אור ברסלב

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

צ שאלה

צח שאלה

אם איש מותר לצאת בתכשיטין בשבת וגם איסור תכשיטין גבי אשה אם נוהג אף בחצר המעורבת:

תשובה הנה הרא"ש ז"ל הביא מחלוקת הראשונים ז"ל אם האיש מותר לצאת בתכשיטין וכתב שהרמב"ן הביא ראיה מהירושלמי שיש לאסור מהא דר"ג שיצא לטייל בתוך חצירו ומפתח של זהב בידו וגערו חביריו בו משום תכשיט הדא אמרה העשוי לשם תכשיט אסור הדא אמרת העשוי לכך ולכך הדא אמרה אחד האיש וא' האשה והדא אמרה אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצאה אינה חייבת חטאת לא תצא אפי' לחצר הרי דאפילו לאיש אסור ויש דוחין דשאני התם שעשוי לאיש ולאשה כו' וכתב הרמב"ן דזה אינו דהא פשיט מינה הבעי' שלו דאפי' האיש אסור והרא"ש כ' ע"ז ונ"ל דהירושלמי גופיה קא דחי לפשיטותיה וה"פ הדא א' לכך ולכך פי' לאיש ולאשה הדא א' פי' בזה אני מודה לך דאפי' האיש אסור ולא בשעשוי לאיש לבד:

ולע"נד דברי הרא"ש ופי' צע"ג דמלבד שאין לשון הירושלמי מוכיח כן דלשון הדא אמר' הוא כמו דאמרי בגמ' דילן בכמה דוכתי ש"מ תלת כו' ש"מ כו' וש"מ כו' דכוונתו להוכיח כמה דברים כן הוא בירושלמי שמוכיח כמה דברים מעובדא זו והוא לשון מבואר בירושלמי כמה פעמים אבל עוד יקשה דלדבריו לא סיים הפשטן רק הדא אמרה העשוי לתכשיט אסור ועיקר פשיטותו דאפי' לאיש אסור חסר מן הספר והי' לו להקדים א' האיש כו' קודם לתי' התרצן העשוי לכך ולכך ועוד דהדא אמרה שבסוף דאפי' במקום שאמרו לא תצא כו' ג"כ פי' כמו ש"מ ולא כהדא אמרה שבדברי התרצן ואין זה סידור כלל ועוד לשון לכך ולכך לא משמע לאיש ולאשה דלא הוזכר עדיין איש ואשה כלל רק אח"כ אלא ודאי דקאי אדלעיל דאמר הדא אמרה העשוי לתכשיט אסור וע"כ פי' אף שאין יוצא בו לשם תכשיט רק כיון שעשוי להתקשט בו יש איסור תכשיט דהיינו עיקר רבותא דר"ג לא יצא בו לתכשיט רק שגערו בו משום תכשיט וזה מדוקדק בלשון משום כיון שעכ"פ הוא ניהו תכשיט וה"ט דר"ג דנפיק ביה ולא אסיק אדעתו לאסור שלא כיון להתקשט בו וחצר המעורבת היתה ומותר להוציא בו כל הכלים רק שלא בדרך תכשיט דגזרו חכמים עליהן והוסיף עוד הדא אמרה העשוי לכך ולכך פי' אף שעשוי לתשמיש ג"כ כיון שעשוי לתכשיט ג"כ ויש בו גזירת תכשיטין ואמר עוד הדא אמרה אחד האיש כו' פי' דאף לאיש שייך גזירת תכשיטין דאל"כ השתא בתכשיטין שרי כ"ש בעשוי לשם תכשיט והדא אמרה אפילו בחצר כו' פי' דהא אף אי הוי נפיק ר"ג לר"הר ליכא חיוב חטאת דעכ"פ תכשיט הוא אפ"ה אסרו לו אפי' בחצר משום גזירת תכשיטין כן נ"ל בפי' דברי הירושלמי וזה ברור ומבואר כד' הרמב"ן ז"ל ומ"ש הרא"ש עוד בשם יש מפרשים העשוי לכך ולכך פי' לתשמיש ולתכשיט אסור לאיש ג"כ ומטעם דהרואה אומר לצורך תשמיש הוא מוציא צ"ע דהא גזרו בו משום תכשיט ולא משום תשמיש ועוד היכן מצינו איסור להוציא דבר לחצר לצורך תשמיש כיון דחצר מעורבת הוא מותר להוציא כל הכלים רק תכשיטין אסרו משום גזירה ואלו היתה חצר שאינה מעורבת בודאי לא היה יוצא בה ועוד היכי מסיק אח"כ אפילו במקום שאמרו לא תצא כו' אינה חייבת אסור לצאת לחצר הא כיון שאסרו משום גזירה דלצורך תשמיש א"כ אלו הוציאו בר"הר לצורך תשמיש יש בו חיוב חטאת והיכי מוכח מכאן לדברים שאין חייב חטאת לכן לענ"ד דברי הרא"ש ז"ל צ"ע בזה ופשט דברי הירושלמי משמע כדעת הרמב"ן ז"ל ודו"ק:

ונמצינו למדין עוד מדברי הירושלמי הזה דלמ"ד דאיסור תכשיטין נוהג אף בחצר היינו אף בחצר המעורבת דהא ר"ג ע"כ לחצר מעורבת יצא וכמש"ל דהא לא יצא בו משו' תכשיט רק חביריו גערו בו משו' שהוא ג"כ תכשיט וראוי לכך אבל הוא לא כיון לכך ולכן יצא בו לחצר ואי בשאינה מעורבת מי שרי להוציא כלי הבית אלא ודאי במעורבת ואפ"ה אסרו עליו חביריו ובין הפוסקים יש בזה מחלוקת הרמב"ם ז"ל סובר דדוקא בשאינה מעורבת הא מעורבת שרי לכ"ע והרמב"ן והרשב"א חולקים בדבר ודברי הירושלמי מכריעין כד' הרמב"ן ורשב"א ז"ל ובירושלמי מייתי ברייתא דאסור לשלוח תכשיטין ביו"ט ולחד מ"ד שם דייק מברייתא דאף ללובשן אסור מדאסור לשלחן דהא תנן כל שניאותין בו ביו"ט משלחין כו' ומשמע שם דהכי הוא מסקנא דמלתא וא"כ אף בבית אסור לפ"ז דאל"כ אכתי ניאותין בו ואמאי אין משלחין וצ"ע:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה