר בשם ר"י המחזיר מנורה חייב משום בונה ואמוראי פליגי התם וכסוגיין דס"פ דשרי לדבי ר"ג לאהדורי מטה גללניתא וכרשב"ג ואתיא סוגיא דביצה דב"ה שרו בשל חוליות כפשטא דס' אין בנין כו' כהלכה וכרבא דס"ל הכי בר"פ כל הכלים אך צ"ע לענ"ד דא"כ ע"כ ר"ל ס"ל יש בנין בכלים דלא שרי רק בקטנה דחדקי משום דלא שכיחי בה חוליות ואי סבר דאפי' של חוליות מותר להחזיר ברפוי מה גזירה שייך כאן וכד' הרמב"ן ז"ל שם ואלו בפ' כלל גדול אמר רשב"ל המנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש ואלו משום בונה לא וע"כ סבר אין בנין בכלים וכמו שרמזו לזה התוס' בפר' כלל גדול דף ע"ד ע"ב ד"ה חביתא כו' ודו"ק היטיב בזה:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה