אור ברסלב
משכנות יעקב צו שאלה

משכנות יעקב· רבי יעקב ברוכין

צו שאלה

צג שאלה

בדין להשהות על גבי כירה שאינה גרופה אי קיי"ל כחנניה או כרבנן:

תשובה הנה במס' שבת דף ל"ו ע"ב איתא איבעי' אי מתניתין לשהות תנן או להחזיר תנן ודעת הרי"ף ז"ל וכמה גאונים וראשונים דהלכה לשהות תנן ובעינן גרופה וקטומה וה"ה לחזרה וה"ה בתנור אפי' גרוף וקטום אסור לשהות דבתנור לא מהני גריפה כמבואר בסוגי' דכופח:

ולענ"ד קשה לפ"ז לעיל ספ"ק גבי הא דלא תמלא אשה קדירה עססיות כו' אמר לימא ב"ש היא דאית להו שביתת כלים ומשני אפי' תימא ב"ה גזירה שמא יחתה כו' והשתא דאמרת שמא יחתה האי קדירא חייתא שרי לאנוחי בתנור כו' ובשיל ש"ד ובשיל ולא בשיל אסור וע"כ לדעת הרי"ף ז"ל האי בשיל איירי בשיל כל צרכו ומצטמק ורע לו דבלא"ה אסור ובתנור לא מהני גריפה וכ"כ הר"ן ז"ל וא"כ מאי קמ"ל אטו לא ידעינן מתניתין דפ' כירה דגזרינן שמא יחתה לענין לשהות וה"ה בתנור אפי' גרוף ולמה אמר והשתא כו' דמשמע דבלא"ה לא הוי ידעינן לה:

אבל אם נפסוק כמ"ד להחזיר תנן ניחא דדין השהייה אינו מוזכר במשנה ומותר אפי' באינה גרופה אם נתבשל כמאכל בן דרוסאי אבל לא נתבשל כמב"ד אסור ולא מוכח זה ממתני' וקמ"ל שפיר דה"ה לענין זה תנור גרוף וקטום אסור ג"כ לשהות כל שלא נתבשל כמב"ד ולהכי מקשה ממתני' דאונין של פשתן וצמר ליורה ליגזור כו' ולא הוי קשי' לי' מעיקרא מהך דכירה אבל זה יש לדחות קצת דלהכי מקשה מהך דאונין משום דמתחלה הוי סבר דכל שאינו לצורך יום השבת לא גזרינן שמא יחתה לפי שיש שהות אבל השתא דגזרינן גבי חביות מים ועססיות כו' מקשה שפיר עכ"פ מהך דקדירה מוכח שפיר כמ"ש להקשות על ד' הרי"ף ז"ל:

ועוד קשה לכאורה דלמ"ד לשהות תנן א"כ ס"ל לב"ש דאפי' על גרופה אין משהין רק חמין ולא תבשיל ולדעת הרי"ף ז"ל אפי' בשל כל צרכו בעי גרופה דמתניתין בכל תבשיל איירי ומצטמק ויפה לו אסור ולב"ש גריפה לא מהני וא"כ האיך א' שם לב"ש דאית להו שביתת כלים גיגית קדירה נר ושפוד מ"ט שרו ופירש"י קדירה שמשהין ע"ג כירה ומצטמק בשבת שא"א שלא כו' והא לב"ש אין משהין תבשיל כלל רק מצטמק ורע לו שאין בו עוד בישול כלל אבל למ"ד להחזיר תנן ניחא דלדידיה פלוגתא דב"ש וב"ה בחמין אבל לא תבשיל קאי אהא דשרי לשהות באינה גרופה וה"ק מה הן משהין כו' ומשמע להדי' דהך פלוגתא דחזרה איירי אפי' בתבשיל וא' ב"ש נוטלין אבל לא מחזירין כו' ולהכי מקשה שפיר לב"ש היכי שרינן לשהות בגרוף עכ"פ הא מצטמק מאליו ואיכא שביתת כלים ודו"ק:

והנה לכאורה משמע מהך קושיא דקדירה מ"ט שרו ב"ש דשייך בישול דאורייתא במה שקדירה מצטמקת בשבת ואי עביד בידים חייב חטאת דאל"כ מאי קו' הא אפילו בשביתת בהמה קי"ל רק במלאכה דאורייתא ולכן מותר לשכור סוס המיוחד לרכיבה וא' בר"פ מי שהחשיך כל שבחבירו פטור כו' בבהמתו מותר לכתחלה אלא ודאי דחייב משום מבשל במצטמק וא"כ ה"ה דאסור בממילא לב"ש משום שביתת כלים ולפ"ז קשה טובא ממתניתין דלא יתן צמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין כו' משמע אף שעדיין לא נצבע יפה יפה כל שקלט העין מותר ואמאי הלא מתוסף להצטבע בשבת וכן הך דאונין משיהבילו ופירש"י שיתחממו ואמאי הא מוסיפין לבון בשבת ולר' יוסף ור' אושעיא טעמא משום שביתת כלים אף דלא עבדי מעשה ואי דמפקר לתנור ויורה אף לכתחלה שרי אלא ודאי דלא מפקר ואפ"ה משיקלוט העין ויהבילו מותר וכן קשה לכאורה מהך דאין צולין בשר כו' אלא כדי שיצולו מבע"י כמב"ד וכן פת לתנור וחררה כו' שרי משיקרמו פניו ולא פליגי ב"ש משמע דלכ"ע שרי ואמאי והא אכתי לא בשיל כל צרכו ומתבשלין בשבת ואיכא שביתת כלים. והא לא אמר בגמ' על התנור אפקורי מפקר להו. דא"כ באונין לישתרי לב"ש. והיה נראה לכאורה דקדירה אגב הנך נקטי' דהא באמת ליכא קושיא כ"כ מקדירה רק משפוד שמשלשלין הפסח ע"ש עם חשיכה ועוד ראי' לזה דאחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין משום בישול בתוספתו מדאוריית' מהא דשרי' להחזיר בשבת ע"ג כירה גרופה וקטומה כדאי' בגמרא לדברי האומר מחזירין אפי' בשבת ומתני' ודאי איירי אף שלא נתבשל כל צרכו דהא למ"ד מצטמק ויפה לו מותר ע"כ מתני' דבעי גריפה בשלא נתבשל כל צרכו ואפ"ה שרי להחזיר בשבת והא ודאי אפילו גרוף וקטום הוא מוסיף בישול רק לענין גזירת חיתוי מהני גריפה דבזה מגלי דעתיה דלא ניחא ליה בחיתוי אבל לענין בישול דאורייתא אין חילוק כלל וכן מבואר מקו' דקדירה לב"ש לפירש"י דודאי איירי בגרופה וכמש"ל ואפ"ה יש בה שביתת כלים לב"ש והוי בישול וא"כ מוכח מדשרינן להחזיר בשבת דאין בו משום בישול אם נתבשל כמב"ד ויש מקום לומר דהיינו טעמא דב"ש דא' נוטלין ולא מחזירין משום דס"ל דיש בזה משום מבשל בשבת אפי' במצטמק ויפה לו ולא שרו להחזיר רק חמין דמצטמק ורע להן וגזרי אפי' בחזרה עי"ש עכ"פ לב"ה מוכח דאין בו בישול דאורייתא רק גזירת חיתוי ומהני גרופה וכן משמע מדמייתי בהך סוגי' דאין צולין בשר כו' הך דאמר כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישול נכרי כו' ואמר איתמר נמי כו' משמע דאשמעינן דגם לענין שבת אין בו משום בישול והדר מייתי הך דחנניא כו' משמע דמדחנני' אין ראיה כ"כ אל עיקר הדין עיי"ש ולהכי אמר תניא חנניא אומר כו' ולא אמר תנ"ה כו' וכן בדין דהא אין חייב בשבת רק בגמר מלאכה ושכיוצא בה מתקיימת ומלאכת מחשבת וא"כ כל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי נגמרה מלאכתו והעושה כיוצא בה בשבת חייב חטאת כמבואר בירושלמי וש"ס דילן בהדביק פת בתנור התירו לו לרדות וכו' אף דודאי תיכף שהדביק מתחיל לאפות קצת לא מיחייב עד שתאפה כמאכל בן דרוסאי או שיקרמו פניו שהיא גמר מלאכה וה"ה בסוף אין בתוספתו חיוב שאין זו מלאכה ואינו דומה למלאכת המשכן וכדשרינן במולל מלילות מע"ש לנפח על יד ע"י או לגמור כל שריסקן מע"ש וכן מצאתי ג"כ בירושלמי תבשיל שבשיל כמאכל בן דרוסאי מותר להחזיר ע"ג כירה קטומה ואתיא כי הא דאר"י השופת קדירה ע"ג כירה מתרין בו לכשתבושל כמאכל בן דרוסאי אסור הרי להדי' דמייתי ראיה מדמתרין בו שנתחייב כשנתבשל כמאכל בן דרוסאי ש"מ דזהו גמר מלאכתו ושוב אין בו משום בישול דאורייתא ומותר להחזיר ע"ג כירה קטומה רק קטימה בעי מגזירת חיתוי וכן משמע בתוספתא אופין את האפוי ומבשלין את המבושל ומוללין את המלול ומציעין את המוצע והובא בש"ג וכן משמע לכאורה מהא דאמר הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה משמע דהיינו קודם קרימה בתנור הא אם כבר קרמו ואח"כ נזכר שוב אין מתירין לרדותה אף שבמשך הזמן נאפה יותר איסורא דעבד עבד ואי נימא דכל שמוסיף בישול חייב הרי יש עוד איסור סקילה במה שנאפה יותר והכ"מ בשם הרמ"ך כתב עוד ראיה מהא דשרינן להשהות קדירה ע"ג כירה בשלא בישלה כ"צ ולא גזרינן שמא יגיס ע"ש והרא"ש ז"ל נסתפק קצת בזה והטור סתם כדעת הרמב"ם דכל שלא נתבשל כל צרכו יש בו משום בישול וכן בנצטנן אף שבישל כל צרכו סתם כדעת הרא"ש ורש"י ז"ל אבל מדברי רמב"ם משמע דכל שנתבשל לגמרי אף שנצטנן אין בו בישול דהא כתב דאף דבר שאין צריך בישול כלל אין בו בישול ונלמד מדין שמן למ"ד אין בו בישול והרי הוא צונן לגמרי ואפ"ה אין בו בישול אפי' מחממו עד שהיס"ב וה"נ דבר שנתבשל לגמרי אף שנצטנן הא אין מחוסר בישול ואטו משום חימומו הוא בישול וקצת ראיה לזה מהא דמיבעי לן לענין חזרה פינן ממיחם למיחם מהו אי הוי כתחלת שהייה בשבת והרי כיון שפינה למיחם אחר הוא כלי שני ואין מבשל והמחזירו לכירה הוא מוסיף לו בישול אם לא שנחלק בין נצטנן לגמרי ובין כשהוא חם קצת וע' רש"י ז"ל בשבת ק"ט גבי שריקא טווי' שרי ופירש"י לטוח צלי בבצים מגולגלים ובלבד שלא יהי' רותח דהוי מבשל וכן פירש עוד פעפועי ביעי אסור לטרוף ביצים מגולגלים דמחזי כמאן דבעי למשדייה לקדירה ומשמע דאיסורו משום מבשל מדנקט לקדירה שהוא כלי ראשין ולא לקערה וגזרינן אף לקערה משום דמחזי כו' עכ"פ סבירא ליה בהדיא דאף בבצים מגולגלים שהן טובים ויפים מאד לאכילה יותר ממאכל בן דרוסאי והוה גמר מלאכה לשבת אם גלגל חייב חטאת ובברכו' א' טבא ביעתא מגולגלתא כו' ואפ"ה יש בישול כשמוסיף לבשלו ושלא כדע' הפוסקי' הסוברי' דאחר שיעור כמאכל בן דרוסאי אין בישול ולפי' תוס' שם בשם הגאונים לא מוכח מידוי לדעת קצת הפוסקי' דיש בישול אחר צלי' או להיפך א"ש דשם בישול אחר צולי הוא אבל אין נראה כן מדעת הרמב"ם שכ' אפי' דברים שא"צ בישול כלל אין בהן בישול אף שהן חיין ומשמן מוכח כן דלמ"ד אין בו בישול אפי' בכלי ראשון מותר כ"ש המבושלין כל צרכן או אפויין שאין בהם עוד בישול או אפי' ומ"ש ראיה מהא דצלאו ואח"כ בישלו כמה תשובו' בדבר חדא דשאני התם דכתיב בשל מבושל מכל מקום ועוד אף למ"ד בישול מבטל אפיי' לגמרי גבי לחם לענין שבת מלאכת מחשבת בעינן וכל שנאכלין קודם אין זה תיקון וכן נראה מד' הרמב"ם ז"ל בהל' קרבן פסח דסתם וכתב צלאו ואח"כ בישלו חייב ולא הזכיר הא דבשל מבושל מ"מ משמע דס"ל דבשול מבטל אפיי' וכ"מ מד' ז"ל בהל' ברכו' שהבאתי לעיל תשו' ואלו בהל' שבת פסק דדבר שנאכל כמות שהוא חי אין משום בישול בשבת וכ"ש דבר הנאפה כבר וע"כ טעמא משום דאין זה מיקרי מלאכת מחשבת לענין שבת אך לישנא דתוספתא שהבאתי לעיל שכתב אופין את האפוי ומבשלין כו' משמע לכאורה דאיפכא לא וכסברת המחמירין וע' בב"י סי' שי"ח ודו"ק:

תוכן העניינים

משכנות יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה